¹

בהזדמנות זו של מסירת דין־וחשבון על־ידי ועדת החברה לפני בחירתה של ועדה חדשה, מוטל עלינו לברר מהי ועדת־החברה ומה תפקידה בחיינוּ. המוסד ועדת־החברה מפגר – לדעתי – לעומת התפקידים האובייקטיביים המוּטלים עליו. תפקידו חייב להתרחב, מפני שהקיבוץ כולו נמצא בפיגוּר בשטח החברתי ובשטח הארגוני. אין התאמה בין התפתחותו הכלכלית של הקיבוץ להתפתחוּתו החברתית והתרבותית. קיימת סתירה בין התקנון הישן ובין המציאוּת כיום, והיא באה לידי ביטוי בכל הזדמנות ומשמשת גורם הורס בתוכנוּ. מובן, שאין בכוחו של ישוב בודד לפתור שאלה זו. אנחנו זקוּקים להגדרות ברורות ולתקנון. בעבר שימשו האוירה הציבורית ודעת הקהל קנה־מידה לנוהג ולא הורגש צורך בחוקים. אולם כיום לא נוכל להמשיך בדרך זו. שוב אין הקיבוּץ יכול להיות לפי הרגשת החברים בלבד. האמצעים הישנים שוב אינם מספיקים, מאחר שהתנועה הקיבוּצית היתה לתנועה המונית. עם זאת עוד עלינו לעבור דרך ארוכה – לקביעת נורמות.

עד אשר תקבע התנוּעה כוּלה – על דעת הקהל ועל דעת המקום – דברים מוסכמים, עלינו לקיים מכשיר זה הקרוי ועדת־חברה, אף כי אינו מקבל מן האסיפה הוראות כיצד לנהוג. הרכב הועדה, הכוללת אנשים שהקיבוץ נותן בהם אמוּן, הוא הערובה היחידה בתנאים הקיימים. העיקר הוא: ועדת־החברה צריכה להיות פעילה וערה לכל הסובב אותה.

יש להקים ועדה בעלת סמכוּת חזקה יותר, המוכרת על־ידי האסיפה, ועליה לעבוד בשני שטחים: 1. להיות היוזמת בהעלאת בעיות שונות. 2. לפעול כועדת ביקורת. לועדת־החברה נכניס את מומנט הביקורת, והקיבוּץ יתן לה את הסמכוּת הדרושה לכך. קיים בקיבוץ מכלול בעיות בלתי־ברורות. לשם טיהור האוירה, לשם שיפוּר היחסים ההדדיים, על ועדת־החברה לבקר באופן מתמיד את חיינוּ, ויש בכך ברכה.

מחוסר תקנון אין דרך אחרת לפני הקיבוץ מאשר לתת אמוּן בועדת־החברה, החייבת לשמש כמצפונו של הקיבוּץ. זו תהא דרך־בינים עד אשר התנועה תאזור כוח ותגיד לקיבוץ דברים מפורשים לאחר 40 שנה. אולם, כל זמן שהתנועה לא עשתה זאת נשארה ועדת החברה המכשיר היחיד. עלינוּ לבוא לידי הבנה בקשר לדרך פעוּלתה של ועדת־החברה. וזאת לזכור, הועדה עומדת תחת לחצם של חברים הרבה הדורשים בירוּר. הועדה נקלעת בין שני קצוות: בקצה האחד קיים הצורך לדון בבעיות עד תומן, ובקצה השני קיים החשש מפני דיון בענינים קטנוניים. אולם עדיין אין קנה־מידה לדיון שבעיני האחד יש לו חשיבות ובעיני משנהוּ הוא דבר קל־ערך. קנה־המידה המשותף ייוָצר בהמשך פעוּלתה ונסיונה של הועדה.

פאריס, 15.3.47

– – – לעתים מול כל הצרות והיסורים, שאתה עֵד להם כאן, נראה לך כל הויכוח בקיבוץ, על מכשירי רדיו, להתפנקות ולהסתגרות אנשים באוֹפק צר ומחניק. ואת הרי יודעת שמעולם לא זילזלתי בדברים אלה, אך אם אנשים ישקיעו את עצמם אך ורק בענינים אלה ובליבוּי הקנאה איש לרעהוּ, מי יודע לאן יגיעוּ.

– – – לי ברור כי יש לסכם תחנה בדרך התפתחותו של הקיבוץ, למצוא איזה הסדר חוקתי לבעיות מספר כדי לשים סכר מפני הידרדרות למדרון.