מהו מקור הקשיים? לדעתי נובע מקור קשיינוּ בפנים הקיבוּץ המאוחד מ’מתיחת הקו' של האידיאולוגיה הקיבוּצית על־ידי הרוב שבקיבוּץ. עלינו כבר עבר הנסיון הקשה – על כל תוצאותיו – של ‘גיבוּש’ ו’מתיחת הקו' בתנועה העולמית הקודמת¹. אולם אם היה מקום לחזיון זה בתנועת נוער בגולה, כשקביעת האידיאולוגיה החברתית על כל נוסחאותיה המדויקות היתה לה למטרה מרכזית בהתפתחוּתה, הרי לא תיתכן תופעה כגון זו בקרב חלק חשוב של התנועה הקיבוּצית ־ הקיבוץ המאוּחד, אשר ענינים חיוניים ומציאות־חיים ריאלית קובעים את דרכו בארץ.

אפשר לקבוע הנחה אחת: עדיין לא נוצר טיפוּס קיבוּצי אחיד, ועדיין רבים ושונים מקורות יניקתה של התנוּעה הקיבוּצית על כל גווניה וגילוּייה. השאלה, לאן פני התנועה מוּעדות מתיצבת ותתיצב, במוקדם או במאוּחר, לפני כל גוּף קיבוּצי או קבוּצתי בארץ. מתוך מסיבות וגורמים רבים היינוּ הראשונים לגשור גשר בין העליה השניה והשלישית ובני התנוּעה החלוּצית הכללית שבקיבוּץ, מכאן, ובין תנועת נוער חינוּכית, מכאן. ראשונים היינוּ, אך שוּב אין אנוּ היחידים. בסיפוּק נציין את שינוּי הקו בקיבוּץ המאוּחד לגבי הרזרבה שלנו בגולה, לגבי קביעת חינוּך ממוּשך יותר ומלא יותר, לקראת חיי קיבוּץ, ודווקא בדרך של תנועת נוער חינוּכית. אוּלם בפנים הקיבוּץ המאוּחד נשמע כיום קולם של ‘דוחקי הקץ’ להריסת המחיצות בתוך הבית האחד, אותן מחיצות אשר עדיין (אמנם לא לתמיד) הן מוצדקות מבחינת התנאים שבהם נתוּנה התנועה הקיבוצית על ממשיכיה; ואשר, נעיז לומר, אינן גורמות נזקים חמוּרים כל כך, שיחייבוּ מלחמת תנוּפה בהן.

יתכן, שיש ויש הגיון רב באוניפיקציה של הקיבוּץ, בחתירה מהירה לאחדוּת, למונוליטיות של כל החלקים. יש בכך הרבה מן הנועז, מחתירה לגדולות, מן השאיפה למכּסימוּם. אולם לא נדחק בדרישה עקשנית מאת כל גוף חדש הרוצה להצטרף לקיבוּץ: לקיים כל אות וכל תג שנתקדש בהליכותיו.

שתי דרכים לתנועה: טיפוּח המסגרת העצמית של כל גוּף קיבוּצי ארצי העושה להעמקת ההבדלים, ולהעברתם אל זירת התגוששוּתו של הנוער העברי בגולה, מלחמת אחים והתפוררוּת החזית גם כלפי חוץ; או חתירה מתמדת של כל חלקי התנוּעה להתיצב על דרך אחת משוּתפת. האם מתוך ההתפתחוּת והשינוּיים, שחלוּ ברבות השנים בכל גוּף קיבוּצי ארצי לא נשמע את הקול התובע איחוד? – מי יאמר, שהתהום שנפתחה לפני שנים בין הקבוּצה הותיקה ובין הקיבוּץ הגדול, עדיין בעינה עומדת, בלי זעזוּעים ובלי שינוּיים? – והקיבוּץ הארצי השומרי, האם לא חלוּ תמוּרות וחליפות בתפיסתו הקיבוּצית? ההתלבטוּת הפנימית הקשה של הקבוצה הקטנה, עמידתה במבחן הנאמנות לעקרונותיה, חוסר הסיפוּק, והתוכן ב’חבר הקבוּצות', מחייבים אותה לחרוג ממסגרתה ולחפש משענת בגוּף גודל בתנועה. ומאידך גיסא, הקיבוץ המאוחד שינה, אגב מלחמת קיוּמו, את דרך בנינו הממשי, אף כי נשאר הנוסח העקרוני הקודם.

על כן שאלת ‘מתיחת הקו’ האידיאולוגי של הקיבוּץ המאוּחד נוגעת לא רק למצבנו אנו בקיבוּץ. זו היא שאלת הרחבת המסגרת או צמצוּמה, שאלת הכשרת התנאים לאיחוּדה של התנוּעה כולה.

1931