אף כי לא השתתפתי עד היום במועצות של הקיבוץ, הנני מרגיש בשני ימים אלה של המועצה רוּח עליה ושׂגשׂוּג. אמנם נשמעוּ גם דברים מרים: חברים מן העליה החדשה פרשו. בודאי יש נימוקים לכך. פה שמענוּ סנוּניות ראשונות של דעות הקובלות על מיזוּג החברים החדשים עם החברים הותיקים. שאלוּ כאן: למה פּילגוּ את ‘קלוסובה’?¹ אולי היתה זו באמת אחת הסיבות לעזיבה שדוּבּר עליה?

נעשו שגיאות הרבה בשטח קליטת העליה. גם קבוּצת ‘רצון’², אשר את חבריה ליויתי בדרכם לארץ, מצאתי עכשיו בדכדוּך־נפש. בקשי מתחברים חברים בתנוּעה בגולה אחד לאחד עד שנוצר גרעין, הגרעין עולה לארץ, והנה פה עומדים לפני בידוּל חברים ופיזוּרם.

בנוגע לקיבוּץ שנוצר בטבריה, הרגשנוּ שאיננוּ יכולים לקבל חברים נוספים לקיבוּצנוּ בכנרת. מצד שני רוצים החברים החדשים להתנסות בכּל מחדש. עליהם להתלבט כל אותם הלבטים שפקדוּ את החברים הותיקים. מובן, שחובה להשתדל להקל להם את היקלטוּתם בארץ, שלא לתת להם לחזור על השגיאות שנעשו על־ידי קודמיהם. ביחוד יש לשמור על הגרעינים ושלא לפוררם. אסוּרה גישה של חלוּקת אנשים בין הפלוּגות בטרם הגיעוּ לארץ. את הגרעינים שנוצרוּ בתנוּעה בגולה יש לטפּח.

יערי מדבר על שלום ועורך מלחמה

אשר לדברי הח' יערי. בשבילי היו דבריו קשים מאוד. הרגשתי שרחוקים הם מאוד מאמת. הוא דיבר כל כך הרבה על איחוּד ועל שלום. הוא דרש נאה, אבל לא קיים נאה. יש הוכחות חותכות למעשים שנעשוּ, על־ידיו ועל־ידי חבריו, כלפי אותם החברים בתנועה המתנגדים לדעותיו של יערי. הוא דיבר כאן על שיטה אדמיניסטרטיבית והזהירנוּּ מפני הליכה בדרך זו. אוּלם אנחנו חברי ‘השומר הצעיר’ מססס“ר הרגשנוּ יפה על גבנוּ שיטה אדמיניסטרטיבית מה היא. באותן הארצות שהחברים מצטרפים לקיבוּץ הארצי לא נתנוּ לנוּ לפתוח פינוּ. ואפילוּ במקומות אחרים, שאינם מצטרפים לקיבוץ הארצי, כמו בצ’כיה, בוינה, גם שם אין נוהגים בנו אחרת. בצ’כיה הזהיר יערי מפני חברינוּ ותבע למנוע מהם את הכניסה לעבודה בנוער. מוינה דורשים איש מן ‘השומר הצעיר’ מססס”ר, אך כאן בארץ מציעים במקומו איש אחר – מן הקיבוּץ הארצי.

1929

מורגש הצורך להבהיר לעיני החברים בקיבוּץ את מצבנוּ ואת עמדתנוּ בתוך התנועה העולמית – ‘השומר הצעיר’. אם עוד לפני זמן־מה היוּ שקיווּ למצוא הסדר מניח את הדעת בתוך מסגרתה הקיימת של התנוּעה, באה הישיבה בבנימינה וגרמה לנו אכזבה מרה. בישיבה זו עם חברים מן ההנהגה העליונה שלל הרוב שלילה מוחלטת את דרכנוּ – את נסיוננוּ להתלכד בתוך הקיבוץ המאוחד, כמסגרת כללית לתנוּעה הקיבוּצית כוּלה, ואת האוריינטציה על מפלגת פועלי ארץ־ישראל, כמסגרת מעמדית מדינית כללית של ציבוּר הפועלים בארץ.

בעקבות הישיבה בבנימינה נתקיימוּ ישיבות של המועצות הראשית בארצות שונו, וסיכוּמן הוא שלילת האפשרוּת למצוא שפה משוּתפת אתנוּ. מנגנון הקיבוּץ הארצי מיסודו של ‘השומר הצעיר’ פעל במהירות ברוב הארצות לגיבוּש התנוּעה ברוּחו. נוסף על ההסתדרות בלטביה, שהיא בלב ונפש אתנו, התיצבה לצדנוּ בימים האחרונים גם ההסתדרוּת באוסטריה. הידיעות מליטא הן, כי שם עדיין החברים מתלבטים. קיים שם הרצון שהקיבוּץ הליטאי יצטרף מסגרת הקיבוּץ הארצי, אך עם זאת מחייבים אוריינטציה על מפלגת פועלי ארץ־ישראל. בקרוב יתלבנוּ ודאי הדברים.

הרוב בועידה העולמית של ‘השומר הצעיר’ העומדת להתכנס בקרוב, ידחק בוַדאי להכרעה מידית בויכוּח הקיים בינינוּ. אין בכוחנו למנוע את דחיקת הקץ, כלומר, אין בכוחנוּ למנוע את הרוב מהכרעתו בעד פילוג¹. במצב זה עומדת לפנינוּ השאלה מה תהיה דרכו של קיבוצנו אחרי ההכרעה הנדונה – הכרעה לפילוּג?

אפשרוּיות שונות ייתכנוּ למחרת הפילוּג, אוּלם לפנינוּ דרך אחת בלבד, גם אם תהיה קשה מאוד. הדרך הקלה היא, ויתוּר על ערכים ותפקידים שאנו נושאים אתנו ושנלחמנו עליהם עד עתה: הן במסגרת התנועה העולמית, הן בתוך הקיבוץ המאוּחד. במקרה זה עלוּל הקיבוּץ להיות לאחת הפלוּּגות בתוך הקיבוּץ המאוחד; והתנוּעה השומרית שלנו בגולה תחדל להיות תנוּעה חינוּכית בקרב הנוער. פירוּש הדבר, כי עליה על הדרך הקלה אומרת ליקוידציה. אני חושב שלא נוכל ללכת בדרך זו. אולם הבחירה בדרך הקשה מחייבת לא רק אמוּנה בצדקת דרכנו, אלא גם ריכוז כוחות מכסימליים לפעוּלה בתנוּעה, הרגשת אחריוּת גדולה ואמוּנה כי על אף הכל נצליח.

אם הרוב יכריע בועידה הקרובה בעד פילוּג, יוּטל עלינו להקים מסגרת שניה של תנועת ‘השומר הצעיר’ בגולה; ונצטרך להביא לפני הנוער תכנית פעוּלה חדשה. מה יהיוּ יסודות התכנית? יסודותיה יהיוּ מותאמים לתנוּעת נוער קיבוצית ציונית־סוציאליסטית. לא נשלול את השיטות החינוּכיות בנוער בגולה כפי שנתגבשוּ בתנועה העולמית. אוּלם נתבע את ביטוּל ההתבדלוּת של הנוער בעלייתו לארץ – פרי המגמה של הרוב ב’השומר הצעיר'. אנו נורה לנוער דרך למעמד פועלים מאוחד ולתנועה קיבוּצית מאוּחדת. דרכנוּ בנוער בגולה תהיה אחרת מדרכה של המפלגה בנוער בגולה. אנו נבנה תנועת נוער חינוכית עצמית. אך אין פירוּשו של דבר, שתנועתנו העצמית בגולה תיצור לעצמה אידיאולוגיה מיוחדת. אנו ניצור תאים להכשרה אישית עצמית, אך נדריכם לאותה הדרך האידיאולוגית האומרת: תנועה קיבוצית מאוחדת וארגון פוליטי מאוּחד של הפועלים.

את דרכנוּ בתוך התנועה העולמית הנני רואה כאָטאפה, כשלב בדרך השומרית. לכן הנני מאמין, שההתפּתחוּת הנוכחית בתנוּעה העולמית, המביאה ליצירת שתי מסגרות לתנוּעת ‘השומר הצעיר’, עוד עתיד לה מפנה. אם תנועת ‘השומר הצעיר’ תרצה להיות נאמנה לאידיאלים שלה, יבוא המפנה. אז תגיע התנועה העולמית לעמדתנוּ ותמצא – כמונוּ – את הדרך למפלגה ותנועה הקיבוּצית.

1930

מהו מקור הקשיים? לדעתי נובע מקור קשיינוּ בפנים הקיבוּץ המאוחד מ’מתיחת הקו' של האידיאולוגיה הקיבוּצית על־ידי הרוב שבקיבוּץ. עלינו כבר עבר הנסיון הקשה – על כל תוצאותיו – של ‘גיבוּש’ ו’מתיחת הקו' בתנועה העולמית הקודמת¹. אולם אם היה מקום לחזיון זה בתנועת נוער בגולה, כשקביעת האידיאולוגיה החברתית על כל נוסחאותיה המדויקות היתה לה למטרה מרכזית בהתפתחוּתה, הרי לא תיתכן תופעה כגון זו בקרב חלק חשוב של התנועה הקיבוּצית ־ הקיבוץ המאוּחד, אשר ענינים חיוניים ומציאות־חיים ריאלית קובעים את דרכו בארץ.

אפשר לקבוע הנחה אחת: עדיין לא נוצר טיפוּס קיבוּצי אחיד, ועדיין רבים ושונים מקורות יניקתה של התנוּעה הקיבוּצית על כל גווניה וגילוּייה. השאלה, לאן פני התנועה מוּעדות מתיצבת ותתיצב, במוקדם או במאוּחר, לפני כל גוּף קיבוּצי או קבוּצתי בארץ. מתוך מסיבות וגורמים רבים היינוּ הראשונים לגשור גשר בין העליה השניה והשלישית ובני התנוּעה החלוּצית הכללית שבקיבוּץ, מכאן, ובין תנועת נוער חינוּכית, מכאן. ראשונים היינוּ, אך שוּב אין אנוּ היחידים. בסיפוּק נציין את שינוּי הקו בקיבוּץ המאוּחד לגבי הרזרבה שלנו בגולה, לגבי קביעת חינוּך ממוּשך יותר ומלא יותר, לקראת חיי קיבוּץ, ודווקא בדרך של תנועת נוער חינוּכית. אוּלם בפנים הקיבוּץ המאוּחד נשמע כיום קולם של ‘דוחקי הקץ’ להריסת המחיצות בתוך הבית האחד, אותן מחיצות אשר עדיין (אמנם לא לתמיד) הן מוצדקות מבחינת התנאים שבהם נתוּנה התנועה הקיבוצית על ממשיכיה; ואשר, נעיז לומר, אינן גורמות נזקים חמוּרים כל כך, שיחייבוּ מלחמת תנוּפה בהן.

יתכן, שיש ויש הגיון רב באוניפיקציה של הקיבוּץ, בחתירה מהירה לאחדוּת, למונוליטיות של כל החלקים. יש בכך הרבה מן הנועז, מחתירה לגדולות, מן השאיפה למכּסימוּם. אולם לא נדחק בדרישה עקשנית מאת כל גוף חדש הרוצה להצטרף לקיבוּץ: לקיים כל אות וכל תג שנתקדש בהליכותיו.

שתי דרכים לתנועה: טיפוּח המסגרת העצמית של כל גוּף קיבוּצי ארצי העושה להעמקת ההבדלים, ולהעברתם אל זירת התגוששוּתו של הנוער העברי בגולה, מלחמת אחים והתפוררוּת החזית גם כלפי חוץ; או חתירה מתמדת של כל חלקי התנוּעה להתיצב על דרך אחת משוּתפת. האם מתוך ההתפתחוּת והשינוּיים, שחלוּ ברבות השנים בכל גוּף קיבוּצי ארצי לא נשמע את הקול התובע איחוד? – מי יאמר, שהתהום שנפתחה לפני שנים בין הקבוּצה הותיקה ובין הקיבוּץ הגדול, עדיין בעינה עומדת, בלי זעזוּעים ובלי שינוּיים? – והקיבוּץ הארצי השומרי, האם לא חלוּ תמוּרות וחליפות בתפיסתו הקיבוּצית? ההתלבטוּת הפנימית הקשה של הקבוצה הקטנה, עמידתה במבחן הנאמנות לעקרונותיה, חוסר הסיפוּק, והתוכן ב’חבר הקבוּצות', מחייבים אותה לחרוג ממסגרתה ולחפש משענת בגוּף גודל בתנועה. ומאידך גיסא, הקיבוץ המאוחד שינה, אגב מלחמת קיוּמו, את דרך בנינו הממשי, אף כי נשאר הנוסח העקרוני הקודם.

על כן שאלת ‘מתיחת הקו’ האידיאולוגי של הקיבוּץ המאוּחד נוגעת לא רק למצבנו אנו בקיבוּץ. זו היא שאלת הרחבת המסגרת או צמצוּמה, שאלת הכשרת התנאים לאיחוּדה של התנוּעה כולה.

1931

לוּ יכולנוּ לתאר בדמיוננוּ פגישת שתי התנועות (‘השומר הצעיר’ – נצ"ח ו’החלוּץ הצעיר') ללא ‘מסורת’ השנים, היו הצעותינו מופיעות כהצעות הקיבוץ המאוחר כולו. אולם מאימתי קבע הקיבוץ המאוחד כי דרך אחת ויחידה טובה בגולה – והיא דרכו של ‘החלוּץ הצעיר’? דבר זה אינו עומד בהתאמה ליסודות הקיבוּץ. רואה אני שדברים הרבה בקיבוּץ נקבעו לגבי הגולה כריאקציה על דרכם של ‘השומר הצעיר’ מיסודו של הקיבוּץ הארצי ושל ‘גורדוניה’. ומה שמפריע כיום בהקמת תנועת נוער אחת ומאוחדת של הקיבוץ המאוחד היא ההנחה שנקוּדת המוקד של הקיבוץ בגולה הוא ‘החלוּץ’, וכי תנועת הנוער אינה אלא בחינת פרוזדור לו.

טבנקין קבע, שהקיבוץ המאוחד צריך להתבסס גם על ‘החלוּץ’ וגם על תנועת הנוער – ואנו מסכימים לכך. אולם למעשה לא ראה הקיבוץ לפניו אלא את ‘החלוּץ’, ועד היום לא עלה בידו להפוך את ‘החלוּץ’ לתנועה חינוּכית. הקיבוץ איננו כיום הכוח היחיד ב"החלוּץ', ולעומת זה תנועת הנוער היא כיום הכוח במחנה ארץ־ישראל העובדת.

על הקיבוץ לקבוע לו למטרה את איחוּד תנועת הנוער ואת זרימתה לתוך ‘החלוּץ’. תנועת הנוער הקיימת אינה עומדת בשום התאמה לצרכי הקיבוּץ ולכוחו הממשי בארץ. הקיבוץ לא הרויח מכך, שריכז כל השנים את מיטב כוחותיו בהפיכת ‘החלוּץ’ לתנועתו והזניח מתוך כך את פיתוּח תנוּעת הנוער שלו.

הצעתנוּ מכוּונת להקים תנועת נוער אחת, המחנכת לקיבוץ המאוּחד. השאלה היא אם יכול הקיבוץ המאוּחד להרשות לעצמו להופיע בגולה כחזית נפרדת. שהרי הפירוּד הזה אינו נובע מתוך פירוד רעיוני עמוק, אלא מתוך מציאוּת מסגרות ארגוּניות שונות. אני חושב, שהקיבוּץ עדיין לא קבע, שדרכנוּ החינוּכית אינה הולמת את צרכיו. מתוך דברי חברי המזכירוּת לא יכולתי להבין מה הוא הדבר העיקרי המונע אותם מקבל את הצעתנו. הלא מה שנדרש כל השנים על־ידי הקיבוּץ מוּצע על־ידינו כהנחה יסודית. אימוּץ כוחות תנועתנוּ בגולה יביא מאליו לידי כיבוּשים חדשים. אין לחכות להגשמת האיחוּד מאליו. הדבר מחייב מעשה מקדם ומסַכּם.

הישיבה כיום חוזרת על הישיבה בעין־חרוד¹. הפירושים שניתנו כאן מיותרים במידה רבה. למשל, אין אני סבוּר שהקיבוץ המאוחד מניח צוּרת חינוּך אחת בגולה. אני חושב שקשה מאוד לחנך בתוך ‘החלוּץ’ במקומות שאין אנחנו מהווים בהם רוב חברים לקיבוץ המאוחד. החלטותיהן של הועידות החלוּציות אינן מספיקות לחנך נוער ברוחנו הקיבוּצית והפוליטית. תפיסתנוּ לגבי מהוּת ‘החלוּץ’ מזדהה לגמרי עם תפיסתו של הקיבוּץ. אני חושב שתנועה חלוצית בעלת תוכן יכולה להיבנות גם על־ידי תנועת נוער בעלת שלוש שכבות. יודע אני, שהדבר אינו קל, אך אם נהיה מפורדים אנחנו נידחף לדרכו של הקיבוּץ הארצי.

נתקיים בתוכנו בירוּר סביב שאלה זאת. הבינונוּ, שבכל ארץ לא תוּכל להתקיים אלא הסתדרוּת נוער אחת בלבד. דבר זה מחייב איחוּד. בדיוּן בשאלת האיחוּד מתעוררת שאלת ליטא וכדומה. ‘החלוץ הצעיר’ בליטא עדיין לא יצא מגדר נסיון, ואילו הסתדרות ‘השומר הצעיר’ קיימת שם זה זמן רב ובהיקף גדול. אם מציעים כאן שתישאר בליטא הסתדרוּת אחת בלבד ואם מבטלים את ההסתדרוּת בעלת שלוש השכבות, הרי פירוּשו של הדבר: ביטול ‘השומר הצעיר’ – נצ"ח בליטא.

1932

בסוף דברי טבנקין היתה דרישה אחת: בל יבואו הקיבוצים¹ בהחלטה מסוימת למועצה. בתוך הקיבוּץ המאוחד מקוּבל שצירי הפלוּגות באים למועצה בלי דירקטיבות מסוימות. אולם לנוּ, לחברי ‘השומר הצעיר’, לא היתה אפשרות אחרת מאשר לבוא למועצה ולבטא את אשר התברר בתוך הקיבוצים. איננוּ מופיעים במועצה זו להגן על חוסר השיתוּף שהיה בינינוּ בתקופה האחרונה. התקוּפה הראשונה של היותנו בקיבוּץ המאוחד לא עברה בסימן של חוסר פעוּלה וחוסר שיתוּף. תמיד אמרנוּ, שהאוטונומיה קיימת כתוצאה מחילוקי הדעות שהו קיימים בינינו, אך האוטונומיה הרחיקה לכת עד כדי חוסר כל שיתוּף, ועל כן נתקבלה הקריאה, שהופנתה אל הקיבוצים השומריים בישיבת יגור, שיגדירו את עצמם ואת דרכם בקיבוץ בכל הרצינות הדרושה.

הקמת תנוּעה גדולה בגולה

אנחנוּ שותפים לקיבוץ בהנחה, שהיצירה בארץ והמפעל המתגשם הם הקובעים את דרכיה ואת אמצעיה של הפעוּלה בגולה. הויכוּח המתנהל בינינוּ אינו רק על שיטות חינוּך ועל מבנה תנועת נוער. הלחץ מצדנוּ לאחדוּת שלמה לא היה מבוּסס דווקא על הזדהוּת שלמה בכל שאלות הקיבוּץ. מאחורי המניעים העיקריים שפעלוּ בתוכנוּ בכיווּן לאיחוּד, היתה ההנחה, שהגיעה השעה לקיבוץ ליצור לעצמו בגולה תנועת נוער גדולה חינוּכית, חלוּצית, שתתאים לתקוּפה זו בתנועה החלוּצית בגולה ולצרכי הקיבוץ בארץ. לא ייתכן לסבול עוד את הדיספרופורציה הגדולה שבין כוחו הגדול של הקיבוץ בארץ ובין מיעוּט כוחו בגולה. גם מתוך הבירוּר בסעיף הקודם, על המצב התרבוּתי והחברתי בפלוּגות, בולט יותר ויותר ההכרח ביצירת כלים מושלמים יותר לפעולתנו בתוך הנוער בגולה. חשנו בהתרופפוּת החוסן התנוּעתי של הקיבוץ בגולה וראינו צורך ואפשרות לעצמנוּ לתרום את חלקנו במפעל זה של חיסוּן הקיבוץ.

אגב חילוּפי דעות על תוכן האיחוּד התבלטוּ גם הניגוּדים הקיימים בינינוּ. סלע המחלוקת לא היה דווקא בשיטה החינוכית בגולה. הדברים נגעו גם לדרך הקיבוץ בארץ. הננוּ חושבים, שפעולה חינוכית בגולה שיש לה ערך, בדין שנראה את פריה המכסימלי בדפוּסי חיים שלמים בתוך הקיבוּץ בארץ. זהו תוכן מלחמתנו על ריכוּז יוצאי התנועה בתוך נקודות הקיבוץ. עכשיו מעריכים הכל את כניסת הגוּש השומרי² לכפר־גלעדי; נתבררה לכל צדקת הדרך הזאת. ענין דומה לזה יכול לצוּף מחר במשק ותיק אחר בקיבוץ. שאלת אופן ההשלמה בקיבוץ נהפכת לאחת השאלות היסודיות ביותר. דרך הריכוּז של חניכי תנועת נוער היא הדרך הנכונה והמבטיחה ביותר לא רק לקיבוצים השומריים, אלא לקיבוּץ כולו. בפגישת באי־כוח התנועה בדנציג נתקבל הרעיון הזה כיסוד חינוּכי לא רק בשבילנו, אלא בשביל תנועות הנוער של הקיבוּץ כוּלו.

איחוּד הנוער

בכל פרשת המשא־ומתן על האיחוד היינוּ חוסכים לעצמנו הרבה מאוד מרץ, אילו היתה לפני שמונה חדשים למזכירות הקיבוץ עמדה אחרת. גם אותנו לא סיפק מצע דנציג³. ראינו בו חוסר שלמות וחוסר מונוליטיוּת. אף־על־פי־כן קיבלנו אותו בלי פירוּשים והוספות. לא כן מזכירות הקיבוּץ בישיבתה שנתקיימה בחיפה. אמנם גם בישיבת המזכירוּת נמצא חלק מן החברים שהציע לקבל את המצע בלי להניח אבני נגף על דרך האיחוּד. אולם לבסוף גברה המגמה לחטט ולפרש, והעיקר: להכריע מראש בשאלות השנוּיות במצע במחלוקת, ודבר זה עשה לאַל את האיחוּד. דברים שנתקבלוּ על־ידי באי־כוח כל התנוּעות בגולה, כגון: ריכוז העולים והעמדה ב"החלוּץ‘, נשללו בהחלטות המזכירות בחיפה. טבנקין לא סיכם בדבריו את היסודות שעליהם יושתת האיחוד בגולה. הוא הסתפק בקביעת הרוח העיקרית במצע דנציג: סטטוּס־קווֹ בכל השאלות השנוּיות במחלוקת ועל יסוד זה הוא מציע להשאיר לויכוּח גם את שאלות הריכוּז והזיקה הישרה ל’החלוץ’, מצע דנציג לא קבע יסוד פרינציפיוני להשאיר הכל במצב של סטטוּס־קווֹ. למעשה מביאה הצעת טבנקין ליצירת פדרציה חסרת תוכן משותף, בלי פתרון מינימלי לשאלות, בלי כושר פעוּלה, בלי קביעת דרך לגבי הארצות החדשות וכו'.

המקורות לחוסר השיתוּף בקיבוּץ

כולנוּ כואבים את כאב חוסר השיתוּף בין ‘השומר הצעיר’ – נצ"ח ובין הקיבוּץ כוּלו. וכאן במועצה קל לנוּ לשכוח את מצב הדברים בגולה. למהוּתו של דבר, גם בגולה אין כל אפשרות להמשיך במצב הפירוּד באותה מידה שאין להשאיר את המצב הקיים בארץ. הצעת איחוּד בארץ בלבד אינה פותרת את השאלה כלל וכלל. לכן הצענו למן הרגע הראשון יצירת התנוּעה האחת בארץ ובגולה. לנו אין חשיבוּת בכניסה האוטומטית של הקיבוצים השומריים שלנו לקיבוץ הארצי המאוחד. אין ערך מכריע בתוספת מספרית של 400 איש לקיבוץ המאוּחד, אם הצעד הזה אינו מלוּוה צירוף כוח פוטנציאלי תנועתי. בקיבוּצים השומריים היתה בזמן האחרון בדיקה יסודית מאוד של דרכנוּ, ואין ספק שבהרבה שטחים צוּינה התקרבוּת הדדית בינינוּ ובין הרוב בקיבוץ; עם זאת לא נעלמוּ מעינינו חילוּקי הדעות וההערכות שנשארו עד היום. לנו היתה וישנה גישה אחרת לגידוּל הנקוּדות הקיבוּציות. הסעיף בתקנון על גידוּּל לפי היכולת הכלכלית והחברתית היה לגבינו לממשוּת. בנין הנקוּדה היה מחוּשב ומיוסד על ריכוּז חניכי התנועה. בדרך זו הלכנו, ונדמה שהצלחנו בה.

הצעתנו לאיחוד כיום אומרת יצירת תנועת נוער אחת מאוחדת, לא פדרציה. תנועה זו תהיה קשוּרה קשר גורלי אל ‘החלוּץ’ ותמלא בו את התפקיד המכריע. בוגרי התנועה יהווּ את הגרעינים היסודיים בסניפי ‘החלוּץ’ ובהכשרה, אך עם זאת חייבת התנועה להישאר עצמאית. בחינוך הנוער לקראת הקיבוץ אנו רוצים להשיג מכסימוּם של יכולת להגשמתו. את דרך הריכוּז שנקבעה לא ראו בנציג כגורם מפריע לאיחוּד, ואני חושב, שהיסוד החינוכי הזה חייב להישאר גם כיום. אינני יודע מה יהיה גורל ההחלטות שתתקבלנה במועצה. אנו מצדנוּ מבטאים כאן, במידת היכולת, דברים שהובררוּ בתוכנו בפרק זמן ממושך מאוד. יש אפשרות רבה של התקדמוּת, של הגברת כוחנו בארץ ובגולה. הסיכוּם בדין שיהיה: יצירת הכלי המאוחד, השלם, על יסודות מסוימים בלי טשטוּש, על חילוּקי הדעות הנשארים בתוך מצע דנציג. לא כל ציר במועצה יכול לחדור לפרטי הדברים הנדונים, אבל כל אחד יכול להבין את הצעתנו בשלמותה. אם היא תתקבל – תהא מבוּססת התקוה, שנמצא מן המועצה מלוּכדים ומחוּסנים לקראת הבאות.

הצעת סיכּוּם

בשם הקיבוּצים השומריים הנני להביא הצעת סיכוּם זו:

1. המועצה קובעת את ההכרח באחידותו הארגוּנית השלמה של הקיבוּץ בארץ ושל תנוּעות הנוער החינוּכיות החלוּציות הקשוּרות בו בגולה.

2. בהתחשב בקשריהם הבלתי־אמצעיים ואחריוּתם המיוּחדת של הקיבוּצים השומריים לתנועת ‘השומר הצעיר’ בגולה מכירה המועצה בצורך להגשים, עם ביטוּל האוטונומיה בארץ, את איחוּד התנוּעות בגולה.

3. איחוד תנועת הנוער בגולה מתכוון ליצירת הסתדרוּת עולמית עצמאית אחת של נוער חלוּצי על היסודות העיקריים הבאים (שהונחו בפגישת דנציג על־ידי באי־כוח ‘החלוּץ הצעיר’, ‘השומר הצעיר’, ‘ברית־העולים’):

א. חינוך לקראת כל מפעלי ההסתדרות והקיבוץ והתיצבוּת לרשוּתם.

ב. השתייכוּת מלאה של בוגרי התנועה ל’החלוּץ' ופעילוּת בכל שטחי עבודתו וחייו.

ג.ריכוּז חלוּצי התנוּעה בתוך מקומות הכשרה פתוּחים לכל חברי ‘החלוּץ’. חברי ההסתדרוּת והנספחים אליהם מתארגנים בקיבוצי עליה לקראת עלייתם לארץ והגשמתם בקיבוץ.

ד. קיבוצי העליה מתרכזים במידת אפשרויותיו של הקיבוּץ בארץ ביחידות מסוימות.

ה. בעניני השכבה השלישית, השיטה החינוכית והאוריינטציה של מפלגת פועלי ארץ־ישראל, – נדחית ההכרעה לאחר הועידות העולמיות.

הודעה (בשם הקיבוּצים השומריים):

'אנחנו הבאנו הצעת איחוד הקיבוץ בארץ והתנועות בגולה לפי אותם היסודות המהוּתיים, שלוּבּנוּ ושבוררוּ במשך תקוּפה די ממוּשכת בתוך קיבוּצינו השומריים בארץ ובתנועת ‘השומר הצעיר’ – נצ"ח בגולה. בבירוּרים בתוך המועצה הופיעוּ הצעת חדשות לאיחוּד השלם בארץ ובגולה. לקבוצת צירי הקיבוּצים השומריים במועצה לא היתה כל יכולת לקבוע על דעת עצמם עמדה סופית להצעות החדשות, לא רק מפני שההצעות הללוּ הן בניגוּד להכרתה, אלא ביחוד מתוך הסיבה המובנת, שההצעות הללוּ לא הועלו על סדר־יומם של קיבוצי ‘השומר הצעיר’ והתנועה בגולה.

המועצה המורחבת של הקיבוץ המאוחד החליטה את אשר החליטה – ההחלטות הללוּ יכולות לעבור לדיון חדש ולהחלטה בתוך הקיבוּצים השומריים ובתנועה. שום סיכוּם אחר של השאלה הזאת במועצה אינו נראה עכשיו לעין'.

1933

¹

לפני המועצה² היה ברוּר, כי אנו עומדים לפני סיכוּם הדברים. וכדי לראות נכוחה את מצבנוּ, צריך יהיה להעריכו לא כמקרה, אלא כהשתלשלוּת הכרחית של התפתחוּתנו. נשארתי בהערכתי הישנה – מקור הסתירה שנמצאנו בה כל הזמן הוא באיחודו הבלתי־טבעי של קיבוּצנו עם קיבוץ עין־חרוד. אם נרצה להיות כנים עם עצמנוּ, נודה כי ניסיון איחוד זה סופו להסתיים בכשלון גמוּר. אני רואה את עצמנוּ כענף מתנועת ‘השומר הצעיר’ העולמית, וכי חלה בנו (באגף הרוּסי) התקדמוּת רעיונית מהירה יותר מאשר בשאר החלקים. והצעד הזה העמיק את התהום בינינוּ. אוּלם גם לאחר העמקת התהום, המשכנו בתורת ‘השומר הצעיר’. לוּ הסקנוּ מסקנות אחרות בשטח הקיבוצי לא היינוּ נמצאים במצב בלתי־נורמלי זה. והראיה, מעולם לא עמדנוּ בויכוּח רציני עם הקיבוץ הארצי של ‘השומר הצעיר’ בשטח הקיבוצי. כמוהם בנינו את קיבוצינו על יסוד יוצאי תנועת הנוער. לא פיתחנו בתוכנוּ את האידיאל לגידול היחידה רק לפי הכמות. דרכנו זו בבנין קיבוצינוּ עמדה כל השנים בסתירה רצינית לדרכו של הקיבוץ המאוחד.

והיה עוד דבר אחד פטלי: אנו הערצנוּ את רעיון אחדוּת התנוּעה הקיבוּצית, אם כי השתייכוּתנוּ לקיבוץ המאוּחד היתה סמלית יותר מאשר רעיונית, כפי שציין בצדק טבנקין. אנוּ פיתחנוּ בתוכנוּ הזיה לראות את הקיבוּץ המאוחד – ברוּחנוּ ולפי השקפתנוּ.

שנים לחמנוּ על כך, שהקיבוּץ המאוחד יכיר שבתוכו מצוּיות שתי דרכים, ולא הבינונוּ כי הדבר אבסורדי ונוגד לצורך ההתמזגוּת. עוּבדת האיחוּד הכניסה אותנו לסתירה, שבה הננוּ מתפתלים, אולם בזכות אחדוּתנו הפנימית בקיבוצנו, יכולנו להתפתח ולהגיע למצבנו הנוכחי.

בקשר לנדון אזכיר דברים, שכתבתי בשעתו מחוּץ־לארץ למחלקה: נוכח מצבנוּ המדאיג, עולה על הלב שאלה אחת. כשהיינוּ בתנועה המאוּחדת של ‘השומר הצעיר’ רצינו לראותה בדמוּת אחרת, ומה התועלת שרוצים אנו עכשיו לראות גם את הקיבוץ המאוחד בדמות אחרת? אין בי כל ספק, שהקיבוץ המאוחד אינו גוּף גמיש. הוא ארגון צנטרליסטי. כלום לא הגיע הזמן שנבין את העוּבדה הזאת? הקיבוץ המאוּחד בנוי על השיטה של אי־ויתוּּר, ולא יירתע מפליטת גוּפנוּ – הזר לו במהותו. אל נשלה עצמנו בנדון זה, כי אחריותנו לתנועה גדולה. טעוּת היא לחשוב, כי הקיבוץ המאוחד יקבל את דרכנו בנוער, גם אם דרך זו תבטיח חינוך לנשיאה בעול האחריוּת לקיבוץ כולו.

בהצעת הויתור שהצענוּ³, יש משוּם כניסה למצב מסובך חדש בתוך הפעוּלה המשוּתפת בקיבוץ המאוחד. אני מאמין בתנועתנו ובשלושת קיבוצינו⁴ בארץ, שיצאוּ מפסיביוּתם ויקבעו את גורלם לכאן או לכאן. כל זמן שנהיה חלשים, ירצו לעשות רווחים מחוּלשתנו. מעומק לבי אני מצטער על צרוּת אָפקה של המזכירוּת⁵. האוּמנם צריך היקף קטן זה של תנוּעתנו החינוכית לשמש גורם להרגשת הנחיתוּת? ואם בתוך התנוּעה, בעבודה, הנני מתמלא חרדה לגורלנוּ, הרי זה נובע רק מתוך חששות מפני נסיגות קיבוּצינוּ בארץ. רק לא לגמגם, נצא לדרך – לכאן או לשם.

אבדה האמונה באפשרות מיזוּגה של תנועתנוּ עם תנועת הקיבוּץ המאוּחד. נתבדתה גם התקוה, כי מסגרת הקיבוץ המאוּחד עתידה לשמש מסגרת לתנוּעה הקיבוּצית כוּלה.

החברים שראוּ את הניגוּדים היסודיים שבינינוּ ובין הקיבוץ המאוּחד, היו בעצם חייבים לבוא בהצעה לפרוש מן הקיבוץ. אני קיבלתי את ההנחה של הרוב בקיבוץ המאוחד: להבהיר את יחסינו ולקבוע את עמדותינו ומסקנותינו. היו שתי אפשרוּיות: יציאה או איחוד – ובהצעתי היה רצון לאיחוד. המאמץ להקמת קיבוץ אחד בארץ (בלי אוטונומיה) ותנועת נוער אחידה היה בהצעתי, אך היא נדחתה.

לסיכוּם דברי אומַר: תנועתנו (‘השומר הצעיר’) לא הצדיקה את זכוּת קיוּמה בקיבוץ המאוּחד. הרעיון היה אולי יפה, אולם הנסיון לא הצליח. לא אסתמך על כך, כי עוד לפני כניסתנוּ לקיבוץ המאוחד הצבעתי נגד כניסתנו. בשבילי קיים ויכוּח אחד עם ‘השומר הצעיר’, והוא פוליטי בלבד. אני ניגש למסקנות, לא כחבר ‘השומר הצעיר’, כי אם כחבר התנועה הקיבוּצית. אני מעריך את עוּבדת קיוּם קיבוּצינו בקיבוּץ המאוחד ואיני רואה אפשרות ליציאה מתוכו. לוּ הייתי צריך להישאר נאמן לפרינציפ שלי – הייתי מתנגד להישארותנו. אוּּלם מתוך ניתוּח מצבנוּ, איני יכול להציע הצעה אחרת. וגם צריך להיות ברוּר, כי מעולם לא הוצעה הצעה על ידינו, שפלג מתוכנו יקים תנועה עצמאית משלנוּּ.

פרשת התפתחוּתם של קיבוצי נצ"ח (נוער צופי חלוצי – ‘השומר הצעיר’) בתוך הקיבוץ המאוּחד היא פרשה רבת לבטים, שבמרכזה נעוץ רעיון מרכזי: למצוא את הדרך הסינתטית בין שני קטבים הנראים מנוגדים: התפקיד והאדם, המשק והחברה, הכמות והאיכות, החבר מן השוּרה החלוּצית וחניך תנוּעת הנוער.

זה למעלה מעשר שנים שאנו גושרים את הגשר הזה, לעתים תוך קשיים גדולים ואף מיוּתרים, אך תמיד מתוך נאמנוּת לעיקרים מסוּימים, שעליהם תיבנה – לפי אמוּנתנוּ – אַחדוּת המפעל השיתוּפי בארץ.

המגמה שהונחה ביסוד הקיבוץ המאוחד

ב־1927 נתַנו את ידנוּ לאיחוּד הקיבוצי הראשון, שבו השתתפוּ: קיבוץ עין־חרוד על משקיו ופלוּגותיו (אילת השחר, גשר נחלים [כיום – אשדות־יעקב], יגור, עין־טבעון, ג’דרו), קיבוץ הכובש (כיום – רמת־הכובש), קבוץ ‘ווֹלין’ מחדרה, קיבוץ ‘השומר הצעיר’ מססס"ר (כיום – אפיקים). האיחוּד הזה קם ונהיה בתקוּפת משבר גדול בארץ, לאחר התפוררוּתם של עשרות קבוּצות וקיבוצים, לאחר ירידת הגדוּד ולאחר שחלק מן הקיבוצים השומריים התלכד לגוף פוליטי מיוּחד (הקיבוץ הארצי), שהידק את מסגרתו והתבדלוּתו בחישוּק ה’קולקטיביות הרעיונית'.

עצם השם ‘הקיבוץ המאוּחד’ ואָפיים החברתי של הגופים שהשתתפוּ ביצירתו, העידו על המגמה שהונחה ביסודו: לשמש מסגרת מאחדת את כלל התנוּעה הקיבוצית על גווניה השונים, לכנס את הכוחות השונים בתנוּעה הקיבוצית למפעל מאחד, להתגבר על המשבר הגדול, ולהיות לכוח המחנך והמדריך בנוער ובתנוּעה החלוּצית.

לא היה משוּם מקרה בהצטרפוּתנו למסגרת הזאת. התנאים האובייקטיביים, בהם פעלה תנוּעתנוּ ברוּסיה: הכרח העמידה הרוחנית והאידיאולוגית האיתנה מול הכוח הכביר במדינה, השולט בכל האמצעים לכיבוּש הנוער, אף המסורת הנודעת של תנוּעת הפועלים והציבוריות הרוסית – כל אלה עזרו לתנוּעה השומרית ברוסיה להגיע – עוד בשנים הראשונות לקיומה – להגדרות חברתיות וּפוליטיות מסוּּימות. תנאים אלה הכשירו את ראשוני העולים מתנוּעתנו בארץ לחפּש את השיתוף ואת הקשר למסגרות חברתיות (תנוּעה קיבוצית מאוחדת) וּפוליטיות (אחדוּת העבודה) רחבות יותר של מעמד הפועלים המתהווה בארץ. מגמות ההתבדלות, שהטביעו את חותמן על הקיבוצים השומריים יוצאי פולין וגליציה, היוּ זרות לרוחנו. וכשהמגמות הללו נוסחו במצע הפוליטי המיוּחד של הקיבוץ הארצי וכשהוּקמה האורגניזציה הנפרדת – נפרדוּ דרכינו בארץ. אף בתנוּעה העולמית של ‘השומר הצעיר’ החל הויכוּח על דרכם של בוגרי התנוּעה בארץ, ויכוח אשר גרם לפילוג – בשנת 1930 – ולהקמת תנוּעתנוּ העצמאית.

מסגרת מאוּחדת לכלל הפּועלי

השקפתנוּ על שיתוף ועל התמזגות עם חלקים אחרים של ציבור הפועלים, נבעה מתוך ההנחה היסודית שאין בארץ תפקיד פוליטי מיוחד ליוצאי תנוּעת נוער חינוּכית באשר היא תנועת נוער. יתירה מזו, הנחנו כי למעמד הפועלים המאורגן צריך להיות רק מכשיר פוליטי אחד (מלבד ארגוניו המקצועיים־משקיים) לשם השגת מטרותיו ההיסטוריות – וזוהי המפלגה, המאחדת בתוכה חברים לצורות חיים שונות בעיר ובכפר, בקיבוּץ ובמושב. סברנוּ, כי מתפקידה של תנוּעת הנוער החינוכית בגולה להכשיר את חבריה לערוּת רעיונית ולאקטיביות פוליטית במסגרת המאוחדת של הכלל הפועלי.

מאידך גיסא ידענוּ שערך הצטרפוּתנוּ לאיחוּד הקיבוצי הרחב אינו מצטמצם בתוספת מספר מסוים של חברים יוצאי תנוּעת נוער חינוכית, אלא בערכים מסוימים שהתנוּעה מביאה אתה, ובחשיבות הנסיון הגדול לשתף כוחות שונים במסגרת אחת.

תנוּעת נוער אינה יכולה להסתפק, לדעתנו, בפעוּלה חינוכית בגולה בלבד. היא מחפּשת את מידת האפקטיביות של פעוּלתה בשדה ההגשמה הקיבוצית בארץ. והיא יכולה לתרום את תרוּמתה הגדולה בבנין המשקי והחברתי של הקיבוץ, כאשר יודעים לחרוד לערכים שהיא יצרה ולגרעיני הליכוד הטמונים בקרבה. עוד במועצת היסוד של הקבוץ המאוחד חיפשנו את הערוּבות לאפשרוּיות התפּתחוּתה הנורמלית והבריאה של תנוּעת הנוער בתוכו, לתועלתה היא ולהבראת התנועה כולה. את הערוּבות מצאנוּ אז לא רק ברצון הטוב והבנה המלאה ששׂררוּ בין כל המתאחדים. הן באו לידי ביטוּי בעצם הויכוּח על יסודות הקיבוּץ המאוּחד ואף בסעיפי התקנון שלו.

דרכים לתנוּעה קיבוּצית גדולה

א. גלילי (בא־כוח הקיבוּץ הרוּסי¹) אָמר במועצה (אוגוּסט 1927): ‘נחוץ שהקיבוץ יסתגל לקבלת חברים לא רק מתנוּעת ‘החלוץ’, אלא גם את יוצאי תנוּעת הנוער. יש להחשיב בראש וראשונה את האישיות בתוך התנועה, לטפּח את הנטיות והגוונים השונים. נחוּץ להתרחק מסכמטיוּּת, כי דרכה של זו תמיד מצֵרה. הנדע לקיים בתוכנוּ גופים חברתיים שונים שלא יתפוררו בתוך הקיבוץ, אלא יהווּּ בתוכו גופים חיים ומתפּתחים? – אין זו דרישה אגואיסטית של קיבוץ זה או אחר, אלא השגה איך לקיים תנוּעה קיבוצית גדולה. ככה תיפתח לפני הקיבוץ הדרך לקליטת תנועת הנוער’ (מתוך 'קובץ הקיבוץ המאוחד).

בויכוּח על קנה־המידה לגידול היחידה הקיבוצית, הדגישו חברינוּ את הצורך להתחשב לא רק ביכלתה הכלכלית, אלא ם ביכלתה החברתית. ברוח זו נוסח סעיף ב' בפרק השני של ‘יסודות ותקנות הקיבוּץ’ כדלקמן:

‘הכנסת חברים למשק נקבעת על־ידי המשק לפי צרכי העבודה ובהתאם ליכולת הקליטה הכלכלית והחברתית שלו’.

אך את מידת הצלחתם של יוצאי תנוּעות הנוער החינוכיות (וגם של חוגים חלוציים אחרים) ביצירה הקיבוצית, בארץ, קובעת בהרבה השיטה לפיה קולטים את העליה, מיסדים נקוּדות חדשות או מגדילים נקוּדות קיימות. לנוּ היה ברור מראש, כי רק בדרך ריכוּז יוצאי התנוּעה בנקוּדות מסוּימות (בלי לנעול את הדלת בפני חברים אחרים), ניתן לקצור את יבול העבודה החינוכית של התנוּעה. ולא זו בלבד: התנוּעה בגולה, היא עצמה זקוּקה להמשך הטיפול בה ולטיפוח מצד בוגריה מגשימיה בארץ; ועל הנקוּדות הקיבוציות, שנוצרו על ידיה, מוטלת החובה להמשיך בקשרים אתה, לשמש לה מרכז משיכה ודוגמה חיה להגשמת מאוַייה.

היסודות האלה, שאיפשרו את האיחוּד הקיבוצי, בוטאו בהגדרה ברורה כדלקמן:

‘קיבוצי עליה ונוער, חברים וקבוצות, הנכנסים לקיבוּץ מתוך איגוּדים חלוציים בגולה (קיבוצי עליה, הסתדרוּיות נוער), יכולים להתרכז בנקוּדות עבודה והתישבות מסוּימות ולהוות את גרעיניהם היסודיים בהתאם לאפשרוּת המשך מילוּי תפקידיהם בקליטת העליה בארץ וקשריהם עם חברים בחוץ־לארץ’ (פרק 5, סעיף ג' בתקנות הקיבוץ המאוחד).

נתגלוּ מגמות חד־צדדיות

עד כאן על התנאים והמסיבות, בהם השתתפנוּ בהקמת הקיבוץ המאוחד. אין המאמר הזה עוסק בתולדותיו ואף לא בתולדות התפתחוּתם של קיבוצי נצ"ח בתוכו. יצוין רק שהתפתחוּת הקיבוץ המאוחד בשנים שלאחר־כך היתה בכמה שטחים שונה מזו ששוערה בשנת היסוד. במקום להוסיף לפתח ולטפח את מגמת האחדוּת שהונחה ביסודו, נתגלו בתוכו מגמות ברוּרות להתפּתחוּת קיצונית חד־צדדית, להשלטת דוגמטיות מסוּימת בהלכה ובמעשה של הקיבוץ, עד כדי הפיכתו לאחד הפלגים בתנוּעה הקיבוצית. תנוּעתנוּ סבלה במיוּחד מהתפּתחוּת זו של הקיבוץ המאוחד, מפני שהכיווּן השולט בו לא החשיב את מקומה ואת ערכה של תנוּעת הנוער החינוכית בבנין התנוּעה הקיבוצית. את בנין עתידו שלו ראה, בעיקר, בעליה חלוצית המונית. מכאן – חוסר ההתחשבות בתביעת הריכוז של יוצאי תנוּעת הנוער, וההיאבקות של תנוּעתנו שעה שמתגלה הצורך ליצור נקוּדה קיבוצית חדשה, ומכאן – קידוש טיפוס אחד של הסתדרות נוער: ‘החלוץ הצעיר’, ששללה בפּרינציפּ את נחיצוּתה ואת חשיבותה של שכבת הבוגרים ואמרה לשמש את ‘החלוץ’ ואת הקיבוץ המאוחד על־ידי ויתוּר על ליכודם של הבוגרים ופיזורם בתנוּעה החלוצית ההמונית.

יצוין כאן גם קו אָפייני אחר לדרך פעוּלתו של הקיבוץ המאוחד בנוער. ארבע תנוּעות נוער מחנכות את חבריהן לקיבוץ: ‘החלוץ הצעיר’, ‘פרייהייט’, ‘הבונים’, ונצ“ח. אף כי שום מועצת קיבוץ לא סיכמה את נסיון התנוּעות הנ”ל ולא קבעה איזו היא הסתדרות הנוער ההולמת יותר את צרכי התנוּעה החלוצית והתנוּעה הקיבוצית – ביכר הקיבוץ את ‘החלוץ הצעיר’ על פני שאר התנוּעות. כשנתכנסוּ בדנציג ב־1933 באי־כוח ארבע התנוּעות ועיבדוּ מצע לאיחוּד, אשר כלל גם את היסוד החשוב של שלמוּת התנוּעה החינוכית ורציפוּתה (3 שכבות) וגם את עקרון הריכוּז בקליטת העליה של התנוּעה, הספיקה ישיבת מזכירות מורחבת של הקיבוץ בארץ כדי למחוק מתוך המצע את שני הסעיפים הללוּ. וזה מפני שיש בסעיפים אלה משוּם ויתור על תפיסתו המסורתית של ‘החלוץ הצעיר’. רק אחרי שש שנות מאמצי־שוא לקיים, לפתח ולהשליט הסתדרות נוער כזאת ורק אחר תסיסה רבה בקרב ‘החלוץ הצעיר’ עצמו בחיפוּשי דרך לשמירה על בוגריו, באה כיום ההסכמה לעקרון הסתדרות נוער שלמה בעלת שלוש שכבות. ‘ויתור’ זה איפשר את האיחוּד בפולין בין ‘החלוץ הצעיר’ ובין ‘פרייהייט’, אין איש יודע כמה שנים תעבורנה עד שיוסכם להלכה ולמעשה גם על היסוד השני של מצע דנציג, על ‘ריכוּז יוצאי תנוּעת הנוער בנקוּדות מסוּימות’, יסוד שהוּא מסקנה עקבית והכרחית של שיטת שלוש השכבות.

סיבת האוטונומיה לתנוּעתנוּ

עמדה זו של הרוב בקיבוץ כלפּי תנוּעת הנוער קבעה בהרבה את מצב תנוּעתנו. במשך שנים הוטל עליה להגשים – בדרך אוטונומית – את הדבר שהוסכם עליו פה אחד במועצת היסוד של הקיבוץ המאוחד כי הוא תנאי לאיחוּד, אך עוד בשנים הראשונות לקיום הקיבוץ קמו עליו עוררין. האוטונומיה של תנועתנו ושל מוסדותיה בארץ בענין כיווּן עלייתם של בוגריה, איננה הלכה לדורות, אלא תוצאת מצב מסוּים, שתואר לעיל. כיום, לאחר כל מה שעבר על הקיבוץ בשטח קליטת העליה, לאחר שנעשו בתוכו שגיאות חמוּרות כל־כך בדרך הקלטתם של בוגרי שאר תנוּעות הנוער ואף של העליה הסתם־חלוצית, שוב אין לנוּ כל ספק בצדקת דרכנו. אילמלא הגשימה תנוּעתנוּ, הלכה למעשה, את עקרונותיה אף בתוך הקיבוץ המאוּחד לא היוּ קמות על־ידי בוגרי תנוּעתנוּ אותן שש־שבע הנקוּדות הקיבוציות, כפי שהן קיימות כיום על מפעליהן ועל יציבותן החברתית. לא רק אפיקים, גבעת־חיים וכנרת, אלא גם כפר־גלעדי, ‘בתלם’² ואף הקיבוץ הצעיר האנגלו־בּלטי³ לא היוּ מגיעים למה שהגיעוּ, לוּלא הבטיחה תנוּעתנו את הנושא החברתי הרצוּף לבנין המפעלים הללוּ.

הויכוּח בין מוסדות תנוּעתנו ובין מוסדות הקיבוץ לא התנהל בשאלת הליכה או הימנעות מהליכה אל מפעל חשוב כהחיאת תל־חי – כפר־גלעדי, אלא בשאלת ה’איך' ללכת. תנוּעתנוּ נטלה על עצמה ברצון ובאהבה את תפקיד ההליכה לכפר־גלעדי לאחר שהבטיחה לעצמה מלכתחילה את האפשרות ללכת במרוכז ומתוך הבטחת המשך בנינה של הנקוּדה על־ידי התנוּעה (אין הכוונה לחברי התנוּעה בלבד, אך על כך להלן). ויכוּח זה חזר ונשנה עם הצעת איחודם של גרעין תנוּעתנו ושל קבוצת ‘בתלם’, לאור סיכוי מפעל התישבותי על חופו המזרחי של ים כנרת (עין־גב), שתבע גוף חברתי מלוכד. אך מצער, שיסוד זה, יסוד הריכוז בהקלטת העליה, שהבטיח את הנושא החברתי להצלחת המפעלים הללוּ לא יכולנוּ להשיג אלא אחרי היאבקות עזה ואחרי שימוּש ב’נשק' האוטונומיה. והכל משוּם מה? משום שדרך זו ‘אינה דרכו של הקיבוץ’…

‘האחריוּת לקיבוּץ כוּלו’

יש חברים שאינם מטילים ספק בהצלחת בוגרי תנוּעתנוּ בהגשמתם הקיבוצית בארץ. אף הם רואים את היתרונות הקיבוציים באותה השיטה שלפיה נקלטו עולינוּ, אוּלם הם טוענים כלפינוּ טענה מעין זאת: ‘אבל אתם אינכם אחראים לקיבוּץ כוּלו’!

ראוּיה טענה זו שניחד עליה את הדיבור. ודאי הוּא הדבר כי תנוּעתנוּ בהיקף עלייתה הקיים אינה יכולה לספּק עולים לשלושים נקוּדותיו של הקיבוּץ. הרי ‘החלוּץ הצעיר’, ‘פרייהייט’ ו’מחנות העולים' – גם אלה לא הלכוּ אל כל נקוּדות הקיבוּץ. הויכוח בינינוּ הוּא איפוא: מתי נהיה אחראים יותר לקיבוץ כוּלו, מתי נבטיח יותר את יציבות נקודותיו, מתי נשמור יותר על רכוּשו העיקרי של הקיבוץ להגשמת מפעלנוּ – על האדם, מתי נבטיח יותר אף את היציבוּת הכלכלית של משקינוּ? האם שעה שנדע לחרוד ולטפח כל ערך של כל גרעין אנשים, אשר נצרף בהכנה משותפת בתנוּעה החלוצית ובהכשרה, כדי שיתן את פריו השלם ביותר במילוּי תפקידינוּ המיוּחדים במינם בארץ – או כאשר נבזבז בשל שיטה נפסדת, בעצם ידינו, את מעט החומר האנושי המגיע לחיי קיבוץ?

בשם ‘האחריות להחלוץ כוּלו’ לחם הקיבוּץ זה שנים נגד שכבה בוגרת לתנוּעת נוער, בשם ‘האחריות לקיבוץ כוּלו’ מתוַכחים עתה נגד דרך ריכוזם של בוגרי תנוּעתנו בקיבוץ.

במושב המועצה העליונה האחרון של תנוּעתנוּ אמר חבר מזכירות הקיבוץ לאחר ששיבח את איכותה של עליית נצ“ח מבחינה קיבוצית: 'לו היתה עליית נצ”ח ברשות הקיבוץ כוּלו, היינוְ משתמשים בה אחרת והיתה מביאה תועלת מרובה יותר'. אולם לאור עובדות של קליטת העליה בקיבוץ בשנים האחרונות ולאור נסיונו בשדה זה, אנו מגיעים בהכרח למסקנה ברוּרה וחותכת: לוּ היתה עליית נצ"ח ‘ברשות הקיבוץ’ ולוּ היוּ נוהגים כלפיה בשיטת הקליטה של בוגרי שאר הסתדרוּיות הנוער המחנכות לקיבוץ – היתה התוצאה מבחינה קיבוצית פּחוּתה יותר.

תנוּעות הנוער ב’החלוץ' ובקיבוּץ

לפי המפקד האחרון היוו בקיבוץ המאוחד – בסוף שנת תרצ“ז – יוצאי ‘החלוץ הצעיר’ אותו אחוז בערך שהיווּ חברי נצ”ח (9,9 – 10,1). עליית ‘החלוץ הצעיר’ עמדה ‘לרשות הקיבוץ’ ושוּם ‘טענות’ אין כלפּיה. נשאלת השאלה: ההצליח הקיבוץ להשתמש בעליית החלוץ הצעיר' להקמת מפעלים רבים יותר, נקוּדות יציבות יותר מבחינה חברתית, או מפעלים בעלי אופי חלוצי־כיבוּשי יותר מאשר בעליית נצ"ח? עיון כלשהו במפת הקיבוץ יגלה את התשובה הנכונה לשאלה זו. קשה להשתחרר מן ההרגשה שהקיבוץ החמיץ הזדמנוּיות חשוּבות להכנת רזרבה קיבוצית מוכשרה מקרב תנוּעת הנוער, בשל עמדתו הפסולה לגבי בנין התנוּעה החינוכית בגולה ולגבי הדרך בקליטת עלייתה בקיבוץ. אין לשכוח, שתנוּעתנו קיימת בשל סיבות הטמונות בעברה כחלק מתנוּעת ‘השומר־הצעיר’ העולמית רק בארצות בעלות ישוב יהודי קטן ביחס, וגידוּלנוּ בהן מוּגבל מסיבות אוֹבּייקטיביות (זה אָפיה של תנוּעתנו גם בארצות החדשות שבהן חדרנוּ בשנים האחרונות: יוגוסלביה, טרנסילבניה, אנגליה). אוּלם בפּוֹלין ובגרמניה,ֹ כלוּם היתה לקיבוּץ – עד לזמן האחרון – דרך ברוּרה ושיטה נכונה לטיפּוּח תנוּעת נוער חינוּכית גדולה?

לסוג הטענות נגד דרך תנוּעתנו בריכוז עלייתה, שייך גם ענין האחריות לעליה ה’סתם’־חלוצית. כיום, לאחר שגם ‘החלוץ הצעיר’ הסכים ליסוד שכבה בוגרת בהסתדרות נוער, ולאחר נסיון נצ“ח והבונים בנשיאה בעול האחריות המלאה לתנוּעה החלוצית הכללית, שוב אין סתירה נראית בין קיום שכבה שלישית לבין עבודה אחראית של בוגרי התנוּעה ב’החלוץ'. אך קיימת שאלת הדרך הנאותה לקליטתם של אותם החלקים מן העליה החלוצית הכללית הבוחרים בחיי קיבוץ, ושעליהם אין התנוּעה הקיבוצית רשאית לוַתר. בנדון זה ובקשר לויכוּח המתנהל אתנו בשאלה זאת, כדאי להביא שוב מסיכוּמי המפקד האחרון בקיבוּץ. המפקד מראה שהקיבוּץ המאוּחד כוּלו מורכב מ־61% יוצאי תנוּעות נוער שונות ורק מ־39%, שלא היו בהסתדרות נוער. אך גם בכל אחד מקיבוצי נצ”ח אחוז ה’סתם’־חלוצים מתנודד בין 35 ל־40. המספרים הללוּ מוכיחים לנוּ שני דברים:

א. אף הקיבוץ המאוחד כוּלו מוכרח יותר ויותר להישען על תנועות הנוער.

ב. אין כל סתירה בין דרך ריכוזם של יוצאי תנוּעת הנוער וּבין אפשרות חיים ויצירה משותפים עם חלוצים שלא היו בהסתדרוּיות נוער. ולא עוד אלא שבנין היחידה הקיבוצית על יסוד גרעינים מלוכדים וחזקים של חניכי תנוּעת הנוער, מבטיח את טיב קליטתם של שני החלקים גם יחד.

חניתה חלוּצית כיגור

אחת השאלות החשובות ביותר לקיוּמו של הקיבוץ כיום, היא שאלת הקמתן של נקוּדות חדשות. לאחר שהוגשמה תכנית ההתישבות של השנים האחרונות עומד הקיבוץ לפני חוסר רזרבה התישבותית. שתים הן הסיבות, שגרמו למחסור בקיבוצים חדשים בתוך הקיבוץ המאוחד, כמועמדים להתישבות:

א. הקיבוץ המאוּחד ראה את חזות הכל בהגדלת הישובים הקיימים ואת התפקיד הזה ביכר על־פני התפקיד של הקמת נקודות חדשות.

ב. הקיבוץ המאוחד לא מצא דרך מתאימה בקרב התנוּעה בגולה שתביא לידי ליכוד גרעינים המסוגלים להוות התחלה לגופים קיבוציים חדשים.

הקיבוץ המאוּחד בנוּי על רעיון מרכזי נכון: כיבוּש כל מקורות המחיה והעבודה הטמוּנים בסביבה הישוּבית הקרובה. הקיבוּץ המאוּחד היה הראשון בתנוּעה הקיבוּצית שביטא את העיקר החשוּב הזה ואף הגשימו כפי יכלתו. אוּלם עם זאת התפתחה בקיבוּץ המאוּחד פֶטישיזציה של מספּרים גדולים לכל ישוּּב קיבוּּצי. בהם ראה הקיבוּּץ את העיקר, גם כשצרכי הארץ וההתישבוּת דורשים לעתים משהוּּ אחר.

הקיבוץ המאוחד שמתפקידו להקים ישובים בכל אזורי הארץ, בעמקים וּבהרים, צריך להיות מוּכן להקים ישוּבים גדולים כקטנים לפי הנתוּנים האוֹבּייקטיביים שבכל מקום ובכל סביבה, ולראות בכוּלם את הגשמת תפקידי התנוּעה. כי הרי ברור שערכה החלוצי של חניתה, הנמצאת על גבול הארץ ושבמשך שנים לא תוכל אוּלי לכלכל יותר מ־120 או 150 חברים (חוסר עבודה שכירה בסביבה וכו'), אינו יורד מערך יגור הכוללת מאות חברים. בכל זאת לפי השגרה המקובלת בקיבוץ המאוחד רואים ביגור ‘יותר ציונות, יותר חלוציות ואף יותר סוציאליזם’.

בשלוש השנים האחרונות, עם הצטמצמות העליה, ונוכח הצורך בכיבוּש עמדות עבודה והתישבות בפינות שונות בארץ לרגל הסכנות הפוליטיות האורבות לנוּ היה מקום להניח שהתפקיד הדחוף ביותר הוא: להכין גוּפים חדשים למפעלי התישבוּת חדשים. היה מקום להניח, שבתקוּפה כזאת, חשוּב לעין ערוֹך יותר ליכוּד גרעין לפלוגה חדשה, מאשר צירוף 50 איש לפלוגה קיימת המונה כבר מאות חברים, אשר לעתים היא גם מחוסרת אפשרוּיות כלכליות וחברתיות לגידול מהיר נוסף. אוּלם, כאמוּר לעיל, הוגשם בקיבוץ המאוחד קו אחר והתוצאות לא איחרוּ לבוא. את המעוּות הזה באו לתקן בהצעות ‘רדיקליות’. אומרים להקים פלוּגות חדשות או לחזק פלוּגות צעירות על־ידי קבוּצות חברים ‘גרעיניים’ (בנות 15–20), מפּלוּגות וממשקים ותיקים יותר.

עצם הדרך הזאת של הקמת פלוּגות חדשות על־ידי חברים מגויסים מפלוּגות שונות עומדת, לדעתנו, לפני מבחן רציני. הקמת תא קיבוצי חדש דורשת הכנה מוקדמת של גרעין חברתי קבוּע. גרעין כזה, חוליותיו צריכות להתחבר עוד בגולה: בתנוּעת הנוער ובהכשרה. יכול הגרעין להכשיר את עצמו באחד המשקים הותיקים בארץ, תקופה נוספת, הכשרה מקצועית וחברתית בטרם יצא לחיים עצמאיים. יש ערך רב להליכת מספר חברים ותיקים – לשנה־שנתיים – עם גרעין כזה, מאחר שהעיקר, הנושא החברתי הקבוּע, ישנו בעין. אך עד הזמן האחרון הלכנו אנחנו לבדנו בקיבוּץ המאוחד, בדרך זו. גרעינים אחדים כאלה הוקמו על־ידי תנוּעתנו. והם הניחו יסודות לנקוּדות חדשות או התאחדוּ עם גופים קיימים. לא מובן מדוּע לא הוכר מעולם בקיבוץ המאוחד נסיוננוּ זה, שהצליח לכל הדעות, כדרך שיש ללמוד ממנה משהו או להכיר לפחות גם בה בצד הנסיון האחר הנתון במשבר. לא מובן מדוּע דווקא שיטת הפלוגה ה’מקובצת', היא ‘דרך הקיבוץ’, ואילוּ את ההכשרה המוקדמת לגרעין יחידה חדשה, חייבת תנוּעתנוּ ‘אויסקעמפן’ (לכבוש לה) בזכוּת האוטונומיה שלה.

כל היודע מה גורלית השאלה הזאת להתפּתחוּתו של הקיבוּץ המאוּחד – יסיק את המסקנה, שבקיבוּץ חייב לחוּל שינוּי יסודי בדרך הקמתם של גוּפים חדשים בדרכי הכנת הרזרבה בגולה.

במבחן האיחוּד

הקיבוץ המאוחד עומד גם לפני מבחן עמדותיו בתנוּעת הפועלים ובתנוּעה הקיבוצית. זה קרוב לארבע שנים, מאז יובלה של דגניה, ששאלת איחוּדה של התנוּעה הקיבוצית אינה יורדת מעל סדר־יומה של התנוּעה ושל הקיבוץ. רבים המניעים להתעוררות שקמה אז. מהם: חרדה למצבה הפנימי של התנוּעה בארץ ובגולה; ראיית החיוּב וכוח היצירה הצפון בליכוּד הכוחות; תהליכי התקרבות עובדתיים בין זרמי התנוּּעה השיתופית וכו‘. הקיבוץ המאוחד נשא בחוּבו מאז היוָסדו את הרצון לאחדוּת חלוצית: בנוער, ב’החלוץ’, במפלגה הפוליטית ובחיי התנוּעה – בכל גילוּיי מלחמתה ויצירתה. מדוע לא עלה בידנוּ בשוּם מקום, אחר 15 שנות עבודה מסורה של שליחי הקיבוץ בנוער החלוצי בגולה ובארץ, לבצע את אחדוּתו של החלוץ והנוער? מדוּע נקלעת מפלגתנו, שעלתה לאחריות ההנהגה המדינית בעם בשעה החמורה ביותר בדברי ימיו, בניגוּדי מחיצות המסכנים את אחדוּתה ואת כושר פעוּלתה?

ומדוּע אורבת גם להסתדרות – מכשיר ההגשמה החלוצית בארץ – סכנת התאבנותו ואי חידוּשו של הנושא החלוצי היוזם בכל שטחי פעוּלותיה? אין כיום ספק ששינוּי יסודי, במערכות החלוץ והנוער בגולה ובארץ ובשאלותיה החינוכיות הגדולות של כלל התנוּעה, יבוא אך ורק עם אחדוּתה של התנוּעה הקיבוצית. ואף לגבי המצב הפנימי המעורער של המפלגה וההסתדרות – איחוּדה של החזית החלוצית הוּא המַפתח העיקרי.

מאוֹרעוֹת הדמים בארץ, שבאוּ עם ראשית ההתעוֹררוּת לקראת האיחוד, לא החישוּ את ביצוּעוֹ. משהמאוֹרעות נהפכוּ למערכה כבדה וּממוּשכת, שהעמידה את התנוּעה בנסיון מכריע של כוחותיה הפּנימיים, טבעי היה הדבר, כי עוד במועצת הקיבוּץ ביגוּר שנתקיימה בשנת תרצ"ו, חזרה ונדונה שאלת האיחוּד. אוּלם הקיבוּץ הסתלק אז מיזמה וּמהפעלת האיחוּד, ובקולותיהם של שני שלישים מן הצירים הוכרעה למעשה שאלת האיחוּד לשלילה.

בשנה האחרונה חרגה שאלת האיחוּד ממסגרות הדיון בזרמים הקיבוציים והיתה לשאלת גורל בביתם הכללי של פועלי ארץ־ישראל. יש לציין לזכוּתה הגדולה של ועידת מפּא"י, שנתקיימה ברחוֹבוֹת ב־1938, שהיא העלתה את השאלה לדיוּן ולמסקנות מעמד התנוּעה כולה, שגילתה פּה אחד את דעתה, ש’הגיעה השעה לעשות עת כל המאמצים לאיחוּדה של התנוּעה הקיבוּצית כוּלה'⁴. יתירה מזו: באי־כוח הקיבוּץ וחבר הקבוּצות הצהירוּ מעל במת הועידה על נכוֹנוּתם להיכנס מיד למשא־ומתן על האיחוּד. היה מקום להניח כי האיחוּד יבוּצע בכנוּת ותוך זמן קצר מאחר שהועידה חשׂפה את שרשי המצב הפנימי הקשה בתנוּעה ולאחר שקמה הרוּח במתכנסים להכריע על האיחוּד. אך, לאסוננוּ, עברוּ חדשים רבים ללא הגשמת החלטות הועידה, אף כי האופק המדיני התערפל יותר ויותר והפרץ בפנים התנוּעה – על כל גילוּייה – הלך הלוך והתרחב. אולם שעה שחבר הקבוצות הכריז על נכונוּתו לאיחוּד, אף ניסח את עמדתו הקונקרטית בצורת מצע בכתב, היה הקיבוץ שרוּי במבוכה רבה ולא הבהיר את עמדתו הברוּרה והמוחלטת עד היום הזה.

לשאלת רבים, כיצד יבוּצע האיחוּד ומה הם יסודותיו – יש לומר: לפי הכרתנוּ העמוּקה, לא חוסר מַצע מעכב את בוא האיחוּד.

יסודות האיחוּד העיקריים

קבוצת חברים מפלוּגות שונות של הקיבוּץ (ואף כותב השוּרות הללוּ בתוכה) ניסתה לנצח את היסודות העיקריים, אשר עליהם יושתת איחוּדה של התנוּעה הקיבוצית – ואלה הם:

1. דמות חלוצית עממית לתנוּעה המאוּחדת. קליטת עליה מתמדת והקפת כל עולה וכל פועל בארץ הבוחר בחיי שיתוף. מתן חינוך והכשרה שיטתית ומעמיקה בתנוּעת הנוער והחלוץ ליצירה הקיבוצית בארץ.

2. עמידה לרשות צרכי התנוּעה ולרשות התכנית הכיבושית, ההתישבותית וההגנתית של תנוּעת הפועלים הארץ־ישראלית. ניצול מכסימלי של כל מקורות המחיה בחקלאות, במלאכה ובחרושת, בעבודה שכירה, בתחבורה ביבשה ובים בכל אזורי הארץ על תנאיהם המיוּחדים. היחלצות מתמדת לתפקידי כיבוּש מתחדשים במציאות המדינית וההגנתית של הארץ, כגון: ישוב קרקעות־ספר, כיבוּש עמדות בנמלים ובעבודות הים, ביחידות הגנה וכו'.

3. טיפוּח נכסי תרבות ובניית חברה עברית סוציאליסטית. העלאת ערכי החיים וההווי הקיבוציים על יסודות השויון והשיתוף המלא וגילוּי כוח יצירתו של כל יחיד בהם. חינוך הדור הצעיר והכשרתו להיות יורש ראוּי לשמו ומחדש את תרבות העם, את יצירות תנוּעת הפועלים ואת מפעלה הקיבוצי.

4. העזרה והאחריות ההדדית, השויון והמרוּת החלוצית – אלה קובעים את משטר הארגון ותוכן המסגרת הארצית ביחסיה אל יחידותיה וחבריה.

5. יסוד הגידול של היחידה הקיבוצית – אגב ניצול כל האפשרוּיות הכלכליות שברשוּתה – היא מגמה משוּתפת לתנוּעה המאוּחדת בכל גילויי יזמתה החלוצית. הרשות נתונה לכל עולה ולכל גרעין התישבותי לבחור לעצמו את הטיפוס הישובי הרצוּי לו בתנוּעה הקיבוצית, את ממדיו ואת קצב גידוּלו.

6. תנוּעת נוער אחידה, ‘החלוץ’ אחיד והכשרה מאוחדת, הם הערובה הנאמנה ביותר להגמוניה של הציונות הסוציאליסטית בעם, לכיבוּּשן ולחינוכן של שכבות נוער ושכבות עם רחבות להתמזגות ולאחדות הרמונית במסגרת המאוחדת של התנוּעה הקיבוצית.

אין כאן אלא ראשי פרקים לתכנית האיחוּד. בטוחים אנוּ שבעיקרי הדברים קיימת כיום הסכמה בין חלקי התנוּעה השונים. עיקרים שדגל בהם הקיבוץ והגשים אותם תוך נסיונות קשים מחד גיסא, כגון: אָפיה העממי של הקבוצה, איחוּד החקלאות, המלאכה והעבודה השכירה, ערכה החשוב של האורגניזציה הארצית; ומאידך גיסא: הפנית תשומת הלב לשאלות בנין החברה הקיבוצית וראיית ערכה הגדול של תנוּעת הנוער החינוכית בעליית חיי השיתוף – היו לנחלת התנוּעה כולה ומשמשים עדות חיה להכרח האיחוּד ולאפשרות ביצוּעו. השאלה העיקרית השנויה כיום במחלוקת איננה, לדעתנו, ביסוד המרוּת החלוצית, הנדרשת לאורגניזציה המאוחדת לשם הגשמת תפקידיה החלוציים. קיימת מחלוקת בנקוּדה מכרעת אחרית והיא: מתן זכוּת ליחידה קיבוצית התובעת לעצמה זכות לקבוע את קצב גידולה; במלים אחרות, שהפכו לאמרות־כנף בויכוּח על האיחוד: אפשרות וזכות של ‘דגניות’ ושל ‘יגורים’ לקיום ולהמשך בתוך תנוּעה קיבוצית אחידה. כאן אין להשתמט מתשובה ברורה וכל הדוגל באיחוּד בלי שיסכים לזכות הבחירה לגבי הגוון הישובי בתנוּעה המאוּחדת – נוֹשׂא את שם האיחוּד לשוא.

על פּרשת דרכים

הקיבוץ המאוחד עומד על פרשת דרכים. התפתחוּתו הפנימית של הקיבוץ בשנים האחרונות מחייבת בירור ומסקנות בכל שטחי עבוֹדתו וחייו.

הקיבוץ המאוחד, כגוף הקיבוצי הגדול ביותר בארץ, שעצם לידתו היא פרי אָפיה האחדותי של תנוּעת הפועלים בארץ, שירש מהירושה הרוחנית של ‘אחדות העבודה’, חייב כיום תשובה לתנוּעה כולה: היישאר נאמן לכוּר מחצבתו, היעלה בכוח מחוּדש ורענן את מגמת האחדוּת של התנוּעה הקיבוצית ושל התנוּעה הפוליטית, היגלה מתוכו ובתוכו את היזמה לאחדוּתם ולשיתוּפם של כל הגורמים הבונים והמַפרים לריפוּי פצעי התנוּעה?

כל הנאמן לבית העבודה, כל היודע את מפעלו של הקיבוץ וערכו הגדול בארץ, כל המרגיש באחידות הגורל של הקיבוץ ותנוּעת הפועלים, כל החרד לעתידו של הקיבוץ, למעמדו בתנוּעה ולשלמוּתו הפנימית – ישא נפשו למוצא קונסטרוקטיבי של איחוּי הקרעים בתנוּעה.

אין לדעת את אשר יקרה ברבות הימים, ואף לא את אשר יתרחש בימים הקרובים ביותר. אין לדעת עד מתי ולאיזה מידות יגיע מסע־הכליה על מרכזי היהדוּת. אנוּ חיים אף כיום באוירה של המלחמה הגדולה המתרגשת ובאה, והאוירה הזאת כבר קובעת את היקף המכשולים העצומים הנערמים על דרך היאבקוּתנוּ ויצירתנוּ בארץ.

במה וכיצד נעמוד בפני כל אלה? נתוּנים רבים אינם בידינוּ, אך דבר אחד יש והוּא כולו תלוּי בנוּ: לקראת הימים הבאים – הגשמת אחדוּתו של הכוח החלוצי וגילוּי אחריוּתו לגורל תנוּעת הפוֹעלים הארץ־ישראלית.

פאריס, אפריל 1939