בימינו אלה אשר רוח האנטיסימיטי פרץ בארץ רבים הם הנשבעים לדגלו, אשר למען תפוש את המון העם האדוק באמונתו, יעירו קנאות באומר ובכתב, וירבו להוציא דבה על היהודים, כי עוינים הם את הנוצרים ומבזים את אמונתם ואת מיסדה וכל קדושיו עמו, כי מצות התלמוד עליהם, ואחרי מבאריו והפוסקים הנשענים עליו. אמנם כבר הרבו גדולי ישראל להוכיח ממאמרי חז“ל ראשונים ואחרונים, כי יזהירו את הסרים למשמעתם לבלי יזידו לפגום בכבוד אמונת הנוצרית שהיא בת אמונתנו הקדושה, ואחד מעקריה היא האמונה באלהים גם תדרוש אהבת אדם; וכל הדינים הנזכרים בהתלמוד ביחס עובדי אלילים אסור לנהוג בהם עם נוצרים, – בכל זאת עוד יטפלו עלינו שקר זדים, כי בלב ולב ידברו החפצים לחפות ולהגן על בני עמם ועל תורתם שבע”פ. רב תהלה ויקר להפרופיסור ד“ר חוואָלזאָהן אשר בספרו “אדות איזה אשמות שתלו ביהודים בימי הבינים” (О нѣкоторыхъ средновѣковыхъ обвинеіяхъ евревъ противъ) הביא גם הוא ראיות מהימנות מגדולי ישראל בכל דור ודור, כי באמת ובתמים הם דורשים שלום הנוצרים ומצוים לנהוג כבוד באמונתם, וכי ראוים הם לסמוך עליהם ודבריהם קדושים ליהודים. ודברי הפרופיסור הנכבד נאמנו לשרים רבים, היודעים חין ערכו ואמון רוחו. בין יתר הפוסקים אשר זכר בספרו היקר, הביא (צד 72 מהדורא תנינא) כי גם המאור שבדורו, מלא חכמה ודעת, מקנא קנאת האמת בלי משוא פנים מ' יעקב עמדן ז”ל, דבר טוב על אמונת הנוצרית. אך שם העתיק הפרופיסור מדברי הג' יעב“ץ ז”ל בספרו “רסן מטה” (צד 15 דפוס אלטונא, 1758), כי אמונת הנוצרת מחמרת בדברים רבים יותר מאמונתנו, וישבח את הנוצרים במנהגים ישרים רבים וחוקי מוסר מצוינים שיש להם. והותיקין שבהם אינם יודעים נקימה ונטירה, ועוד מטיבים לשונאיהם וטוב היה להם ולנו, לו שמרו תורת האבנגליון. עתה הואיל הפרופיסור הנכבד להוציא מגנזי ספריו היקרים חבור קטן יקר המציאות מהחכם יעב"ץ אשר בו ידבר ברחבה בענין ההוא ויאות לנו להעתיקו ולפרסמו בדפוס. והוא “ספר סדר עולם – רבה וזוטא ומגלת תענית מוגהים ומבוארים בס”ד כו' (דפוס האמבורג בשנת “מתנהב טובה” – תקי"ח). בסוף החוברת, בין ענינים אחרים, יבא לדבר בשבתי צבי ובחרב חדה אשר בלשונו יכה אותו ואת הכת אשר יסד שוק על ירך ויגלה את תבליתם ורוע מעלליהם ומתיר להסגירם למלכות לעשות בהם שפטים, כי המה עוברים חוק שמו להם אומות העולם אחר המבול ומוסיף עוד:

“אין צורך לומר אמונת הנוצרים, שהוסיפה עליהם גדרים, להרחיק אף את המותר לישראל ולזרים, אפילו ממה שאינו ערוה מן התורה, ומשבועת אמת ומאבק גזל מוזהרים, ולהם כמה מדות חמודות ומוסרים ישרים ומנקמה אפיל לעשות רע לשונא חסידיהם נשמרים. אשרם ואשרינו אם נוהגים עמנו כפי דתם וכמנהג מלכיהם ושריהם החסידים וזהירים כו'. כי ידוע שגם הנוצרי ותלמידיו, ביחד פויל, הזהירו על שמירת תורת הישראלים, שבה נקשרים כל הנמולים, ואם נוצרים הם באמת, יעשו כדתם בלי זיוף ומרדה ולא ישיגו גבולם במשיח פסול – ש”ץ שר“י – חדש מקרוב בא לשום תבל לשמה. אבל באמת גם לפי דברי כותבי האבנגליון, אין שום יהודי רשאי לעזוב תורתו, שהרי פויל בכתבו לגלאטה כתב וז”ל: אומר אני אם תמולו, המשיח לא יועיל לכם כלום, ומעיד אני לכל אדם הנמול, שהוא מחויב לעשות כל מצות התורה. וכן מטעם זה הזהיר בכתב א' לקורינטי, שהנמול לא יעשה עצמו ערל, והערל לא ימול. ובכאן מקשים על פויל מדידיה אדידיה, כי באקטא אפוסטולורוס פ' ט“ו זכרו שמל את טימוטיאוס תלמודו, ונתמהו בזה מאד, כי פעולתו זאת סותרת למאמריו, המוכיחים לכאורה שלדעתו המילה היא מצוה זמנית עד ביאת משיחם. והרי זה היה מעשה אחר הנוצרי. אך דע נא וקבל האמת ממי שאמרו, כי מכאן נראה בבירור, שהנוצרי ושליחיו לא באו לבטל תורה מישראל ח”ו. שכך כתוב במטיאוס פ“י, שאמר הנוצרי: לא תחשבו שבאתי לבטל התורה, לא באתי כי אם לקיים. אני אומר לכם, אעפ”י שיבוטלו שמים וארץ, מ“מ אפילו אות אחת או נקודה אחת מן התורה לא יבוטל אלא יקוים; על כן מי שיבטל אפילו מצוה אחת מן הקטנות וילמד לאחרים לעשות כן הוא יקרא קטן במלכות שמים. אבל מי שיעשה המצוות וילמד לאחרים לעשותן, הוא יקרא גדול במלכות שמים. וכך כתוב בלוקש פי”ו. א“כ הדבר מבואר מאד, שלא עלה על דעת הנוצרי לבטל התורה. וכן נמצא לפויל תלמידו בכתבו לקורינטו, מאשים אותם בחטא גילוי עריות וגזר הריגה על אחד מהם שנשא אשת אביו. לכן תדע דלא קשיא מידי אפויל שמל את טימוטיאוס כנ”ל. כי הוא היה בן אשה ישראלית מאיש יוני, כמ“ש בפ' ט”ו מאקטא אפ., ופויל למדן היה, שמשו של רבן גמליאל הזקן ובקי בדיני התורה, ידע שנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר ודינו כישראל גמור לכל דבריו כמ“ש בתלמוד ובא”ע ס“ד סעיף ט'. לכן כדין וכהלכה עשה שמל את טימוטיאוס, וכשטתו שאמר: כל אדם ישאר בדתו כמו שכתב בפ”ה מכתבו לקורינטו. על כן טימוטיאוס הלזה, שלידתו בקדושה, דין ישראל היה לו, בודאי חייב במילה, כמו בכל המצוות (ובמ"ש לשרוף את הבא על אשת אביו, בלאו הכי ניחא, כי היא מעריות שאסורות גם לבני נח), לפי שכל הנמולים קשורים במצות התורה, והרי זה מיושב יפה. ובזה מסולק הסתירה גם מדברי הנוצרי עצמו, שבאיזה מקומות באבנגליון משמע להו למלומדי הנוצרים, שבא לתת תורה חדשה במקום תורת משה, ואיך אמר בפירוש שלא בא אלא לקיימה. אבל הוא הדבר אשר דברתי, שלא בא זה במחשבת כותבי האבנגליון, שבא הנוצרי לבטל דת יהדות לגמרי, רק לאומות בא ליסד להם דת מן אז והלאה, ואף היא לא חדשה, כי אם ישנה. הלא הם שבע מצות בני נח, ששכחום וחזרום שליחי הנוצרי ויסדום מחדש. אך על זרע ישראל ועל הנמול ונכנס בדתם (כמ"ש תורה אחת לאזרח ולגר) הוא מחויב בשמירת כל מצות התורה בלי שום גרעון. אבל לאומות העולם הניח שבע מצות שנתחייבו בם מאז. כי על כן אומר – הן הפסילים ועריות והדם והנחנקים, ואסרו להם מילה בשבת, הכל על פי דין ודת תורתנו המפורשת מפי חז“ל המקבלים האמתיים עד משה מסיני, והם שישבו על כסאו (כמ"ש הנוצרי עצמו) שאמרו כן, שאסור למול נכרי שאינו מקבל עליו עול מצות. וכן אמרו שמצוה שלא לשבות. לפיכך תלמידי הנוצרי בחרו לאומות שאינן נכנסים בדת יהדות במקום מילה טבילה (כי אמנם הטבילה גם היא אחד מתנאי הגר, ועשו להם זכר לדבר – – השבת ביום ראשון. אבל הנוצרי ותלמידיו נזהרו בשבת ומילה כנ”ל, לפי שהיו ישראלים מלדה ומבטן והיו שומרי תורה, עד אחר זמן נתיעצו קצתן לבטל התורה מהם לגמרי באמרם שכבדה עליהם שמירתה והסכימו לסלק עולה מעל צוארם (כמ“ש פ' ט”ו מאקטא א.). אמנם גם בזה כוונו יפה בבחינת האומות, שלא נצטוו עליה ואין מהראוי להכביד עליהם, מאחר שלא קבלו התורה ואינן מצווים על תרי“ג מצות, ודבר אחר הוא עם ישראל שנתחייבו בתורה, מחמת שהוציאם ה' מכור הברזל להיותם לו לעם נחלה, לפיכך נשתעבדו בה הם וזרע זרעם עד עולם, וזאת בריתם לא תשכח מפיהם ולא יסוף מזרעם, עליה מוסרין נפשם בכל הדורות, וכאשר מאז הודיע המשורר (תהלים מ"ד): כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך וגו'. על כל פנים אינני מסופק שהמודה על האמת יודה לדברינו אלה, שהנוצרי ושלוחיו לא נתכוונו כלל וכלל לבטל תורת משה מישראל הנולד ביהדות, וכן כתב פויל במכתבו לקורינטו (פ"ה) שכל אחד יתמיד בדתו אשר נוהג בה. ולכן כתורה עשו שאסרו לאו”ה המילה, כדין וכהלכה שאסורה למי שאינו מקבל עליו עול מצות, וידעו שתכבד על האומות שמירת תורת מרע“ה, לכן הזהירום מזה שלא ימולו. לפיכך מרגלא בפומי (לא כמחניף חלילה, כי ת"ל אנכי שלומי אמוני ישראל נודעתי משארית ישראל לא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית), שהנוצרי עשה טובה כפולה בעולם. מצד אחד חזק תורת משה בכל עוז כנ"ל, ואין אחד מחכמינו שדבר יותר מזה בפה מלא בחיוב קיום נצחי לתורה. ומצד אחר לאו"ה היטיב הרבה, אם לא יהפכו כוונתו הרצויה אליהם, כדרך שעשו איזה משוגעים, שלא ירדו לסוף כוונת האבנגליון (ומקרוב ראיתי מי שהביא ספר לדפוס ולא ידע מדברי עצמו מה שכתב בו. שאם היה מבין מה שכתב, אז היה יותר טובה שתיקתו מדבירו, ולא היה מפסיד מעותיו ומקלקל נייר ודיו בחנם ובל“ד, וכענין שנמצאים בינינו לומדים משוגעים אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם בתורה שבכתב ושבע”פ ומטעים את העולם בלשון מדברת גדולות. אבל יש מלומדים בעלי שכל בנוצרים, כמו שיש בלומדי תורתנו יחידי סגולה ובני עליה מועטים), שבטל עבודת אלילים והסיר הפסילים מהם וחייב אותם בשבע מצות, שלא יהיו כבהמות שדה וזכה להם במדות מוסריות, ובזה החמיר עליהם יותר מאד מתורת משה, כנודע; והוא ג”כ דבר נכון בעצמו, שכך הדרך הישר בענין המדות, כמו שזכר החוקר, ומבואר ג“כ אצלנו בחלון ביתי בית מדות וראשון מחלונות אטומות לנוה חכם שלנו, וקל להבין. מה שאין כן לישראל אין צורך להכריחם במעלות המדותיית אל הקצה האחרון, מאחר שנשתעבדו בעול תורה המתשת כח היצר בלא זאת, והם מהר סיני מושבעים וכבר הם מודרכים אל מציע המדות ומוטבעים. אלו דברים ברורים לא ימאנם בעל שכל בריא. ואילו השיגו זה איזה חכמים בעיניהם מהנוצרים, החושבים שמצוה עליהם לבטל תורת משה מזרע ישראל, לא היו משתגעים בכך, והמון העם מתפתים לדבריהם הבדוים מלבם, מה שלא עלה על דעת כותבי האבנגליון מעולם. אדברה נתבאר בבירור שכוונו ההיפך. ועל דבר אלה החכמים המהופכים רבה משטמה לבני ישראל הנקיים מאשמה והולכים בתום לשמור תורתם בכל לב מיראת אלהים ובאימה. תחת אשר היה להם להכניס בלבות המוניהם אהבת זרע ישראל הקדושים ונאמנים לאלהיהם וכמצוה עליהם מכל מלמדיהם. יתר על זה אמרו, שאפילו שונאיהם יאהבו, עאכ”ו לנו. אי שמים, לא אחיכם אנחנו? הלא אל אחד בראנו, ולמה יחרפונו על שאנחנו דבקים במצות אלהינו, שבם נקשרנו בעבותות אהבתו יתברך, ואין אנו עושים כדי להרויח הנאות היצר ותאות עולם עובר. כי אמנם היינו משל בגוים וגו‘, עם כל זה באלהים הללנו כל היום ושמו לעולם נודה סלה, ואנו שוקדים לבקש ולחנן בעד טובת כל העולם בכלל, ביחוד בעד שלום אומות הללו, שאנו שוכנים ביניהם ומגינים עלינו ועל קיום תורתנו, כי בשלומם יהיה לנו שלום (וכמ“ש בס”ד בבית תפלתי"). אך עד מתי יהא עון זה טמון בפרטות ביד כומרי מדינת פולין, הצמאים לדם ישראל כזאבים ושפכו פעמים רבות דם נקיים ואביונים בעלילות שקר שאין להם יד ורגל. ואע“פ שנתברר הזיוף כמה פעמים עדיין לא עזבו דרכם הרע ולא נחמו מעלילותם. כמו שגם בשנה זו תפשו כמה אנשים בק”ק יאמפאָלע כלי פשע רק להתעולל עלילות ברשע. ומבורר מאד לכל המשכילים הבקיאים בדת יהדות שאין בה רמז ורמיזה מעלילה בדומה שלהם, ואינה רק להוסיף עליהם אף ה’ ולהגדיל אשמה, כי לה' יום נקמה, אף אם מאריך אף וחימה, סוף סוב גובה חובו ואינו מוותר כמלא נימא. ועל מה זה באותה מדינה דוקא מתחזקים ברשעה זו בזרוע רמה. לא כן יושבי ארצות הללו אשכנז וצרפת, ענגלאנד הולאנד ואיטליא דענעמארק וכל סביבותיהם בכלל, ואצ"ל בכל מדינת ישמעאל הארוכה והרחבה לא נשמע ולא נראה כזאת, כי רובם פקחים, ונמצאים בהם מלומדים טובים וישרים, אוהבים היהודים, אין צריך לומר שעל שפיכת דמים אינם חושדים. ואם לפעמים נמצא איזה משתגע דובר סרה עלינו, אין משגיחין בו ומשתיקים אותו וצועקים חרף אל הבודים.

ועתה אליכם אישים אקרא, חכמים חסידים שבנוצרים, הבקיאים בשתי הדתות ועליהן שוקדים, אשר לא הוכו בסנורי הפתיות ולא נתפתו בדמיונות כוזבים, לא הולכים אחר רוחם ואחר שרירות לבם, לא פנו אל רהבים שטי כזב חשדים, אוהבי אמת, שונאי שקר, אויבי מרמה, אשר רגליהם לא נמעדים, הוו עלי עדים, כי אמת יהגה חכי בשלשת דברים הללו: האחד שלא נתכוונו כותבי הא“נ לבטל התורה האלהית מישראל בדבר קטן או גדול, כי אם ההפך, לאשרה ולקימה ולחזקה במסמרים בל תמוט מן הנמולים. השני שכת הרשעה הארורה של ש”ץ שר“י גרועה מכל עובדי אלילים אשר מעולם, ולנוצרים ביחוד אין שוה להניחם. השלישי שהיא עלילה של שקר ומרמה מה שאומרים צרי ישראל, כאילו הם צריכים לדם אדם לעשות מועד הפסח, או לכשוף. שומו שמים על נבלה בדויה גלויה כזאת, שכבר נתברר הזיוף על עלילת שוא ודבר כזב שהמציאו אויבינו להתגולל עלינו ולקחת דמי נקיים, כמו שבא בדפוס בעיר רומא ברשיון האדון הגדול של הנוצרים הפפסט, אודות בלבול של הבל כזה שהיה בעיר ביטערבא בשנת 1705 לחשבונם, וגם נדפס בלשון אשכנז יהודית בפיורדא, ע”י ר' חיים מגזע אלשיך וקרא שם הספר “תשועת ישראל”. (גם כבר נזכר בס' של המלומד וואגנזייל משקר ומרמה הזאת). הנני ענו בי נגד ה‘, כי בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש, כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ויש שכר לפעולתכם ותהיו מן השרידים, ואל תאמינו במומרים, אל תבטחו באלוף עלוה, האומר שמאמין בנוצרי במסתרים, והנה הנסיון הוכיח פעמים רבות שאינן עושים אלא לפנים לתועלתם, ולהנאתם המדומה גונבים לבבות, כמו שאירע לרוב שנתודע אחר זמן זיופם, וכן מובטח אני במי שהוא בר דעת לא ישגיח במה שהדפיס מומר ידוע שהראה עצמו מתחסד באמונת הנוצרים להחניפם, ולא בוש להדפיס גם עלי דברי קנטורים, הביא עלי לעז שלא ידע בו. לא בוש להציג שקרים מכוערים והכניס עצמו בתגר שאינו לו ובריב לא ידע יחקרהו, כי שכיר הוא בא בשכרו. וידענו בבירור מי הוא שחבר הס’ שהדפיס על שמו וד“ו לע”ע. על כן השמרו נא מן הרמאים המזויפים שאין עינם כי אם אל בצעם.

ואתם אומות הנוצרים בכלל, מה טוב ומה נעים אם תשמרו המצוה עליכם ממוריכם מלמדיכם הראשונים; מה טוב חלקכם אם תעזרו את היהודים לשמירת תורתם. באמת תקבלו שכר כעושים, כי גדול המעשה יותר מעושה ואינו מעשה, אע“פ שאינם מקיימים אלא שבע מצות בלבד, וכמ”ש בס“ד בספר הנחמד בעיני כל רואיו “תורת הקנאות”, שהיהודי השומר תורה ואינו מקים אותה הוא בכלל ארור, והנכרי שאינו שומר תרי”ג מצות ומקים אותה הרי הוא בכלל ברוך. ולא נרמז בתורה זמן קצוב לשמירתה. אדרבה ההפך מבואר קרוב לחתימתה ככתוב: והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת; ונרמז בהתחלת התורה: וירא אלהים את האור כי טוב את האור גימ' תרי"ג מצות. וכל הנביאים שבאו אחרי משה מלאו דבריה. וחותם הנביאים בה חתם דבריו: זכרו תורת משה עבדי וגו‘. איוב אמר: ויאמר לאדם הן יראת ה’ חכמה, יראת גימ' תורה ועליה אמר המשורר יראת ה' טהורה עומדה לעד. ובכ"מ בס' תהלים הזהיר עליה מאד, ביחוד בתמניא אפי: זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתך; פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, וכהנה רבות עמו, משלי שלמה בה התחיל ומלא פיו, והזהיר אותנו ביחוד: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי על תעזובו; נצור בני מלות אביך ואל תטוש תורת אמך. בה סיים ס' קהלת: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם. וכבר דברנו מזה באורך באוצר הטוב שלנו ובסיום ס' תורת הקנאות למדי.

ואתם המלומדים והפקחים שבנוצרים, המבינים דבר לאשורו, בעלי כושר, אוהבי יושר ומתעבים שפתי רשע, הגידו נא צדקת עם נושע, עזרונו בקיום התורה ומכחכם שחדו בעדנו, לדבר טוב על ישראל בכל מקומות מושבותיהם ולהטות לב השרים, הגמונים, מלכים ויועצי ארץ להשמיד אנשי כת שב“ץ שר”י, הגלוים והנסתרים בינינו, לבער הרע מקרבנו, שלא ישחיתו תבל ומלואה ולא תניחום לעבוד השקוץ ש“ץ שר”י אצל עבודת הנוצרי; כמו שעשו כת ידועה שהתיר לאנשי סינה להשאר בעבודת קונפוציוס שלהם עם אמונה בנוצרי, מה גם עבודת ש"ץ שהיא יותר רעה הרבה מכל עבודת אלילים שבעולם כאמור.