שינוי בגדי ישראל מתמונתם לתמונת בגדי הנוצרים אשר המה יושבים בתוכם הוא דבר הכרחי מאד מפאת אלה הטעמים:

א) כבר צעקו מרה על זה חכמי עברים קדומים על הבדל בגדינוּ מבגדי הנוצרים, ויתירו היתר גמור לשנות את הבגדים עפ"י תמונת בגדי העמים אשר אנחנו יושבים בתוכם, כידוע לכל קורא ספרי החכמים האלה, ויארכו הדברים לכתבם פה על ספר.

ב) בכל ארצות התבל ישתוו בגדי היהודים אל בגדי שאר העמים, ומדוע יבדלו רק בגדי אנשי ליטא, פולין ורייסין מבגדי שכניהם הנוצרים, אשר באמת נוכל לחשוב זאת לגאוה גלויה, להתגאות בחלוקי דרבניהם לעיני כל, מבלי לדעת כי גם תמונת בגדיהם זאת איננה מסורה להם מסיני, כי אם מורכבת היא מתמונת בגדי פולנים ורוסים, כנראה לכל מבין, בשגם נראה כי זה רצון רוח הדור החדש – וביחוד רצון הנשים – אשר יתקרבו מעט מעט, להשוות בגדיהם אל בגדי הנוצרים.

ג) רק הבגדים המה החומות המבדילות אשר יעמדו בין היהודים ובין הנוצרים, לחשוב זה את זה למין אדם אחר, אשר לא זה רצון הממלכה הצודקת, האוהבת כל בניה באהבה נאמנה. כי הנוצרים יבושו ללכת ברחוב בחברת יהודים והיהודים יפחדו ללכת בחברת הנוצרי, כי הנוצרי אשר יתקרב בביתו אל היהודי, אשר הכירו לנאמן לב ובר דעת קרבת האחוה, ינזר ממנו בחוצות כמאיש נכרי אשר לא ידעהו מעולם, לאשר שנוי בגדי היהודי, אשר יפרסם אותו די פרסום לא יתנהו להתחבר עמו בשוק, כי הרואים ישפטו על היהודי המלומד כמשפטם על היהודים בכלל. גם היהודים הישרים בלבותם יפחדו ללכת עם הנוצרים ברחובות, כי שאר אחיו היהודים המכירים אותו לפי בגדיו יחשבוהו לכופר בדת ישראל. – ואם אמנם יש איזה סוחרים אשר יאלצם ההכרח להתחבר עם הנוצרים כמעט רגע, אין זאת ריעות אמת ביניהם ולא על זה תקים חברת האדם. – ואם ישתוו הבגדים ישתוו גם הלבבות.

ד) גם היהודי הדבוק אחרי אמונת ההבל (אבערגלויבען) לא ינזר מן הנוצרי תכלית נזירה, רק שהוא מפחד מבגדיו, אשר בסבתם יתראה בעיניו כבריה זרה. אבל אם יתלמד היהודי לבגדי העם שהוא יושב בקרבו, אז לא יהיו הנוצרים בעיניו זרים כבגדיהם.

ה) בין היהודים עצמם שורר הבדל המצבים, כי היהודי החושב עצמו בּתור איש נעלה, או מיוחס, בלכתו בבגדו העליון על כל בגדיו גם בימי הקיץ היותר חמימים, יבזה תכלית בזוי את ההולך בלי בגד עליון, או בגדים קצרים וקלים ובמקל קצר בידו, אבל אם תהי זאת פקודת המלכות על כלם בשוה לא ינקה ממנה כל איש ויהיו הכל שווים תכלית שווי, בלתי הרבנים ילבשו בגדים מובדלים נאותים למעלתם.

ו) יש איזה יהודים החפצים לתת את בניהם ללמוד בבה“ס (גימנאזיען) אשר בחסד מלכנו הוקמו בערי הפלך, רק מפני הבדל הבגדים, אשר בינו לבין בנו יבוש לתתו ללמוד שם, כי האב ילך בחלוקא דרבנן ובנו בבגדי נוצרים, ואמנם גם הבן יבוש לבוא בקהל יהודים המבזים אותו ואת אביו. וכה ינזר מעט מעט מהם, עד אשר יוחרם מכל וכל מעדתו. והיא היא הסבה אשר יחשבו המתחסדים את כל המבקר ב”ס ואת המקרבים אותו לכופר באלהים ודתו.

ז) השתנות הבגדים יגדילו תורת המוסר והד“א, כי כאשר ילבוש היהודי מלבושי נוצרים יתאמץ ללמוד תורת הנמוסים וד”א הנהוגים בין הנוצרים וילמוד לכל הפחות שפה אחת או שתים על בוריו, למען יוכל לדבר בשפה נקיה, כדי שלא יתבייש לבוא בחברתם.

ח) כל עוד אשר יבדלו היהודים בבגדיהם מן הנוצרים, אין לאל רבבות עיני הממשלה התקיפה העומדת על המשמר לבל יזיק או יצור איש את אחיו – לשרש את השנאה העצומה בלבב הנוצרים, וביותר הקטנים – אל העברים, כי לא תוכל לעכב את הקללות והחרפות אשר יעוז נוצרי בן שבע שנים לשפוך על ראש יהודי בן שמנים, באשר יכירהו מרחוק בפרסום הבדל בגדיו, ויפחד ממנו כמבגדיו המפרסמים אותו לסכל משונה בדעות ובמעשים, ואם ישתוו הבגדים אז לא ינוסו זה מזה, עד אשר יתקרבו הגויות ויתאחדו הלבבות ויחיו זה עם זה בנחת ובשלוה בעניני דרך הארץ ולא יזיקו זה לזה, עם כל פירוד הדעות הדתיות.

ט) התולדה לנו לעדה, כי רק למען הכאיב לבב היהודים הגולים לארצות אחרות היתה פקודת המלכים בתקופות התיכונות נחרצה עליהם לשאת בגדים משונים או ציונים ידועים המציינים אותם לחרפה ובוז בין כל העמים. אפס עתה כאשר תהלה לאל ותהלה לקיסרנו יר"ה, החפץ לתת אותנו לחן ולחסד בעיני העמים והדורש לעשות אותנו לאנשים צולחים לחברת מין האדם, מדוע נשא בגדים משוני התמונה, לציין אותנו לחרפה על לא דבר.

י) יוקר חומר בגדי היהודים (בגדי משי) העולים, בערך הבלוי והחידוש אשר יתחדשו חדשים לשנים, פי שלשה על ערך בגדי הנוצרים.

אמנם כן אין תוהין על הראשונות ובפרט בדבר שנקבע מטעם המלכות לחוק וכבר הסכין בו העם ובדיעבד ראוי ליהודים לבלי הבדל משכניהם במלבושיהם, אך כנודע יצאה הפקודה בהשתדלות משכילי ליטא, כאשר תוכיח גם חדות סופר המכתב דלעיל, ע“כ חשבנו לנכון להעיר כי הנסיון הורה כי שגו בשקול דעתם, והטעמים הנ”ל הם לפגם: ביד האדוקים ראיות מן התורה ומן התלמוד להפך ולא בתוקף ועוז יבא חכמה בלבם לבלי בקש עצות להנצל ולא יעלו עליהם חמת הרשות, ואחיהם בחו“ל לא יהיו להם למופת וגם לא יחקרו למי תבנית הבגדים, בעיניהם נקדשו במסרת אבות. תקות הסופר כי שנוי הבגדים יקרב את היהודים לשכניהם והדבק באמונות תפלות לא יבוז את הנוצרי ובינם לבין עצמם לא יבדלו זה מזה ויגדילו תורת המוסר וד”א וכי ע“י הבגדים השוים ישונו היהודים לטוב לחברת האדם, התקוה הזאת מקצתה לא נהיתה ומקצתה לא צודקת, כי היחס שבין היהודים והנוצרים לא נשתנה לטוב והיהודים לא למדו מוסר חדש משכניהם. ומחיר בגדי המאָדע ובפרט למגבעות הנשים ולבגדי משי היקרים עם סרח העודף עולה רב יתר מפארי המלבושים לפנים. ולפי”ז לא הועילו החכמים ההם בתקנתם, אף כי עתה לית מאן דפליג עליה, אך לא מדעתם וסברתם

המו"ל.

_____________

מהראוי היה כי חכמינו וסופרינו היודעים יקרת תולדות עם ועם וקורותיהם, וביחוד דברי ימי עמנו אשר הם נחלתו ועמדתו, יחפשו בחפש מחופש אחרי כתבים ומכתבים ומאמרים נדפסים בשפות לועזיות ברוסיא ובחו“ל (כי מ"ע בשפת עבר לא היו לנו עוד בעת ההיא) וספרים וחוברות וגם הפקודות מקובץ דיני דמלכותא הגדול, ואולי יצלחו לגלות נסתרות ארכיווים, מהתקופה הגדולה של ממשלת הקיסר המנוח ניקולאי ז”ל, מאז צווה לקחת מבני ישראל לצבא, ומסעות הד“ר ליליענטהאל, וישיבת הרבנים ויסוד בה”ס והשתדלות השרים: סיר משה מונטיפֿיורי וה' אלטאראס, וגם ידיעות אשר נשארו שמורות בזכרון שרידי זקני החכמים מכל הנעשה אז ע"י האנשים האלה ואנשים מקרבנו ואשר השתתפו עמם בעבודתם הקדושה, מי בעטו, ומי במליצתו ומי במעשה. וכל החומר היקר הזה יקבץ על יד וימסר ביד סופר חכם ונבון לסדר את הדברים ולהוציא ספר קורות התקופה הזאת, אשר אין על עפר משלה.

המו"ל.