עה “וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם” (בראשית לב, ג) – מַהוּ “מַחֲנָיִם”? שְׁתֵּי מַחֲנוֹת: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם הָיוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ וּמְלַוִּים אוֹתוֹ; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְחוּץ לָאָרֶץ נִסְתַּלְקוּ, וְיָרְדוּ אֲחֵרִים וְנִתְלַוּוּ לוֹ; כֵּיוָן שֶׁחָזַר מִן לָבָן הָיוּ אוֹתָם הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲקֹב בָּא – יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְהִתְלַוּוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים” (שם, שם ב) – הִתְחִילוּ שְׁתֵּי מַחֲנוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל יַעֲקֹב – וּמֵהֶן שָׁלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ. (תנחומא וישלח, ג).
“מַחֲנָיִם” – דורש את צורת הזוגי של שם המקום כמדבר בשני מחנות, קבוצות, של מלאכים.
שָׁלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ – אל עשיו (בראשית לב, ד).
*
עו “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו” (בראשית לב, ד) – אָמַר רַ' יְהוֹנָתָן: כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַצּוֹת מֶלֶךְ אוֹ שִׁלְטוֹן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכָּם וְטַכְסִיסֵיהֶם – יַנִּיחַ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנָיו וְיִלְמַד הֵימֶנָּה טַכְסִיסֵי פִיּוּסִים וְרִצּוּיִם (לק"ט לפסוק).
טַכְסִיסֵיהֶם – כללי ההתנהגות הראויה כלפיהם.
יַנִּיחַ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנָיו – וילמד מסיפורנו כיצד פעל יעקב כדי לפייס ולרצות את אחיו.
*
עז “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב” (בראשית לב, ד־ה) – אָמַר לו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”?!
רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח: “מַעְיָן נִרְפָּשׁ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע” (משלי כה, כו) – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמַעְיָן לְהֵרָפֵס וּלְמָקוֹר לְהִשָׁחֵת כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְצַדִּיק לָמוּט לִפְנֵי רָשָׁע. וּכְמַעְיָן נִרְפָּס וּכְמָקוֹר מָשְׁחָת כָּךְ צַדִּיק מֵמִיט עַצְמוֹ לִפְנֵי רָשָׁע. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”?!
רַ' הוּנָא פָּתַח: “מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לוֹ” (משלי כו, יז). – שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: מָשָׁל לְאַרְכִילִיסְטֵיס שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. עָבַר אֶחָד וְהִתְחִיל מְעִירוֹ, אָמַר לוֹ: קוּם לְךָ, שֶׁרָעָה מְצוּיָה כָּאן. קָם וְהִתְחִיל מְקַפְּחוֹ. אָמַר לוֹ: נֵעוֹר הָרָע. אָמַר לוֹ: יָשֵׁן הָיִיתִי וְעוֹרַרְתַּנִי. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”?!
רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן פָּתַח: “מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ” (ירמיה יג, כא) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”?! (בר"ר עה, ב־ג).
לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וגו' – דברי תוכחה וביקורת ליעקב (המסמל את עם ישראל). עשיו (המסמל במחשבת חז"ל את רומי) היה הולך לתומו לארצו, ומדוע זה הפנית אליך את תשומת לבו?
פָּתַח – את דרשתו על סיפור יעקב ועשיו בעזרת פסוק מספר משלי.
“מַעְיָן נִרְפָּשׁ” וגו' – הפסוק נדרש כאומר כי צדיק שנכנע לרשע, כמוהו כמעיין שמימיו מתמלאים ברפש (לכלוך) ומקור מימיו מושחת, אף שבדרך כלל לא כך צריך לקרות.
מֵמִיט עַצְמוֹ – מיוזמתו.
“מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב” וגו' – מי שמתערב בריב שלא שייך לו, כמוהו כמי שמתגרה בכלב תוקפני בלא כל סיבה.
אַרְכִילִיסְטֵיס – ראש השודדים.
הִתְחִיל מְקַפְּחוֹ – תקף (ראש השודדים) את מי שהעירו.
וְאַתְּ לִמַּדְתְּ וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי יעקב המליך עליו את עשיו (עשאו “אלוף”) ואף השווה עצמו לעבד.
*
עח בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו “אֲדֹנִי” (בראשית לב, ה) אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו “אֲדֹנִי” שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים; חַיֶּיךָ, אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלְךּ מֶלֶךְ לִבְנֵי ישְׂרָאֵל” (שם לו, לא) (בר"ר עה, יא).
שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים – במהלך סיפור פגישת יעקב ועשיו (בראשית לב־לג).
חַיֶּיךָ – לשון שבועה, וראו עוד בקטע הקודם.
*
עט “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ” (בראשית לב, ח) – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר רַ' אֶלְעַאי: לֹא הִיא יִרְאָה וְלֹא הִיא צָרָה? אֶלָּא "וַיִּירָא” שֶׁלֹּא יַהֲרֹג, “וַיֵּצֶר לוֹ” – שֶׁלֹּא יֵהָרֵג. אָמַר: אִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלַי – הוֹרְגֵנִי, וְאִם אֲנִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו – אֲנִי הוֹרְגוֹ (בר"ר עו, ב).
לֹא הִיא יִרְאָה וגו' – האין פירוש שתי המילים (“ויירא”, “ויצר”) אחד?
אֲנִי הוֹרְגוֹ – ויעקב חשש גם מאפשרות זו של שפיכות דמים.
*
פ “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים” (בראשית לב, ד) – שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב שְׁנֵי מַחֲנוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְכַמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים? שְׁנֵי אֲלָפִים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן” (תהלים סח, יח) וְנִדְמוּ לַחֲיָלוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, מֵהֶם לְבוּשֵׁי בַּרְזֶל וּמֵהֶם רוֹכְבֵי סוּסִים וּמֵהֶם יוֹשְׁבֵי קְרוֹנוֹת. פָּגַע עֵשָׂו בְּלוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב. פָּגַע בְּרוֹכְבֵי סוּסִים, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב. פָּגַע בְּיוֹשְׁבֵי קְרוֹנוֹת, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי” (בראשית לג, ח) (בר"ר עה, י).
מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת – ראו בקטע עה.
רִבּוֹא – עשרת אלפים.
שִׁנְאָן – מלאך.
קְרוֹנוֹת – מרכבות.
*
פא “מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי” (בראשית לג, ח) – כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פּוֹגְעִים בְּחֵילוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו, וְאוֹמְרִים לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? וְהֵם אוֹמְרִים: “מִשֶּׁל עֵשָׂו”, וְהֵם אוֹמְרִים: “הַכּוּ, הַכּוּ! תְּנוּ לָהֶם“!, “מִשֶּׁל בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם” – וְהֵם אוֹמְרִים: “תְּנוּ לָהֶם”!, “מִשֶׁל בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק” – וְהֵם אוֹמְרִים: “תְּנוּ לָהֶם!”. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: “מִשֶּׁל אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אָנוּ” – אָמְרוּ: “הַנִּיחוּ לָהֶם, מִשֶּׁלָּנוּ הֵם”. בַּבֹּקֶר אָמַר לוֹ עֵשָׂו: “מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?” אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: אָמְרוּ לְךָ כְּלוּם? אָמַר לוֹ: מְרֻצָּץ אֲנִי עַל יָדָם. אָמַר יַעֲקֹב: “לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי” (שם).” וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט) – מַכּוֹת. “אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ” (שם) (בר"ר עח, יא; תנחומא וישלח, ג)..
פּוֹגְעִים – פוגשים.
תְּנוּ לָהֶם – הַכו אותם.
מְרֻצָץ – מוכה ורצוץ.
*
פב “כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים” (בראשית לג, י) – הִזְכִּיר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיָרְאוֹ וּלְבַהֲלוֹ. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁזִּמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ לִסְעוּדָה וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ: דּוֹמֶה טַעַם תַּבְשִׁיל זֶה כְּטַעַם אוֹתוֹ תַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר: “יוֹדֵעַ הוּא אֶת הַמֶּלֶךְ” – נִתְיָרֵא וְלֹא הֲרָגוֹ. אַף כָּךְ יַעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לְעֵשָׂו “כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים”, אָמַר עֵשָׂו הָרָשָׁע: הִגִּיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָבוֹד זֶה – שׁוּב אֵינִי יָכוֹל לוֹ (בר“ר עה, י; סוטה מא ע”ב).
לְיָרְאוֹ – להפחידו, שלא יפגע בו.
זִמֵּן – הזמין.
הִכִּיר וגו' – האורח חש בכוונת המארח.
תַּבְשִׁיל זֶה – שהם אוכלים.
הִגִּיעוֹ – הביאוֹ, העלה אותו.
*
פג “וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ” (בראשית לב, כה) – יֵשׁ אוֹמְרִים: מִיכָאֵל הָיָה. אָמַר לוֹ מִיכָאֵל: וּמָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי אֶחָד מִן הַשָֹׂרִים הָרִאשׁוֹנִים, כָּךְ עָשִׂיתָ לִי – וְאַתָּה מִתְיָרֵא מֵעֵשָׂו?
אָמַר רַ' טַרְפוֹן: לֹא הָיְתָה לוֹ רְשׁוּת לְמִיכָאֵל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁנָּתַן לוֹ יַעֲקֹב רְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר” (שם שם, כז). אָמַר לוֹ: וְכִי גַנָּב אוֹ קֻבְיוּסְטוֹס אַתָּה, שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא מִן הַשַּׁחַר? בָּאוּ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמְרוּ לוֹ: מִיכָאֵל, עֲלֵה, “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ” (שיר השירים ב, יב)! לוֹמַר, אִם אֵין אַתָּה פּוֹתֵחַ בְּשִׁיר נִמְצָא הַשִּׁיר בָּטֵל, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן לְיַעֲקֹב. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, שַׁלַּח אוֹתִי, שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּנִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁבַּעֲרָבוֹת בִּשְׁבִיל עִכּוּב הַשִּׁיר. אָמַר לוֹ: “לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי” (בראשית לב, כז) – אָמַר לוֹ: "וְכִי אֵיזֶה מֵהֶם חָבִיב, הַשַּׁמָּשׁ אוֹ הַבֵּן? אֲנִי הַשַּׁמָּשׁ וְאַתָּה הַבֵּן, וְאַתָּה צָרִיךְ לְבִרְכָתִי? אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. מִיָּד אָמַר לוֹ: “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל” (שם שם, כט). אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, יְלִיד אִשָּׁה, שֶׁנִּכְנַסְתָּ בְּפָלָטִין שֶׁל מַעְלָה וְנִצַּלְתָּ.
בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וּמִיכָאֵל מִתְאַבְּקִים, רָצָה כַּת שֶׁל מִיכָאֵל לְסַכְּנוֹ; אֶלָּא שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ” (שם שם, כו). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל: יָפֶה עָשִׂיתָ שֶׁעָשִׂיתָ כֹּהֵן שֶׁלִּי בַּעַל מוּם? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וַהֲלֹא אֲנִי כּוֹהֲנְךָ! אָמַר לוֹ: אַתָּה כּוֹהֲנִי בָּרָקִיעַ וְהוּא כּוֹהֲנִי בָּאָרֶץ. מִיָּד קָרָא מִיכָאֵל לִרְפָאֵל, אָמַר לוֹ: חֲבֵרִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמֹד עִמִּי בַּצָּרָה, שֶׁאַתָּה מְמֻנֶּה עַל הָרְפוּאוֹת – יָרַד וּרְפָאוֹ (ילק"ש לבראשית, קלב).
מִיכָאֵל – אחד המלאכים, מראשוני השרים בעולם של מעלה.
קֻבְיוּסְטוּס – מהמר המשַחק בקובייה, שגנבים ומהמרים פועלים בלילה וחוששים מאור היום.
שִׁיר – שירת המלאכים היומית ברקיע, שזמנה קבוע ואין לעכב אותה.
עֲרָבוֹת – אחד מן הרקיעים שבו שוכנים מלאכים.
שַׁמָּשׁ – משרת, עבד.
פָּלָטִין – ארמון.
לְסַכְּנוֹ – לפגוע ביעקב.
תָּשַׁשׁ כּוֹחוֹ – נחלש.
בַּעַל מוּם – שהחל יעקב צולע בשל פגיעת המלאך בכף ירכו, וכוהן בעל מום פסול לעבודה.
*
פד “יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ” (בראשית לג, יד) – אָמַר לוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּפִים עִמְּךָ בְּעוֹלָמְךָ? אָמַר לוֹ: “יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ”. אָמַר לוֹ: וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדֻּכָּסַי וּמִן אִפַּרְכַי וּמִן אִסְטְרָטֵלֵיטַי? אָמַר לוֹ: “וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי” (שם) – לְהוֹנִי, לְהוֹנִי אֲנִי מְהַלֵּךְ, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת אֲנִי מְהַלֵּךְ.
“עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה” (שם) – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו; אֶפְשָר יַעֲקֹב אֲמִתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בּוֹ? אֶלָּא אֵימָתַי הוּא בָּא אֶצְלוֹ? – לֶעָתִיד לָבוֹא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו” (עובדיה כא) (בר"ר עח, יד).
אָמַר לוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה וגו' – עשיו מציע ליעקב לחלוק עמו את העולם הבא, שהוא עולמו של יעקב, כתמורה לשיתוף ביניהם גם בעולם הזה, חלקו של עשיו.
“יַעֲבָר נָא” וגו' – יעקב (המסמל את עם ישראל) מניח לעשיו (המסמל את רומי) ליהנות לבדו מן העולם הזה ולא לחלוק עמו את השכר לעולם הבא.
דֻּכָּסַי, אִפַּרְכַי, אִסְטְרָטֵלֵיטַי – שרים, ראשי מחוזות ושרי צבא (במערכת השלטון הרומי).
לְהוֹנִי – לאִטי, בניחותא.
כְּרוּכוֹת – מכוסות, בהתעלמות מן הסובב אותו.
חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא – עברנו על כל המסופר בתורה.
אֲמְתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בּוֹ – אדם דובר אמת ומטעה את עשיו.
לֶעָתִיד לָבוֹא – באחרית הימים.
*
פה “וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר” (בראשית לג, יח) – נִכְנַס בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה מִבְּעוֹד יוֹם וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם. אֱמֹר מֵעַתָּה, שֶׁשָּׁמַר יַעֲקֹב אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּתָּן (בר"ר עט, ו).
נִכְנַס – יעקב אל מקום חנייתו בצד שכם.
דִּמְדּוּמֵי חַמָּה מִבְּעוֹד יוֹם – סמוך לשקיעה, כשפני הרקיע מאדימים.
תְּחוּמִין – תחום שבת שממנו, על פי ההלכה, אין לצאת.
קֹדֶם שֶׁנִּתָּן – בסיני.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.