השנה שנת 1949, שלהי מלחמת השחרוּר. הוקם צבא הגנה לישראל, וכחיל מיוּחד בתוך הצבא, הולך ומתארגן הנח"ל, שמלבד הכשרתו לכוננוּת קרבית נועד לו תפקיד נוסף: הכשרת נוער חלוּצי לישוּבי ספר, לכיבוּש השממה ולהדבּרתה. הרוּח החיה בפורמציה זו הוּא אליק שומרוני. בחרדה רבה עקבנוּ אחרי התפּתחוּת החיל הזה. כוּלנוּ ראינוּ בו את משא־נפשנוּ: חיל לוחם ביום פּקוּדה וחיל עבודה בימי שלום.
באחד הימים הוזמנתי על־ידי אליק אל אגף הנח“ל במשרד הבטחון. בפגישה זו התחיל מַפליג בדמיונו העשיר בתארו לפנַי את ילד טיפּוּחיו – את הנח”ל, את יעוּדו לחנך גרעינים להתישבוּת וּמשׂימותיו, על סגנון חייו ועל ההווי המיוּחד שיהא לו, ומיד הציע לי שאֶתגייס ואֶצטרף אליו לעבודת האגף. כששמעתי הצעה זו יוצאת מפּי אליק – נרתעתי. עתה זה חזרתי משליחוּתי באירופּה, ועז היה רצוני לשבת בביתי ולשוּב אל עבודתי בשדה. אך אליק אינו מרפּה ממני. התלהבוּתו גוברת והולכת וּבשטף דיבוּרו כמעיין המתגבר מוסיף הוּא לשׂאת את משא הנח“ל. לא הועילו הסברותי והפצרותי שלא ימריצני לקבל עלי כיום את התפקיד הזה. הוּא לא שׂם לב לדברי. 'לנוּ נחוּץ חבר אנשים נאמן שיתמסר לנח”ל בלב ונפש, אנשים שיראוּ בכך תפקידם בחיים'. לאט־לאט הרגשתי שכוח התנגדוּתי הולך ופוחת – ושתקתי. ואת שתיקתי פּירש כהודיה וכהסכמה. כך התחלנוּ לעבוד וּלהקים את המפעל. יחד עבדנוּ שתי שנים תמימות, עד שאֶליק מסר את הענינים לאחר וחזר למשקו.
אותם הימים הייתי עֵד לכוח השפּעתו ושכנוּעו. בדמיונו ובהתלהבוּתו היה מדביק וכובש את כל אלה שעבדוּ במחיצתו. נתגלה לי, שלא אני היחיד שאֶליק ידע לכבשו בכנוּתו, בנאמנוּתו ובקסמו האישי.
אליק היה לא רק איש־דמיון, אלא גם גדול במעשים. משיזם רעיון הירהר בו הרבה ועיבּדו לכל פּרטי הפּרטים. הוּא לא ידע ליאוּת בעבודה, פּעל בשקידה והפעיל אחרים. באָפיו לא היה איש־צבא. הוּא היה איש תנוּעה ולוחם אמיץ לדעותיו, ועם זאת היה גם תכססן מעוּלה. בהנהלתו גדל ועצם הנח"ל במהירוּת.
על משמרת הנח“ל עמד אליק כצוּר איתן. תיקוּן חוק שירוּת הבטחון מ־1950 נותן סמכוּיות רחבות לשׂר הבטחון, וכתוצאה מכך הוּאט קצב גידוּלו של חיל הנח”ל שהתכוון להרחיב את ההכשרה החקלאית על כל חיל הרגלים בצה"ל.
אליק אינו מקבל את הדין. הוּא מרבה לשוחח ומוכיח לשר הבטחון, למפקדים בצה“ל, לחברי הכנסת. מתרוצץ בין הקריה ובין מסדרוני הכנסת כדי לשמור על המפעל. הוּא אינו מוַתר. אך משנפלה ההכרעה הוּא מקבל את הדין – ואפילו הוּא בניגוּד לרצונו. ולא זו בלבד אלא הוּא מתהלך בין המפקדים וחיילי הנח”ל וּמנמק וּמסביר את ההכרח שבהחלטה ונוטע אֵמוּן בלבּם ובלב כל העובד במחיצתו.
על אף היותו חבר קנאי לתנוּעתו ידע לרכוש את אמוּנם של חברי שאר תנועות הנוער. תקיף וישר היה, איש־קיבוּץ מגשים והכל כּיבדוהוּ וּהעריצוּהוּ.
הנח“ל נוסד, כאמוּר, לגרעיני תנוּעות נוער, לשמירה על הגרעינים כגרעיני התישבוּת. עם זאת צפה אליק מראש את התפתחוּתו ואת התרחבוּתו של הנח”ל כגורם מחנך וקולט עליה חדשה בצבא, כמכשיר ההופך עולים חדשים לחיילים טובים ולמתישבים בספר ולאזרחים נאמנים למדינה. הוא דאג גם לחייו הפּרטיים של החייל. רצה ליצור לו בית חמים עוד בהיותו בצה"ל, להעניק לו הווי ישראלי, חלוּצי ולעשותו בגמר שירוּתו בצבא לאדם עברי פּרודוּקטיבי.
הוּא היה איש־עבודה. לא איש משרד, אלא איש שדה. פעם־פעמַים בשבוּע לפחות היה יוצא לשטח, להיפּגש עם חיילים ועם מפקדים ולראות את הכל במו עיניו. שוטט הרבה בכל הארץ, מבסיס לבסיס, ממשק למשק ומקן לקן. בדרכו היה אוסף במכוניתו חיילים, ובעיקר אנשי נח"ל, משוחח אתם ומסביר להם. תמיד היה סניגורם של חיילים כלפּי מפקדיהם ופרקליט למפקד בדבּרו עם פּקוּדיו.
לא היה מחמיץ הזדמנוּת והיה משתתף בכל מסיבה ובכל חגיגה של חיילים ושׂמח בשׂמחתם. בכינוּסי הנח"ל – היה יושב מן הפּתיחה עד הנעילה. שומע ומאזין למוצא פּיו של כל חייל. מעולם לא זילזל בזוּלת. ולוחם היה בציניוּת ובכל גילוּייה.
הנח“ל גדל וכבש לעצמו מקום מכוּבד כחַיִל לוחם בצה”ל – באימוּנים ובעמידתו בקרב. מיחידותיו הראשונות מתאחזים חיילים בודדים, עולים חדשים בנגב, בגליל וּבערבה. אליק מאמין בהם, אך הוּא חרד להם ומלווה אישית כל עליה על הקרקע. הנח“ל עולה על גדותיו, הוּא נעשה לנח”ל זורם וכובש לבבות בקרב הנוער, הער והדרוּך לכּל. הוּא מקים בית־ספר לדיִג באילת, קבוּצת דייגים בים־סוּף וכו'.
הנח“ל משנה את נוף הארץ. עשרות מחנות לחיילי נח”ל קמים על־יד המשקים. אליק משתף את עצמו בקביעת מקום לכל מחנה. מגמתו, שהמחנות יהיוּ ליחידות בלתי־תלוּיות במשק ושיהיוּ עם זאת מעורים בחיי הישוּב. במחנות אלה צריכים להתחנך אלפי בני־נוער ולספּוג את רוּח ההתישבוּת החלוּצית. החייל צריך לאהוב את מחנהוּ, ועל־ידי כך להתקשר לפינת ארץ זו, עד שביום פּקוּדה יעבור רטט בלבו, וידחפהוּ למערכה.
בשנים הראשונות, בעוד הנח“ל בראשית צעדיו, ידע אליק כל חייל וחיילת בשמם והתעניין בבעיותיהם. לאחר זמן, כאשר רבּוּ שוּרות הנח”ל, היוּ עיני אליק נוצצות מגיל בפגשנוּ בדרכנוּ, ברחובות עיר או הארץ, מאות חיילים ענודי סמל הנח“ל – המַגל והחרב. הנה אחד והנה עוד אחד, היה אומר בעברו על פּני חייל וּמפנה את ראשו ומלווהוּ במבּטו המלבב. ומצטער הוּא ששוּב אינו יכול להכיר אישית כל אחד מאנשי הנח”ל בשל גידולו והוּא מוסיף ורוקם את חלום העתיד.
הנח"ל הגיע לשׂיא התפּתחוּתו ועוד נכונוּ לו עתידות. מנגד עוקב אחר גורלו, ומנגד מצא את מותו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.