הרופאים / שלום עליכם / תרגם מיידיש ישראל אליהו הנדלזלץ
מתוך “בשביל הבמה העברית”, קובץ א', וארשה: לפיד, תרע"ט
הנפשות:
אברך, כבן עשרים וחמש.
יהודי, כבן חמשים.
מקום המחזה:
רחוב בעיר בינונית. האברך והיהודי באים משני עברי הרחוב ונפגשים יחד.
האברך. וכי אינך יודע, דודי, איפה יושב פה הדוקטור פיינפינקעלקרויט? היהודי. הַ? וכי איך אמרת? פיינפינפיינ… שם לא־מוזר… ובכן הנך צריך רק לו, לו ולא לאחר? ואולי אפשר גם בדוקטור אחר? יש לנו ב“ה סחורה זו די והותר. הנה פה בנגדנו יושב לו דוקטור, שני דוקטורים; אחד רופא אמתי, והשני רופא־שנים; ותיכף בבית השלישי מזה יושב עוד דוקטור, דוקטור הגון מאד, אף על פי שעוד צעיר עודנו, אפרח שזה עתה יצא לאויר העולם. אבל אין רע. יש לו כבר ב”ה עבודה מרובה, פרקטיקה הגונה, יען כי העולם הוא ב"ה מטופל בחולאים… איך זה אמרת קוראים לדוקטור שלך? פיינפינפיינ…
האברך. פיינפינקעלקרויט. יש לי דבר אליו לא לצרך עצמי…
היהודי. כי אם לצורך אשתך? אם כן קום ולך לך ישר שמה. הרואה אתה? הנה שם יושב דוקטור של נשים. לאמר: דוקטור מְיַלֵד. אומרים שמומחה גדול הוא, ודוקא למיני מחלות אלו… מה שייך, אם אומרים מומחה – מסתמא הוא מומחה… מנהגו של עולם הוא כבר ככה בימינו אלה; לכל אבר ואבר יש לך דוקטור מיוחד: יש לך דוקטור לבטן, דוקטור לריאה, דוקטור לכבד, לעינים, לאזנים, דוקטור לעצבים, דוקטור לבנים… גם הרפואות של הזמן הזה אינן עוד אותן הרפואות שהיו לפנים. לפנים היו מקיזים דם, היו נותנים רפואות, אבקות, חַכּות, חֹקָנים ושאר ירקות; היום אינם משגיחים בכמו אלה; היום היו המכונות והשפשופים לראש־פנה, והמרחצאות; מרחצאות פשוטים. הרופאים עצמם נעשו בימינו בעלי מרחצאות, ויש אומרים, כי זוהי בימינו הטובה שבפרנסות… לאיזה אבר הוא מומחה, הדוקטור שלך? אשר הנך דורש לשמנו? ומי הוא? האם יהודי הוא?
האברך. יהודי. וכי מה חשבת? גוי? הלא שומע אתה את שמו…
היהודי. הנה כי כן, מראשית כזאת ידעתי. במקומנו רוב רופאים מבני ישראל הם, אף על פי שהיהודי אוהב דוקא דוקטור גוי. יהודי הרי הוא נוהה תמיד אחרי פרקליט גוי, אחרי חנותו של גוי, אחרי מורה גוי… היהודי הרי הוא תמיד כפרתו של גוי… וכי איך אמרת הוא שמו של הדוקטור שלך? פייפער?
האברך. לא פייפער, כי אם פיינפינקעלקרויט, ויש לי דבר אליו בענין אחר לגמרי…
היהודי. אַהַ! מסתמא בדבר הקריאה לצבא? להתיעץ אתו רצונך. (הלז מניע בראשו: לא). וכי לא? ואולי בדבר נכבדות? הלא מצאתי? וכי מה, אם לא להתרפא, ולא קריאה לצבא, אז מסתמא שדוך… אם כן הרי יכל אתה לשלח את אותו… איך אמרת שמה שמו? יכל, אני אומר, לשלח אותו לעזאזל… אני אראה לך דוקטור מעולה ומשובח ממנו אלף אלפי פעמים. העיקר תלוי בזה: בכמה מעלות טובות? זאת אומרת: כמה נותנים? כי הלא הדבר פשוט: לפי הפרקטיקה – הנדוניה ודוקטור אפילו בלי פרקטיקה כלל, גם הוא יצוה לשלם במיטב, כי אפילו סטודנט שלא קרא ושלא שנה עוד, אם הוא נמצא רק באוניברסיטה, לא תקנהו כבר בפחות מעשרים וחמשה אלף. מה שאין צריך לאמר דוקטור גמור, ולוּ יהא פחות שבפחותים! אמר נא לי, ידידי, במה חפץ פלוני?…
האברך. לא, וכי יודע אני מה אתה סח? לא בזה הכתוב מדבר, הנך טועה…
היהודי. וכי למה זה תתעקש? שמע מה שמדברים אליך. אם רק אותו הפלוני שלך יכל לשלם, אז הדבר כאלו נעשה בשבילו. זהו דוקטור מארץ הדוקטורים, פרופיסור ולא דוקטור! משמש הוא לכל: לבטן, לעצבים, לבנים, למעשי נתוח, והנשים… הללו נגררות אחריו לאין שעור, וכמלאך ד' הוא בעיניהן. ובאמת הוא דוקטור כמו שנאמר, בחור כהלכתו. גבה, רחב־הכתפים, במלה אחת: גבר! וחוץ מזה הוא גם ציוני, ופה לו – אש להבה. אם אומרים לך דוקטור למופת, אז מה שייך?
האברך. לא, הלא אמרתי לך, כי יש לי אליו ענין אחר…
היהודי. שַׁ, אני מבין כבר את חפצך, הרֹאה אתה מרחוק שם את הבית הלבן?
האברך. נוּ, וכי שם יושב פיינ…
היהודי. שמה יושב דוקטור צעיר, שזה עתה כלו לו חדשיו, זה עתה יצא מתחת יד האומן, והוא מומחה מאין כמהו למחלות שב…; הטה נא לי את אזנך, ואגלה לך בלחישה… הוא דוקטור של… של אותן המחלות היפות…; זה עתה פתח לו קבּינט… היו לו אלפים אחדים קרבּוֹנים שקבלם בירושה, עמד והשקיעם במין מכונה. בעצמו נסע לחוץ־לארץ, והביאה, את המכונה… פרקטיקה אין לו לעת עתה, אך הלואי שתהיה לי דאגה בדבר הוצאותי לימי הפסח, כשם שיש לי דאגה בהפרקטיקה שלו. אל נא תדאג לו, הפרקטיקה שלו תהיה מן המשובחות; הלא תראה, כי כדברי כן הוא, יען כי הרופאים המרפאים מחלה זו, הם כלם עמוסי עבודה, והפרקטיקה שלהם היא לעילא ולעילא! אבל למה זה הנך נחפז וממהר ככה? למה זה אתה בורח? חכה כמעט רגע! עוד לא כליתי את דברי, עוד לא תמו הדוקטורים…
האברך. אבל, בשם ד'! הרף נא ממני עם דוקטוריך! מה אתה חפץ ממני? אין לי כל צורך ברופא, אינני קרוא לצבא, אין לי חפץ בחתן. משרת הנני בבית מסחר, ואני מחזר אחרי דוקטור פיינפינקעלקרויט בדבר ענין אחר לגמרי: הוא חייב לנו בעד עצים, שלקח מאתנו בכל ימות החרף ולא שלם…
היהודי. בעד עצים?! כל חלומותי הרעים יחולו על ראשך! בעד עצים – והנך שותק ולא אמרת לי זאת מראש! הנשמעה נבלה כזוּ! אוחז הוא בכנף איש יהודי מן השוק, זר ומוזר, ומספר לו מעשות ופזמונות!! אפשר שאין שעתו של זה פנויה לכך כלל? אפשר שהלא רץ ומבקש מקום להרויח שקלים אחדים לכבוד ימי החג הממשמשים ובאים? באמת, הכרתי בך תכף, כי יהודי של עצים הנך, כן יזכני השם יתברך בכל אשר אפנה! הוי, יהודי העצים האלה – הבט אל מראיהם לא אוכל! הלוואי שרבים מהם יִזָרְעוּ ומעטים יצמחוּ!…
המסך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.