כ “וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” (שמות ב, יא) – מַהוּ “וַיַּרְא”? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם! שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט. וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.
רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַגְּלִילִי אוֹמֵר: רָאָה מַשָּׂא גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשָּׂא קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשָּׂא אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשָּׂא אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשָּׂא זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשָּׂא בָּחוּר עַל זָקֵן, וְהָיָה מַנִּיחַ דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָּהֶם מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ.
דָּבָר אַחֵר: “וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” – רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, וְאָמַר לְפַרְעֹה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת; וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלַךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ (שמו“ר א, כז־כח; ויק”ר לז, ב).
מִי יִתֵּן מוּתִי וגו' – מוכן אני למות למענכם.
נוֹתֵן כְּתֵפָיו – מטה שכם, מסייע.
דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ – משמר הכבוד שליווה אותו.
מְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם – מחלק ביניהם מחדש את המשאות, איש איש לפי כוחו.
הָעֶלְיוֹנִים, הַתַּחְתּוֹנִים – שמים וארץ.
וְתִקֵּן לָהֶם – קבע בעבורם.
*
כא “וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי” (שמות ב, יא) – מִי הָיָה אִישׁ מִצְרִי? אָבִיו שֶׁל מְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי” (ויקרא כד, י); “מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי” (שמות ב, יא) – בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי. כֵּיצַד? נוֹגְשִׂים הָיוּ מִן הַמִּצְרִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל. נוֹגֵשׁ מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים וְשׁוֹטֵר מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים הוֹלְכִים לְבָתֵּי הַשּׁוֹטְרִים בְּהַשְׁכָּמָה לְהוֹצִיאָם לִמְלַאכְתָּם לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר. פַּעַם אַחַת רָאָה נוֹגֵשׂ מִצְרִי לִשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר, שְׁלֵמָה מִכָּל מוּם, וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ. עָמַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: “לֵךְ כְּנֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ”, וְהִטְמִין עַצְמוֹ לַאֲחוֹרֵי הַסֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בַּעְלָהּ, חָזַר הַמִּצְרִי וְקִלְקֵל עִמָּהּ. הָפַךְ בַּעְלָהּ לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. חָזַר וְשָׁאַל אוֹתָהּ: שֶׁמָּא נָגַע בָּךְ? אָמְרָה לוֹ: הֵן, וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה הוּא. כֵּיוָן שֶׁיֶּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר הֶחֱזִירוֹ לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיָה מַכֵּהוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹמֵר לוֹ: “עֲמֹל הֵיטֵב, עֲמֹל הֵיטֵב!” וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ.
“וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא” (שם שם, יב) – רָאָה משֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מָה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וְרָאָה מָה שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּשָּׂדֶה. אָמַר: לֹא דַי לְרָשָׁע זֶה שֶׁעִנָּה אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ!
“וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ” (שם) – רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַהַרְגֵהוּ, מִיָּד “וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי” (שם) – נָטַל מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט וְהוֹצִיא אֶת מוֹחוֹ (שמו“ר א, כח־כט; ויק”ר לב, ד; תנחומא שמות, ט; שם אמור, כד).
מְגַדֵּף – הנזכר בספר ויקרא כבנם של שלומית בת דברי למטה דן ושל איש מצרי.
לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר – בשעת בוקר מוקדמת כאשר התרנגול קורא.
נָתַן עֵינָיו בָּה – חשק בה.
כְּנֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ – אסוף את עשרת הישראלים שאתה ממונה עליהם.
הִטְמִין וגו' – הסתתר מאחורי הסולם שבו עולים אל גג הבית.
וְקִלְקֵל עִמָּהּ – קיים עמה יחסי מין.
מָה שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת – שמבקש להורגו.
רָאָה שֶׁאֵין מִי כו' – ראה שלאיש מכל הנוכחים לא היו אומץ ותעוזה להגן על כבוד ישראל.
*
כב “וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל” (שמות ב, יב) – אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִים כְּחוֹל; מָה הַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָבָר זֶה מִפִּיכֶם (תנחומא שמות, ט).
מְשׁוּלִים כְּחוֹל – שנאמר לאברהם: “ושמתי את זרעך כעפר הארץ” (בראשית יג, טז).
נוֹטְלוֹ – לוקח אותו.
וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע – אינו מרעיש.
דָּבָר זֶה – מעשה הריגת המצרי.
*
כג “הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי… וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר” (שמות ב, יד) – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: מָה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת? כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע דְבָרָיו אָמַר: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר”! – עַתָּה יָדַעְתִּי עַל אֵיזֶה דָבָר הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים; לְשׁוֹן הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, וְהֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִם לִגְאֻלָּה? (שמו"ר א, ל).
מָה חָטְאוּ וגו' – מדוע מר גורלם של ישראל יותר מכל העמים?
דְּבָרָיו – של אחד משני העברים הנִצים שמשה ביקש להפריד ביניהם (וראו בקטע הבא).
עַל אֵיזֶה דָּבָר – מדוע.
*
כד “וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה” (שמות ב, טו) – שֶׁעָמְדוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְהִלְשִׁינוּ עָלָיו. “וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה” (שם) – שָׁלַח פַּרְעֹה וְהֵבִיאוּ סַיִף שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ וּנְתָנוּהָ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַל צַוָּארוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ וְלֹא הִזִּיקַתּוּ.
“וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה” (שם) – אָמַר רַ' יַנַּאי; וְכִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁתָּפְסוּ אֶת משֶׁה הֶעֱלוּהוּ לְבִימָה וּכְפָתוּהוּ וְהִנִּיחוּ הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ וְחִיְּבוּהוּ לְהָתֵז אֶת רֹאשׁוֹ, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנִדְמָה לָהֶם בִּדְמוּת משֶׁה. תָּפְסוּ אֶת הַמַּלְאָךְ וּבָרַח משֶׁה. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַסַּנְקְלֵיטִין שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי פַרְעֹה נַעֲשׂוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מֵהֶם אִלְּמִים, מֵהֶם חֵרְשִׁים, מֵהֶם סוֹמִים, מֵהֶם חִגְּרִים. הָיָה אוֹמֵר לָאִלְּמִים: הֵיכָן משֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים; לַחֵרְשִׁים – וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים; לַסּוֹמִים – וְלֹא הָיוּ רוֹאִים; לַחִגְּרִים – וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִים (שמו“ר א, לא; שהש”ר ז, ח; מכילתא דר"י יתרו, עמלק, א).
דָּתָן וַאֲבִירָם – הם, לפי המדרש, שני העברים הנִצים שמשה ביקש להפריד ביניהם.
סַיִף – חרב.
בִּימָה – מקום המשפט והענישה.
כְּפָתוּהוּ – קשרו אותו.
לְהָתֵז – לכרות.
סַנְקְלֵיטִין – יועצים.
סוֹמִים – עיוורים.
חִגְּרִים – מתקשים בהליכה
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.