א “כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ” (הושע ט, י) – אָמַר רַ' יוּדָן: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹרִים אוֹתָהּ אַחַת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ שְׁתַּיִם, וְאַחַר כָּךְ שָׁלוֹשׁ, עַד שֶׁאוֹרִים אוֹתָהּ בְּסַלִּים וּבְמַגְרֵפוֹת, כָּךְ בַּתְּחִלָּה “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ” (יחזקאל לג, כד), וְאַחַר כָּךְ שְׁנַיִם: אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַחַר כָּךְ שְׁלשָׁה: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַד “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד” (שמות א, ז) (בר“ר מו, א; ילק”ש להושע, תקכה).

אוֹרִים אוֹתָהּ – קוטפים את פירותיה (המבשילים בהדרגה).

בְּמַגְרֵפוֹת – בשל שפע הפרי הנופל סביב העץ.

*

ב “וַיָּקֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם” (שמות א, ח) – רַב וּשְׁמוּאֵל, אֶחָד אָמַר: חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְאֶחָד אָמַר: שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְזֵרוֹתָיו. וּמַהוּ “אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף” (שם)? שֶׁהָיָה דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא יְדָעוֹ כְּלָל.

חֲכָמִים אָמְרוּ: לָמָּה קְרָאוֹ מֶלֶךְ חָדָשׁ, וַהֲלֹא פַּרְעֹה עַצְמוֹ הָיָה? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ הַמִּצְרִים לְפַרְעֹה: בּוֹא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים אַתֶּם, עַד עַכְשָׁו מִשֶּׁלָּהֶם אָנוּ אוֹכְלִים וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶם? אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיִינוּ חַיִּים. כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְאוֹ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: כָּל מָה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים הֲרֵינִי עִמָּכֶם – וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: “וַיָּקֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ” (סוטה יא ע“א; שמו”ר א, ח).

שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְזֵרוֹתָיו וגו' – בפרעה של ימי יוסף המדובר, אשר התעלם ממפעלותיו של יוסף וחידש גזירות על העם.

פַּרְעֹה עַצְמוֹ – של ימי יוסף.

נִזְדַוֵּג – נילָחם.

*

ג “אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף” (שמות א, ח) – כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף הֵפֵרוּ בְּרִית מִילָה, אָמְרוּ: נִהְיֶה כַּמִּצְרִים; וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ כֵּן הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים אוֹהֲבִים אוֹתָם לְשִׂנְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו " (תהלים קה, כה) (שמו"ר א, ח).

הֵפֵרוּ בְּרִית מִילָה – בני ישראל הפסיקו למול את בניהם

*

ד “הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ” (שמות א, י) – “לָהֶם” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “לוֹ”. אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בּוֹאוּ וְנִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בַּמֶּה נְדוּנֵם? נְדוּנֵם בָּאֵשׁ – נֶאֱמַר: “כִּי הִנֵּה ה' בָּאֵשׁ יָבוֹא” (ישעיה סו, טו), וְנֶאֱמַר: “בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט” (שם שם, טז); נְדוּנֵם בַּחֶרֶב – “וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר” (שם). אֶלָּא בּוֹאוּ וּנְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ” (ישעיה נד, ט). וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת הוּא מֵבִיא; וְעוֹד, הוּא אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹךְ הַמָּיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם” (שמות יד, כז). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם” (שם יח, יא)? “בִּקְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּּ (סוטה יא ע"א). מוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – הקב”ה (וחיפשו המצרים דרך לפגוע בעם ישראל מבלי שיוכל הקב"ה להענישם על פי העיקרון של מידה כנגד מידה).

נְדוּנַם – נפגע בהם.

אֵינוֹ מֵבִיא – מבול.

בִּקְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ – פתגם הדורש את מילת. “זדו” מלשון נזיד, ופירושו: אדם הטומן פח לאחרים, סופו שהוא נופל בו.

*

ה “וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה… וּבְכָל עֲבֹדָה” (שמות א, יד) – מַהוּ “וּבְכָל עֲבֹדָה”? לְאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתָּם בְּטִיט וּבִלְבֵנִים בָּאִין לָעֶרֶב לְבָתֵּיהֶם לָנוּחַ – בָּא הַמִּצְרִי וְאוֹמֵר לוֹ: צֵא לַקֵּט לִי יֶרֶק מִן הַגִּנָּה, בַּקַע לִי עֵץ זֶה, מַלֵּא לִי חָבִית זוֹ מִן הַנָּהָר – הֱוֵי: “וּבְכָל עֲבֹדָה”.

מַהוּ “אֵת כָּל עֲבֹדָתָם… בְּפָרֶךְ” (שם)? שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֲבוֹדַת הָאִישׁ עַל הָאִשָּׁה וַעֲבוֹדַת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ. אוֹמֵר לָאִישׁ: קוּם וֶאֱפֵה; אוֹמֵר לְאִשָּׁה: מַלְּאִי חָבִית זוֹ, בַּקְּעִי עֵץ זֶה, לְכִי לַגִּנָּה הָבִיאִי יְרָקוֹת (תנחומא ויצא, ט).

בַּקַע – גזור לגזרים.

הֱוֵי – לפיכך.

שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין וגו' – מחליפים את עבודות הגברים בעבודות הנשים (ולהפך).

*

ו אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ מִצְרִים כְּמָרוֹר? לוֹמַר לְךָ: מָה מָרוֹר זֶה, שֶׁתְּחִלָּתוֹ רַךְ וְסוֹפוֹ קָשֶׁה, אַף מִצְרִים תְּחִלָּתָם רַכָּה וְסוֹפָם קָשֶׁה (פסחים לט ע"א). נִמְשְׁלוּ… כְּמָרוֹר – שנאמר “וימררו את חייהם”(שמות א, יד). תְּחִלָּתוֹ רַךְ – בעת גידולו.

אַף הַמִּצְרִים וגו' – ראו להלן קטע ח.

*

ז “וַיָּשִׂימוּ עָלָיו” (שמות א, יא) – “עֲלֵיהֶם” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “עָלָיו”. תְּנָא דְבֵי רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מַלְבֵּן וְתָלוּ לוֹ לְפַרְעֹה בְּצַוָּארוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לָהֶם: אִסְטְנִיס אֲנִי, אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אִסְטְנִיס אַתָּה יוֹתֵר מִפַּרְעֹה? (סוטה יא ע“א; שמו”ר א, י).

תְּנָא דְבֵי רַ' אֶלְעָזָר – שָנה חכם מבית מדרשו של ר' אלעזר.

מַלְבֵּן – מסגרת מרובעת שבתוכה מכינים את הלבנים.

אִסְטְנִיס – חלוש ומפונק (ועל כן פטור מעבודת הלכנים [וראו בקטע הבא]).

*

ח “וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפֶרֶךְ” (שמות א, יג) – רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּפֶה רַךְ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “הָבָה נִתְחַכְּמָה” (שם שם, י), קִבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה. נָטַל פַּרְעֹה סַל וּמַגְרֵפָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִּלְבֵנִים, הָיָה עוֹשֶׂה אַף הוּא כָּךְ. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ כָּל הַיּוֹם לְפִי כּוֹחָם. כֵּיוָן שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים, אָמַר לָהֶם: חַשְּׁבוּ אֶת הַלְּבֵנִים. עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָן. אָמַר לָהֶם: כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים לִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם (תנחומא בובר בהעלותך, כג; סוטה יא ע"ב). בְּפֶה רַךְ – בלשון מפתה.

עֲשׂוּ עִמִּי וגו' – עשו עמי טובה ועבדו עמי היום.

לְפִי כּוֹחָם – במלוא יכולתם.

חַשְּׁבוּ – מְנו.

כָּזֶה – כמות כזו (של לבנים).

*

ט “כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ” (שמות א, כב) – אָמַר רַ' חָנָן: מָה הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת עוֹשׂוֹת? הָיוּ נוֹטְלוֹת בְּנֵיהֶן וְטוֹמְנוֹת אוֹתָם בִּמְחִלּוֹת, וְהָיוּ הַמִּצְרִים הָרְשָׁעִים נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים וּמַכְנִיסִים אוֹתָם לְבָתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹקְצִים אוֹתָם וְהֵם בּוֹכִים, וְהָיָה הַתִּינוֹק שֶׁל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ שֶׁבּוֹכֶה – וּבוֹכֶה עִמּוֹ, וְהָיוּ הַמִּצְרִים נוֹטְלִים אוֹתָם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַיְּאוֹר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: רְדוּ מִלְּפָנַי וּרְאוּ בְּנֵי חֲבִיבַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָם בַּנָּהָר; וְיָרְדוּ מִלְּפָנָיו מְבֹהָלִים וְעָמְדוּ בַּמַּיִם עַד אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם וְהָיוּ מְקַבְּלִים בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא לָהֶם דַּדִּים מִן הַסְּלָעִים וּמֵינִיקָם (שהש“ר ב, לג; סא”ר, ח).

טוֹמְנוֹת… בִּמְחִלּוֹת – מסתירות בחורים שבקירות הבית.

עוֹקְצִים – צובטים.

אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם – ברכיהם.

וּמֵינִיקָם – שנאמר “ויניקהו דבש מסלע” (דברים לב, יג).

*

י דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא: בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם; בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מַיִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לָהֶן דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן וְשׁוֹאֲבוֹת מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָגִים. וּבָאוֹת וְשׁוֹפְתוֹת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן לַשָּׂדֶה, וּמֵרְחִיצוֹת אוֹתָם וְסָכוֹת אוֹתָם, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וּמַשְׁקוֹת אוֹתָם, וְנִזְקָקוֹת לָהֶם בֵּין שְׁפַתַּיִם, וּבָאוֹת לְבָתֵּיהֶן. וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן מוֹלְדֵיהֶן הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ” (שיר השירים ח, ה). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מִשְּׁמֵי מָרוֹם וּמְנַקֶּה אֶת יַלְדֵיהֶן, וּמְשַׁפֵּר אוֹתָם כְּחַיָּה זוֹ שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, וּמְלַקֵּט לָהֶם שְׁנֵי עִגּוּלִים, אֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ וְאֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר” (דברים לב, יג). וְכֵיוָן שֶׁמַּכִּירִים בָּהֶם הַמִּצְרִים בָּאִים לְהָרְגָם, וְנַעֲשֶׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִים בְּקַרְקַע. וּמְבִיאִים שְׁוָרִים וְחוֹרְשִׁים עַל גַּבָּם, וּלְאַחַר שֶׁהוֹלְכִים – הָיוּ מְבַצְבְּצִים וְיוֹצְאִים כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִים בָּאִים עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶם.

וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם הֵם הִכִּירוּהוּ תְחִלָּה וְאָמְרוּ: “זֶה אֵלִי!” (שמות טו, ב) (סוטה יא ע“ב; שמו”ר א, יב).

מַזְמִין – מכין ומביא.

שׁוֹפְתוֹת – מעמידות על האש (כדי לבשל).

חַמִּין – מים חמים.

לַשָּׂדֶה – שם עבדו הבעלים את עבודת הפרך.

סָכוֹת – בשמן, כדי לעדן את גופם.

וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וגו' – מזדווגות עמהם בין שתי הקדרות השפותות.

“חִבְּלַתְךָ” –־ ילדה אותך.

מְשַׁפֵּר – מנקה מלכלוך מי השפיר.

חַיָּה – מיילדת.

עִגּוּלִים – אבנים עגולות.

הֵם וגו' – אותם תינוקות שגדלו בשדה, הם הראשונים שקראו “זה אלי”.

*

יא כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם וְיָשְׁבוּ יָחַד, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָרְתוּ בְּרִית יַחַד שֶׁיַּעֲשׂוּ גְמִילוּת חֲסָדִים זֶה עִם זֶה, וְיִשְׁמְרוּ בִּלְבָבָם בְּרִית אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְשֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לְשׁוֹן בֵּית אֲבִיהֶם, וְשֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְשׁוֹן מִצְרַיִם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי עֲבוֹדָה זָרָה; וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מָלִים אֶת בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם מָלִים אֶת בְּנֵיכֶם, וַהֲלֹא לְאַחַר שָׁעָה יִהְיוּ מַשְׁלִיכִין אוֹתָם לַנָּהָר? וְאָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: אֲנַחְנוּ נָמוּל אוֹתָם וְאַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם כִּרְצוֹנְכֶם – הַמֵּת יָמוּת, וְהַנֶּהֱרָג יֵהָרֵג, וְהַבָּא בְחַיִּים יִחְיֶה (סא"ר, כא).

מִפְּנֵי דַּרְכֵי עֲבוֹדָה זָרָה – כי לימוד הלשון עשוי להוביל גם להתבוללות.

מַשְׁלִיכִין אוֹתָם – על פי גזירת פרעה (שמות א, כב).

*

יב “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת” (שמות א, טו) – מִי הָיוּ הַמְּיַלְּדוֹת? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: אִשָּׁה וּבִתָּהּ: יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם; וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָא חָמֵשׁ שָׁנִים, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ, וְהָיְתָה זְרִיזָה.

“פּוּעָה” – שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד פַּרְעֹה וְזָקְפָה חָטְמָהּ בּוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ!” – נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ.

“שִׁפְרָה” – שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת עַל דִּבְרֵי בִּתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ? תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם.

“וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים” (שם שם, יז) – יֵשׁ קִלּוּס בְּתוֹךְ קִלּוּס; לֹא דַיָּן שֶׁלֹּא קִיְּמוּ אֶת דְּבָרָיו, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן טוֹבוֹת: יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ עֲנִיּוֹת, וְהוֹלְכוֹת הַמְּיַלְּדוֹת וּמַגְבּוֹת מַיִם וּמָזוֹן מִבָּתֵּיהֶן שֶׁל עֲשִׁירוֹת וּבָאוֹת וְנוֹתְנוֹת לָעֲנִיּוֹת, וְהֵן מֵחַיּוֹת אֶת בְּנֵיהֶן (שמו"ר א, יג־טו).

אִשָּׁה וּבִתָּהּ – ויסביר להלן מדוע קוראת להם התורה שפרה ופועה.

וְלֹא הָיוּ וגו' – מרים היתה בת חמש באותה שעה.

עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ – מסייעת לה במלאכתה.

הוֹפִיעָה פָּנִים – התחצפה.

זָקְפָה חָטְמָהּ – הרימה ראשה בתנועה של בוז.

אוֹתוֹ הָאִישׁ – פרעה.

לִפָּרַע – להעניש.

מְשַׁפֶּרֶת – מרככת, מרגיעה.

מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ – שם לב לדבריה.

קִלּוּס בְּתוֹךְ קִלּוּס – שבח על גבי שבח.

עִמָּהֶן – עם היולדות.

מַגְבּוֹת – עורכות מעין מגבית.

*

יג “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי” (שמות ב, א) – לְהֵיכָן הָלַךְ? אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תְּנָא: עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ” (שם א, כב), אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים. עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, קָשָׁה גְזֵרָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת; פַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; פַּרְעֹה הָרָשָׁע – סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת גְּזֵרָתוֹ, סָפֵק אֵין מִתְקַיָּמֶת, וְאַתָּה צַדִּיק – בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵרָתְךָ מִתְקַיָּמֶת. עָמַד וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ; עָמְדוּ כֻלָּם וְהֶחֱזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.

“וַיִּקַּח אֶת בַּת לְוִי” (שמות ב, א) – “וַיַּחֲזִיר” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וַיִּקַּח”. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין; הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְדִים לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: “אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה” (תהלים קיג, ט) (סוטה יב ע“א; שמו”ר א, יט).

הָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ – פעל לפי עצתה של מרים.

לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים – טורחים להוליד וללדת.

עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת – ולא ייוולדו גם בנות.

בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא – כיוון שלא ייוולדו, לא יזכו גם לחיי העולם הבא.

מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין – טקט נישואין מפואר ופומבי (ולא החזרת אישה גרושה בצנעה).

אַפִּרְיוֹן – מושב מפואר לנשיאת אנשים.

*

יד רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְנִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָם, אָמַר: יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָרֵס אַחַת! וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד, וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: מִי הָיְתָה כֵּן? אָמַר לוֹ: זוֹ יוֹכֶבֶד, שֶׁיָּלְדָה אֶת מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א, סד).

רַבִּי – יהודה הנשיא.

בְּכָרֵס אַחַת – בלידה אחת.

שָׁקוּל כְּנֶגֶד וגו' – שווה במעלתו לכל הגברים שיצאו ממצרים.

*

טו “וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת” (שמות ב, ג) – תְּנָא: חֵמָר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע (סוטה יב ע"א).

צַדִּיק – משה.

*

טז ‏ “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק” (שמות ב, ד) – לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק? אָמַר רַב: לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת: עֲתִידָהּ אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וְכֵיוָן שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹר. עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָה עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ! וְכֵיוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְאוֹר עָמַד אָבִיהָ וְטָפַח לָהּ עַל רֹאשָׁה, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן נְבוּאָתֵךְ? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ” (שם) –"לֵידַע מָה יְהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ (סוטה יג ע“א; שמו”ר א, כב; מכילתא דר"י בשלח, שירה, י).

טָפַח – הכה בידו.

מָה יְהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ – האם תתגשם נבואתה.

*

יז “וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ” (שמות ב, ה) – כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אַמְהוֹתֶיהָ שֶׁבִּקְשָׁה לְהַצִּיל אֶת משֶׁה, אָמְרוּ לָהּ: גְּבִרְתֵּנוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵין מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, וְאַתְּ עוֹבֶרֶת עַל גְּזֵרַת אָבִיךְ! מִיָּד בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בְּקַרְקַע (סוטה יב ע“ב; שמו”ר א, כג).

אַמְהוֹתֶיהָ – שפחותיה.

גַּבְרִיאֵל – המלאך.

חֲבָטָן בְּקַרְקַע – הפיל אותן לארץ (ולכן שלחה בת פרעה את ידה שלה כדי למשות את התיבה מן היאור).

*

יח “הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת” (שמות ב, ז) – לָמָּה מִן הָעִבְרִיּוֹת? מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ לְמשֶׁה עַל כָּל הַמִּצְרִיּוֹת כֻּלָּן לְהֵינִיק אוֹתוֹ וּפָסַל אֶת כֻּלָּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִמִּי יִינַק דָּבָר טָמֵא?! (סוטה יב ע“ב; שמו”ר א, כה).

שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ – הובילו אותו.

פָּסַל – דחה, סירב לינוק מהן.

דָּבָר טָמֵא – מן המאכלים שאוכלות המיניקות המצריות.

*

יט “וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה” (שמות ב, י) – הָיְתָה בַּת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאָתוֹ מִפַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, וּמִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְּׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִים חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאָמְרוּ: מִתְיָרְאִים אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, שֶׁעָתִיד לִטֹּל מַלְכוּת מִמְּךָ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ. וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם: תִּינוֹק זֶה אֵין בּוֹ דַעַת, אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת; אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב – יֵשׁ בּוֹ דַעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת – אֵין בּוֹ דַעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַס אֶת הַגַּחֶלֶת, וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ – וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה “כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן” (שם ד, י) (שמו"ר א, כו).

פָּלְטִין – ארמון.

לֹא מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו – לא פוסק מלהביט בו.

אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים וגו' – עוד לפני לידת משה הזהירו החרטומים את פרעה מפניו (שמו"ר א, יח). לְהָרְגוֹ – בחרב.

יִתְרוֹ – מי שהיה מאוחר יותר חותנו של משה.

הַגַּחֶלֶת – בוערת, הדומה לזהב.

דָּחָה – דחף.

וּמִמֶּנּוּ – וממעשה זה.

*

כ “וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” (שמות ב, יא) – מַהוּ “וַיַּרְא”? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם! שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט. וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.

רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַגְּלִילִי אוֹמֵר: רָאָה מַשָּׂא גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשָּׂא קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשָּׂא אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשָּׂא אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשָּׂא זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשָּׂא בָּחוּר עַל זָקֵן, וְהָיָה מַנִּיחַ דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָּהֶם מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ.

דָּבָר אַחֵר: “וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” – רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, וְאָמַר לְפַרְעֹה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת; וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלַךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ (שמו“ר א, כז־כח; ויק”ר לז, ב).

מִי יִתֵּן מוּתִי וגו' – מוכן אני למות למענכם.

נוֹתֵן כְּתֵפָיו – מטה שכם, מסייע.

דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ – משמר הכבוד שליווה אותו.

מְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם – מחלק ביניהם מחדש את המשאות, איש איש לפי כוחו.

הָעֶלְיוֹנִים, הַתַּחְתּוֹנִים – שמים וארץ.

וְתִקֵּן לָהֶם – קבע בעבורם.

*

כא “וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי” (שמות ב, יא) – מִי הָיָה אִישׁ מִצְרִי? אָבִיו שֶׁל מְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי” (ויקרא כד, י); “מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי” (שמות ב, יא) – בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי. כֵּיצַד? נוֹגְשִׂים הָיוּ מִן הַמִּצְרִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל. נוֹגֵשׁ מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים וְשׁוֹטֵר מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים הוֹלְכִים לְבָתֵּי הַשּׁוֹטְרִים בְּהַשְׁכָּמָה לְהוֹצִיאָם לִמְלַאכְתָּם לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר. פַּעַם אַחַת רָאָה נוֹגֵשׂ מִצְרִי לִשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר, שְׁלֵמָה מִכָּל מוּם, וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ. עָמַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: “לֵךְ כְּנֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ”, וְהִטְמִין עַצְמוֹ לַאֲחוֹרֵי הַסֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בַּעְלָהּ, חָזַר הַמִּצְרִי וְקִלְקֵל עִמָּהּ. הָפַךְ בַּעְלָהּ לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. חָזַר וְשָׁאַל אוֹתָהּ: שֶׁמָּא נָגַע בָּךְ? אָמְרָה לוֹ: הֵן, וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה הוּא. כֵּיוָן שֶׁיֶּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר הֶחֱזִירוֹ לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיָה מַכֵּהוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹמֵר לוֹ: “עֲמֹל הֵיטֵב, עֲמֹל הֵיטֵב!” וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ.

“וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא” (שם שם, יב) – רָאָה משֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מָה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וְרָאָה מָה שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּשָּׂדֶה. אָמַר: לֹא דַי לְרָשָׁע זֶה שֶׁעִנָּה אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ!

“וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ” (שם) – רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַהַרְגֵהוּ, מִיָּד “וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי” (שם) – נָטַל מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט וְהוֹצִיא אֶת מוֹחוֹ (שמו“ר א, כח־כט; ויק”ר לב, ד; תנחומא שמות, ט; שם אמור, כד).

מְגַדֵּף – הנזכר בספר ויקרא כבנם של שלומית בת דברי למטה דן ושל איש מצרי.

לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר – בשעת בוקר מוקדמת כאשר התרנגול קורא.

נָתַן עֵינָיו בָּה – חשק בה.

כְּנֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ – אסוף את עשרת הישראלים שאתה ממונה עליהם.

הִטְמִין וגו' – הסתתר מאחורי הסולם שבו עולים אל גג הבית.

וְקִלְקֵל עִמָּהּ – קיים עמה יחסי מין.

מָה שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת – שמבקש להורגו.

רָאָה שֶׁאֵין מִי כו' – ראה שלאיש מכל הנוכחים לא היו אומץ ותעוזה להגן על כבוד ישראל.

*

כב “וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל” (שמות ב, יב) – אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִים כְּחוֹל; מָה הַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָבָר זֶה מִפִּיכֶם (תנחומא שמות, ט).

מְשׁוּלִים כְּחוֹל – שנאמר לאברהם: “ושמתי את זרעך כעפר הארץ” (בראשית יג, טז).

נוֹטְלוֹ – לוקח אותו.

וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע – אינו מרעיש.

דָּבָר זֶה – מעשה הריגת המצרי.

*

כג “הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי… וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר” (שמות ב, יד) – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: מָה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת? כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע דְבָרָיו אָמַר: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר”! – עַתָּה יָדַעְתִּי עַל אֵיזֶה דָבָר הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים; לְשׁוֹן הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, וְהֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִם לִגְאֻלָּה? (שמו"ר א, ל).

מָה חָטְאוּ וגו' – מדוע מר גורלם של ישראל יותר מכל העמים?

דְּבָרָיו – של אחד משני העברים הנִצים שמשה ביקש להפריד ביניהם (וראו בקטע הבא).

עַל אֵיזֶה דָּבָר – מדוע.

*

כד ‏ “וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה” (שמות ב, טו) – שֶׁעָמְדוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְהִלְשִׁינוּ עָלָיו. “וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה” (שם) – שָׁלַח פַּרְעֹה וְהֵבִיאוּ סַיִף שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ וּנְתָנוּהָ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַל צַוָּארוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ וְלֹא הִזִּיקַתּוּ.

“וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה” (שם) – אָמַר רַ' יַנַּאי; וְכִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁתָּפְסוּ אֶת משֶׁה הֶעֱלוּהוּ לְבִימָה וּכְפָתוּהוּ וְהִנִּיחוּ הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ וְחִיְּבוּהוּ לְהָתֵז אֶת רֹאשׁוֹ, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנִדְמָה לָהֶם בִּדְמוּת משֶׁה. תָּפְסוּ אֶת הַמַּלְאָךְ וּבָרַח משֶׁה. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַסַּנְקְלֵיטִין שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי פַרְעֹה נַעֲשׂוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מֵהֶם אִלְּמִים, מֵהֶם חֵרְשִׁים, מֵהֶם סוֹמִים, מֵהֶם חִגְּרִים. הָיָה אוֹמֵר לָאִלְּמִים: הֵיכָן משֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים; לַחֵרְשִׁים – וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים; לַסּוֹמִים – וְלֹא הָיוּ רוֹאִים; לַחִגְּרִים – וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִים (שמו“ר א, לא; שהש”ר ז, ח; מכילתא דר"י יתרו, עמלק, א).

דָּתָן וַאֲבִירָם – הם, לפי המדרש, שני העברים הנִצים שמשה ביקש להפריד ביניהם.

סַיִף – חרב.

בִּימָה – מקום המשפט והענישה.

כְּפָתוּהוּ – קשרו אותו.

לְהָתֵז – לכרות.

סַנְקְלֵיטִין – יועצים.

סוֹמִים – עיוורים.

חִגְּרִים – מתקשים בהליכה

*

כה ‏ “וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן” (שמות ב, טז) – וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא עֲבוֹדָה זָרָה וְנָתַן מָנוֹס לְמֹשֶׁה אֵצֶל עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא יִתְרוֹ כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה הָיָה, וְרָאָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וּבָסַר עָלֶיהָ, הִרְהֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא בָּא משֶׁה, וְקָרָא לִבְנֵי עִירוֹ וְאָמַר לָהֶם: עַד עַכְשָׁו הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם; מֵעַתָּה זָקֵן אָנִי, בַּחֲרוּ לָכֶם כֹּמֶר אַחֵר. עָמַד וְהוֹצִיא כְּלֵי תַּשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה וְנָתַן לָהֶם. עָמְדוּ וְנִדּוּהוּ, שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּק לוֹ אָדָם וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה. וּבִקֵּשׁ מִן הָרוֹעִים לִרְעוֹת לוֹ אֶת צֹאנוֹ וְלֹא קִבְּלוּ; לְפִיכָךְ הָיוּ יוֹצְאוֹת בְּנוֹתָיו לִרְעוֹת – “וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם” (שם שם, יז).

“וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ” (שם שם, יט) – וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה? אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי. דָּבָר אַחֵר: “אִישׁ מִצְרִי” – מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ עַרְוָד, וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמַיִם. נִכְנַס בַּנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק: אִלּוּלֵא אַתָּה – כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ: לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ, אֶלָּא אוֹתוֹ הָעַרְוָד שֶׁנְּשָׁכַנִי וּבָרַחְתִּי מִמֶּנּוּ – הוּא הִצִּילְךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה: יִישֵׁר כּוֹחֲךָ, שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים! אָמַר לָהֶן משֶׁה: אוֹתוֹ הַמִּצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי – הוּא הִצִּיל אֶתְכֶן. וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן: “אִישׁ מִצְרִי”, כְּלוֹמַר: מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבוֹא אֶצְלֵנוּ? אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג (שמו"ר א, לב; תנחומא שמות, יא).

מָנוֹס – מקום מקלט.

כֹּמֶר – איש דת.

מַמָּשׁ – טעם וערך.

בָּסַר עָלֶיהָ – מאס בה.

עַד שֶׁלֹּא בָּא – לפני שבא.

תַּשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה – החפצים שעושים בהם שימוש בשעת הפולחן לעבודה זרה.

נִדּוּהוּ – הטילו עליו חרם.

שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּק לוֹ – לא ייעזר בו.

קִבְּלוּ – הסכימו.

עַרְוָד – סוג של לטאה ארסית.

לִתֵּן – לתת (כדי להרגיען מן הנשיכה).

תִּינוֹק – ילד.

יִישֵׁר כּוֹחֲךָ – יתחזק ויתגבר כוחך (לשון ברכה).

הַמִּצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי – שמות ב, יב.

*

כו “וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם” (שמות ב, כג) – שֶׁנִּצְטָרַע, וְהַמְצֹרָע חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל נָא תְהִי כַּמֵּת” (במדבר יב, יב).

“וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל”( (שמות ב, כג) – לָמָּה נִתְאַנְּחוּ? לְפִי שֶׁאָמְרוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם לְפַרְעֹה: אֵין לְךָ רְפוּאָה אִם לֹא נִשְׁחַט מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל ק“ן בָּעֶרֶב וְק”ן בַּבֹּקֶר, וְתִרְחַץ בִּדְמֵיהֶם שְׁתֵּי פְעָמִים בַּיּוֹם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל גְּזֵרָה קָשָׁה הִתְחִילוּ מִתְאַנְּחִים וּמְקוֹנְנִים.

“וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם” (שם שם, כד) – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִסְפַּקְלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה הָיוּ מְחַנְּקִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּקִירוֹת בָּתִּים לְבִנְיָן, וְהָיוּ צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ הַבִּנְיָן, צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ הַקִּירוֹת – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת נַאֲקָתָם (שמו“ר א, לד; פדר”א מז).

חָשׁוּב – נחשב.

“אַל נָא תְהִי כַּמֵּת” – דברי משה על אחותו שנצטרעה.

ק"ן – 150.

אִסְפַּקְלָטוֹרִין – מפקחים, משגיחים.

מְחַנְּקִים – חונקים.

נַאֲקָתָם – אנחתם.

*

כז “וּמֹשֶה הָיָה רֹעֶה” (שמות ג, א) – בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּצֹאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לֶחָסוּת נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: “אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה”. הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל (שמו"ר ב, ב).

בְּחָנוֹ – בדק אותו כדי לראות מה טיבו.

חָסוּת – מקום מחסה.

לִנְהֹג – להנהיג.

חַיֶּיךָ – לשון שבועה.

*

כח “וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה” (שמות ג, ד) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ, שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּים בְּצַעַר? הֱוֵי יוֹדֵעַ, מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ, מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים – כִּבְיכוֹל, אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעְרָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר” (ישעיה סג, ט) (שמו"ר ב, ה).

אִי – אין.

שָׁרוּי – מצוי.

כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל המביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה תכונה אנושית).

*

כט “וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אַלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה” (שמות ג ב) – רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמֵי מָרוֹם וְהָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? מָה הַסְּנֶה הַזֶּה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל צִפּוֹר שֶׁנִּכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ אֵין יוֹצֵאת הֵימֶנוּ בְּשָׁלוֹם, אֶלָּא נֶחְתֶּכֶת אֵבָרִים אֵבָרִים, כָּךְ שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל שִׁעְבּוּדִין שֶׁבָּעוֹלָם. מֵעוֹלָם לֹא יָצָא עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה בֶּן חוֹרִין מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הָגָר בִּלְבַד.

דָּבָר אַחֵר: “מִתּוֹךְ הַסְּנֶה” – אָמַר רַ' יוֹסֵי: וְלָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? אֶלָּא מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל סְנֶה, אָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ נִזּוֹק, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹצָיו כְּפוּפִין לְמַטָּה, וְאִם בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיא אֶת יָדוֹ – הַקּוֹצִין תּוֹפְשִׂין אוֹתָהּ; כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל מִצְרַיִם – קִבְּלוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ” (בראשית מז, ו), וְכֵיוָן שֶׁבִּקְשׁוּ לָצֵאת – תָּפְשׂוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ” (שמות ה, ב) (מכילתא דרשב"י לפסוק).

מָה הַסְּנֶה וגו' – כשם שהסנה הוא שיח הגורם רע ומזיק יותר מכל העצים.

הֵימֶנוּ – ממנו.

קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם – נחשב בעיני הקב"ה כעניין רע ואכזרי.

הָגָר – שפחתו המצרייה של אברהם, אֵם ישמעאל.

דַּרְכּוֹ – תכונתו.

בִּקֵּשׁ – רצה.

*

ל שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וְלֹא מֵאִילָן אַחֵר? אָמַר לוֹ: אִלּוּ דִבֶּר עִמּוֹ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנוּ; אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בָּאָרֶץ בְּלֹא שְׁכִינָה, אֲפִלּוּ סְנֶה (שמו“ר ב, ה; שהש”ר ג, טז).

מָה רָאָה – למה החליט.

כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנוּ – השאלה היתה נשאלת גם במקרים אלה.

לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק – להותיר אותך בלא תשובה.

פָּנוּי – ריק.

*

לא “וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל” (שמות ג, ב) – לָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כָּעִנְיָן הַזֶּה? לְפִי שֶׁהָיָה משֶׁה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִים מְכַלִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל (שמו"ר ב, ה).

כָּעִנְיָן הַזֶּה – את הדבר הזה.

מְחַשֵּׁב – חושב.

מְכַלִּים – משמידים, מחסלים.

אֻכָּל – מתכלה, נשרף.

*

לב “ וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה” (שמות ג, ד) – אֵין בּוֹ פֶּסֶק. לָמָּה כֵּן? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנָּתוּן עָלָיו מַשְּׂאוֹי גָּדוֹל וְקוֹרֵא: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי קְרוֹבִי! פְּרוֹק מֵעָלַי מַשְּׂאוֹי זֶה (שמו"ר ב, ו).

פֶּסֶק – קו דק המפריד (בנוסח התורה) בין שתי המילים “משה משה” (בניגוד ל“אברהם אברהם” [בראשית כב, יא] ועוד).

מַשְּׂאוֹי – משא, מטען.

וְקוֹרֵא – כביכול בקוצר רוח.

*

לג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בַּר נְחֶמְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה – טִירוֹן הָיָה משֶׁה לִנְבוּאָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם נִגְלֶה אֲנִי עָלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל – אֲנִי מְבַעֲתוֹ, בְּקוֹל נָמוֹךְ – בּוֹסֵר הוּא עַל הַנְּבוּאָה. מָה עָשָׂה? נִגְלָה עָלָיו בְּקוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו. אָמַר משֶׁה: “הִנֵּנִי” (שמות ג, ד) – מָה אַבָּא מְבַקֵּשׁ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינִי אָבִיךָ, אֶלָּא “אֱלֹהֵי אָבִיךָ” (שם שם, ו), בְּפִתּוּי בָּאתִי אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְיָרֵא (שמו"ר ג, א).

טִירוֹן – חסר ניסיון.

מְבַעֲתוֹ – מפחידו.

בּוֹסֵר – מזלזל, מואס.

בְּפִתּוּי – בדרך משדלת ומושכת.

*

לד “וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים” (שמות ג, ו) – רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: לֹא יָפֶה עָשָׂה משֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו: שֶׁאִלּוּלֵי לֹא הִסְתִּיר פָּנָיו גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה, מָה שֶׁהָיָה וּמָה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת; וּבַסּוֹף בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ” (שם לג, יח). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אֲנִי בָּאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ; עַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לְךָ “כִּי לֹא יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי” (שם שם, כ). כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי – לֹא בִּקַּשְׁתָּ, עַכְשָׁו שֶׁבִּקַּשְׁתָּ – אֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ. וְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמָר: יָפֶה עָשָׂה משֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אֲנִי בָּאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְחָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְהִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ – חַיֶּיךָ, שֶׁאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת אֶצְלִי בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, וְאַתָּה עָתִיד לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו” (שם לד, כט) (שמו"ר ג, א).

יָפֶה – טוב.

מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה – את מסתרי העולמות כולם, בזמן ובמרחב.

וּבַסּוֹף – לאחר מתן תורה.

חָלַקְתָּ… כָּבוֹד – כיבדת אותי.

חַיֶּיךָ – לשון שבועה.

*

לה “וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה” (שמות ג, יא) – אָמַר רַ' נְהוֹרַאי: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה אוֹמֵר לִי “לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל”, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּכָל הָאֻכְלוּסִין הַלָּלוּ? הֵיכָן אֲנִי מַשְׁכִּינָם בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה? מִנַּיִן לִי לְסַפֵּק בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה? כַּמָּה חַיּוֹת יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶם? כַּמָּה מִינֵי מְזוֹנוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶם לַחַיּוֹת שֶׁבָּהֶם, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לְמְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֵחֲרָרָה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם מִמִּצְרַיִם וּמַסְפִּיק לָהֶם שְׁלוֹשִׁים יוֹם אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי עָתִיד לְהַנְהִיגָם (שמו“ר ג, ד; שהשו”ר א, מד).

מָה אֲנִי וגו' – איך אוכל לטפל בהמוני האדם?

צִנָּה – קור.

חַיּוֹת – יולדות.

תִּינוֹקוֹת ־ ילדים.

רִכּוּכין – מזונות מבושלים ורכים.

קְלָיוֹת – גרגרי תבואה קלויים.

חֲרָרָה – בצק אפוי על גחלים, מצה.

שְׁלוֹשִׁים יוֹם – עד ירידת המן.

*

לו “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” (שמות ג, יד) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי הָיִיתִי עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד זֶה וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם – “אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם” (שם) (ברכות ט ע"ב).

בְּשִׁעְבּוּד זֶה – במצרים.

שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת – כשעם ישראל יהיה נתון תחת שלטונו של עם אחר.

דַּיָהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ – פתגם שמשמעו: נטפל בצרה זו כשתגיע השעה המתאימה לכך.

*

לז “וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ” (שמות ד, יז) – הַמַּטֶּה שֶׁנִּבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נִמְסַר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, וְאָדָם מְסָרוֹ לַחֲנוֹךְ, וַחֲנוֹךְ לְשֵׁם, וְשֵׁם לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב הוֹלִיכוֹ לְמִצְרַיִם וּמְסָרוֹ לְיוֹסֵף בְּנוֹ. וּכְשֶׁמֵּת יוֹסֵף נִטַּלְטֵל כָּל בֵּיתוֹ וְנִתַּן בַּפָּלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה, וְהָיָה יִתְרוֹ אֶחָד מֵחַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְאֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָלָיו וְחָמַד אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ, וּלְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ וּנְטָעוֹ בְּתוֹךְ גַּן בֵּיתוֹ, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִקְרֹב אֵלָיו, עַד שֶׁבָּא משֶׁה לְאֶרֶץ מִדְיָן, וְנִכְנַס לְתוֹךְ גַּן בֵּיתוֹ, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה, וְקָרָא אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעָלָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ וּלְקָחוֹ. וְרָאָה יִתְרוֹ וְאָמָר: זֶה עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לְפִיכָךְ נָתַן לוֹ צִפּוֹרָה בִּתּוֹ לְאִשָּׁה (פדר“א לט; ילק”ש לשמות, קעג).

הַמַּטֶּה – שבו עשו אהרן ומשה נסים במצרים.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – בסוף היום השישי לבריאה, בטרם כניסת השבת הראשונה.

חֲנוֹךְ – בראשית ה, כד.

שֵׁם – בן נח.

נִטַּלְטֵל – הועבר.

פָּלָטִין – ארמון.

אוֹתוֹת – סימנים שונים שנחקקו על המטה (כגון ראשי התיבות של מכות מצרים: דצ“כ עד”ש באח"ב).

לִקְרֹב – להתקרב.

שָׁלַח – הושיט.

*

לח “וַיֵּלֵךְ משֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ” (שמות ד, יח) – לְהֵיכָן הָלַךְ? שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמִצְרַיִם. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: אוֹתָם שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם מְבַקְּשִׁים לָצֵאת – וְאַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמָחָר הֵם עֲתִידִים לָצֵאת וְלַעֲמֹד עַל הַר סִינַי לִשְׁמֹעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “אָנֹכִי ה' אֱלהֶיךָ” (שם כ, ב) – וּבָנַי לֹא יִשְׁמְעוּ כְמוֹהֶם?! מִיָּד “וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם” (שם ד, יח) – אָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם וְתִכָּנֵס לְשָׁלוֹם וְתָבוֹא לְשָׁלוֹם (שמו"ר ד, ד).

לִטֹּל – לקחת.

אוֹתָם שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם – בני ישראל המשועבדים לפרעה.

מְבַקְּשִׁים – רוצים.

לְמָחָר – בעתיד.

לָצֵאת – ממצרים.

לֵךְ לְשָׁלוֹם וגו' – שלוש ברכות: לדרך, לכניסה ולהגעה.

*

לט “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” (שמות ד, יט) – אָמַר רַ' רְאוּבֵן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמִדְיָן “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” נֶחֱלַק הַדִּבּוּר לִשְׁנֵי קוֹלוֹת וְנַעֲשָׂה דּוּ־פַּרְצוּפִים, וְהָיָה משֶׁה שׁוֹמֵעַ בְּמִדְיָן “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” וְאַהֲרֹן שׁוֹמֵעַ “לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה” (שם שם, כז), הֱוֵי – “יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת” (איוב לז, ה) (שמו"ר ה, ט).

הַדִּבּוּר – דבר הקב"ה.

דּוּ־פַּרְצוּפִים – בעל שתי פנים.

הֱוֵי – לפיכך.

*

מ “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו… וַיָשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם” (שמות ד, כ) –בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן: “לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה” (שם שם, כז). יָצָא לִקְרָאתוֹ וְהָיָה מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ. אָמַר לוֹ: משֶׁה! הֵיכָן הָיִיתָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן. אָמַר לוֹ: מָה טַף וְנָשִׁים אֵלּוּ עִמְּךָ? אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנַי. – וּלְאָן אַתָּה מוֹלִיכָם? – לְמִצְרַיִם. אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים אָנוּ מִצְטַעֲרִים, וְעַכְשָׁו נִצְטַעֵר גַּם בְּאֵלּוּ! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לְצִפּוֹרָה: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: “צִפֹּרָה אֵשֶׁת משֶה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ” (שם יח, ב) (מכילתא דר"י בשלח, עמלק,א).

הָרִאשׁוֹנִים – אלה שכבר נמצאים במצרים.

מִצְטַעֲרִים – דואגים לגורלם.

בְּאֵלּוּ – בציפורה ובבניה.

לְכָךְ נֶאֱמַר – מאוחר יותר, בשעה שציפורה ובניה באו להצטרף אל משה בהר סיני.

“אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ” – אחר ששולחה חזרה לבית אביה.

*

מא “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה” (שמות ה, א) – וְהֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים, שֶׁלֹּא חָשַׁב אוֹתָם עִמָּהֶם, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם” (שם ג, יח)? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָלְכוּ עִמָּהֶם הַזְּקֵנִים וְהָיוּ מְגַנְּבִים אֶת עַצְמָם וְנִשְׁמָטִים אֶחָד אֶחָד, שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהָלְכוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר: “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן”. וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים? אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ עֲשִׂיתֶם? חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם. אֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר סִינַי לְקַבֵּל תּוֹרָה הֶחֱזִירָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם” (שם כד,יד).

“וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי” (שם ה, א) – אָמַר רַ’ חִיָּא בַּר אַבָּא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם פְּרָזְבַּטְיָא שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּבָאוּ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב לְכַבְּדוֹ, וְהֵבִיאוּ דּוֹרָאוֹת שֶׁל עֲטָרוֹת וְהָיוּ מְעַטְּרִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קוֹזְמוֹקְרָטוֹר עַל כָּל הַמְּלָכִים. מִשֶּׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹמְדִים עַל פֶּתַח פְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה. נִכְנְסוּ עֲבָדָיו וְאָמְרוּ: שְׁנֵי זְקֵנִים עוֹמְדִים עַל הַפֶּתַח. אָמַר לָהֶם: יַעֲלוּ. וְאַרְבַּע מֵאוֹת פְּתָחִים הָיוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה וְעַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח אֲרָיוֹת וְדֻבִּים חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָה יְכוֹלָה לִכָּנֵס שָׁם עַד שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתָם בָּשָׂר. וּכְשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם, סוֹבְבִים וּמְלַחֲכִים רַגְלֵיהֶם, וְהִתְחִילוּ לְלַוּוֹתָם עַד שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה רָאוּ אוֹתָם הַמְּלָכִים שֶׁהֵם דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְרוֹם קוֹמָתָם כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן, וְגַלְגַלֵּי עֵינֵיהֶם כְּגַלְגַלֵּי כּוֹכַב הַנֹּגַהּ, וּזְקָנוֹת שֶׁלָּהֶם כְּאֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה, וְזִיו פְּנֵיהֶם כְּזִיו הַחַמָּה, וּמַטֵּה אֱלֹהִים שֶׁל סְנַפִּירִינוֹן בְּיָדָם, שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְדִבּוּר פִּיהֶם כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת – מִיָּד נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הַמְּלָכִים כֻּלָּם וַאֲחָזָם זִיעַ וּרְתֵת וְחַלְחָלָה, וְהֵסִירוּ כִּתְרֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.

לֹא חָשַׁב וגו' – הפסוק אינו מזכיר את הזקנים בצד משה ואהרן.

מְגַנְּבִים, נִשְׁמָטִים – מתגנבים ומתחמקים.

פְּלָטוֹרִין – ארמון.

אֶחָד – מן הזקנים.

חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.

פּוֹרֵעַ – מעניש.

הֶחֱזִירָם – לאחור.

יוֹם פְּרָזְבַּטְיָא – יום התייצבות המלכים הכפופים לפרעה או שליחי מדינות אחרות.

דּוֹרָאוֹת – דורונות, מתנות.

עֲטָרוֹת – כתרים.

קוֹזְמוֹקְרָטוֹר – מלך העולם.

בְּרִיָּה – אדם.

מְלַחֲכִים – מלקקים.

רוֹם – גובה.

זְקָנוֹת – זְקָנים.

אֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה – פרי הדקל.

זִיו – אור.

סְנַפִּירִינוֹן – אבן יקרה, ספיר.

שֵׁם הַמְפֹרָשׁ – שמו של ה' כקריאתו בארבע אותיותיו.

זִיע וּרְתֵת – רעד ורטט.

*

הָיָה יוֹשֵׁב פַּרְעֹה וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁמָּא יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ כְּתָבִים – וְאַף לֹא שָׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ. – מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים? – אָמְרוּ לוֹ: “כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי” (שמות ה, א). אוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס וְאָמַר: “מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל” (שם שם, ב), לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לִשְׁלֹחַ לִי עֲטָרָה, אֶלָּא בִּדְבָרִים אַתֶּם בָּאִים עָלַי – “לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ” (שם). אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֲחַפֵּשׂ בְּסֵפֶר שֶׁלִּי. מִיָּד נִכְנַס לְבֵית גְּנָזָיו וְהוֹצִיא דִּפְתְּרָא שֶׁל אֱלוֹהוֹת. הִתְחִיל קוֹרֵא: אֱלוֹהֵי מוֹאָב וֶאֱלוֹהֵי עַמּוֹן וֶאֱלוֹהֵי צִידוֹן. אָמַר לָהֶם: חִפַּשְׂתִּי שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם בְּבֵית גְּנָזַי וְלֹא מְצָאתִיו.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכוֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה, יָצָא הַכּוֹהֵן חוּץ לַמְּדִינָה, הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. הִתְחִיל צוֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם: לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי? אָמְרוּ לוֹ: מִי הוּא רַבְּךָ? אָמַר לָהֶם: פְּלוֹנִי כּוֹהֵן. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, כּוֹהֵן אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! כָּךְ אָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה: שׁוֹטֶה, וְכִי מְבַקְּשִׁים חַיִּים אֵצֶל מֵתִים? הָאֱלוֹהוֹת שֶׁבְּיָדְךָ מֵתִים הֵם, אֲבָל אֱלוֹהֵינו הוּא אֱלוֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.

אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בָּחוּר הוּא אוֹ זָקֵן הוּא? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו? כַּמָּה עֲיָרוֹת כָּבַשׁ? כַּמָּה מְדִינוֹת לָכַד? כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לְמַלְכוּת? אָמְרוּ לוֹ: אֱלוֹהֵינו כּוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶם: וּמָה מַעֲשָׂיו? אָמְרוּ לוֹ: נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, קוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהֶבֶת, רָמְחוֹ לַפִּיד, מָגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָּרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים, וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְעוֹנֶה חַיּוֹת, צָר הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֵסִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים. אָמַר לָהֶם: מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם אוֹמְרִים, כִּי אֲנִי הוּא אָדוֹן הָעוֹלָם וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת נִילוּס. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ כָּל חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם: שְׁמַעְתֶּם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא “בֶּן חֲכָמִים, בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם” (ישעיה יט, יא). הֱשִׁיבָם: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּכֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא – “מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ”? (שמות ה, ב) (שמו“ר ה, יד; תנחומא וארא, ח; ילק”ש לשמות, קעה; שם, רמא).

כְּתָבִים – איגרות.

דְּבָרִים – דרישות ותביעות.

בֵּית גְּנָזָיו – ארכיון.

דִּפְתְּרָא שֶׁל אֱלוֹהוֹת – פנקס, מחברת, ובהם רשימת אלים.

חוּץ לַמְּדִינָה – מחוץ לעיר.

לְבַקֵּשׁ – לחפש.

רַבּוֹ – אדונו.

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – שאסור לכוהן להיכנס אליו.

שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם – השוטה הגדול ביותר בעולם.

כַּמָּה שְׁנוֹתָיו – בן כמה הוא.

עַד שֶׁלֹּא – לפני.

נוֹטֶה – מותח ומעמיד.

חוֹצֵב – מפיק.

רָמְחוֹ – חרבו.

עָבִים – עננים.

מְדַשֵּׁן – נותן טעם.

חַיּוֹת – יולדות.

צָר – יוצר.

“בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם” – אך לא אל.

*

מב “וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות ה, יד) – מִנָּה אֶת הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשּׁוֹטְרִים נִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם, וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם: “לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים” (שם שם, ז), הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים בָּאִים וּמוֹנִים הַלְּבֵנִים; נִמְצְאוּ חֲסֵרוֹת, הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים מַכִּים אֶת הַשּׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ מֻכִּים עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָם בְּיַד הַנּוֹגְשִׂים. אָמְרוּ: מוּטָב לָנוּ לִלְקוֹת, וְלֹא יִכָּשֵׁל יֶתֶר הָעָם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: “אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ” (במדבר יא, טז), אָמַר משֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי רָאוּי וּמִי אֵינוֹ רָאוּי. אָמַר לוֹ: “אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו” (שם) – אוֹתָם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם לִלְקוֹת עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים, הֵם יָּבֹאוּ וְיִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה הַזּוֹ (תנחומא בובר בהעלותך, כג).

יֶתֶר הָעָם – שאר בני ישראל.

נְמְצְאוּ חֲסֵרוֹת – נתברר שמספר הלבנים קטן מן הנדרש.

מֻכִּים עַל – מוכים בגלל.

מוּטֶָב לָנוּ לִלְקוֹת – עדיף שנספוג אנו את המכות.

מִי רָאוּי – להיות בין שבעים מנהיגי העם.

מָסְרוּ עַצְמָם – הקריבו את עצמם.

בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים – בסכום הלבנים שהוטל על העם לעשות יום יום.

יִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה – יקבלו את הכבוד.

*

מג “וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם” (שמות ה, יח) – הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקוֹשְׁשִׁים אֶת הַקַּשׁ בַּמִּדְבָּר וְרוֹמְסִים בַּחֹמֶר וּבַקַּשׁ; הָיָה הַקַּשׁ נוֹקֵב אֶת עִקְבֵיהֶם וְהַדָּם מִתְבּוֹסֵס בַּחֹמֶר. רָחֵל בַּת בְּנוֹ שֶׁל שׁוּתֶלַח הָיְתָה הָרָה לָלֶדֶת וְרָמְסָה בַּחֹמֶר עִם בַּעְלָהּ וְיָצָא הַוָּלָד מִמֵּעֶיהָ וְנִתְעָרֵב בְּתוֹךְ הַמַּלְבֵּן, וְיָרַד מִיכָאֵל וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נִגְזַר גְּזַר דִּין עַל מִצְרַיִם (פדר"א מז).

רוֹמְסִים – מערבבים טיט וקש על ידי דריכה.

נוֹקֵב – חודר, פוצע.

מִתְבּוֹסֵס – מתערבב.

שׁוּתֶלַח – משבט אפרים (במדבר כו, לו).

מַלְבֵּן – כלי מרובע שבתוכו מכינים את הלבנים.

מִיכָאֵל – המלאך.

כִּסֵּא הַכָּבוד – שעליו יושב הקב"ה.

*

מד “ אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ” (שמות ה, כא) – אָמַר רַ' יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַ' שָׁלוֹם: אָמְרוּ לְמשֶׁה: לְמָה אָנוּ דוֹמִים? לְשֶׂה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטֹּל אוֹתוֹ, רָץ הָרוֹעֶה אַחֲרָיו לְהַצִּילוֹ מִפִּי הַזְּאֵב. בֵּין הָרוֹעֶה וּבֵין הַזְּאֵב נִבְקַע הַשֶּׂה. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: משֶׁה, בֵּינְךָ לְבֵין פַּרְעֹה אָנוּ מֵתִים (שמו“ר ה, כ”א).

לִטֹּל – לקחת, לחטוף.

נִבְקַע – נחתך, נקרע לשניים.

משֶׁה – שבגלל דרישתו מפרעה לשלח את העם לא ניתן לבני ישראל תבן.

*

מה אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּרַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּמָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בּוֹא וְאַרְאֲךָ מֶה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ: מֵהֶם טִבְּעוּ בַּיָם, מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב, מֵהֶם מִעֲכוּ בַּבִּנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ” (שמות ה, כג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ וְאֵינָם! הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּ“אֵל שַׁדַּי” וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי וְלֹא אָמְרוּ לִי: מָה שְׁמֶךָ? אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה” (בראשית יג, יז), בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף – וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתַי; אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: “גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ” (שם כו, ג), בִּקְשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי; אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה” (שם כח, יג), בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטֹעַ אָהֳלוֹ וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי “מָה שְׁמֶךָ”? וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִי: “מָה שְׁמֶךָ” בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי: “וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ” (שמות ה, כג)! "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה (שם ו, א) –בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים (סנהדרין קיא ע"א).

אֲבוֹתַי – המצרים בתקופת השעבוד.

מִעֲכוּ בַּבִּנְיָן – ראו קטע מג.

עַל דָּבָר זֶה – בעקבות כל זה.

אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ – שלושת האבות.

נִגְלֵיתִי… בְּ“אֵל שַׁדַּי” וגו' – הקב"ה נגלה לאבות בשם “אל שדי” (כגון בראשית יז, א), שפירושו רב כוח ועוצמה, ובכל זאת לא הטילו ספק ביכולותיו של האל ובכוחו, גם כשהבטחותיו לא התגשמו.

בִּקֵּשׁ – חיפש.

שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה – בראשית כו, כ־כא.

לִנְטֹעַ – להעמיד.

מֵאָה קְשִׂיטָה – בראשית לג, יט.

אָמַרְתָּ לִי – ובכך ניתן ביטוי לפקפוק בכוחותיו של הקב"ה (שמות ג, יג).

שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים – שנלחם בהם יהושע בעת כיבוש הארץ (יהושע יב, ז־כד).

*

מו “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה משֶׁה וְאַהֲרֹן תִּפְרִיעוּ אֶת הָעֶם מַמָּעָשָיו” (שמות ה, ד) – מָהוּ ‘לָמָּה’? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם לָמָה וְדִבְרֵיכֶם לָמָה. “לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם” (שם) – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִים אַתֶּם אוֹמְרִים: “נֵלְכָה נָּא… וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ” (שם שם, ג) – לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם!: (שמו"ר ה, טז).

אַתֶּם לָמָה – לא כלום, דבר חסר ערך (לא + מה).

פָּנוּי – פטור, חופשי.

בִּשְׁבִיל – בגלל.

“לְסִבְלֹתֵיכֶם” – לעבודתכם (כשאר העם)

*

מז “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים” (שמות ה, ט) – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֲלָם, לְפִי שֶׁהָיוּ נוֹחִין בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר” (שם) – אַל יְהוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין וְאַל יִהְיוּ נְפֵשִׁים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמו"ר ה, יח).

מְגִלּוֹת – כתבים.

מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן וגו' – מוצאים הנאה ותקוות גאולה בקריאתם מדי שבת.

נוֹחִין – נחים.

יִהְיוּ נְפֵשִׁים – ינוחו.

*

מח “וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין, וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן” (שמות ז, י־יא) – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּרְעֹה מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם וּמְקַרְקֵר אַחֲרֵיהֶם כְּתַרְנְגֹלֶת, וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אוֹתוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם?! בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בְּנֵי אָדָם מוֹלִיכִים פְּרַקְמַטְיָא לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לָהּ, כְּלוּם מְבִיאִין מֻרְיָס לְאִסְפַּמְיָא, דָּגִים לְעַכּוֹ? אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַכְּשָׁפִים בִּרְשׁוּתִי הֵם? מִיָּד שָׁלַח וְהֵבִיא תִּינוֹקוֹת מִן אַסְכּוֹלֵי שֶׁלָּהֶם וְעָשׂוּ אַף הֵם כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: רְאִי, הֵיאַךְ בָּאוּ הַיְּהוּדִים לְשַׂחֵק בִּי – וְעָשְׂתָה כָּךְ.

“וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם” (שם שם, יב) – אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמֹשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם? אָמַר לָהֶם משֶׁה: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקִיל (שמו“ר ט, ו־ז; מנחות פה ע”א; תנחומא בובר וארא, יב).

מְשַׂחֵק – לועג.

אוֹתוֹתָיו – מעשי פלא ונס.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.

מוֹלִיכִים פְּרַקְמַטְיָא –מביאים סחורה.

כְּלוּם – האם.

מֻרְיָס לְאִסְפַּמְיָא – רוטב מבשר דגים אל אזור ספרד של היום (שבה הוא מצוי בשפע).

בִּרְשׁוּתִי הֵם – ומצרים התפרסמה בכשפיה ובקוסמיה.

תִּינוֹקוֹת – ילדים.

אַסְכּוֹלֵי – בית ספר.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא – ולא זו בלבד.

יוֹחָנִי וּמַמְרֵא – מראשי החרטומים במצרים.

עֲפָרַיִם – מקום שהתפרסם בתבן הרב שבו.

הַבְּרִיוֹת אוֹמְרִין וגו' – פתגם עממי הוא, ותרגומו: לעיר של ירקות – הבא ירקות.

*

מט “כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל” (משלי כט, יא) –זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר, שֶׁמַּעֲשֵׂי כְּשָׁפִים הֵם מָה שֶׁעָשׂוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחֲזֹר לִבְרִיָּתוֹ וְיִבְלַע אֶת תַּנִּינֵיהֶם.

“וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם” (שמות ז, יב) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִּבְרִיָּתוֹ וּבָלַע אוֹתָם. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמָר: וּמָה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה: בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְּאוֹ – עַכְשָׁו הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ? אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע כָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם עֲשָׂרָה עֳמָרִים – וְלֹא הָעֳבָה, וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָמַר: זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן (שמו"ר ט, ז).

מַלְעִיג – לועג.

תַּנִּין – מין נחש.

יַחֲזֹר לִבְרִיָּתוֹ – ישוב לצורתו המקורית שבה נברא, לצורת המטה.

חָזַר הַמַּטֶּה וגו' – שב לצורת המטה, כפי שנברא.

נֵס בְּתוֹךְ נֵס – נס כפול.

עֳמָרִים – העומר הוא מידת נפח גדולה.

לא הָעֳבָה – לא נעשה עבה יותר בשל כך.

*

נ “כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה” (שמות ז, יד) – אָמְרוּ: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַאֲרִי וְחַיּוֹת וְשׁוּעָל שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בִּסְפִינָה, וְהַחֲמוֹר גּוֹבֶה מֶכֶס מִן הַסְּפִינָה. אָמַר לָהֶם הַחֲמוֹר: תְּנוּ לִי מֶכֶס. אָמַר לוֹ שׁוּעָל לַחֲמוֹר: כַּמָּה עַזִּים פָּנֶיךָ! אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת עִמָּנוּ וְאַתָּה שׁוֹאֵל מֶכֶס? אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר: מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו אֲנִי מַכְנִיס. אָמַר הָאֲרִי: קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה – וְיָצָא וּטְרָפוֹ לַחֲמוֹר וּנְתָנוֹ לַשּׁוּעָל. אָמַר לוֹ: סַדֵּר לִי אֵיבָרָיו שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה. הָלַךְ הַשּׁוּעָל וְסִדְּרָם. רָאָה לִבּוֹ, נְטָלוֹ וַאֲכָלוֹ. כְּשֶׁבָּא הָאֲרִי מָצָא אֵיבָרָיו נְתוּחִים, אָמַר לוֹ: לִבּוֹ שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה הֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! לֹא הָיָה לוֹ לֵב, שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה נוֹטֵל מֶכֶס מִן הַמֶּלֶךְ. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, אִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב, לֹא הָיָה אוֹמֵר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים: תֵּן לִי דּוֹרוֹן (ילק"ש לשמות, קפב).

חַיוֹת וְשׁוּעָל – חיות שונות וביניהן שועל.

הוֹלְכִים – נוסעים.

מֶכֶס – דמי מעבר.

עַזִּים פָּנֶיךָ – חצוף אתה.

שׁוֹאֵל – דורש.

לִגְנָזָיו – לאוצר המלך.

קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה – אל החמור.

נְטָלוֹ – לקח אותו.

נְתוּחִים – חתוכים.

הָיָה לוֹ לֵב – שהוא מושב החוכמה.

דּוֹרוֹן – מתנה (ראו לעיל קטע מא).

*

נא “הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה” (איוב לו, כב) – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ – פִּתְאוֹם מֵבִיא עָלָיו עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בּוֹ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה לְפַרְעֹה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב בּוֹ (שמו"ר ט, ט).

“מוֹרֶה” – והמילה נדרשת במשמעות של מזהיר.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.

מְבַקֵּשׁ – רוצה.

עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ – לפני שירגיש.

מַתְרֶה לְפַרְעֹה – מזהיר את פרעה.

שֶׁיָּשׁוּב בּוֹ – שיתחרט (על עקשנותו).

*

נב “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם… וְיִהְיוּ דָם” (שמות ז, יט) – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: לָמָּה לֹא לָקוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי משֶׁה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדְךָ; חַיֶּיךָ, לֹא יִלְקוּ אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמו"ר ט, י).

לָקוּ – הוכו (במטה) ונפגעו.

אֵינוֹ דִּין – אין זה נכון וראוי.

חַיֶּיךָ – לשון שבועה.

*

נג ‏ לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת דָּם תְּחִלָּה? שֶׁהָיוּ פַּרְעֹה וְהַמִּצְרִים עוֹבְדִים לַיְּאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וְהַכֵּה אֶת אֱלהֵיהֶם לִפְנֵיהֶם. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: הַכּוּ אֶת הָאֵלִים וְיִבָּהֲלוּ הַכְּמָרִים, שֶׁאֵין נִפְרָע מִן הָאֻמָּה אֶלָּא אִם כֵּן נִפְרָע מֵאֱלוֹהֶיהָ תְּחִלָּה.

“עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם” (שמות ז, יט) – בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַמַּיִם נַעֲשׂוּ דָּם. “וְעַל כָּל מִקְוֶה מֵימֵיהֶם” (שם) – אֲפִלּוּ מָה שֶׁהָיָה בְּקִיתוֹן נַעֲשָׂה דָם, וַאֲפִלּוּ מָה שֶׁהָיָה הַמִּצְרִי רוֹקֵק מִתּוֹךְ פִּיו נַעֲשָׂה דָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם” (שם). אָמַר רַ' אָבוּן הַלֵּוִי: מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הָיוּ הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בְּבַיִת אֶחָד, וְהָיְתָה הַגִּגִּית מְלֵאָה מַיִם, וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית דָּם, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְשׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹכָהּ. וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם – וְנוֹתֵן לוֹ, נִמְצְאוּ בְּיַד מִצְרִי דָּם. וְאוֹמֵר לוֹ: בּוֹא אֲנִי וְאַתָּה וְנִשְׁתֶּה מִן קְעָרָה אַחַת, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם. וּכְשֶׁהָיָה מִצְרִי לוֹקֵחַ מַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים – הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם. מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל (תנחומא בובר וארא, יד; שמו"ר ט, י).

עוֹבְדִים לַיְּאוֹר – בתור אל.

מְשַׁל הֶדְיוֹט – פתגם (במקורו ארמי) בפי פשוטי העם.

הַכְּמָרִים – הכוהנים העובדים אותם. נִפְרָע – מעניש.

קִיתוֹן – כד.

רוֹקֵק – יורק.

נְתוּנִים – מתגוררים.

לוֹקֵחַ… בְּדָמִים – קונה בכסף.

*

נד אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם” (שמות ז, כ)? – מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁהָיָה לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ, מִשֶּׁהָיָה לוֹקֶה עַל מֵעָיו הוֹפֵךְ עַצְמוֹ וְלוֹקֶה עַל כָּל גּוּפוֹ; כָּךְ הָיָה הַיְאוֹר מֵהַפֵּךְ עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ הַמַּכָּה, וְלֹא הָיָה מוֹעִיל, שֶׁכֻּלּוֹ נֶהְפַּך לְדָם" (שמו"ר ט,יא).

לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ – סופג מלקות מאדונו.

מֵעָיו – בטנו.

הוֹפֵךְ עַצְמוֹ וגו' – מתהפך (כדי להירגע מן המלקות שספג) וכך לוקה גם על גבו.

*

נה בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו מָה עוֹשֶׂה? מְשַׁלֵּחַ עָלֶיהָ לִגְיוֹנוֹת וְהֵם מַקִּיפִים עָלֶיהָ. בַּתְּחִלָּה סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו יוֹרֶה בָּהֶם חִצִּים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם דְּרוֹלוֹמַסְיָא; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו זוֹרֵק בָּהֶם נֵפְט; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מְגָרֶה בָּהֶם אֻכְלוּסִין הַרְבֵּה; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹסֵר אוֹתָם בְּבֵית הָאֲסוּרִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו הוֹרֵג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם” (תהלים עח, מד); לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים – אֵלּוּ הַצְּפַרְדְּעִים, שֶׁקִּרְקוּרָן הָיָה קָשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר; לֹא חָזְרוּ, יָרָה עֲלֵיהֶם חִצִּים – אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרִים כְּחֵץ זֶה; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים – זֶה עָרוֹב; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם דְּרוֹלוֹמַסְיָא – זֶה הַדֶּבֶר, וְהָרַג אֶת מִקְנֵיהֶם; לֹא חָזְרוּ, זָרַק בָּהֶם נֵפְט – זֶה הַשְּׁחִין; לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת – זֶה הַבָּרָד; לֹא חָזְרוּ, גֵּרָה בָהֶם אֻכְלוּסִין הַרְבֵּה – זֶה הָאַרְבֶּה; לֹא חָזְרוּ, חֲבָשָׁם בְּבֵית הָאֲסוּרִים – זֶה הַחשֶׁךְ; לֹא חָזְרוּ, הָרַג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם – “וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” (שמות יב, כט).

כָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא עֲלֵיהֶם: חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבִים מֵימֵיהֶם, לְפִיכָךְ – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם” (תהלים עח, מד); חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים פְּרַגְמָטֵיהֶם, הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים וְהָיוּ מְטָרְפִין אוֹתָם; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂים לָהֶם בָּאָרֶץ – הִרְחִישׁ אֶת הָאָרֶץ כִּנִּים; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים אֶת בְּנֵיהֶם כְּפֵדָגוֹג זֶה – שָׁלַח בָּהֶם עָרוֹב: אֲרָיוֹת, זְאֵבִים, נְמֵרִים וְדֻבִּים וּנְחָשִׁים. הָיוּ לְמִצְרִי חֲמִשָּׁה בָּנִים וְהָיָה נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָם לְשׁוּק בְּיָדוֹ. בָּא אֲרִי נוֹטֵל אֶחָד, זְאֵב – אֶחָד, דֹּב – אֶחָד, נָמֵר – אֶחָד, נָחָשׁ שָׂרָף – אֶחָד. הָיָה יִשְׂרָאֵל נִכְנָס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל מִצְרִי לְבַדּוֹ. אוֹמֵר לוֹ הַמִּצְרִי: הֵיכָן בָּנַי? אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל: שֵׁב וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ חֶשְׁבּוֹן: בָּא הָאֲרִי נָטַל אֶחָד, וְהַזְּאֵב – אֶחָד, הַדֹּב – אֶחָד וְהַנָּמֵר – אֶחָד, וְנָחָשׁ שָׂרָף – אֶחָד. חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ רוֹעִים אֶת מִקְנֵיהֶם – שָׁלַח אֶת הַדֶּבֶר בְּמִקְנֵיהֶם; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בַּלָּנִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁחִין; חָשְׁבוּ לְסָקְלָם בַּאֲבָנִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַבָּרָד; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ כּוֹרְמֵיהֶם – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הָאַרְבֶּה וְאָכַל אִילָנוֹתֵיהֶם; חָשְׁבוּ לְחָבְשָׁם בְּבֵית הָאֲסוּרִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַחֹשֶׁךְ; חָשְׁבוּ לַהֲרֹג אוֹתָם – “וַה' הִכָּה כָּל בְּכוֹר” (שמות יב, כט); חָשְׁבוּ לְשַׁקֵּעַ אוֹתָם בַּמַּיִם – “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף” (תהלים קלו, טו) (תנחומא בא, ד).

בְּטַכְסִיס – בתחבולות מלחמה.

מְדִינָה – עיר.

לִגְיוֹנוֹת – יחידות צבא.

סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם – חוסם את הספקת המים לעיר.

חָזְרוּ – התחרטו (ונכנעו).

קוֹלָנִים – אנשים וכלים מרעישים.

בַּרְבָּרִים – כוחות צבא אכזריים במיוחד.

דְּרוֹלוֹמַסְיָא – מהומה, הרס וחיסול (המזון).

נֵפְט – בוער באש.

בָּלִיסְטְרָאוֹת – אבנים גדולות המושלכות למרחק בעזרת מנוף מיוחד.

מְגָרֶה – משסה.

קָשֶׁה – מציק ומכביד מאוד.

חֲבָשָׁם – כלא אותם.

טוֹעֲנִים פְּרַגְמָטֵיהֶם – יישאו כסבלים את סחורותיהם.

מְטָרְפִין – נושכים (את הסחורות) ומשחיתים אותן.

עוֹשִׂים לָהֶם בָּאָרֶץ – עובדים בעבודת האדמה.

הִרְחִישׁ – השריץ.

טוֹעֲנִים וגו' – נושאים את ילדיהם כדרכו של מחנך.

נוֹטֵל – לוקח.

מִקְנֵיהֶם – עדריהם.

בַּלָּנִים – מחממים מים בבית המרחץ (והשחין היא מחלת עור צורבת).

כּוֹרְמֵיהֶם – עובדים בכרמים.

לְשַׁקֵּעַ – להטביע.

*

נו “וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות ח, ב) – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה וּמִלְּאָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה; עֲקִיבָא! מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת – צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, שָׁרְקָה לָהֶם וְהֵם בָּאוּ (סנהדרין פז ע"ב).

מִלְּאָה – על ידי שהשריצה באופן פלאי צפרדעים רבות.

מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? – מדוע אתה מתעסק בענייני אגדה?

כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וגו' – הפסֵק לדבר, ופנה לעסוק בענייני הלכה מסובכים, בדיני נגעים ואוהלות (שתי מסכתות במשנה העוסקות בענייני טומאה וטהרה), שבהם היה כוחו של ר' עקיבא גדול.

שָׁרְקָה לָהֶם – לשאר הצפרדעים.

*

נז “וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ” (שמות ז, כח) – כְּשֶׁהָיְתָה הַמִּצְרִית לָשָׁה אֶת הָעִסָּה וּמַסֶּקֶת אֶת הַתַּנּוּר, בָּאִין הַצְּפַרְדְּעִים וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הָעִסָּה וְאוֹכְלִין אֶת הַבָּצֵק, וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וּמְצַנְּנִין אוֹתוֹ וְנִדְבָּקוֹת בַּפַּת.

“וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְּפַרְדְּעִים” (שם שם, כט) – אָמַר רַ' אַחָא: “בְכָה” וַדַּאי, שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, וְטִפָּה אַחַת יוֹרֶדֶת עַל לִבּוֹ, וְנִבְקַעַת שָׁם וְנַעֲשָׂה צְפַרְדֵּעַ. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם עָפָר, וְהָיְתָה טִפָּה שֶׁל מַיִם בּוֹ, הָיָה נַעֲשֶׂה צְפַרְדֵּעַ. חִזְקִיָּה בְּרַבִּי אָמָר: אִם כַּשִּׁיטָה הַזּוֹ – לֹא לָקוּ בָּתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם בְּשַׁיִשׁ וּבִפְסֵיפַס, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הַצְּפַרְדֵּעַ עוֹלָה מִן הַתְּהוֹם וְאוֹמֶרֶת לַשַּׁיִשׁ: עֲשֵׂה לִי מָקוֹם, שֶׁאֶעֱלֶה וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאִי, וְהָיָה נִבְקָע הַשַּׁיִשׁ – וְעוֹלָה וְנוֹטֶלֶת בֵּית הַסְּתָרִים שֶׁלָּהֶם וּמְסָרַסְתָּם (שמו"ר י, ב־ג).

“וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ” – הכלים שבהם מכינים את הבצק.

הָעִסָּה – הבצק.

מַסֶּקֶת – מדליקה.

“בְכָה” וַדַּאי – את תיבת “בכה” יש להבין כפשוטה.

יוֹרֶדֶת עַל לִבּוֹ – מגיעה לתוך גופו.

אִם כַּשִּׁיטָה הַזּוֹ וגו' – לפי דרך זו של פרשנות, בתי העשירים, העשויים שיש (ולא עפר). לא הוכו במכת צפרדעים.

בּוֹרְאִי – הקב"ה.

בֵּית הַסְּתָרִים – איברי המין.

*

נח ‏ “וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ” (שמות ח, יא) – כָּךְ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים: כָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּצָרָה הֵם מַכְנִיעִים עַצְמָם, וְכֵיוָן שֶׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת חוֹזְרִים לְקִלְקוּלָם (שמו"ר י, ו; שם יב, ז; תנחומא בובר וארא, כב).

לְקִלְקוּלָם – להתנהגותם הפגומה.

*

נט “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם” (שמות ח, יב) – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עָפָר שֶׁהֵגֵן עָלֶיךָ כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקֶה עַל יָדֶךָ (שמו"ר י, ז).

כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי – וגופתו נטמנה בחול (שמות ב, יב).

אֵינוֹ דִּין – ראו קטע נב.

*

ס “וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד” (שמות ט, כד) – נֵס בְּתוֹךְ נֵס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל בָּרָד מְלֵאוֹת אֵשׁ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: אֵשׁ וּבָרָד פְּתוּכִים זֶה בָּזֶה. אָמַר רַ' חָנָן: טַעֲמוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה – כְּפֶרֶט זֶה שֶׁל רִמּוֹן, שֶׁחַרְצַנּוֹ נִרְאֶה מִתּוֹכוֹ; וְטַעֲמוֹ שֶׁל רַ' נְחֶמְיָה – כַּעֲשָׁשִׁית זוֹ, שֶׁמַּיִם וְשֶׁמֶן מְעֹרָבִים כְּאֶחָד וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מִתּוֹכָם. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה. לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיַחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהוּבִים זֶה לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בַּמִּצְרִים. הֱוֵי: “וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”. הָיָה יוֹשֵׁב מִצְרִי – נִכְוָה בַּבָּרָד, עוֹמֵד – נִכְוָה בָּאֵשׁ (שמו“ר יב, ד; במ”ר יב, ח; שהש"ר ג,כ).

נֵס בְּתוֹךְ נֵס – נס כפול: עצם ירידת הברד ואופיו.

צְלוֹחִיּוֹת – כלי זכוכית.

מְכַלָּה – משמידה.

פְּתוּכִים – מעורבבים.

טַעֲמוֹ – הסברו.

כְּפֶרֶט זֶה וגו' – כגרגר רימון אדום־לבן שגלעינו נראה מבחוץ בשל שקיפותו.

כַּעֲשָׁשִׁית וגו' – מנורה שהשמן שבה דולק כשהוא צף על פני מים.

לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים – יחידות צבא עזות נפש.

לְיָמִים – לאחר זמן.

צְהוּבִים – שונאים.

הֱוֵי – לפיכך.

*

סא “הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד” (שמות ט, יח) – זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמָר: סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל, אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד (שמו"ר יב, ב).

“כָּעֵת מָחָר” – בדיוק בשעה זו מחר.

סָרַט וגו' – שרט, שירטט קו (על קיר ששימש מעין שעון שמש)

*

סב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כֵּיוָן שֶׁבָּא אַרְבֶּה שָׂמְחוּ הַמִּצְרִים, אָמְרוּ: נִקְבֹּץ וְנִשְׁלֹק מֵהֶם וּנְמַלֵּא מֵהֶם חָבִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְשָׁעִים, בַּמַּכָּה שֶׁהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בָּהּ אַתֶּם שְׂמֵחִים?! מִיָּד “וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד” (שמות י, יט) זֶה רוּחַ מַעֲרָבִית, “וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה” (שם). מַהוּ “לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם” (שם)? אֲפִלּוּ מָה שֶׁבִּקְדֵרוֹת וּבְחָבִיּוֹת מְלוּחִין פָּרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם (שמו"ר יג, ז; תנחומא וארא, יד).

נִקְבֹּץ וְנִשְׁלֹק – נאסוף ונבשל במים רותחים.

מְלוּחִין – שנמלחו (למשמרת).

*

סג “וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה” (שמות י, כב) – אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי: אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל הָיָה. “וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים” (שם שם, כג) – בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב – לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְהָעוֹמֵד – אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב, וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ – לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף.

בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה הָיָה הֶעָנָן מַחֲשִׁיךְ לְמִצְרִים וּמֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל מִצְרִים וְהָיוּ רוֹאִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ… כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב” (שם יא, ב) – הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים אֵצֶל הַמִּצְרִים וְאוֹמְרִים לָהֶם: הַשְׁאִילֵנִי אוֹתוֹ הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵין לִי, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ, הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים לְשַׁקֵּר בָּנוּ – הָיוּ נוֹטְלִים אוֹתָם בִּימֵי הַחשֶׁךְ וְלֹא הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים (תנחומא בא, ג; שמו“ר יד, ג; ילק”ש לשמות,קפו).

כָּפוּל וּמְכֻפָּל – שנאמר “חושך” ו“אפילה”.

רָבוּץ – רובץ, שוכב.

לזְקֹף – להזדקף, לעמוד.

לְשַׁקֵּר בָּנוּ – לקחת את הכלים לצמיתות ולא רק בהשאלה.

נוֹטְלִים – לוקחים.

*

סד “וּלְכָל בְּנֵייִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם” (שמות י, כג)

“בְּאֶרֶץ גּשֶׁן” – לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “בְּמוֹשְׁבֹתָם”, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה יְהוּדִי נִכְנָס הָיָה אוֹר נִכְנָס וּמֵאִיר לוֹ מָה שֶׁבְּחָבִיּוֹת וּבְתֵבוֹת וּבְמַטְמוֹנִיּוֹת (שמו"ר יד, ג).

בְּאֶרֶץ גּשֶׁן – מקום מושבם של בני ישראל במצרים.

מַטְמוֹנִיּוֹת– מקומות מסתור.

*

סה לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחשֶׁךְ? לְפִי שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל פּוֹשְׁעִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם פַּטְרוֹנִין מִן הַמִּצְרִים וְהָיָה לָהֶם שָׁם עשֶׁר וְכָבוֹד, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אָבִיא עֲלֵיהֶם מַכָּה בְּפַרְהֶסְיָא וְיָמוּתוּ, יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ כָּךְ עָבַר עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ הֵבִיא עַל הַמִּצְרִים אֶת הַחשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתָם שׂוֹנְאֵיהֶם (שמו"ר יד, ג; תנחומא וארא,יד).

פַּטְרוֹנִין – תומכים, אנשים שהגנו עליהם.

בְּפַרְהֶסְיָא – לעיני הכול.

כְּשֵׁם שֶׁעָבַר וגו' – מה שאירע לנו אירע גם להם (ואין לראות במכות את ידו של הקב"ה).

קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם – בני ישראל קוברים את הפושעים שמתו.

שׂוֹנְאֵיהֶם – המצרים.

*

סו “כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ ישְׁבֵי תֵבֵל” (ישעיה כו, ט) – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמַּכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים גָּרְמוּ לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּיצַד? הָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי כּוּשׁ וּבְנֵי מִצְרַיִם; הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ, וְהַכּוּשִׁים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ הַצְפַרְדְּעִים עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם: הַגְּבוּל שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת לְתוֹכוֹ – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ (שמו"ר ב).

בֵּינֵיהֶם – בין יושבי תבל.

כּוּשׁ – מדינה מדרום למצרים.

תְּחוּמֵינוּ – גבולנו.

הַגְּבוּל שֶׁהָיוּ וגו' – כל מקום שאליו נכנסו הצפרדעים התברר שאינו תחום כוש.

*

סז מְשַׁל פַּרְעֹה, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְרוֹעֶה אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים, מָצָא רָחֵל אַחַת, מְשָׁכָה בֵּינֵיהֶם. שָׁלַח בַּעְלָהּ אֶצְלוֹ, אָמַר: תֵּן לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ אֶצְלִי רָחֵל. אָמַר הַבַּעַל: הוֹדִיעוּ לִי מֵהֵיכָן הוּא מַשְׁקֶה בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְסָתַם אֶת הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל, אָמַר הַבַּעַל: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא מַרְבִּיץ אֶת בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְהָרַס אֶת הַצְּרִיפִין. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא רוֹעֶה. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ, וְשָׂרַף אֶת כָּל הָעֵשֶׂב שֶׁהָיָה לוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן בְּנוֹ הוֹלֵךְ לִלְמֹד בְּאַסְכּוֹלֵי. וְהָלַךְ וְלָקַח בְּנוֹ תַּחַת יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: הֲרֵי רְחֵלְךָ. הָיָה מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ, וְאַחַר כָּךְ חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אֵין רְחֵלְךָ בְּיָדִי, לָמָה אַתָּה חוֹבְשֵׁנִי? מָה יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי עוֹד? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כָּל מָה שֶׁיָּלְדָה וְגִזּוֹתֶיהָ כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיְתָה אֶצְלְךָ. הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא נְתַתִּיהָ, וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים: עָמַד בִּדְבָרָיו וְלֹא שְׁלָחָהּ לוֹ – וְהוּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. כָּךְ הַבַּעַל – זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָחֵל – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, רוֹעֵה חֲזִירִים – זֶה פַּרְעֹה. יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְנָתַן עֲלֵיהֶם מִסִּים. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה: אֱמֹר לְפַרְעֹה “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי” (שמות ח, טז). הָלַךְ וְאָמַר לוֹ. הִתְחִיל אוֹמֵר “מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ” (שם ה, ב). הִתְחִיל משֶׁה אוֹמֵר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר “מִי ה'” וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּחַ. אָמַר לוֹ: הֵיכָן מִצְרִים שׁוֹתִים? אָמַר לוֹ: מִנִּילוּס. אָמַר לוֹ: הֲפֹךְ אוֹתוֹ לְדָם. הִתְחִילוּ הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁים לִשְׁתּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין. חָזַר וְאָמַר: “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי” – וְלֹא רָצָה. אָמַר לוֹ: הֵיכָן בְּהֶמְתּוֹ רוֹעָה בַּמִּדְבָּר? שָׁלַח עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבֵּר כָּל עֵץ שֶׁלָּהֶם וְשָׂרַף אֶת הַכֹּל, וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח לָהֶם אַרְבֶּה וְאָכַל כָּל יֶרֶק הָעֵץ, וְנָטַל מַקֵּל וְעָרַף כָּל בְּהֶמְתּוֹ. הֵבִיא עָלָיו כָּל הַמַּכּוֹת וְלֹא רָצָה לְשַׁלְּחָם, וְאַחַר כָּךְ נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: “קוּמוּ צְּאוּ” (שם יב, לא). רָדַף אַחֲרֵיהֶם, תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּצַד בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף” (תהלים קלו, טו). הִתְחִיל פַּרְעֹה אוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא שִׁלַּחְתִּים, וְהֵם אוֹמְרִין: רְאֵה אִישׁ שֶׁעָמַד בְּדִבּוּרוֹ, מִשֶּׁשִּׁלְחָם הֲרֵי הוֹרְגוֹ (שמו"ר כ, א).

מְשַׁל פַּרְעֹה – משל העוסק בעניין פרעה.

רָחֵל – כבשה.

מְשָׁכָהּ – הניח אותה (בין חזיריו).

מַרְבִּיץ – נותן להן לנוח.

צְרִיפִין – דיר הבהמות. אַסְכּוֹלֵי – בית ספר.

תַּחַת יָדוֹ – לרשותו.

מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ – מוביל את הרחלה ומחזירה לרשותו.

חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ – אסר (את הרועה) עם בנו.

גִזּוֹתֶיהָ – הצמר שנגזז ממנה.

וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים וגו' – המשך דברי רועה החזירים: כל בני האדם יאמרו כי יפה עשה כשהתעקש על עמדתו, שהרי בסופו של דבר התברר כי בעל הרחל ביקש מלכתחילה תואנה לפגוע בו, בין שהיה מחזיר לו את הכבשה ובין שלא.

עָרַף – שבר צוואר.

נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ – במכת בכורות.

תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ – כשהטביע את פרעה בים סוף.

וְהֵם אוֹמְרִין – המשך דברי פרעה: מלכתחילה הכביד הקב"ה את לבו כדי לפגוע בו, ועניין שילוח עם ישראל היה בבחינת תואנה לכך בלבד.

*

סח “דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב” (שמות יא, ב) – אָמְרוּ דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֵין “נָא” אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ! לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם! שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק: “וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם” (בראשית טו, יג) קִיֵּם בָּהֶם, “וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל” (שם שם, יד) לֹא קִיֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: “וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְּעַצְמֵנוּ”. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ בְּנֵי אָדָם: לְמָחָר מוֹצִיאִין אוֹתְךָ מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְנוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה. וְאוֹמֵר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי הַיּוֹם וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ כְּלוּם (ברכות ט ע“א־ע”ב).

דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי – חכמים מבית ר' ינאי.

אוֹתוֹ צַדִּיק – אברהם אבינו.

קִיֵּם בָּהֶם – דברים אלו שאמר הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים אכן התקיימו.

בְּעַצְמֵנוּ – רק עם גופנו, גם בלא רכוש.

חָבוּשׁ – אסור, כלוא.

*

סט “וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה” (שמות יב, לא) – הָיָה פַּרְעֹה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶם שֶׁל עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וְקוֹרֵא בַּלַּיְלָה בְּכָל שׁוּק וְשׁוּק וְאוֹמֵר: הֵיכָן הוּא משֶׁה, וְהֵיכָן הוּא דָּר? וְהָיוּ בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים בּוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: פַּרְעֹה, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: אֶת משֶׁה אֲנִי מְבַקֵּשׁ. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: “כָּאן הוּא דָּר, כָּאן הוּא דָּר” – וּמְשַׂחֲקִים בּוֹ עַד שֶׁמְּצָאוֹ לְמשֶׁה. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: “קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. אָמַר לוֹ משֶׁה: וְכִי גַנָּבִים אָנוּ שֶׁנֵּצֵא בַּלַּיְלָה? כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר” (שמות יב, כב) – לֹא נֵצֵא אֶלָּא בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם (תנחומא בובר בא, יט; תנחומא בא, ז).

מְחַזֵר עַל פִּתְחֵיהֶם – מסתובב בין בתיהם.

מַעֲמִידָם – מקים אותם משנתם.

מְשַׂחֲקִים בּוֹ – מלגלגלים עליו.

מְבַקֵּשׁ – מחפש.

בְּיָד רָמָה – בעוז ובקומה זקופה.

*

ע אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם” (בראשית מז, יד). אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבִשְׁאַר אֲרָצוֹת מִנַּיִן? – תַּלְמוּד לוֹמַר: “וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף” (שם מא, נז). וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם” (שמות יב, לו). רַב אַסִּי אָמָר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן; רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים. וְהָיָה מֻנָּח עַד רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ” (מלכים א יד, כו). בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִּׁישַׁק. בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וְשִׁגְרוֹ לַהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּאוּ בְנֵי עַמּון וּנְטָלוּהוּ מֵהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּון, וְהָיָה מֻנָּח עַד אָחָז. בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּהוּ וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב, וְהָיָה מֻנָּח עַד צִדְקִיָּהוּ. בָּאוּ כַּשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּהוּ. בָּאוּ פָּרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיִּים. בָּאוּ יְוָנִים וּנְטָלוּהוּ מִפָּרְסִיִּים. בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיַּד יְוָנִים – וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי (פסחים קיט ע"א).

אֵין לִי אֶלָּא וגו' – מפסוק זה נלמד שמדובר רק בכספם של המצרים, ומניין שמדובר בכסף העולם כולו?

תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.

עֲשָׂאוּהָ – עשו את מצרים.

מְצוּדָה – מלכודת לתפיסת עופות (שהיו שמים בה גרגרי דגן כפיתיון).

מְצוּלָה – בריכה עמוקה. נְטָלוֹ – לקח אותו.

זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ – דברי הימים ב יד, ח־יד.

שִׁגְרוֹ – שלח אותו.

הֲדַדְרִמּוֹן – מלכים א טו, יח.

כַּשְׂדִּיִּים – בבלים.

*

עא “וַיִּקַּח משׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות יג, יט) – שָׁנוּ חֲכָמִים: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְווֹת עַל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְווֹת. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אָשֵׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, הָלַךְ משֶׁה אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרָה לוֹ: אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת עָשׂוּ לוֹ מִצְרִים וְשִׁקְּעוּהוּ בְּתוֹךְ נִילוּס הַנָּהָר, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מֵימָיו. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים לְפַרְעֹה: רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תֵצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם – הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף, אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן, עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת.

הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל שְׂפַת נִילוּס וְצָוַח וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. תֵּן כָּבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַשְּׁכִינָה מְעֻכֶּבֶת לְךָ, יִשְׂרָאֵל מְעֻכָּבִים לְךָ. אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ, וְצָף וְעָלָה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה – וּנְטָלוֹ משֶׁה.

רַ' נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל קְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים, אָמַר: יוֹסֵף, הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל; אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, נְטָלוֹ משֶׁה וֶהֱבִיאוֹ אֶצְלוֹ.

וְכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִים זֶה עִם זֶה, וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מָה טִיבָם שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? אָמְרוּ: אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. – וְכִי מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לְהַלֵּךְ עִם שְׁכִינָה? – אָמְרוּ: קִיֵּם זֶה כָּל מָה שֶׁכָּתוּב בָּזֶה (סוטה יג ע“א־ע”ב; מכילתא דר“י בשלח, פתיחתא; דב”ר יא; תנחומא בשלח ב).

חֲבִיבוֹת – אהובות.

בִּזָּה – לקיחת רכושם של המצרים.

נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר – נותרה מדור יורדי מצרים (בראשית מז, יז).

כְּלוּם – האם.

אַשִּׁפים – קוסמים.

אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת – כי נשבעו ליוסף שיוציאו את עצמותיו עמם.

צָוַח – קרא בקול.

הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה – הגיע הזמן לקיים את השבועה.

מְעֻכֶּבֶת לְךָ – מתעכבת בגללך.

נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ – פטורים מלקיים אותה.

מְפַעְפֵּעַ – מבעבע במים, מבצבץ.

קָנֶה – צמח מים שמשקלו קל.

נְטָלוֹ – לקח אותו.

נִזְדַּעְזַע – רעד (וכך זיהה אותו משה).

אָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה – ארון הברית, ובו לוחות הברית.

מָה טִיבָם – מה הם.

וְכִי מָה דַּרְכּוֹ – האם אפשר להוליך יחד גופת מת וארון קודש? קִיֵּם זֶה וגו' – שיוסף קיים את כל המצוות.

*

עב “וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות יג, יט) – מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלִסְטִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְמַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, נָטְלוּ קַנְקַן אֶחָד וְשָׁתוּ. הֵצִיץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הַמַּרְתֵּף, אָמַר לָהֶם: יֶעֱרַב לָכֶם, יְבֻשַּׂם לָכֶם, יִמְתַּק לָכֶם! שְׁתִיתֶם אֶת הַיָּיִן – הַחֲזִירוּ אֶת־הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים: מְכַרְתֶּם אֶת יוֹסֵף – הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִמְקוֹמָן (בר"ר פה, ג).

מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ – ממשילים עליו משל.

לִסְטִים – שודדים.

נָטְלוּ – לקחו.

הֵצִיץ – הביט.

יְבֻשַּׂם לָכֶם – ינעם לכם (בשל ריחו המבושם של היין).

שְׁבָטִים – בני ישראל.

עג בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִּלּוּ מִסְתּוֹרִין שֶׁלָּהֶם, וְלֹא בִּטְּלוּ אֶת הַמִּילָה (מד“ת קיד, ד; ילק”ש לשמות, רכו; סא“ר, כ”א).

לְשׁוֹנָם – שפתם (העברית).

מִסְתּוֹרִין – סודותיהם (כגון שאין כוונתם להחזיר את הרכוש ששאלו מן המצרים).

הַמִּילָה – ברית המילה.

*

עד “מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” (תהלים סח, ז) – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת. לֹא בְּתַמּוּז – מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְטֵבֵת – מִפְּנֵי הַצִּנָּה, אֶלָּא בְנִיסָן, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לָצֵאת בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה. וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרֵי? הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנַת גְּשָׁמִים (במ"ר ג, ו).

כָּשֵׁר – ראוי ומתאים.

הַצִּנָּה – הקור.

תֹּאמַר תִּשְׁרֵי – תשאל מדוע לא בחודש תשרי.

*

עה “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם” (תהלים קה, לח) – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְבַעַל בָּשָׂר שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל חֲמוֹר: הַחֲמוֹר מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרַד לוֹ מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֵד מִן הַחֲמוֹר. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לוֹ מִן הַחֲמוֹר שָׂמַח הָאָדָם וְשָׂמַח הַחֲמוֹר, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי מֵהֶם שָׂמַח בְּיוֹתֵר. כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ הַמַּכּוֹת בָּאוֹת עַל הַמִּצְרִים, וְהָיוּ הַמִּצְרִים מְקַוִּים אֵימָתַי יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל מְקַוִּים אֵימָתַי יִגְאָלֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ הָיוּ אֵלּוּ שְׂמֵחִים וְאֵלּוּ שְׂמֵחִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׂמַח בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְאָמַר: “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם” (מד"ת קה, יא).

בַּעַל בָּשָׂר – אדם שמן.

מְקַוֶּה – מצפה.

דָּוִד – המלך, מחבר תהלים.

*

עו “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה” (שמות יג, יז) – אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה, וְהָיָה בָּהּ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, עָמַד וּמְכָרָהּ לְאַחֵר בְּדָבָר מוּעָט. עָמַד הַלּוֹקֵחַ וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַגַּל מִתּוֹכָהּ וּמָצָא תַּחְתָּיו מַיִם חַיִּים. נְטָעָהּ גְּפָנִים, עֲשָׂאָהּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, נָטַע בָּהּ כָּל מִינֵי בְּשָׂמִים, נָטַע בָּהּ רִמּוֹנִים, הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים, בָּנָה מִגְדָּל בְּתוֹכָהּ וְהוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. כָּל מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר עָלֶיהָ הָיָה מְשַׁבְּחָהּ. עָבַר עָלֶיהָ הַמּוֹכֵר, רָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה כָּל טוּב, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁכָּךְ מָכַרְתִּי! אוֹי לִי שֶׁכָּךְ הוֹצֵאתִי מִיָּדִי! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ נַעֲשׂוּ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים. כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת רוֹאִין אֶת יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתָם. רָאָה אוֹתָם פַּרְעֹה, הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ! לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה” (שמו“ר כ, ה; מכילתא דר”י בשלח, ויהי א).

גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת – ערימת אבנים.

דָּבָר מוּעָט – מחיר נמוך.

הַלּוֹקֵחַ – הקונה.

הֶעֱבִיר – פינה.

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת – של גפנים.

הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים – סמך את השיחים על עמודים.

כָּל הַיָּמִים – כל זמן.

הַבְּרִיּוֹת – בני האדם.

לְאוֹתוֹ הָאִישׁ – כלומר לפרעה.

“וַיְהִי” – ודורש תיבה זו כשני ביטויי צער: “וי”, “הי”.

*

עז תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְמָה הָיוּ דוֹמִים? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הַנֵּץ וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע וּמָצְאָה שָׁם הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, אִם תִּכָּנֵס לִפְנִים הֲרֵי הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁף בָּהּ, תַּחֲזֹר לַאֲחוֹרֶיהָ – הֲרֵי הַנֵּץ עוֹמֵד בַּחוּץ לְתָפְסָהּ. מֶה עָשְׂתָה הַיּוֹנָה? הִתְחִילָה צֹוַחַת וּמְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ וְיָבוֹא וְיַצִּילָהּ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עַל הַיָּם: לֵירֵד לַיָּם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם; לַחֲזֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים שֶׁכְּבָר פַּרְעֹה הִקְרִיב. מֶה עָשׂוּ? “וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה” (שמות יד, י) – מִיָּד “וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל” (שם שם, ל) (שהש“ר ב ל; מכילתא דר”י בשלח, ויהי ב).

תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – שנה חכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל.

מְקַנֵּן – יושב בקנו.

נוֹשֵׁף – משמיע קול לחישה ומכיש.

מְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ – מכה בכנפיה. לֵירֵד – לרדת.

הִקְרִיב – התקרב.

*

עח “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ”שמות יד, ה) – לְשֶׁעָבַר “וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו… שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים” (שם י, ז), וְעַכְשָׁו “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו… וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ”? אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ, אוֹ לֹא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְלֹא הָיוּ נוֹטְלִין מָמוֹנֵנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ; אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָר שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָּג מִן הַשּׁוּק; יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָּג מִן הַשּׁוּק מַבְאִישׁ. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה, אוֹ תֹּאכַל, אוֹ תִּלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ תִּתֶּן לִי מֵאָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי אוֹכַל. הִתְחִיל לֶאֱכֹל. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. נִמְצָא אוֹכַל אֶת הַדָּג וְלוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נַעֲשָׂה לַמִּצְרִים: לָקוּ וְשִׁלְּחוּ וְנִטַּל מָמוֹנָם (מכילתא דר"י בשלח, ויהי, א).

לְשֶׁעָבַר – קודם לכן.

לָקִינוּ – הוכינו במכות.

כְּדֵי – כדאי, שווה.

נוֹטְלִין – לוקחים.

מַבְאִישׁ – מסריח.

בִּגְזֵרָה – בפקודה.

מֵאָה מָנֶה – סכום של כסף.

לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר – לא הצליח לסיים.

*

עט “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ” (שמות יד, יג) – לְמִי הָיָה דוֹמֶה משֶׁה רַבֵּנוּ? לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁנָּפְלָה גָדֵר סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה. עָמַד וּגְדָרָהּ מִשְּׁלוֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ. נִשְׁתַּיְּרָה פִּרְצָה וְלֹא הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְגָדְרָהּ – וְעָמַד הוּא בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה. בָּא אֲרִי – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ, בָּא זְאֵב – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ (רו"ר, פתיחתא ה).

גָּדֵר – השומרת על הצאן.

סָמוּךְ – קרוב.

גְּדָרָהּ מִשְּׁלוֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ – בנה גדר משלושה צדדים.

נִשְׁתַּיְּרָה – נותרה.

שָׁעָה – זמן. עָמַד כְּנֶגְדּוֹ – נלחם בו.

*

פ “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם” (שמות יד, יט) – מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה מַנְהִיג אֶת בְּנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו – נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לַאֲחוֹרָיו; בָּא הַזְּאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו; בָּאוּ לִסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו; הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עָלָיו אָבִיו בִּגְדּוֹ; רָעֵב – הֶאֱכִילוֹ; צָמֵא – הִשְׁקָהוּ. אַף כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַיָּם לִפְנֵיהֶם וּמִצְרַיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם – “קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו” (הושע יא, ג); הִתְחִילוּ מִצְטָעֲרִים מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עֲלֵיהֶם בִּגְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ” (תהלים קה, לט); הִרְעִיבוּ – הֶאֱכִילָם: “הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם” (שמות טז, ד); הִצְמִיאוּ – הִשְׁקָם מָיִם: “וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע” (תהלים עח, טז) (מכילתא דר"י בשלח, ויהי ד; תנחומא בשלח, י).

לְאֶחָד – לאדם אחד.

מַנְהִיג – מוביל.

לִסְטִים – שודדים.

לִשְׁבּוֹתוֹ – לקחת את בנו בשבי.

נְטָלוֹ – לקח אותו.

מִצְטַעֵר – סובל.

*

פא “וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ” (שמות יד כ) – הֶעָנָן עַל יִשְׂרָאֵל וְהַחשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. מִצְרִים שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם בַּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹרָה וְהָיוּ מְזָרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, וְהָיָה הֶעָנָן וְהַמַּלְאָךְ מֵגֵן עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים” (שם יט, ד) – מָה נִשְׁתַּנָּה נֶשֶׁר זֶה מִכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּם? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְיָרְאִים מֵעוֹף אַחֵר, שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם; אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם בִּלְבָד, שֶׁלֹּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ. אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בְּבָנַי (מכילתא דר“י בשלח, ד; שם יתרו, בחודש, ב; ילק”ש לשמות, רעו).

שְׁרוּיִים – מצויים.

מְזָרְקִים – יורים.

בָּלִיסְטְרָאוֹת – אבנים גדולות המושלכות למרחק בעזרת מנוף מיוחד.

מָה נִשְׁתַּנָּה וגו' – במה שונה הנשר משאר בעלי הכנף?

מִתְיָרְאִים – פוחדים.

פּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם – עף מעליהם.

אֲבָל הַנֶּשֶׁר – שם את גוזליו על כנפיו.

יִזְרֹק בּוֹ – יירה עליו.

פב תַּנְיָא, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצֹוְחִין קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, הִתְחִילוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם בַּאֲבָנִים. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכֶן לִגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” (דברים לג, יב). אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: לֹא כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה. לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו” (תהלים קיד, ב). מָה טַעַם “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו”? מִשּׁוּם שֶׁ“הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס” (שם שם, ג).

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְדִידַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה לְפָנַי?! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה” (שמות יד, טו־טז) (סוטה לו ע“ב־לז ע”א; מכילתא דר"י בשלח, ויהי, ה).

תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).

מְנַצְּחִים – מתנצחים, רבים.

תְּחִלָּה – ראשון.

שָׂרֵי יְהוּדָה – חשובי השבט ומנהיגיו.

אֻשְׁפִּיזְכֶן לִגְבוּרָה – מארח כביכול את הקב"ה (ובית המקדש נבנה בנחלת בנימין ויהודה).

נוֹטְלִין עֵצָה – מתייעצים.

נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב – ראש שבט יהודה.

זָכָה יְהוּדָה וגו' – זכה שבט יהודה לשלטון (ודויד המלך בא משבט זה).

מָה טַעַם – מדוע.

יְדִידַי – בני ישראל.

מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה – מתפלל תפילה ארוכה.

בְּיָדִי – באפשרותי.

*

פג “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמות יד, טו) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עֵת לְקַצֵּר וְעֵת לְהַאֲרִיךְ; בָּנַי שְׁרוּיִם בְּצַעַר, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְהָאוֹיֵב רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה – “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמו"ר כא, ח).

שְׁרוּיִים – ראו בקטע פא.

סוֹגֵר – חוסם את הדרך.

מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה – ראו בקטע הקודם.

*

פד “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמות יד, טו) – אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא מִשּׁוּם אָבִיו: מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁהָיָה מַעֲבִיר צֹאנוֹ בְּנָהָר, בָּא זְאֵב לְהִתְגָּרוֹת בַּצֹּאן. רוֹעֶה שֶׁהָיָה בָּקִי, מָה עָשָׂה? נָטַל תַּיִשׁ גָּדוֹל וּמְסָרוֹ לוֹ. אָמַר: יְהֵא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּזֶה עַד שֶׁנַּעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְבִיאוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סַמָּאֵל הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג אוֹתָם, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם?! מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מָסַר לוֹ אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מִיּוֹעֲצֵי פַּרְעֹה וְנֶאֱמַר בּוֹ “אִישׁ תָּם וְיָשָׁר” (איוב א, ח), אָמַר לוֹ: “הִנּוֹ בְּיָדֶךָ” (שם ב, ו). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק עִם אִיּוֹב – יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים לַיָּם וְעוֹלִים, וְאַחַר כָּךְ אַצִּיל אֶת אִיּוֹב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֲרֵי מָסַרְתִּי אִיּוֹב לַשָּׂטָן; מָה בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת – “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמו"ר כא, ז).

מִשּׁוּם – בשם.

לְהִתְגָּרוֹת – להתקיף.

בָּקִי – בעל ניסיון.

נָטַל – לקח.

יְהֵא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּזֶה – ייאבק עם התיש.

סַמָּאֵל – הוא השטן.

לְקַטְרֵג – להטיל דופי, להשמיץ.

*

פה “וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה” (שמות יד, כב). אִם בַּיָּם – לָמָּה בַּיַּבָּשָׁה? וְאִם בַּיַּבָּשָׁה – לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם? אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חָטְמָם, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה.

דָּרַשׁ רַ' נְהוֹרַאי: הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר” (תהלים קו, ט) – מָה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם (שמו"ר כא, י).

אִם בַּיָּם וגו' – אם כתוב “בים”, איך אפשר שהלכו גם ביבשה (ולהפך)?

מִכָּאן – מן הפסוק המזכיר גם ים וגם יבשה.

שֶׁלֹּא נִקְרַע וגו' – הים נחצה רק כשנכנסו לתוכו והגיעו המים לאפיהם.

פּוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת – מושיטה ידה ולוקחת.

מָה בַּמִּדְבָּר וגו' – כשם שבמדבר לא חסרו דבר, כך אף בהליכתם בתהומות הים.

*

פו בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַטְבִּיעַ אֶת מִצְרַיִם בַּיָּם עָמַד עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ, לָמָּה אַתָּה רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ אֶת בָּנַי? מִיָּד כִּנֵּס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְאָמַר לָהֶם: הֱווּ דָנִים בֵּינִי וּבֵין עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם. הִתְחִילוּ שָׂרַי הָאֻמּוֹת מְלַמְּדִים סַנֵגוֹרְיָא עַל מִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל כָּךְ, רָמַז לְגַבְרִיאֵל וְטָס לְמִצְרַיִם טִיסָה אַחַת וְשָׁמַט לְבֵנָה עִם טִיטָהּ וְתִינוֹק אֶחָד עִמָּהּ שֶׁשִּׁקְּעוּהוּ בַּבִּנְיָן, וּבָא וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ שִׁעְבְּדוּ אֶת בָּנֶיךָ! מִיָּד יָשַׁב עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִדַּת הַדִּין וְטִבְּעָם בַּיָּם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי?! (ילק“ש לשמות, רמא; שם, רמג; סנהדרין לט ע”ב).

בִּקֵּשׁ – רצה.

עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם – המלאך הממונה על מצרים, כי לכל אומה שר או מלאך משלה.

פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה – המלאכים המלווים את הקב"ה.

מְלַמְּדִים סַנֵגוֹרְיָא – אומרים דברים בזכותם.

מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל – מלאכים.

שָׁמַט – עקר ממקומה.

טִיטָהּ – הטיט שלה.

שִׁקְּעוּהוּ – קברו אותו חיים (כשנולד לאמו בשעה שעמלה בעבודת הבניין).

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת – השרים את שבחו של הקב"ה בכל יום ויום.

מַעֲשֵׂי יָדַי – המצרים.

*

פז “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (שמות טו, א) – מַגִּיד שֶׁהַסּוּס קָשׁוּר בְּרוֹכְבוֹ וְרוֹכְבוֹ קָשׁוּר בַּסּוּס, עוֹלִים לַמָּרוֹם וְיוֹרְדִים לַתְּהוֹם וְאֵין נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה (מכילתא דר"י בשלח, שירה, ב).

מַגִּיד – מלמד (הפסוק).

*

פח “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (שמות טו, א) – גַּלֵּי הַיָּם נִדְמוּ לְסוּסִיּוֹת נְקֵבוֹת, וּלְמִצְרַיִם סוּסִים זְכָרִים מְזֹהָמִים, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ בַּיָּם. וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר לְסוּסוֹ: אֶתְמוֹל הָיִיתִי מוֹשֶׁכְךָ לְנִילוּס לְהַשְׁקוֹתְךָ מַיִם וְלֹא הָיִיתָ בָּא אַחֲרָי, וְעַכְשָׁו אַתָּה בָּא לְשַׁקְּעֵנִי בַּיָּם? וְהָיָה הַסּוּס אוֹמֵר לְרוֹכְבוֹ: “רָמָה בַיָּם” – רְאֵה מָה בַּיָּם! (שמו"ר כג, יד; שהש”ר א, ג).

נִדְמוּ – דומים היו.

סוּסִיּוֹת – סוסות.

מְזֹהָמִים – מיוחמים.

נִשְׁתַּקְּעוּ – טבעו.

לְשַׁקְּעֵנִי – להטביע אותי.

רְאֵה מָה – וכוונתו לסוסות (ותיבת “רמה” נדרשת כ“ראה מה”).

*

פט דָּרַשׁ רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה. וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? עוֹלָל מֻטָּל עַל בִּרְכַּי אִמּוֹ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה – עוֹלָל הִגְבִּיהַּ צַוָּארוֹ וְתִינוֹק שָׁמַט דַּד מִפִּיו, וְאָמָרוּ: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” (שמות טו, ב).

תַּנְיָא, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּם אָמְרוּ שִׁירָה. – וַהֲרֵי לֹא רָאוּ? אָמַר רַ' תַּנְחוּם: כָּרֵס נַעֲשָׂה לָהֶם כְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה וְרָאוּ (סוטה ל ע“ב־לא ע”א; ירושלמי סוטה ה, ד).

נָתְנוּ עֵינֵיהֶם – הביטו למרום.

עוֹלָל – ילד קטן.

שָׁמַט – הרחיק.

תַּנְיָא – ראו קטע פב.

כָּרֵס וגו' – בטני אמותיהם נעשו שקופות כראי של זכוכית.

*

צ “אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות טו, א) – אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירַת הַיָּם לֹא הִנִּיחָם משֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעַצְמָם, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁרַבּוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמֵר עִמּוֹ פָּרָשָׁתוֹ כְּשֶׁהוּא נַעַר, כָּךְ אָמַר משֶׁה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” – כְּנַעַר הָעוֹנֶה אַחֵר רַבּוֹ. לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה עָמְדוּ עַל פִּרְקָם, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים שִׁירַת הַבְּאֵר לְעַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל” (במדבר כא, יז) (ילק“ש לבמדבר, תשס”ד)

לֹא הִנִּיחָם וגו' – לא הרשה להם לומר אותה לבדם.

אוֹמֵר עִמּוֹ פָּרָשָׁתוֹ וגו' – קורא קטע בתורה, והנער חוזר אחר הרב פסוק אחר פסוק.

עָמְדוּ עַל פִּרְקָם – התבגרו.

*

צא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד כָּךְ מִצְרִים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פְּלָטָם וְהִשְׁלִיכָם לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם” (שמות יד, ל).

וּמַהוּ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם? שֶׁאִלּוּ בְּפַרְעֹה נֶאֱמַר: “שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר” (שם שם, ז), וְאִלּוּ בְּסִיסְרָא נֶאֱמַר: “תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל” (שופטים ד, ג). וּכְשֶׁבָּא סִיסְרָא, בָּא אֲלֵיהֶם בִּדְקָרִים שֶׁל בַּרְזֶל. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם נִתְלַבְּנוּ אוֹתָם דְּקָרִים שֶׁל בַּרְזֶל, יָרְדוּ לְצַנֵּן עַצְמָם בְּנַחַל קִישׁוֹן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַחַל קִישׁוֹן: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עֶרְבוֹנֶךָ. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים” (שם ה, כא). מַהוּ נַחַל קְדוּמִים? – נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָגִים שֶׁל יָם וְאָמְרוּ: “וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ” (תהלים קיז, ב) (פסחים קיח ע"ב).

קְטַנֵּי אֲמָנָה – ספקנים, מי שאמונתם אינה מלאה.

מִצַּד אֶחָד – של הים.

שַׂר שֶׁל יָם – המלאך הממונה על מימי העולם.

פְּלֹט אוֹתָם – הוצא את גופות המצרים.

כְּלוּם וגו' – האם ראוי שהאדון (הקב"ה) יחזיר לעצמו מתנה (המצרים) שנתן לעבדו (לים)?

אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם – פי אחד וחצי מהם.

תּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ – לדין, אם לא יקיים את הבטחתו.

עָרֵב – לקיום ההבטחה.

שֶׁאִלּוּ בְּפַרְעֹה – שהרי על פרעה.

אֲלֵיהֶם – אל ישראל.

דְּקָרִים – פגיונות.

מִמְּסִלּוֹתָם – ממסלוליהם שבשמים.

נִתְלַבְּנוּ – התלהטו.

לְצַנֵּן – לקרר.

הַשְׁלֵם – מלא.

מִקֶּדֶם – עוד בימים קדומים.

*

צב “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת” (שמות יד, ל) – מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם? הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל כַּלְבּוֹ, וְהוֹלֵךְ וְנוֹתֵן אֶת רַגְלוֹ עַל צַוָּאר שֶׁל מִצְרִי, וְהָיָה אוֹמֵר לְכַלְבּוֹ: אֱכֹל מִן הַיָּד הַזּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדָה בִּי, אֱכֹל מִן הַמֵּעַיִם הַלָּלוּ שֶׁלֹּא חָסוּ עָלַי (מד"ת כב, א).

נוֹטֵל – לוקח.

חָסוּ – ריחמו.

*

צג “וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף” (שמות טו, כב) – שֶׁהִסִּיעָם בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, כֵּיצַד? בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם יָצָא פַּרְעֹה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בְּכָל אוֹתָם הָאֻכְלוּסִין. מָה עָשָׂה? עָמַד וְקִשֵּׁט כָּל אוֹתָם הַסּוּסִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת. כְּשֶׁבָּאוּ לַיָּם וְטִבְּעָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיוּ צָפוֹת כָּל אוֹתָן הָאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת וְהָיוּ מֻשְׁלָכוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם. הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים בְּכָל יוֹם וְנוֹטְלִים מֵהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבַקְּשִׁים לָזוּז מִשָּׁם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ, אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁבְּכָל יוֹם הַיָּם מַעֲלֶה לָכֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת? עָמַד והִסִּיעָם בְּעַל כָּרְחָם (תנחומא בובר בשלח, טז).

בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם – נגד רצונם.

בְּכָל אוֹתָם הָאֻכְלוּסִין – עם המוני חייליו ומרכבותיו.

נוֹטְלִים – לוקחים. מְבַקְּשִׁים – רוצים.