יג “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי” (שמות ב, א) – לְהֵיכָן הָלַךְ? אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תְּנָא: עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ” (שם א, כב), אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים. עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, קָשָׁה גְזֵרָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת; פַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; פַּרְעֹה הָרָשָׁע – סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת גְּזֵרָתוֹ, סָפֵק אֵין מִתְקַיָּמֶת, וְאַתָּה צַדִּיק – בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵרָתְךָ מִתְקַיָּמֶת. עָמַד וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ; עָמְדוּ כֻלָּם וְהֶחֱזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.
“וַיִּקַּח אֶת בַּת לְוִי” (שמות ב, א) – “וַיַּחֲזִיר” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וַיִּקַּח”. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין; הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְדִים לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: “אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה” (תהלים קיג, ט) (סוטה יב ע“א; שמו”ר א, יט).
הָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ – פעל לפי עצתה של מרים.
לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים – טורחים להוליד וללדת.
עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת – ולא ייוולדו גם בנות.
בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא – כיוון שלא ייוולדו, לא יזכו גם לחיי העולם הבא.
מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין – טקט נישואין מפואר ופומבי (ולא החזרת אישה גרושה בצנעה).
אַפִּרְיוֹן – מושב מפואר לנשיאת אנשים.
*
יד רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְנִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָם, אָמַר: יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָרֵס אַחַת! וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד, וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: מִי הָיְתָה כֵּן? אָמַר לוֹ: זוֹ יוֹכֶבֶד, שֶׁיָּלְדָה אֶת מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א, סד).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
בְּכָרֵס אַחַת – בלידה אחת.
שָׁקוּל כְּנֶגֶד וגו' – שווה במעלתו לכל הגברים שיצאו ממצרים.
*
טו “וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת” (שמות ב, ג) – תְּנָא: חֵמָר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע (סוטה יב ע"א).
צַדִּיק – משה.
*
טז “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק” (שמות ב, ד) – לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק? אָמַר רַב: לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת: עֲתִידָהּ אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וְכֵיוָן שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹר. עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָה עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ! וְכֵיוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְאוֹר עָמַד אָבִיהָ וְטָפַח לָהּ עַל רֹאשָׁה, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן נְבוּאָתֵךְ? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ” (שם) –"לֵידַע מָה יְהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ (סוטה יג ע“א; שמו”ר א, כב; מכילתא דר"י בשלח, שירה, י).
טָפַח – הכה בידו.
מָה יְהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ – האם תתגשם נבואתה.
*
יז “וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ” (שמות ב, ה) – כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אַמְהוֹתֶיהָ שֶׁבִּקְשָׁה לְהַצִּיל אֶת משֶׁה, אָמְרוּ לָהּ: גְּבִרְתֵּנוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵין מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, וְאַתְּ עוֹבֶרֶת עַל גְּזֵרַת אָבִיךְ! מִיָּד בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בְּקַרְקַע (סוטה יב ע“ב; שמו”ר א, כג).
אַמְהוֹתֶיהָ – שפחותיה.
גַּבְרִיאֵל – המלאך.
חֲבָטָן בְּקַרְקַע – הפיל אותן לארץ (ולכן שלחה בת פרעה את ידה שלה כדי למשות את התיבה מן היאור).
*
יח “הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת” (שמות ב, ז) – לָמָּה מִן הָעִבְרִיּוֹת? מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ לְמשֶׁה עַל כָּל הַמִּצְרִיּוֹת כֻּלָּן לְהֵינִיק אוֹתוֹ וּפָסַל אֶת כֻּלָּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִמִּי יִינַק דָּבָר טָמֵא?! (סוטה יב ע“ב; שמו”ר א, כה).
שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ – הובילו אותו.
פָּסַל – דחה, סירב לינוק מהן.
דָּבָר טָמֵא – מן המאכלים שאוכלות המיניקות המצריות.
*
יט “וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה” (שמות ב, י) – הָיְתָה בַּת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאָתוֹ מִפַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, וּמִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְּׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִים חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאָמְרוּ: מִתְיָרְאִים אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, שֶׁעָתִיד לִטֹּל מַלְכוּת מִמְּךָ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ. וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם: תִּינוֹק זֶה אֵין בּוֹ דַעַת, אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת; אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב – יֵשׁ בּוֹ דַעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת – אֵין בּוֹ דַעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַס אֶת הַגַּחֶלֶת, וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ – וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה “כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן” (שם ד, י) (שמו"ר א, כו).
פָּלְטִין – ארמון.
לֹא מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו – לא פוסק מלהביט בו.
אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים וגו' – עוד לפני לידת משה הזהירו החרטומים את פרעה מפניו (שמו"ר א, יח). לְהָרְגוֹ – בחרב.
יִתְרוֹ – מי שהיה מאוחר יותר חותנו של משה.
הַגַּחֶלֶת – בוערת, הדומה לזהב.
דָּחָה – דחף.
וּמִמֶּנּוּ – וממעשה זה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.