מא “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה” (שמות ה, א) – וְהֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים, שֶׁלֹּא חָשַׁב אוֹתָם עִמָּהֶם, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם” (שם ג, יח)? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָלְכוּ עִמָּהֶם הַזְּקֵנִים וְהָיוּ מְגַנְּבִים אֶת עַצְמָם וְנִשְׁמָטִים אֶחָד אֶחָד, שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהָלְכוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר: “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן”. וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים? אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ עֲשִׂיתֶם? חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם. אֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר סִינַי לְקַבֵּל תּוֹרָה הֶחֱזִירָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם” (שם כד,יד).
“וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי” (שם ה, א) – אָמַר רַ’ חִיָּא בַּר אַבָּא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם פְּרָזְבַּטְיָא שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּבָאוּ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב לְכַבְּדוֹ, וְהֵבִיאוּ דּוֹרָאוֹת שֶׁל עֲטָרוֹת וְהָיוּ מְעַטְּרִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קוֹזְמוֹקְרָטוֹר עַל כָּל הַמְּלָכִים. מִשֶּׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹמְדִים עַל פֶּתַח פְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה. נִכְנְסוּ עֲבָדָיו וְאָמְרוּ: שְׁנֵי זְקֵנִים עוֹמְדִים עַל הַפֶּתַח. אָמַר לָהֶם: יַעֲלוּ. וְאַרְבַּע מֵאוֹת פְּתָחִים הָיוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה וְעַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח אֲרָיוֹת וְדֻבִּים חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָה יְכוֹלָה לִכָּנֵס שָׁם עַד שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתָם בָּשָׂר. וּכְשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם, סוֹבְבִים וּמְלַחֲכִים רַגְלֵיהֶם, וְהִתְחִילוּ לְלַוּוֹתָם עַד שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה רָאוּ אוֹתָם הַמְּלָכִים שֶׁהֵם דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְרוֹם קוֹמָתָם כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן, וְגַלְגַלֵּי עֵינֵיהֶם כְּגַלְגַלֵּי כּוֹכַב הַנֹּגַהּ, וּזְקָנוֹת שֶׁלָּהֶם כְּאֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה, וְזִיו פְּנֵיהֶם כְּזִיו הַחַמָּה, וּמַטֵּה אֱלֹהִים שֶׁל סְנַפִּירִינוֹן בְּיָדָם, שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְדִבּוּר פִּיהֶם כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת – מִיָּד נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הַמְּלָכִים כֻּלָּם וַאֲחָזָם זִיעַ וּרְתֵת וְחַלְחָלָה, וְהֵסִירוּ כִּתְרֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.
לֹא חָשַׁב וגו' – הפסוק אינו מזכיר את הזקנים בצד משה ואהרן.
מְגַנְּבִים, נִשְׁמָטִים – מתגנבים ומתחמקים.
פְּלָטוֹרִין – ארמון.
אֶחָד – מן הזקנים.
חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.
פּוֹרֵעַ – מעניש.
הֶחֱזִירָם – לאחור.
יוֹם פְּרָזְבַּטְיָא – יום התייצבות המלכים הכפופים לפרעה או שליחי מדינות אחרות.
דּוֹרָאוֹת – דורונות, מתנות.
עֲטָרוֹת – כתרים.
קוֹזְמוֹקְרָטוֹר – מלך העולם.
בְּרִיָּה – אדם.
מְלַחֲכִים – מלקקים.
רוֹם – גובה.
זְקָנוֹת – זְקָנים.
אֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה – פרי הדקל.
זִיו – אור.
סְנַפִּירִינוֹן – אבן יקרה, ספיר.
שֵׁם הַמְפֹרָשׁ – שמו של ה' כקריאתו בארבע אותיותיו.
זִיע וּרְתֵת – רעד ורטט.
*
הָיָה יוֹשֵׁב פַּרְעֹה וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁמָּא יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ כְּתָבִים – וְאַף לֹא שָׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ. – מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים? – אָמְרוּ לוֹ: “כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי” (שמות ה, א). אוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס וְאָמַר: “מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל” (שם שם, ב), לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לִשְׁלֹחַ לִי עֲטָרָה, אֶלָּא בִּדְבָרִים אַתֶּם בָּאִים עָלַי – “לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ” (שם). אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֲחַפֵּשׂ בְּסֵפֶר שֶׁלִּי. מִיָּד נִכְנַס לְבֵית גְּנָזָיו וְהוֹצִיא דִּפְתְּרָא שֶׁל אֱלוֹהוֹת. הִתְחִיל קוֹרֵא: אֱלוֹהֵי מוֹאָב וֶאֱלוֹהֵי עַמּוֹן וֶאֱלוֹהֵי צִידוֹן. אָמַר לָהֶם: חִפַּשְׂתִּי שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם בְּבֵית גְּנָזַי וְלֹא מְצָאתִיו.
אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכוֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה, יָצָא הַכּוֹהֵן חוּץ לַמְּדִינָה, הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. הִתְחִיל צוֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם: לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי? אָמְרוּ לוֹ: מִי הוּא רַבְּךָ? אָמַר לָהֶם: פְּלוֹנִי כּוֹהֵן. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, כּוֹהֵן אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! כָּךְ אָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה: שׁוֹטֶה, וְכִי מְבַקְּשִׁים חַיִּים אֵצֶל מֵתִים? הָאֱלוֹהוֹת שֶׁבְּיָדְךָ מֵתִים הֵם, אֲבָל אֱלוֹהֵינו הוּא אֱלוֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.
אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בָּחוּר הוּא אוֹ זָקֵן הוּא? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו? כַּמָּה עֲיָרוֹת כָּבַשׁ? כַּמָּה מְדִינוֹת לָכַד? כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לְמַלְכוּת? אָמְרוּ לוֹ: אֱלוֹהֵינו כּוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶם: וּמָה מַעֲשָׂיו? אָמְרוּ לוֹ: נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, קוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהֶבֶת, רָמְחוֹ לַפִּיד, מָגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָּרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים, וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְעוֹנֶה חַיּוֹת, צָר הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֵסִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים. אָמַר לָהֶם: מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם אוֹמְרִים, כִּי אֲנִי הוּא אָדוֹן הָעוֹלָם וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת נִילוּס. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ כָּל חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם: שְׁמַעְתֶּם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא “בֶּן חֲכָמִים, בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם” (ישעיה יט, יא). הֱשִׁיבָם: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּכֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא – “מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ”? (שמות ה, ב) (שמו“ר ה, יד; תנחומא וארא, ח; ילק”ש לשמות, קעה; שם, רמא).
כְּתָבִים – איגרות.
דְּבָרִים – דרישות ותביעות.
בֵּית גְּנָזָיו – ארכיון.
דִּפְתְּרָא שֶׁל אֱלוֹהוֹת – פנקס, מחברת, ובהם רשימת אלים.
חוּץ לַמְּדִינָה – מחוץ לעיר.
לְבַקֵּשׁ – לחפש.
רַבּוֹ – אדונו.
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – שאסור לכוהן להיכנס אליו.
שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם – השוטה הגדול ביותר בעולם.
כַּמָּה שְׁנוֹתָיו – בן כמה הוא.
עַד שֶׁלֹּא – לפני.
נוֹטֶה – מותח ומעמיד.
חוֹצֵב – מפיק.
רָמְחוֹ – חרבו.
עָבִים – עננים.
מְדַשֵּׁן – נותן טעם.
חַיּוֹת – יולדות.
צָר – יוצר.
“בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם” – אך לא אל.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.