מב “וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות ה, יד) – מִנָּה אֶת הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשּׁוֹטְרִים נִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם, וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם: “לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים” (שם שם, ז), הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים בָּאִים וּמוֹנִים הַלְּבֵנִים; נִמְצְאוּ חֲסֵרוֹת, הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים מַכִּים אֶת הַשּׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ מֻכִּים עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָם בְּיַד הַנּוֹגְשִׂים. אָמְרוּ: מוּטָב לָנוּ לִלְקוֹת, וְלֹא יִכָּשֵׁל יֶתֶר הָעָם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: “אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ” (במדבר יא, טז), אָמַר משֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי רָאוּי וּמִי אֵינוֹ רָאוּי. אָמַר לוֹ: “אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו” (שם) – אוֹתָם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם לִלְקוֹת עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים, הֵם יָּבֹאוּ וְיִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה הַזּוֹ (תנחומא בובר בהעלותך, כג).
יֶתֶר הָעָם – שאר בני ישראל.
נְמְצְאוּ חֲסֵרוֹת – נתברר שמספר הלבנים קטן מן הנדרש.
מֻכִּים עַל – מוכים בגלל.
מוּטֶָב לָנוּ לִלְקוֹת – עדיף שנספוג אנו את המכות.
מִי רָאוּי – להיות בין שבעים מנהיגי העם.
מָסְרוּ עַצְמָם – הקריבו את עצמם.
בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים – בסכום הלבנים שהוטל על העם לעשות יום יום.
יִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה – יקבלו את הכבוד.
*
מג “וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם” (שמות ה, יח) – הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקוֹשְׁשִׁים אֶת הַקַּשׁ בַּמִּדְבָּר וְרוֹמְסִים בַּחֹמֶר וּבַקַּשׁ; הָיָה הַקַּשׁ נוֹקֵב אֶת עִקְבֵיהֶם וְהַדָּם מִתְבּוֹסֵס בַּחֹמֶר. רָחֵל בַּת בְּנוֹ שֶׁל שׁוּתֶלַח הָיְתָה הָרָה לָלֶדֶת וְרָמְסָה בַּחֹמֶר עִם בַּעְלָהּ וְיָצָא הַוָּלָד מִמֵּעֶיהָ וְנִתְעָרֵב בְּתוֹךְ הַמַּלְבֵּן, וְיָרַד מִיכָאֵל וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נִגְזַר גְּזַר דִּין עַל מִצְרַיִם (פדר"א מז).
רוֹמְסִים – מערבבים טיט וקש על ידי דריכה.
נוֹקֵב – חודר, פוצע.
מִתְבּוֹסֵס – מתערבב.
שׁוּתֶלַח – משבט אפרים (במדבר כו, לו).
מַלְבֵּן – כלי מרובע שבתוכו מכינים את הלבנים.
מִיכָאֵל – המלאך.
כִּסֵּא הַכָּבוד – שעליו יושב הקב"ה.
*
מד “ אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ” (שמות ה, כא) – אָמַר רַ' יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַ' שָׁלוֹם: אָמְרוּ לְמשֶׁה: לְמָה אָנוּ דוֹמִים? לְשֶׂה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטֹּל אוֹתוֹ, רָץ הָרוֹעֶה אַחֲרָיו לְהַצִּילוֹ מִפִּי הַזְּאֵב. בֵּין הָרוֹעֶה וּבֵין הַזְּאֵב נִבְקַע הַשֶּׂה. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: משֶׁה, בֵּינְךָ לְבֵין פַּרְעֹה אָנוּ מֵתִים (שמו“ר ה, כ”א).
לִטֹּל – לקחת, לחטוף.
נִבְקַע – נחתך, נקרע לשניים.
משֶׁה – שבגלל דרישתו מפרעה לשלח את העם לא ניתן לבני ישראל תבן.
*
מה אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּרַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּמָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בּוֹא וְאַרְאֲךָ מֶה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ: מֵהֶם טִבְּעוּ בַּיָם, מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב, מֵהֶם מִעֲכוּ בַּבִּנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ” (שמות ה, כג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ וְאֵינָם! הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּ“אֵל שַׁדַּי” וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי וְלֹא אָמְרוּ לִי: מָה שְׁמֶךָ? אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה” (בראשית יג, יז), בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף – וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתַי; אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: “גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ” (שם כו, ג), בִּקְשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי; אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה” (שם כח, יג), בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטֹעַ אָהֳלוֹ וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי “מָה שְׁמֶךָ”? וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִי: “מָה שְׁמֶךָ” בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי: “וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ” (שמות ה, כג)! "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה (שם ו, א) –בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים (סנהדרין קיא ע"א).
אֲבוֹתַי – המצרים בתקופת השעבוד.
מִעֲכוּ בַּבִּנְיָן – ראו קטע מג.
עַל דָּבָר זֶה – בעקבות כל זה.
אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ – שלושת האבות.
נִגְלֵיתִי… בְּ“אֵל שַׁדַּי” וגו' – הקב"ה נגלה לאבות בשם “אל שדי” (כגון בראשית יז, א), שפירושו רב כוח ועוצמה, ובכל זאת לא הטילו ספק ביכולותיו של האל ובכוחו, גם כשהבטחותיו לא התגשמו.
בִּקֵּשׁ – חיפש.
שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה – בראשית כו, כ־כא.
לִנְטֹעַ – להעמיד.
מֵאָה קְשִׂיטָה – בראשית לג, יט.
אָמַרְתָּ לִי – ובכך ניתן ביטוי לפקפוק בכוחותיו של הקב"ה (שמות ג, יג).
שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים – שנלחם בהם יהושע בעת כיבוש הארץ (יהושע יב, ז־כד).
*
מו “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה משֶׁה וְאַהֲרֹן תִּפְרִיעוּ אֶת הָעֶם מַמָּעָשָיו” (שמות ה, ד) – מָהוּ ‘לָמָּה’? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם לָמָה וְדִבְרֵיכֶם לָמָה. “לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם” (שם) – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִים אַתֶּם אוֹמְרִים: “נֵלְכָה נָּא… וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ” (שם שם, ג) – לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם!: (שמו"ר ה, טז).
אַתֶּם לָמָה – לא כלום, דבר חסר ערך (לא + מה).
פָּנוּי – פטור, חופשי.
בִּשְׁבִיל – בגלל.
“לְסִבְלֹתֵיכֶם” – לעבודתכם (כשאר העם)
*
מז “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים” (שמות ה, ט) – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֲלָם, לְפִי שֶׁהָיוּ נוֹחִין בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר” (שם) – אַל יְהוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין וְאַל יִהְיוּ נְפֵשִׁים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמו"ר ה, יח).
מְגִלּוֹת – כתבים.
מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן וגו' – מוצאים הנאה ותקוות גאולה בקריאתם מדי שבת.
נוֹחִין – נחים.
יִהְיוּ נְפֵשִׁים – ינוחו.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.