מח “וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין, וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן” (שמות ז, י־יא) – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּרְעֹה מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם וּמְקַרְקֵר אַחֲרֵיהֶם כְּתַרְנְגֹלֶת, וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אוֹתוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם?! בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בְּנֵי אָדָם מוֹלִיכִים פְּרַקְמַטְיָא לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לָהּ, כְּלוּם מְבִיאִין מֻרְיָס לְאִסְפַּמְיָא, דָּגִים לְעַכּוֹ? אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַכְּשָׁפִים בִּרְשׁוּתִי הֵם? מִיָּד שָׁלַח וְהֵבִיא תִּינוֹקוֹת מִן אַסְכּוֹלֵי שֶׁלָּהֶם וְעָשׂוּ אַף הֵם כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: רְאִי, הֵיאַךְ בָּאוּ הַיְּהוּדִים לְשַׂחֵק בִּי – וְעָשְׂתָה כָּךְ.
“וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם” (שם שם, יב) – אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמֹשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם? אָמַר לָהֶם משֶׁה: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקִיל (שמו“ר ט, ו־ז; מנחות פה ע”א; תנחומא בובר וארא, יב).
מְשַׂחֵק – לועג.
אוֹתוֹתָיו – מעשי פלא ונס.
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.
מוֹלִיכִים פְּרַקְמַטְיָא –מביאים סחורה.
כְּלוּם – האם.
מֻרְיָס לְאִסְפַּמְיָא – רוטב מבשר דגים אל אזור ספרד של היום (שבה הוא מצוי בשפע).
בִּרְשׁוּתִי הֵם – ומצרים התפרסמה בכשפיה ובקוסמיה.
תִּינוֹקוֹת – ילדים.
אַסְכּוֹלֵי – בית ספר.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא – ולא זו בלבד.
יוֹחָנִי וּמַמְרֵא – מראשי החרטומים במצרים.
עֲפָרַיִם – מקום שהתפרסם בתבן הרב שבו.
הַבְּרִיוֹת אוֹמְרִין וגו' – פתגם עממי הוא, ותרגומו: לעיר של ירקות – הבא ירקות.
*
מט “כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל” (משלי כט, יא) –זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר, שֶׁמַּעֲשֵׂי כְּשָׁפִים הֵם מָה שֶׁעָשׂוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחֲזֹר לִבְרִיָּתוֹ וְיִבְלַע אֶת תַּנִּינֵיהֶם.
“וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם” (שמות ז, יב) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִּבְרִיָּתוֹ וּבָלַע אוֹתָם. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמָר: וּמָה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה: בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְּאוֹ – עַכְשָׁו הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ? אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע כָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם עֲשָׂרָה עֳמָרִים – וְלֹא הָעֳבָה, וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָמַר: זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן (שמו"ר ט, ז).
מַלְעִיג – לועג.
תַּנִּין – מין נחש.
יַחֲזֹר לִבְרִיָּתוֹ – ישוב לצורתו המקורית שבה נברא, לצורת המטה.
חָזַר הַמַּטֶּה וגו' – שב לצורת המטה, כפי שנברא.
נֵס בְּתוֹךְ נֵס – נס כפול.
עֳמָרִים – העומר הוא מידת נפח גדולה.
לא הָעֳבָה – לא נעשה עבה יותר בשל כך.
*
נ “כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה” (שמות ז, יד) – אָמְרוּ: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַאֲרִי וְחַיּוֹת וְשׁוּעָל שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בִּסְפִינָה, וְהַחֲמוֹר גּוֹבֶה מֶכֶס מִן הַסְּפִינָה. אָמַר לָהֶם הַחֲמוֹר: תְּנוּ לִי מֶכֶס. אָמַר לוֹ שׁוּעָל לַחֲמוֹר: כַּמָּה עַזִּים פָּנֶיךָ! אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת עִמָּנוּ וְאַתָּה שׁוֹאֵל מֶכֶס? אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר: מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו אֲנִי מַכְנִיס. אָמַר הָאֲרִי: קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה – וְיָצָא וּטְרָפוֹ לַחֲמוֹר וּנְתָנוֹ לַשּׁוּעָל. אָמַר לוֹ: סַדֵּר לִי אֵיבָרָיו שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה. הָלַךְ הַשּׁוּעָל וְסִדְּרָם. רָאָה לִבּוֹ, נְטָלוֹ וַאֲכָלוֹ. כְּשֶׁבָּא הָאֲרִי מָצָא אֵיבָרָיו נְתוּחִים, אָמַר לוֹ: לִבּוֹ שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה הֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! לֹא הָיָה לוֹ לֵב, שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה נוֹטֵל מֶכֶס מִן הַמֶּלֶךְ. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, אִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב, לֹא הָיָה אוֹמֵר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים: תֵּן לִי דּוֹרוֹן (ילק"ש לשמות, קפב).
חַיוֹת וְשׁוּעָל – חיות שונות וביניהן שועל.
הוֹלְכִים – נוסעים.
מֶכֶס – דמי מעבר.
עַזִּים פָּנֶיךָ – חצוף אתה.
שׁוֹאֵל – דורש.
לִגְנָזָיו – לאוצר המלך.
קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה – אל החמור.
נְטָלוֹ – לקח אותו.
נְתוּחִים – חתוכים.
הָיָה לוֹ לֵב – שהוא מושב החוכמה.
דּוֹרוֹן – מתנה (ראו לעיל קטע מא).
*
נא “הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה” (איוב לו, כב) – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ – פִּתְאוֹם מֵבִיא עָלָיו עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בּוֹ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה לְפַרְעֹה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב בּוֹ (שמו"ר ט, ט).
“מוֹרֶה” – והמילה נדרשת במשמעות של מזהיר.
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.
מְבַקֵּשׁ – רוצה.
עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ – לפני שירגיש.
מַתְרֶה לְפַרְעֹה – מזהיר את פרעה.
שֶׁיָּשׁוּב בּוֹ – שיתחרט (על עקשנותו).
*
נב “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם… וְיִהְיוּ דָם” (שמות ז, יט) – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: לָמָּה לֹא לָקוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי משֶׁה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדְךָ; חַיֶּיךָ, לֹא יִלְקוּ אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמו"ר ט, י).
לָקוּ – הוכו (במטה) ונפגעו.
אֵינוֹ דִּין – אין זה נכון וראוי.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
*
נג לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת דָּם תְּחִלָּה? שֶׁהָיוּ פַּרְעֹה וְהַמִּצְרִים עוֹבְדִים לַיְּאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וְהַכֵּה אֶת אֱלהֵיהֶם לִפְנֵיהֶם. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: הַכּוּ אֶת הָאֵלִים וְיִבָּהֲלוּ הַכְּמָרִים, שֶׁאֵין נִפְרָע מִן הָאֻמָּה אֶלָּא אִם כֵּן נִפְרָע מֵאֱלוֹהֶיהָ תְּחִלָּה.
“עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם” (שמות ז, יט) – בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַמַּיִם נַעֲשׂוּ דָּם. “וְעַל כָּל מִקְוֶה מֵימֵיהֶם” (שם) – אֲפִלּוּ מָה שֶׁהָיָה בְּקִיתוֹן נַעֲשָׂה דָם, וַאֲפִלּוּ מָה שֶׁהָיָה הַמִּצְרִי רוֹקֵק מִתּוֹךְ פִּיו נַעֲשָׂה דָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם” (שם). אָמַר רַ' אָבוּן הַלֵּוִי: מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הָיוּ הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בְּבַיִת אֶחָד, וְהָיְתָה הַגִּגִּית מְלֵאָה מַיִם, וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית דָּם, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְשׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹכָהּ. וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם – וְנוֹתֵן לוֹ, נִמְצְאוּ בְּיַד מִצְרִי דָּם. וְאוֹמֵר לוֹ: בּוֹא אֲנִי וְאַתָּה וְנִשְׁתֶּה מִן קְעָרָה אַחַת, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם. וּכְשֶׁהָיָה מִצְרִי לוֹקֵחַ מַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים – הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם. מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל (תנחומא בובר וארא, יד; שמו"ר ט, י).
עוֹבְדִים לַיְּאוֹר – בתור אל.
מְשַׁל הֶדְיוֹט – פתגם (במקורו ארמי) בפי פשוטי העם.
הַכְּמָרִים – הכוהנים העובדים אותם. נִפְרָע – מעניש.
קִיתוֹן – כד.
רוֹקֵק – יורק.
נְתוּנִים – מתגוררים.
לוֹקֵחַ… בְּדָמִים – קונה בכסף.
*
נד אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם” (שמות ז, כ)? – מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁהָיָה לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ, מִשֶּׁהָיָה לוֹקֶה עַל מֵעָיו הוֹפֵךְ עַצְמוֹ וְלוֹקֶה עַל כָּל גּוּפוֹ; כָּךְ הָיָה הַיְאוֹר מֵהַפֵּךְ עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ הַמַּכָּה, וְלֹא הָיָה מוֹעִיל, שֶׁכֻּלּוֹ נֶהְפַּך לְדָם" (שמו"ר ט,יא).
לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ – סופג מלקות מאדונו.
מֵעָיו – בטנו.
הוֹפֵךְ עַצְמוֹ וגו' – מתהפך (כדי להירגע מן המלקות שספג) וכך לוקה גם על גבו.
*
נה בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו מָה עוֹשֶׂה? מְשַׁלֵּחַ עָלֶיהָ לִגְיוֹנוֹת וְהֵם מַקִּיפִים עָלֶיהָ. בַּתְּחִלָּה סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו יוֹרֶה בָּהֶם חִצִּים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם דְּרוֹלוֹמַסְיָא; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו זוֹרֵק בָּהֶם נֵפְט; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מְגָרֶה בָּהֶם אֻכְלוּסִין הַרְבֵּה; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹסֵר אוֹתָם בְּבֵית הָאֲסוּרִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו הוֹרֵג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם” (תהלים עח, מד); לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים – אֵלּוּ הַצְּפַרְדְּעִים, שֶׁקִּרְקוּרָן הָיָה קָשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר; לֹא חָזְרוּ, יָרָה עֲלֵיהֶם חִצִּים – אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרִים כְּחֵץ זֶה; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים – זֶה עָרוֹב; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם דְּרוֹלוֹמַסְיָא – זֶה הַדֶּבֶר, וְהָרַג אֶת מִקְנֵיהֶם; לֹא חָזְרוּ, זָרַק בָּהֶם נֵפְט – זֶה הַשְּׁחִין; לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת – זֶה הַבָּרָד; לֹא חָזְרוּ, גֵּרָה בָהֶם אֻכְלוּסִין הַרְבֵּה – זֶה הָאַרְבֶּה; לֹא חָזְרוּ, חֲבָשָׁם בְּבֵית הָאֲסוּרִים – זֶה הַחשֶׁךְ; לֹא חָזְרוּ, הָרַג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם – “וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” (שמות יב, כט).
כָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא עֲלֵיהֶם: חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבִים מֵימֵיהֶם, לְפִיכָךְ – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם” (תהלים עח, מד); חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים פְּרַגְמָטֵיהֶם, הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים וְהָיוּ מְטָרְפִין אוֹתָם; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂים לָהֶם בָּאָרֶץ – הִרְחִישׁ אֶת הָאָרֶץ כִּנִּים; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים אֶת בְּנֵיהֶם כְּפֵדָגוֹג זֶה – שָׁלַח בָּהֶם עָרוֹב: אֲרָיוֹת, זְאֵבִים, נְמֵרִים וְדֻבִּים וּנְחָשִׁים. הָיוּ לְמִצְרִי חֲמִשָּׁה בָּנִים וְהָיָה נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָם לְשׁוּק בְּיָדוֹ. בָּא אֲרִי נוֹטֵל אֶחָד, זְאֵב – אֶחָד, דֹּב – אֶחָד, נָמֵר – אֶחָד, נָחָשׁ שָׂרָף – אֶחָד. הָיָה יִשְׂרָאֵל נִכְנָס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל מִצְרִי לְבַדּוֹ. אוֹמֵר לוֹ הַמִּצְרִי: הֵיכָן בָּנַי? אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל: שֵׁב וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ חֶשְׁבּוֹן: בָּא הָאֲרִי נָטַל אֶחָד, וְהַזְּאֵב – אֶחָד, הַדֹּב – אֶחָד וְהַנָּמֵר – אֶחָד, וְנָחָשׁ שָׂרָף – אֶחָד. חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ רוֹעִים אֶת מִקְנֵיהֶם – שָׁלַח אֶת הַדֶּבֶר בְּמִקְנֵיהֶם; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בַּלָּנִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁחִין; חָשְׁבוּ לְסָקְלָם בַּאֲבָנִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַבָּרָד; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ כּוֹרְמֵיהֶם – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הָאַרְבֶּה וְאָכַל אִילָנוֹתֵיהֶם; חָשְׁבוּ לְחָבְשָׁם בְּבֵית הָאֲסוּרִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַחֹשֶׁךְ; חָשְׁבוּ לַהֲרֹג אוֹתָם – “וַה' הִכָּה כָּל בְּכוֹר” (שמות יב, כט); חָשְׁבוּ לְשַׁקֵּעַ אוֹתָם בַּמַּיִם – “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף” (תהלים קלו, טו) (תנחומא בא, ד).
בְּטַכְסִיס – בתחבולות מלחמה.
מְדִינָה – עיר.
לִגְיוֹנוֹת – יחידות צבא.
סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם – חוסם את הספקת המים לעיר.
חָזְרוּ – התחרטו (ונכנעו).
קוֹלָנִים – אנשים וכלים מרעישים.
בַּרְבָּרִים – כוחות צבא אכזריים במיוחד.
דְּרוֹלוֹמַסְיָא – מהומה, הרס וחיסול (המזון).
נֵפְט – בוער באש.
בָּלִיסְטְרָאוֹת – אבנים גדולות המושלכות למרחק בעזרת מנוף מיוחד.
מְגָרֶה – משסה.
קָשֶׁה – מציק ומכביד מאוד.
חֲבָשָׁם – כלא אותם.
טוֹעֲנִים פְּרַגְמָטֵיהֶם – יישאו כסבלים את סחורותיהם.
מְטָרְפִין – נושכים (את הסחורות) ומשחיתים אותן.
עוֹשִׂים לָהֶם בָּאָרֶץ – עובדים בעבודת האדמה.
הִרְחִישׁ – השריץ.
טוֹעֲנִים וגו' – נושאים את ילדיהם כדרכו של מחנך.
נוֹטֵל – לוקח.
מִקְנֵיהֶם – עדריהם.
בַּלָּנִים – מחממים מים בבית המרחץ (והשחין היא מחלת עור צורבת).
כּוֹרְמֵיהֶם – עובדים בכרמים.
לְשַׁקֵּעַ – להטביע.
*
נו “וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות ח, ב) – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה וּמִלְּאָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה; עֲקִיבָא! מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת – צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, שָׁרְקָה לָהֶם וְהֵם בָּאוּ (סנהדרין פז ע"ב).
מִלְּאָה – על ידי שהשריצה באופן פלאי צפרדעים רבות.
מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? – מדוע אתה מתעסק בענייני אגדה?
כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וגו' – הפסֵק לדבר, ופנה לעסוק בענייני הלכה מסובכים, בדיני נגעים ואוהלות (שתי מסכתות במשנה העוסקות בענייני טומאה וטהרה), שבהם היה כוחו של ר' עקיבא גדול.
שָׁרְקָה לָהֶם – לשאר הצפרדעים.
*
נז “וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ” (שמות ז, כח) – כְּשֶׁהָיְתָה הַמִּצְרִית לָשָׁה אֶת הָעִסָּה וּמַסֶּקֶת אֶת הַתַּנּוּר, בָּאִין הַצְּפַרְדְּעִים וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הָעִסָּה וְאוֹכְלִין אֶת הַבָּצֵק, וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וּמְצַנְּנִין אוֹתוֹ וְנִדְבָּקוֹת בַּפַּת.
“וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְּפַרְדְּעִים” (שם שם, כט) – אָמַר רַ' אַחָא: “בְכָה” וַדַּאי, שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, וְטִפָּה אַחַת יוֹרֶדֶת עַל לִבּוֹ, וְנִבְקַעַת שָׁם וְנַעֲשָׂה צְפַרְדֵּעַ. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם עָפָר, וְהָיְתָה טִפָּה שֶׁל מַיִם בּוֹ, הָיָה נַעֲשֶׂה צְפַרְדֵּעַ. חִזְקִיָּה בְּרַבִּי אָמָר: אִם כַּשִּׁיטָה הַזּוֹ – לֹא לָקוּ בָּתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם בְּשַׁיִשׁ וּבִפְסֵיפַס, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הַצְּפַרְדֵּעַ עוֹלָה מִן הַתְּהוֹם וְאוֹמֶרֶת לַשַּׁיִשׁ: עֲשֵׂה לִי מָקוֹם, שֶׁאֶעֱלֶה וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאִי, וְהָיָה נִבְקָע הַשַּׁיִשׁ – וְעוֹלָה וְנוֹטֶלֶת בֵּית הַסְּתָרִים שֶׁלָּהֶם וּמְסָרַסְתָּם (שמו"ר י, ב־ג).
“וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ” – הכלים שבהם מכינים את הבצק.
הָעִסָּה – הבצק.
מַסֶּקֶת – מדליקה.
“בְכָה” וַדַּאי – את תיבת “בכה” יש להבין כפשוטה.
יוֹרֶדֶת עַל לִבּוֹ – מגיעה לתוך גופו.
אִם כַּשִּׁיטָה הַזּוֹ וגו' – לפי דרך זו של פרשנות, בתי העשירים, העשויים שיש (ולא עפר). לא הוכו במכת צפרדעים.
בּוֹרְאִי – הקב"ה.
בֵּית הַסְּתָרִים – איברי המין.
*
נח “וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ” (שמות ח, יא) – כָּךְ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים: כָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּצָרָה הֵם מַכְנִיעִים עַצְמָם, וְכֵיוָן שֶׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת חוֹזְרִים לְקִלְקוּלָם (שמו"ר י, ו; שם יב, ז; תנחומא בובר וארא, כב).
לְקִלְקוּלָם – להתנהגותם הפגומה.
*
נט “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם” (שמות ח, יב) – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עָפָר שֶׁהֵגֵן עָלֶיךָ כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקֶה עַל יָדֶךָ (שמו"ר י, ז).
כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי – וגופתו נטמנה בחול (שמות ב, יב).
אֵינוֹ דִּין – ראו קטע נב.
*
ס “וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד” (שמות ט, כד) – נֵס בְּתוֹךְ נֵס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל בָּרָד מְלֵאוֹת אֵשׁ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: אֵשׁ וּבָרָד פְּתוּכִים זֶה בָּזֶה. אָמַר רַ' חָנָן: טַעֲמוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה – כְּפֶרֶט זֶה שֶׁל רִמּוֹן, שֶׁחַרְצַנּוֹ נִרְאֶה מִתּוֹכוֹ; וְטַעֲמוֹ שֶׁל רַ' נְחֶמְיָה – כַּעֲשָׁשִׁית זוֹ, שֶׁמַּיִם וְשֶׁמֶן מְעֹרָבִים כְּאֶחָד וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מִתּוֹכָם. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה. לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיַחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהוּבִים זֶה לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בַּמִּצְרִים. הֱוֵי: “וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”. הָיָה יוֹשֵׁב מִצְרִי – נִכְוָה בַּבָּרָד, עוֹמֵד – נִכְוָה בָּאֵשׁ (שמו“ר יב, ד; במ”ר יב, ח; שהש"ר ג,כ).
נֵס בְּתוֹךְ נֵס – נס כפול: עצם ירידת הברד ואופיו.
צְלוֹחִיּוֹת – כלי זכוכית.
מְכַלָּה – משמידה.
פְּתוּכִים – מעורבבים.
טַעֲמוֹ – הסברו.
כְּפֶרֶט זֶה וגו' – כגרגר רימון אדום־לבן שגלעינו נראה מבחוץ בשל שקיפותו.
כַּעֲשָׁשִׁית וגו' – מנורה שהשמן שבה דולק כשהוא צף על פני מים.
לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים – יחידות צבא עזות נפש.
לְיָמִים – לאחר זמן.
צְהוּבִים – שונאים.
הֱוֵי – לפיכך.
*
סא “הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד” (שמות ט, יח) – זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמָר: סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל, אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד (שמו"ר יב, ב).
“כָּעֵת מָחָר” – בדיוק בשעה זו מחר.
סָרַט וגו' – שרט, שירטט קו (על קיר ששימש מעין שעון שמש)
*
סב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כֵּיוָן שֶׁבָּא אַרְבֶּה שָׂמְחוּ הַמִּצְרִים, אָמְרוּ: נִקְבֹּץ וְנִשְׁלֹק מֵהֶם וּנְמַלֵּא מֵהֶם חָבִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְשָׁעִים, בַּמַּכָּה שֶׁהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בָּהּ אַתֶּם שְׂמֵחִים?! מִיָּד “וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד” (שמות י, יט) זֶה רוּחַ מַעֲרָבִית, “וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה” (שם). מַהוּ “לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם” (שם)? אֲפִלּוּ מָה שֶׁבִּקְדֵרוֹת וּבְחָבִיּוֹת מְלוּחִין פָּרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם (שמו"ר יג, ז; תנחומא וארא, יד).
נִקְבֹּץ וְנִשְׁלֹק – נאסוף ונבשל במים רותחים.
מְלוּחִין – שנמלחו (למשמרת).
*
סג “וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה” (שמות י, כב) – אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי: אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל הָיָה. “וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים” (שם שם, כג) – בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב – לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְהָעוֹמֵד – אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב, וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ – לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף.
בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה הָיָה הֶעָנָן מַחֲשִׁיךְ לְמִצְרִים וּמֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל מִצְרִים וְהָיוּ רוֹאִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ… כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב” (שם יא, ב) – הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים אֵצֶל הַמִּצְרִים וְאוֹמְרִים לָהֶם: הַשְׁאִילֵנִי אוֹתוֹ הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵין לִי, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ, הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים לְשַׁקֵּר בָּנוּ – הָיוּ נוֹטְלִים אוֹתָם בִּימֵי הַחשֶׁךְ וְלֹא הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים (תנחומא בא, ג; שמו“ר יד, ג; ילק”ש לשמות,קפו).
כָּפוּל וּמְכֻפָּל – שנאמר “חושך” ו“אפילה”.
רָבוּץ – רובץ, שוכב.
לזְקֹף – להזדקף, לעמוד.
לְשַׁקֵּר בָּנוּ – לקחת את הכלים לצמיתות ולא רק בהשאלה.
נוֹטְלִים – לוקחים.
*
סד “וּלְכָל בְּנֵייִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם” (שמות י, כג)
“בְּאֶרֶץ גּשֶׁן” – לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “בְּמוֹשְׁבֹתָם”, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה יְהוּדִי נִכְנָס הָיָה אוֹר נִכְנָס וּמֵאִיר לוֹ מָה שֶׁבְּחָבִיּוֹת וּבְתֵבוֹת וּבְמַטְמוֹנִיּוֹת (שמו"ר יד, ג).
בְּאֶרֶץ גּשֶׁן – מקום מושבם של בני ישראל במצרים.
מַטְמוֹנִיּוֹת– מקומות מסתור.
*
סה לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחשֶׁךְ? לְפִי שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל פּוֹשְׁעִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם פַּטְרוֹנִין מִן הַמִּצְרִים וְהָיָה לָהֶם שָׁם עשֶׁר וְכָבוֹד, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אָבִיא עֲלֵיהֶם מַכָּה בְּפַרְהֶסְיָא וְיָמוּתוּ, יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ כָּךְ עָבַר עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ הֵבִיא עַל הַמִּצְרִים אֶת הַחשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתָם שׂוֹנְאֵיהֶם (שמו"ר יד, ג; תנחומא וארא,יד).
פַּטְרוֹנִין – תומכים, אנשים שהגנו עליהם.
בְּפַרְהֶסְיָא – לעיני הכול.
כְּשֵׁם שֶׁעָבַר וגו' – מה שאירע לנו אירע גם להם (ואין לראות במכות את ידו של הקב"ה).
קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם – בני ישראל קוברים את הפושעים שמתו.
שׂוֹנְאֵיהֶם – המצרים.
*
סו “כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ ישְׁבֵי תֵבֵל” (ישעיה כו, ט) – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמַּכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים גָּרְמוּ לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּיצַד? הָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי כּוּשׁ וּבְנֵי מִצְרַיִם; הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ, וְהַכּוּשִׁים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ הַצְפַרְדְּעִים עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם: הַגְּבוּל שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת לְתוֹכוֹ – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ (שמו"ר ב).
בֵּינֵיהֶם – בין יושבי תבל.
כּוּשׁ – מדינה מדרום למצרים.
תְּחוּמֵינוּ – גבולנו.
הַגְּבוּל שֶׁהָיוּ וגו' – כל מקום שאליו נכנסו הצפרדעים התברר שאינו תחום כוש.
*
סז מְשַׁל פַּרְעֹה, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְרוֹעֶה אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים, מָצָא רָחֵל אַחַת, מְשָׁכָה בֵּינֵיהֶם. שָׁלַח בַּעְלָהּ אֶצְלוֹ, אָמַר: תֵּן לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ אֶצְלִי רָחֵל. אָמַר הַבַּעַל: הוֹדִיעוּ לִי מֵהֵיכָן הוּא מַשְׁקֶה בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְסָתַם אֶת הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל, אָמַר הַבַּעַל: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא מַרְבִּיץ אֶת בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְהָרַס אֶת הַצְּרִיפִין. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא רוֹעֶה. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ, וְשָׂרַף אֶת כָּל הָעֵשֶׂב שֶׁהָיָה לוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן בְּנוֹ הוֹלֵךְ לִלְמֹד בְּאַסְכּוֹלֵי. וְהָלַךְ וְלָקַח בְּנוֹ תַּחַת יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: הֲרֵי רְחֵלְךָ. הָיָה מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ, וְאַחַר כָּךְ חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אֵין רְחֵלְךָ בְּיָדִי, לָמָה אַתָּה חוֹבְשֵׁנִי? מָה יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי עוֹד? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כָּל מָה שֶׁיָּלְדָה וְגִזּוֹתֶיהָ כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיְתָה אֶצְלְךָ. הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא נְתַתִּיהָ, וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים: עָמַד בִּדְבָרָיו וְלֹא שְׁלָחָהּ לוֹ – וְהוּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. כָּךְ הַבַּעַל – זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָחֵל – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, רוֹעֵה חֲזִירִים – זֶה פַּרְעֹה. יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְנָתַן עֲלֵיהֶם מִסִּים. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה: אֱמֹר לְפַרְעֹה “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי” (שמות ח, טז). הָלַךְ וְאָמַר לוֹ. הִתְחִיל אוֹמֵר “מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ” (שם ה, ב). הִתְחִיל משֶׁה אוֹמֵר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר “מִי ה'” וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּחַ. אָמַר לוֹ: הֵיכָן מִצְרִים שׁוֹתִים? אָמַר לוֹ: מִנִּילוּס. אָמַר לוֹ: הֲפֹךְ אוֹתוֹ לְדָם. הִתְחִילוּ הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁים לִשְׁתּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין. חָזַר וְאָמַר: “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי” – וְלֹא רָצָה. אָמַר לוֹ: הֵיכָן בְּהֶמְתּוֹ רוֹעָה בַּמִּדְבָּר? שָׁלַח עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבֵּר כָּל עֵץ שֶׁלָּהֶם וְשָׂרַף אֶת הַכֹּל, וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח לָהֶם אַרְבֶּה וְאָכַל כָּל יֶרֶק הָעֵץ, וְנָטַל מַקֵּל וְעָרַף כָּל בְּהֶמְתּוֹ. הֵבִיא עָלָיו כָּל הַמַּכּוֹת וְלֹא רָצָה לְשַׁלְּחָם, וְאַחַר כָּךְ נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: “קוּמוּ צְּאוּ” (שם יב, לא). רָדַף אַחֲרֵיהֶם, תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּצַד בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף” (תהלים קלו, טו). הִתְחִיל פַּרְעֹה אוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא שִׁלַּחְתִּים, וְהֵם אוֹמְרִין: רְאֵה אִישׁ שֶׁעָמַד בְּדִבּוּרוֹ, מִשֶּׁשִּׁלְחָם הֲרֵי הוֹרְגוֹ (שמו"ר כ, א).
מְשַׁל פַּרְעֹה – משל העוסק בעניין פרעה.
רָחֵל – כבשה.
מְשָׁכָהּ – הניח אותה (בין חזיריו).
מַרְבִּיץ – נותן להן לנוח.
צְרִיפִין – דיר הבהמות. אַסְכּוֹלֵי – בית ספר.
תַּחַת יָדוֹ – לרשותו.
מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ – מוביל את הרחלה ומחזירה לרשותו.
חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ – אסר (את הרועה) עם בנו.
גִזּוֹתֶיהָ – הצמר שנגזז ממנה.
וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים וגו' – המשך דברי רועה החזירים: כל בני האדם יאמרו כי יפה עשה כשהתעקש על עמדתו, שהרי בסופו של דבר התברר כי בעל הרחל ביקש מלכתחילה תואנה לפגוע בו, בין שהיה מחזיר לו את הכבשה ובין שלא.
עָרַף – שבר צוואר.
נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ – במכת בכורות.
תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ – כשהטביע את פרעה בים סוף.
וְהֵם אוֹמְרִין – המשך דברי פרעה: מלכתחילה הכביד הקב"ה את לבו כדי לפגוע בו, ועניין שילוח עם ישראל היה בבחינת תואנה לכך בלבד.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.