א. המפלגה אינה מטרה לעצמה. צרכיה, תועלתה ומעמדה אינם זכאים להכריע בקביעת דרכה. רק נאמנות מלאה ובלתי מסוייגת לצרכים, לערכים וליעודים של העם, המדינה והמעמד העובד, ומילוי השליחות ההיסטורית של שלושה אלה להלכה ולמעשה, הקנו למפלגת פועלי א"י כשרה ומעמדה כמדריך העומד בראש פועלי ישראל, המדינה והעם. ורק נאמנות מתמידה זו תקבע ותבטיח מעמד זה של המפלגה גם להבא.

ב. אין העם היהודי זהה עדיין עם מדינת ישראל, והוא הדין להיפך. אין גם המדינה זהה עדיין עם המעמד העובד בתוכה, וכל עוד נמשך תהליך קבוץ הגליות זהות זו לא תיתכן.

אין גם העם היהודי דומה לעמים אחרים במבנהו הכלכלי, במעמדו ובגורלו ההיסטורי, ומדינת ישראל שונה מכל שאר המדינות בתנאי קיומה ובטחונה ובמשימה.

התהוותו, מפעלו ויעודו של המעמד העובד בישראל אף הם יחידים במינם. אם כי אין לראות העם היהודי מחוץ למסגרת המשפחה האנושית כולה וכנפרד לגמרי מכל שאר העמים. גם מדינת ישראל שותפת טבעית וחוקית לארגון האומות המאוחדות; והמעמד העובד הוא חבר ובן־ברית בברית העובדים בעולם כולו.

ג. היחוּד וזיקת־הגומלין; העצמאות והתלות ההדדית; השוני והשותפות הכללית אינם סותרים זה לזה אלא משלימים זה את זה, ושניהם כאחד טבוּעים בחייהם ובגורלם של העם היהודי, של המדינה ושל המעמד העובד בישראל. ורק מתוך ראיה נכוחה ובהירה של שני צדי המטבע בהיסטוריה החדשה שלנו, ורק מתוך הסקת מסקנות מוכרחות ממצבנו המיוחד, ממאבקנו על קיומנו העצמאי ומקשרינו המצויים והרצויים עם העולם כולו, – זכתה מפלגת פועלי א"י להתייצב בחמשים השנים האחרונות בראש המהפכה היוצרת ששינתה פני האומה והמולדת ועיצבה דמותו של המעמד העובד בישראל.

ד. מהפכה זו בהיסטוריה החדשה שלנו נתגלתה בששה אלה: בעליה; בעבודה; בהגנה; בהגשמה חלוצית; בהתעצמוּת כלכלית, תרבותית ומדינית; בהנחת יסודות לחברה חדשה.

ה. מגמת המהפכה היא גאולה מלאה ושלמה, לאומית וחברתית, של העם העברי בכוח עצמו, מתוך זיקה לשאיפת הגאולה האוניברסלית של המין האנושי כולו.

ו. מגמה זו בכללה שנויה בתורתם של ההוגים ומורי־הדרך המעולים של כל העמים בכל הדורות, והיא מגולמת בדורות האחרונים בתנועה מאורגנת ולוחמת של אנשי הרוח והעבודה הקיימת כמעט בכל הארצות.

ז. מגמה זו קיבלה ביטוי עליון, אדיר ומקורי בנביאי־ישראל ובמשאיהם הנצחיים לאחרית הימים, והיא נספגה בחזון המשיחי של עם ישראל. חזון זה פשט צורה ולבש צורה, בעקב התמורות הרוחניות והמדיניות שחלו בעמנו במסעו ההיסטורי הארוך, מתוך מגעי השפעת־גומלין עם העמים שנפגשו בדרכו. אבל מהותו היסודית של החזון עומדת בעינה כל השנים, והיא – גאולה שלמה, יהודית ואנושית.

ח. מחוז חפצה של המהפכה האנושית בתוקפתנו היא: הבטחת חירות, שויון, שלום, סיפוק מלוא הצרכים והתעלוּת מתמדת לכל העם ולכל אדם, ללא כל אפליה, קיפוח ושעבוד, ללא שלטון אדם באדם ועם בעם, אלא מתוך שותפות וזיקת גומלין של עמים ובני־אדם שוי־זכויות ובני־חורין.

ט. העצמה המוסרית הטבועה בחזון המשיחי של העם היהודי קיימה וליוותה אותו בכל תהפוכות גורלו בארצו ובנדודיו בקרב העמים בנכר, והיא אשר הביאה בימינו לחידוש מדינת ישראל, לראשית קיבוץ־גליות, וליצירת תאים ראשוניים של החברה החדשה, שאין דוגמתם עדיין בעולם כולו.

י. המהפכה היוצרת שנתחוללה בחיינו בדורות האחרונים עודנה בראשיתה, והדרך לגאולה לאומית וחברתית מלאה עדיין ארוכה, קשה וזרועה מכשולים וסכנות. לא נגיע למחוז־חפצנו ההיסטורי מתוך הליכה בדרכים כבושות כביכול, על ידי מפלסים ומורי־דרך זרים, ולא נעשה מלאכתנו ההיסטורית בכלים שאולים מתנועות בארצות אחרות.

יא. בהתוית דרכנו לקראת מחוז־חפצנו עלינו להכיר הזמן בו אנו פועלים; המרחב בו אנו חיים; התנאים בהם נתונים בני עמנו בתפוצתם; הנסיבות בהן קמה, נאבקה ויצרה מדינתנו; הכוחות החיוביים והשליליים הפועמים בתוכנו.

יב. לא די לדגול במטרה נכספת אלא יש לגייס כוחות שיבטיחו התקדמות מתמדת לקראת המטרה והתגברות על המכשולים הזרועים בדרכה. ולא נגייס כוחות אם לא נתגייס תחילה, ואם לא נפנה כל תביעה קודם כל כלפני עצמנו.

יג. התקופה שבה אנו חיים ופועלים עומדת בסימן התחרות ונגודים של שני גושים יריבים בעלי עצמה ראשונה בעולם; עליתה והתעצמותה של יבשת אסיה רבת־אוכלוסין ודלת־אמצעים; כיבושים מהפּכניים של מדע וטכנולוגיה שיש בהם גם להעלות ולהעשיר המין האנושי וגם להרסו ולהרחיבו; פחד כללי ממלחמת עולם שלישית.

יד. ישראל אינה אדישה לגבי הריב האידיאולוגי שבין הגושים. היא פוסלת כל משטר עריצות, רודנות ושלילת חירות האדם ושויונו, בכל צורה שהיא; אבל שאיפתה לשלום וחרדתה למצב התפוצות מחייבת אותה לקיים יחסים תקינים עם כל המדינות מבלי לבדוק במשטרן, ולדגול בזירת הבינלאוּמית במשטר של ידידות ושויון בין כל אומות העולם. במידה שהשפעתה מגעת – על ישראל להיות גורם מגביר שלום בעולם.

טו. על ישראל למצוא מסילות לעמי אסיה, נושאי תרבות עתיקה ועצמאית (עמי הודו, בורמה, ציילון, סין, יפּן ודרום מזרח אסיה), החוזרים לזירה הבינלאומית כשהם עצמאיים, והשפּעתם בעולם הולכת וגדלה. עליה לחזק קשריה התרבותיים, הכלכליים והמדיניים גם עם ארצות אירופה ואמריקה, שבהן נפוצה היהדות ומהן ירשה ישראל כיבושי המדע והטכנולוגיה. כמו כן על ישראל ליצור יחסי ידידות עם אומות אפריקה העצמאיות והעומדות על סף העצמאות.

טז. על ישראל ליהפך למרכז מדעי ומחקרי ממדרגה ראשונה בעולם, ולשם כך עליה לטפּח הכושר האינטלקטואַלי היהודי עד שיא יכלתו ולמשוך לישראל גדולי המדע, התורה והחכמה היהודים בעולם.

יז. ישראל היא מדינה ים־תיכונית ולא מזרח תיכונית בלבד, ושכניה הם לא רק עמי המזרח התיכון, אלא כל העמים השוכנים לחוף הים התיכון, במזרח ובמערב, בדרום ובצפון.

ישראל שוכנת גם לחוף ים סוף, ודרך אילת יש לה קשר ישיר עם יבשות אפריקה ואסיה. כשרה ומשקה הימי של ישראל יקבע במידה רבה את עתידה הכלכלי והמדיני.

יח. בחלק גדול ונכבד בדעת הקהל העולמית יש אהדה עמוקה וכנה לישראל, וגם מוגשת לה עזרה בין־לאומית רבה. תנועת הפועלים בארצות הדימוקרטיות, גם באירופה וגם באמריקה וגם בכמה ממדינות אסיה, מגלה הוקרה רבה למפעל היהודי וליצירה הפועלית בישראל; – למרות כל אלה הרי ישראל עד היום המדינה היחידה בעולם שאין לה בעלות ברית, לא קבועות ואף לא זמניות.

מעמד בינלאומי פרדוכסלי זה של ישראל נעוץ בהיסטוריה המיוחדת של עמנו ובנסיבות תקומת ישראל בדורנו.

יט. היינו העם היחיד במזרח התיכון בימי־קדם שפילס לעצמו נתיב נפרד ועצמאי בתפיסתו הדתית והרוחנית ועמדנו במאבק רעיוני ומדיני מתמיד עם שכנינו עד חורבן בית שני. לאחר כך היינו העם היחידי שלא נכנע לנצרות ולאיסלם, כששתי דתות אלו, היונקות ממקור האמונה הישראלית, כבשו עמים גדולים ואדירים בתוכם חיינו. אנו בודדים בעמים מבחינת תרבותנו, גזענו, לשוננו, ודתנו; העמים הקרובים אלינו ביותר קרבה גיאוגרפית, גזעית ולשונית – עמי ערב – התנגדו בכל כוחם לתקומת ישראל וזוממים לכלותנו.

כ. העם היהודי בעולם הוא המשען הבטוח והנאמן ביותר של ישראל, ומדינתנו היא הכוח המלכד הראשי של העם בתפוצות. לישראל יש זיקה למשפּחת העמים בכללה, וזיקה מיוחדת למעצמות המסייעות לפיתוחה ולבטחונה, אבל זיקת־הגומלין העמוקה והפוריה ביותר היא בין מדינת ישראל ובין עם ישראל בעולם. מצב היהדות בארצות שונות קובע במידה רבה, לעתים במידה מכרעת, מדיניות החוץ של ישראל.

כא. מדינת ישראל קמה בתוקף החזון המשיחי שחי בעמנו כל הדורות, בכוח העליה והיצירה החלוצית ובעזרת העםבגולה בשלושת הדורות האחרונים. זכות העם היהודי למדינה במולדתו ההיסטורית הוכרה ואושרה על ידי עצרת האו"ם, ובראשן – שתי המעצמות האדירות. אולם שליטי ערב ניסו בכל כוחם להכחיד ישראל מגוי, ומאז התקפתם הכושלת לאחר הכרזת המדינה, הם חורשים מזימות למחות ישראל מעל פני האדמה; המצור סביבנו לא נפסק עד היום הזה; על אף הסכמי שיבתת הנשק שנכרתו בינינו ובין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון – מתנהלת נגדנו מלחמה זעירה על ידי חבורות רוצחים ומחבלים הנשלחות מזמן לזמן מעבר לגבולות לשטח ישראל, ונעשות חתירות בלתי פוסקות להשבית תחבורתה, קשר מסחרה ומפעלי־פיתוחה.

כב. משטר פיאודלי או רודנות של קציני צבא וראשי מפשחות מיוחסות המקיימים שלטונם של העם הערבי על ידי ליבוי שנאה דתית ולאומנית לזרים ולישראל – הוא אחד הגורמים הראשיים המגבירים יחסי האיבה של עמי ערב לישראל. אף באחת הארצות השכנות אין משטר דימוקרטי האחראי כלפי העם ודואג לצרכיו, ומשום כך אין שלטון יציב הזקוק לשלום ומוכשר לקיימו.

מצב זה מחייב את ישראל לכוננות צבאית מתמדת וגוברת.

כג. ישראל חייבת להימנע מפתיחת מלחמה גם אם תגבר התגרות שליטי ערב. על ישראל לקיים השלום ולוּ גם שלום רעוע, כל עוד זה תלוי בנו. אנו מצוּוים על קיום השלום מטעמים מוסריים, מטעמי קיבוץ גלויות ובנין הארץ, מטעמים יהודיים ואנושיים. מלחמה במזרח התיכון עלולה להתלקח למלחמת עולם, ואין סכנה גדולה מזו בימינו למין האנושי בכלל ולעם היהודי בפרט. אבל ישראל חייבת להפעיל ביעילות מספיקה זכות ההגנה העצמית במלחמה הזעירה שאסרו עליה שכניה. בלי התגוננות אקטיבית עלולה המדינה להתמוטטץ אבל ישראל תילחם בשכנותיה אך ורק אם תיתקף, ושמירתה על השלום היא אחת הערובות לבטחונה ולנצחונה אם תיתקף.

כד. כוננות צבאית מתמדת וגוברת שאנו מצווים עליה, מן ההכרח שתהא מלווה כוננות ערה ומרחיקה ראות לשלום ולברית עם המדינות השכנות. שיתוף פעולה בשטח מדיני, כלכלי ותרבותי במזרח התיכון הוא צורך חיוני והכרח היסטורי של שני הצדדים. יתר על כן – הוא צורך עולמי.

כה. ודווקא מפני חרדתה העמוקה לשלום – על ישראל להבחין בין כניעה ובין שלום. עלינו להתגונן בעוז־רוּח לא רק מהתקפות חבורות רוצחים ומחבלים וצבאות אויבינו, – אלא גם מ“התקפות שלום” המכוונות או עשויות למוטט בטחוננו הפנימי, לפגוע בשלמותנו הטריטוריאלית ולפגום בריבונותנו המלאה. תרומתנו לשלום עם שכנינו – הוא השלום ושיתוף־הפעולה המבורך הכרוך בו. על העולם לזכור שלא אנו, אלא שליטי ערב הפרו השלום בשנת 1948, ומאז ועד היום הזה.

כו. נסיבות תקומתה של ישראל המחודשת והעולם המפולג העמידו אותנו בפני חזית חיצונית הרת־סכנות, גם חזית מדינית וגם חזית צבאית, וזו דורשת מאתנו מאמצים בלתי פוסקים לקיים בטחוננו ושלומנו. אולם גורלה, עתידה ומעמדה של ישראל יוכרעו בחזית הפנימית, והמכריעים יהיו ארבעה אלה:

1) כושר המדינה והעם למשוך עולים מכל התפוצות, לקלטם ולמיזוגם.

2) יכלתנו לפתח הארץ, כולל השממה הרחבה בדרום ובנגב, ולבנות משק מסועף בחקלאות, בחרושת ובימאות, נושא עצמו ומבטיח לעם בישראל עצמאות כלכלית ורמת־חיים הוגנת.

3) מאמצינו לטפח החינוך הכללי והמקצועי בבתי ספר יסודיים, תיכוניים וגבוהים ולהפוך את ישראל למרכז רב־ערך של מדע ומחקר, חכמה ותוכה.

4) מאבקנו על עיצוב חברה חדשה ללא מעמדות מנוגדים וללא קיפוח ואפליה וניצול. חברה בנויה: על עבודה יוצרת בחומר וברוח גאולה מכל שעבוד; על חירות, שויון, שותפות הדדית, אהבת הבריות, צדק ושלום; חברה שתהיה תפארת לכל יהודי באשר הוא ואור לגויים.

כז. החזון המשיחי ומצוקת הגלות היו המחוללים הראשיים של העליה שבנתה את המדינה. בקרב חלקים גדולים של היהדות בתפוצות – אין המצוקה משמשת עוד גורם לעליה, ורק כוחה המושך של המדינה עשוי לתפוס מעכשיו מקום המצוקה כגורם לעליה בקרב היהדות “החפשית” והניהנית מרווחה.

כח. המדינה תמשוך עולים מארצות הרווחה בארבעה אלה:

בזיו העצמאות היהודית, ברמה תרבותית, בפתיחת אפשרויות ליזמה יוצרת וחלוצית, בתנאים כלכליים נאותים.

כט. קיבוץ־גליות ובנין הארץ מחייבים את המדינה לעודד כל יזמה יוצרת ולמשוך הון מחו"ל ולהבטיח זכיות ואפשרויות שוות למשק ממלכתי, פועלי ופרטי, ללא כל אפליה.

ל. המאבק של עבודה עברית כיסוד לתקומתנו הלאומית היתה זכותה הגדולה של העליה השניה וממשיכיה במפלגת פועלי א"י, ורק הודות לנצחון מאבק זה קמה מדינת ישראל. עם הקמת המדינה נפתרה בעית עבודה עברית, אבל המאבק על הרחבת העבודה בעם ועל עבודה יעילה לא נסתיים אלא רק מתחיל.

רוב העולים לא התפרנסו בארצות גלותם מעבודה, וגם בקרב חוגים ותיקים יש נטיה לעזוב חיי עבודה. ויש להתמיד ולהגביר המאבק להרמת ערך העבודה בעם. על המדינה, ההסתדרות, הגופים ההתיישבותיים והמפלגה לנקוט באמצעים חינוכיים וכלכליים להגדיל מספר העובדים היצרנים, על חשבון השירותים והמתווכים המיותרים. את החינוך וההכשרה לעבודה יש להעמיד במרכז החינוך היסודי, ויש להרחיב רשת בתי הספר המקצועיים.

לא. המאבק במדינה הוא לא רק על העברה מכסימלית של עולים ודור צעיר לחיי עבודה יצרנית, אלא גם על העלאה מתמדת של פריון העבודה. תנאי מוקדם לבטחוננו ולהקמת חברה חדשה בישראל הוא ביצור עצמאותנו הכלכלית וכשרנו להתפרנס אך ורק מפרי עבודתנו בלא כל עזרה ותמיכה מן החוץ. רק העלאה מתמדת ברמת התפוקה של העבודה ובהשבחת טיב התוצרת תביא אותנו לעמידה כלכלית ברשות עצמנו. מן ההכרח לתלות גובה השכר בגובה התפוקה ורמת־החיים ברמת־התפוקה, ולהקנות לתוצרתנו כושר התחרות בשוק הבינלאומי.

לב. המחקר המדעי והישגיו אינם עוד בימינו עיסוק אינטלקטואלי מופשט המפרנס צרכי המחשבה של יחידי־סגולה, אלא גורם מרכזי בהתקדמות הכלכלית, הרוחנית והמדינית של העם. ביחוד גדול ערכו בישראל, אשר נגזר עליה מאז ומעולם להיות אומה קטנה בכמותה ומוקפת אויבים מרובים, ובימינו אלה – יותר מבכל התקופות הקודמות. רק באיכותנו הגבוהה, ביתרוננו האינטלקטואלי המוסרי, נשתווה לגדולות ולטובות שבאומות, ונשמור על מעמדנו בהיסטוריה, כעם שהנחיל עוד בימי קדם מורשה רוחנית נצחית לעולם כולו.

לג. אולם המדע כשהוא לעצמו עומד מעבר לטוב ורע. בכוח המדע אפשר להביא ברכה למין האנושי: בריאות, רווחה, התעלות. בכוח המדע אפשר להביא גם חורבן והרס. אין המדע קובע ערכי אדם ועם.

יעודנו ההיסטורי הוא להיות עם־סגולה ולהקים חברה חדשה למופת – בהתאם לערכים המשיחיים של נביאי־ישראל וחזונם לאחרית הימים.

לד. כבנין המדינה, כקיבוץ גלויות – כן גם הקמת החברה החדשה היא תהליך, ויום יום הוא שעת מימושו.

ביצירת משקי עבודה בכפר ובעיר, ביבשה ובים; בהעברת המונים, עולים וילידי הארץ, לחיי עבודה וחקלאות מתוך הריסת כל מחיצות עדתיות; במתן חינוך לעבודה והכשרה חלוצית לנוער הישראלי והעולה; בהשרשת הערכים המשיחיים של גאולה יהודית ואנושית בלב הדור הצעיר; בהעלאת פריון העבודה ויעול המשק; בליכוד כל אנשי הרוח והעבודה למחנה אחד האחראי לגורל העם והמדינה, ללא כל מחיצות מפלגתיות וסיעתיות פנימיות בתוכו – בכל אלה נבנה יום יום חברת־העתיד.

לה. בעלות המדינה על אמצעי הייצור כשהיא לעצמה אין בה משום מהפכה חברתית משחררת. בעלות זו תיתכן גם במשטר של עריצות ועבדות. חירותו, שויונו, כשרו, יזמתו, יצירתו של האדם העובד – על אלה תיבנה חברת העתיד ללא קיפוח, כפיה, אפליה ושעבוד.

לו. מהפכה גדולה בימינו נסתלפה ונסתאבה באשר ראתה העיקר בשלטון מנגנון ממלכתי על כל אמצעי הייצור ועל האדם היוצר גם יחד, ונתבססה על משטר עריצות של מעטים או של יחיד, והפכה כל העם – הפועלים, האכרים ואנשי הרוח לרובוטים העושים רצון השליט.

לז. לא פולחן היחיד בלבד, אלא בעיקר פולחן העריצות – דיקטטורה בלעז – המתיימרת לפעול לטובת העם בלי בחירתו והכרעתו החפשית של העם, היה עד היום בעוכריה של אותה המהפכה. ואין הבדל רב אם עריץ יחיד או חבורת עריצים נוטלים מהעם, מהפועל, מהאכר, מאיש הרוח, חירותו, יזמתו וזכות הכרעתו החפשית במעשה, בדיבור ובמחשבה.

לח. ביטול קנין הפרט על אמצעי הייצור בכל מפעל שעובדים בו רבים הוא רק אחד התנאים ליצירת חברת עובדים בני־חורין ושוי־זכיות, ללא אפשרות של ניצול, ואין כל הכרח וברכה בריכוז השליטה על כל אמצעי הייצור בידי המנגנון הממלכתי המרכזי.

לט. רק עם בן־חורין מסוגל להקים חברה חדשה ללא שעבוד וניצול. חירות העובד, שותפותו עם חבריו העובדים בצורות שונות, הן היסוד לחברה חדשה. גם התכנון הממלכתי הכולל אינו צריך לשלול כושר ההסתגלות וההתאמה לצרכיהם וליזמתם החפשית של המחוז, המשק, הקיבוץ; בלי גמישות מספיקה עלול תכנון כולל ליהפך למיטת סדום כובלת ומחניקה.

בחברת עובדים בני־חורין יתכנו צורות שונות של שותפות. יתכן שלטון עירוני, מחוזי, מקצועי, משקי או ממלכתי על אמצעי הייצור ויתכנו משקים עובדים קיבוציים, שיתופיים, מקומיים וארציים, כמו כן משקים עירוניים ומחוזיים וממלכתיים המתנהלים על ידי נבחרי העיר, המחוז, המדינה, הקיבוץ, המושב והקואופרטיב.

מ. מקור פולחן העריצות הוא בתפיסה הטוטליטרית המשותפת למשטרי עריצות מימין ומשמאל. לפי תפיסה זו אין באנשים ובעמים משחק אורות וצללים, גוונים ובני גוונים. או כולם שחורים או כולם לבנים. או כולו טוב או כולו רע. כל הנשמע לעריץ הוא טוב. כל מתנגד לו – הוא רע. נקבע “קו גנרלי” המחייב כל אדם להגות, לדבר ולעשות לפי הפקודה, מבלי לסטות ימינה או שמאלה. כל הסוטה מהקו הנגזר מטעם העריץ – הוא בוגד ואויב, ואחד דינו להתחסל.

מא. העם היהודי, מדינת ישראל והמעמד העובד בארץ שוללים התפיסה הטוטליטרית בתכלית השלילה. כל משטר טוטליטרי הוא סם מוות לישראל וליהדות. אולם בהתנגדותנו לכל שלטון טוטליטרי עלינו להיזהר מבקורת טוטליטרית אף נגד משטר עריצים.

דיקטטורה, המשפילה כבוד האדם, שוללת חירות ומתקיימת בכוח טירור, מסוגלת גם למעשים חיוביים: לבנות כבישים נהדרים, בתי חרושת ענקיים וכדומה.

מב. שומה עלינו לראות האורות והצללים שבכל ארץ ובכל משטר. גם ארצות החירות והדימוקרטיה, ואפילו ארצות שיש בהן ממשלת פועלים, אינן “טלית שכולה תכלת”. עלינו ללמוד מכל ארץ ומכל תנועה חיוב כל שהוא שיש בה ולהינזר מהשלילה שבהם. אבל אסור לנו להשתעבד ברוחנו לשום ארץ ולשום תנועה זרה. עלינו לשקול הכל במאזני התבונה והצרכים והערכים של עצמנו ושל טובת המין האנושי כפי שאנו רואים אותה. דבר הגאולה היהודית והאנושית אנו יודעים לא פּחות ממי שהוא בעולם, ומפעלנו עד כה יוכיח. ועלינו לחתור לשיתוף מחשבה ופעולה עם כל תנועה שרוחה ודרכה מתאימה לשלנו.

מג. סוד כוחה ויצירתה של תנועתנו מראשית ימי העליה השניה ועד היום – הוא בלכתנו בדרך אשר כבשנו בכוח עצמנו, בכוחנו הרעיוני, המוסרי והחלוצי, מתוך נאמנות לחזון הגאולה שהאיר נפשנו ופעלנו ומתוך ראית היחוד והיעוד ההיסטורי של עמנו, מדינתנו ומפעלנו הגואל. ועם זאת נשאנו תמיד נפשנו לברית־אחים עם כל בוני חברה חדשה המושתת על חירות, שויון וצדק באשר הם.

מד. התנועה שהולידה וליכדה את מפלגת פועלי א"י ינקה משלושה מקורות: מתורת נביאי ישראל וחזונם, מהמהפכות הלאומיות והחברתיות בימינו, מהמבוע החלוצי שנבקע בעליות של הדורות האחרונים לארץ.

מה. גם רסיסי התנועות שנתבדלו או נתפלגו ממפלגת פועלי א“י ינקו ברובם מאותם המקורות. ובשטח ההתיישבות, הגנת העם והתרבות העברית הלכו בדרך המפלגה. בין רסיסים אלה פורחים ניגודים רעיוניים המרחיקים אותם זה מזה מרחק יותר רב מריחוקם ממפלגת פועלי א”י. אבל הצד השווה שבהם שכולם אינם מאמינים ביחודו וביעודו המאחד של המעמד העובד בארץ כשליחה ההיסטורי של התמורה והמהפכה המתחוללת בעם עם התכנסותו במולדתו.

מו. חלקם לא עמדו עדיין על יעודו המיוחד של המעמד העובד בעיצוב האומה המחודשת, והם נגררים אחרי תנועות “כלליות” ו“לאומיות” כביכול, שאינן אלא תנועות מעמדיות צרות המתנכרות לצרכי התמורה החברתית והכלכלית, שהיא הכרח ותנאי לגאולתנו.

וחלקם נצמדו ונשתעבדו ברוחם, במידה פחות או יותר גדולה, לתורות “מהפכה” נלוזות של עמים זרים, אשר סילפו תכנה ומהותה האנשית והלבישו עריצות אימפריאליסטית ושוביניסטית מדכאה ומשפילה כבוד האדם והפועל מחלצות “מהפכניות” וקראו לעצמם בשמות מצלצלים המסתירים וסותרים ממשותם המשעבדת.

מז. קיום שותפות־הגורל של העם היהודי בכל תפוצותיו וטיפוח זיקתו למורשתו ההיסטורית ולתוחלת־גאולתו; בנין המדינה ונשיאה נאמנה בעולה ללא תנאי; חישול אחדותו של המעמד העובד בישראל, אחדות מקצועית, תרבותית ומדינית, ואחריותו לגורל העם והמדינה ועתידם – אלה הם שלושת הצווים העליונים של תנועתנו; רק בתוקף נאמנותה לצווים אלה העמדה מפלגת פועלי א"י בראש המעמד העובד, המדינה והעם, ורק מתוך נאמנות מתמדת להם תקיים גם להבא מעמדה זה.

מח. חורבן יהדות אירופה בידי הנאצים היתה השואה הגדולה ביותר בתולדותינו לא רק במספר קרבנותיה, אלא בערכם וביקרם. עם השמדת ששת המיליונים באירופה נחרבו המרכזים הראשיים של תרבות, השכלה, כושר חלוצי ויכולת בניה ממלכתית בעם היהודי בדורנו. העם היהודי לא רק הוקטן בשליש אלא הונמכה קומתו הרוחנית ונידלדל אוצרו הנפשי. אסון זה פגע בכל כבדו במדינת ישראל, שקמה שנים אחדות לאחר השואה. נכחדו הכוחות היוצרים והחלוצים שהניחו יסודות המדינה והיו מסוגלים ומצוידים בכל הדרוש לגמר בנינה.

מט. היהדות בארצות הרווחה והחירות הדימוקרטית, ביחוד זו שבארצות הברית, צפויה לסכנת התבוללות מדעת ושלא מדעת. תהליך ההתבוללות בפועל מתקדם בצעדים מחרידים. מדינת ישראל היא הרפואה שבאה אחרי המכה, ורק בכוחה להציל יהדות הגולה, כולה או מקצתה, משני הכליון הרוחני.

נ. הדת והמסורת חדלו זה למעלה ממאה שנים להיות הדבק המאחד פזורי ישראל, אם כי באשר היא קיימת יש בה לשמש בלם רב־אונים בפני הטמיעה; אבל היא עכשיו מנת חלקו של מיעוט בעם היהודי, גם בגולה וגם בארץ.

נא. את היהדות בגולה אפשר לקיים בחינוך עברי שבמרכזו עומד התנ"ך במקורו, ובחיזוק הזיקה לישראל ובעידוד העליה החלוצית. אולם החינוך היהודי הטוב ביותר, וגם זה הקשור במסורת דתית, לא יציל יהודי התפוצות מכפיפה לשתי רשויות הסותרות זו לזו – רשות היהדות היונקת אך ורק מהעבר, ורשות הכלל הזר השופך רוחו על כל חיי יום יום, החמריים והרוחניים כאחד. אין ספק איזו משתי הרשויות עתידה לנצח במשך הזמן.

נב. רק בישראל ניתן לאחות הקרע בין היהודי ובין האדם ולחיות ברשות אחת ויחידה – ברשות העם היהודי העצמאי, החופפת כל צרכי החיים וגילוייהם בחומר וברוח.

נג. אולם חיי האדם היהודי בישראל מן ההכרח שיהיו שונים מחיי היהודים בתפוצות וגם מחיי היהודים בארץ לפני הקמת המדינה. שוני זה הוא טבעי, חיובי ורצוי, והוא מתגלה באורח החיים, בעבודה, בחיי החברה, בחינוך, בלשון, בהליכות יום יום.

שוני זה מחייב ביתר שאת העמקת התודעה היהודית בקרב הנוער הישראלי, השרשתו בעבר היהודי ובמורשתו ההיסטורית והגברת זיקתו הנפשית ליהדות העולמית מתוך הכרח שותפות־הגורל והרציפות ההיסטורית המאחדת יהודי כל העולם לדורותיהם ולארצותיהם.

נד. רציפת היסטורית אין פירושה התאבנות והקפאת העבר. אין רציפות בלי תמורה מתמדת בחיי הרוח והחומר. ובחינוך לאחדות העם אין להתעלם מחילוקי דעות בעניני אמונה ודת. טיפוח התודעה היהודית מחייב הכרת המסורת היהודית והוקרתה אף בקרב הציבור שאינו אדוק במסורת ובדת, ומאידך הוא מחייב סובלנות הדדית וכיבוד חופש המצפון והדת אף מצד האדוקים.

נה. שמירה על אחדות העם אינה מתיישבת עם התארגנות מפלגתית על יסוד חילוקי־דעות בעניני אמונה ודת. עשית הדת לקרדום פוליטי, או הפיכת התנגדות לדת לתכנית מפלגה – מערערת שלמות המדינה, ויש בה סכנת הסתאבות מוסרית.

נו. החרדה לאחדות העובדים והאומה מחייבת את מפלגת פועלי א"י לטפח בקרב ציבור הפועלים הוקרה למסורת היהודית, שמירת צביונם היהודי של חגי ישראל, מניעת כל כפיה דתית או אנטי־דתית והבטחת סיפוק צרכי הדת וחינוך מסרתי לכל שומרי הדת והמסורת.

נז. המשימות של מדינת ישראל לא יבוצעו אך ורק בכוח השלטון, המנגנון והחוק; והאחריות למדינה אינה מתמצית בהשתתפות בממשלה. בטחון המדינה, הפרחת השממה, קליטת עולים ומיזוגם לא יתכנו בלי כוחות חלוציים.

נח. אמצעים, מכשירים, כלים, הון, ארגון ותכנון מילאו ויוסיפו למלא תפקיד גדול בבנין המדינה ומשקה, בביצור בטחונה וטיפוח תרבותה, אולם חשוב מכל אלה – הוא האדם. המכשירים והכלים, ההון והארגון והתכנון אינם אלא אמצעים בידי האדם לבצע פעלו ושליחותו בחברה, בתנועה, במדינה.

נט. עילוי האדם, טיפוח סגולותיו החלוציות, טוהר נפשו, כשרו המעשי ועשרו הרעיוני – יש להעמיד במרכז פעולתה של המפלגה.

ס. המפלגה אינה רשאית להסתפק בהכוונת פעולת המדינה, העם והמעמד על ידי נבחריה, – אלא עליה לשתף כל חבר בידיעת המשימות, קשיין וערכן, בבירור הבעיות המתעוררות מזמן לזמן ובקביעת דרך המפלגה בעם, במדינה ובמעמד.

על המפלגה שוּמה גם לתבוע מכל חבריה להתאים מעשיהם והליכותיהם לעקרונות התנועה ולהיחלץ לביצוע משימותיה.

סא. עם המאמץ המתמיד לעילוי האדם העובד מבחינה רעיונית, מוסרית וחלוצית, על המפלגה לשאת ביד רמה דגל איחוד המעמד – איחוד מקצועי, קבוצי ומדיני.

לא איחוד טוטליטרי מיוסד על קולקטיביות רעיונית, שאינה אלא עריצות מוסווית ודיכוי חופש המחשבה, אלא איחוד דמוקראטי מושרש בעקרונות־יסוד משותפים לכל ציבור הפועלים הנושא בעול המדינה.

איחוד זה יקיים בתוכו חופש וויכוח בשאלות שנויות במחלוקת ומוכרעות באופן דימוקרטי מזמן לזמן אחרי בירור וויכוח חברי.

סב. בדיעבד אין סיעת פועלים אחת בישראל שאין בה חילוקי דעות; כל השולל איחודם המדיני של פועלי ישראל נושא לשוא יעודו של המעמד העובד. הפלגנות והבדלנות בתנועת הפועלים בארץ מפחיתה כשרה החלוצי, מחלישה כוחה היוזם והיוצר, מנמיכה קומתה המוסרית, מסכנת מעמדה המדריך והמכוון בעם ובמדינה, ונותנת יד בעקיפין ובלא דעת למזימות ומגמות פשיסטיות ומחזקת ידי הימין העקר והמחבל.

סג. דמות המדינה, כוחה להתגבר על קשיים פנימיים וחיצוניים, משקלה ומעמדה של תנועת הפועלים בעם ובמדינה תלויים במידה רבה בליכוד מדיני של אנשי הרוח והעבודה ובעמידתם המשותפת בראש המדינה והעם. מפלגת פועלי א"י שהחלה בליכוד זה מצוּוה על המשכתו עד ביצועו המלא.

שדה בוקר, 18.5.56.

דפוס מפא"י, רחוב הרכבת 52 תל־אביב