הָיֹה הָיָה אִכָּר זָקֵן שֶׁחַי לוֹ עִם זוּגָתוֹ הַזְקֵנָה בְּבִקְתָה קְטַנָה. וְהָיָה הַזָקֵן לָהוּט מְאֹד אַחַר אַגָדוֹת וּמַעֲשִׂיוֹת וּמֵעוֹדוֹ לֹא נִלְאָה לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרִים לְמִינֵיהֶם.
עֶרֶב אֶחָד בָּא לְבִקְתַּת הַזְקֵנִים חַיָל עוֹבֵר־אֹרַח וּבִקֵשׁ מֵאֵת בַּעַל־הַבַּיִת לַהֲלִינוֹ.
– בְּרָצוֹן רַב אָלִין אוֹתְךָ – עָנָה הַזַָקֵן וְאָמַר – אֶלָא שֶׁמַתְנֶה הִנְנִי תְּנַאי מְפֹרָשׁ: בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַיְלָה תְּסַפֵּר לְי סִפּוּרִים וְאַגָדוֹת. נִכָּר בְּךָ שֶׁעָבַרְתָּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים וּבְוַדַאי רַבּוֹת רָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ.
הַחַיָל הִסְכִּים לַתְּנַאי וְנִשְׁאַר בַּבִּקְתָה.
יָשַׁב הַזוּג עִם הַחַיָל לַאֲרוּחַת־עֶרֶב וְאַחַר שָׁכְבוּ הָאִכָּר הַזַָקֵן וְהַחַיָל עַל גַבֵּי הַתַּנוּר וְהַזְקֵנָה יָשְׁבָה וְטָוְתָה בְּפֶלֶךְ.
רַבּוֹת סִפֵּר הַחַיָל לַזַָקֵן, עַל הַמְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם עַבַר וְעַל הַמִלְחָמוֹת שֶׁבָּהֶן הִשְׁתַּתֵּף, וְהַזַָקֵן מַקְשִׁיב לוֹ בְּפֶה פָּעוּר וּמְזַרְזוֹ:
– הַמְשֵׁךְ! הַב עוֹד סִפּוּר!
הָיְתָה שְׁעַת חֲצוֹת וְהַחַיָל, שֶׁנִתְיַגַע אוֹתוֹ יוֹם מֵהֲלִיכָה אֲרֻכָּה, חָשׁ שֶׁעֵינָיו הוֹלְכוֹת וְנֶעֱצָמוֹת מֵעֲיֵפוּת. הִתְחַנֵן הַחַיָל:
– שֶׁמָא אַפְסִיק?
אַךְ הַזַָקֵן, שֶׁאַף הוּא הָיָה עָיֵף מְאֹד וְעֵינָיו כִּמְעַט נֶעֱצְמוּ, לֹא וִתֵּר וְטָעַן:
– הֲרֵי הִתְנֵיתִי תְּנַאי מְפֹרָשׁ וְאַתָּה הִסְכַּמְתָּ! עַתָּה הַמְשֵׁךְ וְסַפֵּר!
שָׁתַק הַחַיָל רֶגַע וְאַחַר שָׁאַל:
– וְכִי יוֹדֵעַ הִנְךָ, מִי שׁוֹכֵב אִתְּךָ עַל גַבֵּי הַתַּנוּר?
– אֵיזוֹ מִין שְׁאֵלָה הִיא זוֹ? – אָמַר הַזַָקֵן – יָדוּעַ: חַיָל עוֹבֵר־אֹרַח!
– טָעוּת בְּיָדְךָ, יְשִׁישִׁי – לֹא חַיָל, אֶלָא זְאֵב!
תָּמַה הַזַָקֵן וְזָקֵף בּוֹ עֵינָיו. וּבֶאֱמֶת: זְאֵב רָבוּץ עַל־יָדוֹ. נִתְבַּהֵל הָאִכָּר וְהַזְאֵב אָמַר לוֹ:
וְאַתָּה, יְשִׁישִׁי, אַל תִּפְחַד מִמֶנִי. הַבֵּט עַל עַצְמְךָ: הֲרֵי הִנְךָ דֹב!
מַבִּיט הַזַָקֵן עַל עַצְמוֹ וְקוֹרֵעַ עֵינָיו לִרְוָחָה: אָכֵן, צוֹדֵק הַזְאֵב: הוּא נֶהֱפַךְ לְדֹב!
– שְׁמַע, יְדִידִי – אוֹמֵר הַזְאֵב – אֵין זֶה מִן הַחָכְמָה שֶׁנִרְבַּץ כָּאן עַל גַבֵּי הַתַּנוּר. טוֹבָה לֹא תִּצְמַח לָנוּ מִשְׁכִיבָה זוֹ. יָבוֹאוּ בְּנֵי־אָדָם וְיָמִיתוּ אוֹתָנוּ. הָבָה נִבְרַח, כָּל עוֹד לֹא הִשְׁגִיחוּ בָּנוּ.
וְכָךְ יָצְאוּ הַזְאֵב וְהַדֹב בִּמְרוּצָה לַשָׂדוֹת. רָצִים, וְהִנֵה לִקְרָאתָם סוּסָה. הִשְׁגִיחַ בָּהּ הַזְאֵב וְאָמַר: – הָבָה נִטְרֹף אוֹתָהּ!
– כֵּיצַד נִטְרֹף וַהֲרֵי סוּסָתִי הִיא זוֹ! – מָחָה הַדֹב.
– שֶׁלְךָ אוֹ שֶׁל אַחֵר, אֵין זֶה מֵעִנְיָנִי. הָרָעָב אֵינוֹ מַרְבֶּה בִּשְׁאֵלוֹת.
טָרְפוּ הַשְׁנַיִם אֶת הַסוּסָה וְהִמְשִׁיכוּ דַרְכָּם בִּמְרוּצָה. וְהִנֵה לִקְרָאתָם אִכָּרָה זְקֵנָה, זוּגָתוֹ שֶׁל הַזַָקֵן.
אוֹמֵר הַזְאֵב: – הָבָה נִטְרֹף אֶת הַזְקֵנָה!
– הֲיִתָּכֵן? – טוֹעֵן הַדֹב – וַהֲרֵי אִשְׁתִּי הִיא!
– וּמַה אִכְפַּת לִי? – עָנָה הַזְאֵב.
טָרְפוּ וְאָכְלוּ גַם אֶת הַזְקֵנָה.
כַּךְ הִתְרוֹצְצוּ הַזְאֵב וְהַדֹב בְּמֶשֶׁךְ קַיִץ שָׁלֵם. וְהִנֵה בָּא הַחֹרֶף.
– בְּדִין הוּא – אוֹמֵר הַזְאֵב – שֶׁנִמְצָא לָנוּ מְאוּרָה חַמָה. אַתָּה, הַדֹב, תִּרְבַּץ לְךָ בִּפְנִים לִשְׁנַת־הַחֹרֶף וַאֲנִי אֶשְׁכַּב בַּפֶּתַח. אִם יִמְצָאוּנוּ צַיָדִים הֲרֵי יִירוּ בִּי תְּחִלָה. וְאַתָּה זֹאת עֲשֵׂה; כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁאָמְנָם מוֹתְתוּנִי וּמַפְשִׁיטִים אֶת עוֹרִי מֵעָלַי, הִזְדָרֵז וְצֵא מִתּוֹךְ הַמְאוּרָה. וְהָיָה אִם תַּצְלִיחַ לִקְפּוֹץ מֵעַל לְעוֹרִי, תָּשׁוּב וְתִהְיֶה לְאָדָם.
רָבְצוּ הַזְאֵב וְהַדֹב בַּמְאוּרָה. וְהִנֵה בָּאוּ צַיָדִים. יָרוּ בַּזְאֵב וְהֵחֵלוּ מַפְשִׁיטִים אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו.
זִנֵק הַדֹב מִתּוֹךְ הַמְאוּרָה וּבְכָל כֹּחוֹ קָפַץ מֵעַל לְעוֹרוֹ שֶׁל הַזְאֵב וְ…הַזַָקֵן נִתְגַלְגֵל וְנָפַל מֵעַל גַבֵּי הַתַּנוּר וְרֹאשׁוֹ לְמַטָה.
– אוֹי, אוֹי! – נִתְיַלֵל הַזַָקֵן – אֶת רֹאשִׁי שָׁבַרְתִּי!
נִתְבַּהֲלָה הַזְקֵנָה וְנִתְּרָה מִמְקוֹמָהּ:
– מַה קָרָה לְךָ, זַָקֵן? כֵּיצַד זֶה נָפַלְתָּ? וַהֲרֵי שִׁכּוֹר לֹא הָיִיתָ!
– מַה פֵּרוּשׁ כֵּיצַד? – עָנָה הַזַָקֵן בְּרֻגְזָה, – מִסְתַּבֵּר שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת מְאוּמָה!
וְהוּא מְסַפֵּר: – אֲנִי וְהַחַיָל הָיִינוּ חַיוֹת. הוּא זְאֵב וַאֲנִי דֹב. קַיִץ שָׁלֵם הִתְרוֹצַצְנוּ בְּצַוְתָּא בַּשָׂדוֹת, אֶת סוּסָתֵנוּ טָרַפְנוּ וְאַף אוֹתָךְ, הַזְקֵנָה, אָכַלְנוּ!
תָּמְכָה הַזְקֵנָה צְדָדֶיהָ וּפָרְצָה בִּצְחוֹק גָדוֹל.
– וַהֲרֵי יָשַׁבְתִּי כָּל הַזְמָן וְטָוִיתִי בַּפֶּלֶךְ וְאַתֶּם יְשַנְתֶּם שְׁנֵיכֶם וּנְחַרְתֶּם כָּל עוֹד כֹּחַ בָּכֶם! חַלוֹם חָלַמְתָּ, בַּעֲלִי, וַאֲנִי הֲרֵי מֵאָז וּמִתָּמִיד חָזַרְתִּי וְהִתְרֵיתִי בְּךָ: טוֹבָה לֹא תִּצְמַח לְךָ מִסִפּוּרֵי־הַמַעֲשִׂיוֹת.
הֶחֱרִישׁ הַזַָקֵן וְלֹא הֵשִׁיב לָהּ דָבָר. שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁב כָּךְ עַל הָאָרֶץ, תּוֹמֵךְ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁנֶחְבַּל בְּכַפּוֹתָיו, וְסָפֵק מְכַרְסֵם בְּלִבּוֹ: שֶׁמָא צוֹדֶקֶת זוּגָתוֹ?
וּמֵאָז פָּסַק הַזַָקֵן לְהַקְשִׁיב עַד חֲצוֹת לְאַגָדוֹת וּמַעֲשִׂיוֹת לְמִינֵיהֶן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.