קד “מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי” (שיר השירים ח, א) – כְּאֵיזֶה אָח? אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הָאַחִים שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה: קַיִן שָׂנֵא לְהֶבֶל וַהֲרָגוֹ; יִשְׁמָעֵאל שָׂנֵא לְיִצְחָק וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ; עֵשָׂו שָׂנֵא לְיַעֲקֹב, וְהַשְּׁבָטִים שָׂנְאוּ לְיוֹסֵף. וּכְאֵיזֶה אָח? כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד” (תהלים קלג, א) – שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל משֶׁה אֶת הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה לֹא קִנְאוּ זֶה בָּזֶה, אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִּגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִּגְדֻלַּת זֶה. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, אַתָּה מוֹצֵא: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה” (שמות ג, י) אָמַר לוֹ משֶׁה: “שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח” (שם ד, יג). אַתָּה סָבוּר שֶׁמָּא עִכֵּב משֶׁה, שֶׁלֹּא רָצָה לֵילֵךְ? אֵינוֹ כֵּן, לֹא עָשָׂה אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן. אָמַר משֶׁה: עַד שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמוֹנִים שָׁנָה (וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן” ([שמואל א ב, כז־כח]) – אָמַר לוֹ: כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הָיָה אַהֲרֹן מִתְנַבֵּא לָהֶם, וְעַכְשָׁו אֲנִי נִכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי, שֶׁיְהֵא מֵצֵר? לְכָךְ לֹא בִּקֵּשׁ משֶׁה לֵילֵךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: לֹא אִכְפַּת לְאַהֲרֹן בְּדָבָר זֶה; לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ מֵצֵר, אֶלָּא עוֹד שָׂמֵחַ. תֵּדַע לָךְ, שֶׁהוּא יוֹצֵא לְאַפַּנְטִי שֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ” (שמות ד, יד) – לֹא בְּפִיו בִּלְבַד, אֶלָּא בְּלִבּוֹ, לִבּוֹ יוֹתֵר מִפִּיו. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ קִבֵּל לֵילֵךְ.
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים.
“וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ” (שם שם, כז) – זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ” (תהלים פה, יא) – חֶסֶד זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ” (דברים לג, ח), “וֶאֱמֶת” זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא” (במדבר יב, ז), “צֶדֶק” זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִדְקַת ה' עָשָׂה” (דברים לג, כא), וְ“שָׁלוֹם” זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי” (מלאכי ב, ו), הֱוֵי: “חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ” (תנחומא בובר שמות, כד; תנחומא שמות, כז).
כְּאֵיזֶה אָח? – על איזה אח מדובר בפסוק?
אַתָּה מוֹצֵא – למד ויתברר לך.
הַשְּׁבָטִים – בני יעקב.
נָטַל – קיבל.
תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן – ראיה לכך שכן הוא.
שֶׁמָּא עִכֵּב וגו' – שמא ניסה לעכב את מינויו מכיוון שלא רצה ללכת.
כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן – מתוך כבוד לאהרן.
עָמַדְתִּי – הופעתי.
שְׁמוֹנִים שָנָה – גילו של משה בשעה ששב למצרים.
“הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי” וגו' – הפסוק מדבר על נביא במצרים שאף נבחר לכוהן, והוא נדרש על אהרן.
מֵצֵר – מצטער, נפגע.
לְאַפַּנְטִי שֶלְּךָ – לקראתך.
קִבֵּל לֵיְלֵךְ – הסכים (משה) ללכת.
הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו – אהרן.
אוּרִים וְתֻמִּים – שבין בגדי הכוהן הגדול.
“לְאִיש חֲסִידְךָ” – הוא אהרן שהאורים והתומים עליו.
הֱוֵי – לפיכך.
*
קה משֶׁה הָיָה אוֹמֵר: יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר! אֲבָל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם וּמֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן” (מלאכי ב, ו) (סנהדרין ו, ע"ב).
יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר – יש לנהוג על פי החוק בלא כל פשרות (ואם עומד כביכול הר בדרכו, יש לנקב את ההר ולעבור בתוכו).
*
קו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב… יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן” (תהלים קלג, ב) – כְּמִין שְׁתֵּי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא: תְּנָא, כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת לוֹ בְּעִקַּר זְקָנוֹ (הוריות יב ע"א).
טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת – אבנים יקרות שנראו כטיפות שמן.
מְסַפֵּר – משוחח, מדבר. עִקַר
זְקָנוֹ – שורשי הזקן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.