קז “הֹר הָהָר” (במדבר כ, כב) – הַר עַל גַּבֵּי הַר, כְּתַפּוּחַ קָטָן עַל תַּפּוּחַ גָּדוֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁעָנָן מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, מַשְׁפִּיל אֶת הַגָּבוֹהַּ וּמַגְבִּיהַ אֶת הַשָּׁפָל, הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת הָהָר דֻּגְמָה, שֶׁיֵּדְעוּ נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַר בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְיַגְּעִים וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים עֲלֵיהֶם; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הֶעָנָן כָּל הַמִּדְבָּר מִישׁוֹר, הָיָה מַנִּיחַ מָקוֹם גָּבוֹהַּ לַמִּשְׁכָּן, שֶׁתְּהֵא שָׁם חֲנִיָּתוֹ, וְהִנִּיחַ שְׁלוֹשָׁה הָרִים: הַר סִינַי לִשְׁכִינָה, הַר נְבוֹ לִקְבוּרַת משֶׁה וְהֹר הָהָר לִקְבוּרַת אַהֲרֹן (תנחומא בובר חוקת, לז).
“הֹר הָהָר” – מקום קבורת אהרן.
עָנָן – עמוד הענן שהלך לפני עם ישראל כל שנות נדודיהם במדבר.
מַשְׁפִּיל אֶת הַגָּבוֹהַּ וגו' – הופך את השטח כולו למישור (כדי להקל את ההליכה).
הִנִּיחַ – השאיר.
לִשְׁכִינָה – להתגלוּת הקב"ה במתן תורה.
*
קח כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ לְאַהֲרֹן עַל הַמִּיתָה. הִשְׁכִּים משֶׁה בְּשַׁחֲרִית וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל אַהֲרֹן, הִתְחִיל קוֹרֵא: אַהֲרֹן אָחִי! יָרַד אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ לְהַשְׁכִּים וְלָבוֹא כָּאן הַיּוֹם? אָמַר לוֹ משֶׁה: דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הָיִיתִי מְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וּמִתְקַשֶּׁה לִי הַרְבֵּה, לְכָךְ הִשְׁכַּמְתִּי וּבָאתִי אֶצְלֶךָ. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ הַדָּבָר? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, אֶלָּא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּסֵפֶר “בְּרֵאשִׁית” הוּא, הָבֵא אוֹתוֹ וְנִקְרָא בוֹ. נָטְלוּ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְקָרְאוּ בּוֹ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה, וְעַל כָּל אַחַת וְאַחַת אָמַר: יָפֶה עָשָׂה וְיָפֶה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא! וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִבְרִיאַת אָדָם, אָמַר משֶׁה: מָה אֹמַר לְאָדָם, שֶׁהֵבִיא מָוֶת לָעוֹלָם! וַאֲנִי שֶׁשָּׁלַטְתִּי בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאַתָּה שֶׁעָצַרְתָּ אֶת הַמָּוֶת – לֹא סוֹפֵנוּ לְכָךְ? עוֹד כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לָנוּ לִחְיוֹת? אָמַר לוֹ: קְטַנּוֹת הֵן! – הָיָה יוֹרֵד וְיוֹרֵד עַד שֶׁהִזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמָּוֶת; מִיָּד הִרְגִּישׁוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל אַהֲרֹן גְּוִיעָתוֹ. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי הוּא הַדָּבָר? אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד רָאוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּרְעָה קוֹמָתוֹ. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן: “לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי” (תהלים נה, ה) – אָמַר לוֹ: מְקֻבָּל עָלֶיךָ לָמוּת? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: נַעֲלֶה לְהֹר הָהָר. מִיָּד עָלוּ שְׁלָשְׁתָּם, משֶׁה וְאַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר, לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁהוּא עוֹלֶה לָמוּת, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים; אֶלָּא הָיוּ סְבוּרִים, שֶׁמָּא הַדִּבּוּר קְרָאוֹ.
לִפָּטֵר – להסתלק, למות.
מָּּה רָאִיתָ לְהַשְׁכִּים – מדוע השכמת.
אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ – איני זוכר.
נָטְלוּ – לקחו.
כָּל פָּרָשָׁה – בסיפור הבריאה.
מָה אֹמַר לְאָדָם – מה נֹאמר על אדם הראשון.
עָצַרְתָּ אֶת הַמָּוֶת – כמסופר בבמדבר טז יב.
קְטַנוֹת – מעטות.
יוֹרֵד וְיוֹרֵד – ממשיך ומגלגל מעניין לעניין.
הִרְגִּישׁוּ וגו' – כל גופו של אהרן חש במוות המתקרב.
בִּשְׁבִילִי הוּא הַדְָּבָר – עלי (ועל מותי) אתה מבקש לדבר.
גָּרְעָה – נתקטנה.
אֶלְעָזָר – בנו בכורו של אהרן.
מַנִּיחִים – מתירים.
הַדִּבּוּר – הקב"ה.
*
כֵּיוָן שֶׁעָלוּ, נִפְתְּחָה לָהֶם מְעָרָה וּמָצְאוּ שָׁם נֵר דּוֹלֵק וּמִטָּה, מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, וְהָיָה אַהֲרֹן פּוֹשֵׁט כְּלִי אֶחָד וְאֶלְעָזָר לוֹבְשׁוֹ, וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ. אָמַר לוֹ משֶׁה: אַהֲרֹן אָחִי! רְאֵה, מִרְיָם מֵתָה וַאֲנִי וְאַתָּה טִפַּלְנוּ בָּהּ, אַתָּה מֵת וַאֲנִי וְאֶלְעָזָר מְטַפְּלִים בְּךָ, וַאֲנִי, אִם מֵת אֲנִי, מִי מְטַפֵּל בִּי? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: חַיֶּיךָ! אֲנִי מְטַפֵּל בְּךָ. אָמַר לוֹ משֶׁה לְאַהֲרֹן: “עֲלֵה, אָחִי, לְמִטָּה זוֹ” – עָלָה. – “פְּשֹׁט יָדֶיךָ” – וּפָשַׁט. “קְפֹץ עֵינֶיךָ” – וְקָפַץ. – “סְתֹם פִּיךָ” – וְסָתַם. מִיָּד יָרְדָה שְׁכִינָה וּנְשָׁקַתּוּ וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. וְהָיוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר מְנַשְּׁקִים אוֹתוֹ עַל לְחָיַָיו. וְעָלָה עֲנַן הַכָּבוֹד וְכִסָּה אוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: צְאוּ מִכָּאן. כֵּיוָן שֶׁיָצְאוּ – נִסְתְּמָה הַמְּעָרָה.
הָיוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר יוֹרְדִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים חֲרֵדִים וּמְצַפִּים לִרְאוֹת אֶת אַהֲרֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם. כְּשֶׁרָאוּ שֶׁעָלוּ שְׁלוֹשָׁה וְלֹא יָרְדוּ אֶלָּא שְׁנַיִם – חָזַר הַשָּׂטָן בֵּינֵיהֶם וְהִרְגִּישׁ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְאֶלְעָזָר. נֶחֶלְקוּ לְשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת; אַחַת אוֹמֶרֶת: הֲרָגוֹ משֶׁה, שֶׁהָיָה מִתְקַנֵּא בּוֹ; וְאַחַת אוֹמֶרֶת: אֶלְעָזָר הֲרָגוֹ, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִירַשׁ אֶת הַכְּהֻנָּה הַגְּדוֹלָה; וְאַחַת אוֹמֶרֶת: דֶּרֶךְ שָׁמַיִם מֵת. תְּפָשׂוּם כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ: אַהֲרֹן הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם משֶׁה: גְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים לְךָ, שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן אָמַר לְךָ וְקָנַסְתָּ עָלָיו מִיתָה. בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לִסְקֹל אֶת משֶׁה וְאֶת אֶלְעָזָר. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא? רָמַז לַמַּלְאָכִים, וּפָתְחוּ אֶת הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְהָיָה פּוֹרֵחַ בַּשָּׁמָיִם, וְהַמַּלְאָכִים מְקַלְּסִים לְפָנָיו, וְכָל יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן” (במדבר כ, כט). וּמָה הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְקַלְּסִים? – “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם” (ישעיה נז, ב) (ילק"ש לבמדבר, תשסד).
מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם – ולא מעשה ידי אדם.
כְּלִי – בגד.
עֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ – ענן של ערפל אפף את אהרן.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
פְּשֹׁט – מתח.
קְפֹץ – עצום.
חָזַר – הסתובב.
הִרְגִּישׁ – הסית, המריד.
כִּתּוֹת – קבוצות.
קָנַסְתָּ – גזרת.
מְקַלְּסִים – משבחים.
*
קט “וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל” (במדבר כ, כט) – לְמשֶׁה לֹא בָּכוּ אֶלָּא אֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ וְהָיָה מוֹכִיחָם בִּדְבָרִים, וְאַהֲרֹן לֹא אָמַר מִיָּמָיו לְאִישׁ: סָרַחְתָּ, וּלְאִשָּׁה – סָרַחְתְּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי” (מלאכי ב, ו). מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: “וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן” (שם)? – מְלַמֵּד כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַע בְּאָדָם רָשָׁע וְנוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם; לְמָחָר בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הָאִישׁ לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר עֲבֵרָה, אָמַר: אוֹי לִי! אֵיךְ אֶשָּׂא עֵינַי אַחַר כָּךְ וְאֶרְאֶה אֶת אַהֲרֹן? בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ, שֶׁנָּתַן לִי שָׁלוֹם, – וְנִמְצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה. וְכֵן שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, הָלַךְ אַהֲרֹן וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, רְאֵה! חֲבֵרְךָ מְטָרֵף אֶת לִבּוֹ וּמְתַלֵּשׁ בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמֵר: “אוֹי לִי, אֵיךְ אֶשָּׂא עֵינַי וְאֶרְאֶה בַּחֲבֵרִי? בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁסָּרַחְתִּי עָלָיו” – הָיָה יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ, עַד שֶׁמּוֹצִיא כָּל קִנְאָה שֶׁבְּלִבּוֹ. שׁוּב הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כְּעִנְיָן זֶה. וּכְשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה גִּפְּפוּ וְנִשְּׁקוּ זֶה לָזֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן… כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל” (אדר“נ, נו”א, יב; ילק"ש לבמדבר, תשסד).
“כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל” – ולגבי מות משה נאמר רק “ויבכו בני ישראל” (דברים לד, ח).
אֲנָשִׁים – גברים.
הוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ – ראו קטע קה.
מוֹכִיחָם – אומר דברי תוכחה ונזיפה.
סָרַחְתָּ – חטאת.
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
פָּגַע – פגש.
נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם – מברך אותו לשלום.
לֵילֵךְ – ללכת.
בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ – אני מתבייש מפניו.
מְטָרֵף – מכאיב ומצער.
מְתַלֵּשׁ – תולש.
כְּעִנְיָן זֶה – דברים זהים (שנאמרו לאדם האחר).
פָּגְעוּ – פגשו.
גִּפְּפוּ – חיבקו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.