רקע
חיים נחמן ביאליק

קיד “וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד” (במדבר כז, א) – כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים, לִזְכָרִים וְלאֹ לִנְקֵבוֹת, נִתְקַבְּצוּ זוֹ עַל זוֹ לִטֹּל עֵצָה. אָמְרוּ: לֹא כְּרַחֲמֵי בָּשָׂר וָדָם רַחֲמֵי הַמָּקוֹם: בָּשָׂר וָדָם רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים יוֹתֵר מִן הַנְֵּקבוֹת; אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא – רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת, רַחֲמָיו עַל הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו” (תהלים קמה, ט).

“תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה” (במדבר כז, ד) – רַ' נָתָן אוֹמֵר: יָפֶה כּוֹחָן שֶׁל נָשִׁים מִכּוֹחַ אֲנָשִׁים, שֶׁאֲנָשִׁים אָמְרוּ: “נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה” (שם יד, ד), וְנָשִׁים אָמְרוּ – “תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה” (ספרי במדבר, קלג).


לִטֹּל עֵצָה – להתייעץ.

מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – הקב"ה.

יָפֶה כּוֹחָן – מעלתן של הנשים גדולה מזו של הגברים.

נִתְּנָה רֹאשׁ וגו' – ובכך ויתרו על ארץ ישראל (והמדרש עושה שימוש בשני פסוקים שבהם השורש נת"ן).

*


קטו “וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה” (במדבר כז, ב) – חֲמִשְׁתָּן אָמְרוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים. רִאשׁוֹנָה אָמְרָה: “אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר” (שם שם, ג); שְׁנִיָּה אָמְרָה: “וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח” (שם); הַשְּׁלִישִׁית אָמְרָה: “כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת” (שם) – הוּא הַמְקוֹשֵׁשׁ; הָרְבִיעִית אָמְרָה: “וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ” (שם); הַחֲמִישִׁית אָמְרָה: “לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ” (במדבר כז, ד) וְכָל הַפָּסוּק (ילק"ש לבמדבר, תשעג).

הַמְּקוֹשֵׁשׁ – קושש עצים ביום השבת והומת בשל כך (במדבר טו, לב־לו), ולפי המדרש הוא צלפחד.

וְכָל הַפְָּסוּק – עד סוף הפסוק.

*


קטז תְּנָא, בְּנוֹת צְלָפְחָד חַכְמָנִיּוֹת הֵן, דַּרְשָׁנִיּוֹת הֵן, צִדְקָנִיּוֹת הֵן. חַכְמָנִיּוֹת הֵן – שֶׁלְּפִי שָׁעָה דִבְּרוּ, שֶׁאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפָרָשַׁת יְבָמִין. אָמְרוּ לוֹ: אִם כְּבֵן אָנוּ חֲשׁוּבוֹת תְּנָה לָנוּ נַחֲלָה כְּבֵן, וְאִם לָאו – תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ; מִיָּד "וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' " (במדבר כז, ה). דַּרְשָׁנִיּוֹת הֵן, שֶׁהָיוּ אוֹמְרוֹת: אִלּוּ הָיָה לוֹ בֵּן, אוֹ אֲפִלּוּ בַּת לְבֵן, לֹא דִבַּרְנוּ. צִדְקָנִיּוֹת הֵן – שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶן (בבא בתרא קיט ע“ב; ילק”ש לבמדבר, תשעג).


דַּרְשָׁנִיּוֹת – ויודעות כיצד לדרוש פסוקי מקרא בענייני הלכה.

לְפִי שָׁעָה דִּבְּרוּ – דיברו לעניין.

יְבָמִין – דיני הייבום. כשמת אדם “ובן אין לו”, חייב אחי המת לשאת את האלמנה (דברים כד, ה־י).

חֲשׁוּבוֹת – נחשבות.

אִלּוּ הָיָה לוֹ וגו' – אילו היה לצלפחד בן שיירש אותו, לא היו בנותיו אומרות דבר, והוא הדין גם אילו היתה בחיים רק בת לאותו בן, שגם היא זכאית לרשת מכוח אביה (בבא בתרא קטו ע"ב).

לְהָגוּן לָהֶן – לראוי להן, לבני דודיהן, כקביעת הקב"ה (במדבר לו, יא).

*


קיז “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת” (במדבר כז, ו־ז) – כָּךְ הוּא הַדִּין. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: וְלֹא אָמַרְתָּ “וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו” (דברים א, יז)? הַדִּין שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הֲרֵי הַנָּשִׁים דָּנוֹת אוֹתוֹ! מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי שֶׁאָמַר לְתַלְמִידוֹ: אִם יָבוֹאוּ לְךָ סְלָעִים לִפְרֹט – פְּרֹט, וְאִם יָבוֹאוּ מַרְגָּלִיּוֹת – הֲבִיאֵן אֵלַי. בָּאָה אֶצְלוֹ חֻלְיָא אַחַת שֶׁל זְכוּכִית, הוֹלִיכָה אֵצֶל רַבּוֹ, הָלַךְ רַבּוֹ לְהַרְאוֹתָהּ לְאַחֵר.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: יוֹדֵעַ הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַדִּין, אֶלָּא בָּאוּ לִפְנֵי שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת תְּחִלָּה. אָמְרוּ לָהֶן: דִּין שֶׁל נַחֲלָה הוּא, וְאֵין זֶה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא שֶׁל גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ; בָּאוּ לִפְנֵי שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, רָאוּ שֶׁכִּבְּדוּ אוֹתָן שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, אָמְרוּ: אַף אָנוּ יֵשׁ גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְכֵן לְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְכֵן לְשָׂרֵי אֲלָפִים, וְכֵן לִנְשִׂיאִים. וְהֵשִׁיבוּ לָהֶן כֻּלָּם כָּעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁלֹּא רָצוּ לִפְתּוֹחַ פֶּה לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מֵהֶם. הָלְכוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר. אָמַר לָהֶן: הֲרֵי משֶׁה רַבֵּנוּ. בָּאוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ לִפְנֵי משֶׁה. רָאָה משֶׁה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּבֵּד אֶת מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר: אִם אֹמַר לָהֶם אֶת הַדִּין אֶטּוֹל אֶת הַגְּדֻלָּה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי יֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנִּי, – לְפִיכָךְ "וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' " (במדבר כז, ה) (תנחומא פינחס ח־ט; במ"ר כא, יב).


וְלֹא אָמַרְתָּ וגו' – מתוך אמונה שידע לפתור כל שאלה משפטית.

שֻׁלְחָנִי – חלפן כספים.

סְלָעִים – מטבעות.

הֲבִיאֵן אֵלַי – לבחון את ערכן.

חֻלְיָא – חרוז (שלא ידעו החלפן ותלמידו את ערכו).

רַבּוֹ – מורו, החלפן.

לְהַרְאוֹתָהּ לְאַחֵר – המבין בדבר יותר ממנו.

אֶלָּא בָּאוּ – בנות צלפחד.

נְשִׂיאִים – ראשי השבטים.

אֶלְעָזָר – הכוהן.

אֶטֹּל אֶת הַגְּדֻלָּה – אזכה לכבוד שאינו ראוי לי.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 54145 יצירות מאת 3203 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22168 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!