קכא שָׁאַל רַ' אֱלִיעֶזֶר אֶת רַ' שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי קֻרְיָס יָצְאוּ עִמָּהֶם? אָמַר לוֹ: לָאו. – וּמֵהֵיכָן הָיוּ לוֹבְשִׁים כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: מִמָּה שֶׁהִלְבִּישׁוּם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. – וְלֹא הָיוּ בָּלִים? אָמַר לוֹ: וְלֹא קָרִיתָ: “שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ” (דברים ח, ד)? – וְלֹא הָיוּ הַקְּטַנִּים גְּדֵלִים? אָמַר לוֹ: צֵא וּלְמַד מִן הַחִלָּזוֹן הַזֶּה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא גָדֵל, נַרְתִּיקוֹ גָּדֵל עִמּוֹ. – וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים תִּכְבֹּסֶת? אָמַר לוֹ: הֶעָנָן הָיָה שָׁף בָּהֶם וּמַגְהִיצָם. – וְלֹא הָיוּ נִשְׂרָפִים? אָמַר לוֹ: צֵא וּלְמַד מִן הָאַמְיַנְטוֹן הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּהֵץ אֶלָּא בָּאוּר. – וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים כְּנִימִיּוֹת? אָמַר לוֹ: בְּמוֹתָם לֹא שָׁלְטוּ בָּהֶם רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בְּחַיֵּיהֶם לֹא כָּל שֶׁכֵּן! – וְלֹא הָיָה רֵיחָם קָשֶׁה מֵרֵיחַ הַזֵּעָה? אָמַר לוֹ: הַבְּאֵר הָיָה מַעֲלֶה לָהֶם מִינֵי דְשָׁאִים וּמִינֵי בְּשָׂמִים, וְהָיוּ מִתְעַגְעֲגִים בָּהֶם וְהָיָה רֵיחָם נוֹדֵף מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיגָם, מְגַהֲצָם וּמְעַדְּנָם בַּמִּדְבָּר, הִתְחִילוּ מְקַלְּסִים וְאוֹמְרִים: “ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי” (תהלים כג, א־ב) (דב“ר ז, יא; מד”ת כג, ד; פדר"כ יא, כא).

כְּלֵי קֻרְיָס – כלים לאריגת בדים.

קָרִיתָ – קראת (בתורה).

נַרְתִּיקוֹ – הקונכייה שבה הוא מצוי.

תִּכְבֹּסֶת – כיבוס.

הֶעָנָן הָיָה שָׁף – ענני הכבוד היו מתחככים בבני האדם ומנקים את בגדיהם.

נִשְׂרָפִים – מחומם של העננים.

אַמְיַנְטוֹן – סוג של אזבסט. מסיבים הנלקחים ממנו אפשר לארוג בגד שאינו נשרף ויש לנקותו באש.

כְּנִימִיּוֹת – כינים ותולעים למיניהן.

בְּמוֹתָם לֹא שָׁלְטוּ וגו' – מסורת אגדית היא שגופותיהם של בני דור המדבר לא נרקבו עם מותם.

רֵיחָם קָשֶׁה מֵרֵיחַ הַזֵּעָה – ריח לא נעים בגלל הזיעה.

הַבְּאֵר – באר פלאית שהלכה עִם עַם ישראל (וראו בקטע הבא).

מִתְעַגְעֲגִים – מתגלגלים. מְקַלְּסִים – משבחים.

*

קכב “וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר” (דברים כט, ד) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: “הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל?” (ירמיה ב, לא) – שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי אִתְּכֶם? בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַמִּדְבָּר – שֶׁמָּא מוֹצֵא שָׁם שַׁלְוָה אוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוֹצֵא בְּפָלָטִין שֶׁלּוֹ? וְאַתֶּם הֲיִיתֶם עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם, וְהִרְבַּצְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת עַנְנֵי כָּבוֹד, וְהֶעֱמַדְתִּי לָכֶם שְׁלוֹשָׁה גּוֹאֲלִים מְשַׁמְּשִׁים אֶתְכֶם, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, שִׁבְעָה עֲנָנִים הָיוּ מִלְמַעְלָה וּמִלְמַטָּה וּמֵאַרְבָּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְאֶחָד לִפְנֵיכֶם, וּמַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וּמַשְׁוֶה לָכֶם אֶת הֶהָרִים וְאֶת הָעֲמָקִים, וְשׂוֹרֵף אֶת הַקּוֹצִים וְאֶת הַבַּרְקָנִים וּמַעֲלֶה עָשָׁן, וְרוֹאִים אֶתְכֶם כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב וְאוֹמְרִים: “מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן” (שיר השירים ג, ו); הוֹרַדְתִּי לָכֶם אֶת הַמָּן, הֶעֱלֵיתִי לָכֶם אֶת הַבְּאֵר, וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי לָכֶם שַׂלְוִים – “הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל”? שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי אִתְּכֶם? “אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה” (ירמיה ב, לא) – לֹא אֲנִי בְּעַצְמִי הָיִיתִי מֵאִיר לָכֶם מַאֲפֶלְכֶם?

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם מְקַבֵּל אוֹרֵחַ – יוֹם רִאשׁוֹן שׁוֹחֵט לוֹ עֵגֶל, יוֹם שֵׁנִי – תַּרְנְגוֹלִים, יוֹם שְׁלִישִׁי – קִטְנִיּוֹת, יוֹם רְבִיעִי – מְמַעֵט וְהוֹלֵךְ; לֹא דוֹמֶה יוֹם רִאשׁוֹן כְּיוֹם אַחֲרוֹן. יָכוֹל אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: “זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר” (דברים ב, ז) – יוֹם אַחֲרוֹן כְּיוֹם רִאשׁוֹן (תנחומא במדבר, ב; ילק"ש לבמדבר, תרפג).

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.

פָּלָטִין – ארמון.

הִרְבַּצְתִּי – הושבתי.

עַנְנֵי כָּבוֹד – עננים פלאיים שליוו את עם ישראל בכל שנות נדודיו במדבר.

רוּחוֹת – צדדים.

מַשְׁוֶה – מקנה להם גובה אחיד.

הַבְּאֵר – באר פלאית שהלכה עם בני ישראל בכל מסעיהם (וראו לעיל, קטע קי).

מַאֲפֶלְכֶם – האפילה שהייתם שרויים בה.

מְמַעֵט וְהוֹלֵךְ – ומיום ליום זוכה האורח למאכל פחוּת בערכו ובטיבו. יָכוֹל אַף וגו' – האם גם הקב"ה נהג כך עם עם ישראל?

תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.