קלז “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת” (דברים לא, יד) – זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ… יֹאבֵד, רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ” (איוב כ, ו־ז), כְּנֶגֶד מִי נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה? לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְּנֶגֶד יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם יַעֲשֶׂה לוֹ כְּנָפַיִם כָּעוֹף וְיַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, כֵּיוָן שֶׁיַּגִּיעַ קִצּוֹ לָמוּת – נִשְׁבְּרוּ כְּנָפָיו וְנוֹפֵל.
“אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ” – זֶה משֶׁה, שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, וְדָשׁוּ רַגְלָיו עֲרָפֶל, וְהָיָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְדִבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים אֶל פָּנִים, וְקִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מִיָּדוֹ – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ קִצּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת!”
כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִין עָג עוּגָה קְטַנָּה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. בְּאוֹתָה שָׁעָה לָבַשׁ שַׂק וְנִתְעַטֵּף שַׂק וְנִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר וְעָמַד בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְסִדְרֵי בְּרֵאשִׁית וְאָמְרוּ: שֶׁמָּא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ?" יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא – “כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי” (איוב יב, ט־י). מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? הִכְרִיז בְּכָל שַׁעַר וְשַׁעַר שֶׁל רָקִיעַ וְרָקִיעַ, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ תְפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא יַעֲלוּהָ לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין. כֵּיוָן שֶׁגָּבַר קוֹל הַתְּפִלָּה כְּלַפֵּי מַעְלָה, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָהֶם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: רְדוּ בְּבֶהָלָה וְנַעֲלוּ כָּל שַׁעֲרֵי רָקִיעַ וְרָקִיעַ, שֶׁהָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה דּוֹמָה לְחֶרֶב שֶׁהִיא קוֹרַעַת וְחוֹתֶכֶת וְאֵין מְעַכֵּב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְגִיעִי וְצַעֲרִי שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיוּ מַאֲמִינִים בְּשִׁמְךָ; כַּמָּה צַעַר נִצְטַעַרְתִּי עֲלֵיהֶם עַד שֶׁקָּבַעְתִּי לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אָמַרְתִּי: כְּשֵׁם שֶׁרָאִיתִי בְּצָרָתָם כָּךְ אֶרְאֶה בְּטוֹבָתָם; וְעַכְשָׁו שֶׁהִגִּיעָה טוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַתָּה אוֹמֵר לִי: “לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה” (דברים ג, כז) – הֲרֵי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת תּוֹרָתְךָ פְּלַסְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ” (שם כד, טו). זֶהוּ שִׁלּוּם עֲבוֹדָה שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעָמַלְתִּי עַד שֶׁנַּעֲשָׂה עַם קָדוֹשׁ וְנֶאֱמָן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי! אָמַר משֶׁה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לֹא אֶכָּנֵס חַי – הַכְנִיסֵנִי מֵת, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנְסוּ עַצְמוֹת יוֹסֵף! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: משֶׁה, כְּשֶׁבָּא יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לֹא נִתְנַכֵּר, אֶלָּא אָמַר שֶׁהוּא עִבְרִי, אֲבָל אַתָּה כְּשֶׁבָּאתָ לְמִדְיָן נִתְנַכָּרְתָּ. אָמַר משֶׁה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם אֵין אַתָּה מַכְנִיס אוֹתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַנִּיחֵנִי כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת עֲשָׂבִים וְשׁוֹתוֹת מַיִם וְרוֹאוֹת אֶת הָעוֹלָם – כָּךְ תְּהֵא נַפְשִׁי כְּאַחַת מֵהֶן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “רַב לָךְ!” (שם ג, כו) – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם לָאו, הַנִּיחֵנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּעוֹף זֶה, שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְלַקֵּט מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וּלְעֵת עֶרֶב הוּא חוֹזֵר לְקִנּוֹ – כָּךְ תְּהֵא נַפְשִׁי כְּאֶחָד מֵהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “רַב לָךְ!”
כְּנֶגֶד מִי נֶאֱמַר וגו' – על מי מדבר הפסוק מספר איוב?
שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ וגו' – כשקיבל את התורה ודרכו רגליו בענני מרום.
גְּזַר דִּין – למות.
עָג עוּגָה – שירטט מעגל.
בַּת קוֹל – קול שיצא מן השמים.
נְתְפַּלֵּש – התגלגל והתלכלך.
סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית – כל הבריאה כולה.
צִבְיוֹנוֹ… לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ – רצונו להחריב את העולם ולברוא אחר במקומו.
רָקִיעַ וְרָקִיעַ – על יסוד המסורת האגדית ששבעה רקיעים הם.
אָמַרְתִּי – קיוויתי.
צָרָתָם, טוֹבָתָם – שעבוד מצרים וההליכה במדבר מול הכניסה לארץ.
פְּלַסְתֵּר – שקר, זיוף.
“בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ” – את שכר הפועל יש לשלם עוד ביום עבודתו ולא לדחותו.
שִׁלּוּם עֲבוֹדֶָה – תשלום בעבור העבודה.
עַצְמוֹת יוֹסֵף – שהועלו ממצרים ונקברו בשכם (שמות יג, יט; יהושע כד, לב).
לא נִתְנַכֵּר – לא העמיד פני נוכרי אלא הודה במוצאו “מארץ העברים” (בראשית לט, טו).
נִתְנַכַּרְתָּ – שאמרו בנות יתרו על משה “איש מצרי” (שמות ב, יט).
הַנִּיחֵנִי – השאר אותי (בחיים).
רַב לָךְ – די לך להרבות מילים.
*
כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, הָלַךְ אֵצֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אָמַר לָהֶם: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה” (ישעיה נא, ו). הָלַך אֵצֶל חַמָּה וּלְבָנָה, אָמַר לָהֶן: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה” (שם כד, כג). הָלַך אֵצֶל כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אָמַר לָהֶם: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם” (שם לד, ד). הָלַך אֵצֶל הָרִים וּגְבָעוֹת, אָמַר לָהֶם: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה” (שם נד, י). הָלַך אֵצֶל הַיָּם, אָמַר לוֹ: בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים! אָמַר לוֹ הַיָּם: בֶּן עַמְרָם, מָה הַיּוֹם מִיּוֹמִים? הֲלֹא אַתָּה בֶּן עַמְרָם, שֶׁבָּאתָ אֵלַי בְּמַטְּךָ וְהִכִּיתַנִי וְחִלַּקְתַּנִי לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים, וְלֹא הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, מִפְּנֵי שְׁכִינָה שֶׁהָיְתָה מְהֶלֶּכֶת לִימִינְךָ – וְעַכְשָׁו מֶה עָלְתָה לְךָ? כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לוֹ הַיָּם מָה שֶׁעָשָׂה בְנַעֲרוּתוֹ – צָוַח משֶׁה וְאָמַר: “מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם!” (איוב כט, ב) – בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי עָלֶיךָ הָיִיתִי מֶלֶךְ בָּעוֹלָם, וְעַכְשָׁו אֲנִי מִשְׁתַּטֵּחַ וְאֵין מַשְׁגִּיחִין בִּי.
מִיָּד הָלַךְ לוֹ אֵצֶל שַׂר הַפָּנִים. אָמַר לוֹ: "בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים, שֶׁלֹּא אָמוּת. אָמַר לוֹ: משֶׁה רַבִּי! טֹרַח זֶה לָמָּה? כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, שֶׁאֵין תְּפִלָּתְךָ נִשְׁמַעַת בְּדָבָר זֶה. הִנִּיחַ משֶׁה יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאָמַר: אֵצֶל מִי אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶבְרָה, עַד שֶׁפָּתַח וְאָמַר מִקְרָא זֶה: “ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן!” (שמות לד, ו). מִיָּד נִתְקָרְרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת נִשְׁבַּעְתִּי, אַחַת עַל יִשְׂרָאֵל לְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְאַחַת עָלֶיךָ שֶׁתָּמוּת וְלֹא תִכָּנֵס לָאָרֶץ. אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי עַל יִשְׂרָאֵל בִּטַּלְתִּי מִפְּנֵי שֶׁלְּךָ, שֶׁאָמַרְתָּ “סְלַח נָא” (במדבר יד, יט), וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ שׁוּב לְבַטֵּל אֶת שֶׁלִּי וּלְקַיֵּם אֶת שֶׁלָּךְ, וְאַתָּה אוֹמֵר: “אֶעְבְּרָה נָּא” (דברים ג, כה) – אַתָּה תוֹפֵס אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁים? אִם “אֶעְבְּרָה נָּא” אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם – בַּטֵּל "סְלַח נָא”, וְאִם “סְלַח נָא” אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם – בַּטֵּל “אֶעְבְּרָה נָּא”. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה רַבֵּנוּ כָּךְ, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יֹאבַד משֶׁה וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְלֹא תִּנָּזֵק צִפָּרְנוֹ שֶׁל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.
מַשְׁגִּיחִין בּוֹ – שמים אליו לב.
“נִמְלָחוּ” – יתמוססו (לעתיד לבוא).
“וְחָפְרָה” – תתבייש,
מַזָּלוֹת – כוכבי לכת.
“וְנָמַקּוּ” – יתמוססו.
שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים – כמספר שבטי ישראל בעת קריעת ים סוף.
לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ – להתנגד לך.
מָה עָלְתָה – מה אירע.
מְשְתַּטֵּחַ – על הארץ בתפילה.
שַׂר הַפָּנִים – מטטרון, מלאך המצוי בקרבת הקב"ה.
הַפַּרְגּוֹד – מסך, מחיצה, ו“מאחורי הפרגוד” נאמר בדרך מליצה על דברים הנאמרים בעולם האלוהות.
עֶבְרָה – כעס.
נִתְקָרְרָה – נרגעה מכעסה.
אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה – חטא העגל.
מִפְּנֵי שֶׁלְּךָ – בזכות בקשתך (לאחר החטא).
אַתָּה תּוֹפֵס וגו' – בשני קצותיו של החבל שעל גלגל הבאר תלויים שני דליים, וכשאחד עולה השני יורד, ואם תופסים את החבל בשני קצותיו אין בו תועלת (ועל משה להחליט איזו משתי השבועות הוא מבקש לבטל ואיזו לקיים).
כַּיּוֹצֵא בּוֹ – כמוהו.
*
אָמַר משֶׁה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַגְלַיִם שֶׁעָלוּ לָרָקִיעַ וּפָנִים שֶׁהִקְבִּילוּ פְּנֵי שְׁכִינָה וְיָדַיִם שֶׁקִּבְּלוּ תוֹרָה מִיָּדְךָ – יְלַחֲכוּ עָפָר? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי וְכָךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו וְדוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו. עַד עַכְשָׁו הָיָה חֶלְקְךָ לְשָׁרֵת לְפָנַי וְעַכְשָׁו הִגִּיעַ חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידְךָ לְשָׁרֵת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם מִפְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ אֲנִי מֵת – אֵלֵךְ וְאֶהְיֶה תַּלְמִידוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּךְ – לֵךְ עֲשֵׂה!
עָמַד משֶׁה וְהִשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְעָמַד משֶׁה וְכָפַף קוֹמָתוֹ וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל לִבּוֹ, וְנִתְעַלְּמוּ עֵינָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר משֶׁה וְיַשְׁלִים עַצְמוֹ לְמִיתָה. וְהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל פִּתְחוֹ שֶׁל משֶׁה לִלְמֹד תּוֹרָה, וְשָׁאֲלוּ וְאָמְרוּ: משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לָהֶם: הִשְׁכִּים וְהָלַךְ לְפִתְחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. הָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ אֵצֶל פִּתְחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וּמשֶׁה עוֹמֵד. אָמְרוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: מָה עָלְתָה לְךָ שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ עוֹמֵד וְאַתָּה יוֹשֵׁב. כֵּיוָן שֶׁתָּלָה יְהוֹשֻׁעַ עֵינָיו וְרָאָהוּ, מִיָּד קָרַע בְּגָדָיו וְצָעַק וּבָכָה וְאָמַר: רַבִּי, רַבִּי! אָבִי, אָבִי! אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה: משֶׁה רַבֵּנוּ! לַמְּדֵנוּ תּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אֵין לִי רְשׁוּת. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָךְ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לִמְדוּ מִיהוֹשֻׁעַ. קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לֵישֵׁב וְלִלְמֹד מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ. יָשַׁב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֹאשׁ, משֶׁה מִימִינוֹ וּבְנֵי אַהֲרֹן מִשְּׂמֹאלוֹ. וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בִּפְנֵי משֶׁה. בְּשָׁעָה זוֹ נִטְּלָה מָסֹרֶת הַחָכְמָה מִמּשֶׁה וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ.
יָצְאוּ לַהֲלֹךְ, הָלַךְ משֶׁה לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. נִכְנְסוּ לְאֹהֶל מוֹעֵד. יָרַד עַמּוּד הֶעָנָן וְהִפְסִיק בֵּינֵיהֶם. מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק עַמּוּד־הֶעָנָן – הָלַךְ משֶׁה אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר: מָה אָמַר לְךָ הַדִּבּוּר? אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁהָָיָה הַדִּבּוּר נִגְלֶה עָלֶיךָ – יוֹדֵעַ הָיִיתִי מָה מְדַבֵּר עִמְּךָ? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעַק משֶׁה וְאָמָר: מֵאָה מִיתוֹת וְלֹא קִנְאָה אַחַת! רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, עַד עַכְשָׁו בִּקַּשְׁתִּי חַיִּים, וְעַכְשָׁו הֲרֵי נַפְשִׁי נְתוּנָה לְךָ.
יְלַחֲכוּ עָפָר – יאכלו עפר (בקבר).
כָּךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי – כך החלטתי.
פַּרְנָסָיו – מנהיגיו בענייני כלכלה.
חֶלְקְךָ – גורלך, תורך.
פִּתְחוֹ – פתח אוהלו (שבו לימד תורה).
עַל לִבּוֹ – כדי להסתיר במרפקו את פניו.
נִתְעַלְּמוּ עֵינָיו – נסתר מהם.
יַשְׁלִים – ימסור.
מֹשֶׁה עוֹמֵד – כדין תלמיד לפני רבו.
תָּלָה – הרים.
בְּנֵי אַהֲרֹן – הכוהנים.
מָסֹרֶת הַחָכְמָה – שלשלת הידע שעבר מדור לדור (עד משה).
לִשְׂמֹאלוֹ – כדין תלמיד.
הִפְסִיק – הפריד (כדי שידבר הקב"ה עם יהושע בלבד)
הַדִּבּוּר – הקב"ה.
*
כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים משֶׁה נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, פָּתַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמָר: “מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים?” (תהלים צד, טז) – מִי יַעֲמֹד לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כַּעֲסִי? וּמִי יַעֲמֹד לָהֶם בְּמִלְחַמְתָּם שֶׁל בָּנַי? וּמִי יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁחוֹטְאִים לְפָנַי?
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מְטַטְרוֹן וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, משֶׁה בְּחַיָּיו שֶׁלְּךָ וּבְמוֹתוֹ שֶׁלְּךָ! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מַכְעִיס אֶת אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ אָבִיו לְהָרְגוֹ, וְהָיְתָה אִמּוֹ מַצַּלְתּוֹ מִיָּדוֹ. מֵתָה אִמּוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ בּוֹכֶה. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לָהֶם: לֹא עַל אִשְׁתִּי בִּלְבַד אֲנִי בוֹכֶה, אֶלָּא עָלֶיהָ וְעַל בְּנִי, שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים כָּעַסְתִּי עָלָיו וּבִקַּשְׁתִּי לְהָרְגוֹ וְאִמּוֹ הָיְתָה מַצַּלְתּוֹ מִיָּדִי. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְטַטְרוֹן: לֹא עַל משֶׁה בִּלְבַד אֲנִי בּוֹכֶה, אֶלָּא עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה פְעָמִים הִכְעִיסוּנִי וְכָעַסְתִּי עֲלֵיהֶם וְעָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי לְהָשִׁיב חֲמָתִי.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, הֵיאָךְ אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ?!
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. אָמַר לְפָנָיו: אֲנִי הָיִיתִי רַבּוֹ וְהוּא הָיָה תַּלְמִידִי, הֵיאָךְ אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ?!
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסַמָּאֵל: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. וּמַלְאָךְ סַמָּאֵל, רֹאשׁ הַשְּׂטָנִים, הָיָה מְצַפֶּה בְּכָל שָׁעָה לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה וְאוֹמֵר: מָתַי יַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָמוּת משֶׁה, שֶׁאֵרֵד וְאֶטֹּל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ? מָתַי יְהֵא מִיכָאֵל בּוֹכֶה וַאֲנִי מְמַלֵּא פִּי שְׂחוֹק? מִיָּד לָבַשׁ כַּעַס וְחָגַר חַרְבּוֹ וְנִתְעַטֵּף אַכְזְרִיּוּת וְהָלַךְ לִקְרַאת משֶׁה. מְצָאוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב שֵׁם הַמְפֹרָשׁ בִּמְגִלָּה, וְזֹהַר מַרְאֵהוּ כְּזֹהַר פְּנֵי שֶׁמֶשׁ וְהוּא דוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת. מִיָּד נִתְיָרֵא מִפָּנָיו וַאֲחָזַתּוּ רְעָדָה וְלֹא מָצָא פִּתְחוֹן פֶּה לְדַבֵּר. עַד שֶׁאָמַר משֶׁה לְסַמָּאֵל: רָשָׁע, מָה לְךָ כָּאן? אָמַר לוֹ: לִטֹּל נִשְׁמָתְךָ בָּאתִי. אָמַר לוֹ: מִי שִׁגֶּרְךָ? אָמַר לוֹ: מִי שֶׁבָּרָא כָּל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר לוֹ: לֵךְ מִכָּאן, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – “לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ” (שם קיח, יז). אָמַר לוֹ: משֶׁה, מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה? יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְקַלְּסוּהוּ – “הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל” (שם יט, ב). אָמַר לוֹ משֶׁה: וַאֲנִי מְשַׁתֵּק אוֹתָם וּמְקַלֵּס אוֹתוֹ – “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי” (דברים לב, א). אָמַר לוֹ: כָּל בָּאֵי עוֹלָם נִשְׁמָתָם מְסוּרָה בְּיָדִי. אָמַר לוֹ משֶׁה: יֵשׁ בִּי כּוֹחַ יוֹתֵר מִכָּל בָּאֵי עוֹלָם. אָמַר לוֹ: וּמַה כּוֹחֲךָ? אָמַר לוֹ משֶׁה: אֲנִי בֶּן עַמְרָם, שֶׁהִתְנַבֵּאתִי בֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְאָמַרְתִּי, שֶׁעָתִיד אֲנִי לְקַבֵּל תּוֹרָה מִתּוֹךְ לַהֲבֵי אֵשׁ, וְנִכְנַסְתִּי לְפַלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ וְנָטַלְתִּי כִּתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ. וּכְשֶׁהָיִיתִי בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה עָשִׂיתִי אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּמִצְרַיִם וְהוֹצֵאתִי שִׁשִּׁים רִבּוֹא לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם, וְקָרַעְתִּי אֶת הַיָּם לִשְׁנֵים עָשָׂר גְּזָרִים, וְעָלִיתִי וְדָרַכְתִּי דֶרֶךְ בַּשָּׁמַיִם, וְהָיִיתִי תוֹפֵס בְּמִלְחַמְתָּם שֶׁל מַלְאָכִים וְנִצַּחְתִּי בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְגִלִּיתִי רָזֵיהֶם לִבְנֵי אָדָם, וְדִבַּרְתִּי עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים בְּפָנִים, וְקִבַּלְתִּי תּוֹרָה שֶׁל אֵשׁ מִימִינוֹ וְלִמַּדְתִּי אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְעָשִׂיתִי מִלְחָמָה עִם סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי גִבּוֹרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהִכִּיתִים בַּמַּטֶּה שֶׁבְּיָדִי וַהֲרַגְתִּים, וְהֶעֱמַדְתִּי חַמָּה וּלְבָנָה בְּרוּם עוֹלָם – מִי יֵשׁ בְּבָאֵי עוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּךְ? לֵךְ בְּרַח מִלְּפָנַי, אֵינִי נוֹתֵן לְךָ נִשְׁמָתִי! מִיָּד חָזַר סַמָּאֵל וְהֵשִׁיב דָּבָר לִפְנֵי הַגְּבוּרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. שָׁלַף סַמָּאֵל חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָהּ וְהָלַךְ וְעָמַד עַל משֶׁה. מִיָּד קָצַף עָלָיו משֶׁה וְנָטַל אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ, שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וּפָגַע בּוֹ בְּסַמָּאֵל בְּכָל כּוֹחוֹ, עַד שֶׁנָּס מִלְפָנָיו, וְרָץ משֶׁה אַחֲרָיו בְּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְנָטַל קֶרֶן מִבֵּין עֵינָיו וְעִוֵּר אֶת עֵינָיו.
יַעֲמֹד לְיִשְׂרָאֵל – יגן עליהם.
מְטַטְרוֹן – שר הפנים.
בְּחַיָּיו שֶׁלְּךָ וּבְמוֹתוֹ שֶׁלְּךָ – וגם לאחר מותו עדיין יהיה בחסותו של הקב"ה.
עָמַד בַּפֶּרֶץ וגו' – עמד כנגדי כדי להרגיע את כעסי.
גַּבְרִיאֵל, מִיכָאֵל – המלאכים.
שָׁקוּל – שווה בערכו.
שִׁשִּׁים רִבּוֹא – כמספר יוצאי מצרים.
סַמָּאֵל – השטן.
שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ – שם ה' בארבע אותיותיו.
פִּתְחוֹן פֶּה – מילים לפתוח בהן את השיחה.
שִׁגֶּרְךָ – שלָחֲך.
לְקַלֵּס – לשַבּח.
פַּלְטֵרִין – ארמון (של פרעה).
דָּרַכְתִּי – סללתי.
תּוֹפֵס בְּמִלְחַמְתָּם – נלחם.
פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה – בני הלוויה של האל, המלאכים.
הֶעֱמַדְתִּי חַמָּה וגו' – מסורת אגדית היא שגם משה, כמו יהושע, ציווה על השמש והירח לעצור ממהלכם בשעת קרב.
הַגְּבוּרָה – הקב"ה.
קֶרֶן מִבֵּין עֵינָיו – של משה, שקרן עור פניו.
*
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זְכֹר לִי אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּגְלֵיתָ עָלַי בַּסְּנֶה! זְכֹר לִי אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַל הַר סִינַי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה! בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תִּמְסְרֵנִי בְּיַד מַלְאַךְ הַמָּוֶת! יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אֲנִי בְּעַצְמִי מְטַפֵּל בְּךָ וּבִקְבוּרָתְךָ, אָמַר משֶׁה: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא מָצְאוּ בִּי קֹרַת רוּחַ כָּל יָמַי, מִפְּנֵי אַזְהָרוֹת וְתוֹכָחוֹת שֶׁהָיִיתִי מוֹכִיחָם. הִתְחִיל לְבָרֵךְ כָּל שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמֹו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְקַצְּרָה הַשָּׁעָה – כְּלָלָם כֻּלָּם בִּבְרָכָה אֶחָת. אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הַרְבֵּה צִעַרְתִּי אֶתְכֶם עַל הַתּוֹרָה וְעַל הַמִּצְווֹת, וְעַכְשָׁו מַחֲלוּ לִי. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ! מָחוּל לְךָ! – אַף יִשְׂרָאֵל עָמְדוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ! הַרְבֵּה הִכְעַסְנוּךָ וְהִרְבֵּינוּ עָלֶיךָ טֹרַח, מְחַל לָנוּ! אָמַר לָהֶם: מָחוּל לָכֶם!
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: הִגִּיעַ רֶגַע שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. אָמַר: בָּרוּךְ שְׁמוֹ, חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד! אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ זִכְרוּ אוֹתִי וְאֶת עַצְמוֹתַי וְאִמְרוּ: אוֹי לוֹ לְבֶן עַמְרָם, שֶׁרָץ לְפָנֵינוּ כְּסוּס וְנָפְלוּ עַצְמוֹתָיו בַּמִּדְבָּר!
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: הִגִּיעַ חֲצִי רֶגַע שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ, וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל: רְאוּ אַחֲרִיתוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם!
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד משֶׁה וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ כִּשְׂרָפִים. וְיָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים לִטֹּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וּשְׁלוֹשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עִמּוֹ: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְזַגְזְגֵאל – מִיכָאֵל הִצִּיעַ מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, גַּבְרִיאֵל פָּרַשׂ בֶּגֶד שֶׁל בּוּץ מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו וְזַגְזְגֵאל מִמַּרְגְּלוֹתָיו. עָמַד מִיכָאֵל מִצַּד אֶחָד וְגַבְרִיאֵל מִצַד אֶחָד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: “משֶׁה, עֲצֹם עֵינֶיךָ”! – עָצַם עֵינָיו. – “הַנַּח יָדֶיךָ עַל הֶחָזֶה”! – הִנִּיחַ יָדָיו עַל הֶחָזֶה. “הַקֵּף רַגְלֶיךָ”! – הִקִּיף רַגְלָיו.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה קָצַבְתִּי לָךְ בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה, עַכְשָׁו הִגִּיעַ קִצֵּךְ לָצֵאת. צְאִי, אַל תְּאַחֲרִי! אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדַעַת אֲנִי, שֶׁאַתָּה אֱלוֹהַּ כָּל הָרוּחוֹת וַאֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, אַתָּה בְּרָאתַנִי וְאַתָּה נְתַתַּנִי בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַכְשָׁו יֵשׁ גּוּף טָהוֹר בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל משֶׁה? אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתוֹ וְאֵינִי רוֹצָה לָצֵאת מִמֶּנּוּ! אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צְאִי וַאֲנִי מַעֲלֶה אוֹתָךְ לִשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי מוֹשִׁיבֵךְ תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדִי אֵצֶל כְּרוּבִים וּשְׂרָפִים.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נְשָׁקוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְנָטַל נִשְׁמָתוֹ בִּנְשִׁיקָה.
הָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה” (דברים לד, י). שָׁמַיִם בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ” (מיכה ז, ב). אֶרֶץ בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: “וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן!” (שם). מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “צִדְקַת ה' עָשָׂה” (דברים לג, כא). וְיִשְׂרָאֵל בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל” (שם). אֵלּוּ וְאֵלּוּ אוֹמְרִים: “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם!” (ישעיה נז, ב) (דב“ר ז, י; שם יא, י; תנחומא ואתחנן, ו; ילק”ש לדברים, תתיד).
קֹרַת רוּחַ – הנאה, נחת רוח.
כְּלָלָם – איחד אותם.
מַחֲלוּ – סִלחו.
כְּרוּבִים וּשְׂרָפִים – סוגי מלאכים.
בּוּץ – בד יקר.
הַקֵּף רַגְלֶיךָ – קרב אותן זו אל זו.
כְּרוּבִים – ממיני המלאכים.
בִּנְשִׁיקָה – שנאמר "וימות שם… על פי ה' " (דברים לד, ה).
*
קלח תַּנְיָא: "וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶֶבֶד ה' " (דברים לד, ה) – אֶפְשָׁר, משֶׁה חַי וְכָתַב “וַיָּמָת משֶׁה”? אֶלָּא עַד כָּאן כָּתַב משֶׁה, מִכָּאן וְאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן – דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' נְחֶמְיָה). אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת, וְנֶאֱמַר: “לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה” (שם לא, כו)? אֶלָּא עַד כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמשֶׁה אוֹמֵר וְכוֹתֵב, מִכָּאן וְאֵילָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֹמֵר וּמשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע (בבא בתרא טו ע“א; מנחות ל ע”א).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא). אֶפְשָׁר – הייתכן?
עַד כָּאן – עד סיפור מות משה.
חָסֵר אוֹת אַחַת – שלא נכתבה בידי משה.
הַזֶּה – ומשמע שמשה מוסר לעם ספר תורה שלם, כולל סיפור מותו.
בְּדֶמַע – בבכי.
*
קלט תַּנְיָא, רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בַּת קוֹל מַשְׁמַעַת וְאוֹמֶרֶת: “וַיָּמָת משֶׁה” – סָפְרָא רָבָא שֶׁל יִשְׂרָאֵל (סוטה יג ע"ב; ספרי דברים, שנז).
תַּנְיָא – ראו בקטע הקודם.
שְׁנֵים עָשָׂר מִיל – כשנים עשר ק"מ.
כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל ־ כגודלו של מחנה עם ישראל.
בַּת קוֹל – קול שיצא מן השמים.
מַשְׁמַעַת – משמיעה.
סָפְרָא רָבָא – הסופר הגדול (ארמית).
*
קמ בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת משֶׁה וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד (מגילה יג ע"ב).
שִׁבְעָה בַּאֲדָר – לתאריך זה הגיע המדרש מתוך חישוב נתונים מקראיים (דברים לד, ח; יהושע א, יא; שם ד, יט), ולאחר מכן קבע כי משה חי 120 שנים מלאות, ומכאן גם תאריך לידתו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.