עג בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִּלּוּ מִסְתּוֹרִין שֶׁלָּהֶם, וְלֹא בִּטְּלוּ אֶת הַמִּילָה (מד“ת קיד, ד; ילק”ש לשמות, רכו; סא“ר, כ”א).
לְשׁוֹנָם – שפתם (העברית).
מִסְתּוֹרִין – סודותיהם (כגון שאין כוונתם להחזיר את הרכוש ששאלו מן המצרים).
הַמִּילָה – ברית המילה.
*
עד “מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” (תהלים סח, ז) – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת. לֹא בְּתַמּוּז – מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְטֵבֵת – מִפְּנֵי הַצִּנָּה, אֶלָּא בְנִיסָן, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לָצֵאת בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה. וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרֵי? הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנַת גְּשָׁמִים (במ"ר ג, ו).
כָּשֵׁר – ראוי ומתאים.
הַצִּנָּה – הקור.
תֹּאמַר תִּשְׁרֵי – תשאל מדוע לא בחודש תשרי.
*
עה “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם” (תהלים קה, לח) – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְבַעַל בָּשָׂר שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל חֲמוֹר: הַחֲמוֹר מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרַד לוֹ מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֵד מִן הַחֲמוֹר. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לוֹ מִן הַחֲמוֹר שָׂמַח הָאָדָם וְשָׂמַח הַחֲמוֹר, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי מֵהֶם שָׂמַח בְּיוֹתֵר. כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ הַמַּכּוֹת בָּאוֹת עַל הַמִּצְרִים, וְהָיוּ הַמִּצְרִים מְקַוִּים אֵימָתַי יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל מְקַוִּים אֵימָתַי יִגְאָלֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ הָיוּ אֵלּוּ שְׂמֵחִים וְאֵלּוּ שְׂמֵחִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׂמַח בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְאָמַר: “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם” (מד"ת קה, יא).
בַּעַל בָּשָׂר – אדם שמן.
מְקַוֶּה – מצפה.
דָּוִד – המלך, מחבר תהלים.
*
עו “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה” (שמות יג, יז) – אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה, וְהָיָה בָּהּ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, עָמַד וּמְכָרָהּ לְאַחֵר בְּדָבָר מוּעָט. עָמַד הַלּוֹקֵחַ וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַגַּל מִתּוֹכָהּ וּמָצָא תַּחְתָּיו מַיִם חַיִּים. נְטָעָהּ גְּפָנִים, עֲשָׂאָהּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, נָטַע בָּהּ כָּל מִינֵי בְּשָׂמִים, נָטַע בָּהּ רִמּוֹנִים, הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים, בָּנָה מִגְדָּל בְּתוֹכָהּ וְהוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. כָּל מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר עָלֶיהָ הָיָה מְשַׁבְּחָהּ. עָבַר עָלֶיהָ הַמּוֹכֵר, רָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה כָּל טוּב, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁכָּךְ מָכַרְתִּי! אוֹי לִי שֶׁכָּךְ הוֹצֵאתִי מִיָּדִי! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ נַעֲשׂוּ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים. כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת רוֹאִין אֶת יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתָם. רָאָה אוֹתָם פַּרְעֹה, הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ! לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה” (שמו“ר כ, ה; מכילתא דר”י בשלח, ויהי א).
גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת – ערימת אבנים.
דָּבָר מוּעָט – מחיר נמוך.
הַלּוֹקֵחַ – הקונה.
הֶעֱבִיר – פינה.
שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת – של גפנים.
הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים – סמך את השיחים על עמודים.
כָּל הַיָּמִים – כל זמן.
הַבְּרִיּוֹת – בני האדם.
לְאוֹתוֹ הָאִישׁ – כלומר לפרעה.
“וַיְהִי” – ודורש תיבה זו כשני ביטויי צער: “וי”, “הי”.
*
עז תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְמָה הָיוּ דוֹמִים? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הַנֵּץ וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע וּמָצְאָה שָׁם הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, אִם תִּכָּנֵס לִפְנִים הֲרֵי הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁף בָּהּ, תַּחֲזֹר לַאֲחוֹרֶיהָ – הֲרֵי הַנֵּץ עוֹמֵד בַּחוּץ לְתָפְסָהּ. מֶה עָשְׂתָה הַיּוֹנָה? הִתְחִילָה צֹוַחַת וּמְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ וְיָבוֹא וְיַצִּילָהּ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עַל הַיָּם: לֵירֵד לַיָּם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם; לַחֲזֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים שֶׁכְּבָר פַּרְעֹה הִקְרִיב. מֶה עָשׂוּ? “וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה” (שמות יד, י) – מִיָּד “וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל” (שם שם, ל) (שהש“ר ב ל; מכילתא דר”י בשלח, ויהי ב).
תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – שנה חכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל.
מְקַנֵּן – יושב בקנו.
נוֹשֵׁף – משמיע קול לחישה ומכיש.
מְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ – מכה בכנפיה. לֵירֵד – לרדת.
הִקְרִיב – התקרב.
*
עח “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ”שמות יד, ה) – לְשֶׁעָבַר “וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו… שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים” (שם י, ז), וְעַכְשָׁו “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו… וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ”? אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ, אוֹ לֹא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְלֹא הָיוּ נוֹטְלִין מָמוֹנֵנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ; אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָר שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָּג מִן הַשּׁוּק; יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָּג מִן הַשּׁוּק מַבְאִישׁ. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה, אוֹ תֹּאכַל, אוֹ תִּלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ תִּתֶּן לִי מֵאָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי אוֹכַל. הִתְחִיל לֶאֱכֹל. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. נִמְצָא אוֹכַל אֶת הַדָּג וְלוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נַעֲשָׂה לַמִּצְרִים: לָקוּ וְשִׁלְּחוּ וְנִטַּל מָמוֹנָם (מכילתא דר"י בשלח, ויהי, א).
לְשֶׁעָבַר – קודם לכן.
לָקִינוּ – הוכינו במכות.
כְּדֵי – כדאי, שווה.
נוֹטְלִין – לוקחים.
מַבְאִישׁ – מסריח.
בִּגְזֵרָה – בפקודה.
מֵאָה מָנֶה – סכום של כסף.
לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר – לא הצליח לסיים.
*
עט “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ” (שמות יד, יג) – לְמִי הָיָה דוֹמֶה משֶׁה רַבֵּנוּ? לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁנָּפְלָה גָדֵר סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה. עָמַד וּגְדָרָהּ מִשְּׁלוֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ. נִשְׁתַּיְּרָה פִּרְצָה וְלֹא הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְגָדְרָהּ – וְעָמַד הוּא בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה. בָּא אֲרִי – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ, בָּא זְאֵב – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ (רו"ר, פתיחתא ה).
גָּדֵר – השומרת על הצאן.
סָמוּךְ – קרוב.
גְּדָרָהּ מִשְּׁלוֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ – בנה גדר משלושה צדדים.
נִשְׁתַּיְּרָה – נותרה.
שָׁעָה – זמן. עָמַד כְּנֶגְדּוֹ – נלחם בו.
*
פ “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם” (שמות יד, יט) – מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה מַנְהִיג אֶת בְּנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו – נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לַאֲחוֹרָיו; בָּא הַזְּאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו; בָּאוּ לִסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו; הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עָלָיו אָבִיו בִּגְדּוֹ; רָעֵב – הֶאֱכִילוֹ; צָמֵא – הִשְׁקָהוּ. אַף כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַיָּם לִפְנֵיהֶם וּמִצְרַיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם – “קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו” (הושע יא, ג); הִתְחִילוּ מִצְטָעֲרִים מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עֲלֵיהֶם בִּגְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ” (תהלים קה, לט); הִרְעִיבוּ – הֶאֱכִילָם: “הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם” (שמות טז, ד); הִצְמִיאוּ – הִשְׁקָם מָיִם: “וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע” (תהלים עח, טז) (מכילתא דר"י בשלח, ויהי ד; תנחומא בשלח, י).
לְאֶחָד – לאדם אחד.
מַנְהִיג – מוביל.
לִסְטִים – שודדים.
לִשְׁבּוֹתוֹ – לקחת את בנו בשבי.
נְטָלוֹ – לקח אותו.
מִצְטַעֵר – סובל.
*
פא “וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ” (שמות יד כ) – הֶעָנָן עַל יִשְׂרָאֵל וְהַחשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. מִצְרִים שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם בַּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹרָה וְהָיוּ מְזָרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, וְהָיָה הֶעָנָן וְהַמַּלְאָךְ מֵגֵן עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים” (שם יט, ד) – מָה נִשְׁתַּנָּה נֶשֶׁר זֶה מִכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּם? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְיָרְאִים מֵעוֹף אַחֵר, שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם; אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם בִּלְבָד, שֶׁלֹּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ. אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בְּבָנַי (מכילתא דר“י בשלח, ד; שם יתרו, בחודש, ב; ילק”ש לשמות, רעו).
שְׁרוּיִים – מצויים.
מְזָרְקִים – יורים.
בָּלִיסְטְרָאוֹת – אבנים גדולות המושלכות למרחק בעזרת מנוף מיוחד.
מָה נִשְׁתַּנָּה וגו' – במה שונה הנשר משאר בעלי הכנף?
מִתְיָרְאִים – פוחדים.
פּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם – עף מעליהם.
אֲבָל הַנֶּשֶׁר – שם את גוזליו על כנפיו.
יִזְרֹק בּוֹ – יירה עליו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.