פב תַּנְיָא, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצֹוְחִין קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, הִתְחִילוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם בַּאֲבָנִים. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכֶן לִגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” (דברים לג, יב). אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: לֹא כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה. לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו” (תהלים קיד, ב). מָה טַעַם “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו”? מִשּׁוּם שֶׁ“הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס” (שם שם, ג).
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְדִידַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה לְפָנַי?! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה” (שמות יד, טו־טז) (סוטה לו ע“ב־לז ע”א; מכילתא דר"י בשלח, ויהי, ה).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
מְנַצְּחִים – מתנצחים, רבים.
תְּחִלָּה – ראשון.
שָׂרֵי יְהוּדָה – חשובי השבט ומנהיגיו.
אֻשְׁפִּיזְכֶן לִגְבוּרָה – מארח כביכול את הקב"ה (ובית המקדש נבנה בנחלת בנימין ויהודה).
נוֹטְלִין עֵצָה – מתייעצים.
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב – ראש שבט יהודה.
זָכָה יְהוּדָה וגו' – זכה שבט יהודה לשלטון (ודויד המלך בא משבט זה).
מָה טַעַם – מדוע.
יְדִידַי – בני ישראל.
מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה – מתפלל תפילה ארוכה.
בְּיָדִי – באפשרותי.
*
פג “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמות יד, טו) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עֵת לְקַצֵּר וְעֵת לְהַאֲרִיךְ; בָּנַי שְׁרוּיִם בְּצַעַר, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְהָאוֹיֵב רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה – “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמו"ר כא, ח).
שְׁרוּיִים – ראו בקטע פא.
סוֹגֵר – חוסם את הדרך.
מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה – ראו בקטע הקודם.
*
פד “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמות יד, טו) – אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא מִשּׁוּם אָבִיו: מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁהָיָה מַעֲבִיר צֹאנוֹ בְּנָהָר, בָּא זְאֵב לְהִתְגָּרוֹת בַּצֹּאן. רוֹעֶה שֶׁהָיָה בָּקִי, מָה עָשָׂה? נָטַל תַּיִשׁ גָּדוֹל וּמְסָרוֹ לוֹ. אָמַר: יְהֵא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּזֶה עַד שֶׁנַּעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְבִיאוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סַמָּאֵל הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג אוֹתָם, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם?! מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מָסַר לוֹ אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מִיּוֹעֲצֵי פַּרְעֹה וְנֶאֱמַר בּוֹ “אִישׁ תָּם וְיָשָׁר” (איוב א, ח), אָמַר לוֹ: “הִנּוֹ בְּיָדֶךָ” (שם ב, ו). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק עִם אִיּוֹב – יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים לַיָּם וְעוֹלִים, וְאַחַר כָּךְ אַצִּיל אֶת אִיּוֹב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֲרֵי מָסַרְתִּי אִיּוֹב לַשָּׂטָן; מָה בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת – “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שמו"ר כא, ז).
מִשּׁוּם – בשם.
לְהִתְגָּרוֹת – להתקיף.
בָּקִי – בעל ניסיון.
נָטַל – לקח.
יְהֵא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּזֶה – ייאבק עם התיש.
סַמָּאֵל – הוא השטן.
לְקַטְרֵג – להטיל דופי, להשמיץ.
*
פה “וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה” (שמות יד, כב). אִם בַּיָּם – לָמָּה בַּיַּבָּשָׁה? וְאִם בַּיַּבָּשָׁה – לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם? אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חָטְמָם, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה.
דָּרַשׁ רַ' נְהוֹרַאי: הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר” (תהלים קו, ט) – מָה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם (שמו"ר כא, י).
אִם בַּיָּם וגו' – אם כתוב “בים”, איך אפשר שהלכו גם ביבשה (ולהפך)?
מִכָּאן – מן הפסוק המזכיר גם ים וגם יבשה.
שֶׁלֹּא נִקְרַע וגו' – הים נחצה רק כשנכנסו לתוכו והגיעו המים לאפיהם.
פּוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת – מושיטה ידה ולוקחת.
מָה בַּמִּדְבָּר וגו' – כשם שבמדבר לא חסרו דבר, כך אף בהליכתם בתהומות הים.
*
פו בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַטְבִּיעַ אֶת מִצְרַיִם בַּיָּם עָמַד עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ, לָמָּה אַתָּה רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ אֶת בָּנַי? מִיָּד כִּנֵּס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְאָמַר לָהֶם: הֱווּ דָנִים בֵּינִי וּבֵין עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם. הִתְחִילוּ שָׂרַי הָאֻמּוֹת מְלַמְּדִים סַנֵגוֹרְיָא עַל מִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל כָּךְ, רָמַז לְגַבְרִיאֵל וְטָס לְמִצְרַיִם טִיסָה אַחַת וְשָׁמַט לְבֵנָה עִם טִיטָהּ וְתִינוֹק אֶחָד עִמָּהּ שֶׁשִּׁקְּעוּהוּ בַּבִּנְיָן, וּבָא וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ שִׁעְבְּדוּ אֶת בָּנֶיךָ! מִיָּד יָשַׁב עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִדַּת הַדִּין וְטִבְּעָם בַּיָּם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי?! (ילק“ש לשמות, רמא; שם, רמג; סנהדרין לט ע”ב).
בִּקֵּשׁ – רצה.
עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם – המלאך הממונה על מצרים, כי לכל אומה שר או מלאך משלה.
פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה – המלאכים המלווים את הקב"ה.
מְלַמְּדִים סַנֵגוֹרְיָא – אומרים דברים בזכותם.
מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל – מלאכים.
שָׁמַט – עקר ממקומה.
טִיטָהּ – הטיט שלה.
שִׁקְּעוּהוּ – קברו אותו חיים (כשנולד לאמו בשעה שעמלה בעבודת הבניין).
מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת – השרים את שבחו של הקב"ה בכל יום ויום.
מַעֲשֵׂי יָדַי – המצרים.
*
פז “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (שמות טו, א) – מַגִּיד שֶׁהַסּוּס קָשׁוּר בְּרוֹכְבוֹ וְרוֹכְבוֹ קָשׁוּר בַּסּוּס, עוֹלִים לַמָּרוֹם וְיוֹרְדִים לַתְּהוֹם וְאֵין נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה (מכילתא דר"י בשלח, שירה, ב).
מַגִּיד – מלמד (הפסוק).
*
פח “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (שמות טו, א) – גַּלֵּי הַיָּם נִדְמוּ לְסוּסִיּוֹת נְקֵבוֹת, וּלְמִצְרַיִם סוּסִים זְכָרִים מְזֹהָמִים, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ בַּיָּם. וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר לְסוּסוֹ: אֶתְמוֹל הָיִיתִי מוֹשֶׁכְךָ לְנִילוּס לְהַשְׁקוֹתְךָ מַיִם וְלֹא הָיִיתָ בָּא אַחֲרָי, וְעַכְשָׁו אַתָּה בָּא לְשַׁקְּעֵנִי בַּיָּם? וְהָיָה הַסּוּס אוֹמֵר לְרוֹכְבוֹ: “רָמָה בַיָּם” – רְאֵה מָה בַּיָּם! (שמו"ר כג, יד; שהש”ר א, ג).
נִדְמוּ – דומים היו.
סוּסִיּוֹת – סוסות.
מְזֹהָמִים – מיוחמים.
נִשְׁתַּקְּעוּ – טבעו.
לְשַׁקְּעֵנִי – להטביע אותי.
רְאֵה מָה – וכוונתו לסוסות (ותיבת “רמה” נדרשת כ“ראה מה”).
*
פט דָּרַשׁ רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה. וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? עוֹלָל מֻטָּל עַל בִּרְכַּי אִמּוֹ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה – עוֹלָל הִגְבִּיהַּ צַוָּארוֹ וְתִינוֹק שָׁמַט דַּד מִפִּיו, וְאָמָרוּ: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” (שמות טו, ב).
תַּנְיָא, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּם אָמְרוּ שִׁירָה. – וַהֲרֵי לֹא רָאוּ? אָמַר רַ' תַּנְחוּם: כָּרֵס נַעֲשָׂה לָהֶם כְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה וְרָאוּ (סוטה ל ע“ב־לא ע”א; ירושלמי סוטה ה, ד).
נָתְנוּ עֵינֵיהֶם – הביטו למרום.
עוֹלָל – ילד קטן.
שָׁמַט – הרחיק.
תַּנְיָא – ראו קטע פב.
כָּרֵס וגו' – בטני אמותיהם נעשו שקופות כראי של זכוכית.
*
צ “אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות טו, א) – אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירַת הַיָּם לֹא הִנִּיחָם משֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעַצְמָם, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁרַבּוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמֵר עִמּוֹ פָּרָשָׁתוֹ כְּשֶׁהוּא נַעַר, כָּךְ אָמַר משֶׁה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” – כְּנַעַר הָעוֹנֶה אַחֵר רַבּוֹ. לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה עָמְדוּ עַל פִּרְקָם, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים שִׁירַת הַבְּאֵר לְעַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל” (במדבר כא, יז) (ילק“ש לבמדבר, תשס”ד)
לֹא הִנִּיחָם וגו' – לא הרשה להם לומר אותה לבדם.
אוֹמֵר עִמּוֹ פָּרָשָׁתוֹ וגו' – קורא קטע בתורה, והנער חוזר אחר הרב פסוק אחר פסוק.
עָמְדוּ עַל פִּרְקָם – התבגרו.
*
צא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד כָּךְ מִצְרִים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פְּלָטָם וְהִשְׁלִיכָם לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם” (שמות יד, ל).
וּמַהוּ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם? שֶׁאִלּוּ בְּפַרְעֹה נֶאֱמַר: “שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר” (שם שם, ז), וְאִלּוּ בְּסִיסְרָא נֶאֱמַר: “תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל” (שופטים ד, ג). וּכְשֶׁבָּא סִיסְרָא, בָּא אֲלֵיהֶם בִּדְקָרִים שֶׁל בַּרְזֶל. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם נִתְלַבְּנוּ אוֹתָם דְּקָרִים שֶׁל בַּרְזֶל, יָרְדוּ לְצַנֵּן עַצְמָם בְּנַחַל קִישׁוֹן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַחַל קִישׁוֹן: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עֶרְבוֹנֶךָ. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים” (שם ה, כא). מַהוּ נַחַל קְדוּמִים? – נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָגִים שֶׁל יָם וְאָמְרוּ: “וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ” (תהלים קיז, ב) (פסחים קיח ע"ב).
קְטַנֵּי אֲמָנָה – ספקנים, מי שאמונתם אינה מלאה.
מִצַּד אֶחָד – של הים.
שַׂר שֶׁל יָם – המלאך הממונה על מימי העולם.
פְּלֹט אוֹתָם – הוצא את גופות המצרים.
כְּלוּם וגו' – האם ראוי שהאדון (הקב"ה) יחזיר לעצמו מתנה (המצרים) שנתן לעבדו (לים)?
אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם – פי אחד וחצי מהם.
תּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ – לדין, אם לא יקיים את הבטחתו.
עָרֵב – לקיום ההבטחה.
שֶׁאִלּוּ בְּפַרְעֹה – שהרי על פרעה.
אֲלֵיהֶם – אל ישראל.
דְּקָרִים – פגיונות.
מִמְּסִלּוֹתָם – ממסלוליהם שבשמים.
נִתְלַבְּנוּ – התלהטו.
לְצַנֵּן – לקרר.
הַשְׁלֵם – מלא.
מִקֶּדֶם – עוד בימים קדומים.
*
צב “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת” (שמות יד, ל) – מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם? הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל כַּלְבּוֹ, וְהוֹלֵךְ וְנוֹתֵן אֶת רַגְלוֹ עַל צַוָּאר שֶׁל מִצְרִי, וְהָיָה אוֹמֵר לְכַלְבּוֹ: אֱכֹל מִן הַיָּד הַזּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדָה בִּי, אֱכֹל מִן הַמֵּעַיִם הַלָּלוּ שֶׁלֹּא חָסוּ עָלַי (מד"ת כב, א).
נוֹטֵל – לוקח.
חָסוּ – ריחמו.
*
צג “וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף” (שמות טו, כב) – שֶׁהִסִּיעָם בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, כֵּיצַד? בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם יָצָא פַּרְעֹה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בְּכָל אוֹתָם הָאֻכְלוּסִין. מָה עָשָׂה? עָמַד וְקִשֵּׁט כָּל אוֹתָם הַסּוּסִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת. כְּשֶׁבָּאוּ לַיָּם וְטִבְּעָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיוּ צָפוֹת כָּל אוֹתָן הָאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת וְהָיוּ מֻשְׁלָכוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם. הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים בְּכָל יוֹם וְנוֹטְלִים מֵהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבַקְּשִׁים לָזוּז מִשָּׁם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ, אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁבְּכָל יוֹם הַיָּם מַעֲלֶה לָכֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת? עָמַד והִסִּיעָם בְּעַל כָּרְחָם (תנחומא בובר בשלח, טז).
בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם – נגד רצונם.
בְּכָל אוֹתָם הָאֻכְלוּסִין – עם המוני חייליו ומרכבותיו.
נוֹטְלִים – לוקחים. מְבַקְּשִׁים – רוצים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.