טז “וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל” (שמות יז, ז־ח) –לְמָה הָיוּ יִשְׂרֵָאל דּוֹמִים? לְתִינוֹק שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו, וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לְאָבִיו: קַח לִי, – וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית. עַד שֶׁהֵם מְהַלְּכִים רָאָה הַבֵּן חֲבֵרוֹ שֶׁל אָבִיו. אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו: שׁוֹטֶה, אַתָּה רוֹכֵב עַל כְּתֵפִי, וְכָל מָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לְךָ – וְאַתָּה אוֹמֵר לָזֶה: “רָאִיתָ אֶת אַבָּא”?! מָה עָשָׂה? הִשְׁלִיכוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו, וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מִיָּד הִקִּיפוּ אוֹתָם עַנְנֵי הַכָּבוֹד; בִּקְשׁוּ מָן – הוֹרִיד לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; בִּקְּשׁוּ שְׂלָו – הֵבִיא לָהֶם, הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל צָרְכָּם. הִתְחִילוּ מְהַרְהֲרִים וְאוֹמְרִים: “הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן”? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֵּיכֶם, אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם – הֲרֵי הַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם. וּמִי הוּא זֶה? עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּבֹא עֲמָלֵק” (תנחומא בובר יתרו, ד; שמו"ר כו, ב).
תִּינוֹק – ילד.
דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ – משהו שהוא רוצה בו.
קַח לִי – קנה לי.
עַד שֶׁהֵם מְהַלְּכִים – בזמן שהלכו.
עַנְנֵי הַכָּבוֹד – ראו בקטע הקודם.
חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.
*
יז רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר: לְמָה הָיָה עֲמָלֵק דּוֹמֶה? לִזְבוּב שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר הַמַּכָּה; כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק לָהוּט אַחַר יִשְׂרָאֵל כְּכָלֶב (תנחומא בובר כי תצא, יב).
לָהוּט אַחַר הַמַּכָּה – משתוקק לגעת בפצע פתוח.
*
יח “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא) – וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְגַּבְּרִים; וְאִם לָאו – הָיוּ נוֹפְלִים (ראש השנה כט ע"א).
וְכִי – האם.
עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה – מביאות ניצחון.
שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה – גורמות למפלה.
מְשַׁעְבְּדִים וגו' – מכוונים את מחשבותיהם ואת תקוותיהם כלפי הקב"ה.
*
יט “וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ” (שמות יז, יב) – וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמשֶׁה כַּר אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עָלֶיהָ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּצַעַר – אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר (תענית יא ע"א). וְכִי – האם. כֶּסֶת – כרית מרופדת. שְׁרוּיִים בְּצַעַר – סובלים (במלחמה).
*
כ “זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ” (דברים כה, יז־יח) – הֱקֵרְךָ לִפְנֵי אֲחֵרִים, מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאַמְבָּטֵי רוֹתַחַת שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לֵירֵד לְתוֹכָהּ, בָּא בֶּן בְּלִיַּעַל אֶחָד, קָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ; אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּכְוָה – הֱקֵרָהּ לִפְנֵי אֲחֵרִים. אַף כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְנִקְרַע הַיָּם לִפְנֵיהֶם, וְנִשְׁתַּקְּעוּ הַמִּצְרִים לְתוֹכוֹ, נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד” (שמות טו, טו); כֵּיוָן שֶׁבָּא עֲמָלֵק וְנִזְדַּוֵּג לָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם – הֱקֵרָם לִפְנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם (תנחומא כי תצא, ט; תנחומא בובר כי תצא, יג).
“קָרְךָ” – פגש בך. הֱקֵרְךָ לִפְנֵי אֲחֵרִים – קירר אותך, הפחית מן החום שאתה מפיץ, כלומר הסיר את פחדך מעל אומות העולם.
אַמְבָּטֵי – אמבטיה. בְּרִיָּה – אדם. לֵירֵד – להיכנס. נִשְׁתַּקְּעוּ – טבעו.
נִזְדַּוֵּג – נלחם. נָטַל אֶת שֶׁלּוֹ – קיבל את עונשו.
*
כא “זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם” (דברים כה, יז) – אָמַר רַ' לֵוִי: מִן הַדֶּרֶךְ בָּא עֲלֵיהֶם כְּלִסְטִים. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, וְהִקִּיפוֹ גָדֵר, וְהוֹשִׁיב בּוֹ כֶלֶב נַשְׁכָן. אָמַר הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיִפְרֹץ אֶת הַגָּדֵר – יְנַשְּׁכֶנּוּ הַכֶּלֶב. לְיָמִים בָּא בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וּפָרַץ אֶת הַגָּדֵר, נְשָׁכוֹ הַכֶּלֶב. כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֵטְא שֶׁל בְּנוֹ, שֶׁפָּרַץ הַגָּדֵר, אוֹמֵר לוֹ: זוֹכֵר אַתָּה שֶׁנְּשָׁכְךָ הַכֶּלֶב? כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֶטְאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָטְאוּ בִּרְפִידִים, שֶׁאָמְרוּ: “הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ?” (שמות יז, ז) אוֹמֵר לָהֶם: “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק” (תנחומא כי תצא, ט).
לִסְטִים – שודד.
לְיָמִים – לאחר זמן.
כָּל זְמַן – בכל פעם.
מְבַקֵּשׁ – רוצה.
*
כב “עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב” (במדבר יג, כט) – מָה רָאוּ הַמְרַגְּלִים לִפְתֹּחַ בַּעֲמָלֵק? מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְתִינוֹק שֶׁסָּרַח וְלָקָה בִּרְצוּעָה, כְּשֶׁמְּבַקְשִׁין לְהַפְחִידוֹ מַזְכִּירִין לוֹ אֶת הָרְצוּעָה שֶׁלָּקָה בָּהּ; כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק רְצוּעָה רָעָה לְיִשְׂרָאֵל (תנחומא בובר שלח לך, יח; במ"ר טז, יח).
מָה רָאוּ הַמְרַגְּלִים לִפְתֹּחַ – מדוע החליטו המרגלים שתרו את כנען (במדבר, פרקים יג־יד) לפתוח את דיווחם בהזכרת עמלק?
תִּינוֹק שֶׁסָּרַח וגו' – ילד שחטא ונענש במלקות.
רְצוּעָה רָעָה – והזכרתו באה כתזכורת לכישלונות העבר.
*
כג “כִּי יָד עַל כֵּסְיָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר” (שמות יז, טז) – רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא אָמַר: כָּל זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם – לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם וְלֹא הַכֵּס שָׁלֵם; אָבַד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם – הַכֵּס שָׁלֵם וְהַשֵּׁם שָׁלֵם (תנחומא בובר כי תצא, יח).
“כִּי יָד” וגו' – הבטחת ה' להשמיד את עמלק.
זַרְעוֹ – צאצאיו.
הַשֵּׁם – שמו של הקב"ה (הנזכר בפסוק בשתי אותיות בלבד).
הַכֵּס – כיסאו של הקב"ה (וגם מילה זו כתובה בצורה מקוצרת).
*
כד כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר… כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות יז, יד) – זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹמְרִים: כָּךְ מִדָּה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: שׁוֹט שֶׁיִּשְׂרָאֵל לוֹקִין בּוֹ – סוֹפוֹ לִלְקוֹת. וְיִלְמְדוּ כָּל אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֵעֲמָלֵק, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל וְאִבְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵחַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה וּמֵחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “מָחֹה אֶמְחֶה”, וְכֵן כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁבָּאוּ לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל בּוֹ בַּדִּין דָּנָן (מכילתא דר"י בשלח, עמלק, ב).
זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים – חכמים שחיו עוד בתקופת הבית השני.
מִדָּה מְהַלֶּכֶת וגו' – עיקרון קבוע הוא לאורך ההיסטוריה.
שׁוֹט שֶׁיִּשְׂרָאֵל וגו' – מי שפוגע בעם ישראל, סופו להיפגע (והדוגמה: עמלק).
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – דרך התנהגות ראויה.
אִבְּדוֹ – סילק אותו.
“מָחֹה אֶמְחֶה” – והכפילות נדרשת על שני העולמות.
בּוֹ בַּדִּין דָּנָן – הקב"ה דן אותם על פי עיקרון קבוע זה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.