נז “וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה” (שמות לב, א) – בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא יָרַד משֶׁה. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם נִתְכַּנְּסוּ אַרְבָּעִים אֶלֶף שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנֵי חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עִמָּהֶם, וּשְׁמוֹתָם יָנוּס וְיַמְבְּרוּס, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לִפְנֵי פַּרְעֹה כָּל אוֹתָם כְּשָׁפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם” (שם ז, יא). וְנִקְהֲלוּ כֻּלָּם עַל אַהֲרֹן וְאָמְרוּ: שׁוּב אֵינוֹ יוֹרֵד. אָמְרוּ לָהֶם אַהֲרֹן וְחוּר: עַכְשָׁו יוֹרֵד מִן הָהָר. לֹא הִשְׁגִּיחוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם, אָמַר לָהֶם: משֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶם: “בָּאוּ שֵׁשׁ” – וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו; “מֵת” – וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה תְּלוּיָה בַּאֲוֵיר בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְהָיוּ מַרְאִים בְּאֶצְבַּע וְאָמָרוּ: “כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ… לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ” (שם לב, א). מִיָּד עָמַד חוּר וְגָעַר בָּהֶם וְאָמַר: קְשֵׁי עֹרֶף, אֵין אַתֶּם נִזְכָּרִים כַּמָּה נִסִּים עָשָׂה לָכֶם?! – עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ.
נִתְכַּנְּסוּ עַל אַהֲרֹן, אָמְרוּ לוֹ: אִם תַּעֲשֶׂה לָנוּ אֱלֹהִים – מוּטָב, וְאִם לָאו – אָנוּ עוֹשִׂים לְךָ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂינוּ לְחוּר. כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ נִתְיָרֵא וְהִתְחִיל מַעֲסִיקָם בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: “פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם” (שם שם, ב). דָּבָר קָשֶׁה אָמַר לָהֶם, שֶׁהַנָּשִׁים מִתְעַכְּבוֹת בּוֹ. הָלְכוּ אֵצֶל הַנָּשִׁים, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּכְפֹּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת הָאֵלּוּ וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה?! כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לָהֶם – “וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם” (שם שם, ג). אָמַר רַ' יִרְמְיָה: כְּשֶׁהֵבִיאוּ הַנְּזָמִים תָּלָה אַהֲרֹן עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: “אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם” (תהלים קכג, א) – אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁבְּעַל כָּרְחִי אֲנִי עוֹשֶׂה. הִשְׁלִיךְ לָאֵשׁ וּבָאוּ הַחַרְטֻמִּים וְעָשׂוּ בְּלַהֲטֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִיכָה הָיָה, שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בְּבִנְיָן, זֶה שֶׁהִצִּילוֹ משֶׁה מִן הַלְּבֵנִים, נָטַל לוּחַ שֶׁכָּתוּב עָלָיו: “עֲלֵה שׁוֹר!” הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים – וְיָצָא הָעֵגֶל, כְּשֶׁהוּא נוֹעֵר וּמְקַרְטֵעַ. הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות לב, ד). “וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ” (שם שם, ה) – בִּקְשׁוּ לִבְנוֹת עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מֵעַצְמִי, שֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁיִּבְנֵהוּ אַחֵר עִמִּי. אַהֲרֹן נִתְכַּוֵּן: עַד שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ – משֶׁה יוֹרֵד. כְּשֶׁבָּנָה וְלֹא יָרַד משֶׁה – קָרָא: “חַג לַה' מָחָר” (שם). אָמַר: יִדָּחֶה הַדָּבָר עַד לְמָחָר. פָּתְחוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמְרוּ: “שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם” (תהלים קו, כא), וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת: “מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו” (שם שם, יג) (תנחומא כי תשא, יט; שבת פט ע“א; שמו”ר מא, ז).
“בֹשֵׁשׁ” – איחר, התעכב.
בָּאוּ שֵׁשׁ – הגיעה השעה השישית (חצות היום).
לְסוֹף – אחרי.
שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל – הם הערב רב (שמות יב, לח).
שׁוּב אֵינוֹ יוֹרֵד – כבר לא ירד.
לֹא הִשְׁגִּיחוּ – לא קיבלו את דבריו.
עִרְבֵּב – בילבל.
מֵת – משה.
מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה – שבה לכאורה נקבר.
חוּר – מראשי העם (שמות יז, י).
מַעֲסִיקָם בִּדְבָרִים – ומבקש להרוויח זמן.
דָּבָר קָשֶׁה וגו' – משימה קשה לביצוע, כיוון שהנשים אינן ממהרות לתת את תכשיטיהן.
נִכְפֹּר – נתכחש, נבגוד.
“וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם” – הגברים, אך לא הנשים.
תָּלָה – נשא, הגביה.
לַהֲטֵיהֶם – מעשי הכשפים שלהם.
מִיכָה הָיָה וגו' – מיכה הוא שעשה את העגל, והוא גם שבנה בתקופת השופטים פסל לעבודה זרה (שופטים פרק יז).
נִתְמַכְמֵךְ בְּבִנְיָן וגו' – שנמעך (על פי מסורת אגדית) בתוך בניין שנבנה במצרים וניצל בידי משה.
נָטַל – לקח.
“עֲלֵה שׁוֹר!” – כנראה נוסחה מאגית כלשהי.
הַכּוּר – הכבשן.
מְקַרְטֵעַ – מקפץ.
מֵעַצְמִי – בעצמי.
מַעֲשָׂיו – של הקב"ה.
*
נח “וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ” (שמות לב, ז) – בִּנְזִיפָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: יְרִידָה הִיא לְךָ. אָמַר לוֹ משֶׁה: רִבּוֹנִי! מָה סִרְחוֹנִי? אָמַר לוֹ: “שִׁחֵת עַמְּךָ”. אָמַר לוֹ משֶׁה: וְכִי עַמִּי הֵם? “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל” (דברים ט, כט). וּמָה חָטָאוּ? אָמַר לוֹ: “וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר” (תהלים קו, כ). אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הָעֵגֶל הַזֶּה טוֹב הוּא לְסַיֵּעַ לָךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: מָה מְסַיֵּעַ לִי? אָמַר משֶׁה: אַתָּה מַשִּׁיב רוּחוֹת וְהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים; אַתָּה מַזְרִיחַ חַמָּה וְהוּא – לְבָנָה; אַתָּה מַעֲלֶה אִילָנוֹת וְהוּא מַצְמִיחַ צְמָחִים. אָמַר לוֹ: משֶׁה, אַף אַתָּה טוֹעֶה בָּעֵגֶל כְּמוֹתָם?! אָמַר לוֹ משֶׁה: אִם כֵּן – אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הוּא אוֹכֵל עֵשֶׂב וְעוֹמֵד לִשָּׁחֵט – “לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?” (שמות לב, יא) (תנחומא כי תשא, כב; שמו"ר מג, ו).
יְרִידָה – רוחנית (ולא רק פיזית).
סִרְחוֹנִי – חטאי.
טוֹב הוּא וגו' – יכול הוא לעזור לך (בניהול העולם).
טוֹעֶה בָּעֵגֶל – מייחס לו כוחות וסבור שהוא אל.
אֵין בּוֹ מַמָּשׁ – אין לו שום כוח וערך.
לִשָּׁחֵט – לשחיטה.
*
נט “לֶךְ רֵד” (שמות לב, ז) – אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא “לֵךְ רֶד”, חָשְׁכוּ פָּנָיו שֶׁל משֶׁה וְנַעֲשָׂה כְּסוֹמֵא מִן הַצָּרוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם לֵירֵד, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְבַקְשִׁים לְהָרְגוֹ. אָמְרוּ: הֲרֵי הַשָּׁעָה לְהָרְגוֹ. יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מָה הַמַּלְאָכִים מְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת לוֹ. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא? אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אַבָּא בַּר אַיְבוּ: פָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא פִּשְׁפָּשׁ מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְאָמַר: “לֶךְ רֵד”.
בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי אָמָרוּ: כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה לֵירֵד בָּאוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ. מָה עָשָׂה? אָחַז בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וּפָרַשׂ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא טַלִּיתוֹ עָלָיו, שֶׁלֹּא יַחְבְּלוּהוּ (שמו"ר מב, ד).
סוֹמֵא – עיוור.
הֲרֵי הַשָּׁעָה – הגיעה ההזדמנות.
מְבַקְּשִׁים – רוצים.
פִּשְׁפָּשׁ – שער קטן.
*
ס “לֶךְ רֵד” (שמות לב, ז) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, רֵד מִגְּדֻלָּתֶךָ; כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל חָטָא, אַתָּה לָמָּה לִּי? מִיָּד תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא הָיָה לוֹ כּוֹחַ לְדַבֵּר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: “הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם” (דברים ט, יד), אָמַר משֶׁה: דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי – מִיָּד עָמַד וְנִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהָיָה מַכֵּהוּ מַכָּה גְדוֹלָה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹשֵׁב לְפָנָיו וּמִתְיָרֵא לוֹמַר לוֹ דָבָר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ: “אִלְמָלֵא אוֹהֲבִי זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב לְפָנַי – הֲרַגְתִּיךָ”, אָמַר: דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי – מִיָּד עָמַד וְהִצִּילוֹ.
“וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי… וַאֲכַלֵּם” (שמות לב, י) – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ: מְלַמֵּד, שֶׁתְּפָסוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, כִּבְיָכוֹל, כְּאָדָם שֶׁתּוֹפֵס אֶת חֲבֵרוֹ בְּבִגְדּוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵין אֲנִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לְיִשְׂרָאֵל. (ברכות לב ע"א).
גְּדֻלָּתֶךָ – מעמדך המיוחד.
כְּלוּם – האם לא.
תֶָּשַׁשׁ – נחלש.
הֶרֶף מִמֶּנִי – הנח לי.
דָָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי – יש ביכולתי למנוע את השמדת העם.
נְתְחַזֵּק – התאמץ.
אוֹהֲבוֹ – של המלך, אדם הקרוב אליו.
אִלְמָלֵא – לולי.
“וַאֲכַלֵּם” – אשמיד אותם.
אִלְמָלֵא מִקְרָא וגו' – לולי נאמרו הדברים במפורש בתורה, לא היה אפשר לאומרם מפני כבודו של הקב"ה.
מְלַמֵּד – מן הפסוק אפשר ללמוד.
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל שמביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה תכונה אנושית).
מַנִּיחֲךָ – עוזב אותך.
*
סא “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וַיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם” (שמות לב, י) – וְכִי משֶׁה הָיָה תוֹפֵס בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, שֶׁהוּא אוֹמֵר “הַנִּיחָה לִּי”? אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן: הַנִּיחוּ לִי שֶׁאַכֶּנּוּ. וְהָיָה הַפֵּדָגוֹג שֶׁל בְּנוֹ עוֹמֵד בִּטְרַקְלִין. אָמַר הַפֵּדָגוֹג: הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בְּקִיטוֹן, לָמָּה הוּא אוֹמֵר: “הַנִּיחוּ לִי”? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ עַל בְּנוֹ, לְכָךְ הוּא מְצַעֵק “הַנִּיחָה לִּי”. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”. אָמַר משֶׁה: מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”. מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, הֱוֵי: “וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו” (שם שם, יא).
“וַיְחַל משֶׁה” – אָמַר רַ' חִיָּא: לֹא הִנִּיחַ משֶׁה זָוִית בָּרָקִיעַ, שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּט בָּהּ.
“וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר… חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה” (שם שם, לא) – אָמַר רַ' יִצְחָק: עָשָׂה משֶׁה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כּוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כָּךְ אָמַר לוֹ: משֶׁה, שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכַעַס? אֲנִי וְאַתָּה כּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם? – לֹא יְהוּ שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכַעַס! אֶלָּא כְּשֶׁאֶהְיֶה נוֹתֵן רוֹתְחִים הֱוֵי נוֹתֵן צוֹנְנִים, וּכְשֶׁתְּהֵא נוֹתֵן רוֹתְחִים אֶהְיֶה נוֹתֵן צוֹנְנִים. אָמַר לוֹ משֶׁה:: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בָּנֶיךָ, וְאֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִי שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹרְיָא (שמו“ר מב, ט; דב”ר ג, יא; ילק"ש לשמות, שצב).
תּוֹפֵס – ראו בקטע הקודם.
קִיטוֹן – חדר שינה (פנימי).
לְבַקֵּשׁ – לרצות.
פֵּדָגוֹג – מחנך.
טְרַקְלִין – החדר המרווח והנאה שבקדמת הבית.
לִפְנִים – בפנים.
אֲפַיְּסֶנּוּ עַל בְּנוֹ – אתחנן למען הבן ואשלים ביניהם.
הֱוֵי – לפיכך.
הִנִּיחַ… זָוִית – הותיר פינה.
נִתְחַבֵּט – נפל על פניו בתחנונים.
שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכַעַס? – שנינו (ה' ומשה) כועסים?
יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹרְיָא – יאמר דברים בזכותם.
*
סב “לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם” (שמות לב, יא) – מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן יְצִיאַת מִצְרָיִם? אֶלָּא אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם? – מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ כֻלָּם עוֹבְדֵי טְלָאִים.
אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְחָכָם שֶׁפָּתַח לִבְנוֹ חֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת; הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ, וְהָאֻמָּנוּת עָשְׂתָה שֶׁלָּהּ, וְהַנַּעַר כְּבָחוּר עָשָׂה שֶׁלּוֹ – יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. בָּא אָבִיו וּתְפָסוֹ עִם הַזּוֹנָה. הִתְחִיל הָאָב צוֹעֵק וְאוֹמֵר: הוֹרֶגְךָ אָנִי! הָיָה שָׁם אוֹהֲבוֹ. אָמַר לוֹ: אַתָּה אִבַּדְתָּ הַנַּעַר וְאַתָּה צוֹעֵק כְּנֶגְדּוֹ? הִנַּחְתָּ כָל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְלֹא לִמַּדְתּוֹ אֶלָּא בַּשָּׂם, וְהִנַּחְתָּ כָּל הַמְּבוֹאוֹת וְלֹא פָּתַחְתָּ לּוֹ חֲנוּת אֶלָּא בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. כָּךְ אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, הִנַּחְתָּ כָּל הָעוֹלָם וְלֹא שִׁעְבַּדְתָּ בָּנֶיךָ אֶלָּא בְמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים טְלָאִים, וְלָמְדוּ מֵהֶם בָּנֶיךָ וְאַף הֵם עָשׂוּ הָעֵגֶל. לְפִיכָךְ אָמָר: “אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם” – דַּע מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם (שמו"ר מג, ז).
מָה רָאָה לְהַזְכִּיר – מדוע מצא משה לנכון להזכיר.
עוֹבְדֵי טְלָאִים – עבודה זרה בדמות טלה.
הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ – הרחוב הקטן (שבו היתה החנות בשוק) השפיע בדרכו שלו.
הָאֻמָּנוּת – מקצוע הבשם, שרוב לקוחותיו נשים, כולל זונות.
בָּחוּר – רווק צעיר.
אוֹהֲבוֹ – ידידו (של האב).
אִבַּדְתָּ – פגעת, הזקת.
הִנַּחְתָּ – הותרת בצד.
בַּשָּׂם – מוכר בשמים.
*
סג אָמְרוּ דְבֵי רַ' יַנַּאי: כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל… הוּא גָרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר.
אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵיבָרִים, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִים וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ. אָמַר לָהּ: מִי גָּרַם לָךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי – אֶלָּא כַּרְשִׁינִים שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ.
אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת. מָה יַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלּא יֶחֱטָא?
אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל” (הושע ב, י) (ברכות לב ע"א).
דְּבֵי רַ' יַנַּאי – חכמים מבית מדרשו של ר' ינאי.
בִּשְׁבִיל – בגלל.
הִשְׁפַּעְתָּ – נתת בשפע.
אֵין אֲרִי וגו' – פתגם שפירושו: אין אריה שואג (ומשתולל משמחה) כאשר מונח לפניו מזון דל.
קֻפָּה – סל.
בַּעֲלַת אֵיבָרִים – גדולת ממדים (וזקוקה למזון רב).
כַּרְשִׁינִים – מין משובח של קטניות.
מְּּבַעֶטֶת – בועטת.
סָכוֹ – סך את גופו בשמן.
כִּיס – ארנק.
זוֹנוֹת – ראו בקטע הקודם.
חָזַר… וְהוֹדָה – שינה את דעתו והודה בצדקת דבריו של משה.
*
סד “זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ” (שמות לב, יג) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִלְמָלֵי נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הָיִיתִי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ בְּטֵלִים כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ בְטֵלָה; עַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל – מָה שִׁמְךָ הַגָּדוֹל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
“וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם: אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם” (שם) – “אֲשֶׁר אָמַרְתָּ” לֹא נֶאֱמַר – אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בֶּן נַחֲמָנִי: כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לִי: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁמִי, הָלַכְתִּי וְאָמַרְתִּי לֶָהֶם בְּשִׁמְךָ – עַכְשָׁו מָה אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם?
"מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' “ (במדבר יד, טז) – “יָכֹל ה' " לֹא נֶאֱמַר – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: עַכְשָׁו יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּילָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: בֶּן עַמְרָם, וַהֲלֹא כְבָר רָאוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם עַל הַיָּם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר: לִפְנֵי מֶלֶךְ אֶחָד יָכֹל לַעֲמֹד, לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ” (שם שם, כ) – תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: ”כִּדְבָרֶיךָ”, עֲתִידִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר כֵּן. אַשְׁרֵי הַתַּלְמִיד שֶׁרַבּוֹ מוֹדֶה לוֹ!
“וְאוּלָם חַי אָנִי” (שם שם, כא) – אָמַר רָבָא אָמַר רַ' יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֶחֱיִיתַנִי בִדְבָרֶיךָ. (ברכות לב ע"א).
אִלְמָלֵי – אילו.
בְּטֵלִים – לא יתקיימו לנצח.
“אֲשֶׁר אָמַרְתָּ” לֹא נֶאֱמַר – ועל כן אפשר להבין כי אלו מילותיו של משה (ולא של ה') אל עם ישראל.
מָה אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם – אחרי שלא נתקיימה ההבטחה שהבטחתי בשמך. "יָכֹל ה' " לֹא נֶאֱמַר – והמדרש עומד על צורת הנקבה של “יכולת”.
תָּשַׁשׁ – נחלש.
יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר – יכולים הם לומר.
מֶלֶךְ אֶחָד – פרעה.
שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד – מלכי כנען.
חָזַר… וְהוֹדָה – ראו בקטע הקודם.
תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – שנה החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל.
“כִּדְבָרֶיךָ” (כך נוסח התורה בכתבי יד רבים) – צורת הרבים נדרשת כאישור של הקב"ה (בסיפור המרגלים שבספר במדבר) כי טענת משה בסיפור העגל נכונה אף היא.
עֲתִידִים וגו' – לומר כי “תשש כוחו כנקבה”.
הֶחֱיִיתַנִי – נתת לי כוח וחיים מחודשים.
*
סה בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה אֶת הַלּוּחוֹת הָיוּ סוֹבְלִין אֶת עַצְמָם; כֵּיוָן שֶׁיָּרַד וְקָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וְרָאָה אֶת הָעֵגֶל, פָּרַח אוֹתוֹ הַכְּתָב מֵעֲלֵיהֶם וְנִמְצְאוּ כְבֵדִים עַל יָדָיו שֶׁל משֶׁה. מִיָּד – “וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת” (שמות לב, יט) (תנחומא כי תשא, כו).
סוֹבְלִין אֶת עַצְמָם – נושאים את עצמם מכוח דבר הקב"ה הכתוב עליהם.
פָּרַח – התעופף.
וְנִמְצְאוּ – ונעשו.
*
סו תַּנְיָא: כְּשֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב “אֶרֶךְ אַפַּיִם”, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים? אָמַר לוֹ: אַף לִרְשָׁעִים. אָמַר לְפָנָיו: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אָמַר לוֹ: עַתָּה תִרְאֶה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְכָךְ. כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִּי: אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְלֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִּי: אַף לִרְשָׁעִים! וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד" (במדבר יד, יז־יח) (סנהדרין קיא ע“א־ע”ב).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
וְכוֹתֵב – בתורה.
אֶרֶךְ אַפַּיִם – סבלן, שאינו ממהר להעניש.
לְצַדִּיקִים – לצדיקים בלבד.
תִּצְטָרֵךְ לְכָךְ – תהיה זקוק למה שאמר הקב"ה על ארך אפיו.
כְּשֶׁחָטְאוּ – במעשה העגל.
*
סז “וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה” (שמות לג, יא) – אָמַר רַ’ אַבָּהוּ: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: עַכְשָׁו יֹאמְרוּ: הָרַב בְּכַעַס וְתַלְמִיד בְּכַעַס, יִשְׂרָאֵל מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אִם אַתָּה מַחֲזִיר הָאֹהֶל לִמְקוֹמוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן תַּלְמִידְךָ מְשָׁרֵת תַּחְתֶּיךָ (ברכות סג ע"ב).
עַכְשָׁו – לאחר שסופר כי משה נטה את אוהלו מחוץ למחנה (שמות לג, ז).
הָרַב בְּכַעַס – הקב"ה כועס על העם.
תַּלְמִיד – משה.
מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם – מה יהיה גורלם.
לִמְקוֹמוֹ – בתוך המחנה.
*
סח “וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם” (שמות לב, לד) – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין לְךָ כָּל פֻּרְעָנוּת וּפֻרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּהֶכְרַע לִיטְרָא שֶׁל עֵגֶל הָרִאשׁוֹן.
רַב יוּדָן בְּשֵׁם רַב אַסִּי אָמָר: אֵין לְךָ כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹּא נָטַל אוּנְקְיָא אַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (סנהדרין קב ע“א; שמו”ר מג, ב; קה"ר ט, יא).
“וּבְיוֹם פָּקְדִי” – כשאבוא להעניש.
אֵין לְךָ וגו' – אין שום עונש משמים (“פורענות”) שבא על העולם מבלי שיש בו מעט מן העונש על מעשה העגל.
אֶחָד מֵעֵשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – חלק מועט (1/24) מכמות שהיא עצמה זעומה (“הכרע ליטרא”, כלומר תוספת זעירה שמוסיפים על המאזניים כדי לאזן אותם בשעת שקילת כמות לא גדולה, של כ־250 גרם).
נָטַל אוּנְקְיָא – קיבל חלק קטן מן העונש על מעשה העגל (האונקיא היא 1/12 של ליטרא).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.