ב אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר משֶׁה רַבֵּנוּ לְגַן עֵדֶן אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: שְׁאַל מִמֶּנִּי כָּל סְפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם הִנַּחְתִּיךָ שָׁעָה אַחַת וְהָלַכְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר? לֹא כָּךְ כָּתַבְתָּ בִּי: “וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל” (שמות לג, יא)? מִיָּד תָּשַׁשׁ כּוֹחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְנִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנּוּ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְנוֹלְדוּ לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת סְפֵקוֹת, וְעָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לוֹמַר לְךָ אִי אֶפְשָׁר, לֵךְ וְטָרְדֵן בְּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר ה'… הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה… לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ” (יהושע א, א־יא) (תמורה טז ע"א).
סְפֵקוֹת – בענייני התורה.
הִנַּחְתִּיךָ – עזבתי אותך.
תָּשַׁשׁ כּוֹחוֹ – נחלש (כעונש על שהתגאה שלמד את כל מה שלמד משה).
לוֹמַר לְךָ – ללמד אותך ברגע אחד.
טָרְדֵן – העסק אותם.
*
ג אָמַר ר' שְׁמוּאֵל: שָׁלוֹשׁ פְּרוֹסְטַגְמָאוֹת שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִפָּנוֹת – יִפָּנֶה; לְהַשְׁלִים – יַשְׁלִים; לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה – יַעֲשֶׂה. גִּרְגָּשִׁי פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ לְאַפְרִיקִי; גִּבְעוֹנִים הִשְׁלִימוּ; שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים עָשׂוּ מִלְחָמָה וְנָפְלוּ (ירושלמי שביעית ו, א).
פְּרוֹסְטַגְמָאוֹת – הכרזות.
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – לעמים שישבו בה.
לְהִפָּנוֹת – לעזוב וללכת למקום אחר.
גִּרְגָּשִׁי – אחד משבעת עממי כנען (בראשית י, טז).
גִּבְעוֹנִים – כמסופר בפרק ט של ספר יהושע.
שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים – יהושע יב, כד.
*
ד “וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים” (יהושע ב, א) – מִי הָיוּ? שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב, הָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִשְׁלִיחוּתָם.
“מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ” (שם) – מַהוּ חֶרֶשׁ? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּלֵי נַגָּרוּת הָיוּ בְּיָדָם כְּנַגָּרִין; רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: עָשׂוּ עַצְמָם קַדָּרִין, וְהָיוּ צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים: הֲרֵי קְדֵרוֹת! מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וְיִקְנֶה! כָּל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.
תְּנִי רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ; אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִים עַל אוּפָה שֶׁלָּהֶם (במ“ר טז, א; רו”ר ב, א; ילק"ש ליהושע, ז).
פִּינְחָס וְכָלֵב – פינחס בן אלעזר הכוהן וכלב בן יפונה.
נָתְנוּ נַפְשָׁם – הסתכנו.
כְּלֵי נַגָּרוּת – ודורש “חרש” במשמע נגר (ישעיה מ, כ).
קַדָּרִין – יוצרי כלי חרס.
כְּמַשְׁמָעוֹ – כפשוטו, עניין חירשות, כי בנוכחות אדם חירש לא יהססו האנשים לדבר גלויות.
רָזֵיהֶם – סודותיהם (של אנשי יריחו).
אוּפָה – תכונה וטיב, אופי.
*
ה “וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם… קָמוּ נֵד אֶחָד” (יהושע ג, טז) – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַיִם נִגְדָּשִׁים וְעוֹלִים כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין יָתֵר מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת מִיל, עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָם כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב (סוטה לד ע"א).
“וַיַּעַמְדוּ” – בשעת המעבר בירדן.
נִגְדָּשִׁים – נערמים.
כִּפִּין – ערימות.
שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מִיל ־ כ־300 ק"מ.
*
ו “חָטָא יִשְׂרָאֵל” (יהושע ז, יא) – כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: “חָטָא יִשְׂרָאֵל”, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: מִי חָטָא? אָמַר לוֹ: וְכִי דֵּילָטוֹר אֲנִי? הָטֵל גּוֹרָלוֹת וְתֵדָע. הָלַךְ וְהֵטִיל גּוֹרָלוֹת, נָפַל הַגּוֹרָל עַל עָכָן. אָמַר לוֹ עָכָן: בְּגוֹרָל אַתָּה בָא עָלַי? הָטֵל הַגּוֹרָל בֵּינְךָ וּבֵין אֶלְעָזָר הַכּוֹהֵן וְיִפֹּל עַל אֶחָד מִכֶּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִסְתַּכֵּל יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים שֶׁבְּאַבְנֵי אֵפוֹד, שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל כּוֹהֵן גָּדוֹל, וְרָאָה אֶבֶן שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁכָּהָה אוֹרָהּ; שֶׁכָּךְ הָיָה מִשְׁפַּט הַחשֶׁן – כָּל שֵׁבֶט שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה מַגִּיהָה אַבְנוֹ וּמַבְהִיק אוֹרָהּ, וְכָל שֵׁבֶט שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה – אַבְנוֹ כֵּהָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ, אָמַר לוֹ: “בְּנִי! שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל” (שם שם, יט). מִיָּד אָמַר עָכָן: “אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי” (שם שם, כ) (תנחומא וישב, ב).
“חָטָא יִשְׂרָאֵל” – בלקיחה מן החרם, במעשה עכן.
דֵּילָטוֹר – מלשין.
הָטֵל – הפל.
הָטֵל הַגּוֹרָל וגו' – גורל שיוטל בין כל שני אנשים תמיד יצביע על אחד מהם.
אֵפוֹד – שבין בגדי הכוהן הגדול.
מִשְׁפָּט הַחֹשֶׁן – טיבו ודרכו של החושן.
מַגִּיהָה – בוהקת.
*
ז “שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן” (יהושע י, יב) – אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ: אַתָּה אוֹמֵר לִי “דּוֹם”?! יֵשׁ קָטָן פּוֹתֵחַ פִּיו וְאוֹמֵר לְגָדוֹל הֵימֶנּוּ: “דּוֹם”? אֲנִי נִבְרֵאתִי בָּרְבִיעִי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי – וְאַתָּה אוֹמֵר לִי “דּוֹם”? אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: עֶבֶד רַע! לֹא מִקְנַת כַּסְפּוֹ שֶׁל אַבָּא אַתָּה? לֹא כָּךְ רָאָה אוֹתְךָ אַבָּא בַּחֲלוֹם, “וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים” (בראשית לז, ט) – מִיָּד “וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד” (יהושע י, יג) (תנחומא בובר אחרי, יד; ילק“ש ליהושע, כב; בר”ר ו, ט; שם פד, יא).
בָּרְבִיעִי, בַּשִּׁשִּׁי – לימי הבריאה.
מִקְנַת כַּסְפּוֹ שֶׁל אַבָּא – רכושו־עבדו של יוסף (ויהושע הוא מצאצאיו).
*
ח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל וּבְאוּרִים וְתֻמִּים. הָא כֵּיצַד? אֶלְעָזָר מֻלְבָּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְפָנָיו וְקַלְפֵּי שֶׁל שְׁבָטִים וְקַלְפֵּי שֶׁל תְּחוּמִין מֻנָּחִין לְפָנָיו, וְהָיָה מְכֵוֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: זְבוּלֻן עוֹלֶה – תְּחוּם עַכּוֹ עוֹלֶה עִמּוֹ; טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל שְׁבָטִים וְעָלָה בְּיָדוֹ “זְבוּלוּן”, טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל תְּחוּמִין וְעָלָה בְּיָדוֹ “תְּחוּם עַכּוֹ”. וְחוֹזֵר וּמְכֵוֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: נַפְתָּלִי עוֹלֶה וּתְחוּם גִּנּוֹסָר עוֹלֶה עִמּוֹ; טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל שְׁבָטִים וְעָלָה בְּיָדוֹ “נַפְתָּלִי”, טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל תְּחוּמִין וְעָלָה בְּיָדוֹ “תְּחוּם גִּנּוֹסָר”. וְכֵן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט (בבא בתרא קכב ע"א).
בְּגוֹרָל וּבְאוּרִים וְתֻמִּים – בשתי דרכים אלה גם יחד.
קַלְפֵּי – הקופסה שבאמצעותה מטילים גורלות. בקלפי אחת היו שמות השבטים ובשנייה אזורי ארץ ישראל.
וְהָיָה מְכֵוֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ – אלעזר הכוהן היה מכריז באמצעות האורים והתומים ומכוח רוח הקודש.
טָרַף – עירבב.
גִּנּוֹסָר – כינרת.
*
ט יְהוֹשֻׁעַ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, עָמַד וְתִקֵּן לָהֶם דְּרָכִים וּסְרַטְיָא (ערובין כב ע"ב).
תִּקֵּן – קבע, הכין.
סְרַטְיָא – דרכים רחבות (בין עיר לעיר).
*
י עֲשָׂרָה תְנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ: שֶׁיְהוּ מַרְעִים בֶּחֳרָשִׁים וּמְלַקְּטִים עֵצִים בִּשְׂדוֹתֵיהֶם, וּמְלַקְּטִים עֲשָׂבִים בְּכָל מָקוֹם חוּץ מִתִּלְתָּן, וְקוֹטְמִים נְטִיעוֹת בְּכָל מָקוֹם חוּץ מִגְּרוֹפִיּוֹת שֶׁל זַיִת, וּמַעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה בְּנֵי הָעִיר מִסְתַּפְּקִים מִמֶּנּוּ, וּמְחַכִּים בְּיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְרֹס קֶלַע וְיַעֲמִיד אֶת הַסְּפִינָה, וְנִפְנִים לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וַאֲפִלּוּ בְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכֹּם, וּמְהַלְּכִים בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה, וּמִסְתַּלְּקִים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים מִפְּנֵי יִתְדוֹת הַדְּרָכִים, וְהַתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים מְפַסֵּג וְעוֹלֶה מְפַסֵּג וְיוֹרֵד, וּמֵת מִצְוָה קוֹנֶה מְקוֹמוֹ.
בָּרִאשׁוֹנָה הִתְנוּ שְׁבָטִים זֶה עִם זֶה שֶׁלֹּא יִפְרֹס קְלִיעָה וְיַעֲמִיד אֶת הַסְּפִינָה, אֲבָל צָד הוּא בִּרְשָׁתוֹת וּבְמִכְמָרוֹת (בבא קמא פ ע“ב־פא ע”ב; תוספתא בבא קמא ח, יז).
עֲשָׂרָה וגו' – בשעת חלוקת הארץ תיקן יהושע עשרה כללים שכל כובשי הארץ (ובעקבותיהם צאצאיהם) קיבלו עליהם.
מַרְעִים בֶּחֳרָשִׁים – רועים את בהמותיהם גם ביערותיהם של אחרים.
מְלַקְּטִים עֵצִים – גם בשדותיהם של אחרים.
חוּץ מִתִּלְתָּן – כי העשבים מסייעים לצמיחת התלתן ועקירתם תפגע בבעל השדה.
קוֹטְמִים נְטִיעוֹת – כורתים ענפים רכים מכל עץ שירצו לשם נטיעתם.
גְּרוֹפִיּוֹת שֶׁל זַיִת – ענפים של זית שמשאיר בעל העץ לאחר שהוא קוצץ את שאר ענפיו.
הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה – מתחיל לנבוע בחלקה פרטית (לאחר חלוקת הארץ).
מִסְתַּפְּקִים – מספקים את צורכיהם (למים).
מְחַכִּים בְּיַמָּהּ וגו' –־ צדים דגים בחכה בים כינרת, אף שהוא שייך לשבט נפתלי.
לא יִפְרֹס קֶלַע וגו' – לא יכניס למי הכינרת מחיצה עשויה קנים כדי לצוד בה דגים, כיוון שהיא מעכבת את הספינות.
נִפְנִים – לשם עשיית צרכים.
כַּרְכֹּם – צמח יקר ורגיש.
בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת – בשבילים שברשות היחיד.
רְבִיעָה שְׁנִיָּה – תקופת הגשמים השנייה (במחצית חודש מרחשוון), שבה מתחילים הזרעים לצמוח.
מִסְתַּלְּקִים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים וגו' – נכנסים לשדות שליד הדרך הראשית כדי להימנע מהליכה על רגבי העפר הקשים הבולטים בדרך.
מְפַסֵּג – מנתק את זמורות הענבים המעכבות אותו בדרכו.
מֵת מִצְוָה – חלל הנמצא ברשות הרבים ואין לו קרובים הדואגים לקבורתו, כך שמצווה היא על מוצאיו לקוברו.
קוֹנֶה מְקוֹמוֹ – נקבר במקום שבו נמצא, ואין בעל המקום יכול להתנגד לכך.
*
יא “וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ” (יהושע ו, כז) – יָצָא לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם. וּמַהוּ מוֹנֵיטוֹן שֶׁלּוֹ? שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן (בר"ר לט, יא).
מוֹנֵיטוֹן – מטבע עובר לסוחר ועליו חקוקות דמויות.
שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן – כאמור בברכה לשבט יוסף שיהושע הוא מצאצאיו: “בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו” (דברים לג, יז).
*
יב “וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ… מִצָּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ” (יהושע כד, ל) – אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ הַר גַּעַשׁ. וּמַהוּ הַר גַּעַשׁ? שֶׁנִּתְגַּעֲשׁוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחֶלְקָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה חֲלֻקָּה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִדַּי, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּם, זֶה עוֹסֵק בְּשָׂדֵהוּ וְזֶה עוֹסֵק בְּכַרְמוֹ וְזֶה עוֹסֵק בְּזֵיתָיו וְזֶה עוֹסֵק בְּבֵיתוֹ וְנִתְעַצְּלוּ מִלַּעֲשׂוֹת חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַהוּ “הַר גָּעַשׁ”, שֶׁרָגַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר לְהָרְגָם (רו“ר, פתיחתא ב; שבת קה ע”ב; ילק“ש ליהושע, לה; ילק”ש למשלי, תתקנט).
חָזַרְנוּ – עברנו.
נִתְגַּעֲשׁוּ – באו עליהם רעד ורוגז.
לֹא עָשׂוּ חֶסֶד – לא טיפלו בקבורתו.
חֲלֻקָּה – חלוקתה של הארץ בין השבטים והמשפחות.
לְהַרְעִישׁ – ברעידת אדמה.
רָגַשׁ – רעד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.