יג “וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים” (רות א, א) – אוֹי לְדוֹר שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטָיו וְאוֹי לְדוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו צְרִיכִין לְהִשָּׁפֵט! הַדַּיָּן אוֹמֵר לְאָדָם: טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, וְהוּא אוֹמֵר: טֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ (רו“ר א, א; ילק”ש לרות, תקצו).
אוֹי לְדוֹר – דרשת “ויהי” כצירוף המילים וי־הי, שהן לשונות של קינה.
הַדַּיָּן אוֹמֵר וגו' – פתגם שלפיו הדיין מורה לאדם לסלק שבב עץ דק מבין שיניו, והנשפט קובע כי על השופט לסלק קודם כול קורת עץ עבה מבין עיניו. ומשמעותו: העבירות שעברו השופטים גדולות וגלויות לכול יותר מאלו שעברו אלו שנשפטים לפניהם.
*
יד “נֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב” (משלי יט, טו) – עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מְרַמִּין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵהֶם עוֹבְדִין לֶאֱלִילִים, מֵהֶם עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִרְעִיבָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ, (שמואל א ג, א) (רו“ר, פתיחתא ב; ילק”ש למשלי, תתקנט).
מְרַמִּין – חסרי אמונה.
הִרְעִיבָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ – רוח הקודש והנבואה היו דבר נדיר.
*
טו הָיָה לָהֶם לְסַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה, שֶׁהִנִּיחַ משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר עִמָּהֶם, לֵילֵךְ וְלִקְשֹׁר חֲבָלִים שֶׁל בַּרְזֶל בְּמָתְנֵיהֶם וּלְהַגְבִּיהַּ בִּגְדֵיהֶם לְמַעְלָה מֵאַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם וְיַחְזְרוּ בְּכָל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל, יוֹם אֶחָד לְלָכִישׁ, יוֹם אֶחָד לְחֶבְרוֹן, וְיוֹם אֶחָד לִירוּשָׁלַיִם, וְכֵן לְכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וִילַמְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ אֶרֶץ בְּשָׁנָה וּשְׁתַּיִם וְשָׁלוֹשׁ, עַד שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵּן, אֶלָּא כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאַרְצָם כָּל אֶחָד נִכְנַס לְכַרְמוֹ וּלְזֵיתוֹ וְאוֹמֵר: “שָׁלוֹם עָלַיִךְ, נַפְשִׁי!” (סא"ר יב).
סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה – הסנהדרין, המוסד הדתי העליון הקדום של עם ישראל, שהשאירו אחריהם משה, יהושע ופינחס.
לֵילֵךְ וְלִקְשֹׁר וגו' – כדרכם של נודדים בדרכים.
אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם – ברכיהם.
וְיַחְזְרוּ – ויסובבו.
דִֶּרֶךְ אֶרֶץ – התנהגות ראויה.
שָׁלוֹם עָלַיִךְ, נַפְשִׁי – אני דואג לעצמי בלבד.
*
טז לְמָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁקָּנָה בָּתִּים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, מֵהֶם בְּנֵי שֵׁשׁ, מֵהֶם בְּנֵי חָמֵשׁ, בְּנֵי אַרְבַּע, בְּנֵי שָׁלוֹשׁ, בְּנֵי שְׁתַּיִם, בְּנֵי אַחַת, וְגִדְּלָם עַל שֻׁלְחָנוֹ וְאָכְלוּ מִמָּה שֶּׁהַמֶּלֶךְ אוֹכֵל, וְשָׁתוּ מִמָּה שֶּׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹתֶה; וְגִדְּלָם וּבָנָה לָהֶם בָּתִּים וְנָטַע לָהֶם גְּפָנִים וְאִילָנוֹת וּנְטָעִים, וְאָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בַּנְּטִיעוֹת הַלָּלוּ וּבַגְּפָנִים הַלָּלוּ וּבָאִילָנוֹת הַלָּלוּ! כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמְדוּ וְעָקְרוּ אֶת הַגְּפָנִים וְקָצְצוּ אֶת הָאִילָנוֹת וְכָרְתוּ אֶת הַנְּטִיעוֹת וְשָׁבְרוּ אֶת הַבָּתִּים. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ וּמָצָא אֶת כָּל מָה שֶׁעָשׂוּ הִרְחִיק אֶת דַּעְתּוֹ מֵהֶם, אָמַר: הֲרֵי הֵם כְּתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּם! מָה אֶעֱשֶׂה לְאֵלּוּ? הֵבִיא אוֹתָם וְהִכָּה אוֹתָם, וְכֵן שָׁנוּ לוֹ וְשִׁלְּשׁוּ לוֹ. לְכָךְ נִדְמוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים: הָיוּ סוֹרְחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְהָיוּ נִמְסָרִין לְמַלְכֻיּוֹת, וּכְשֶׁחָזְרוּ וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה מִיָּד הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אוֹתָם (סא"ר, יב).
הִרְחִיק אֶת דַּעְתּוֹ מֵהֶם – התעלם מחומרת המעשה.
תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּם – תלמידים צעירים (שאינם מבינים את מעשיהם).
וְכֵן שָׁנוּ לוֹ וְשִׁלְּשׁוּ לו – וכך עשו שוב ושוב.
סוֹרְחִין – חוטאים.
נִמְסָרִין לְמַלְכֻיּוֹת – משועבדים בידי אומות שונות.
*
יז “וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל” (שופטים ג, א) – מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַע כֶּרֶם וְהָיוּ בְּתוֹכוֹ אֲרָזִים וְקוֹצִים. הָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְקָצַץ אֶת הָאֲרָזִים וְהִנִּיחַ אֶת הַקּוֹצִים. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הַקּוֹצִים שֶׁאוֹחֲזִים בִּבְגָדֵינוּ הִנַּחְתָּ וְקָצַצְתָּ אֶת־הָאֲרָזִים! אָמַר לָהֶם: אִם קָצַצְתִּי אֶת הַקּוֹצִים בַּמֶּה הָיִיתִי גוֹדֵר אֶת כַּרְמִי? כָּךְ יִשְׂרָאֵל כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל” (ישעיה ה, ז), וְהִכְנִיסָם לָאָרֶץ וְקָצַץ אֶת הָאֲרָזִים שֶׁבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ” (עמוס ב, ט), וְהִנִּיחַ אֶת בְּנֵיהֶם “לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל”, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה (ילק"ש לשופטים, מא).
אוֹחֲזִים בִּבְגָדֵינוּ – נתפסים בבגדינו.
הִנַּחְתָּ – השארת.
בְּנֵיהָם – העמים החזקים פחות, המשולים לקוצים.
*
יח “וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּון וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ” (שופטים י, ו) – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' ", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר “וְלֹא עֲבָדוּהוּ”? אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ כְּתֻרְמוּס הַזֶּה, שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה, לֹא עֲשָׂאוּנִי בָּנַי (ביצה כה ע"ב).
מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וגו' – מדוע יש צורך בכפילות “עזבו… ולא עבדוהו”.
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
תֻּרְמוּס – מסוגי הקטניות, שיש לבשלו כמה וכמה פעמים כדי להעלים את מרירותו.
לֹא עֲשָׂאוּנִי בָּנַי – דברי הקב"ה, המצביע על כך שהתנהגות העם לא השתנתה גם לאחר שעבוד לאומות רבות.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.