לג “לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה” (שמות ה, כב) – אָמַר לוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הֲרֵעֹתָ לָעָם הַזֶּה, שֶׁעַכְשָׁו אִם אֵין לָהֶם לְבֵנִים מְשִׂימִין בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּבִּנְיָן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קוֹצִים הֵם מְכַלִּין, שֶׁגָּלוּי לְפָנַי אִלּוּ הֵם חַיִּים הָיוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. וְאִם תִּרְצֶה תְּנַסֶּה וְהוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם. הָלַךְ משֶׁה וְהוֹצִיא אֶת מִיכָה. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא מִיכָה, שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בַּבִּנְיָן (רש“י לסנהדרין קא ע”ב [בשם “אגדה”]).
“לָמָה הֲרֵעֹתָה” וגו' – דברי תלונתו של משה על הקב"ה, שהדרישה להוציאם ממצרים הרעה את תנאי עבודתם.
מְשִׂימִין וגו' – מטביעים את בני ישראל בטיט לעשיית לבנים.
קוֹצִים הֵם מְכַלִּין – המצרים הורגים רק את אלה מבני ישראל שעתידים היו, לוּ נשארו בחיים, להיות רשעים.
מִיכָה – שבנה פסל לעבודה זרה.
נִתְמַכְמֵךְ – נמעך.
*
לד “וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ… וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשֹ אֵפוֹד וּתְרָפִים” (שופטים יז, א־ה) – בִּימֵי כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם הָיָה פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה; בְּיָמָיו הָיְתָה פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (סדר עולם רבה, יב; ילק"ש לשופטים, מא).
בִּימֵי כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם – בראשית ימי השופטים (שופטים ג, י).
פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה – כמסופר בסוף ספר שופטים (פרק יט).
*
לה “וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים” (זכריה י, יא) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶה פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה (סנהדרין קנ ע"ב).
פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה – שיצא עם בני ישראל ממצרים (ראו קטע לג) ועבר בים סוף.
*
לו תַּנְיָא, רַ' נָתָן אוֹמֵר: מִגֶּרֶב לְשִׁילֹה שְׁלוֹשָׁה מִילִין, וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן פֶּסֶל מִיכָה מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה. בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחֳפוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ, שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֶנְשׁוּ אַנְשֵׁי פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם?! (סנהדרין קנ ע"ב).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
גֶּרֶב – עירו של מיכה.
שִׁילֹה – מקום המשכן.
שְׁלוֹשָׁה מִילִין – כשלושה ק"מ.
עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה – עשן המזבח שבמשכן.
לְדָחֳפוֹ – לסלק (את מיכה מן העולם).
פִּתּוֹ מְצוּיָה וגו' – שהוא מכניס אורחים.
וְעַל דָּבָר זֶה – בגלל הפסל.
בִּכְבוֹדִי וגו' – עַם ישראל יצא למלחמה כדי למחות על פגיעה בכבודה של הפילגש שנרצחה (שופטים יט־כ), אך לא יצא למלחמה כדי למחות על הפגיעה בכבודו של הקב"ה ולכן נענש.
*
לז “וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפֶּסֶל. וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי” (שופטים יח, ל) – וְכִי בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא? וַהֲלֹא בֶּן משֶׁה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנֵי משֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר, בְּנֵי גֵּרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל” (דברי הימים א כג, טו־טז), וְנֶאֱמַר: “וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן משֶׁה” (שם כו, כד)! – אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה. “בֶּן מְנַשֶּׁה” – נוּן תְּלוּיָה, אִם זָכָה – בֶּן משֶׁה, וְאִם לָאו – בֶּן מְנַשֶּׁה.
אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בְּטוֹבִים, שֶׁהֲרֵי משֶׁה שֶׁנָּשָׂא בַּת יִתְרוֹ יָצָא מִמֶּנּוּ יְהוֹנָתָן (בבא בתרא ק“ט ע”ב).
שְׁבוּאֵל – המדרש מזהה אותו עם יהונתן, הכוהן שעבד את הפסל שהקים מיכה.
מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה וגו' – כיוון שנהג כמלך מנשה, שהיה עובד עבודה זרה, קשר אותו המקרא למלך רשע זה.
נוּן תְּלוּיָה – בתנ“ך כתובה האות נו”ן שבשם “מנשה” מעל השורה, ואפשר לקרוא את השם בשתי דרכים.
יִתְרוֹ – שהיה כוהן לעבודה זרה (וסוף דבר שמצאצאיו יצא אדם כמוהו).
*
לח שָׁאֲלוּ חֲכָמִים אֶת רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: יְהוֹנָתָן כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה – וְהֶאֱרִיךְ יָמִים?! אָמַר לָהֶם: עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. כֵּיצַד? הָיָה בָּא אָדָם לְהַקְרִיב שׁוֹר אוֹ כֶּבֶשׂ אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאָמַר לוֹ: רַצֶּנָּה עָלַי. אָמַר לוֹ: מָה זוֹ מוֹעִילָה לְךָ? לֹא רוֹאָה וְלֹא שׁוֹמַעַת וְלֹא מְדַבֶּרֶת, לֹא מֵיטִיבָה וְלֹא מְרֵעָה. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, וּמָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: לֵךְ עֲשֵׂה וְהָבֵא לִי קְעָרָה אַחַת שֶׁל סֹלֶת וְתֵן עָלֶיהָ עֶשֶׂר בֵּיצִים וְהַתְקֵן לְפָנֶיהָ, וְהִיא תֹאכַל מִכָּל הַבָּא, וַאֲנִי מְרַצֶּה אוֹתָהּ עָלֶיךָ. כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ לוֹ אוֹתוֹ אָדָם הָיָה יְהוֹנָתָן אוֹכֵל אֶת הַכֹּל. פַּעַם אַחַת בָּא בֶּן פַּחִין אֶחָד. אָמַר לוֹ יְהוֹנָתָן כֵּן. אָמַר לוֹ: אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְּלוּם, אַתָּה מָה עוֹשֶׂה כָּאן? אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתִי.
“וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה” (שופטים יח, ג) – אָמְרוּ לוֹ: לֹא מִמּשֶׁה אַתָּה בָּא, וְעַכְשָׁו תֵּעָשֶׂה כּוֹהֵן לַעֲבוֹדָה זָרָה?! אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: לְעוֹלָם יַשְׂכִּיר אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת (הוּא סָבַר לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ: וְלֹא הִיא, אֶלָּא עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ). כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר מִנָּהוּ עַל הָאוֹצָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן משֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת” (דברי הימים א כו, כד). וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ, וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁב לָאֵל בְּכָל לִבּוֹ (ירושלמי ברכות ט, ב; בבא בתרא קי ע“א; ילק”ש לשופטים, עג).
הֶאֱרִיךְ יָמִים – מתקופת משה (ראו בקטע לג) עד ימי השופטים (ואף עד ימי דויד).
עֵינוֹ צָרָה – זילזל בה.
רַצֶנָּה – עשה שאהיה לה, לעבודה זרה, לרצון.
מְרֵעָה – גורמת רע.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
וּמָה אֶעֱשָׂה – אם לא להקריב בן בקר.
הַתְקֵן – מאכל מסולת וביצים.
בֶּן פַּחִין – אדם בזוי.
מִמֹּשֶׁה אַתָּה בָּא – ראו בקטע הקודם.
יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת – יחיה מן הצדקה.
הוּא סָבַר וגו' – יהונתן לא הבין את המסורת שקיבל מבית אביו: היא לא דיברה בעבודת אלילים אלא במלאכה הזרה לאופיו של אדם.
שָׁב לָאֵל – חזר בתשובה מלאה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.