לט “וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים” (רות א, א) – אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' חִיָּא וְרַ' אֶלְעָזָר: מִדְרָשׁ זֶה עָלָה בְּיָדֵנוּ מִן הַגּוֹלָה: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “וַיְהִי” – צָרָה. “וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים” – מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? – “וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ” (שם). לָמָּה “וַיְהִי” “וַיְהִי” שְׁתֵּי פְּעָמִים? אֶחָד לְרַעֲבוֹן לֶחֶם וְאֶחָד לִרְעָבוֹן שֶׁל תּוֹרָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל דּוֹר שֶׁאֵין תּוֹרָה מְצוּיָה בוֹ רָעָב מָצוּי בּוֹ (רו“ר פתיחתא ז; ילק”ש לרות, תקצו).
עָלָה בְּיָדֵנוּ וגו' – הגיע אל חכמי ארץ ישראל בימים קדומים מגולת בבל. צָרָה – ודורש את “ויהי” כשתי קריאות צער: וי־הי. שְׁתֵּי פְּעָמִים – “ויהי בימי שפוט השופטים”, “ויהי רעב בארץ”. רְעָבוֹן שֶׁל תּוֹרָה – שאין לומדים אותה.
*
מ “וַיֵּלֵךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ” (רות א, א־ב) – שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֵלַי תָּבוֹא מַלְכוּת; “וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי” (שם שם, ב) – שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים; “וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן” (שם) – מַחְלוֹן – שֶׁנִּמַּח מִן הָעוֹלָם, וְכִלְיוֹן – שֶׁכָּלָה מִן הָעוֹלָם (רו“ר ב, ה; ילק”ש לרות, תר).
הָיָה אוֹמֵר – מרוב גאווה (והוא מדרש השם, וכך גם בהמשך הקטע).
נִמַּח – נמחה, אבד.
כָּלָה – נגמר, תם.
*
מא “וַיֵּלֵךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ” (רות א, א־ב) – לָמָּה נֶעֱנַשׁ אֱלִימֶלֶךְ? עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם. לְבוֹלִיטִין שֶׁהָיָה שָׁרוּי בַּמְּדִינָה, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה סְבוּרִים עָלָיו וְאוֹמְרִים, שֶׁאִם יָבוֹאוּ שְׁנֵי בַּצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְסַפֵּק אֶת הַמְּדִינָה עֶשֶׂר שָׁנִים מָזוֹן. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת יָצְאָה לָהּ שִׁפְחָתוֹ מְטַיֶּלֶת בְּסִידְקֵי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ. וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה אוֹמְרִים: זֶה שֶׁהָיִינוּ בְּטוּחִים עָלָיו שֶׁאִם תָּבוֹא בַצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אוֹתָנוּ עֶשֶׂר שָׁנִים? וַהֲרֵי שִׁפְחָתוֹ עוֹמֶדֶת בְּסִידְקֵי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ! כָּךְ אֱלִימֶלֶךְ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה וּמִפַּרְנָסֵי הַדּוֹר, וּכְשֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רְעָבוֹן אָמָר: עַכְשָׁו כָּל יִשְׂרָאֵל מְסַבְּבִין פִּתְחִי, זֶה בְקֻפָּתוֹ וְזֶה בִכְפִיפוֹ, עָמַד וּבָרַח לוֹ מִפְּנֵיהֶם (רו“ר א, ד; ילק”ש לרות, תקצח).
נֶעֱנַשׁ – במותו בשדה מואב.
הִפִּיל לִבָּם – גרם לייאוש.
לְבוֹלִיטִין – משל לחבר מועצה, לאדם אמיד.
שָׁרוּי – מתגורר.
סְבוּרִים – סומכים, בוטחים.
שְׁנֵי בַּצֹּרֶת – שנות בצורת.
סִידְקֵי – שוק.
קֻפָּתָהּ – סלהּ.
מְסַבְּבִין – סובבים (בבקשת מזון).
כְּפִיפוֹ – סלו הקטן.
*
מב “וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם” (רות א, ב) – בַּתְּחִלָּה בָּאוּ לָהֶם לַעֲיָרוֹת, מָצְאוּ אוֹתָן מְדֻחָקוֹת בְּמַיִם, אַחַר כָּךְ בָּאוּ לָהֶם לִכְרַכִּים, מָצְאוּ אוֹתָם פְּרוּצִים בַּעֲבֵרוֹת, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ לָהֶם לַעֲיָרוֹת – “וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם” (רו"ר ב, ו).
בַּתְּחִלָּה וגו' – ודורש את הכפילות שבפסוק (“ויבואו”, “ויהיו”) כשתי הגעות נפרדות.
מְדֻחָקוֹת בְּמַיִם – שהיו המים שם בצמצום רב.
כְּרַכִּים – ערים גדולות.
פְּרוּצִים בַּעֲבֵרוֹת – בזנות.
*
מג “וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת, שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת” (רות א, ד) – עָרְפָּה – שֶׁהָפְכָה עֹרֶף לַחֲמוֹתָהּ, רוּת – שֶׁרָאֲתָה דִּבְרֵי חֲמוֹתָהּ. רַב בֵּבַי בְּשֵׁם רַ' רְאוּבֵן: רוּת וְעָרְפָּה בְּנוֹתָיו שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב הָיוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה חָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְעָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בֵּן וַאֲנִי מוֹשִׁיבוֹ עַל כִּסְאִי (רו“ר ב, ט; ילק”ש לשופטים, מב).
הָפְכָה עֹרֶף – פנתה לאחור וחזרה למואב (רות א, ז־יד).
רָאֲתָה – קיבלה, הסכימה לדברי נעמי (המפורטים להלן, קטע מז).
עָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ – כשקם לשמוע את דבר הקב"ה בשעה שבא אליו אהוד בן גרא (שופטים ג, כ).
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
מִמְּךָ בֵּן – שלמה, שנאמר בו כי ישב על "כיסא ה' " (דברי הימים א כט, כג).
*
מד “וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ… וַיָּמֻתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן” (רות א, ג־ה) – אָמְרוּ: לְעוֹלָם אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים פּוֹרֵעַ מִן הַנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה. בַּתְּחִלָּה מֵתוּ סוּסֵיהֶם, חֲמוֹרֵיהֶם, גְּמַלֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ “וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ”, וְאַחַר כָּךְ “וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן”. “וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה” (שם שם, ה) – אָמַר רַ' חֲנִינָא: נֶעֶשְׂתָה שְׁיָרֵי שְׁיָרִים (רו"ר ב, י).
אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים וגו' – אין הקב"ה מתחיל בהענשת בני אדם.
שְׁיָרֵי שְׁיָרִים – שריד של שרידים, מי שחש כעלוב שבין העלובים.
*
מה “וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם” (רות א, ז) – וְכִי לֹא יָצְאוּ מִן הַמָּקוֹם אֶלָּא הִיא? וַהֲלֹא כַּמָּה גַמָּלִים יָצְאוּ, כַּמָּה חַמָּרִים יָצְאוּ. אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: גָּדוֹל שֶׁבָּעִיר הוּא זִיוָהּ וְהוּא הוֹדָהּ וְהוּא הֲדָרָהּ וְהוּא שִׁבְחָהּ, פָּנָה מִשָּׁם – פָּנָה זִיוָהּ, פָּנָה הוֹדָהּ, פָּנָה הֲדָרָהּ, פָּנָה שִׁבְחָהּ (רו"ר ב, יב).
אֶלָא הִיא – ודורש את צורת היחיד של “ותצא”.
גַּמָּלִים – מובילי גמלים (ובדומה: “חַמרים”).
גָּדוֹל שֶׁבָּעִיר – האדם החשוב שבין תושבי העיר.
פָּנָה ־ הסתלק.
*
מו “וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם… וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלֵכְנָה בַדֶּרֶךְ” (רות א, ז) – הוּצָרָה עֲלֵיהֶן הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת יְחֵפוֹת וְגוּפָן נוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ (רו“ר ב, יב; ילק”ש לרות, תרא).
הוּצָרָה וגו' – קשתה עליהן הדרך וסבלו בהליכתן.
*
מז “וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ” (רות א, טז) – מִכָּל מָקוֹם דַּעְתִּי לְהִתְגַּיֵּר, אֶלָּא מוּטָב עַל יָדֵךְ וְלֹא עַל יְדֵי אַחֶרֶת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה נָעֳמִי כָּךְ הִתְחִילָה סוֹדֶרֶת לָהּ הִלְכוֹת גֵּרִים. אָמְרָה לָהּ: בִּתִּי, אֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ לְבָתֵּי תֵּיאַטְרָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת שֶׁל גּוֹיִים. אָמְרָה לָהּ: “אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ” (שם). אָמְרָה לָהּ: אֵין דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָדוּר בְּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה. אָמְרָה לָהּ: “וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי” (שם) (רו“ר ב, יב; ילק”ש לרות, תרא).
מִכָּל מָקוֹם – בכל מקרה.
עַל יָדֵךְ – באמצעותך.
סוֹדֶרֶת – מונה בצורה מסודרת.
לְבָתֵּי תֵּיאַטְרָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת – שהוצגו בהם גם מעשי פריצות.
*
מח וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם… וַיְהִי כְּבוֹאֶנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן" (רות א, יט) – אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעֵז מֵתָה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִגְמִילוּת חֲסָדִים. נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי, וְהָיְתָה זוֹ יוֹצֵאת וְזוֹ נִכְנֶסֶת. “וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמֵרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי?” (שם) – זוֹ הִיא שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים? לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאִיסְקְפַּסְטִיוֹת שֶׁלָּהּ, וְעַכְשָׁו הִיא מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה; לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מִתְכַּסָּה בְּבִגְדֵי מֵלָתִין, וְעַכְשָׁו הִיא מִתְכַּסָּה בִּסְמַרְטוּטִין; לְשֶׁעָבַר הָיוּ פָּנֶיהָ אֲדֻמּוֹת מִכּוֹחַ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְעַכְשָׁו פָּנֶיהָ יְרֻקּוֹת מֵרְעָבוֹן. וְאוֹמֶרֶת לָהֶן: “אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָה” (רות א, כ) (רו“ר ג, ו; ילק”ש לרות, תרא).
גְּמִילוּת חֲסָדִים – הלוויית המת.
זוֹ יוֹצֵאת וגו' – אשת בועז (לקבורה) מכאן ורות מכאן.
מַעֲשֶׂיהָ – הופעתה והתנהגותה.
אִיסְקְפַּסְטִיוֹת – עגלות ועליהן חופה לנשיאת אנשים חשובים, אפריון.
מֵלָתִין – צמר משובח.
מִכּוֹחַ – בגלל.
*
מט “וַיֹּאמֶר בֹּעַז… לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת” (רות ב, ה) – וְכִי לֹא הָיָה מַכִּירָה? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נְעִימָה וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלֶיהָ: כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹחֲחוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת; כָּל הַנָּשִׁים מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶן וְזוֹ מְשַׁלְשֶׁלֶת כֵּלֶיהָ; כָּל הַנָּשִׁים מְשַׂחֲקוֹת עִם הַקּוֹצְרִים וְזוֹ מַצְנַעַת עַצְמָהּ – “וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים” (שם שם, יד) וְלֹא בְּתוֹךְ הַקּוֹצְרִים; כָּל הַנָּשִׁים מְלַקְּטוֹת בֵּין הֶעֳמָרִים וְזוֹ מְלַקֶּטֶת מִן הַהֶפְקֵר: שְׁתֵּי שִׁבּוֹלִים לוֹקֶטֶת, שָׁלוֹשׁ – אֵינָהּ לוֹקֶטֶת (רו“ר ד, ט; ילק”ש לרות, תרא).
שׁוֹחֲחוֹת – מתכופפות (וכך נחשף חלק מגופן).
מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶן – מרימות את שולי שמלותיהן.
מְשַׁלְשֶׁלֶת – כלפי מטה.
מְשַׂחֲקוֹת – מתלוצצות.
הָעֳמָרִים – חבילות התבואה שנקצרה.
מִן הַהֶפְקֵר – ממה שנותר על הארץ בשדה.
שְׁתֵּי שִׁבּוֹלִים וגו' – בהתאם להלכה, ששתי שיבולים הן בבחינת “לקט” המגיע לעניים, אך לא שלוש ויותר (פאה ו, ה).
*
נ “וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ” (רות ב, יג) – אָמַר לָהּ: חָס וְשָׁלוֹם, אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת (רו"ר ה, ה).
אֲמָהוֹת – שפחות.
אִמָּהוֹת – שרה, רבקה, רחל ולאה.
*
נא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת? שֶׁזָּכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת (ברכות ז ע“ב; ילק”ש למשלי, תתקסד).
רִוָּהוּ – השקה, יצר בשפע (והוא מדרש על השם “רות”).
שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת – הם מזמורי תהלים, שלפי המסורת חיברם דויד.
*
נב אָמַר רַב זְעֵירָא: מְגִלָּה זוֹ אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, וְלֹא אִסּוּר וְלֹא הֶתֵּר. וְלָמָּה נִכְתְּבָה? לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים (רו"ר ב, יד).
מְגִלָּה זו – מגילת רות.
אֵין בָּהּ וגו' – אינה עוסקת בענייני הלכה, אלא בסיפור בלבד.
גּוֹמְלֵי חֲסָדִים – ובמגילה הם רות ובועז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.