(לַיְלָה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה)
בּוֹטַנָּאִים שִׁגְעוֹן רְדִיפָה לָהֶם – רְדִיפָה אַחֲרֵי צְמָחִים נְדִירִים. סַפֵּר לוֹ לְבוֹטַנַּאי, כִּי רָאִיתָ צֶמַח פְּלוֹנִי בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַפְּחָתִים – מִיָּד נוֹטֵל הוּא אֶת תַּרְמִילוֹ וּמַכְבְּשׁוֹ, גּוֹרֵר אַחֲרָיו עֲרֵמָה שֶׁל נְיָרוֹת, וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ לָבוֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לוֹ.
וּבִי הָיָה מַעֲשֶׂה: בָּא אֵלַי בּוֹטַנַּאי מֵאַנְשֵׁי הַר הַצּוֹפִים. יָשַׁבְנוּ בַּלַּיְלָה וְשׂוֹחַחְנוּ שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת. וְהַשִּׂיחָה נִמְשְׁכָה גַּם בִּהְיוֹתֵנוּ כְּבָר שׂרוּעִים עַל מִטּוֹתֵינוּ. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר – אַךְ לְתֻמִּי סִפַּרְתִּי לְאִישׁ שִׂיחִי, כִּי לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר רָאִיתִי שְׂרִידֵי שִׂיחַ אַלּוֹן עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת בְּקִרְבַת מְקוֹמֵנוּ. דְּבָרִים אֵלֶּה הֵקִימוּ מִיָּד אֶת הַבּוֹטַנַּאי עַל רַגְלָיו, הוּא קָרַב אֵלַי וְהִתְחִיל חוֹקֵר אוֹתִי: הֵיכָן? אֵימָתַי רָאִיתָ אֶת הַצֶּמַח? הַאֱמֶת בְּפִיךָ? בְּעֵינֶיךָ רָאִיתָ אוֹתוֹ?
נִסִּיתִי לְהִשְׁתַּמֵּט – לַשָּׁוְא. לְבַסּוֹף בָּאָה הַהַצָּעָה, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי מִפָּנֶיהָ: “בּוֹא וְנֵלֵךְ לִרְאוֹת אֶת שִׂיחַ הָאַלּוֹן”.
אֲנִי בְּטַעֲנָתִי: “לַיְלָה. חֹשֶׁךְ”. וְהַלָּה בְּשֶׁלּוֹ: “יֵשׁ לִי פַּנָּס. וַדַּאי שֶׁנִּמְצָא אֶת הַצֶּמַח – אִם רַק לֹא שִׁקַּרְתָּ לִי”. וְהִתְנַגְּנָה בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים אַזְהָרָה חֲמוּרָה לִי הַהֶדְיוֹט, הַמְנַסֶּה לִקְבֹּעַ הֲלָכָה שֶׁלֹּא עַל דַּעַת חַכְמֵי הַר־הַצּוֹפִים.
בְּקִצּוּר: לֹא הוֹעִילוּ כָּל טַעֲנוֹתַי, נֶאֱלַצְתִּי לָקוּם וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדַי, וּבְאִישוֹן לַיְלָה יָצָאנוּ בְּדֶרֶךְ חַתְחַתִּים לְחַפֵּשׂ אַחַר שִׂיחַ הָאַלּוֹן שֶׁאָמַרְתִּי.
כָּאֵלֶּה הֵם הַבּוֹטַנָּאִים – בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהֲגוּ.
וְזוֹכֵר אֲנִי – הַדָּבָר הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים, בְּעוֹדֶנִּי תַלְמִיד בֵּית־הַמִּדְרָשׁ לְמוֹרִים בִּיְרוּשָׁלַיִם – נוֹדַע לוֹ לְמוֹרִי, כִּי בְּמִדְבַּר יְהוּדָה גְּדֵלָה לָרֹב סִתְוָנִית הַנֶּגֶב. אֶת הַסִּתְוָנִית הַבְּכִירָה וְסִתְוָנִית־הַיוֹרֶה וַדַּאי מַכִּירִים אַתֶּם. הַלָּלוּ מְצוּיוֹת הֵן. אַךְ סִתְוָנִית־הַנֶּגֶב Colchicum Ritchuii מִי רָאָה? אַף אֲנִי רְאִיתִיהָ רַק פַּעַם יְחִידָה לְיַד מַעְיַן עֵין־חוֹד אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ לִירִיחוֹ. מֵאָז נֶעֱלְמוּ מִמֶּנִּי עִקְּבוֹתֶיהָ. מַה תֵּמַהּ, אֵפוֹא, שֶׁמּוֹרִי שָׂשׂ לִשְׁמֹעַ, כִּי בְּקִרְבַת דַּיר־דּוֹזִי, עַל גְּבוּל מִדְבַַּר יְהוּדָה, מְצוּיוֹת סִתְוָנִיּוֹת הַנֶּגֶב. נִתְלַהֲטוּ גַּם פְּנֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידָיו הַיוֹצְקִים מַיִם עַל יָדָיו וְגָמַרְנוּ אֹמֶר לָלֶכֶת עִמּוֹ בַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַסִּתְוָנִית. הֶחְלַטְנוּ: נֵצֵא בְּיוֹם ה, אַחַר הַצָּהֳרַיִם, נָלִין בַּמִּנְזָר, וְעִם שַׁחַר נִהְיֶה שׁוּב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. וּבְכֵן זַמּוֹנוּ וּבִצַּעְנוּ! יָמִים מִסְפָּר לִפְנֵי כֵן הִצְטַיַּדְנוּ בִּתְעוּדָה מֵאֵת הָאֶפַּטְרַרְכִיָּה הַיְּוָנִית. רִשְׁיוֹן זֶה נָתַן לָנוּ זְכוּת לִינָה עַל מַצַּע־הָאֶבֶן הַקָּשֶׁה בַּמִּנְזָר וּמִקְלַט לַיְלָה מִפְּנֵי חַיוֹת הַמִּדְבָּר.
שְׁלֹשָה הָיִינוּ הַיוֹצְאִים. עָבַרְנוּ אֶת רְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם עֲמוּסִים מַכְבְּשִׁים, מַעְדְּרִים וּפַחִים לְאִסּוּף צְמָחִים. חִישׁ מַהֵר הִגַּעְנוּ לִבְרֵכַת שְׂדֵה כּוֹבֵס וּמִכָּאן אָנוּ נוֹשְׂאִים רַגְלֵינוּ בִּזְרִיזוּת בְּמוֹרַד גֵּיא בֶן־הִנֹּם – זוֹ הַשְׁלוּחָה שֶׁל נַחַל קִדְרוֹן.
יָצָאנוּ מִכְּפָר הַשִּׁלֹח וְהִתְחַלְנוּ מְהַלְּכִים לְאֹרֶךְ אֲפִיק הַקִּדְרוֹן הַיָּבֵשׁ. פֹּה וְשָׁם נִקְרוּ לָנוּ חוֹרְשִׁים בְּדַרְכֵּנוּ. הַלָּלוּ עָצְרוּ אֶת בְּהֶמְתָּם, הֶאֱהִילוּ בִּידֵיהֶם עַל עֵינֵיהֶם וְשָׁאֲלוּ אוֹתָנוּ בְּתִמָּהוֹן: “אַוֵין אַבַּבּ אַלְלָהּ?” כְּאוֹמְרִים: מְטֹרָפִים! מַה לָּכֶם תְּשָׂרְכוּ רַגְלֵיכֶם לְעֵת עֶרֶב אֶל אָרְחוֹת הַמִּדְבָּר הַנְּלוֹזוֹת?
וְאָנוּ עָנִינוּ קְצָרוֹת: “אַבַּבּ אַלְלָהּ” – כְּלוֹמַר, אֶל שַׁעַר הָאֱלֹהִים, כְּאוֹמְרִים: “נֹכַח אֱלֹהִים דַּרְכֵּנוּ” – וְהִמְשַׁכְנוּ לֶכֶת בִּצְעָדִים בּוֹטְחִים.
קָרְבָה שְׁעַת הָעֶרֶב. לְמַעְלָה עוֹד הָיְתָה הַשֶׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת, וְאִלּוּ כָּאן בָּעֵמֶק הִתְפַּשְּׁטוּ הַצְּלָלִים עַל שְׁנֵי קִירוֹת הֶעָרוּץ, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הֵם מִתְחָרִים זֶה עִם זֶה – מִי יַשִּׂיג אֶת מִי. מִלְּמַעְלָה נִבְּטוּ עָלֵינוּ עֵצִים בּוֹדְדִים – עֵצִים הַמּוֹצְצִים לְשָׁד לְמִחְיָתָם מִן הַסֶּלַע הָרַךְ. לְמַטָּה גָּדְלוּ בְּעִרְבּוּבִיָּה וּבִצְפִיפוּת שֶׁפַע חֲצָבִים הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְטַפֵּס לְמַעְלָה אֶל הָאוֹר וְאֶל הַשֶּׁמֶשׁ. לִפְרָקִים הָיָה הַוַּדִי מִשְׁתַּמֵּט מִבֵּין זְרוֹעוֹתֵיהֶם שֶׁל צוּקֵי הַסְּלָעִים הַחוֹבְקִים אוֹתוֹ וְעוֹשֶׁה דַרְכּוֹ בַּמֶּרְחָב. וְאָנוּ הָיִינוּ דוֹלְקִים אַחֲרֵי הַוַּדִי. בִּשְׁבִיל צַר, שֶׁכְּבָשׁוּהוּ הַצֹּאן וּבְנֵי־הָאָדָם מִדּוֹרֵי־דוֹרוֹת, שְׁקֵטִים וְדוֹמְמִים צָעַדְנוּ כְּשֶׁאָנוּ מְכֻשָּׁפִים מֵהוֹד הַמִּדְבָּר וְדִמְמָתוֹ.
– חַבְרַיָּה! – נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל מוֹרֵנוּ – שִׂימוּ לֵב. אָמְרוּ לִי הַנְּזִירים, כִּי עָלֵינוּ לִנְטוֹת וְלַעֲלוֹת בָּהָר בּוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא אֶת שִׂיחֵי הַחַרְמָל הַגְּדֵלִים בַּוַּדִי. עִקְבוּ אַחַר הַצֶּמַח הַזֶּה. לִכְשֶׁתִּמְצְאוּהוּ – אַל תִּשְׁכְּחוּ לְהוֹדִיעֵנִי, כִּי הוּא מוֹרֵה־דַרְכֵּנוּ הַיָּחִיד בַּשְּׁמָמָה הַלְבָנָה הַזּוּ.
לְאוֹר הַיָּרֵחַ הָעוֹלֶה גִּלָּה אֵלִיהוּ הָרִאשוֹן אֶת הַחַרְמָל. אוֹרוּ פְּנֵי הַמּוֹרֶה וְאָמַר:
– עַתָּה הִנֵּה הָהָר לְפָנֵינוּ, נַעֲלֶה בּוֹ, וּבְעוֹד עֶשֶׂר דַּקּוֹת אָנוּ בַּמִּנְזָר. שָׁם נָפוּשׁ הַלַּיְלָה, וּמָחָר עִם שַׁחַר אָנוּ יוֹצְאִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הַסִּתְוָנִית, מַשְׂאַת־נַפְשֵׁנוּ.
קָשָׁה הָיְתָה הָעֲלִיָּה. הַשְׁבִיל הָיָה צַר וְהָאֲבָנִים, אַבְנֵי-הַמִּדְבָּר הַגִּירִיּוֹת, אַף הֵן הָיוּ מִתְפּוֹרְרוֹת וּמִדַּרְדְּרוֹת עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל. לִפְרָקִים הָיָה מִי מֵאִתָּנוּ עוֹמֵד רֶגַע כִּמְבַקֵּשׁ לִשְׁאֹף רוּח מֵעֲמַל הָעֲלִיָּה הַתְּלוּלָה.
– הִגַּעְנוּ! – הִכְרִיז הַמּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר עָמְדוּ רַגְלָיו עַל שְׁבִיל רָחָב וְנוֹקְשֶׁה.
בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵינוּ עָלִינוּ אַף אָנוּ אַחֲרָיו, שְׂמֵחִים בְּקִרְבֵּנוּ כִּי בְּעוֹד דַקּוֹת מִסְפָּר נוּכַל לְהַחֲלִיץ עַצְמוֹתֵינוּ הַַנַּהֲלָאוֹת אַךְ טָעִינוּ.
כָּאָמוּר, עָמְדוּ רַגְלֵינוּ עַל שְׁבִיל כָּבוּשׁ וְנוֹקְשֶׁה. אֶלָּא שֶׁכָּאן עָמְדָה לְפָנֵינוּ הַשְׁאֵלָה הַנּוֹקֶבֶת: לְהֵימִין אוֹ לְהַשְׂמְאִיל? יָדַעְנוּ שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עַל הַדֶּרֶךְ מִבֵּית־לֶחֶם לַמִּנְזָר, אַךְ הַדֶּרֶךְ הִתְפַּתְּלָה בָּהָר וְלֹא יָכֹלְנוּ בְּשׁוּם פָּנִים לִקְּבֹּעַ לְאֵיזֶה צַד עָלֵינוּ לִפְנוֹת.
לְאַחַר שִׁקּוּלִים וְדִיּוּנִים הֶחְלַטְנוּ לְהֵימִין. וּמֵעַתָּה מַתְחִילָה פָּרָשַׁת הַתְּלָאוֹת. מֵעַצְמְכֶם תָּבִינוּ שֶׁבָּחַרְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַהֲפוּכָה. הִתְחַלְנוּ הוֹלְכִים וְהוֹלְכִים. הַפַּעַם הָלַכְנוּ צְמוּדִים יַחַד מֵאֵימַת הַמִּדְבָּר שֶׁיָּרְדָה עָלֵינוּ. עָבְרָה מַחֲצִית הַשָּׁעָה, חָלְפָה שָׁעָה, וַעֲדַיִן הַמִּנְזָר הַנִכְסָף אֵינוֹ נִרְאֶה לָנוּ. הַמּוֹרֶה בִּקֵּשׁ לָצֵאת כְּחָלוּץ לִבְדֹּק אֶת הַדֶּרֶךְ. אַךְ חָזַר כַּעֲבֹר זְמַן־מָה וּפָנָיו חֲמוּצִים מֵאַכְזָבָה. מֵרָחוֹק קָרְצוּ אֵלֵינוּ אוֹרוֹת רַבִּים.
– זוֹהִי בֵּית־לֶחֶם! – אָמַר אֵלִיָּהוּ.
– לֹא אֵלֶיה מְגַמַּת פָּנֵינוּ! – הֵשִׁיב קְצָרוֹת הַמּוֹרֶה – הָבָה וְנָסֹב אֶת הָהָר, נַעֲלֶה עַל אַחַת הַפְְּסָגוֹת וּלְאוֹר הַיָּרֵחַ הָעוֹלֶה וַדַּאי שֶׁנְּגַלֶה אֶת הַמִּנְזָר הַשּׁוֹכֵן בְּרֹאשׁ הַצּוּק.
עָשִׂינוּ כִּדְבָרָיו. הִתְחַלְנוּ מְהַלְּכִים בִּשְׁבִיל צַר אֲשֶׁר הָלַךְ וְהִתְרַחֵב. לְרֶגַע הֵצִיפָה הַשִּׂמְחָה אֶת לִבֵּנוּ: סוֹף־סוֹף אָנוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה… הִגַּעְנוּ אֶל חֶלְקָה מְרֻבַּעַת, חֲשׂוּפָה וּמַלְבִּינָה. אַמּוֹת־מַיִם נִמְשְׁכוּ לִצְדָדִים וְשִׁקְתוֹת־אֶבֶן, שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע בְּמִסְפָּר, רְבוּצוֹת הָיוּ לְצִדֶּיהָ שֶׁל אוֹתָהּ חֶלְקָה.
– בְּאֵר מַיִם הִיא! מִמֶּנָּה יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים! – נָהַם אֵלִיָּהוּ נוּגוֹת.
שׁוּב טָעִינוּ, וְאִלּוּ הַמּוֹרֶה נִגַּשׁ אֶל הַבְּאֵר וְעָמַד כְּאִישׁ נִדְהָם.
– חַבְרַיָּה! קִרְבוּ אֵלַי וּרְאוּ – רִנֵּן קוֹלוֹ.
נִגַּשְׁנוּ: עַל פִּי הַבְּאֵר הָיְתָה אֶבֶן גְּדוֹלָה עֲשׂוּיָה בְּצוּרַת מְגוּפָה. לְמַעְלָה הָיְתָה הָאֶבֶן עָבָה וּגְדוֹלָה כְּכַדּוּר, וְאִלּוּ בַּקָּצֶה הָיְתָה כְּגָלִיל אֲשֶׁר סָתַם אֶת פִּי הַבְּאֵר.
– כַּבְּאֵר הַזֹּאת הָיְתָה הַבְּאֵר אֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּלֶכְתּוֹ לְפַדַּן אֲרָם. דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה; הִנֵּה שִׁקְתוֹת הָאֶבֶן, הִנֵּה אַמּוֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵהֶן יַשְׁקוּ אֶת הָעֲדָרִים. לוּ נֶאֶסְפוּ הָעֲדָרִים, וְלוּ רַבִּים הָיוּ הָרוֹעִים, יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת בְּעֵינֵינוּ אֵיךְ הָרַבִּים מִתְאַמְּצִים לָגֹל אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה מֵעַל פִּי הַבְּאֵר לְהַשְׁקוֹת אֶת צֹאנָם. חַבְרַיָּה! הַבִּיטוּ וּרְאוּ: חֲתִיכַת תְּנָ"ךְ חַיָּה וְרוֹטֶטֶת רוֹבֶצֶת לְרַגְלֵינוּ!… סִיֵּם הַמּוֹרֶה דְּבָרָיו וַיִּדֹּם.
לְרֶגַע נִתְפַּסְנוּ אַף אָנוּ לְהִתְלַהֲבוּת כְּרַבֵּנוּ. נִצַּבְנוּ דֹם, נֵטֶל אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת וְתַרְבּוּת נוֹשֵׁר מֵעָלֵינוּ, וַהֲרֵי אָנוּ חַיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ, רוֹעֵי הַצֹּאן, הָאֲכוּלִים חֹרֶב בַּיּוֹם וְקֶרַח בַּלַּיְלָה בְּמִדְבְּרוֹת הָאָרֶץ הַנִּרְחָבִים. רוּחַ הַלַּיְלָה הַחֲרִישִׁית הִתְנַגְּנָה בְּאָזְנֵינוּ וְהֵבִיאָה אֵלֵינוּ מִמֶּרְחַקִּים הֵדִים קְלוּשִׁים, סָפֵק קְרִיאוֹת בְּנֵי־אָדָם, סָפֵק יִלְלוֹת תַּנִּים אוֹ צְבוֹעִים. הִנֵּה זֹאת רוּחַ הַמִּדְבָּר בְּדִמְמָתָהּ הָעֲמֻקָּה.
כַּמָּה זְמָן עָמַדְנוּ דוֹמְמִים – לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי. לְפֶתַע קָרָאתִי:
– חֲבֵרִים! בּוֹאוּ נַמְשִׁיךְ דַּרְכֵּנוּ. הֵן לֹא נוּכַל לְהִשָּׁאֵר כָּאן עַד הַבֹּקֶר. בְּלִי חֶמְדָּה נֶעֱקַרְנוּ מִמְּקוֹמֵנוּ.
– רוֹאֶה אֲנִי אֶת מִבְצַר מַר־סַבָּא – קָרָא אֵלִיָּהוּ וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל גּוּשׁ־אֶבֶן עֲנָקִי וּמְרֻבָּע כִּמְצוּדָה, שֶׁהִזְדַּקֵּר לְנֹכַח עֵינֵינוּ. נֶחְפַּזְנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. אַךְ כְּשֶׁקָּרַבְנוּ רָאִינוּ צֵל הָרִים כְּבִנְיָן.
– מִשְׂחַק־תַּעְתּוּעִים שֶׁל הַטֶּבַע הוּא זֶה! – נִשְׁמַע בְּיָגוֹן קוֹלוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה.
עֲיֵפִים צָנַחְנוּ עַל הַקַּרְקַע הַקָּשֶׁה. הַמּוֹרֶה הוֹצִיא אֶת הַמַּפָּה מִצִּקְלוֹנוֹ. הִדְלַקְנוּ אֶת הַפַּנָּס וְהִתְחַלְנוּ מְעַיְּנִים בָּהּ. בָּלַשְׁנוּ אַחֲרֵי נַפְתּוּלֵי הַקַּוִּים־הַשְׁבִילִים בַּמִּדְבָּר. אֶת הַמַּצְפֵּן, מוֹרֵה־דַרְכֵּנוּ הַנֶּאֱמָן, שַׂמְנוּ עַל הַנְּיָר וּמִמֶּנּוּ בִּקַּשְׁנוּ לָדַעַת הֵיכָן אָנוּ.
בִּפְנֵי רוּחַ הַלַּיְלָה הֵשַׂחְנוּ אֶת דַּאֲגָתֵנוּ: מַה יִהְיֶה? אִבַּדְנוּ דֶרֶךְ! בְּטוּחִים הָיִינוּ, כִּי אֶל דֵּיר־דּוֹזִי לֹא נַגִּיעַ הָעֶרֶב. הוֹצֵאתִי אֶת שְׁעוֹנִי מִכִּיסִי – וְנִדְהַמְתִּי! אַחַת עֶשְׂרֵה. אֵל אֱלֹהִים! הֲרֵי אָנוּ תוֹעִים זֶה חָמֵשׁ שָׁעוֹת!
אֵלִיָּהוּ שִׁעֵר, כִּי עוֹד הַלַּיְלָה נַגִּיעַ לְיָם הַמֶּלַח. אֲנִי הֶאֱמַנְתִּי שֶׁעוֹד נַסְפִּיק לָלוּן בְּמַר־סַבָּא, וְאִלּוּ הַמּוֹרֶה קִוָּה כִּי עוֹד נִמְצָא אֹהֶל בֵּדְוִים וּבְצִלּוֹ נָלִין הַלַּיְלָה.
– חַבְרַיָּה! – קָרָא לְאַחַר דַּקּוֹת מִסְפָּר – עָלֵינוּ לָלֶכֶת!
– לְאָן לָלֶכֶת? – שָׁאַל אֵלִיָּהוּ – רְאֵה, הָאָרֶץ מְפֻסְפֶּסֶת שְׁבִילִים מַלְבִּינִים לָרֹב! אֵיזֶה הַשְׁבִיל נָבֹר לָנוּ לָלֶכֶת בּוֹ?
– שְׁבִילִים רַבִּים? – נֵעוֹר הַמּוֹרֶה – אוֹת הוּא, כִּי בְּקִרְבַת יִשּׁוּב אָנוּ נִמְצָאִים. אֵין סָפֵק שֶׁשְּׁבִילִים אֵלֶּה נִכְבְּשׁוּ בְּרַגְלֵי הַצֹּאן.
דְּבָרָיו שֶׁל הַמּוֹרֶה עוֹדְדוּנוּ. פִּהַקְנוּ אֲרֻכּוֹת. מָתַחְנוּ רַגְלֵינוּ, הִדַּקְנוּ חֲגוֹרוֹתֵינוּ, הִרְכַּבְנוּ אֶת הַחֲגוֹר עַל כְּתֵפֵינוּ וַהֲרֵינוּ מְהַלְּכִים שׁוּב.
– הִנֵּה בִּנְיָנִים מַאֲפִירִים לְמוּלֵנוּ! – אָמַרְתִּי בְּהִסּוּס־מָה לַחֲבֵרַי הַשְּׁנַיִם.
– אָכֵן אֱמֶת דְּבָרֶיךָ! אַף אָנוּ מַבְחִינִים בְּבִנְיָנִים נְמוּכִים – אָמַר אֵלִיָּהוּ. קָרַבְנוּ אֶל הַמָּקוֹם וְהִנֵּה בִּנְיָנִים מְשֻׁנִּים לְפָנֵינוּ. נִדְהַמְנוּ מִן הַשְֶׁקֶט הָאָיֹם הָאוֹפֵף אֶת הַסְּבִיבָה.
נִגַּשְׁתִּי אֶל אַחַד הַבָּתִּים. לְפָנַי הִשְׁחִיר הַפֶּתַח. הָדַפְתִּי אֶת דֶּלֶת־הָעֵץ, וּלְעֵינַי הִזְדַּקְּרָה מְעָרָה עֲמֻקָּה. תָּמַהְנוּ: לֹא כְּלָבִים וְאַף לֹא בְּנֵי־אָדָם יָצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ.
– וְהֵיכָן הֵם הָאֲנָשִׁים? – שָׁאַל הַמּוֹרֶה.
– חֲבֵרִים! – נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ – אָנוּ נִמְצָאִים בְּבֵית־קְבָרוֹת! קְבָרִים הֵם אֵלֶּה, וּלְיָדָם בְּנוּיִים מַטְמוֹנִים שֶׁבָּהֶם שׁוֹמְרִים הַבֵּדְוִים אֶת חֶפְצֵיהֶם וְאֶת אוֹצְרוֹתֵיהֶם.
קָרַבְנוּ אֶל אַחַד הַקְּבָרִים וּלְפָנֵינוּ נִרְאוּ מְנוֹרוֹת שֶׁמֶן עֲשׂוּיוֹת חֶרֶס. צוּרוֹת הַבִּנְיָנִים הֵסִּירוּ כָּל סָפֵק מִלִּבֵּנוּ. עַתָּה הֲבִינוֹנוּ. עַל אַדְמַת קְבָרִים אָנוּ דוֹרְכִים. נִזְכַּרְנוּ כִּי הַקֶּבֶר קָדוֹשׁ הוּא לַבֵּדְוִים, וּלְיַד הַקְּבָרִים נוֹהֲגִים הֵם לְהַשְׁאִיר אֶת מַחֲרֵשׁוֹתֵיהֶם וְאֶת צְרוֹרוֹת הָעֵצִים אֲשֶׁר אָסְפוּ וְלָקְטוּ הַבֵּדְוִיּוֹת, כִּי מַאֲמִינִים הֵם שֶׁהַקְּדוֹשִׁים שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם.
– הַ“וִּילִי” (הַקָּדוֹשׁ) הַטָּמוּן בָּאֲדָמָה מֵגֵן עַל רְכוּשָׁם שֶׁל הַבֵּדְוִים. מַאֲמִינִים הֵם, כִּי תִיבַשׁ יָדוֹ שֶׁל כָּל מִי שֶׁיָּעֵז לִגְזֹל מִן הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְיַד הַקֶּבֶר – הִסְבִּיר הַמּוֹרֶה.
– חֲבֵרִים! הָבָה נִכָּנֵס לְאַחַת הַמְּעָרוֹת וְנָלוּן בָּהּ. כָּאן לְפָחוֹת בְּטוּחִים נִהְיֶה מִשׁוֹדְדֵי לַיְלָה, וְאוּלַי גַּם מֵחַיּוֹת. – הִצַּעְתִּי אֲנִי.
לְרֶגַע נִתְקַבְּלָה הַצָּעָתִי עַל לִבָּם שֶׁל חֲבֵרַי, אַךְ לְאַחַר זְמַן־מָה – מִשֶׁשָּׁב הַבִּטָחוֹן אֶל מוֹרֵנוּ – הֵשִׁיב: לֹא, חֲבֵרִים! לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי לֹא הַרְחֵק מִכָּאן שׁוֹכְנִים בֵּדְוִים. הֵן רוֹאִים אַתֶּם: שְׁבִילִים אֵלֶּה סִימָן לְיִשּׁוּב הֵם.
– חַבְרַיָּה! נְבִיחַת כְּלָבִים שָׁמְעָה אָזְנִי. – אָמַר אֵלִיָּהוּ.
רוּחַ שִׂמְחָה לָבְשָׁה אוֹתָנוּ לְשֵׁמַע בְּשׂוֹרָתוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ. גָּהַרְנוּ כֻּלָּנוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְאֶת אָזְנֵינוּ הִצְמַדְנוּ לַקַּרְקַע קַשּׁוּבִים וְדוֹמְמִים, מְצַפִּים לְהֵד רָחוֹק אֲשֶׁר יָבוֹא אֵלֵינוּ.
שׁוּב נִשְׁמְעָה נְבִיחַת כֶּלֶב וְהַפַּעַם בְּיֶתֶר בְּהִירוּת.
הַמּוֹרֶה קָם וְהִתְמוֹדֵד:
– הַאִם לֹא צָדַקְתִּי? בּוֹאוּ וְנֵלֵךְ אֶל עֵבֶר קוֹלוֹת הַכְּלָבִים.
הֵדִים תּוֹעִים אֵלֶּה נָסְכוּ שִׂמְחָה בְּלִבֵּנוּ. רַגְלֵינוּ קַלּוּ לְפֶתַע, הִתְחַלְנוּ רָצִים וּמִדַּרְדְּרִים בְּשִׁבְרֵי הַחֲרָסִים הַמִּתְפּוֹרְרִים. קָפַצְנוּ, דָּלַגְנוּ כִּמְטֹרָפִים, כְּשֶׁנְּבִיחַת הַכְּלָבִים דּוֹהֶרֶת־רוֹדֶפֶת אַחֲרֵינוּ וְהִיא מִתְגַּבֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת.
כַּמָּה רַצְנוּ, לֹא אֵדַע. מִנַּיִן שָׁאַבְנוּ כֹּח זֶה, לֹא אָבִין.
אַךְ זֹאת אֶזְכֹּר: לְפָנַי חָלְפוּ הֲמוֹנֵי שְׁבִילִים. כִּשְׁתִי בְּמַסֶּכֶת־אֶרֶג נִרְחָבָה.
יֵשׁ שֶׁכָּפַפְתִּי קוֹמָתִי, הֲרִימוֹתִי גֶלְלֵי־עִזִּים וַהֲרִיחוֹתִי אוֹתָם לָדַעַת, הַטְּרִיִּים הֵם אִם לֹא. גְּלָלִים אֵלֶּה עֵדִים לְיִשּׁוּב קָרוֹב.
הִגַּעְנוּ לְשֶׁקַע עָמֹק בֵּין שְׁנֵי הָרִים. לְפָנֵינוּ הִבְלִיחוּ מְדוּרוֹת וְהִשְׁחִירוּ אֹהָלִים; נִשְׁמַע שְׁאוֹן כְּלָבִים, וַנֵּדַע – הִגַּעְנוּ אֶל הַמְּנוּחָה.
הַרְגָּשַׁת הַבִּטָּחוֹן בְּקִרְבַת בְּנֵי־אָדָם נָסְכָה עָלֵינוּ שִׁכָּרוֹן. הָעֲיֵפוּת סָרָה מִמֶּנוּ, הִתְחַלְנוּ רָצִים בַּמּוֹרָד וְקוֹלוֹת כְּלָבִים מְלַוִּים אוֹתָנוּ לְלֹא הֲפוּגָה.
עוֹד אָנוּ רָצִים נִכְחֵנוּ, וּלְפֶתַע זִנְּקוּ אֶל עֵבֶר פָּנֵינוּ דְּמֻיּוֹת אֲפֵלוֹת וְקְרִיאַת פְּחָדִים נִפְלְטָה מִפִּיהֶם: – מַן?
– אַחְוַאן! – עָנִינוּ בְּקוֹל לֹא קוֹלֵנוּ.
מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מֻקָּפִים בֵּדְוִים פְּרוּעֵי עֵינַיִם וּמְדֻבְלְלֵי שֵׂעָר, שֶׁסָּקְרוּ אוֹתָנוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַבָּטֵי חֶשֶׁד וְתִמָּהוֹן. הֻכְנַסְנוּ אֶל הַאֹהֶל הָרָאשִׁי – אָהֳלוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ – וּמִיָּד נִמְלָא הָאֹהֶל קְהַל סַקְרָנִים, שֶׁבִּקְשׁוּ לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרְחִים הַמְשֻׁנִּים, אֲשֶׁר בָּאוּ לִפְקֹד אוֹתָם בְּלֵיל חֹשֶׁךְ וּבְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּל־כָּךְ.
לְמַעַן גָּרֵשׁ אֶת הָאֲפֵלָה, הִתְחִילוּ הַנְּעָרִים מְבִיאִים קוֹצִים וּזְרָדִים לִמְדוּרָה. בֵּינְתַיִם חִטֵּט הַמּוֹרֶה, הוֹצִיא מִצִקְלוֹנוֹ נֵר לָבָן וְהִדְלִיק אוֹתוֹ. נִתְלוּ עֵינֵי הַקְּטַנִּים בְּנֵר הַקְּסָמִים הַמְשֻׁנֶּה, וְהַשַׁבַּאבּ, הַגְּדוֹלִים יוֹתֵר, הֵעֵזּוּ אֲפִילוּ לִנְגֹּעַ בְּנֵר־הַחֵלֶב וְלִנְגֹּס מִמֶּנוּ אֶת הַנְּטָפִים שֶׁהָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים עַל לוּחַ הָעֵץ.
פָּתַח הַשֵּׁיךְ בְּשִׂיחָה בְּמֶתֶק קוֹלוֹ:
– כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת הַכְּלָבִים – “תְּחַלְחַלְנָה”.
– הִתְחַלְחַלְנוּ! – תִּרְגֵּם מִנֵּיהּ וּבֵיהּ הַמּוֹרֶה בְּרֹב הִתְפָּעֲלוּת. – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲיֵשׁ לִמְצֹא עוֹד בִּטוּי הוֹלֵם כָּל־כָּךְ, וְבְעִבְרִית כֹּה צֶחָה – לְהַרְגָּשַׁת־פְּחָדִים זוֹ: “הִתְחַלְחַלְנוּ”!
הַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ נֵעוֹר וְקָם עַל רַגְלָיו לְשֵׁמַע הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר בָּאוּ.
נִתְבָּרֵר, כִּי נִמְצָאִים אָנוּ בֵּין בֵּדְוֵי עֲרַבּ־תַּעַמְרֶה, הַחוֹנִים בְּמִדְבַּר יְהוּדָה כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת מִיָּם הַמֶּלַח, וְכִי רְחוֹקִים אָנוּ אֲפִילוּ מִמִּנְזַר מַר־סַבָּא.
הִסְתַּכַּלְנוּ בִּשְׁעוֹנֵנוּ – הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם אַחֲרֵי חֲצוֹת.
כָּל־כָּךְ הִרְבִּינוּ לָלֶכֶת!
– תֵּשַׁע שְׁעוֹת הֲלִיכָה רְצוּפָה, תְּעִיָּה בַּמִּדְבָּר! – קָרָא אֵלִיָּהוּ.
הָאֵשׁ הֵחֵלָה לַעֲלוֹת בְּשַׁלְהֶבֶת מַזְהִירָה וְרַעֲנַנָּה. הַשֵּׁיךְ הוֹסִיף מִפַּעַם לְפַעַם קוֹצִים מִקּוֹצֵי הַמִּדְבָּר, וְאֵלֶּה הִשְׁמִיעוּ נְפָצִים עַלִּיזִים מִדֵּי הִשָׂרְפָם בָּאֵשׁ. הִסְתַּכַּלְנוּ בְּקוֹצִים אֵלֶּה – כְּמִשְׁפַּט הַבּוֹטַנָּאִים – וּמִיָּד פָּנִיתִי אֶל הַשֵּׁיךְ בִשְׁאֵלָה: הַלָּלוּ מַה שְּׁמָם?
– סִירֶה – הֵשִׁיב מֻחַמַד קְצָרוֹת.
– “כְּקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר”! – הִתְלַהֵב מוֹרֵנוּ, כִּי שׁוּב מָצָא “חֲתִיכַת הֲוָי” תְּנָ"כִי.
הוּחַל בְּמַעֲשֵׂה הַ“קַּהְוָה”. הוּבְאוּ מַיִם מְזֹהָמִים שֶׁסִּנְּנוּ אוֹתָם דֶּרֶךְ סִיבֵי לִיפָה, שֶׁהִשְׁחִירוּ מֵרֹב לִכְלוּךְ. אַחַר הֵחֵל טֶכֶס הַקְּלִיָּה.
יָפֶה הָיָה לִרְאוֹת כֵּיצַד רָגְשׁוּ הָאֲנָשִׁים בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ בְּפָעֳלָם זֶה. רִאשׁוֹנָה הוּבְאָה הַמַּחֲבַת – זוֹ עֲשׂוּיָה הָיְתָה נְחֹשֶׁת, לְיָדִיתָהּ מְחֻבָּרִים הָיוּ מֶלְקָחַיִם. פּוֹלֵי הַקָּפֶה הוּשְׂמוּ בַּמַּחֲבַת, וְאַחַד הַנִּכְבָּדִים הֶחֱזִיק אֶת הַמַּחֲבַת עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ. מִשֶּׁהִתְחִילוּ פּוֹלֵי הַקָּפֶה מְרַקְּדִים וְנִתָּזִים, הָיָה הַשֵּׁיךְ אוֹסֵף בְּמֶלְקָחָיו אֶת הַקְּלוּיִים יָפֶה וְנוֹתְנָם לְתוֹךְ הַמַּכְתֵּש.
וְהַמַּכְתֵּשׁ הָיָה כְּלִי־תִפְאֶרֶת מַמָּשׁ. עָשׂוּי הָיָה עֵץ שָׁחוֹר וְצוּרָתוֹ גְלִילִית, פְּתוּחָה קִמְעָה כְּלַפֵּי מָעְלָה. קִשּׁוּטֵי מַסְמְרִים בַּעֲלֵי רָאשִׁים שֶׁל נְחֹשֶׁת הָיוּ נְעוּצִים בַּכְּלִי וְהוֹסִיפוּ לוֹ לִוְיַת־חֵן. וְהָעֱלִי הָיָה עָשׂוּי שֶׁנְהָב, אָרֹךְ־מְעֻגָּל, רָחָב לְמַטָּה וְצַר לְמַעְלָה.
הַשֵּׁיךְ הִתְחִיל בִּמְלֶאכֶת הַכְּתִישָׁה. בְּקֶצֶב אִטִּי הֵחֵל הָאִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ, אַךְ הַקֶּצֶב גָּבַר וְהָלַךְ.
הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. נִכָּר הָיָה, כִּי הַמְסֻבִּים מַאֲזִינִים לַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַמַּכְתֵּשׁ. הַשֵּׁיךְ עַצְמוֹ יֵשׁ שֶׁהָיָה מֵרִים רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה כִּמְבַקֵּשׁ הַשְׁרָאָה מִמָּרוֹם, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה פּוֹנֶה אֵלֵינוּ לִרְאוֹת אֵיזֶה רֹשֶׁם עוֹשֶׂה עָלֵינוּ קוֹל הַתֹּף שֶׁלּוֹ. כִּי הַמַּכְתֵּשׁ וְהָעֱלִי, מַעֲשֵׂה הַכְּתִישָׁה וְהַהַקָּשָׁה – מְלֶאכֶת אֳמָנוּת הִיא אֵצֶל הַבֵּדְוִים. עָשִׂינוּ אָזְנֵינוּ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּבְרֹב הִתְפָּעֲלוּת הִלַּלְנוּ אֶת הַשֵּׁיךְ עַל הַצְלָחָתוֹ. הַדְּבָרִים בָּאוּ כְּשֶׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו.
הוּכַן הַשִּׁקּוּי וְהִגִּיעַ תּוֹר חֲלוּקָּתוֹ. בִּסְפָלִים קְטַנִּים מָזַג הַשֵּׁיךְ מַחֲצִית הַסֵּפֶל קָפֶה מַר – כִּי חֹק עוֹלָם הוּא לַבֵּדְוִים: פּוֹתְחִים בְּסֵּפֶל קָפֶה מָר. אִם רָצוּי הוּא הָאוֹרֵחַ, מוֹזְגִים לוֹ מַחֲצִית הַסֵפֶל וְלֹא יוֹתֵר. עַל הָאוֹרֵחַ לִטֹּל אֶת הַסֵּפֶל, וְאִם “גַּ’דַע” הוּא, גֶּבֶר בְּעֹז – הֲרֵיהוּ מְעָרֶה אֶת הַנּוֹזֶל הַמַּר אֶל קִרְבּוֹ בִּשְׁתַּים־שָׁלֹשׁ גְּמִיעוֹת עַזּוֹת, מַפְטִיר בְּ“אַה!” אָרֹךְ, כְּאוֹמֵר: מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים מַשְׁקֶה זֶה!
לְאַחַר הַמַּשְׁקֶה בָּא תוֹר הָאֲרֻחָה. זוֹ הָיְתָה דַלָּה לְמַדַּי. נֶאֱסַף מְעַט קֶמַח, וְהַנָּשִׁים אָפוּ “פִּתּוֹת”, שֶׁהֻגְּשׁוּ לָנוּ חַמּוֹת, וְאָנוּ אָכַלְנוּ אוֹתָן בְּתֵאָבוֹן. אֶת הַשִּׁירַיִם לִקְּטוּ הַיְלָדִים וּמִהֲרוּ לִבְלֹע אוֹתָם. נִכָּר הָיָה, שֶׁהָרָעָב הוּא אוֹרֵחַ מָצוּי בַּמַּחֲנֶה.
מֵעַתָּה הִתְחִילָה הַשִׂיחָה קוֹלַחַת וְסוֹבֶבֶת עַל הַכֹּל. פָּתְחוּ, כְּמוּבָן, בְּהִלְכוֹת רְפוּאָה. חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אַחַד הַחוֹלִים בִּרְפוּאָה. הוּא הִפְצִיר בַּמּוֹרֶה, כִּי יִתֵּן תְּרוּפָה לְחָלְיוֹ. מוֹרֵנוּ הַמִּסְכֵּן! הוּא נֶהְפַּךְ בְּעַל־כָּרְחוֹֹ לְרוֹפֵא. גָּרְמוּ לְכָךְ מִשְׁקָפָיו וּזְקָנוֹ הַנָּאֶה. הוּא חִלֵּק רְפוּאוֹת עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל.
אַחַר נָסַבָּה הַשִׂיחָה עַל רִפּוּי עַל יְדֵי צְמָחִים. הַפַּעַם שָׁאַבְנוּ אָנוּ יְדִיעוֹת מְלֹא חָפְנַיִם עַל צְמָחִים בִּכְלָל וְדֶרֶךְ שִׁמּוּשָׁם, וְהִפְטַרְנוּ בְּחָכְמַת הַתְּכוּנָה.
– “הַגִּ’ידִי” – כּוֹכַב־הַצִּיר – הִסְבִּיר הַשֵּׁיךְ – הוּא מוֹרֵה־דַרְכָּם שֶׁל הַבֵּדְוִים בַּמִּדְבָּר. הֲלֹא כֹּה יָשִׁיר הַבֵּדְוִי בְּרָכְבוֹ עַל גְּמַלּוֹ בְּמֶרְחֲבֵי הַמִּדְבָּר:
"כָּל הַכּוֹכָבִים חָלְפוּ עָבְרוּ עַל פָּנַי,
רַק הַגִּ’ידִי לֹא יַעַזְבֵנִי לְרֶגַע".
נִסְתַּיְמָה אַשְׁמֹרֶת־הַלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁית. לֹא יָכֹלְנוּ לְהַסְתִּיר אֶת עֲיֵפוּתֵנוּ. צִנַּת הַלַּיְלָה – לֵיל הַמִּדְבָּר – הָיְתָה חוֹדֶרֶת אֶל עַצְמוֹתֵינוּ. הַשֵּׁיךְ הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְקָם עַל רַגְלָיו. אַחֲרָיו קָמוּ וְעָמְדוּ כָּל יֶתֶר הַמְסֻבִּים. אָנוּ הִתְכַּוַּצְנוּ, נְכוֹנִים לִשְׁנַת נְדוּדִים. רָאָה אוֹתָנוּ הַשֵּׁיךְ כִּי בְּרָע אֲנַחְנוּ. וַיִתֵּן צָו: “אִשְׁלַחוּ!” כְּלוֹמַר, הִתְפַּשְּׁטוּ! בְּיָדָיו כָּרַךְ עָלֵינוּ רִאשׁוֹן אֶת אַדֶּרֶת־הָעִזִּים אֲשֶׁר עָלָיו, מִמֶּנּוּ רָאוּ וְכֵן עָשׂוּ גַם יֶתֶר הַנִּכְבָּדִים. גַּל שֶׁל כְּבִירֵי־עִזִּים כִּסָּה אֶת כָּל אֶחָד מֵאִתָּנּוּ. נֶאֱנַקְנוּ דֹם תַּחַת כֹּבֶד הַמַּשָׂא.
– חַבְרַיָּה! – אָמַר אֵלִיָּהוּ – חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁנַּגִּיעַ בְּ“אֶכְּסְפְּרֶס הַכִּנִּים” לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ.
– דֹּם וְהֵאָלֵם! – רָטַן הַמּוֹרֶה. גַּם נַפְשׁוֹ מָרָה הָיְתָה עָלָיו בְּזָכְרוֹ אֶת מְנָת בַּעֲלֵי־הַחַיִים אֲשֶׁר יִזְכֶּה בָּה הַלָּיְלָה. אַךְ חֹק הַכְנָסַת־אוֹרְחִים הוּא וְאֵין לְסָרֵב.
עִם שַׁחַר הִתְעוֹרַרְתִּי לְקוֹל זִמְרָה עֲרֵבָה. וְהַקּוֹל כְּקוֹל הַמִּתְפַּלְּלִים הַמְּעִירִים שַׁחַר בִּתְפִלּוֹתֵיהֶם הַנּוּגוֹת. פָּקַחְתּי עֵינַי וּלְפָנַי תְּמוּנָה מְלֵאַת הוֹד: שֵׁיךְ מֻחַמַד עָמַד בַּחוּץ כְּשַׁ"ץ, וְהוּא מַנְעִים זְמִירוֹת בְּלַחַן עָצוּב. אֶחָד לְאֶחָד הִתְלַקְּטוּ הַבֵּדְוִים אֶל חֲבוּרַת הַמִּתְפַּלְּלִים. כָּל הַקָּרֵב הָיָה כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, פּוֹרֵשׂ כַּפָּיו לְפָנָיו וְשׁוֹקֵעַ בִּתְפִלָּה. לֹא רָאִיתִי כַּתְּפִלָּה הַזֹּאת לְפַשְׁטוּת וּלְיֹפִי מֵעוֹדִי.
הַשֶּׁמֶשׁ הֶאְדִּימָה אֶת פַּאֲתֵי הַמִּזְרָח. הִתְחַלְנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לִיצִיאָה. שֵׁיךְ מֻחַמַד וּשְׁנֵי מְלַוָּיו הִתְנַדְּבוּ לְלַוּוֹתֵנוּ וְלְהוֹרוֹתֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵית לֶחֶם. עָלִינוּ עַל אַחַד הֶהָרִים, וְלְפָנֵינוּ נוֹצֶצֶת חֶלְקַת מֵימָיו שֶׁל יָם הַמֶּלַח.
– מַה קָּרוֹב הוּא! – נִפְלְטָה קְרִיאָה מִפִּינוּ.
– מַהֲלַךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת מִכָּאן וַהֲרֵי אַתֶּם שָׁם. – הֵשִׁיב מוֹרֵה־דַרְכֵּנוּ.
– הַבִּיטוּ נָא אֶל צוּק הָהָר הֶחָדוּד הַזֶּה! – קָרָא אֵלִיָּהוּ.
– גֶּ’בְּל מוּנְטֶר הוּא – קָרָא הַשֵּׁיךְ אֲשֶׁר הֵבִין לְשִׂיחָתוֹ, כַּנִּרְאֶה. – מִכָּאן הָיוּ מְגַלְגְּלִים אֶת הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
שֵׁיךְ מֻחַמַד כְּאִלּוּ הֵבִין מִתְּנוּעוֹת יָדֵינוּ וְגוּפֵנוּ וּמִדֶּרֶךְ הַסְבָּרָתֵנוּ אֶת עִנְיַן הַמַּשַּׂא וּמַתָּן, וּמִיָּד הִמְחִישׁ אֶת דְּבַר הַגִּלְגּוּל לְמַעֲשֶׂה. הוּא נָטַל אֶבֶן שְׁטוּחָה, הִקְהָה בְּאֶבֶן אַחֶרֶת אֶת אַרְבַּעַת קְצוֹתֶיהָ, עַד הֱיוֹת הָאֶבֶן כְּגַלְגַּל, וְאַחַר גִּלְגֵּל אֶת הָאֶבֶן מִמְּרוֹם עָמְדֵנוּ. הָאֶבֶן הָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וְיוֹרֶדֶת בִּמְהִירוּת מִתְגַּבֶּרֶת. רָאִינוּ וְהִנֵּה הָאֶבֶן עוֹדֶנָּה מַמְשִׁיכָה בְּפָרָשַׁת גִּלְגּוּלֶיהָ הַרְחֵק הַרְחֵק בָּעֶמֶק לְרַגְלֵינוּ.
מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ מִשְׂחָק זֶה וְהִתְחַלְנוּ מְחַקִּים אֶת רַבֵּנוּ. הִתְפַּזַּרְנוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֲבָנִים יָפוֹת לְגִלְגּוּל. וְמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיִינוּ עוֹסְקִים בִּמְלָאכָה זוֹ, לוּלֵא גִלָּה אֵלִיָּהוּ לְפֶתַע פֶּרַח מְעַנְיֵן.
– מוֹרִי! – פֶּרַח זָעִיר וְיָפֶה, סָפֵק כַּרְכֹּם, סָפֵק סִתְוָנִית.
– הַרְאֵה! – קָרָא הַמּוֹרֶה כִּלְאַחַר־יָד.
אֵלִיָּהוּ עָקַר אֶת הַפֶּרַח וְהִגִּישׁוֹ אֶל מוֹרֵנוּ. הַלָּה קָפַץ מֵרֹב שִׂמְחָה:
– הֵן סִתְוָנִית הַנֶּגֶב הִיא זוֹ!
נִשְׁכַּח מַעֲשֶׂה הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. פָּשַׁטְנוּ לַחַפֵּשׂ אֶת הַסִּתְוָנִית. מַרְבַדִּים רְחָבִים וּצְפוּפִים שֶׁל סִתְוָנִיּוֹת נִגְלוּ לָנוּ עַל פְּנֵי הָרָמָה. הִתְרוֹצַצְנוּ כְּמִשְׁתּוֹלְלִים וְקָטַפְנוּ מִן הַפֶּרַח הַנֶּהְדָּר. מְאֻשָּׁרִים כִּילָדִים הִתְרוֹצַצְנוּ עַל פְּנֵי הַכִּכָּר כֻּלָּהּ. מוּזָר הַדָבָר: הֵן בִּגְלַל הַצֶּמַח הַזֶּה תָּעִינוּ שָׁעוֹת רַבּוֹת בְּמִדְבַּר יְהוּדָה וְסוֹף־סוֹף גִּלִּינוּ אוֹתוֹ לְאַחַר־יָד, וְדַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעִנְיָן כְּאִלּוּ נִשְׁכַּח מִלִּבֵּנוּ.
– יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי – תַּאֲמִין! צָוַח בְּקוֹלוֹ הַמִּתְרוֹנֵן מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ.
בְּקִצּוּר: שְׂבֵעֵי־עֹנֶג וַעֲשִׁירִים בִּצְמָחִים וּבְעִקָּר בְּסִתְוָנִית הַנֶּגֶב, הִגַּעְנוּ לְעֵת עֶרֶב, לְאַחַר הֲלִיכַת יוֹם תָּמִים, אֶל בֵּית־לֶחֶם וּמִשָּׁם הִפְלַגְנוּ בְּאוֹטוֹבּוּס.
בִּגְלַל צֶמַח אֶחַד זֶה זָכִינוּ לְהִתְוַדַּע אֶל מִדְבַּר יְהוּדָה עַל יוֹשְבָיו הַבֵּדְוִים בְּנֵי תַּעַמְרָה, וְזָכִינוּ לִרְאוֹתָם מְדַבְּרִים אֶל אֱלֹהִים לִפְנֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.