מפנקס זכרונותי    🔗

מֻגָּש

לִנְדִיב הַלֵבָב וַאֲצִיל הָרוּחַ,

הַתּוֹמֵךְ גּוֹרָלִי לְעֵת זִקְנָתִי,

רַבִּי יִשְרָאֵל מַץ שׁליט"א.

דברים אחדים    🔗

א) לפני הועד ליובל השמונים עלה במחשבה להוציא את פרי רוחי לעת זקנתי בשלשה כרכים. והועד עודנו עומד במחשבתו זו, המחשבה הטובה אשר עליה ראוי הוא לברכה. בכל זאת מצאתי לנכון לבלי לציין את הכרך הזה, במספר “ראשון”. באחת כי ראשון מכלל דאיכה שני, והשני עוד ליכא – אחרי אשר, בעונותינו הרבים, אוחזים עוד המדפיסים מעשי הקודמים לפניהם בידיהם ואינם מחזיקים במדותיו של הקב"ה לצרף את המחשבה הטובה של הועד למעשה – ואני אמרתי לנפשי כי אך את הטוב אעשה אם אשנה הפעם את הסדר, כי זה כשאזכה, זאת אומרת כשיזכני הועד או כשיזוכונו הקוראים בקנותם את הכרך הזה בכסף מלא, להוציא את הכרכים הבאים, אז, רק אז, אציין את הכרך הבא במספר “שני”, וידע כל איש כי שני מכלל דאיכא ראשון. וזאת שנית כי על דעתי קובע כל כרך וכרך ברכה לעצמו ואיננו זקוק לא לקודם לפניו ולא לבא אחריו – וכשהוא לעצמו יהי לספר שלם בידי הקוראים.

ב) לא כותב תולדות אנכי אבל רושם שרטוטים כן לדמותי אני וכן לדמויותיהם של האנשים אשר נפגשתי עמהם בימי חיי. כי על כן כשסדרתי את שלשת הכרכים למחלקותיהם עשיתי כן במחשבה תחלה לדלג לפעמים על דברים שבכרך האחד קצר להם המצע ואינם יכולים להיות בלתי אם עניים וזה בכרכים האחרים, כשימצאו להם מקומם הראוי להם, עשירים הם, ואז יש בהם גם שרטוטים המצטרפים מאליהם לנוספים על הדמויות הללו, ולמשלימים אותן.