וַדַאי יוֹדְעִים אַתֶּם יְלָדִים, שֶׁמֵאָז הַמִלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה, מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָמִים, גָדְלָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִתְרַחֲבָה עַד מְאֹד. וְהַגְבוּלוֹת הַחֲדָשִׁים הֵם אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים. וְצָרִיךְ גַם לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם הֵיטֵב־הֵיטֵב. וּמִי, מִי יִשְׁמֹר עַל הַגְבוּלוֹת? כַּמוּבָן, הַחַיָלִים שֶׁלָנוּ.
אַךְ מִי הֵם הַחַיָלִים שֶׁלָנוּ, יוֹדְעִים אַתֶּם יְלָדִים? כַּמוּבָן, כַּמוּבָן! הָאָבוֹת שֶׁל כָּל הַיְלָדִים! אַבָּא שֶׁל הַרְאֵל וְאַבָּא שֶׁל לִיאוֹר וְאַבָּא שֶׁל חֲמוּטַל וְגַם אַבָּא שֶׁל בָּשְׂמַת. כֻּלָּם, כֻּלָּם.
וּבֶאֱמֶת, מֵאָז הַמִלְחָמָה הוֹלְכִים כָּל הָאָבוֹת לְשָׁרֵת הָמוֹן בְּמִלוּאִים. יֵשׁ מִי שֶׁיוֹצֵא לְמִלוּאִים בַּקַיִץ, בַּחֹם, מֵזִיעַ הַרְבֵּה וּמִתְגַּעְגֵּעַ עוֹד יוֹתֵר לְיַלְדוֹן הַחֲמוּדוֹן שֶׁלוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁיוֹצֵא לְמִלוּאִים בַּחֹרֶף, בַּקֹר, מִתְעַטֵף הֵיטֵב הֵיטֵב וּמִתַּחַת לְכָל הַבְּגָדִים הַחַמִים מִתְגַעְגֵעַ מְאֹד אֶל יַלְדָּתוֹ, אֶל בָּשְׂמַת הַקְטַנָה שֶׁבַּבַּיִת.
אַךְ מַה קוֹרָה, יְלָדִים חֲבִיבִים, אִם בְּאֶמְצַע שֵׁרוּת־הַמִלוּאִים מַגִיעַ יוֹם־הַהֻלֶדֶת שֶׁל בָּשְׂמַת, וְאַבָּא, כַּמוּבָן מֵאֵלָיו, מִשְׁתַּגֵעַ לָבוֹא? וּבְכֵן, קַל לָכֶם לְהַגִיד: אָז מָה הַבְּעָיָה? יֵשׁ לָלֶכֶת אֶל הַמְפַקֵד, וּלְהַגִישׁ בַּקָשָׁה, וְכַמוּבָן לְקַבֵּל רְשׁוּת וְהַסְכָּמָה, וְלָקוּם וְלִנְסֹעַ! פָּשׁוּט מְאֹד, מָה?
אַךְ לֹא תָּמִיד זֶה כָּךְ, לְצַעֲרֵנוּ. לִפְעָמִים קוֹרֶה שֶׁהַמְפַקֵד אֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְכִּים. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִישׁ רַע! לֹא, כְּלָל לֹא. הוּא פָּשׁוּט אֵינוֹ יָכוֹל. כָּל חַיָל וְחַיָל נָחוּץ לוֹ מְאֹד, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְוַתֵּר עַל אַף אֶחָד. וְלִפְעָמִים קוֹרֶה, שֶׁאַבָּא מְשָׁרֵת בִּקְצֵה הָאָרֶץ, בְּמֶרְחָק עָצוּם מִן הַבַּיִת: בְּשַׁרְם אַ־שֵׁייח, לְמָשָׁל, מוּל חוֹפֵי אַפְרִיקָה; אוֹ בְּרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הֶהָרִים הַגְבוֹהִים, מוּל הָרֵי סוּרְיָה וּלְבָנוֹן הַמֻשְׁלָגִים. וַאֲפִילוּ הוּא רוֹצֶה מְאֹד, וַאֲפִילוּ שֶׁהַמְפַקֵד הִסְכִּים וְגַם נָתַן רְשׁוּת, – קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהַגִיעַ הַבַּיְתָה לַמוֹעֵד. וְלֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לָטוּס הַבַּיְתָה בַּאֲוִירוֹן…
וְהִנֵה, תַּאֲרִיךְ יוֹם־הֻלַדְתָּהּ שֶׁל בָּשְׂמַת כְּבָר מַגִיעַ – וְאַבָּא בְּמִלוּאִים, הַרְחֵק הַרְחֵק, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִיעַ לְחֻפְשַׁת שַׁבָּת וְלָחֹג יַחַד עִם כֻּלָּם.
אָז כֻּלָּם מִתְעַצְּבִים, כַּמוּבָן. בָּשְׂמַת מִתְעַצֶבֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לָחֹג אֶת יוֹם־הֻלַדְתָּהּ בְּלִי אַבָּא. וּבָאֱמֶת, אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ לְיוֹם־הֻלֶדֶת בְּלִי אַבָּא? גַם אִמָא מִתְעַצֶבֶת מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה רוֹצָה שֶׁאַבָּא יִגְמֹר כְּבָר אֶת שֵׁרוּת־הַמִלוּאִים הָאָרֹךְ שֶׁלוֹ וְיַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם הַבַּיְתָה.
אֲבָל יוֹתֵר מִכֻּלָם מִתְעַצֵב לוֹ אַבָּא, בַּצָבָא. לֹא דַי שֶׁהוּא רָחוֹק מְבָּשְׂמַת בִּתוֹ הַקְטַנָה וּמִתְגַעְגֵעַ אֵלֶיהָ מְאֹד – הִנֵה גַם לֹא יוּכַל לָחֹג אִתָּהּ אֶת יוֹם הֻלַדְתָּהּ. וְכָךְ יַשְׁבִּית גַם אֶת שִׂמְחָתָהּ וְגַם אֶת שִׂמְחַת כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה. וְהֵיכָן יוֹשֵׁב לוֹ אַבָּא? וְהֵיכָן יוֹשֶׁבֶת יְחִידָתוֹ? דַוְקָא בְּמֻצָב, בְּרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן הָרָחוֹק. וְנוֹסָף לְכָל הַצָרוֹת הָאֵלוּ, יָרְדוּ שְׁלָגִים כְּבֵדִים בַּלַיְלָה שֶׁלִפְנֵי יוֹם־הַהֻלֶדֶת וְחָסְמוּ אֶת כָּל הַדְרָכִים וְהַשְׁבִילִים. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא, אֵין יוֹרֵד וְאֵין עוֹלֶה. וּבִגְלַל הָעֲנָנִים הַנְמוּכִים, הָעַרְפִלִים הַכְּבֵדִים וְהַשֶׁלֶג, גַם הַמַסוֹקִים לֹא יָכְלוּ לִנְחוֹת.
וְאַבָּא כְּבָר מוּכָן, מְלֻבָּשׁ הֵיטֵב, עִם הַתַּרְמִיל בַּיָד, מְחַכָּה בְּעַצְבָּנוּת שֶׁאֶפְשָׁר כְּבָר יִהְיֶה לָרֶדֶת מִן הָהָר. וְהַמְפַקֵד אוֹמֵר לְאַבָּא:
“אֵין לְךָ מַזָל הַפַּעַם. לֹא תּוּכַל לָרֶדֶת. אוּלַי תְּטַלְפֵּן הַבַּיְתָה וּתְבַקֵשׁ, שֶׁיִדְחוּ אֶת מְסִבַּת יוֹם־הַהֻלֶדֶת שֶׁל בִּתְּךָ הַקְטַנָה?”
רָץ אַבָּא אֶל הַטֶלֶפוֹן וּבְמַאֲמַצִים גְדוֹלִים מְנַסֶה לְהִתְקַשֵׁר עִם הַקִבּוּץ. אֲבָל כָּל הַקַוִים נֻתְּקוּ בִּגְלַל הַסוּפָה הַחֲזָקָה וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹדִיעַ כְּלוּם.
וּכְמוֹ שֶׁאַבָּא יוֹשֵׁב לוֹ כָּכָה, מְיֹאָשׁ, וּמְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת כֵּיצַד לָרֶדֶת מִן הָהָר, הוּא מְתָאֵר לְעַצְמוֹ כַּמָה דּוֹאֶגֶת בָּשְׂמַת הַקְטַנָה עַל שֶׁהוּא אֵינֶנוּ בָּא. וְכַמָה דּוֹאֶגֶת אִמָא; וְאֵיךְ בָּשְׂמַת נִגֶשֶׁת לַחַלוֹן בְּכָל פַּעַם וּמְצִיצָה לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אַבָּא כְּבָר בָּא. וְהִיא וַדַאי קוֹפֶצֶת בְּכָל רֶגַע שֶׁעוֹבֵר אוֹטוֹ עַל הַכְּבִישׁ:
“עַכְשָׁו אַבָּא בָּא!” הִיא קוֹרֵאת בְּשִׂמְחָה.
אֲבָל עוֹבְרוֹת כַּמָה דַקוֹת – וּכְלוּם. שֶׁקֶט. אִישׁ לֹא בָּא. וּבָשְׂמַת נֶעֱצֶבֶת לָהּ קְצָת, וְשׁוּב הִיא שׁוֹמַעַת רַעַשׁ מְכוֹנִית מִן הַכְּבִישׁ. וְשׁוּב הִיא מְקַפֶּצֶת מִמְקוֹמָהּ וְקוֹרֵאת:
“עַכְשָׁו זֶה בֶּטַח אַבָּא!…”
וְשׁוּב חוֹלְפוֹת כַּמָּה דַקוֹת שְׁקֵטוֹת – וְשׁוּם דָבָר. אֵין נִשְׁמָעִים צְעָדִים עַל הַמִרְפֶּסֶת, הַחֲתוּלָה אֵינֶנָה מְיַלֶלֶת. וְאַף אֶחָד אֵינוֹ נִכְנָס בַּדֶלֶת.
יוֹשֵׁב לוֹ אַבָּא בַּמֻצָב, בְּרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן, וְדוֹאֵג הַרְבֵּה דְּאָגוֹת. וְהוּא מִתְמַלֵא בְּצַעַר גָדוֹל, עַל שֶׁלֹא יוּכַל לְהַגִיעַ לְיוֹם־הַהֻלֶדֶת שֶׁל בָּשְׂמַת. וְעוֹד מְעַט יֵרֵד הַחֹשֶׁךְ, וּבַלַיְלָה, הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם, אֲסוּרָה הַיְצִיאָה מִן הַמֻצָב בְּתַכְלִית הָאִסוּר.
נוּ, יְלָדִים, אִמְרוּ: מַה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים בְּשָׁעָה זוֹ? כְּלוּם הֱיִיתֶם מְבַטְלִים אֶת יוֹם־הַהֻלֶדֶת וּמַשְׁבִּיתִים אֶת שִׂמְחָתָהּ שֶׁל בָּשְׂמַת, וְאֶת שִׂמְחַת כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה? אוֹ אוּלַי הֱיִיתֶם דוֹחִים אֶת הַמְסִבָּה לַשָׁבוּעַ הַבָּא? וּמִי זֶה הִבְטִיחַ לָכֶם, שֶׁלַשָׁבוּעַ הַבָּא יוּכַל אַבָּא לְהַגִיעַ? אוֹ אוּלַי פָּשׁוּט הֱיִיתֶם אוֹמְרִים:
“לָחֹג אֶת יוֹם־הַהֻלֶדֶת גַם בְּלִי אַבָּא, וּלְהַשְׁאִיר לוֹ קְצָת מִן הָעוּגוֹת וּקְצָת מִן הַתַּפּוּחִים…”
בֶּאֱמֶת, יֵשׁ יֶלֶד בֵּינֵיכֶם, שֶׁהָיָה מוּכָן לְוַתֵּר עַל אַבָּא שֶׁלוֹ בְּיוֹם־הֻלַדְתּוֹ? בֶּאֱמֶת־בֶּאֱמֶת?… אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁלֹא! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֵין יֶלֶד כָּזֶה בֵּינֵיכֶם!…
וּמֶה הָיָה הַסוֹף, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? וְאֵיךְ נִגְמַר כָּל הָעִנְיָן?
וּבְכֵן, הַסוֹף הָיָה בֶּאֱמֶת מְעַנְיֵן – וַאֲפִילוּ מַפְלִיא! – וּמוּבָן שֶׁהָיָה סוֹף טוֹב…
כְּשֶׁרָאָה אַבָּא שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם דֶרֶךְ אַחֶרֶת, קָם וְיָצָא אֶל הַמִדְרוֹן. מֵרָחוֹק, מִלְמַטָה, נִרְאוּ נִצְנוּצֵי הָאוֹרוֹת שֶׁל יִשׁוּבֵי הָעֵמֶק הָרְחוֹקִים. אַבָּא לֹא הִסֵס עוֹד, לָקַח אֶת זוּג הַמִגְלָשַׁיִם – וּפָשׁוּט הֶחֱלִיק לוֹ לְמַטָה, לְאֹרֶךְ כָּל הָהָר הַמֻשְׁלָג. וְהַמַלְאָךְ הַטוֹב, הַשׁוֹמֵר עַל הָאָבוֹת מִמַעַל, שָׁמַר עָלָיו שֶׁיָצָא מִן הַגְלִישָׁה הָאֲרֻכָּה לְלֹא שׁוּם פֶּגַע! וּלְמַטָה בַּכְּבִישׁ, פָּגַשׁ אַבָּא בְּדִיוּק־בְּדִיוּק אֶת הַמְכוֹנִית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיָרְדָה מִן הָהָר לִפְנֵי סְגִירַת הַמַחְסוֹמִים. אַבָּא מִהֵר וְעָצַר אוֹתָהּ, וְגַם טָרַח וְסִפֵּר לַנֶהָג מַדוּעַ עָלָיו לְמַהֵר כָּל כָּךְ. וְהַּנֶּהָג הַטוֹב חָשַׁב עַל בִּתּוֹ שֶׁלוֹ הַקְטַנָה, שֶׁגַם הִיא אוֹהֶבֶת שֶׁאָבִיהָ חוֹגֵג אִתָּהּ אֶת יוֹם־הֻלַדְתָּהּ, וְלָכֵן הֵטִיס אֶת מְכוֹנִיתוֹ מַמָשׁ כְּאִלוּ הָיְתָה אֲוִירוֹן.
וּבַבַּיִת, כְּבָר הָלְכָה אִמָא אֶל הַמוֹרָה וְשָׁאֲלָה בַּעֲצָתָהּ: מַה לַעֲשׂוֹת? הִנֵה כְּבָר הַלַיְלָה רַד, וְאַבָּא שֶׁל בָּשְׂמַת טֶרֶם בָּא מִן הַצָבָא. וּמַה יִהְיֶה?
וּבְדִיוּק־בְּדִיוּק כְּשֶׁהָלְכָה הַמוֹרָה אֶל הַכִּתָּה, לִמְחֹק מִן הַלוּחַ אֶת בִּרְכַּת יוֹם־הַהֻלֶדֶת, וּלְכַסוֹת אֶת הָעוּגוֹת וְלֶאֱסֹף אֶת הַכִּבּוּד מִן הַשֻׁלְחָנוֹת; – בְּדִיוּק אָז שָׁמְעָה אֶת קוֹל צַהֲלָתָהּ שֶׁל בָּשְׂמַת הַקְטַנָה, הוֹלֵךְ מִסוֹף הַקִבּוּץ וְעַד סוֹפוֹ:
“אַבָּא הִגִיעַ! אַבָּא בָּא!…”
וְהַבְּרָכָה מִן הַלוּחַ לֹא נִמְחֲקָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.