וַדַאי יוֹדְעִים אַתֶּם יְלָדִים, שֶׁמֵאָז הַמִלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה, מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָמִים, גָדְלָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִתְרַחֲבָה עַד מְאֹד. וְהַגְבוּלוֹת הַחֲדָשִׁים הֵם אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים. וְצָרִיךְ גַם לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם הֵיטֵב־הֵיטֵב. וּמִי, מִי יִשְׁמֹר עַל הַגְבוּלוֹת? כַּמוּבָן, הַחַיָלִים שֶׁלָנוּ.
אַךְ מִי הֵם הַחַיָלִים שֶׁלָנוּ, יוֹדְעִים אַתֶּם יְלָדִים? כַּמוּבָן, כַּמוּבָן! הָאָבוֹת שֶׁל כָּל הַיְלָדִים! אַבָּא שֶׁל הַרְאֵל וְאַבָּא שֶׁל לִיאוֹר וְאַבָּא שֶׁל חֲמוּטַל וְגַם אַבָּא שֶׁל בָּשְׂמַת. כֻּלָּם, כֻּלָּם.
וּבֶאֱמֶת, מֵאָז הַמִלְחָמָה הוֹלְכִים כָּל הָאָבוֹת לְשָׁרֵת הָמוֹן בְּמִלוּאִים. יֵשׁ מִי שֶׁיוֹצֵא לְמִלוּאִים בַּקַיִץ, בַּחֹם, מֵזִיעַ הַרְבֵּה וּמִתְגַּעְגֵּעַ עוֹד יוֹתֵר לְיַלְדוֹן הַחֲמוּדוֹן שֶׁלוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁיוֹצֵא לְמִלוּאִים בַּחֹרֶף, בַּקֹר, מִתְעַטֵף הֵיטֵב הֵיטֵב וּמִתַּחַת לְכָל הַבְּגָדִים הַחַמִים מִתְגַעְגֵעַ מְאֹד אֶל יַלְדָּתוֹ, אֶל בָּשְׂמַת הַקְטַנָה שֶׁבַּבַּיִת.
אַךְ מַה קוֹרָה, יְלָדִים חֲבִיבִים, אִם בְּאֶמְצַע שֵׁרוּת־הַמִלוּאִים מַגִיעַ יוֹם־הַהֻלֶדֶת שֶׁל בָּשְׂמַת, וְאַבָּא, כַּמוּבָן מֵאֵלָיו, מִשְׁתַּגֵעַ לָבוֹא? וּבְכֵן, קַל לָכֶם לְהַגִיד: אָז מָה הַבְּעָיָה? יֵשׁ לָלֶכֶת אֶל הַמְפַקֵד, וּלְהַגִישׁ בַּקָשָׁה, וְכַמוּבָן לְקַבֵּל רְשׁוּת וְהַסְכָּמָה, וְלָקוּם וְלִנְסֹעַ! פָּשׁוּט מְאֹד, מָה?
אַךְ לֹא תָּמִיד זֶה כָּךְ, לְצַעֲרֵנוּ. לִפְעָמִים קוֹרֶה שֶׁהַמְפַקֵד אֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְכִּים. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִישׁ רַע! לֹא, כְּלָל לֹא. הוּא פָּשׁוּט אֵינוֹ יָכוֹל. כָּל חַיָל וְחַיָל נָחוּץ לוֹ מְאֹד, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְוַתֵּר עַל אַף אֶחָד. וְלִפְעָמִים קוֹרֶה, שֶׁאַבָּא מְשָׁרֵת בִּקְצֵה הָאָרֶץ, בְּמֶרְחָק עָצוּם מִן הַבַּיִת: בְּשַׁרְם אַ־שֵׁייח, לְמָשָׁל, מוּל חוֹפֵי אַפְרִיקָה; אוֹ בְּרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הֶהָרִים הַגְבוֹהִים, מוּל הָרֵי סוּרְיָה וּלְבָנוֹן הַמֻשְׁלָגִים. וַאֲפִילוּ הוּא רוֹצֶה מְאֹד, וַאֲפִילוּ שֶׁהַמְפַקֵד הִסְכִּים וְגַם נָתַן רְשׁוּת, – קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהַגִיעַ הַבַּיְתָה לַמוֹעֵד. וְלֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לָטוּס הַבַּיְתָה בַּאֲוִירוֹן…
וְהִנֵה, תַּאֲרִיךְ יוֹם־הֻלַדְתָּהּ שֶׁל בָּשְׂמַת כְּבָר מַגִיעַ – וְאַבָּא בְּמִלוּאִים, הַרְחֵק הַרְחֵק, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִיעַ לְחֻפְשַׁת שַׁבָּת וְלָחֹג יַחַד עִם כֻּלָּם.
אָז כֻּלָּם מִתְעַצְּבִים, כַּמוּבָן. בָּשְׂמַת מִתְעַצֶבֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לָחֹג אֶת יוֹם־הֻלַדְתָּהּ בְּלִי אַבָּא. וּבָאֱמֶת, אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ לְיוֹם־הֻלֶדֶת בְּלִי אַבָּא? גַם אִמָא מִתְעַצֶבֶת מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה רוֹצָה שֶׁאַבָּא יִגְמֹר כְּבָר אֶת שֵׁרוּת־הַמִלוּאִים הָאָרֹךְ שֶׁלוֹ וְיַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם הַבַּיְתָה.
אֲבָל יוֹתֵר מִכֻּלָם מִתְעַצֵב לוֹ אַבָּא, בַּצָבָא. לֹא דַי שֶׁהוּא רָחוֹק מְבָּשְׂמַת בִּתוֹ הַקְטַנָה וּמִתְגַעְגֵעַ אֵלֶיהָ מְאֹד – הִנֵה גַם לֹא יוּכַל לָחֹג אִתָּהּ אֶת יוֹם הֻלַדְתָּהּ. וְכָךְ יַשְׁבִּית גַם אֶת שִׂמְחָתָהּ וְגַם אֶת שִׂמְחַת כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה. וְהֵיכָן יוֹשֵׁב לוֹ אַבָּא? וְהֵיכָן יוֹשֶׁבֶת יְחִידָתוֹ? דַוְקָא בְּמֻצָב, בְּרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן הָרָחוֹק. וְנוֹסָף לְכָל הַצָרוֹת הָאֵלוּ, יָרְדוּ שְׁלָגִים כְּבֵדִים בַּלַיְלָה שֶׁלִפְנֵי יוֹם־הַהֻלֶדֶת וְחָסְמוּ אֶת כָּל הַדְרָכִים וְהַשְׁבִילִים. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא, אֵין יוֹרֵד וְאֵין עוֹלֶה. וּבִגְלַל הָעֲנָנִים הַנְמוּכִים, הָעַרְפִלִים הַכְּבֵדִים וְהַשֶׁלֶג, גַם הַמַסוֹקִים לֹא יָכְלוּ לִנְחוֹת.
וְאַבָּא כְּבָר מוּכָן, מְלֻבָּשׁ הֵיטֵב, עִם הַתַּרְמִיל בַּיָד, מְחַכָּה בְּעַצְבָּנוּת שֶׁאֶפְשָׁר כְּבָר יִהְיֶה לָרֶדֶת מִן הָהָר. וְהַמְפַקֵד אוֹמֵר לְאַבָּא:
“אֵין לְךָ מַזָל הַפַּעַם. לֹא תּוּכַל לָרֶדֶת. אוּלַי תְּטַלְפֵּן הַבַּיְתָה וּתְבַקֵשׁ, שֶׁיִדְחוּ אֶת מְסִבַּת יוֹם־הַהֻלֶדֶת שֶׁל בִּתְּךָ הַקְטַנָה?”
רָץ אַבָּא אֶל הַטֶלֶפוֹן וּבְמַאֲמַצִים גְדוֹלִים מְנַסֶה לְהִתְקַשֵׁר עִם הַקִבּוּץ. אֲבָל כָּל הַקַוִים נֻתְּקוּ בִּגְלַל הַסוּפָה הַחֲזָקָה וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹדִיעַ כְּלוּם.
וּכְמוֹ שֶׁאַבָּא יוֹשֵׁב לוֹ כָּכָה, מְיֹאָשׁ, וּמְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת כֵּיצַד לָרֶדֶת מִן הָהָר, הוּא מְתָאֵר לְעַצְמוֹ כַּמָה דּוֹאֶגֶת בָּשְׂמַת הַקְטַנָה עַל שֶׁהוּא אֵינֶנוּ בָּא. וְכַמָה דּוֹאֶגֶת אִמָא; וְאֵיךְ בָּשְׂמַת נִגֶשֶׁת לַחַלוֹן בְּכָל פַּעַם וּמְצִיצָה לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אַבָּא כְּבָר בָּא. וְהִיא וַדַאי קוֹפֶצֶת בְּכָל רֶגַע שֶׁעוֹבֵר אוֹטוֹ עַל הַכְּבִישׁ:
“עַכְשָׁו אַבָּא בָּא!” הִיא קוֹרֵאת בְּשִׂמְחָה.
אֲבָל עוֹבְרוֹת כַּמָה דַקוֹת – וּכְלוּם. שֶׁקֶט. אִישׁ לֹא בָּא. וּבָשְׂמַת נֶעֱצֶבֶת לָהּ קְצָת, וְשׁוּב הִיא שׁוֹמַעַת רַעַשׁ מְכוֹנִית מִן הַכְּבִישׁ. וְשׁוּב הִיא מְקַפֶּצֶת מִמְקוֹמָהּ וְקוֹרֵאת:
“עַכְשָׁו זֶה בֶּטַח אַבָּא!…”
וְשׁוּב חוֹלְפוֹת כַּמָּה דַקוֹת שְׁקֵטוֹת – וְשׁוּם דָבָר. אֵין נִשְׁמָעִים צְעָדִים עַל הַמִרְפֶּסֶת, הַחֲתוּלָה אֵינֶנָה מְיַלֶלֶת. וְאַף אֶחָד אֵינוֹ נִכְנָס בַּדֶלֶת.
יוֹשֵׁב לוֹ אַבָּא בַּמֻצָב, בְּרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן, וְדוֹאֵג הַרְבֵּה דְּאָגוֹת. וְהוּא מִתְמַלֵא בְּצַעַר גָדוֹל, עַל שֶׁלֹא יוּכַל לְהַגִיעַ לְיוֹם־הַהֻלֶדֶת שֶׁל בָּשְׂמַת. וְעוֹד מְעַט יֵרֵד הַחֹשֶׁךְ, וּבַלַיְלָה, הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם, אֲסוּרָה הַיְצִיאָה מִן הַמֻצָב בְּתַכְלִית הָאִסוּר.
נוּ, יְלָדִים, אִמְרוּ: מַה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים בְּשָׁעָה זוֹ? כְּלוּם הֱיִיתֶם מְבַטְלִים אֶת יוֹם־הַהֻלֶדֶת וּמַשְׁבִּיתִים אֶת שִׂמְחָתָהּ שֶׁל בָּשְׂמַת, וְאֶת שִׂמְחַת כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה? אוֹ אוּלַי הֱיִיתֶם דוֹחִים אֶת הַמְסִבָּה לַשָׁבוּעַ הַבָּא? וּמִי זֶה הִבְטִיחַ לָכֶם, שֶׁלַשָׁבוּעַ הַבָּא יוּכַל אַבָּא לְהַגִיעַ? אוֹ אוּלַי פָּשׁוּט הֱיִיתֶם אוֹמְרִים:
“לָחֹג אֶת יוֹם־הַהֻלֶדֶת גַם בְּלִי אַבָּא, וּלְהַשְׁאִיר לוֹ קְצָת מִן הָעוּגוֹת וּקְצָת מִן הַתַּפּוּחִים…”
בֶּאֱמֶת, יֵשׁ יֶלֶד בֵּינֵיכֶם, שֶׁהָיָה מוּכָן לְוַתֵּר עַל אַבָּא שֶׁלוֹ בְּיוֹם־הֻלַדְתּוֹ? בֶּאֱמֶת־בֶּאֱמֶת?… אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁלֹא! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֵין יֶלֶד כָּזֶה בֵּינֵיכֶם!…
וּמֶה הָיָה הַסוֹף, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? וְאֵיךְ נִגְמַר כָּל הָעִנְיָן?
וּבְכֵן, הַסוֹף הָיָה בֶּאֱמֶת מְעַנְיֵן – וַאֲפִילוּ מַפְלִיא! – וּמוּבָן שֶׁהָיָה סוֹף טוֹב…
כְּשֶׁרָאָה אַבָּא שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם דֶרֶךְ אַחֶרֶת, קָם וְיָצָא אֶל הַמִדְרוֹן. מֵרָחוֹק, מִלְמַטָה, נִרְאוּ נִצְנוּצֵי הָאוֹרוֹת שֶׁל יִשׁוּבֵי הָעֵמֶק הָרְחוֹקִים. אַבָּא לֹא הִסֵס עוֹד, לָקַח אֶת זוּג הַמִגְלָשַׁיִם – וּפָשׁוּט הֶחֱלִיק לוֹ לְמַטָה, לְאֹרֶךְ כָּל הָהָר הַמֻשְׁלָג. וְהַמַלְאָךְ הַטוֹב, הַשׁוֹמֵר עַל הָאָבוֹת מִמַעַל, שָׁמַר עָלָיו שֶׁיָצָא מִן הַגְלִישָׁה הָאֲרֻכָּה לְלֹא שׁוּם פֶּגַע! וּלְמַטָה בַּכְּבִישׁ, פָּגַשׁ אַבָּא בְּדִיוּק־בְּדִיוּק אֶת הַמְכוֹנִית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיָרְדָה מִן הָהָר לִפְנֵי סְגִירַת הַמַחְסוֹמִים. אַבָּא מִהֵר וְעָצַר אוֹתָהּ, וְגַם טָרַח וְסִפֵּר לַנֶהָג מַדוּעַ עָלָיו לְמַהֵר כָּל כָּךְ. וְהַּנֶּהָג הַטוֹב חָשַׁב עַל בִּתּוֹ שֶׁלוֹ הַקְטַנָה, שֶׁגַם הִיא אוֹהֶבֶת שֶׁאָבִיהָ חוֹגֵג אִתָּהּ אֶת יוֹם־הֻלַדְתָּהּ, וְלָכֵן הֵטִיס אֶת מְכוֹנִיתוֹ מַמָשׁ כְּאִלוּ הָיְתָה אֲוִירוֹן.
וּבַבַּיִת, כְּבָר הָלְכָה אִמָא אֶל הַמוֹרָה וְשָׁאֲלָה בַּעֲצָתָהּ: מַה לַעֲשׂוֹת? הִנֵה כְּבָר הַלַיְלָה רַד, וְאַבָּא שֶׁל בָּשְׂמַת טֶרֶם בָּא מִן הַצָבָא. וּמַה יִהְיֶה?
וּבְדִיוּק־בְּדִיוּק כְּשֶׁהָלְכָה הַמוֹרָה אֶל הַכִּתָּה, לִמְחֹק מִן הַלוּחַ אֶת בִּרְכַּת יוֹם־הַהֻלֶדֶת, וּלְכַסוֹת אֶת הָעוּגוֹת וְלֶאֱסֹף אֶת הַכִּבּוּד מִן הַשֻׁלְחָנוֹת; – בְּדִיוּק אָז שָׁמְעָה אֶת קוֹל צַהֲלָתָהּ שֶׁל בָּשְׂמַת הַקְטַנָה, הוֹלֵךְ מִסוֹף הַקִבּוּץ וְעַד סוֹפוֹ:
“אַבָּא הִגִיעַ! אַבָּא בָּא!…”
וְהַבְּרָכָה מִן הַלוּחַ לֹא נִמְחֲקָה.
א
כְּשֶׁהָלַךְ אוּרִי לְצָבָא, אֶל הַמִלְחָמָה, הִשְׁאִיר אֶת כַּלְבּוֹ הָאָהוּב, גִ’יפּ, בְּבֵיתוֹ. אוּרִי אָמַר לְאִשְׁתּוֹ:
“שָׁלוֹם לָךְ, אֲנִי הוֹלֵךְ. וְאֶל תִּשְׁכְּחִי לְטַפֵּל יָפֶה בְּגִ’יפּ, שֶׁלֹּא יִתְגַעְגֵעַ”.
לָקַח אֶת תַּרְמִילוֹ בְּיָדוֹ וְהָלַךְ.
טִפְּלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוּרִי בַּכֶּלֶב, מַמָשׁ כְּמוֹ שֶׁבִּקֵשׁ אוּרִי לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ. הִשְׁקְתָה אוֹתוֹ, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ, רָחֲצָה אוֹתוֹ, וּבִכְלָל פִּנְקָה אוֹתוֹ מְאֹד. אֲבָל גִ’יפּ לֹא שָׂמַח. הוּא לֹא יָכוֹל לְהֵרָגַע. בַּלֵילוֹת הָיָה מִיַבֵּב כָּל כָּךְ בִּמְלוּנָתוֹ, עַד שֶׁהָיְתָה מֻכְרָחָה לְהַכְנִיס אוֹתוֹ אֶל הַבַּיִת. וּבַיָמִים הָיָה רַע וְתוֹקְפָנִי, נָבַח הַרְבֵּה עַל אֲנָשִׁים וַאֲפִילוּ הִתְנַפֵּל פַּעַם עַל יֶלֶד שֶׁהָלַךְ בַּמִדְרָכָה, וְנִסָה לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ.
פַּעַם אַחַת, לְאַחַר הַפְסָקַת הָאֵשׁ, כְּשֶׁבָּא אוּרִי לְחֻפְשָׁה קְצָרָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ:
“אוּרִי אַתָּה מֻכְרָח לָקַחַת אֶת גִ’יפּ אֵלֶיךָ! הוּא לֹא יָכוֹל לְהִתְרַגֵּל לְחֶסְרוֹנְךָ! עוֹד יִקְרֶה לוֹ מַשֶׁהוּ רַע, מֵרֹב גַעְגוּעִים!…”
חָשַׁב אוּרִי וְחָשַׁב, וְלֹא יָדַע מַה לְהַחְלִיט. מִצַד אֶחָד הוּא רָצָה מְאֹד לָקַחַת אִתּוֹ אֶת גִ’יפּ הָאָהוּב. כִּי לֹא רַק גִ’יפּ הִרְבָּה לְהִתְגַעְגֵעַ אֶל אוּרִי, אֶלָא גַם אוּרִי הִתְגַעְגֵעַ מְאֹד אֶל גִ’יפּ. וְלַמְרוֹת הַמִלְחָמָה, וְלַמְרוֹת הַמֶרְחָק, וְלַמְרוֹת הַכֹּל הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתוֹ. וּמִצַד שֵׁנִי, אוּרִי יָדַע כַּמָה קָשֶׁה לְהַחֲזִיק כֶּלֶב בַּצָבָא, בְּרָמַת הַגוֹלָן. אֵין מָקוֹם לִבְנוֹת לוֹ מְלוּנָה, אֵין מָזוֹן מַתְאִים לִכְלָבִים, שֶׁלֹא לְדַבֵּר עַל הַתְּזוּזוֹת הָרַבּוֹת מִמָקוֹם לְמָקוֹם, עַל הַקֹר עַל הַבֹּץ וְעַל הָרוּחוֹת.
חָשַׁב אוּרִי וְחָשַׁב, וְלֹא יָדַע מַה יַחְלִיט. רָאָה גִ’יפּ שֶׁאוּרִי יוֹשֵׁב וּמִתְעַצֵב לוֹ וְחוֹשֵׁב, בָּא אֵלָיו טִפֵּס עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחִיל לְהִתְלַקֵק אִתּוֹ לְהִתְרַפֵּק עָלָיו וּלְהִתְחַכֵּךְ בְּסַנְטֵרוֹ, כַּאֲשֶׁר אָהַב. לִטֵף אוּרִי אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל גִ’יפּ וְאָמַר:
“טוֹב גִ’יפּ. נְנַסֶה. אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁתִּתְנַהֵג בַּצָבָא כָּרָאוּי לְחַיָל”.
לַמָחֳרָת נָסַע אוּרִי אֶל הַצָבָא וְאִתּוֹ הַכֶּלֶב גִ’יפּ. כָּל הַדֶרֶךְ נָהַג גִ’יפּ מַמָשׁ כְּמוֹ חַיָל. לֹא הִתְלוֹנֵן וְלֹא הִתְפַּנֵּק וְקִבֵּל אֶת כָּל הַקְשָׁיִים בְּאַהֲבָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אוּרִי וְגִ’יפּ אֶל הַמַאֲהָל הִתְקַבְּלוּ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה. חֲבֵרָיו שֶׁל אוּרִי הִתְלַהֲבוּ מְאֹד מִן הָאוֹרֵחַ הֶחָדָשׁ וְהִתְחַיְבוּ לַעֲזֹר לְאוּרִי בַּכֹּל: בַּהֲקָמַת הַמְלוּנָה, בִּשְׁמִירָה עַל הַכֶּלֶב, בִּרְחִיצָה, מַמָשׁ מַמָשׁ בְּהַכֹּל. וּמִיָד נִגְשׁוּ אֶל הַמְלָאכָה. לְיַד הָאֹהֶל הַגָדוֹל הֵקִימוּ אֹהֶל־סַיָרִים קָטָן וְהִצְמִידוּהוּ אֶל מַדְרֵגַת הָאֶבֶן, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה מוּגַן יָפֶה מִן הָרוּחוֹת. וְאַחַד הַחַיָלִים, מֵחֲבֵרָיו הַקְרוֹבִים שֶׁל אוּרִי, הִתְנַדֵב אֲפִילוּ לִישֹׁן יַחַד עִם גִ’יפּ בָּאֹהֶל, כַּדִי שֶׁלֹא יִתְפַּחֵד בַּלַיְלָה וּכְדֵי שֶׁלֹא יִקְפָּא מִקוֹר. בָּעֶרֶב, לְיַד הַמְדוּרָה, כְּשֶׁשָׁתוּ חֲבֵרָיו שֶׁל אוּרִי קָפֶה וְאָכְלוּ מִן הָעוּגוֹת שֶׁהֵבִיא אוּרִי, שִׂחֲקוּ כֻּלָם עִם גִ’יפִּי, לִטְפוּ אוֹתוֹ, חִבְּקוּ אוֹתוֹ, סֵרְקוּ אֶת שְׂעָרוֹ הַחוּם וְהָאָרֹךְ, הִשְׁתַּעְשְׁעוּ בְּאָזְנָיו הַנִסְרָחוֹת וּבִכְלָל שָׂמְחוּ שֶׁיֵשׁ לָהֶם חָבֵר חָדָשׁ בַּמַחְלָקָה. חָבֵר שֶׁמַזְכִּיר לְכֻלָם יָמִים אֲחֵרִים וְשָׁעוֹת אֲחֵרוֹת, וְאֶת בָּתֵּיהֶם הַמְרֻחָקִים וְאֶת יַלְדֵיהֶם הַקְטַנִים שֶׁכְּבָר מִזְמַן לֹא חִבְּקוּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ רוֹצִים…
וְאַחַר כָּךְ, מְאֻחָר בַּלַיְלָה, כְּשֶׁהִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אוּרִי לָצֵאת לִשְׁמִירָה לֹא שָׁכַח כַּמוּבָן לְהָעִיר אֶת גִ’יפּ וּלְצָרְפוֹ אֵלָיו אֶל הַמִשְׁמֶרֶת. הִתְהַלְכוּ לָהֶם אוּרִי וְכַלְבּוֹ עַל מִדְרוֹנוֹת הַתֵּל, דִלְגוּ מֵעַל גִדְרוֹת הַבַּזֶלֶת, בּוֹסְסוּ בָּעֲרֵמוֹת הַשַׁלֶכֶת שֶׁל עֲלֵי הַתְּאֵנִים, הִסְתַּכְּלוּ בַּכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים וְחָשְׁבוּ לָהֶם בְּשֶׁקֶט כָּל אֶחָד אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. הָיָה לַיְלָה שָׁקֵט וְקַר וגִ’יפּ נִלְחַץ אֶל אוּרִי וְהִתְכַּנֵס אֶל זְרוֹעוֹתָיו. אוּרִי לִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ, פִּשְׁפֵּשׁ מִתַּחַת לְאָזְנָיו וְאָמַר לוֹ בְּשֶׁקֶט:
“עַכְשָׁו כְּבָר הַכֹּל בְּסֵדֶר, גִ’יפּ. אַתָּה כָּאן וַאֲנִי כָּאן וְהַמִלְחָמָה כְּבָר נִגְמְרָה. וְעוֹד מְעַט נַחֲזֹר שְׁנֵינוּ הַבַּיְתָה: אֲנִי אֶל בֵּיתִי וְאֶל אִשְׁתִּי, וְאַתָּה אֶל מְלוּנָתְךָ וְאֶל הַמִדְרָכוֹת שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ אוֹהֵב לְהִתְרוֹצֵץ עֲלֵיהֶן”.
גִ’יפּ הִבִּיט בְּעֵינָיו שֶׁל אוּרִי, וְנִרְאָה כְּאִלוּ הוּא מֵבִין מַמָשׁ אֶת כָּל דְבָרָיו. הוּא חִכֵּךְ אֶת חָטְמוֹ הַלַח אֶל יָדָיו שֶׁל אוּרִי וּכְאִלוּ הִסְכִּים לְכָל מַה שֶׁאָמַר. וּבְתֹם הַמִשְׁמֶרֶת כְּבָר הָיָה גִ’יפּ רָדוּם לְגַמְרֵי, הוּא לֹא הֻרְגַל לִשְׁמֹר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בַּלֵילוֹת, וְאוּרִי נָשָׂא אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִיחַ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ אֹהֶל־הַסַיָרִים שֶׁהוּקַם לִכְבוֹדוֹ. אוּרִי כִּסָה אֶת גִ’יפּ בִּשְׂמִיכָה, קָשַׁר אֶת יְרִיעוֹת הָאֹהֶל, חִזְקָן הֵיטֵב זוֹ לָזוֹ וְאָמַר בְּלַחַשׁ:
“לַיְלָה טוֹב גִ’יפִּי, לַיְלָה טוֹב. הַיוֹם הָרִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד קָשֶׁה. אֲבָל מָחָר כְּבָר תִּתְרַגֵל”. וְאוּרִי עַצְמוֹ נִכְנַס אֶל הָאֹהֶל הַגָדוֹל, הִשְׁתַּטַח עַל שְׂמִיכוֹתָיו וְשָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָה.
ב
בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר גִ’יפִּי, וּכְדַרְכּוֹ יוֹם יוֹם בְּבֵיתוֹ, רָצָה לָצֵאת לְטִיוּל שַׁחֲרִית, לְהִסְתּוֹבֵב לוֹ קְצָת, לְהִשְׁתּוֹבֵב לוֹ קְצָת, לְרַחְרֵחַ פֹּה וָשָׁם, לְהִתְנַבֵּחַ עַל זֶה וְעַל אַחֵר, בִּקְצָרָה: לְהַתְחִיל אֶת יוֹמוֹ כְּכֶלֶב אֲמִתִּי. אוּרִי פָּתַח לוֹ אֶת פֶּתַח הָאֹהֶל, זֵרֵז אוֹתוֹ לָצֵאת, וְאָמַר:
“צֵא לְךָ גִ’יפִּי! וְאַל תִּשְׁכַּח לַחֲזֹר עוֹד מְעַט! וְאַל תִּשְׁתּוֹלֵל!”
וְגִ’יפִּי קָפַץ לוֹ אֶל מֵאֲחוֹרֵי גִדְרוֹת הָאֶבֶן וְנֶעֱלַם. וְעַל הַתֵּל קָרָה בֵּינָתַיִם מַה שֶׁקוֹרֶה בְּרָמַת הַגוֹלָן בִּבְקָרִים לֹא מְעַטִים. הַתִּלִים הַגְבוֹהִים מִתְכַּסִים לְפֶתַע בַּעֲנָנִים מַנְמִיכִים, וְתוֹךְ דַקוֹת סְפוּרוֹת הֵם עוֹמְדִים מְחֻתָּלִים בַּעֲרָפֶל סָמִיךְ שֶׁאֵין לִרְאוֹת מִבַּעֲדוֹ אֲפִילוּ לְמֶרְחַק צְעָדִים סְפוּרִים. וְהָעֲרָפֶל עוֹמֵד לְעִתִּים עַד שְׁעוֹת הַצָהֳרַיִם, וְלִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין כָּל רוּחַ מְנַשֶׁבֶת, הַתִּלִים עוֹמְדִים עֲטוּפִים בַּעֲרָפֶל כָּל הַיוֹם כֻּלוֹ.
אֲבָל גִ’יפּ רַק אֶתְמוֹל הִגִיעַ, רַק אֶתְמוֹל עָלָה מִן הַשְׁפֵלָה, וְאֶת רָמַת הַגוֹלָן עֲדַיִן אֵינוֹ מַכִּיר וְאֶת דַרְכֵי הָעֲרָפֶל וְהָעֲנָנִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְאִישׁ לֹא אָמַר לוֹ שֶׁכָּל כָּךְ קַל לְאַבֵּד אֶת הַשְׁבִיל. וְאִישׁ לֹא הִזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁכָּל הַתִּלִים דוֹמִים זֶה לָזֶה, וְכָל גִדְרוֹת הָאֶבֶן דוֹמוֹת אַחַת לַשְׁנִיָה, וְשֶׁלְכָל עֲצֵי הָאַלוֹנִים רֵיחַ דוֹמֶה. וְאִישׁ לֹא אָמַר לוֹ שֶׁהַכֹּל כָּאן שׁוֹנֶה מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת. וְגִ’יפִּי פָּשׁוּט הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד. וְסוֹפוֹ וַדַאי שֶׁהָיָה רַע וָמַר, אִלְמָלֵא אוּרִי אוֹהֲבוֹ, וְאִלְמָלֵא אֲבִי הַסַיָר יְדִידוֹ שֶׁל אוּרִי, בַּעַל עֵינֵי הַנֵץ, וְאִלְמָלֵא גִ’יפּ־הַסַיָרִים קַל־הָרַגְלַיִם.
כְּשֶׁרָאָה אוּרִי אֶת הָעֲרָפֶל מִתְעַבֶּה וְהוֹלֵךְ, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁגִ’יפּ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶל אֹהֶל הַמְלוּנָה שֶׁלוֹ, הֵבִין מִיָד שֶׁהַכֶּלֶב הַמִסְכֵּן אִבֵּד דַרְכּוֹ בַּעֲרָפֶל. וַדַאי הוּא מִתְרוֹצֵץ לוֹ עַכְשָׁו בְּבֶהָלָה, תּוֹעֶה בֵּין הַתִּלִים, נוֹבֵחַ בְּכָל כֹּחוֹ וְקוֹרֵא אֵלָיו אֶת אוּרִי שֶׁיָּבוֹא לְחַלְצוֹ מִצָרָתוֹ. אוּרִי לֹא שֶׁהָה הַרְבֵּה, זִנֵק מִיָד אֶל גִ’יפּ־הַסַיָרִים קַל־הָרַגְלַיִם שֶׁחָנָה בְּסָמוּךְ, הִזְעִיק אֵלָיו אֶת אֲבִי, הַסַיָר הַמְזֻקָן בַּעַל עֵינֵי־הַנֵץ הָרוֹאוֹת לְמֶרְחַקִים, וְחִישׁ קַל קָפְצוּ וְעָלוּ עַל הָרֶכֶב וְיָצְאוּ לְמַסַע הַחִפּוּשִׂים.
הֵם יָרְדוּ בְּמוֹרַד הַתֵּל, חָצוּ אֶת הָעֲרָפֶל בְּאוֹרוֹתָיו הַקְטַנִים שֶׁל הַגִ’יפּ, דִלְגוּ מֵעַל לָאֲבָנִים, מֵעַל לַתְּעָלוֹת, הִתְנוֹדְדוּ בֵּין מַהֲמוֹרוֹת הַפְּגָזִים וְנָסְעוּ כָּל הַזְמַן בְּעִקְבוֹתָיו שֶׁל גִ’יפִּי. כְּלוֹמַר לֹא בְּדִיוּק בְּעִקְבוֹתָיו, כֵּיוָן שֶׁאוֹתָן לֹא רָאוּ, אֶלָּא בְּעִקְבוֹת הַכִּווּן שֶׁבּוֹ נֶעֱלַם גִ’יפּ בַּבֹּקֶר. נָסְעוּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִיעוּ לְמַאֲהָל שֶׁל תּוֹתְחָנִים.
אָבִי הֶחֱנָה אֶת הַגִ’יפּ לִפְנֵי הָאֹהָלִים וְאוּרִי קָפַץ וְשָׁאַל בְּהִתְרַגְּשׁוּת:
“הַגִידוּ חֶבְרֶ’ה, תּוֹתְחָנִים, רְאִיתֶם אוּלַי אֶת גִ’יפִּי?”
הַתּוֹתְחָנִים יָצְאוּ, הִבִּיטוּ בְּגִ’יפּ וּבְאוּרִי הַנִרְגָשׁ, וְשָׁאֲלוּ:
“מִי זֶה גִ’יפּ?”
“גִ’יפִּי, הַכֶּלֶב שֶׁלִי”, אָמַר אוּרִי.
“וְאֵיךְ הוּא נִרְאֶה?” שָׁאֲלוּ הַתּוֹתְחָנִים.
“חוּם וְגָבוֹהַּ”, אָמַר אוּרִי וְהֶרְאָה בְּיָדָיו כַּמָה גָבוֹהַּ הוּא גִ’יפּ, “וְאָזְנָיו אֲרֻכּוֹת וְנִסְרָחוֹת. וְהוּא חָמוּד!”
הַתּוֹתְחָנִים חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וְלֹא יָדְעוּ מָה לְהָשִׁיב. עַד שֶׁפִּתְאֹם בָּא תּוֹתְחָן אֶחָד וְאָמַר:
“כֵּן כֵּן, רָאִיתִי כֶּלֶב כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם מְחַפְּשִׂים”.
“אֵיפֹה הוּא?” הִתְפָּרֵץ אוּרִי “מַהֵר וְהַרְאֵה לִי אֵיפֹה הוּא!”
אֲבָל הַתּוֹתְחָן לֹא מִהֵר. הוּא לֹא הָיָה כָּל כָּךְ בָּטוּחַ… הוּא רַק רָאָה… וְאוּלַי רַק נִדְמֶה לוֹ שֶׁרָאָה… וְהוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁזֶהוּ בֶּאֱמֶת הַכֶּלֶב הַמְבֻקָשׁ…
“הָיָה עֲרָפֶל” אָמַר הַתּוֹתְחָן “וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּדִיוּק. אֲבָל נִדְמֶה לִי”, הוּא הוֹסִיף “שֶׁהַכֶּלֶב בָּרַח לַכִּווּן הַהוּא!” וְהוּא הֶרְאָה בְּיָדָיו מַמָשׁ אֶל תּוֹךְ הָעֲרָפֶל הַסָמִיךְ.
“תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה לָכֶם”, נֶחְפַּז אוּרִי וְאָמַר, וְרָץ אֶל גִ’יפּ־הַסַיָרִים וְצָעַק אֶל אֲבִי:
“סַע כְּבָר, אֲבִי! מָה אַתָּה חוֹלֵם?!”
וְהַתּוֹתְחָנִים עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ בַּגִ’יפּ הַמִסְתַּלֵק, וְהֵנִיפוּ בִּידֵיהֶם אֶל אוּרִי וְאֶל אֲבִי, וְצָעֲקוּ אֲלֵיהֶם:
“שֶׁיִהְיֶה לָכֶם בְּמַזָל! שֶׁתִּמְצְאוּ אֶת הַכֶּלֶב! וְתָבִיאוּ אוֹתוֹ לְכָאן, שֶׁנִרְאֶה אוֹתוֹ גַם אֲנַחְנוּ!…”
וְשׁוּב הֵרִיץ אֲבִי אֶת הַגִ’יפּ בֵּין הַבּוֹרוֹת וּבֵין גִדְרוֹת הָאֲבָנִים. וְאוּרִי יָשַׁב מָתוּחַ עַל הַגִ’יפּ, עֵינָיו תְּקוּעוֹת בְּתוֹךְ מָסַךְ הָעֲרָפֶל וּבְאָזְנָיו הוּא מְבַקֵשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל נְבִיחָתוֹ הַמֻכָּר שֶׁל גִ’יפִּי הַמִסְכֵּן. נָסְעוּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִיעוּ לְמַאֲהָל שֶׁל שִׁרְיוֹנָאִים. אֲבִי הֶחֱנָה אֶת הַגִ’יפּוֹן הַקָטָן בֵּין הַטַנְקִים הָעֲנָקִיִים וְאוּרִי קָפַץ מִיָד וְרָץ אֶל הָאֹהָלִים וְצָעַק:
“הַגִידוּ חֶבְרֶ’ה, שִׁרְיוֹנָאִים, אוּלַי רְאִיתֶם אֶת גִ’יפִּי?”
הַשִׁרְיוֹנָאִים יָרְדוּ מֵעַל הַטַנְקִים, יָצְאוּ מִן הָאֹהָלִים, נִקְבְּצוּ סְבִיב גִ’יפּ־הַסַיָרִים הַקָטָן וְשָׁאֲלוּ:
“מִי זֶה גִ’יפִּי? וְלָמָה אַתֶּם מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ?”
אוּרִי הַנִרְגָשׁ הָיָה קְצַר רוּחַ נוֹרָא. וּבְקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְהַסְבִּיר לַשִׁרְיוֹנָאִים מִיהוּ גִ’יפִּי, וְאֵיךְ הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד, בִּגְלַל הָעֲרָפֶל, וּמָה רַע יִהְיֶה גוֹרָלוֹ אִם לֹא יִמָצֵא עַד הָעֶרֶב.
“וְאֵיךְ הוּא נִרְאֶה?” שָׁאֲלוּ הַשִׁרְיוֹנָאִים “וְאֵיךְ הוּא נוֹבֵחַ?”
וְאוּרִי אָמַר:
“הוּא כָּזֶה חוּם וְגָבוֹהַּ וְחָמוּד! וּמִתְגַעְגֵעַ אֵלַי נוֹרָא!”
וּמֵרֹב גַעְגוּעִים הֵחֵל אוּרִי לִנְבֹּחַ לִפְנֵי הַשִׁרְיוֹנָאִים, מַמָשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה גִ’יפִּי נוֹבֵחַ. הַשִׁרְיוֹנָאִים צָחֲקוּ, אַף עַל פִּי שֶׁרִחֲמוּ עַל גִ’יפִּי הַמִסְכֵּן, וְאוּלַי גַם עַל אוּרִי הַנִרְגָשׁ.
“לֹא”, אָמְרוּ “לֹא רָאִינוּ כֶּלֶב כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ”.
אוּרִי כְּבָר פָּנָה וּמִהֵר לָשׁוּב אֶל גִ’יפּ הַסַיָרִים וְהִנֵה הִגִיעַ שִׁרְיוֹנַאי אֶחָד וְצָעַק:
“אֶת מִי אַתֶּם מְחַפְּשִׂים, חֶבְרֶ’ה?”
“אֶת גִ’יפִּי, הַכֶּלֶב בַּעַל הָאָזְנַיִם הַנִסְרָחוֹת, הַחוּם, הַגָבוֹהַּ…” הִתְחִיל אוּרִי לְהַסְבִּיר לוֹ.
“אוֹהוֹ!” צָעַק הַשִׁרְיוֹנַאי “בְּדִיוּק כֶּלֶב כָּזֶה עָבַר עַכְשָׁו לְיַד הַטַנְק שֶׁלִי! קָרָאתִי אֵלָיו אֲבָל הוּא נִבְהַל וּבָרַח”.
“לְאָן?” שָׁאַל אוּרִי “לְאָן הוּא בָּרַח?”
“לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל”, אָמַר הַשִׁרְיוֹנַאי “קָרָאתִי לוֹ, בִּשְׁמוֹת חִבָּה, הִתְחַנַפְתִּי אֵלָיו, הִבְטַחְתִּי לוֹ אֲפִילוּ סְעוּדָה שְׁמֵנָה – אֲבָל הוּא לֹא נָתַן בִּי אֵמוּן, וּבָרַח…”
אוּרִי כְּבָר לֹא הִקְשִׁיב. הוּא זִנֵק אֶל גִ’יפּ־הַסַיָרִים וְקָרָא:
“מָה אִתְּךָ אֲבִי, אַל תִּישַׁן! סַע מַהֵר! אַחֶרֶת הוּא יֵעָלֵם!”
אֲבִי הִתְנִיעַ אֶת גִ’יפּוֹן הַסַיָרִים וְהִקְפִּיץ אוֹתוֹ לְכִווּן הָעֲרָפֶל וְאוּרִי נֶאֱחַז הֵיטֵב בְּכִסְאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל. מִסְבִיבָם עָמַד עֲרָפֶל כָּבֵד וְהֵם לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין לְאָן הוֹלֶכֶת דַרְכָּם. וְאַחַר כָּךְ פָּגְשׁוּ חַיָלִים מִגְדוּדֵי הַצַנְחָנִים וְגַם מֵהֶם אִישׁ לֹא רָאָה וְאִישׁ לֹא שָׁמַע. וְאַחַר כָּךְ פָּגְעוּ בְּדַרְכָּם בְּחוֹבְשִׁים מֵחֵיל הָרְפוּאָה, וְגַם הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד. הֵם הִקְשִׁיבוּ לִשְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אוּרִי וּמָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם:
“אוּלַי שָׁם, בָּעֲרָפֶל. מִשָׁם נִדְמֶה שֶׁנִשְׁמְעוּ קֹדֶם נְבִיחוֹת שֶׁל כְּלָבִים רְחוֹקִים…”
ג
אוּרִי הָיָה מְיֹאָשׁ לְגַמְרֵי. הוּא כְּבָר אִבֵּד אֶת תִּקְוָתוֹ לִמְצֹא אֶת גִ’יפִּי. הוּא יָשַׁב לוֹ עַל כִּסֵא גִ’יפּ־הַסִיוּר וְאֲבִי רָאָה שֶׁהוּא מִצְטַעֵר מְאֹד.
“אֵין דָבָר, אוּרִי”, אָמַר אֲבִי, הַסַיָר הַמְזֻקָן בַּעַל עֵינֵי־הַנֵץ “אֵין דָבָר. נִמְצָא אוֹתוֹ. כַּמָה כְּבָר יָכוֹל הַכֶּלֶב לְהִתְרַחֵק?”
אֲבָל אוּרִי לֹא הִתְאוֹשֵׁשׁ. הוּא סִפֵּר לַאֲבִי כַּמָה קָשֶׁה הָיָה לְגִ’יפּ בַּבַּיִת, כַּמָה הִתְגַעְגַע אֵלָיו. וְאֵיךְ הָיָה נוֹבֵחַ וּבוֹכֶה בַּלֵילוֹת עַד שֶׁאָמְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁיִקַח אוֹתוֹ כְּבָר אֵלָיו, אֶל הַצָבָא, כִּי הִיא כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת גִ’יפִּי בְּצַעֲרוֹ. וְעַכְשָׁו, שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ, הוּא הָלַךְ לֶאִבּוּד. וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ.
אֲבִי כְּבָר רָצָה לְהָשִׁיב לְאוּרִי, וּכְבָר פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר, וְהִנֵה לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם מִתְחוֹלֵל פֶּלֶא. הָעֲרָפֶל הַסָמִיךְ שֶׁרָבַץ מֵאָז הַבֹּקֶר עַל הַתִּלִים וְעַל הַגֵאָיוֹת הֵחֵל לְהִתְרוֹמֵם פִּתְאֹם, וּבִן רֶגַע וְאוֹר הַשֶׁמֶשׁ מֵאִיר אֶת כָּל הַשֶׁטַח שֶׁמִסָבִיב. וַאֲבִי, הַסַיָר בַּעַל עֵינֵי־הַנֵץ נִזְעַק פִּתְאֹם:
“הִנֵה הוּא! אוּרִי הַבֵּט! הִנֵה הוּא! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזֶה הוּא!”
אוּרִי מִהֵר לְהִסְתַּכֵּל, וּבֶאֱמֶת רָאָה גַם הוּא נְקֻדָה שְׁחוֹרָה מְדַלֶגֶת וּמְקַפֶּצֶת בַּמֶרְחָק.
“נִסַע! נִסַע!” קָרָא אוּרִי, הוֹצִיא אֶת מִשְׁקֶפֶת־הַסַיָרִים מִנַרְתִּיקָהּ וְנִצְמַד בְּעֵינוֹ אֶל הַנְקֻדָה הַשְׁחוֹרָה.
הַדֶרֶךְ לֹא הָיְתָה קַלָה. עַכְשָׁו, בְּאוֹר הַשֶׁמֶשׁ הַבָּהִיר, רָאוּ אֲבִי וְאוּרִי כַּמָה קָשֶׁה הַמַסְלוּל. אַבְנֵי בַּזֶלֶת עֲנָקִיוֹת חָסְמוּ אֶת דַרְכָּם, וּבַמְקוֹמוֹת הַנְמוּכִים הִשְׂתָּרַע לוֹ בֹּץ טוֹבְעָנִי וּבוֹגְדָנִי. וַאֲבִי הַסַיָר הִצְטָרֵךְ לְהַפְעִיל אֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַנְהִיגָה שֶׁלוֹ כְּדֵי לְנַוֵט אֶת גִ’יפּוֹן־הַסַיָרִים בֵּין הַמִכְשׁוֹלִים. וְגִ’יפִּי גַם הוּא לֹא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ. אַדְרַבָּא כְּמוֹ אֵיזֶה שִׁגְעוֹן־תְּזָזִית אָחַז אוֹתוֹ וְהוּא הֵחֵל לְדַלֵג וּלְקַפֵּץ, נֶעֱלַם וְהִתְגַלָּה חֲלִיפוֹת, עַד שֶׁאוּרִי הָאוֹחֵז בַּמִשְׁקֶפֶת כִּמְעַט וְנִתְיָאֵשׁ מִלַעֲקֹב אַחֲרָיו.
“הוֹי גִ’יפִּי גִ’יפִּי”, מִלְמֵל אוּרִי “אֲנִי מְאֹד מְקַוֶה שֶׁלֹא קָרָה לְךָ שׁוּם דָבָר!…”
וּלַאֲבִי, הַיוֹשֵׁב לְצִדוֹ וְנוֹהַג בַּגִ’יפּ, קָרָא:
“אוּלַי תִּסַּע כְּבָר, אֲבִי! מַה זֶה אַתָּה זוֹחֵל כָּל כָּךְ!”
מֵרֹב דַאֲגָתוֹ לְגִ’יפִּי אֲפִילוּ לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁאֲבִי מֵטִיס אֶת הַגִ’יפּ בֵּין הַסְלָעִים כְּאִלוּ הָיָה הֶלִיקוֹפְּטֶר קָטָן וְלֹא גִ’יפּ, אֲבָל אֲבִי לֹא הֵשִׁיב דָבָר. הוּא רָאָה כַּמָה נִרְגָּשׁ אוּרִי וְכַמָה הוּא דוֹאֵג וְלֹא רָצָה לְהוֹסִיף עוֹד עַל חֶרְדָתוֹ.
לְבַסוֹף הִתְיַשֵׁר הַשֶׁטַח, וְהֵם הִגִיעוּ לְגִבְעָה שֶׁמִדְרוֹנָהּ חָלָק וְנוֹחַ לִנְסִיעָה. וְגִ’יפִּי כְּבָר לֹא הָיָה רָחוֹק לְפִי הַרְגָשָׁתָם. אָמְנָם נִסְתָּר מֵאֲחוֹרֵי אֵיזֶה עֵץ אוֹ אֵיזֶה סֶלַע, אֲבָל פֹּה הוּא! מַמָּשׁ בְּקִרְבָתָם!
אוּרִי נֶעֱמַד מֵרֹב שֶׁהָיָה נִרְגָשׁ בְּתוֹךְ הַגִ’יפּ, שָׁכַח אֶת כָּל כְּלָלֵי הַזְהִירוּת וְהֵחֵל צוֹעֵק לְכָל עֵבֶר:
“גִ’יפּ, גִ’יפּ! זֶה אֲנִי, אוּרִי! גִ’יפִּי, בּוֹא כְּבָר! אֲנִי, אוּרִי, כָּאן! דוֹאֵג לְךָ מְאֹד!”
וּכְאִלוּ שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹתָיו פָּרַץ לוֹ גִ’יפִּי פִּתְאֹם יָשָׁר אֶל מוּל גִ’יפּ־הַסַיָרִים וּבְרִיצָה מְטֹרֶפֶת וּפְרָאִית הִתְקַדֵם הַיְשֵׁר לְעֶבְרָם. אוּרִי הֶחָרֵד צָעַק לַאֲבִי:
“אֲבִי, עֲצֹר! תֵּכֶף תִּהְיֶה הִתְנַגְשׁוּת! עֲצֹר! אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁהַכֶּלֶב מְבֻלְבָּל מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת?!…”
וַאֲבִי בָּלַם אֶת הַגִ’יפּ בְּבַת אַחַת, וּמַמָשׁ בְּאוֹתָהּ הַשְׁנִיָה זִנֵק גִ’יפִּי עַל הַגִ’יפּ – הַיְשֵׁר לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אוּרִי.
וְאוּרִי מֵרֹב שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ הֵחֵל לְנַשֵׁק שָׁם אֶת כֻּלָם: אֶת גִ’יפִּי וְאֶת זְקָנוֹ שֶׁל אֲבִי, וְאֶת גִ’יפּוֹן־הַסַיָרִים הַקָטָן וְהַזָרִיז, וְשׁוּב אֶת אָזְנָיו הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל גִ’יפִּי, אֶת חָטְמוֹ הַלַח וְאֶת עֵינָיו הָרְטֻבּוֹת מִבֶּהָלָה וְגַעְגוּעִים. וַאֲפִילוּ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו הַחוּמוֹת, הָרַכּוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת.
וּכְשֶׁסוֹבֵב אֲבִי אֶת גִ’יפּ־הַסַיָרִים וְהִפְנָה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה, שָׁמַע אֶת אוּרִי מְמַלְמֵל וְאוֹמֵר:
“יוֹתֵר לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ לְבַדְךָ, גִ’יפִּי, אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ. יוֹתֵר לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ לְעוֹלָם…”
פַּעַם אַחַת חָלְתָה אִמָא שֶׁל שָׁאוּלִי מַחֲלָה אֲנוּשָׁה. שָׁכְבָה לָהּ בַּבַּיִת יָמִים וְלֵילוֹת, וְנֶאֶנְחָה מֵרֹב כְּאֵבִים. שָׁאוּלִי הַקָטָן הָיָה בָּא אֵלֶיהָ כָּל יוֹם וְשׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמָהּ:
“מַה שְׁלוֹמֵךְ הַיוֹם, אִמָא?”
אִמוֹ הָיְתָה מִתְהַפֶּכֶת מִצַד אֶל צַד, נֶאֱנַחַת וְאוֹמֶרֶת:
“הוֹי, שָׁאוּלִי, שְׁלוֹמִי לֹא טוֹב. לֹא טוֹב לִי, שָׁאוּלִי”.
“אֲבָל כְּבָר חָלִית מַסְפִּיק – אָמַר שָׁאוּלִי – אַתְּ כְּבָר צְרִיכָה לְהַבְרִיא”.
“הַלְוַאי – אָמְרָה אִמָּא וְנֶאֶנְחָה – הַלְוַאי וְהִבְרֵאתִי כְּבָר”.
“אָז מָתַי אִמָא, מָתַי כְּבָר תִּהְיִי בְּרִיאָה?”
“אֵינֶנִי יוֹדַעַת – אָמְרָה אִמָא – בֶּאֱמֶת, אֵינֶנִי יוֹדַעַת”.
וְשָׁאוּלִי הַקָטָן נֶעֱצַב מְאֹד אֶל לִבּוֹ.
יוֹם אֶחָד בָּא שָׁאוּלִי לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל אִמָא. וְהִנֵה – אֵינֶנָה אִמָא.
“נָסְעָה אִמָא – אָמְרוּ הַשְׁכֵנִים לְשָׁאוּלִי – לְבֵית הַחוֹלִים. בְּקָרוֹב תַּחֲזֹר. בּוֹא לְשַׂחֵק אִתָּנוּ, שָׁאוּלִי, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ עָצוּב”.
הָלַךְ שָׁאוּלִי לְשַׂחֵק עִם יַלְדֵי הַשְׁכֵנִים. שִׂחֲקוּ כָּל הָעֶרֶב וְשָׁאוּלִי שָׁכַח שֶׁאִמָא חוֹלָה, וְעַכְשָׁו הִיא שׁוֹכֶבֶת בְּבֵית־הַחוֹלִים, וּמִי יוֹדֵעַ מָתַי תַּחֲזֹר. בָּעֶרֶב לִווּ הַשְׁכֵנִים אֶת שָׁאוּלִי לַבַּיִת, שָׁאוּלִי הָיָה עָצוּב קְצָת, וְהָיָה מוּכָן לִבְכּוֹת מִכָּל דָבָר קָטָן. הַשְׁכֵנִים הִלְבִּישׁוּהוּ בְּפִיזָ’מָה, הִצִיעוּ אֶת מִטָתוֹ וְהִשְׁכִּיבוּהוּ לִישֹׁן.
“לַיְלָה טוֹב, שָׁאוּלִי”, – אָמְרוּ הַשְׁכֵנִים.
“לֹא לַיְלָה טוֹב! – אָמַר שָׁאוּלִי – לְאִמָא לֹא טוֹב”.
“אִמָא תִּהְיֶה בְּסֵדֶר – נִחֲמוּהוּ הַשְׁכֵנִים – אִמָא תַּחֲלִים וְתַחֲזֹר אֵלֶיךָ בִּמְהֵרָה”.
שָׁאוּלִי הַקָטָן שָׁכַב בְּמִטָתוֹ וְהִתְקַשָׁה מְאֹד לְהֵרָדֵם. הוּא דָאַג מְאֹד לְאִמוֹ הַחוֹלָה. כָּכָה שָׁכַב לוֹ בַּמִטָה, וְלֹא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת. אֵיךְ יוּכַל לַעֲזֹר לְאִמָא, כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא מַהֵר?
פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל עוֹלֶה מֵהַחֹשֶׁךְ, מֵאֲחוֹרֵי הַמִטָה. הַקוֹל לָחַשׁ וְשָׁאַל:
“מַה יֵשׁ לְאִמָא שֶׁלְךָ, שָׁאוּלִי? מַדוּעַ הִיא חוֹלָה?”
“הָעֵינַיִם – אָמַר שָׁאוּלִי – הָעֵינַיִם כּוֹאֲבוֹת לָהּ”.
“וּמָה אוֹמֵר רוֹפֵא הָעֵינַיִם?” – שָׁאַל הַקוֹל.
“רוֹפֵא הָעֵינַיִם אוֹמֵר: אִמָא צְרִיכָה חֹשֶׁךְ. הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ”.
“וְאָז הִיא תַּבְרִיא?” – שָׁאַל הַקוֹל.
“כֵּן – אָמַר שָׁאוּלִי – אִם יִהְיֶה חֹשֶׁךְ כָּל הַזְמַן, תַּבְרִיא אִמָא וְעֵינֶיהָ לֹא יִכְאֲבוּ לָהּ יוֹתֵר”.
אָז אָמַר הַקוֹל:
“מַדוּעַ אֵינְךָ עוֹשֶׂה לָהּ חֹשֶׁךְ, שָׁאוּלִי? עֲשֵׂה לָהּ חֹשֶׁךְ וְהִיא תָּקוּם”.
הַקוֹל הִשְׁתַּתֵּק וְנֶעְלַם בַּחֲזָרָה מֵאֲחוֹרֵי הַמִטָה. וְשָׁאוּלִי נִזְכַּר שֶׁאֶתְמוֹל שָׁאַל אֶת אִמוֹ: “הָאוֹר מַפְרִיעַ לָךְ, אִמָא, נָכוֹן?”
“הַשֶׁמֶשׁ – נֶאֶנְחָה הָאֵם – הַשֶׁמֶשׁ מַכְאִיבָה לְעֵינַי”.
“אֵין דָּבָר, אִמָא – אָמַר שָׁאוּלִי הַקָטָן – אֲנִי אֲכַבֶּה אֶת הַשֶׁמֶשׁ”.
הָלַךְ שָׁאוּלִי אֶל הַבְּרוֹשִׁים הַגְבֹהִים, שֶׁצַמַרְתָּם טוֹבֶלֶת בַּשָׁמַיִם וְאָמַר לָהֶם:
“בְּרוֹשִׁים יְקָרִים, בְּרוֹשִׁים אֲרֻכִּים, אוּלַי תְּכַבּוּ בִּשְׁבִיל אִמָא אֶת הַשֶׁמֶשׁ?”
רִשְׁרְשׁוּ הַבְּרוֹשִׁים בָּרוּחַ, כּוֹפְפוּ צַמְרוֹתֵיהֶם הַדַקוֹת וְאָמְרוּ:
“לֹא נוּכַל, יַלְדִי, לֹא נוּכַל, חֲבִיבִי. נְמוּכִים אָנוּ מִדַי. וְלַשֶׁמֶשׁ לֹא נוּכַל לְהַגִיעַ. לֵךְ אֶל הַמִגְדָל. אוּלַי הוּא יַעֲזֹר לְךָ”.
הָלַךְ שָׁאוּלִי אֶל מִגְדַל־הַמַיִם הָעֲנָק, הַמִתְנַשֵׂא אֶל הָרָקִיעַ. עָמַד מִתַּחְתָּיו, בֵּין רַגְלֵי הַבֶּטוֹן הָעֲצוּמוֹת שֶׁלוֹ, עָמַד וּבִקֵשׁ:
“מִגְדָל עֲנָק, מִגְדָל עָצוּם, אוּלַי תְּכַבֶּה בִּשְׁבִיל אִמָא אֶת הַשֶׁמֶשׁ?”
שָׁרַק הַמִגְדָל בָּרוּחַ, חָרְקוּ רַגְלֵי הַבֶּטוֹן הָעֲצוּמוֹת, נֶאֶנְחוּ צִנוֹרוֹת הַמַיִם:
“לֹא אוּכַל, יַלְדִי, לֹא אוּכַל, חֲבִיבִי. רֹאשִׁי כָּבֵד מִדַי, מָלֵא מַיִם. רַגְלַי תְּקוּעוֹת עָמֹק עָמֹק בָּאֲדָמָה. לֹא אוּכַל לְהַגִיעַ אֶל הַשֶׁמֶשׁ. לֵךְ אֶל הֶהָרִים, אוּלַי הֵם יַעַזְרוּ לְךָ”.
הָלַךְ שָׁאוּלִי אֶל הֶהָרִים הָרְחוֹקִים, הֶהָרִים הַכְּחֻלִים, עָמַד עַל סֶלַע חַד, בְּרֹאשׁ אַחַד הֶהָרִים, וְהִתְחַנֵן:
“הָרִים כְּחֻלִים, הָרִים גְבֹהִים, אוּלַי תְּכַבּוּ בִּשְׁבִיל אִמָא אֶת הַשֶׁמֶשׁ?”
הִדְהֵד קוֹלוֹ שֶׁל שָׁאוּלִי הַקָטָן בֵּין סַלְעֵי הַמָגוֹר וְהַמְצוּקִים. סָבַב הַהֵד וְחָזַר בֵּין הָעֲמָקִים. עַד שֶׁחָזַר הַהֵד אֶל שָׁאוּלִי. וְכָךְ אָמְרוּ הֶהָרִים:
“הַסְלָעִים הַחַדִים לוֹחֲצִים עַל רָאשֵׁינוּ. הַמְעָרוֹת הָעֲמֻקוֹת מְכַרְסְמוֹת בְּקִרְבֵּנוּ. לֹא נוּכַל, יַלְדִי, לֹא נוּכַל, חֲבִיבִי. גַם אִם נִרְצֶה מְאֹד, לֹא נַצְלִיחַ לְהַגִיעַ אֶל הַשֶׁמֶשׁ”.
רָאָה שָׁאוּלִי שֶׁכָּל תְּחִנוֹתָיו לֹא הוֹעִילוּ, יָשַׁב בַּשָׂדֶה וּבָכָה. עָבְרָה עַל פָּנָיו הָרוּחַ. רָאֲתָה יֶלֶד בּוֹכֶה. עָצְרָה, וְשָׁאֲלָה:
“לָמָה תִּבְכֶּה, יֶלֶד?”
אָמַר לָהּ שָׁאוּלִי:
“אִמָא שֶׁלִי חוֹלָה מְאֹד. וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁרַק בַּחֹשֶׁךְ יִתְרַפְּאוּ עֵינֶיהָ. וְאִמָא אוֹמֶרֶת שֶׁהַשֶׁמֶשׁ הִיא הַמַכְאִיבָה לְעֵינֶיהָ. וַאֲנִי רַק יֶלֶד קָטָן, וְלֹא אוּכַל לְהַגִיעַ אֶל הַשֶׁמֶשׁ. הָלַכְתִּי אֶל הַבְּרוֹשִׁים, הָלַכְתִּי אֶל מִגְדַל־הַמַיִם. אֲפִילוּ עַל רֹאשׁ הֶהָרִים הַגְבֹהִים הָיִיתִי. אֲבָל אַף אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְכַבּוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ”.
שָׁמְעָה הָרוּחַ, שָׁתְקָה רֶגַע וְחָשְׁבָה. וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה:
“לֵךְ הַבַּיְתָה, יֶלֶד. כְּשֶׁתַּגִיעַ הַבַּיְתָה, תִּשְׁמַע אֶת שְׁרִיקָתִי. וְאָז תֵּדַע שֶׁבָּאתִי לַעֲזֹר לְךָ לְכַבּוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ”.
הָלַךְ שָׁאוּלִי הַבַּיְתָה. הָלַךְ וּבָכָה. הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁהָרוּחַ תּוּכַל לַעֲזֹר לוֹ.
וּפִתְאֹם שָׁמַע אֶת שְׁרִיקַת הָרוּחַ. נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה, אֶל הַשָׁמַיִם, וּבִן־רֶגַע נִתְמַלֵא לִבּוֹ שִׂמְחָה: רְבָבוֹת רְבָבוֹת עֲנָנִים נִזְעֲקוּ וּבָאוּ מִכָּל קַצְוֵי הָרָקִיעַ וְהֵחֵלוּ לְכַסוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ. עוֹד רֶגַע קָט, וּכְבָר נַעֲשָׂה חֹשֶׁךְ בַּחוּץ. הֵרִים שָׁאוּלִי אֶת רַגְלָיו וְרָץ לְבַשֵׂר לְאִמוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטוֹבָה. הוּא מִהֵר כָּל כָּךְ בִּמְרוּצָתוֹ, עַד שֶׁלֹא הִשְׁגִיחַ בְּאֶבֶן אַחַת שֶׁהָיְתָה מֻנַחַת לְרַגְלָיו. הוּא נִתְקַל בָּהּ וְנָפַל. נָפַל… וְהִתְעוֹרֵר.
הִבִּיט סְבִיבוֹ. וְהִנֵה הוּא שׁוֹכֵב בְּמִטָתוֹ, בְּבֵית־הַיְלָדִים, מְכֻסֶה בִּשְׂמִיכָתוֹ. וּבַחוּץ, מֵעֵבֶר לַתְּרִיסִים, מַתְחִיל לְהָאִיר הַיוֹם.
אַחַר הַצָהֳרַיִם הָלַךְ שָׁאוּלִי לְבֵיתוֹ, וְהִנֵה הַפְתָּעָה: אִמוֹ חָזְרָה וְהִיא כִּמְעַט בְּרִיאָה. שָׂמַח שָׁאוּלִי לִקְרָאתָהּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְקָרָא:
“… אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁתַּבְרִיאִי, אִמָא! אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁתַּחַזְרִי, אִמָא! כִּי הָרוּחַ הֵבִיאָה אֶת הָעֲנָנִים, וְכִבְּתָה אֶת הַשֶׁמֶשׁ! אֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי הַמִגְדָל וְהַבְּרוֹשִׁים וְהֶהָרִים…”
וְשָׁאוּלִי הִסְתַּבֵּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לִגְמֹר.
חִבְּקָה אוֹתוֹ אִמָא, נָשְׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ הַקָטָן, וְאָמְרָה:
“כֵּן, כֵּן, שָׁאוּלִי, הוֹדוֹת לְךָ הִבְרֵאתִי. כֵּן, כֵּן, בְּנִי, בִּגְלָלְךָ חָזַרְתִּי”.
וְגַם הַשְׁכֵנִים נִכְנְסוּ וּבָאוּ, וְהֵרִימוּ כּוֹסִיוֹת לְחַיֵי אִמָא. וְהַשִׂמְחָה הָיְתָה רַבָּה.
וְשָׁאוּלִי יָצָא לוֹ לְרֶגַע אֶל הַמִרְפֶּסֶת, נִגַשׁ אֶל הָרוּחַ שֶׁנִשְׁבָה לָהּ בַּחוּץ, וְלָחַשׁ לָהּ:
“תּוֹדָה רַבָּה לָךְ רוּחַ, בֶּאֱמֶת, תּוֹדָה רַבָּה”.
עֶרֶב אֶחָד הִשְׁתַּגַע הַיָרֵחַ. הִתְרַגֵּז וְהִתְעַצְבֵּן וְהֶחֱלִיט עַל דַעַת עַצְמוֹ: הַלַיְלָה לֹא יַעֲלֶה לַשָׁמַיִם!
דַי, נִמְאַס לוֹ כְּבָר! כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן, כָּל יוֹם, כָּל יוֹם אוֹתוֹ סִפּוּר: לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. לְמִי יֵשׁ כֹּחַ לָזֶה?
נִבְהֲלוּ הַכּוֹכָבִים, בָּאוּ אֵלָיו כֻּלָם וְהִתְחַנְנוּ לְפָנָיו בְּמַקְהֵלָה: אֵיךְ זֶה תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ? אֵיךְ זֶה תַּשְׁאִיר אוֹתָנוּ לְבַדֵנוּ? וּמִי יִשְׁמֹר עָלֵינוּ בַּלַיְלָה, וּמִי יָאִיר לָנוּ פָּנָיו מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה? וּמִי יִזְרֹק לָנוּ עָשָׁן־שֶׁל־כֶּסֶף בֵּין הָעֵינַיִם?
בִּקְשׁוּ, הִתְחַנְנוּ, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם. הַיָרֵחַ הִתְעַקֵשׁ וּמֵאֵן לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם.
כְּבָר נַעֲשָׂה מְאֻחָר, וְעוֹד מְעַט יִהְיֶה חֹשֶׁךְ גָמוּר. וְהַכּוֹכָבִים מֵרֹב בֶּהָלָה, וּמֵרֹב דְאָגָה, כְּבָר הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. שָׁמְעָה אוֹתָם הַשֶׁמֶשׁ, בְּתוֹךְ הַיָם, וְשָׁאֲלָה אוֹתָם:
“מַה לָכֶם חֲבִיבִים? מַה לָכֶם בּוֹכִים? לָמָה תַּפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתִי?”
סִפְּרוּ לָהּ הַכּוֹכָבִים, בִּדְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם, מַה שֶׁקָרָה:
הַיָרֵחַ עָיֵף, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָאִיר עוֹד. וְאֵיךְ זֶה יִהְיוּ לְבַדָם בַּשָׁמַיִם כָּל הַלַיְלָה?
אָמְרָה לָהֶם הַשֶׁמֶשׁ:
“אַל תִּבְכּוּ חֲמוּדִים, אַל תִּבְכּוּ נֶחְמָדִים. אֲנִי אֵצֵא וַאֲשַׁכְנַע אוֹתוֹ”.
יָצְאָה לָהּ מִן הַיָם, רְטֻבָּה כֻּלָהּ, בָּאָה לָהּ אֶל הַיָרֵחַ, וּמִיָד צָעֲקָה עָלָיו:
“עַצְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ, בַּטְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ! תַּעֲלֶה לַשָׁמַיִם תֵּכֶף וּמִיָד! מָה אַתָּה חוֹשֵׁב לְךָ מָה, שֶׁאֲחֵרִים יְשָׁרְתוּ אוֹתְךָ כָּל הַחַיִים? כֻּלָּם עוֹבְדִים וּמִתְאַמְצִים, וְרַק אַתָּה תִּשְׁכַּב לְךָ וְתִישַׁן לְךָ, גַם בַּיוֹם וְגַם בַּלַיְלָה? לֹא, לֹא חֲבִיבִי! זֶה לֹא יִהְיֶה! קוּם 'חַת וּשְׁתַּיִם וַעֲלֵה לַעֲבוֹדָתְךָ!…”
אֲבָל הַיָרֵחַ לֹא נִבְהַל.
“נִמְאַס לִי”, אָמַר “נִמְאַס לִי כְּבָר כָּל הָעֵסֶק. כָּל יוֹם אוֹתוֹ הַמַעֲשֶׂה. לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. כֹּחַ כְּבָר אֵין לִי – אֲבָל סְחַרְחֹרֶת יֵשׁ לִי!…”
וְלֹא עָלָה לַשָׁמַיִם.
רָאוּ הַכּוֹכָבִים שֶׁגַם הַשֶׁמֶשׁ לֹא הוֹעִילָה, וּפָרְצוּ בִּבְכִי מַר.
“אַח, מַה לָכֶם מְמָרְרִים בְּבֶכִי? מָה אַתֶּם רוֹצִים מֵחַיַי?” שָׁאֲלָה הַשֶׁמֶשׁ בְּרֻגְזָה “וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם מְשֻׁגָע שֶׁכָּזֶה?”
וְהִיא חָזְרָה וְקָפְצָה לָהּ לַיָם, לִישֹׁן אֶת שְׁנַת־הַלַיְלָה הַרְטֻבָּה שֶׁלָהּ.
הִתְרוֹצְצוּ הַכּוֹכָבִים בַּשָׁמַיִם וְלֹא יָדְעוּ מַה יַעֲשׂוּ, וּמֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרָם. וְהִנֵה פָּגְשׁוּ אֶת הָרוּחַ. רָצָה לָהּ, נוֹשֶׁפֶת לָהּ, נוֹהֶמֶת וְנֶחְפֶּזֶת מְאֹד. רָאֲתָה הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָבִים בּוֹכִים, עָצְרָה וְשָׁאֲלָה:
“מַה לָכֶם כּוֹכָבִים? מַה לָכֶם שׁוֹבָבִים?”
סִפְּרוּ לָהּ הַכּוֹכָבִים אֵיךְ הִתְעַצֵל הַיָרֵחַ הַבַּטְלָן, וְאֵיךְ הוּא מְסָרֵב לַעֲלוֹת וּלְהָאִיר אֶת הַשָׁמַיִם. וְאֵיךְ בָּאוּ אֵלָיו הִתְחַנְנוּ וּבָכוּ – וְהוּא מְסָרֵב! וְאֵיךְ בָּאָה אֵלָיו הַשֶׁמֶשׁ, צָעֲקָה וְגָעֲרָה בּוֹ – וְהוּא מְסָרֵב! וְעַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים מַה יַעֲשׂוּ…
אָמְרָה לָהֶם הָרוּחַ: “אֲנִי אֲדַבֵּר אִתּוֹ!”
הָלְכָה הָרוּחַ וּבָאָה אֶל הַיָרֵחַ הֶעָצֵל, וְאָמְרָה לוֹ:
“יָרֵחַ רָשָׁע, יָרֵחַ פּוֹשֵׁעַ! מַה זֶה תִּתְעַצֵל, מַה זֶה תִּתְבַּטֵל? וּמִי יָאִיר בַּלַיְלָה אֶת דַרְכִּי? אֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת עֵצִים, גַגוֹת, אַנְטֶנוֹת? הֲרֵי עוֹד אֶתָּקֵל בָּהֶם וְאֶפָּצַע! אֵיךְ אֶרְאֶה מִפְרָשִׂיוֹת שֶׁל דַיָגִים בַּיָם? וְאֵיךְ אֶרְאֶה אֶת הַשַׁבְשָׁבוֹת בְּרֹאשׁ הַגַגוֹת? וְאֵיךְ, וְאֵיךְ, וְאֵיךְ?…”
שָׁמַע הַיָרֵחַ, וְשָׁתַק.
וְלַעֲלוֹת – לֹא עָלָה.
אָמְרָה הָרוּחַ לַכּוֹכָבִים: “מַה לַעֲשׂוֹת, עִם מְשֻׁגָעִים אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְהִסְתַּדֵר!”
הִתְעוֹפְפָה וְהָלְכָה לָהּ.
הָלְכוּ הַכּוֹכָבִים וּבָכוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה יַעֲשׂוּ. פָּגְשׁוּ אוֹתָם עֶדְרֵי־הָעֲנָנִים. הָעֲנָנִים הַלְבַנְבַּנִים וְהַקַלִים. שָׁאֲלוּ אוֹתָם הָעֲנָנִים:
“מַדוּעַ תִּבְכּוּ כּוֹכָבִים, מַדוּעַ תִּבְכּוּ, חֲבִיבִים?”
בָּכוּ הַכּוֹכָבִים וְסִפְּרוּ לָעֲנָנִים אֵיךְ הִשְׁתַּגַע הַיָרֵחַ. וְאֵיךְ הוּא מְסָרֵב לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם. וְעוֹד מְעַט כְּבָר לַיְלָה, וְהַחֹשֶׁךְ גָדוֹל וְהֵם מְפַחֲדִים לְהִשָׁאֵר כָּל הַלַיְלָה לְבַדָם! וּכְבָר הִתְחַנְנוּ לִפְנֵי הַיָרֵחַ וְלֹא הִסְכִּים! וּכְבָר קָרְאוּ לַשֶׁמֶשׁ וְהִיא לֹא הוֹעִילָה כְּלוּם! וּכְבָר קָרְאוּ לָרוּחַ, וְהִיא הִפְצִירָה בּוֹ – וְלֹא הִסְכִּים! וְעַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים מַה לַעֲשׂוֹת…
אָמְרוּ הָעֲנָנִים:
“אַל תִּבְכּוּ חֲמוּדִים, אַל תִּבְכּוּ שׁוֹבָבִים! סִמְכוּ עָלֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵר אִתּוֹ”.
שָׁטוּ הָעֲנָנִים וּבָאוּ אֶל הַיָרֵחַ. לִטְפוּ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ הַקֵרֵחַ, דִגְדְגוּ אוֹתוֹ מִתַּחַת לְסַנְטְרוֹ הֶעָגֹל, וְאָמְרוּ לוֹ:
“מַה לְךָ חֲמוּדִי? מַה לְךָ חֲבִיבִי? מַה זֶה שֶׁלֹא עָלִיתָ הָעֶרֶב לְהָאִיר לָנוּ אֶת הַלַיְלָה? אֵיךְ נָשׁוּט בַּשָׁמַיִם מִבְּלִי לִרְאוֹת? אֵיךְ נַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ הַמְאִירוֹת בְּחֵיקֵנוּ? אֵיךְ נַעֲרֹךְ תַּחֲרֻיוֹת־מֵרוֹצִים עִם הָרוּחַ, כְּשֶׁאֵינֶנוּ רוֹאִים אֲפִילוּ אֶת הַמַסְלוּל?!…”
וְהַיָרֵחַ שָׁמַע, הֶחֱרִישׁ, וְלֹא עָנָה.
הִסְתַּלְקוּ לָהֶם הָעֲנָנִים בְּבֹשֶׁת־פָּנִים. וְהַכּוֹכָבִים הַמִסְכֵּנִים אִבְּדוּ אֶת תִּקְוָתָם הָאַחֲרוֹנָה, וּכְבָר הִתְיָאֲשׁוּ מִכָּל הָעִנְיָן. יָשְׁבוּ בִּמְקוֹמָם וּבָכוּ בִּדְמָעוֹת שֶׁל אוֹר: מִי יַעֲזֹר לָנוּ, מִי יַעֲלֶה אֶת הַיָרֵחַ לַשָׁמַיִם, מִי?
*
וּלְמַטָה, עַל הָאָרֶץ, בְּבֵית־הַיְלָדִים, בַּמִטָה שֶׁלְיַד הַחַלוֹן – מִי שׁוֹכֵב לוֹ שָׁם? כַּמוּבָן, שָׁאוּלִי הַקָטָן. וּמַה שָׁר לוֹ שָׁאוּלִי הַקָטָן לְעַצְמוֹ, לִפְנֵי שֶׁהוּא נִרְדַם?
שִׁיר יָפֶה הוּא שָׁר.
וְאֵיזֶה שִׁיר שָׁר לוֹ שָׁאוּלִי הַקָטָן, לִפְנֵי שֶׁהוּא נִרְדַם?
שִׁיר עֶרֶשׂ הוּא שָׁר – עַל כּוֹכָבִים וְעַל יָרֵחַ.
וּמָה אוֹמֵר הַשִׁיר? הַשִׁיר כָּךְ אוֹמֵר:
"דוֹד יָרֵחַ בַּשָׁמַיִם
לֹא עָצַם אֶת הָעֵינַיִם
כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשֵׁן
בַּמִקְטֶרֶת מְעַשֵׁן…"
שָׁמַע הַיָּרֵחַ אֶת שִׁירוֹ שֶׁל שָׁאוּלִי הַקָטָן, וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. הוּא הִתְחִיל לְהִתְחָרֵט. אוּלַי יַחֲזֹר לַשָׁמַיִם אֶל הַכּוֹכָבִים שֶׁלוֹ? אֶל הָרוּחוֹת שֶׁלוֹ? אֶל הָעֲנָנִים שֶׁלוֹ? לְהָאִיר כָּל עֶרֶב בֶּאֱמֶת נִמְאַס לוֹ, אֲבָל לְעַשֵׁן מִקְטֶרֶת – הוֹי! – לַתַּעֲנוּג הַזֶּה הוּא כְּבָר נוֹרָא מִתְגַעְגֵעַ!
וְשָׁאוּלִי הַקָטָן לְמַטָה, עַל הַמִטָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵרָדֵם. וְהוּא שָׁר לוֹ עוֹד וָעוֹד:
"וְהֶעָשָׁן עָף לוֹ עָף
לַכּוֹכָבִים
אֶל תּוֹךְ הָאַף…"
וְהַיָרֵחַ בֶּאֱמֶת מַתְחִיל עַכְשָׁו לְהִתְגַעְגֵעַ. וְהוּא מַתְחִיל לִצְחֹק בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב אֵיךְ יָעִיף אֶת הֶעָשָׁן מִן הַמִקְטֶרֶת – לַכּוֹכָבִים אֶל תּוֹךְ הָאַף!… וְהַכּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְגָרֵד, יַתְחִילוּ לְהִתְעַטֵשׁ וּלְהִתְעַטֵשׁ, וְכָכָה יְזוֹרְרוּ לָהֶם כָּל הַלַיְלָה!… וְהוּא, הַיָרֵחַ, יָצִיץ לוֹ עֲלֵיהֶם לַהֲנָאָתוֹ, יִמְצֹץ לוֹ לַהֲנָאָתוֹ מִן הַמִקְטֶרֶת וְיִשְׁלַח בָּהֶם טַבְּעוֹת־עָשָׁן – עוֹד וְעוֹד! – אֶל הַנְחִירַיִם. וְהַכּוֹכָבִים יִתְפּוֹצְצוּ לָהֶם מִצְחוֹק וּמֵעִטוּשִׁים כָּל הַלַיְלָה. וְגֶשֶׁם שֶׁל אַבְקַת־זָהָב יוֹרֵד מִן הַשָׁמַיִם. וְהַיָרֵחַ מַפְרִיחַ לוֹ טַבְּעוֹת־עָשָׁן, מַפְרִיחַ וּמַפְרִיחַ – אֶת כָּל הָרָקִיעַ מַסְרִיחַ…
וְשָׁאוּלִי הַקָטָן, בְּבֵית־הַיְלָדִים, לְיַד הַחַלוֹן, שָׁר לוֹ עוֹד:
“דוֹד יָרֵחַ בַּשָׁמַיִם…”
שָׁמַע זֹאת הַיָרֵחַ, וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק. מִיָד זִנֵק וְקָפַץ יָשָׁר אֶל אֶמְצַע הַשָׁמַיִם. נִזְדָרֵז וְהוֹצִיא אֶת מִקְטַרְתּוֹ, הִדְלִיק לוֹ אוֹתָהּ, וְהֵחֵל לְעַשֵׁן. מְעַשֵׁן – וּמֵעִיף אֶת הֶעָשָׁן לַכּוֹכָבִים אֶל תּוֹךְ הָאַף. וְהַכּוֹכָבִים, מֵרֹב שִׂמְחָה, צוֹחֲקִים וּבוֹכִים, בּוֹכִים וְצוֹחֲקִים. וְאֵין לָדַעַת – הַדְמָעוֹת שֶׁבְּעֵינֵיהֶם – דְמָעוֹת שֶׁל צַעַר הֵן אוֹ שֶׁל שְׂחוֹק.
וְהַיָרֵחַ מִסְתַּכֵּל לְמַטָה אֶל שָׁאוּלִי הַקָטָן, וְאוֹמֵר בְּחִיוּךְ שׁוֹבָב:
“זֶה הַכֹּל בִּגְלָלְךָ יֶלֶד, הַכֹּל בִּגְלָלְךָ!…”
וְשָׁאוּלִי הַקָטָן נִרְדַם לוֹ מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְעַל שְׂפָתָיו פּוֹרֵחַ קְצֵה הַשִׁיר:
"וְהֶעָשָׁן עָף לוֹ עָף –
לַכּוֹכָבִים
אֶל תּוֹךְ הָאַף!…"
יוֹם אֶחָד, אַחַר־הַצָהֳרַיִם, יָצְאָה לָהּ מִשְׁפַּחַת הַתַּנִים לְטַיֵל בֵּין הַפַּרְדֵּסִים. אַבָּא־תַּן, אִמָא־תַּנָה, וְעִמָם הַגוּר הַקְטַנְטַן, שֶׁקָרְאוּ לוֹ תַּנִי־תַּן.
מֵרָחוֹק מֵרָחוֹק נִשְׁמְעָה יְלָלָה אֲרֻכָּה וַעֲגוּמָה. יְלָלָה עֲצוּבָה שֶׁל מִישֶׁהוּ בּוֹדֵד נוֹרָא.
“אַבָּא, מִי זֶה בּוֹכֶה שָׁם?” – שֶׁאַל תַּנִי־תַּן.
“אַח, זֶה לֹא כְלוּם, – הֵשִׁיב הָאָב – מִישֶׁהוּ מְיַלֵל לוֹ סְתָם”.
אֲבָל הַיְלָלוֹת נִמְשְׁכוּ, וַאֲפִילוּ הִתְחַזְקוּ קְצָת. וְהַגוּר לֹא הִרְפָּה:
“אִמָא, מִי זֶה מִיַבֵּב לוֹ שָׁם כָּכָה?”
“אַח, זֶה שׁוּם דָבָר – הֵשִׁיבָה הָאֵם – אוּלַי זֶה רַק נִדְמֶה לְךָ”. הַגוּר הִשְׁתַּתֵּק וְלֹא הוֹסִיף לִשְׁאֹל. הֲלֹא אֶפְשָׁר לְהַרְגִישׁ מָתַי אַבָּא וְאִמָא אֵינָם רוֹצִים לְהָשִׁיב. וְאוּלַי בֶּאֱמֶת אֵינָם יוֹדְעִים. וְכָךְ הִמְשִׁיכָה הַמִשְׁפָּחָה לְטַיֵל שָׁעָה אֲרֻכָּה. לְבַסוֹף עָצַר אַבָּא־תַּן, הָפַךְ פָּנָיו אֶל הַדֶרֶךְ וְאָמַר:
“מְאֻחָר כְּבָר. עוֹד מְעַט יַחְשִׁיךְ. עֵת לָשׁוּב הַבַּיְתָה”.
הַיְלָלוֹת הָעֲצוּבוֹת לֹא הִנִיחוּ לָגוּר. מַשֶׁהוּ מָשַׁךְ אוֹתוֹ. מַשֶׁהוּ אָמַר לוֹ, לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ הַקְטַנָה, שֶׁהַיְלָלוֹת אֵינָן סְתָם, וּבֶאֱמֶת בּוֹכֶה לוֹ מִישֶׁהוּ שָׁם, בֵּין הַפַּרְדֵסִים, לֹא הַרְחֵק מִמְאוּרָתָם.
כְּשֶׁהִגִיעוּ אֶל הַמְאוּרָה, נֶעֱצַר הַגוּר בַּפֶּתַח וְלֹא נִכְנַס.
“אַבָּא, אִמָא, עוֹד יֵשׁ קְצָת אוֹר בַּחוּץ. אֲשַׂחֵק לִי קְצָת פֹּה, וְעוֹד מְעַט אֶכָּנֵס” – אָמַר.
אַבָּא־תַּן נָהַם אֵיזוֹ נְהִימָה שֶׁלֹּא אָמְרָה כֵּן וְלֹא אָמְרָה לֹא. וְאִמָא־תַּנָה חָשְׁבָה קְצָת וְאָמְרָה: “טוֹב. אֲבָל רַק מְעַט. עוֹד מְעַט יַחְשִׁיךְ לְגַמְרֵי, וְאַתָּה שֶׁלֹא תִּתְרַחֵק”.
מִיָד טִפֵּס הַגּוּר עַל גַג הַמְאוּרָה, הִטָה רֹאשׁוֹ בַּאֲלַכְסוֹן, כְּדֵי שֶׁיֵיטִיב לִשְׁמֹעַ, שָׂם אָזְנָיו כַּאֲפַרְכָּסוֹת, וְהִקְשִׁיב בְּכָל גוּפוֹ הַקָטָן מֵאַיִן נִשְׁמָעוֹת הַיְלָלוֹת הָעֲגוּמוֹת. וְאַחַר כָּךְ, פִּתְאֹם, לֹא יָכֹל הָיָה עוֹד לַעֲצֹר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לָרוּץ. הוּא לֹא יָדַע לְאָן. הַקּוֹל, קוֹל הַיְלָלוֹת הָעֲגוּמוֹת, כִּוֵן אֶת דַרְכּוֹ. בִּמְרוּצָתוֹ נִכְשַׁל בְּעֵצִים, נִתְקַל בַּאֲבָנִים, נִצְרַב בְּסִרְפָּדִים, אֲבָל גָמַר אֹמֶר בְּנַפְשׁוֹ הַקְטַנָה לְהַגִיעַ אֶל הַקוֹל וִיהִי מָה. הֲלֹא יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ, חָשַׁב. הֲלֹא מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה שָׁם! וְהוּא שָׁכַח מַה שֶׁהִבְטִיחַ לְאִמָא, וְהוּא שָׁכַח מַה שֶׁאָמַר לְאַבָּא, וְהוּא שָׁכַח הַכֹּל כְּשֶׁרָץ לוֹ כָּכָה מַמָשׁ לִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ.
וְכִי מִי זֶה בּוֹכֶה לוֹ כָּכָה בַּלַיְלָה? וְאֵיךְ זֶה נוֹתְנִים לוֹ כָּל הַתַּנִים לִשְׁכַּב לוֹ כָּכָה בּוֹדֵד וְלִבְכּוֹת כָּל כָּךְ? וּמַדוּעַ זֶה אָטְמוּ אַבָּא וְאִמָא אֶת אָזְנֵיהֶם? וּמַדוּעַ זֶה עָשׂוּ עַצְמָם כְּלֹא שׁוֹמְעִים?
“זֶה שׁוּם דָבָר – אָמַר אַבָּא – זֶה רַק אָזְנֶיךָ מַטְעוֹת אוֹתְךָ”.
“מָה אִתְּךָ גוּר? – שָׁאֲלָה הָאֵם – הֲרֵי לֹא שׁוֹמְעִים כְּלוּם”.
אֲבָל תַּנִי־תַּן שָׁמַע. וְקוֹל הַבְּכִי מִלֵא אֶת אָזְנָיו וְאֶת לִבּוֹ הַקָטָן. וְהוּא הִמְשִׁיךְ לָרוּץ לוֹ, בְּאֹמֶץ־לֵב, הַרְחֵק מִמְאוּרָתוֹ, לְחַפֵּשׂ מִי הוּא זֶה הַבּוֹכֶה שָׁם בַּלַיְלָה.
וּפִתְאֹם שָׁמַע אֶת קוֹל הַיְלָלוֹת מַמָשׁ לְפָנָיו. הוּא עָצַר וְהִבִּיט בִּזְהִירוּת עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו. עוֹד כַּמָה צְעָדִים וְהִנֵה, לְפָנָיו, בֵּין עֲצֵי הַפַּרְדֵס שׁוֹכֵב לוֹ תַּן. וְהַתַּן בּוֹכֶה
וּמְיַלֵל. הַגוּר נִבְהַל קְצָת וְעָצַר בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַתַּן לֹא הִתְכַּוֵן לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם דָבָר. הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה אֲפִילוּ לָזוּז. הַגוּר הִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב וְהִנֵה רָאָה שֶׁזֶהוּ תַּן זָקֵן, שֶׁנִרְאֶה כְּמוֹ סַבָּא תַּן. עַכְשָׁו חָלַף פַּחְדוֹ לְגַמְרֵי וְהוּא נִגַשׁ אֶל הַתַּן וְשָׁאַל:
“מַה לְךָ בּוֹכֶה?”
“מָה אֲנִי בּוֹכֶה? הוֹ־הוֹ, שְׁאֵלָה יָפָה, בְּנִי – נָהַם הַתַּן הַזָקֵן – וּמַה נִשְׁאַר לִי מִלְבַד לִבְכּוֹת?”
“אֲבָל סַבָּא, הַגֵד לִי מַדוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?” – וְתַנִי־תַּן הִתְקָרֵב אֶל הַתַּן הַבּוֹכֶה עוֹד צַעַד קָטָן.
“הוֹ הוֹ – הֵילִיל הַזָקֵן – אַתָּה יוֹדֵעַ מִי אֲנִי? אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הָיִיתִי פַּעַם? הֲרֵי רַק מִשׁוּם כָּךְ אֶפְשָׁר לִבְכּוֹת. הוֹ הוֹ…”
הַגוּר הַקָטָן לֹא הֵבִין וְהִתְקָרֵב עוֹד וְעוֹד.
“מֶלֶךְ הַתַּנִים הָיִיתִי פַּעַם – יִלֵל הַתַּן הַזָקֵן – מֶלֶךְ הַתַּנִים הָעַז וְהַנוֹרָא. כָּל הַתַּנִים פָּחֲדוּ מִמֶנִי. כָּל חַיוֹת הַפַּרְדֵסִים וְכָל עוֹפוֹת הַחֻרְשׁוֹת. כֻּלָם פָּחֲדוּ מִמֶנִי. עַד מְאֹד. וְעַכְשָׁו, הַבֵּט עָלַי, גוּר־תַּנִים קָטָן! הַבֵּט, אֵיךְ אֲנִי שׁוֹכֵב לִי כָּאן, בַּלַיְלָה! בַּקֹר! בְּלִי אֹכֶל בְּלִי מַיִם. הוֹ־הוֹ, אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה?..”
“בֶּאֱמֶת סַבָּא? – קָרָא הַגוּר וְקָפַץ מֵרֹב סַקְרָנּוּת – בֶּאֱמֶת הָיִיתָ מֶלֶךְ הַתַּנִים?”
“הוֹ־הוֹ כֵּן, כֵּן – בָּכָה הַזָקֵן – לֹא רָעַבְתִּי וְלֹא צָמֵאתִי מִיָמַי. הַטֶרֶף נִמְצָא לִי כָּל הָעֵת. וּבַאֲבַטִיחִים עֲסִיסִיִים שָׁבַרְתִּי צִמְאוֹנִי. וְעַכְשָׁו, מָה? הוֹ־הוֹ, כְּבָר כַּמָה יָמִים שֶׁלֹא טָעַמְתִּי דְבַר־מַאֲכָל. הוֹ הוֹ…”
“אַל תִּבְכֶּה סַבָּא – אָמַר תַּנִי־תַּן – אֵלֵךְ וְאָבִיא לְךָ טֶרֶף”.
וְהוּא רָץ לוֹ כֹּה וָכֹה מִסָבִיב, בֵּין הַפַּרְדֵסִים, צַד חָגְלָה שְׁמֵנָה וְגִלְגֵל אֲבַטִיחַ גָדוֹל וֶהֱבִיאָם לִפְנֵי הַתַּן הַבּוֹכֶה.
“קַח, סַבָּא, אֱכֹל. זֶה בִּשְׁבִילְךָ הֵבֵאתִי”.
“הוֹ הוֹ, תּוֹדָה לְךָ גוּר תַּנִים. תּוֹדָה רַבָּה”.
וְהַתַּן הַזָקֵן הִתְנַפֵּל עַל אֲרוּחָתוֹ. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לֶאֱכֹל, כִּי חָסְרוּ לוֹ שִׁנַיִם. אֲבָל הַגוּר הַקָטָן עָמַד לְיָדוֹ, עָזַר לוֹ וְעוֹדֵד אוֹתוֹ כָּל הַזְמַן.
“חַכֵּה סַבָּא – אָמַר – הִנֵה אֲפַצֵחַ בִּשְׁבִילְךָ אֶת הָאֲבַטִיחַ”.
וְהוּא פִּצְפֵּץ אֶת הָאֲבַטִיחַ בְּכַמָה מַכּוֹת, וְהִנִיחַ אֶת הַפְּלָחִים שׁוֹתְתֵי־הַמִיץ לִפְנֵי הַזָקָן.
“שְׁתֵה, סַבָּא, שְׁתֵה. אֲבַטִיחַ טוֹב הֵבֵאתִי לְךָ”.
וְהַזָקֵן שָׁתָה וְשָׁתָה, כִּי הָיָה נוֹרָא צָמֵא.
“הוֹ הוֹ, תּוֹדָה – אָמַר בֵּין מְצִיצָה לִמְצִיצָה – תּוֹדָה לְךָ, גוּר־תַּנִים חָבִיב”.
פִּתְאֹם נִזְכַּר תַּנִי־תַּן וְהִבִּיט סְבִיבוֹ, וְרָאָה שֶׁכְּבָר מַחְשִׁיךְ. כְּבָר מְאֻחָר, חָשַׁב לוֹ, צָרִיךְ לָרוּץ הַבַּיְתָה.
“שָׁלוֹם, סַבָּא, כְּבָר מְאֻחָר. אֲנִי צָרִיךְ לָרוּץ. חַכֵּה לִי פֹּה. מָחָר אָשׁוּב”.
וְהוּא נִפְנֵף בְּכַפוֹ הַקְטַנָה לַתַּן הַזָקֵן, שֶׁפָּנָיו הָיוּ תְּקוּעוֹת בְּתוֹךְ הָאֲבַטִיחַ, וּמִהֵר לִמְאוּרָתוֹ. בְּפֶתַח הַמְאוּרָה כְּבָר חִכּוּ לוֹ אָבִיו וְאִמוֹ. הֵם הָיוּ כְּעוּסִים וּמְעֻצְבָּנִים מְאֹד.
“אֵיפֹה זֶה אַתָּה מְטַיֵל לְךָ בַּחֲשֵׁכָה?” – שָׁאֲלָה אִמוֹ בְּכַעַס.
“אֶפְשָׁר לָדַעַת לְאָן זֶה אַתָּה נֶעֱלָם?” – נָהַם אָבִיו כִּמְאַיֵם.
וְתַנִי־תַּן הַנִפְחָד לֹא רָצָה לְגַלוֹת אֶת הָאֱמֶת. לָכֵן גִמְגֵם:
“אַה, אֲנִי רַק כָּכָה, הִסְתּוֹבַבְתִּי לִי קְצָת בַּחוּץ. הִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי לִי בַּחוֹלוֹת”.
הָאָב נָהַם בְּזַעַם:
“שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים אַתָּה מְחַפֵּשׂ לְךָ! הִזָהֵר לְךָ שֶׁלֹא תַּרְגִיז אוֹתִי יוֹתֵר מִדַי בְּשַׁעֲשׁוּעֶיךָ! כִּי אָז אֶכְעַס וְאַתָּה, אַתָּה תִּצְטַעֵר!”
וְהָאֵם הֵצִיקָה לוֹ בִּשְׁאֵלוֹתֶיהָ.
“מַה זֶה פִּתְאֹם אַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּחֲשֵׁכָה? וְעוֹד לְבַדְךָ?! הֲלֹא תֵּדַע שֶׁבַּחֹשֶׁךְ לֹא טוֹב לִהְיוֹת לְבַד! וּמַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתְּךָ לְהִתְרַחֵק מִן הַמְאוּרָה? הִשָׁמֵר לְךָ מִפְּנֵי הַזְאֵבִים וּמִפְּנֵי הַחַיוֹת הָרָעוֹת! הֲלֹא גוּר־תַּנִּים קָטָן וְרַךְ אַתָּה, וְלֹא יוֹתֵר!”
“כֵּן, כֵּן אִמָא. כֵּן כֵּן אַבָּא – אָמַר תַּנִי־תַּן – זֶה לֹא הָיָה בְּכַוָנָה. וְלֹא אֶעֱשֶׂה כָּךְ יוֹתֵר”.
אֲבָל בְּלִבּוֹ חָשַׁב עַל מֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן הַשׁוֹכֵב לוֹ בַּקֹר לְבַדוֹ וּמִסְבִיבוֹ רַק לַיְלָה גָדוֹל וּמַפְחִיד. וְהוּא רִחֵם עָלָיו מְאֹד. וְגַם רָצָה נוֹרָא לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו. בֶּאֱמֶת, אִם הַתַּן הַזָקֵן הָיָה מֶלֶךְ הַתַּנִים, הֲרֵי יֵשׁ לוֹ אוֹצָר גָדוֹל שֶׁל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת! הוֹי, מֶלֶךְ מַמָשׁ! וְהוּא לֹא יָדַע אַף פַּעַם שֶׁגַם לַתַּנִים יֵשׁ מֶלֶךְ! וְאֵיךְ זֶה שֶׁלֹא נִמְצָא תַּן אֶחָד שֶׁיְטַפֵּל בּוֹ? וְהֵיכָן הִיא כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ הַגְדוֹלָה? הֵיכָן הֵם בָּנָיו? הֵיכָן נְכָדָיו? אֵיךְ זֶה מַשְׁלִיכִים מֶלֶךְ זָקֵן כָּזֶה הַחוּצָה?
מָחָר אֵדַע הַכֹּל, חָשַׁב לוֹ תַּנִי־תַּן לִפְנֵי שֶׁנִרְדַם, מָחָר אֲדַבֵּר עִם הַזָקֵן. מָחָר אֶשְׁמַע אֶת סִפּוּרֵי מֶלֶךְ הַתַּנִים.
לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, אַךְ יָצְאוּ אַבָּא וְאִמָא מִן הַמְאוּרָה, מִהֵר תַּנִי־תַּן אֶל מֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן. הוּא מָצָא אוֹתוֹ שׁוֹכֵב לוֹ מַמָשׁ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהִנִיחַ אוֹתוֹ אֶמֶשׁ.
“שָׁלוֹם, סַבָּא – אָמַר הַגוּר – מַה שְׁלוֹמְךָ? אֵיךְ עָבַר עָלֶיךָ הַלַיְלָה?”
“הוֹ הוֹ – קִדֵם הַזָקֵן אֶת פָּנָיו בְּשִׂמְחָה – זֶה אַתָּה חֲמוּדִי, זֶה אַתָּה חֲבִיבִי? הוֹי, כַּמָה טוֹב שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד תַּן אֶחָד עִם לֵב טוֹב בֵּין כָּל הַתַּנִים”.
“הָיָה קַר, סַבָּא?” – בִּקַשׁ הַגוּר לָדַעַת.
"הוֹ הוֹ, מְאֹד מְאֹד קַר. וְגַם לַח. מְאֹד מְאֹד לַח. וְגַם הָרוּחַ נָשְׁבָה וְהִכְאִיבָה לְעַצְמוֹתַי הַזְקֵנוֹת. מְאֹד מְאֹד הִכְאִיבָה. הוֹי הוֹי, גוּר קָטָן שֶׁלִי, מַה קָשֶׁה לִהְיוֹת זָקֵן…,
“וּמַדוּעַ זֶה לֹא תִּשְׁכַּב בִּמְאוּרָה, סַבָּא?”
“הוֹ הוֹ – הֵילִיל הַזָקֵן – בָּנַי הָרָעִים, נְכָדַי הָרְשָׁעִים, גֵרְשׁוּנִי מִן הַמְאוּרָה. כְּבָר כַּמָה לֵילוֹת אֲנִי רוֹבֵץ לִי פֹּה, בַּפַּרְדֵס, וְאֵינֶנִי מוֹצֵא לִי מַחֲסֶה”.
“אֵין דָּבָר, סַבָּא – אָמַר לוֹ תַּנִי־תַּן – נִמְצָא לֵךְ מְאוּרָה”.
וְהַגוּר הָלַךְ כֹּה וָכֹה, בִּקֵשׁ וְחִפֵּשׂ וְרִחְרַח אַחַר מְאוּרָה. לְבַסוֹף מָצָא מְאוּרָה. לֹא הַרְחֵק, עַל מִדְרוֹן הַחוֹל. הוּא תָּקַע רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ הַפֶּתַח וְנַהֲמַת־זַעַם קִדְמָה אֶת פָּנָיו. הֵצִיץ שׁוּב וְרָאָה בִּקְצֵה הַמְאוּרָה זוּג דַרְבָּנִים סוֹמְרִים קוֹצֵיהֶם מוּלוֹ.
“מָצָאתִי, סַבָּא – אָמַר אֶל מֶלֶךְ הַתַּנִים כְּשֶׁחָזַר – מָצָאתִי מְאוּרָה אֲבָל הִיא תְּפוּסָה. גָרִים בָּהּ דַרְבָּנִים. מַה נַעֲשֶׂה, סַבָא?”
“הוֹ הוֹ חֲמוּדִי, אֵין כָּמוֹךָ. אֶת הַדַרְבָּנִים כְּבָר נְגָרֵשׁ. הִנֵה, שְׁמַע אֵיךְ מֶלֶךְ הַתַּנִים נוֹהַג הָיָה לִכְבֹּשׁ מְאוּרוֹת שֶׁל דַרְבָּנִים…”
וְהַתַּן הַזָקֵן לִמֵד אֶת גוּר־הַתַּנִים פֶּרֶק בְּכִבּוּשׁ מְאוּרוֹת.
“וְהַדַרְבָּנִים בֶּאֱמֶת יָצְאוּ?” – שֶׁאַל תַּנִי־תַּן, כֻּלּוֹ סַקְרָנוּת.
“הוֹ הוֹ, כֵּן כֵּן, תַּן קָטָן שֶׁלִי. אַתָּה רַק עֲמֹד לְיַד הַפֶּתַח וּכְבָר תִּרְאֶה”.
וְהַתַּחְבּוּלָה שֶׁחִבֵּל מֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן בֶּאֱמֶת הִצְלִיחָה. וְהַדַרְבָּנִים בֶּאֱמֶת לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵי גַלֵי הָרֵיחַ הָרַע וְנִמְלְטוּ מִבַּעַד לְפֶתַח הַחֵרוּם שֶׁל מְאוּרָתָם. כָּל כָּךְ מַהֵר חָלְפוּ לְיַד פָּנָיו שֶׁל תַּנִי־תַּן, שֶׁהוּא אֲפִילוּ לֹא הִסְפִּיק לִרְאוֹת אֶת צֶבַע קוֹצֵיהֶם. רַק רוּחַ קַלָה הִרְעִידָה אֶת פַּרְוָתוֹ.
“סַבָּא, הַבֵּט אֵיךְ הֵם בּוֹרְחִים!” – צָעַק הַגוּר מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת.
“הוֹ הוֹ, כֵּן כֵּן – צָחַק הַתַּן הַזָקֵן – כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר, פָּחֲדוּ מִמֶנִי כָּל הַדַרְבָּנִים שֶׁבַּסְבִיבָה”.
תַּנִי־תַּן הַסַקְרָן הֵחֵל לָרוּץ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, הִתְגַלְגֵל לוֹ בַּמִדְרוֹן הַחוֹלִי, וּכְבָר הִתְרַחֵק מֶרְחָק הָגוּן.
“הוֹ הוֹ – קָרָא אֵלָיו הַזָקֵן – לְאַט לְךָ! לְאָן אַתָּה רָץ? חֲזֹר, חֲזֹר מַהֵר!”
תַּנִי־תַּן שָׁמַע וְעָצַר בִּמְקוֹמוֹ. וְאָז חָזַר וְטִפֵּס בַּמִדְרוֹן הַחוֹלִי וְנִרְבַּץ לוֹ לְיַד מֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן.
“אֱמֹר, סַבָּא, בֶּאֱמֶת הָיִיתָ מֶלֶךְ?”
“כֵּן – אָמַר הַזָקֵן – בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת”.
“סַפֵּר סַבָּא – בִּקֵּשׁ תַּנִי־תַּן – סַפֵּר: מֶה עָשִׂיתָ כְּשֶׁהָיִיתָ מֶלֶךְ? מָה אָכַלְתָּ כְּשֶׁהָיִיתָ מֶלֶךְ? לְאָן נָסַעְתָּ כְּשֶׁהָיִיתָ מֶלֶךְ?”
וּמֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן הִתְהַפֵּךְ עַל גַבּוֹ שָׂם כַּפּוֹתָיו לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וְסִפֵּר. הַשָׁעוֹת חָלְפוּ בִּמְהִירוּת וְתַנִי־תַּן שָׁכַב מוּלוֹ וְהִקְשִׁיב בְּכָל גוּפוֹ הַקָטָן. וּכְשֶׁגָמַר מֶלֶךְ הַתַּנִים לְסַפֵּר, אָמַר לוֹ תַּנִי־תַּן:
“וְעַכְשָׁו, סַבָּא, בּוֹא וְאֶעֱזֹר לְךָ. בּוֹא וְנֵלֵךְ אֶל הַמְאוּרָה הַחֲדָשָׁה”.
“הוֹ הוֹ טוֹב טוֹב – הִמְהֵם הַתַּן הַזָקֵן – תְּמֹךְ בִּי הֵיטֵב הֵיטֵב. כְּבָר בְּקֹשִׁי אֲנִי מֵרִים אֶת רַגְלַי”.
וְכָכָה דִדוּ לָהֶם הַשְׁנַיִם, הַקָטָן וְהַזָקֵן, אֶל מְאוּרַת הַדַרְבָּנִים הַנְטוּשָׁה.
“זֶה מַמָשׁ אַרְמוֹן!” – קָרָא תַּנִי־תַּן בְּהִתְפָּעֲלוּת.
“הוֹ הוֹ, נָכוֹן נָכוֹן, מְאוּרָה טוֹבָה מָצָאתָ. מְאוּרָה מְשֻׁבַּחַת. הַחוֹל פֹּה יָבֵשׁ וְהָאֲוִיר זוֹרֵם. אִם תִּרְצֶה. תּוּכַל לָבוֹא לָגוּר כָּאן אִתִּי”.
“לֹא, סַבָּא – אָמַר תַּנִי־תַּן – אַבָּא וְאִמָא לֹא מַרְשִׁים. אַבָּא וְאִמָא יִכְעֲסוּ. לֹא אוּכַל לָגוּר אִתְּךָ”.
“הוֹ הוֹ, כָּךְ כָּךְ, אָז תָּבוֹא לְבַקֵר! – הִצִיעַ מֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן – אַתָּה תִּשְׁכַּב לְךָ כָּאן. תָּבִיא חָגְלוֹת טְרִיוֹת וַאֲבַטִיחִים מְפֻצְפָּצִים כָּל יוֹם. וַאֲנִי, אֲנִי, הוֹ הוֹ, אֲנִי אֲסַפֵּר לְךְ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מֵהַיָמִים שֶׁהָיִיתִי מֶלֶךְ”.
“הוֹ כֵּן, סַבָּא – קְרָא הַגוּר הַקָטָן – אֵיזֶה יֹפִי! סִפּוּרִים מֵהַיָמִים שֶׁהָיִיתָ מֶלֶךְ!”
וְהוּא כִּמְעַט שֶׁחִבֵּק אֶת מֶלֶךְ הַתַּנִים מֵרֹב חִבָּה. הוּא רָקַד לוֹ רִקוּד קָטָן בִּצְעָדִים קְטַנִים וְעַלִיזִים מִסָבִיב לְמֶלֶךְ הַתַּנִים, וְצָעַק לְתוֹךְ חֲלַל הַמְאוּרָה כָּל מִינֵי קְרִיאוֹת־שִׂמְחָה, בִּלְשׁוֹן הַתַּנִים הַמוּזָרָה.
וְכָךְ נָהֲגוּ יוֹם יוֹם. מִיָד כְּשֶׁיוֹצְאִים אַבָּא־תַּן וְאִמָא־תֵּנָה אֶת הַמְאוּרָה, קוֹפֵץ לוֹ הַגוּר וְעוֹלֶה בַּמִדְרוֹן הַחוֹלִי לְבַקֵר אֵצֶל מֶלֶךְ הַתַּנִים הַזָקֵן. שָׁם הֵם יוֹשְׁבִים וּמְשִׂיחִים לָהֶם. וְגַם אוֹכְלִים וּמִתְכַּבְּדִים לָהֶם. וְתַנִי־תַּן הַקָטָן יוֹשֵׁב לוֹ פְּעוּר פֶּה וּבוֹלֵעַ אֶת סִפּוּרֵי מֶלֶךְ־הַתַּנִים, כְּמוֹ אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים. וְכָל הַזְמַן הוּא שׁוֹאֵל:
“מָה, בֶּאֱמֶת, סַבָּא? מָה, כָּכָה זֶה הָיָה, סַבָּא? מָה, בֶּאֱמֶת הָיִיתָ מֶלֶךְ?”
כְּאִלוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲמִין. וּמֶלֶךְ הַתַּנִים צוֹחֵק. הוּא עַכְשָׁו מְחַבֵּב מְאֹד אֶת גוּר הַתַּנִים הַקָטָן. הֵם נַעֲשׂוּ יְדִידִים טוֹבִים, יְדִידֵי נֶפֶשׁ. הַגוּר יוֹצֵא בְּכָל יוֹם אֶל הַפַּרְדֵסִים, וְצַד שָׁם חָגְלוֹת טְרִיוֹת וּמֵבִיא אוֹתָן אֶל הַזָקֵן. וְאַחַר כָּךְ הוּא מְגַלְגֵל מִן הַמִקְשָׁאוֹת אֲבַטִיחִים טוֹבִים מַמָשׁ עַד פֶּתַח הַמְאוּרָה. לֹא קַל לְהַעֲלוֹת אֶת הָאֲבַטִיחִים בַּמִדְרוֹן הַחוֹלִי, וְהַגוּר הַקָטָן מִתְאַמֵץ לֹא מְעַט. אֲבָל הַכֹּל כְּדַאי וְהַכֹּל שָׁוֶה. כִּי אַחַר כָּךְ הוּא יָכוֹל לִרְבֹּץ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בְּצִדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַתַּנִים וְלִשְׁמֹעַ כָּל הַיוֹם אֶת סִפּוּרָיו.
וְאִם עֲדַיִן לֹא גִלוּ הוֹרֵי־הַגוּר הַזוֹעֲמִים אֶת סוֹדוֹ שֶׁל תַּנִי־תַּן, הֲרֵי מְסֻבִּים הֵם שָׁם, הַזָקֵן וְהַגוּר, בִּמְאוּרַת הַדַרְבָּנִים הַנְטוּשָׁה, עַל הַחוֹל הֶחָמִים – עַד הַיוֹם הַזֶה.
יוֹם אֶחָד, אַחַר הַצָהֳרַיִם, הָלְכָה הַיַלְדָּה אָסְנַת אֶל הַלוּלִים, לְהָבִיא תּוֹלָעִים אֲדֻמוֹת לַדָגִים הַצִבְעוֹנִיִים שֶׁבָּאַקְוַרְיוֹן שֶׁל אַבָּא. אֲבָל, אוּלַי אֵינְכֶם מַכִּירִים אֶת הַיַלְדָה אָסְנַת? וּבְכֵן הָבָה נַעֲשֶׂה הַכָּרָה.
שְׁמָהּ אָסְנַת וְהִיא כְּבָר בַּת חָמֵשׁ. וּלְמַעַן הַדִיוּק: חָמֵשׁ שָׁנִים וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. “חָמֵשׁ וָרֶבַע”, – כְּמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת אִמָא. אֲבָל אָסְנַת מִתְעַקֶשֶׁת בְּשֶׁלָהּ:
“לֹא וָרֶבַע!” הִיא אוֹמֶרֶת “חָמֵשׁ שָׁנִים וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים!…”
וְאִמָא רַק מְחַיֶכֶת. שֶׁיְהֵא כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאָסְנַת רוֹצָה.
אִמָא שְׁמָהּ יָפָה, וּבְעֵינֵי אָסְנַת הִיא בֶּאֱמֶת הָאִמָא הֲכִי יָפָה שֶׁבָּעוֹלָם. אַבָּא שְׁמוֹ אֱלִיעֶזֶר וְהַיְלָדִים שֶׁבַּגַן, חֲבֵרֶיהָ הַקְטַנִים שֶׁל אָסְנַת, אוֹהֲבִים לְהַקְנִיטוֹ. וּכְשֶׁאַבָּא בָּא אֶל הַגַן, הֵם רָצִים אַחֲרָיו וּמוֹשְׁכִים בְּמִכְנָסָיו וּמְזַמְרִים בְּנִגוּן קוּנְדֵסִי:
"אַבָּא אֱלִיעֶזֶר
מוֹשֵׁךְ בַּגֶזֶר…"
וּמִתְפַּקְעִים לָהֶם מִצְחוֹק.
וְיֵשׁ לְאָסְנַת גַם אָחוֹת גְדוֹלָה וּשְׁמָהּ הָגָר. וּכְשֶׁאִמָהּ מִתְעַצְבֶּנֶת עֲלֵיהֶן כְּשֶׁהֵן הוֹפְכוֹת אֶת הַחֶדֶר לִשְׂדֵה־מֵרוֹצִים אוֹ לְזִירַת־הִתְגוֹשְׁשׁוּת, הִיא גּוֹעֶרֶת בָּהֶן:
“תַּפְסִיקוּ כְּבָר, בָּנוֹת!”
וְאָז נֶעֱלֶבֶת אָסְנַת, וְאוֹמֶרֶת לְאִמָא:
“אֲבָל אֲנַחְנוּ אֲחָיוֹת אִמָא, וְלֹא בָּנוֹת!…”
וְאִמָא שׁוֹכַחַת אֶת רֻגְזָה וּמַסְתִּירָה בְּקֹשִׁי אֶת חִיוּכָהּ.
וּבְכֵן, הוֹלֶכֶת לָהּ הַיַלְדָה אָסְנַת אֶל הַלוּלִים. לְהָבִיא לַדָגִים תּוֹלָעִים אֲדֻמוֹת. כִּי הַדָגִים שֶׁל אַבָּא מִשְׁתַּגְעִים אַחֲרֵי הַתּוֹלָעִים הָאֲדֻמוֹת. בְּיָדָהּ הָאַחַת קֻפְסָה שֶׁל פַּח וּבְיָדָהּ הַשְׁנִיָה רֶשֶׁת דַקָה מִבַּרְזֶל מַחְלִיד. וְהִיא עוֹשָׂה בְּדִיוּק מַה שֶׁלָמְדָה אֵצֶל אַבָּא:
מַגִיעִים אֶל תְּעָלַת הַמַיִם הַזוֹרְמִים בְּמוֹרָד הַלוּל, כּוֹרְעִים בֶּרֶךְ לְיָדָהּ, מַטְבִּילִים אֶת הָרֶשֶׁת בְּתוֹךְ מֵי־הַתְּעָלָה וְסוֹגְרִים אוֹתָהּ כְּעֵין שַׂק. אַחַר־כָּךְ מְסַנְנִים אֶת הַמַיִם טִפּוֹת טִפּוֹת עַד אֲשֶׁר נִשְׁאָרוֹת הַתּוֹלָעִים הָאֲדֻמוֹת לְבַדָן. אוֹי, אוֹי! אֵיךְ הֵן מִתְפַּתְּלוֹת וּמִשְׁתּוֹלְלוֹת בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת! וְאֵיךְ הֵן מִתְהוֹלְלוֹת לָהֶן, הָאֲדַמְדַמוֹת הַלָלוּ! מַמָשׁ אֶפְשָׁר לְהִתְפַּקֵעַ מִצְחוֹק!
וְאָז בִּזְהִירוּת רַבָּה, מַחְלִיקָה אוֹתָן אָסְנַת אֶל הַקֻפְסָה וּמִתְבּוֹנֶנֶת בַּהֲנָאָה אֵיךְ הֵן שָׁטוֹת לְאֹרֶךְ דָפְנוֹת הַפַּח בְּמַעְגָלִים נִרְחָבִים. וְאֵיךְ הַדָגִים מְחַבְּבִים אוֹתָן! הוֹ, הוֹ! מַמָשׁ מִשְׁתּוֹלְלִים בְּתוֹךְ הָאַקְוַרְיוֹן הַשָׁקוּף, כְּשֶׁאַבָּא מַקִישׁ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל דֹפֶן־הַזְכוּכִית כְּדֵי לִקְרֹא לָהֶם אֶל הָאֹכֶל. וְאֵיךְ הֵם מִתְנַפְּלִים עֲלֵיהֶן, הַגַרְגְרָנִים הַלָלוּ! מַזָל שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִצְעֹק וְלִצְרֹחַ!…
וְאָסְנַת יוֹשֶׁבֶת מֻקְסֶמֶת מוּל הָאַקְוַרְיוֹן כָּל יוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁאַבָּא מַאֲכִיל אֶת הַדָגִים…
אֲבָל הַיוֹם מְחַכָּה לָהּ הַפְתָּעָה בַּדֶרֶךְ. וְלָאו־דַוְקָא הַפְתָּעָה נְעִימָה. כְּשֶׁהִיא קְרֵבָה אֶל הַלוּלִים, הִיא רוֹאָה לְפֶתַע שָׁלשׁ נְמִיוֹת, חֲרִישִׁיוֹת וְאַרְכָּנִיוֹת, מְהַלְכוֹת לָהֶן זוֹ מֵאֲחוֹרֵי זוֹ, רֹאשׁ בְּתוֹךְ זָנָב. וְזַנְבֵיהֶן הַשְׂעִירִים הָאֲרֻכִּים וְהָאֲפוֹרִים נִגְרָרִים
אַחֲרֵיהֶן עַל הָאֲדָמָה, כְּמוֹ הַמַטְאֲטֵא הָרַךְ וְהָאָפוֹר שֶׁבַּחֶדֶר שֶׁל אִמָא. וְהַיַלְדָה אָסְנַת עוֹצֶרֶת פִּתְאֹם, מְבֹהֶלֶת בְּמִקְצָת, אֲבָל אֵינָהּ נִפְחֶדֶת. כִּי אַבָּא כְּבָר סִפֵּר לָהּ לֹא פַּעַם עַל הַנְמִיוֹת הַמְרֻשָׁעוֹת הַבָּאוֹת לִזְלֹל אֶפְרוֹחִים וְלַעֲשׂוֹת שַׁמוֹת בַּלוּלִים. וּכְשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת כָּךְ, מֻפְתַּעַת, הִיא שׁוֹמַעַת אֶת הַנְמִיוֹת הוֹלְכוֹת וְשָׁרוֹת:
"אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת
לִטְרֹף פַּרְגִיוֹת!
אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת
לִזְלֹל תַּרְנְגוֹלוֹת!…"
וְאָסְנַת אֵינָהּ מַרְגִישָׁה אֵיךְ נִשְׁמֶטֶת מִיָדֶיהָ קֻפְסַת־הַפַּח, וְאֵיךְ נוֹפֶלֶת עַל הָאָרֶץ רֶשֶׁת־הַדַיָגִים שֶׁלָהּ. וְקֻפְסַת־הַפַּח מְנַקֶשֶׁת עַל הֶחָצָץ כְּשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת. וְהַנְמִיוֹת עוֹצְרוֹת בִּמְקוֹמָן, נִדְהָמוֹת בְּמִקְצָת, וּמַפְנוֹת אֶת זַרְבּוּבִיוֹתֵיהֶן הֵנָה וָהֵנָה, כְּדֵי לְרַחְרַח מִי הוּא זֶה הַמֵהִין לְהַפְרִיעַ לָהֶן בִּשְׁעַת צֵידָן. אֲבָל אֶת אָסְנַת אֵינָן רוֹאוֹת, וְהֵן מַמְשִׁיכוֹת בְּמִצְעָדָן הַחֲרִישִׁי, הוֹלְכוֹת וְשָׁרוֹת…
וְאָסְנַת אוֹזֶרֶת עֹז וְעוֹקֶרֶת רַגְלֶיהָ הַקְטַנוֹת מִשְׂפַת־הַתְּעָלָה וְרָצָה מַהֵר, כְּכָל שֶׁרַגְלֶיהָ הַקְטַנוֹת נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ, אֶל מִי? – אֶל אַבָּא אֱלִיעֶזֶר, כַּמוּבָן!
וְאַבָּא אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ אֶת שְׁנַת אַחַר־הַצָהֳרַיִם הַמְתוּקָה שֶׁלוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יוֹם־יוֹם בִּגְמַר עֲבוֹדָתוֹ. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אָסְנַת נִשְׁמֶרֶת וְנִזְהֶרֶת וְאֵינָהּ מַרְעִישָׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהָעִיר אֶת אַבָּא הַנָם לוֹ בְּמִטָתוֹ תְּנוּמַת עֲיֵפִים.
אֲבָל הַיוֹם? עַכְשָׁו? אַחֲרֵי שֶׁרָאֲתָה אֶת הַנְמִיוֹת הַחֲצוּפוֹת הָאֵלֶה וְאַחֲרֵי שֶׁשָׁמְעָה אֶת זִמְרָתָן הַמְרֻשַׁעַת? אֵיךְ תּוּכַל לִשְׁתֹּק וְלִשְׁמֹר עַל פִּיהָ?
לֹא! הַיוֹם הִיא לֹא תַּנִיחַ לְאַבָּא לִישֹׁן! לֹא וָלֹא! אַדְרַבָּא, תָּעִיר אוֹתוֹ מִיָד וּתְסַפֵּר לוֹ בִּמְהִירוּת הַכֹּל, וְאַבָּא יָבִין תֵּכֶף וְיָרוּץ אֶל הַלוּלִים וְיַבְרִיחַ אֶת הַנְמִיוֹת לְכָל הָרוּחוֹת! טוֹרְפוֹת שֶׁכְּמוֹתָן! הוֹי, הוֹי! כַּמָה מִסְכֵּנוֹת הֵן הַפַּרְגִיוֹת הַתְּמִימוֹת…
כָּךְ חוֹשֶׁבֶת לָהּ אָסְנַת וּמְרַחֶמֶת רַחֲמִים גְדוֹלִים בְּתוֹךְ לִבָּהּ הַקָטָן. אֲבָל אַבָּא אֵינוֹ נֶחְפָּז לְהִתְעוֹרֵר, וְהוּא מִתְהַפֵּך בְּמִטָתוֹ מִצַד אֶל צַד, נוֹחֵר וּמִתְכַּעֵס וּמְנַסֶה לְהִפָּטֵר מִטַרְדָנוּתָהּ שֶׁל אָסְנַת. אַךְ אָסְנַת אֵינֶנָה מְוַתֶּרֶת. לֹא! הַיוֹם הִיא לֹא תְּוַתֵּר לְאַבָּא! הַפַּעַם הָעִנְיָן חָמוּר, בֶּאֱמֶת!
“קוּם, אַבָּא, קוּם! הַנְמִיוֹת בַּלוּל!” קוֹרֵאת אָסְנַת לְתוֹךְ אָזְנָיו שֶׁל אַבָּא אֱלִיעֶזֶר.
“אֵיזֶה לוּל?” שׁוֹאֵל אַבָּא, מְבֻלְבָּל מֵחֲמַת הַשֵׁנָה “אֵיזֶה נְמִיוֹת?” וְנִשְׁמָתָה שֶׁל אָסְנַת הַקְטַנָה כִּמְעַט יוֹצֵאת עַד שֶׁאַבָּא מִתְעוֹרֵר קְצָת וְקָם וְשׁוֹלֵף מִן הָאָרוֹן אֶת רוֹבֵה־הַצַיִד הַיָשָׁן שֶׁלוֹ, וְאוֹמֵר לְאָסְנַת:
“אַתְּ מֵאָה אָחוּז אָסְנַת! טוֹב שֶׁהֵעַרְתְּ אוֹתִי! בּוֹאִי מַהֵר וּנְפַצְפֵּץ אֶת הַנְמִיוֹת!…”
וְאָסְנַת נוֹתֶנֶת יָדָהּ הַקְטַנָה בְּתוֹךְ כַּפּוֹ הַגְדוֹלָה שֶׁל אַבָּא, וְהֵם שׁוֹלְחִים רַגְלֵיהֶם בְּרִיצָה וְנֶחְפָּזִים אֶל הַלוּלִים לְפַצְפֵּץ וּלְהַבְרִיחַ אֶת הַטוֹרְפוֹת הָרָעוֹת הַמִשְׁתּוֹלְלוֹת לָהֶן וּמַפְחִידוֹת אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת. וְהִנֵה הֵם כְּבָר לְיַד הַתְּעָלָה, וְהִנֵה חָלְפוּ עַל פְּנֵי הַקֻפְסָה הַשְׁמוּטָה וְעַל פְּנֵי רֶשֶׁת־הַדַיָגִים שֶׁל אָסְנַת הַמוּטֶלֶת בָּעֵשֶׂב, וְאָסְנַת מוֹשֶׁכֶת בְּכַּפוֹ שֶׁל אַבָּא וְאוֹמֶרֶת:
“פֹּה אַבָּא! פֹּה הֵן עָבְרוּ!”
וְהִיא מְסַפֶּרֶת לְאַבָּא בְּקוֹל נִרְגָשׁ אֵיךְ רָאֲתָה אוֹתָן הוֹלְכוֹת, רֹאשָׁן בְּתוֹךְ זְנָבָן, חֲרִישִׁיוֹת וּשְׂעִירוֹת, וְאֵיךְ שָׁמְעָה אוֹתָן צוֹעֲדוֹת וְשָׁרוֹת:
"…אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת
לִטְרֹף פַּרְגִיוֹת!
אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת
לִזְלֹל תַּרְנְגוֹלוֹת…"
וְאַבָּא מַעֲבִיר כַּפּוֹ הַגְדוֹלָה בְּתוֹךְ שְׂעָרָה שֶׁל אָסְנַת וּמְהַמְהֵם לוֹ:
“טוֹב אָסְנַתִי, טוֹב מְאֹד! יַלְדָּה טוֹבָה אַתְּ, אָסְנַתִי!”
וְאָסְנַת מִתְבּוֹנֶנֶת אֵלָיו וְרוֹאֶה אֵיךְ עֵינָיו תּוֹעוֹת בֵּין הַלוּלִים וְאֵיךְ מַבָּטוֹ מְבַקֵשׁ אַחֲרֵי הַנְמִיוֹת. וְהִיא מִצְטָרֶפֶת לְאַבָּא בְּחִפּוּשָׂיו. וְגַם הִיא בּוֹלֶשֶׁת בֵּין הַגְדֵרוֹת וּמֵאֲחוֹרֵי הָאַרְגָזִים הַמְפֻזָרִים וּבְצֵל הַקִירוֹת, לִרְאוֹת אִם לֹא נִמְלְטוּ הַנְמִיוֹת בְּטֶרֶם בָּאוּ עַל עָנְשָׁן.
וְהִנֵה הִיא רוֹאָה כְּמוֹ צְלָלִים נָעִים. הַאָמְנָם רַק צְלָלִים הֵם? וְאוּלַי לֹא? אוּלַי אֵלֶּה חַיוֹת מַמָשׁ? הִנֵה הֵן זָזוֹת… הִנֵה הֵן מִתְקַדְמוֹת לְאַט לְאַט…
וְאָסְנַת אֵינָהּ מִתְאַפֶּקֶת עוֹד וְצוֹעֶקֶת אֶל אַבָּא:
“אַבָּא, בּוֹא! הִנֵה הֵן! שָׁם, שָׁם! הִנֵה הֵן זוֹחֲלוֹת בָּעֵשֶׂב!”
וְהִיא מַרְאָה בְּאֶצְבָּעָהּ הַקְטַנָה בְּדִיוּק־בְּדִיוּק הֵיכָן מִתְחַבְּאוֹת הַנְמִיוֹת. וְאַבָּא פּוֹקֵד עָלֶיהָ:
“אַתְּ אָסְנַתִי, הִשָׁאֲרִי כָּאן! תֵּכֶף אֶחְזֹר!”
וְהוּא מַטְעִין אֶת רוֹבֵה־הַצַיִד הַנוֹשָׁן שֶׁלוֹ וְיוֹצֵא בִּצְעָדִים רְחָבִים וּשְׁקֵטִים בְּעִקְבֵי הַנְמִיוֹת. וְאָסְנַת נִצֶבֶת בִּמְקוֹמָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ אַבָּא וְאֵינָהּ זָזָה. כִּי אֵינָהּ רוֹצָה לְהַפְרִיעַ לְאַבָּא. אַחֶרֶת, אִם תַּפְרִיעַ, אַבָּא יִתְכַּעֵס וְיָדוֹ תִּרְעַד, וְהוּא יַחְטִיא וְהַנְמִיוֹת הַמְסֻכָּנוֹת הַלָלוּ יַחְמְקוּ לָהֶן אֶל הַשָׂדוֹת. וְאָסְנַת מְלַחֶשֶׁת לְעַצְמָהּ לַחַשׁ דַק שֶׁרַק הִיא עַצְמָהּ שׁוֹמַעַת:
“הַלְוַאי וְתִפְגַע, אַבָּא, הַלְוַאי וְתִפְגַע!”
וְאַבָּא נִצְמָד אֶל קִיר הַלוּלִים וּמִתְקַדֵם בִּשְׁפִיפָה, לְאִטוֹ־לְאִטוֹ, דָבוּק אֶל הַקִיר. וְלִפְעָמִים הוּא מִתְרוֹמֵם לְרֶגַע וּמֵרִים אֶת רוֹבֵהוּ כְּאִלוּ הוּא מִתְכַּוֵן לִירוֹת. אֲבָל אָסְנַת רוֹאָה מִן הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא עוֹמֶדֶת אֵיךְ מִתְרַחֲקוֹת לָהֶן הַנְמִיוֹת וְנֶעֱלָמוֹת… וְהִנֵה אַבָּא שׁוּב, מִשְׁתּוֹפֵף וּמִתְקַדֵם לְאִטוֹ צָמוּד־צָמוּד אֶל דֹפֶן הַלּוּל. עַד שֶׁפִּתְאֹם אַבָּא מִתְרוֹמֵם וְהָרוֹבֶה לָחוּץ אֶל לֶחְיוֹ – וּבְטֶרֶם הִסְפִּיקָה אָסְנַת לְהָבִין מַהוּ שֶׁרוֹאוֹת עֵינֶיהָ – הֶחְרִיד קוֹל מַפָּץ אַדִיר אֶת הָאֲוִיר, וְאָסְנַת הִתְחַלְחֲלָה כֻּלָהּ, וְכִמְעַט־כִּמְעַט שֶׁגַם צְעָקָה בְּקוֹל. אַחַר־כָּךְ רָאֲתָה אֵיךְ עוֹלֶה הֶעָשָׁן הָאֲפַרְפַּר מֵרוֹבֵהוּ שֶׁל אַבָּא, וְאֵיךְ אַבָּא מְמַהֵר אֶל הַמָקוֹם שֶׁאֵלָיו יָרָה. וְאָז הִיא קוֹפֶצֶת אֵלָיו קְפִיצָה זְרִיזָה וְשׁוֹאֶלֶת:
“פָּגַעְתָּ אַבָּא?”
וְאַבָּא אֵינוֹ עוֹנֶה, אֲבָל מֵנִיף יָדָיו לַשָׁמַיִם וּמִצְטַחֵק, וְאוֹמֵר כְּמִצְטַדֵק:
“לֹא אָסְנַתִי, הַפַּעַם לֹא פָּגַעְתִּי…”
וְאָסְנַת שֶׁצַר לָהּ בְּלִבָּהּ קְצָת עַל אַבָּא, אוֹמֶרֶת:
“אֵין דָבָר, אַבָּא. הָעִקָר שֶׁהֵן הִסְתַּלְקוּ!”
וְאַבָּא מֵחַיֵךְ וְתוֹלֶה אֶת הָרוֹבֶה עַל שִׁכְמוֹ וּמַעֲבִיר אֶת כַּפּוֹ הַגְדוֹלָה וְהַחַמָה בְּתוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל אָסְנַת, וּמְהַמְהֵם לוֹ:
“אֵין דָבָר, אֵין דָבָר! בַּפַּעַם הַבָּאָה – לָבֶטַח אֶפְגַע!”
וְאַחַר־כָּךְ הֵם חוֹזְרִים אֶל שְׂפַת־הַתְּעָלָה וְאָסְנַת מִזְדָרֶזֶת וְאוֹסֶפֶת אֶת הַקֻפְסָה וְאֶת רֶשֶׁת־הַדַיָגִים הַקְטַנָה שֶׁלָהּ. הִיא כּוֹרַעַת עַל בִּרְכֶּיהָ וּמַטְבִּילָה אֶת הָרֶשֶׁת בְּתוֹךְ הַמַיִם וְאוֹסֶפֶת אוֹתָהּ בְּיָדָהּ, וְעוֹשָׂה מִמֶנָה כְּעֵין שַׂק, וְשׁוֹלָה אוֹתָהּ עִם כָּל הַתּוֹלָעִים שֶׁבְּתוֹכָהּ – אֶל הַקֻפְסָה. מַמָשׁ כְּשֵׁם שֶׁלָמְדָה מֵאַבָּא. וְאַבָּא עוֹמֵד מֵעָלֶיהָ וּמִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֶׂיהָ, נֶהֱנֶה וְאוֹמֵר:
“יָפֶה יָפֶה, אָסְנַתִי. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ בֶּאֱמֶת דַיֶגֶת מְצֻיֶנֶת!”
וְאָסְנַת מְחַיֶכֶת בְּגַאֲוָה. וְאַחַר־כָּךְ הֵם הוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים לְאִטָם מִן הַלוּלִים. וְקֻפְסַת־הַתּוֹלָעִים הָאֲדֻמוֹת אֲחוּזָה וַהֲדוּקָה בְּחָזְקָה בְּיָדֶיהָ שֶׁל אָסְנַת. וְאַבָּא עוֹד מַחֲזִיר רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִית מִדֵי־פַּעַם, כְּאִלוּ הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַנְמִיוֹת שֶׁנִמְלְטוּ. אֲבָל אָסְנַת מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ:
“אֵין דָבָר, אַבָּא. הָעִקָר שֶׁהֵן בָּרְחוּ!”
וְאַבָּא אוֹמֵר:
“כֵּן, כֵּן! הַלוּלָנִים בֶּאֱמֶת יִשְׂמְחוּ מְאֹד! וְאִם הֵם יִשְׁאֲלוּ אוֹתִי – אֲפִילוּ יִתְּנוּ לָךְ פְּרָס!”
וּבַדֶרֶךְ הוּא מוֹסִיף פִּתְאֹם:
“וְאַתְּ אָסְנַתִי, הָיִית מֵאָה אָחוּז, בֶּאֱמֶת!”
וּבָעֶרֶב הָלַךְ אַבָּא וְסִפֵּר לַלוּלָנִים אֶת כָּל הַסִפּוּר. אֵיךְ גִלְתָה הַיַלְדָה אָסְנַת חַדַת־הָעַיִן אֶת הַנְמִיוֹת הַמִתְגַנְבוֹת וְאֵיךְ רָצָה אֶל אַבָּא לְהַזְעִיקוֹ לְעֶזְרָה. וְאֵיךְ רָדְפוּ שְׁנֵיהֶם עִם רוֹבֵה־הַצַיִד הַמְיֻשָׁן אַחֲרֵי שָׁלשׁ הַנְמִיוֹת הַחַמְקָנִיוֹת וְאֵיךְ הֶחֱטִיא אַבָּא, וְאֵיךְ בָּרְחוּ הַנְמִיוֹת וְנֶעֶלְמוּ בֵּין הַשָׂדוֹת…
וְהַלוּלָנִים שָׂמְחוּ מְאֹד וְאָמְרוּ לְאַבָּא שֶׁהַנְמִיוֹת כְּבָר גָרְמוּ לָהֶם נְזָקִים קָשִׁים, וְהִגִיעָה הָעֵת לְהִפָּטֵר מִן הַמַזִיקוֹת הַלָלוּ.
“וְלַיַלְדָה אָסְנַת – מַגִיעַ פְּרָס!” אָמְרָה הַלוּלָנִית אֲהוּבָה. וְכָל הַלוּלָנִים הִסְכִּימוּ מִיָד. וְאָז יָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ כָּל הָעֶרֶב אֵיזֶה פְּרָס לְהַעֲנִיק לַיַלְדָה אָסְנַת – שֶׁהִצִילָה אֶת הַלוּל.
הָיוּ הַצָעוֹת רַבּוֹת וְכֻלָן יָפוֹת וְנֶחְמָדוֹת. אֲבָל דַוְקָא הַצָעָתוֹ שֶׁל אַבָּא אֱלִיעֶזֶר הָיְתָה הַיָפָה מִכֻלָן: לִקְנוֹת לְאָסְנַת כַּף־דַיָגִים קְטַנָה וַחֲדָשָׁה, שֶׁתּוּכַל לִשְׁלוֹת בָּהּ אֶת תּוֹלָעֶיהָ בִּמְהִירוּת וּמִבְּלִי לְהִתְלַכְלֵךְ בַּבֹּץ. כָּךְ נִמְנוּ וְגָמְרוּ בֵּינֵיהֶם הַלוּלָנִים לִקְנוֹת לָהּ לְמָחָר אֶת הַמַתָּנָה הַיָפָה הַזֹאת.
וְאָסְנַת הִקְדִימָה לַעֲלוֹת עַל מִטָתָהּ אוֹתוֹ עֶרֶב. כִּי הָיְתָה עֲיֵפָה בֶּאֱמֶת מֵעֲלִילוֹת אַחַר־הַצָהֳרַיִם וּמִן הַמִרְדָּף אַחַר הַנְמִיוֹת הַפִּרְאִיוֹת. וְהִיא רַק שָׁכְבָה – וּמִיָּד נִרְדְמָה. וַחֲלוֹמוֹת טוֹבִים וּנְעִימִים בָּאוּ לָהּ כָּל הַלַיְלָה. וּבְאֶחָד מֵהֶם, חֲלוֹם מָתוֹק שֶׁכְּמוֹתוֹ, רָאֲתָה אֵיךְ הַלוּלָנִים מַכִּירֵי־הַתּוֹדָה מוֹשִׁיטִים לָהּ כַּף־דַיָגִים חֲדָשָׁה. וַאֲהוּבָה הַלוּלָנִית מְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ וְאוֹמֶרֶת לָהּ:
“קְחִי אָסְנַתִי, קְחִי. זוֹהִי מַתָּנָה בִּשְׁבִילֵךְ!”
וְאַבָּא, שֶׁהִזְדַמֵן גַם הוּא אֶל הַחֲלוֹם הַטוֹב, הוֹסִיף: “בִּגְלַל שֶׁהָיִית אַמִיצָה אָסְנַת, בִּגְלַל שֶׁהָיִית מֵאָה אָחוּז!” וְאָסְנַת מִתְהַפֶּכֶת מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ. וְעַל פָּנֶיהָ הַנָמִים מוֹפִיעַ חִיוּךְ נָעִים וְהִיא מוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂמִיכָתָהּ שֶׁנִשְׁמְטָה עַל הָרִצְפָּה…
בְּבֹקֶר אֶחָד שֶׁל שַׁבָּת חָרְפִּית וּמְלֵאַת שֶׁמֶשׁ, לְקָחַנִי אַבָּא עִמוֹ לְטִיוּל רָחוֹק.
“שֶׁתָּשׁוּבוּ מֻקְדָּם!” אָמְרָה אִמָא “וְאַל תְּעַיֵף יוֹתֵר מִדַי אֶת הַיֶלֶד!”
אִמָא צִיְדָה אוֹתָנוּ בְּ“צֵידָה” לַדֶרֶךְ, נָשְׁקָה לִי נְשִׁיקַת־פְּרִידָה וְאַחַר כָּךְ מִהֲרָה לַעֲסָקֶיהָ.
יְכוֹלִים אַתֶּם לְנַחֵשׁ לְאָן הָלַכְנוּ?
הָלַכְנוּ אֶל יַעַר הָאֶקָלִיפְּטוּסִים הַצָפוּף, הַנִמְצָא עַל גִבְעָה רְחוֹקָה, וּשְׁמוֹ: “יַעַר גִבְעַת הַחוֹל”. מִסָבִיב לַגִבְעָה צוֹמְחִים עֲצֵי־הָדָר אֲדֻמֵי־תַפּוּז וּצְהֻבֵּי־אֶשְׁכּוֹלִיוֹת, וְעַל הַגִבְעָה, גִבְעַת חוֹל־יָם אֲמִתִּי, זָהֹב וְתָחוּחַ, צוֹמֵחַ לוֹ הַיַעַר הַצָפוּף – שֶׁהַמַעֲבָר בּוֹ קָשֶׁה, אֲפִילוּ לִגְדוֹלִים!
“אַל תִּסְחַב אֶת הַקָטָן בְּתוֹךְ הַחוֹרְשׁוֹת”, הָיְתָה אוֹמֶרֶת אִמָא בִּטְרוּנְיָה, כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִטִיוּלֵנוּ וּבִרְכַּי פְּצוּעוֹת וְיָדַי שְׂרוּטוֹת וּמִכְנָסַי קְרוּעִים מִקוֹצֵי הַפֶּטֶל הַדוֹקְרָנִיִים. אֲבָל אַבָּא לֹא אָמַר כְּלוּם. הוּא הָיָה מְחַיֵךְ חִיוּךְ שָׁקֵט וְלֹא הָיָה מֵשִׁיב. וְגַם אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם. אֲבָל אִלוּ הָיְתָה אִמָא רוֹאָה אֶת הָעֲנָפִים הַדַקִים הַחוֹסְמִים אֶת הַדֶרֶךְ – וּמַצְלִיפִים! – עַל הַפָּנִים וְעַל הַיָדַיִם, וְאֵיךְ מַחֲשִׁיכוֹת הַצַמָרוֹת הָעֲבֻתּוֹת אֶת אוֹר הַיוֹם! וַאֲפִילוּ בִּימֵי קַיִץ בְּהִירִים־שֶׁבִּבְהִירִים הָיְתָה אֲפֵלָה מוּצֶלֶת שׂוֹרֶרֶת בַּיַעַר, וּמַשְׁרָה בּוֹ אֲוִירָה שֶׁל מִסְתּוֹרִין וְהַרְפַּתְקָאוֹת!…
“אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁ”הַתַּכְשִׁיט" אֵינוֹ גִבּוֹר גָדוֹל", הָיְתָה אִמָא מְדַבֶּרֶת עַל לִבּוֹ שֶׁל אַבָּא.
“אֵין דָבָר”, עָנָה לָהּ אַבָּא “הַיַעַר הוּא מָקוֹם יָפֶה וּבָטוּחַ!”
אֲבָל אִמָא לֹא רָצְתָה לְהֵרָגַע.
“וְזֶה? מַה זֶה?” הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אֶת אַבָּא וּמַרְאָה עַל שַׁלְפּוּחִיוֹת קְטַנוֹת וּשְׁקוּפוֹת שֶׁפָּרְחוּ עַל רַגְלַי.
שִׂיחֵי הַסִרְפָּד הַצוֹרְבִים גָדְלוּ בֵּין הַגְזָעִים, בְּתוֹךְ שְׁלוּלִיוֹת הַצֵל, וְאוֹי לְךָ אִם נִכְוֵיתָ בְּמַגָעָם! תְּחִלָה הָיְתָה רַק כְּעֵין כְּוִיָה קַלָה, כְּמוֹ נְשִׁיקָה חַמָה וּבִלְתִּי־מֻרְגֶשֶׁת. אֲבָל אַחַר כָּךְ, אַחֲרֵי שָׁעוֹת, הָיִיתָ מַתְחִיל לְהִתְגָרֵד כֻּלְךָ! וּפִצְעֵי־צְרִיבָה, שְׁקוּפִים וּקְטַנִים, כְּמוֹ יַבָּלוֹת קְטַנוֹת, הֵחֵלוּ לִפְרֹחַ בִּמְקוֹם הַכְּוִיָה. וְהֵעוֹר מִסָּבִיב בָּעַר, כָּאַב וְהֶאֱדִים! וְאִם לֹא דַי בַּסִרְפָּד, הִנֵה הָיוּ בַּיַעַר עוֹד צְמָחִים מוּזָרִים וְחַיוֹת מְשֻׁנוֹת, שֶׁיְלָדִים כָּמוֹנִי, קְטַנִים וְנִפְחָדִים, הָיוּ סַקְרָנִים מְאֹד לִרְאוֹתָם!…
“שׁוּב הִתְפַּלַשְׁתָּ בַּחוֹל?” שָׁאֲלָה אִמָא כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹזְרִים מִן הַיַעַר, וּמִכָּל קֵפֶל וָסֶדֶק שֶׁבִּבְגָדַי נָשְׁרוּ גַרְגְרֵי־חוֹל, וְהִתְפַּזְרוּ בְּכָל פִּנוֹת הַחֶדֶר… אַבָּא הָיָה צוֹחֵק אֶת צְחוֹקוֹ הַשָׁקֵט וְגַם אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם. אֲבָל בַּחוֹל, בֶּאֱמֶת הִתְגַלְגַלְתִּי! כִּי אַבָּא אָמַר שֶׁנִּשְׁכַּב מוּל מְאוּרוֹת הַדַרְבָּן הַחֲפוּרוֹת בַּחוֹל הָרַךְ וְהַלַח, וְנֶאֱרֹב לַדַרְבָּנִים. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת שָׁכַבְנוּ כָּךְ וְהַדַרְבָּנִים לֹא יָצְאוּ! לְבַסוֹף הָיִינוּ קָמִים בַּאֲנָחָה, מִתְרוֹמְמִים מִמְקוֹם־רִבְצֵנוּ וְנוֹשְׂאִים עִמָנוּ צְרוֹר מְחָטִים לְמַזְכֶּרֶת. מַחֲטֵי־דַרְבָּן שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲבִיאָן הַבַּיְתָה וּלְהִתְפָּאֵר בָּהֶן לִפְנֵי כָּל הַיְלָדִים! וְאַחַר־כָּךְ, בַּסוֹף, לְאַחַר שֶׁיִמָאֲסוּ, אֶפְשָׁר לִנְעֹץ אוֹתָן בְּתַפּוּז כָּתֹם, שֶׁיְשַׁמְשׁוּ לְקִשׁוּט עַל הָאָרוֹן.
“אִלוּ לְפָחוֹת הֵבֵאתָ פְּרָחִים!…” הָיְתָה מִתְלוֹנֶנֶת אִמָא בְּאָזְנַי “מְעַנְיֵן, שָׁאַף פַּעַם אֵינְךָ מֵבִיא פְּרָחִים”. וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל פִּרְחֵי הַצֵל הַנְדִירִים שֶׁצָמְחוּ בַּיַעַר. פִּרְחֵי־הַצֵל, בַּעֲלֵי הַצְבָעִים הַנְדִירִים וְהָעֲדִינִים וּבַעֲלֵי הַשֵׁמוֹת הַיָפִים וְהַמְצַלְצְלִים! שֶׁאַבָּא הָיָה קוֹרֵא בִּשְׁמָם, אֲבָל אֲנִי כְּבָר שָׁכַחְתִּי אוֹתָם. וּפַעַם אַחַת גַם הֵבֵאתִי מֵהֶם זֵר קָטָן, וַאֲנָשִׁים עִכְּבוּ אוֹתִי בַּדֶרֶךְ וְשָׁאֲלוּ:
“מֵאַיִן הֵבֵאתָ פְּרָחִים יָפִים שֶׁכָּאֵלֶה?”
וְאָז, בְּלֵב גֵאֶה, עָנִיתִי לַשׁוֹאֲלִים הַסַקְרָנִים וְהַמְקַנְאִים, תְּשׁוּבָה נָאָה:
“אֶת הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה הֵבֵאתִי מִמְקוֹם סֵתֶר!…”
וְהַמָקוֹם אֵינוֹ יָדוּעַ לְאַף אֶחָד! וְאֵין לָהֶם שׁוּם תִּקְוָה קְלוּשָׁה לִמְצֹא אוֹתוֹ! כִּי רַק אַבָּא וַאֲנִי יוֹדְעִים הֵיכָן מְקוֹם־הַסֵתֶר הַזֶה שֶׁבַּיַעַר. הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ צוֹמְחִים הַפְּרָחִים הַיָפִים הָאֵלֶה, הַנֶחְבָּאִים אֶל הָעֵצִים, כִּמְעַט כְּמוֹ פֶּרַח־הַסֶלַע מִן הָאַגָדָה…
וְהִנֵה הִגַעְנוּ אֶל הַיַעַר. נִכְנַסְנוּ אֶל תּוֹכוֹ וְהִתְקַדַמְנוּ לְעֻמְקוֹ. לְפֶתַע שׁוֹאֵל אוֹתִי אַבָּא, אִם רָאִיתִי כְּבָר זְאֵב בַּיַעַר. נִבְהַלְתִּי מְאֹד לְרֶגַע, וְאַחַר כָּךְ צָחַקְתִּי בְּאִי־אֵמוּן.
“אֵיזֶה זְאֵב?” אָמַרְתִּי “אֵין שׁוּם זְאֵבִים פֹּה!”
“לֹא?” שָׁאַל אַבָּא “אַתָּה בָּטוּחַ?”
“לְגַמְרֵי!”
וְאָז עָשָׂה אַבָּא אֶת כַּפּוֹתָיו כִּשְׁפוֹפֶרֶת סְבִיב פִּיו, וְצָעַק אֶל תּוֹךְ הַיַעַר:
“זְ – אֵ – אֵ – ב!”
וְהַהֵד עָנָה לוֹ מִכָּל עֵבֶר: “אֵ – ב!”
אַחַר כָּךְ הָיָה שֶׁקֶט, וְהִנֵה לְפֶתַע נִשְׁמְעָה תְּשׁוּבָה:
“כֵּ – ן!”
“אָמַרְתִּי לְךָ!” אָמַר אַבָּא “אַתָּה רוֹאֶה שֶׁיֵשׁ זְאֵב בַּיַעַר!…”
מַה פִּתְאֹם, חָשַׁבְתִּי, אַף יֶלֶד לֹא אָמַר לִי שֶׁיֵשׁ זְאֵבִים בַּיַעַר. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. זֶה בְּלוֹף! וְאַבָּא, כְּאִלוּ קָרָא אֶת מַחְשְׁבוֹתַי, אָמַר:
“לֹא רַק זְאֵבִים יֵשׁ פֹּה! יֶשְׁנָם כָּאן גַם אֲרָיוֹת!” אָמַר לִי וְהִבִּיט אֵלַי בְּעַיִן שֶׁחֶצְיָהּ מְבַדַּחַת וְחֶצְיָהּ רְצִינִית.
“לֹא! אֵין!” אָמַרְתִּי “זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, זֶה הַכֹּל בְּלוֹף!”
“בְּלוֹף?” שָׁאַל אַבָּא “בְּבַקָשָׁה!”
וְשׁוּב עָשָׂה אֶת כַּפּוֹתָיו כִּשְׁפוֹפֶרֶת סְבִיב שְׂפָתָיו, וְצָעַק בְּקוֹל גָדוֹל:
“אַ – רְ – יֵ – ה!”
וּמִכָּל פִּנוֹת הַיַעַר עוֹנֶה הַהֵד:
“יֵה! יֵה! יֵה!…”
הַפַּעַם נִבְהַלְתִּי כַּהֹגֶן, אוּלַי בֶּאֱמֶת הִגִיעוּ אֲרָיוֹת לַיַעַר הַמִסְתּוֹרִי הַזֶה? אִם יֵשׁ בּוֹ דַרְבָּנִים וּזְאֵבִים, לָמָה שֶׁלֹא יִהְיוּ בּוֹ גַם אֲרָיוֹת? וּבֶאֱמֶת, בְּעוֹדִי נִבְהָל, בָּאָה הַתְּשׁוּבָה:
“כֵּ – ן – ן!”
“אַתָּה רוֹאֶה!” אָמַר אֵלַי אַבָּא “יֵשׁ כָּאן גַם אֲרָיוֹת!”
רַצְתִּי אֶל אַבָּא וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁנִבְרַח מִכָּאן מַהֵר! כִּי הַחַיוֹת הָרָעוֹת הָאֵלוּ עוֹד תִּטְרֹפְנָה אוֹתָנוּ. אֲבָל אַבָּא לֹא נִבְהַל.
“רֶגַע, רֶגַע, עוֹד לֹא רָאִינוּ אֶת כֻּלָן!” אָמַר “וּמָה עִם הַצְבִי, וְעִם הַדֹב?”
וְאָז הוּא קָרָא גַם לַצְבִי וְגַם לַדֹב. וּלְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה הָיוּ בַּיַעַר גַּם צְבִי, גַם דֹב! וְהֵם עָנוּ לְאַבָּא!
“אַתָּה רוֹאֶה!” אָמַר אַבָּא “הַיַעַר מָלֵא חַיוֹת!”
אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי מְבֻלְבָּל בֶּאֱמֶת וְלֹא הִסְכַּמְתִּי לְהַמְשִׁיךְ בַּטִיוּל. לָכֵן יָצָאנוּ וּמִהַרְנוּ אֶל הַשְׁבִיל. וִתַּרְתִּי עַל לִקוּט הַפִּטְרִיּוֹת, וִתַּרְתִּי עַל אִסוּף הַפְּרָחִים. וְרַק רָצִיתִי לַחֲזֹר מַהֵר הַבַּיְתָה!…
וְהִנֵה אַךְ יָצָאנוּ מִן הַיַעַר, רָאִינוּ כַּמָה מִשְׁפָּחוֹת, הוֹרִים וִילָדִים, יוֹשְׁבִים לָהֶם וְנָחִים עַל הָעֵשֶׂב. אוֹכְלִים תַּפּוּזִים וּמְשַׂחֲקִים. הָלַכְנוּ אֲלֵיהֶם וְאַבָּא אָמַר פִּתְאֹם:
“הוֹ! הִנֵה אַתֶּן חַיוֹת־הַיַעַר הַמַפְחִידוֹת! פֹּה אַתֶּם יוֹשְׁבִים לָכֶם בְּשֶׁקֶט, וַאֲנַחְנוּ חָשַׁבְנוּ שֶׁאַתֶּם מִתְרוֹצְצִים בַּיַעַר וּמְשַׁחֲרִים לְטֶרֶף!…”
וְאָז הִכַּרְתִּי אוֹתָם וְהִתְבַּיַשְׁתִּי נוֹרָא. הִסְמַקְתִּי סֹמֶק גָדוֹל מֵרֹב בּוּשָׁה. הֲרֵי זֶהוּ זְאֵב, אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶה זְאֵב טוֹרֵף…
וְהָאַרְיֵה? יְכוֹלִים אַתֶּם לְנַחֵשׁ מִי הָיָה הָאַרְיֵה? זֶה הָיָה אַרְיֵה, אַבָּא שֶׁל עֵינַת! וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ הַחַיוֹת הַנוֹרָאִי!… וּפֹה גַם דֹב וְגַם צְבִי שֶׁל עֲנָת, יוֹשְׁבִים עִם יַלְדֵיהֶם, מְקַלְפִים תַּפּוּזִים וְנָחִים בְּצֵל הָאִילָנוֹת…
הוֹי, הוֹי! אַל תִּשְׁאֲלוּ אֵיזוֹ חֶרְפָּה הָיְתָה זוֹ!…
לֹא יָדַעְתִּי לְאָן לָשֵׂאת אֶת עֵינַי, הִתְבַּיַשְׁתִּי מֵאַבָּא, מֵעַצְמִי וּמִכָּל הָעוֹלָם… רָצִיתִי שֶׁהָאֲדָמָה תִּתְבַּקַע וְתִבְלַע אוֹתִי מִיָד!…
“שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקַרְתֶּם בְּגַן־הַחַיוֹת”, הֵעִירָה אִמָא בְּלַעַג־מָה כְּשֶׁחָזַרְנוּ. אַבָּא חִיֵךְ כָּרָגִיל אֶת חִיּוּכוֹ הַשָׁקֵט וַאֲנִי לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם. מַמָשׁ נֶאֱלַמְתִּי דֹם מֵרֹב בּוּשָׁה וּכְלִמָה.
הַמַעֲשֶׂה הַזֶה קָרָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים. הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים. אֲבָל הַיַעַר עוֹדוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ עַל גִבְעַת־הַחוֹל. וּבְשַׁבְּתוֹת חֹרֶף יָפוֹת, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ עִם בִּתִּי הַקְטַנָה לְטַיֵל בַּיַעַר, אֲנִי נִזְכָּר בְּחַיוֹת־הַיַעַר הַטוֹרְפוֹת שֶׁלֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ. וְאֵיךְ נִבְהַלְתִּי מֵהֶן בֶּהָלָה גְדוֹלָה, וְאֵיךְ הִתְבַּיַשְׁתִּי אַחַר כָּךְ בּוּשָׁה גְדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר. וְאֵיךְ הִסְמַקְתִּי סֹמֶק גָדוֹל, עַד מִתַּחַת לַצַּוָארוֹן… כְּשֶׁרָאִיתִי מִי הָיוּ הַחַיוֹת בֶּאֱמֶת. לָכֵן אֵינֶנִי מְסַפֵּר זֹאת לְבִתִּי, כְּדֵי שֶׁלֹא תִּבָּהֵל וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ. בִּמְקוֹם זֹאת אֲנַחְנוּ מַעֲדִיפִים לִלְקֹט פִּטְרִיוֹת וְלֶאֱסֹף פִּרְחֵי־צֵל נְדִירִים וְיָפִים, שֶׁכְּבָר שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמָם. אֲבָל בִּתִּי וַדַאי זוֹכֶרֶת וְגַם תּוּכַל לְהַגִיד לָכֶם – אִם תִּשְׁאָלוּהָ!…
כָּל שָׁנָה עִם תֹּם הַקַיִץ, בֵּין רֹאשׁ־הַשָׁנָה לְחַג הַסֻכּוֹת, הָיִינוּ אֲנַחְנוּ, הָרוֹעִים, הוֹלְכִים עִם הַכְּבָשִׂים לִרְחֹץ בַּיָם. לִשְׁטֹף אֶת אֲבַק־הַקַיִץ הֶעָבֶה שֶׁהִצְטַבֵּר בְּתוֹךְ גִזוֹת־הַצֶמֶר הַסְבוּכוֹת.
מֵאָז שֶׁנִגְזְזוּ, עוֹד בִּתְחִלַת הָאָבִיב, סָמוּךְ לְלֵיל־הַסֵדֶר, כְּבָר הִסְפִּיק צַמְרָן לִצְמֹחַ מֵחָדָשׁ וְלִסְפֹּג אֶל תוֹכוֹ הָרִים שֶׁל אָבָק מְזֹהָם. בְּכָל מָקוֹם הָיוּ הַצֹאן סוֹפְגוֹת אָבָק: לְאֹרֶךְ דַרְכֵי־הַקַיִץ הַמְאֻבָּקוֹת, בִּשְׂדוֹת הַשְׁלָפִים וּבַחֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת שֶׁבָּהֶן נֶהֱפַךְ הַזֶבֶל לְמִין חוֹל־שֶׁל־זֶבֶל שֶׁנִסְפַּג מַמָשׁ בְּתוֹךְ הַצֶמֶר. קַל לוֹמַר: “הוֹלְכִים עִם הַכְּבָשִׂים לִרְחֹץ בַּיָם”. – אֲבָל קָשֶׁה מְאֹד לַעֲשׂוֹת זֹאת. הַמַסָע עִם הָעֵדֶר אֶל שְׂפַת־הַיָם וּבַחֲזָרָה – הָיָה מִבְצָע קָשֶׁה וּמְסֻבָּךְ. וְלִגְמֹר אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם, בְּלִי פְּגִיעוֹת בְּלִי פְּצִיעוֹת וּבְלִי טְבִיעוֹת – הָיָה עִנְיָן מְעַיֵף וּמַלְאֶה וְסוֹחֵט־כֹּחוֹת מֵאֵין כָּמוֹהוּ…
לִרְבֹּץ חַם וּמְיֻזָע יוֹם שָׁלֵם שֶׁל שַׁלְהֵי־קַיִץ עַל שְׂפַת־הַיָם; לְהֵאָבֵק עִם הַכְּבָשִׂים הַפַּחְדָנִיוֹת וְהָעַקְשָׁנִיוֹת הַמְסָרְבוֹת בְּכָל כֹּחָן לָרֶדֶת אֶל הַמַיִם, וְהֵן פּוֹעוֹת בְּקוֹלוֹת־אֵימִים, כְּאִלוּ הֵן מוּבָלוֹת לְטֶבַח – בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין זֶה תַּעֲנוּג גָדוֹל!… וְהַשֶׁמֶשׁ הַקָשָׁה עִם טִפּוֹת־הַזֵעָה וּמֵי־הַיָם – שׁוֹזְפִים אֶת הָעוֹר עַד צְרִיבָה; וְטַלְפֵי הַכְּבָשִׂים הַחַדִים, הַפּוֹצְעִים אֶת עוֹר־הַיָדַיִם, גַם הֵם מוֹסִיפִים לִצְרִיבָה. וְעַל הַכֹּל – אֵלוּ הֵם הַקוֹצִים הַקָשִׁים וְהַמַכְאִיבִים הַחֲבוּיִים בְּתוֹךְ אַלְיוֹת־הַצֹאן, מְגֻלָלִים כְּתַלְתַּלִים נֻקְשִׁים – הֵם הֵם הַדוֹקְרִים פִּתְאֹם בָּאֶצְבָּעוֹת, כְּמוֹ מִתְנַפְּלִים עָלֶיךָ מִן הַמַאֲרָב!… וְעַל כָּל אֵלֶה – לַיְלָה אָרֹךְ לְלֹא שֵׁנָה לִפְנֵי הַמַסָּע; וְשִׁיבָה מְעַצְבֶּנֶת וּמְיַגַעַת עִם הָעֵדֶר הָאִטִי, בַּדֶרֶךְ הַבַּיְתָה, הַאֲרֻכָּה כָּל־כָּךְ לְקִצְרֵי־הָרוּחַ!… וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶה – כְּלוּם פֶּלֶא הוּא, אִם כָּל הָרוֹעִים הָיוּ נוֹפְלִים עִם עֶרֶב כַּהֲרוּגִים עַל מִשְׁכָּבָם?
יוֹנָתָן, מְרַכֵּז הַדִיר, הָיָה מָתוּחַ וְעַצְבָּנִי עֶרֶב הַמִבְצָע הַגָדוֹל הַזֶה. הוּא חִלֵק הוֹרָאוֹת לַאֲנָשָׁיו, כְּמוֹ מְפַקֵד בַּצָבָא.
“וַאֲנִי לֹא סוֹבֵל עַכְשָׁו שׁוּם וִכּוּחִים!…” הָיָה אוֹמֵר.
הוּא עַצְמוֹ הָיָה רוֹעֶה וָתִיק וּמְנֻסֶה. וְנָהַג עִם כִּבְשׂוֹתָיו בִּידִיעָה – אֲבָל בְּכֹחַ; בִּתְבוּנָה – אֲבָל בְּתַקִיפוּת! הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁיֵשׁ לָהֶן טִפַּת־שֵׂכֶל מִשֶׁלָהֶן. וְחָבִיב הָיָה עָלָיו הַבִּטוּי:
“אֲנִי מַכִּיר רַק חַיָה אַחַת, שֶׁהִיא יוֹתֵר טִפְּשָׁה מִן הַכִּבְשָׂה – הַתַּרְנְגֹלֶת…”
הוּא טִפַּח לְעַצְמוֹ קְבוּצָה קְטַנָה, אֲבָל מֻבְחֶרֶת, שֶׁל כְּבָשִׂים מְמֻשְׁמָעוֹת וְנֶאֱמָנוֹת, הַקְרוּיוֹת: מַשְׁכּוּכִיוֹת. וְאֵלוּ הָיוּ הוֹלְכוֹת אַחֲרָיו “בָּאֵשׁ וּבַמַיִם!”, כְּמוֹ שֶׁנוֹהַג הָיָה לוֹמַר.
אֲבָל… לְצַעֲרֵנוּ… לַמַיִם הֵן דַוְקָא לֹא הָלְכוּ אַחֲרָיו!… וַאֲפִילוּ נִמְלְטוּ מֵהֶם, וְהָיְתָה זוֹ מְלָאכָה בֶּאֶמֶת מְפָרֶכֶת – לְהַטְבִּילָן נֶגֶד רְצוֹנָן.
הַמַשְׁכּוּכִיוֹת הָיוּ זוֹלְלוֹת מַטְעַמִים וּמַמְתַּקִים מִכִּיסוֹ וּמִכַּפּוֹ. וְאַךְ הָיוּ שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹל צְעָדָיו הַמִתְקָרְבִים אֶל הַדִיר – מִיָד הָיוּ רָצוֹת אֵלָיו וּמְחַזְרוֹת אַחֲרָיו בִּפְעִיוֹת וּגְעִיוֹת הַנוֹגְעוֹת אֶל הַלֵב…
כְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַמַיִם, לָבוּשׁ בֶּגֶד־יָם קְצַרְצַר וְרַק רֹאשׁוֹ מֵצִיץ מֵעַל לַמַיִם, וְהוּא מְשַׁפְשֵׁף וּמְמָרֵק אֶת צַמְרָהּ שֶׁל כִּבְשָׂה סַרְבָנִית – הָיָה מְדַבֵּר אֵלֶיהָ כְּאִלוּ הָיְתָה בַּת־אָדָם. בְּסַבְלָנוּת אֲבָל בְּאַדְנוּת הָיָה טוֹרֵחַ לְהַסְבִּיר לָהּ אֶת חֹסֶר־הַהִגָיוֹן הַמַכְאִיב שֶׁבְּסֵרוּבָהּ:
“לָמָה לָךְ לַחְטֹף בָּרֹאשׁ, לָמָה לָךְ לְקַבֵּל מִמֶנִּי פְלִיק, טִפְּשֹׁנֶת?” הָיָה מַפְלִיק לָהּ וְשׁוֹאֵל אוֹתָהּ, בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת…
אוֹ:
“בְּלִי צְבִיטוֹת זֶה לֹא הוֹלֵךְ?” הָיָה צוֹבֵט וְשׁוֹאֵל.
וּלְבַסוֹף, כְּשֶׁהָיָה מְסַיֵם לִרְחֹץ אוֹתָהּ, הָיָה מְשַׁלֵחַ אוֹתָהּ אֶל הַחוֹל הַנָקִי, מֵעֵבֶר לַסֶלַע, בַּמָקוֹם שֶׁחָנוּ הָרְחֵלוֹת הָרְחוּצוֹת. וְאִם הָיְתָה מִתְמַהְמַהַת קְצָת, אוֹ פּוֹנָה מֵרֹב בִּלְבּוּל אֲחוֹרַנִית – וְשׂוֹחָה שֵׁנִית אֶל הַיָם הַפָּתוּחַ – הָיָה מְצָרֵף לְבִרְכַּת־הַדֶרֶךְ שֶׁלוֹ כַּמָה בְּעִיטוֹת מְשַׁכְנְעוֹת, וְתוֹךְ כָּךְ שׁוֹאֵל:
“הַגִידִי, בְּלִי בְּעִיטָה לֹא תֵּלְכִי? הַגִידִי, בְּלִי מַכּוֹת, לֹא תָּבִינִי?”
אֲבָל הַכֹּל נִסְלַח לוֹ, לְיוֹנָתָן מְרַכֵּז־הַדִיר, בְּאוֹתוֹ הַיוֹם הַקָשֶׁה. הוּא לֹא עָצַם עַיִן מֵאָז שְׁעוֹת אַחַר־הַצָהֳרַיִם שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל. הָיָה עָלָיו לִדְאֹג לִמְכוֹנִית – שֶׁתַּסִיעַ אֶת כָּל הַכֵּלִים הַנְחוּצִים – חֲבָלִים וִיתֵדוֹת וּמְחִיצוֹת וּשְׁאָר אֲבִיזָרִים – מִבְּעוֹד בֹּקֶר אֶל שְׂפַת־הַיָם; וְאִתָּהּ גַם אֹכֶל וּמַשְׁקֶה לָרוֹעִים לְכָל הַיוֹם; וְעַל כָּל אֵלֶה צָרִיךְ הָיָה לְגַיֵס כַּמָה רוֹעִים־מִתְנַדְבִים לְיוֹם אֶחָד, וְעוֹד וְעוֹד…
וְלִפְנוֹת־בֹּקֶר הָיָה הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּא לַדִיר. וְהוּא שֶׁרָץ לְהָעִיר אֶת הָאֲחֵרִים, שֶׁכַּמוּבָן, שָׁכְחוּ לָקוּם… הוּא הָיָה מְנַהֵם, תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה:
“חֹסֶר אַחֲרָיוּת שֶׁכָּזֶה! אִם לֹא יְכוֹלִים לְהִתְעוֹרֵר בַּזְמַן – אָז לֹא הוֹלְכִים לִישֹׁן!”
וְאַחַר־כָּךְ, בְּעֵת הַמַסָע, הָיָה עָלָיו לְחַפֵּשׂ שְׁבִילִים בְּתוֹךְ הַשָׂדוֹת הַמְעֻבָּדִים, כְּדֵי שֶׁהַצֹאן לֹא יַעֲלוּ אָבָק, וּלְהִזָהֵר בְּשֶׁבַע עֵינַיִם – שֶׁלֹא לִפְרֹץ לִשְׂדוֹת זָרִים וְלֹא לְקַצֵץ בִּנְטִיעוֹת צְעִירוֹת. וְלַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי הַהוֹמֶה מִתְּנוּעַת מְכוֹנִיוֹת הַדוֹהֲרוֹת כִּמְטֹרָפוֹת – גַם זוֹ מְלָאכָה לֹא קַלָּה כְּלָל! וּבְיִחוּד, כְּשֶׁמְדֻבָּר בַּ“בְּהֵמָה הַטִפְּשִׁית בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי מַכִּיר”, – כְּמוֹ שֶׁאוֹהֵב הָיָה לוֹמַר.
וּבַהַפְסָקוֹת הַקְצָרוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַיוֹם הָאָרֹךְ וְהַחַם הַזֶה, הָיָה יוֹנָתָן מְרַכֵּז־הַדִּיר שׁוֹקֵד לְהַלְהִיב אֶת כָּל הָרוֹעִים, לְעוֹדֵד אֶת רוּחַ הַנֶחְשָׁלִים, וּלְהָפִיחַ תִּקְוָה בְּלֵב הַמְפַקְפְּקִים.
“הִנֵה הִנֵה, כְּבָר גוֹמְרִים!” הָיָה אוֹמֵר “הַבִּיטוּ אֵיזֶה פִּיקְנִיק נֶחְמָד! לֹא? יָם וָשֶׁמֶשׁ וַאֲוִיר צַח!…”
וְגַם כְּשֶׁלֹא הִצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת חִיוּךְ עַל הַשְׂפָתַיִם – לֹא הִתְיָאֵשׁ. הָיָה מוֹזֵג לִימוֹנָדָה קָרָה לַצְמֵאִים, וְאוֹמֵר:
“שְׁתוּ חֶבְרֶ’ה, שְׁתוּ! אֲנִי חַיָב לְהַחֲזִיר כַּד רֵיק הַבַּיְתָה!…”
אֲבָל הַעֲמָדַת־הַפָּנִים שֶׁל הַכְּבָשִׂים בָּעִנְיַן הַשְׂחִיָה – הָיְתָה מַמָשׁ מַפְלִיאָה! צְרִיחוֹת וּבְעִיטוֹת וּפַחַד נוֹרָא בְּעֵינֵיהֶן הַמִתְגַלְגְלוֹת! הֵן הָיוּ תּוֹקְעוֹת אַרְבַּע טְלָפַיִם בַּחוֹל, מַמָשׁ כְּמוֹ עֳגָנִים, וּמְסָרְבוֹת לָזוּז. וְאַחַר־כָּךְ, עִם הַטִפּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, – הָיוּ שׁוֹאֲגוֹת מֵרֹב פַּחַד. אֲבָל קְצָת עָמֹק יוֹתֵר, בְּמָקוֹם שֶׁלֹא יָכְלוּ כְּבָר לַעֲמֹד, הָיוּ מְשַׁנוֹת בְּבַת־אַחַת אֶת נָהֳגָן. בִּן־רֶגַע נֶהְפְכוּ לְשַׂחְיָנִיוֹת מְעֻלוֹת! וּבִתְנוּפוֹת חֲזָקוֹת שֶׁל אַרְבַּע רַגְלֵיהֶן מִתַּחַת לַמַיִם – הָיוּ חוֹתְרוֹת בִּמְהִירוּת אֶל הַחוֹף…
וְעַל הַחוֹף הָיוּ עוֹמְדוֹת כְּמִסְכֵּנוֹת, מְנַעֲרוֹת אֶת צַמְרָן הָרָטֹב, מַרְעִידוֹת בְּכָל גוּפָן וּמַזוֹת רְסִיסֵי־מַיִם לְכָל עֵבֶר. וְאַחֲרֵי רֶגַע, כְּאִלוּ שָׁכְחוּ אֶת כָּל הָעִנְיָן, הָיוּ מִצְטָרְפוֹת בַּאֲדִישׁוּת לְאַחְיוֹתֵיהֶן הַמִשְׁתַּזְפוֹת עַל הַחוֹף – וְלוֹחֲכוֹת לַהֲנָאָתָן מִן הֶחָצִיר הַמְפֻזָר לִפְנֵיהֶן. הָיוּ מְרִימוֹת רֹאשָׁן, וְתוֹךְ הַעֲלָאַת־גֵרָה אִטִית וְרוֹגַעַת, הָיוּ נוֹשְׂאוֹת מַבָּט אָדִישׁ אֶל חַבְרוֹתֵיהֶן הַמְפַרְפְּרוֹת עֲדַיִן בַּמַיִם, וְעַל פְּנֵיהֶן הָרְחוּצִים נְסוּכָה הַבָּעָה שֶׁל “הַבַּהֲמִיוּת הַטִפְּשִׁית בְּהִתְגַלְמוּתָהּ” – כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר יוֹנָתָן.
אֲבָל צְבִי, הָרוֹעֶה הַוָתִיק, הָיָה לוֹ מִנְהָג אַחֵר עִם הַכְּבָשִׂים. צְבִי מַמָשׁ אָהַב אוֹתָן. דִבּוּרוֹ אֲלֵיהֶן דִבּוּר רַךְ וְעֵינָיו עֵינַיִם מְבִינוֹת. וְתָמִיד הוּא מִתְנַצֵל בִּגְלָלָן… וְתָמִיד הוּא מוֹכִיחַ, לְכָל מִי שֶׁמוּכָן לְהַקְשִׁיב – שֶׁהַכִּבְשָׂה הַקְטַנָה הַזֹאת יֵשׁ בָּהּ דַוְקָא יוֹתֵר שֵׂכֶל – מֵאֲשֶׁר בַּבְּהֵמוֹת הַגְדוֹלוֹת… וְהוּא לֹא פֵּרֵשׂ לְמִי בְּדִיוּק הִתְכַּוֵן…
הוּא הָיָה קוֹרֵא לַצֹאן בְּדֶרֶךְ מְיֻחֶדֶת מִשֶׁלוֹ. כְּאִלוּ מִתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶן, כְּאִלוּ מְבַקֵשׁ מֵהֶן. וְאַחַר־כָּךְ מַפְצִיר בָּהֶן. הַצִפְצוּפִים וְהַשְׁרִיקוֹת וּפִסְפּוּסֵי־הַשְׂפָתַיִם שֶׁלוֹ – לִפְעָמִים הֵם נוֹזְפִים וּמוֹכִיחִים – וְלִפְעָמִים הֵם מְפַיְסִים וְסַלְחָנִים.
“תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָהֶן, אָז הֵן יָבִינוּ…” הָיָה אוֹמֵר.
וְהוּא לֹא הָיָה גוֹרֵר אוֹתָן לַמַיִם בְּכֹחַ! כָּכָה, הֲפוּכוֹת עַל גַבָּן וְצוֹרְחוֹת בְּקוֹל, וְרַגְלֵיהֶן בּוֹעֲטוֹת בִּפְרָאוּת בָּאֲוִיר הָרֵיק! לֹא! – הוּא הָיָה מְפַתֶּה אוֹתָן לָבוֹא אַחֲרָיו, הָיָה מְדַבֵּר עַל לִבָּן הַבַּהֲמִי, הִנֵה כָּכָה:
“הַיָם הוּא טוֹב וּבָרִיא בִּשְׁבִילֵךְ! אַדְרַבָּא, תִּתְנַקִי פַּעַם בְּשָׁנָה, זֶה לֹא יַזִיק לָךְ!”
וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר, הָיָה מְלַטֵף אוֹתָן בְּצַוָארָן.
“תִּרְאִי, תִּרְאִי, כַּמָה לְבָנוֹת יוֹצְאוֹת אַחְיוֹתַיִךְ הַכְּבָשִׂים מִן הָרַחֲצָה! וְכַמָה הַחוֹל חַם וְנָעִים לִרְבִיצָה! וְכַמָה טָעִים הֶחָצִיר אַחֲרֵי טַעַם מֵי־הַמֶלַח הַצוֹרְבִים! בּוֹאִי, אַל תִּתְעַקְשִׁי!…”
כָּךְ הָיָה מְפַתָּה אוֹתָן בְּסַבְלָנוּת רַבָּה וּבְאֹרֶךְ־רוּחַ לְלֹא גְבוּל.
וּמְעַנְיֵן שֶׁהֵן הָיוּ הוֹלְכוֹת אַחֲרָיו, וְנַעֲנוֹת לְשִׁדוּלָיו עַד, עַד… שֶׁלֹא הִתְעַקְשׁוּ… וְאָז הָיָה תּוֹפֵס אוֹתָן בְּכֹחַ וְרוֹחֵץ אוֹתָן בְּעַל־כָּרְחָן! הָיָה מְיַשֵׁר אֶת קִמְטֵי־הָעוֹר שֶׁהַלִכְלוּךְ וְהַשֻׁמָן הִצְטַבְּרוּ בָּהֶם, מְפַשְׁפֵּשׁ בְּתוֹךְ אָזְנֵיהֶן וּמוֹעֵךְ בְּצִפֹּרֶן חַדָה קַרְצִיוֹת חֲצוּפוֹת וּתְפוּחוֹת־כָּרֵס, וּמְנַקֶה אֲפִילוּ אֶת קְצוֹת טַלְפֵיהֶן…
“מַה יֵשׁ? פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה – אָז שֶׁיִהְיֶה לְפָחוֹת נָקִי!” הָיָה מַכְרִיז בְּאָזְנֵי הַצֹאן כְּאִלוּ לְהִצְטַדֵק עַל טִפּוּלוֹ הַיְסוֹדִי וְהַמָסוּר.
כָּזֶה הָיָה צְבִי הָרוֹעֶה וְזֶה הָיָה מִנְהָגוֹ הָרַךְ עִם הַצֹאן. וְהָיוּ עוֹד רוֹעִים וְגַם הֵם נָהֲגוּ עִם הַצֹאן כָּל אֶחָד בְּדַרְכּוֹ…
לִפְנוֹת־עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר הַשֶׁמֶשׁ כְּבָר הֵחֵלָה לִצְלֹל אֶל הַיָם, רָחוֹק בָּאֹפֶק הַמַאֲדִים – תָּמַה מְלֶאכֶת הָרְחִיצָה הַשְׁנָתִית. עַכְשָׁו טָבְלוּ הָרוֹעִים עַצְמָם – טְבִילָה אַחֲרוֹנָה – בַּמַיִם הַחֲמִימִים. קְצָת שָׂחוּ וּקְצָת צָלְלוּ, וְאַחַר־כָּךְ יָצְאוּ אֶל הַחוֹף. הָרוֹעִים הַמִתְנַדְבִים, שֶׁהָיוּ עֲיֵפִים עַד מָוֶת, וְנָפְלוּ מַמָשׁ מֵרַגְלֵיהֶם, הֶעֱמִיסוּ אֶת כָּל הַצִיוּד עַל הַמְכוֹנִית וְנָסְעוּ מִיָד הַבַּיְתָה – מִבְּלִי שֶׁיִתְנַגְבוּ אֲפִילוּ…
עַל הַחוֹל הָרַךְ וְהַלָבָן הֵחֵלוּ לְהִתְרוֹצֵץ סַרְטְנֵי־הַחוֹל הַזְרִיזִים, וּבִמְרוּצָתָם הַחֲפוּזָה אֲפִילוּ הִפְחִידוּ אֶת הַכְּבָשִׂים… וְאָז הֵחֵל הַמַסָע הַמְיַגֵעַ הַבַּיְתָה – דֶרֶךְ הַשִׂיחִים וְהַשָׂדוֹת שֶׁכְּבָר עָבַרְנוּ בָּהֶם בַּבֹּקֶר. וּבֵין צוקי־הַכֻּרְכַּר, שֶׁהַכְּבָשִׂים פּוֹסְעוֹת בָּהֶם בִּזְהִירוּת, כְּאִלוּ הֵן מַרְגִּישׁוֹת בְּחוּשׁ – כַּמָּה קַל כָּאן לְהִשָׁמֵט בַּמִדְרוֹן וּלְהִתְגַלְגֵל לְמַטָה, עַל הַחוֹף, בְּרִסוּק אֵבָרִים…
וְאַחַר־כָּךְ נִמְשָׁךְ הַשְׁבִיל דֶרֶךְ שְׂדוֹת־תִּלְתָּן רֵיחָנִיִים וּפַרְדֵסִים יְרֻקִים וּמֻשְׁקִים הֵיטֵב… הַכְּבָשִׂים הָיוּ עֲיֵפוֹת, עַצְבָּנִיוֹת וְנִרְגָזוֹת. הֵן נִבְהֲלוּ בַּהֲלַת־פִּתְאֹם מִכָּל לְטָאָה עוֹבֶרֶת וּמִכָּל פִּסַת־נְיָר דַקָה, שֶׁהָרוּחַ הָיְתָה מְעִיפָה עַל פְּנֵיהֶן. אֲבָל הָיוּ נְקִיוֹת וְצָחוֹת! כְּמוֹ אַחֲרֵי גֶשֶׁם רִאשׁוֹן… וְצַמְרָן הַשָׁטוּף הָיָה רַךְ וְנָעִים לְמַגָע… וְהֵן נִרְאוּ כְּמוֹ נָהָר לָבָן וּבָהִיר, הַזוֹרֵם וּמִתְנוֹעֵעַ, כַּאֲשֶׁר הִתְנַהֲלוּ רֹאשׁ אַחֲרֵי אַלְיָה, בַּשְׁבִיל הַצַר, בְּתוֹךְ הָאַפְלוּלִית הַיוֹרֶדֶת עַל הָאָרֶץ…
הַמַעֲשֶׂה שֶׁאוֹתוֹ אֲסַפֵּר לָכֶם קָרָה בְּיוֹם אָבִיב נָאֶה בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח. וְאוּלַי מַמָשׁ עֶרֶב חַג־הַפֶּסַח. שָׁנִים רַבּוֹת כְּבָר חָלְפוּ מֵאוֹתוֹ הַיוֹם וְאֵינֶנִי יָכוֹל לְהִזָכֵר, מָתַי בְּדִיוּק אֵרַע הַמַעֲשֶׂה. אֲבָל הָבָה נֹאמַר שֶׁעֵת פְּרִיחַת סֵיפַן־הַתְּבוּאָה הָיְתָה זוֹ. וּבַבִּצוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁיְדֵי אָדָם חַמְדָנִיוֹת לֹא הִשִׂיגוּהוּ – פָּרַח סַחְלַב הַבִּצוֹת הַנֶהְדָר. בַּשָׁמַיִם הָאֲבִיבִיִים חָלְפוּ הַלְהָקוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַחֲסִידוֹת הַלְבָנוֹת, וּלְמַטָה, בֵּין הָעֲשָׂבִים קִנְנוּ הַשַׂלְוִים. וּבְכֵן, בֹּקֶר אֶחָד, אֲבִיבִי וְנָאֶה, מִיָד לְאַחַר חֲלִיבַת־הַבֹּקֶר, יָצָא רְאוּבֵן הָרוֹעֶה עִם הָעֵדֶר אֶל הַמִרְעֶה. הַשָׁמַיִם הָיוּ בְּהִירִים וְהַמִרְעֶה רַעֲנָן וְהַיוֹם מַבְטִיחַ רַק טוֹבוֹת – כְּפִי שֶׁמַבְטִיחִים תָּמִיד יְמֵי הָאָבִיב הַבְּהִירִים וְהַנָאִים…
רְאוּבֵן הָיָה רוֹעֶה חָדָשׁ, כִּמְעַט טִירוֹן. אֲבָל כְּבָשִׂים אָהַב כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת. לֹא־מִזְמַן שָׁב מִשֵׁרוּתוֹ בַּצָבָא וְהוּא הָיָה מְאֻשָׁר לַחֲזֹר אֶל הַצֹאן וְאֶל הַדִיר, אֶל חֲבוּרַת הָרוֹעִים הָעַלִיזָה וְלִמְלֶאכֶת הָרְעִיָה שֶׁכֹּה אָהַב. גַם בַּיָמִים הָאֲרֻכִּים וְהַקָשִׁים שֶׁשֵׁרֵת בַּצָבָא הָיָה מוֹצֵא לוֹ מִדֵי זְמַן שַׁבָּת פְּנוּיָה וְהָיָה בָּא אֶל הַדִיר. חוֹלֵב קְצָת, מְהַלֵךְ קְצָת בֵּין הַכְּבָשִׂים, מְפַנֵק אֶת אֲהוּבָיו הַטְלָאִים הָרַכִּים וּמְשַׂחֵק עִם הָאֵילִים שֶׁתָּמִיד הֵם נִרְגָנִים וְנַגְחָנִיִים. וְאִם רַק הִסַחְתָּ דַעְתְּךָ מֵהֶם – וְלוּ לְרֶגַע קָט – מִיָד הֵם מִתְנַפְּלִים! וְעוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהַזְהִירְךָ: הִשָׁמֶר לְךָ! – וּכְבָר בָּא הָאַיִל הַנַגְחָן מֵאֲחוֹרֶיךָ בִּשְׁעָטָה וְתָקַע בַּאֲחוֹרֶיךָ וְהֶעִיפְךָ הַרְחֵק מִחוּץ לַגָדֵר!… אוֹ אִם לֹא נִזְהַרְתָּ – הִדְבִּיקְךָ בְּכֹחַ אֵימְתָנִי – יָשָׁר אֶל הַקִיר!…
“חֲמוּדִים שֶׁלִי! מְתוּקִים שֶׁלִי!” הָיָה רְאוּבֵן מְלַחֵשׁ בְּאַהֲבָה בְּאָזְנֵי הַטְלָאִים. מְחַבֵּק אוֹתָם וּמְצַיֵץ לָהֶם צִיוּצֵי־חִבָּה עַלִיזִים בִּשְׂפָתָיו.
בְּשׁוּבוֹ אֶל הַמֶשֶׁק בָּחַר כַּמוּבָן בַּעֲבוֹדַת־הַצֹאן, וְהַיוֹם – אִלוּ שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ – לֹא הָיָה מַחֲלִיף אוֹתָהּ בְּשׁוּם עֲבוֹדָה אַחֶרֶת!
בְּהַשְׁכָּמַת־הַבֹּקֶר, וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר עוֹד בְּחֶשְׁכַת הָאַשְׁמֹרֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַלַיְלָה, הָיָה מַשְׁכִּים אֶל הַדִיר, וּלְאַחַר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה כּוֹס שֶׁל קָפֶה מַהְבִּיל וְרֵיחָנִי, הָיָה חוֹלֵב אֶת הַכְּבָשִׂים. הָיָה מְחַלֵק לָהֶן אֹכֶל, עוֹשֶׂה סֵדֶר בַּמִכְלָאוֹת לְאַחַר הַלַיְלָה, סוֹעֵד אֲרוּחַת־בֹּקֶר עֲסִיסִית – וְיוֹצֵא אֶל הַמִרְעֶה עַד שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם.
עִם צָהֳרַיִם, כְּשֶׁהַחֹם גָבַר וְהַכְּבָשִׂים כְּבָר לָחֲכוּ דֵי־שָׂבְעָן מִן הַמִרְעֶה הַיָרֹק וְהָרַעֲנָן, יָרַד רְאוּבֵן וְאַחֲרָיו כָּל הָעֵדֶר – אֶל הַנַחַל. לְחַפֵּשׂ בּוֹ חוֹף רָדוּד שֶׁהַכְּבָשִׂים יוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב עַד שְׂפַת־הַמַיִם וְלִשְׁתּוֹת מִמֵי־הַנַחַל עַד שֶׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת צִמְאוֹנָן. אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁקָה אֶת הַצֹאן לִרְוָיָה, הִרְבִּיץ רְאוּבֵן אֶת הָעֵדֶר לִמְנוּחַת־צָהֳרַיִם, הַמְחַיָה נְפָשׁוֹת. וְאָמְנָם, אַחֲרֵי הַמְנוּחָה הֵקִיצוּ הַכְּבָשִׂים רְעֵבוֹת וְשׁוֹחֲרוֹת־יֶרֶק כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּבֹּקֶר, עִם צֵאתָן אֶל הַמִרְעֶה.
וְאָז בָּא גִיוֹרָא לְהַחֲלִיפוֹ. רָכוּב עַל טְרַקְטוֹר יָשָׁן וּקְצָת חוֹרֵק. גִיוֹרָא שָׁאַל:
“מַה נִשְׁמַע, רְאוּבֵן?”
וּרְאוּבֵן אָמַר: “הַכֹּל בְּסֵדֶר, גִיוֹרָא. מַה נִשְׁמַע בַּבַּיִת?”
וְגִיוֹרָא אָמַר: “בְּסֵדֶר בְּסֵדֶר. אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר”.
וּרְאוּבֵן שֶׁלֹּא כָּל־כָּךְ סָמַךְ עָלָיו – כֵּיוָן שֶׁגִיוֹרָא לֹא הָיָה רוֹעֶה קָבוּעַ אֶלָא רַק רוֹעֶה־מַחֲלִיף שֶׁבָּא לַעֲזֹר לָרוֹעִים “לַעֲבֹר אֶת הַשָׁנָה” – אָמַר:
“בְּסֵדֶר, רַק נַעֲבֹר פֹּה אֶת הַתְּעָלָה הַזוֹ, וְאָז אֶחֱזֹר”.
גִיוֹרָא הָיָה מַסְגֵר וְקִוָה מְאֹד לַחֲזֹר אֶל עֲבוֹדַת־הַמַסְגֵרוּת שֶׁאוֹתָהּ אָהַב. אֲבָל הוּא אָהַב אֶת הַצֹאן, נָהַג אִתָּן יָפֶה, וּמָצָא אִתָּן “לָשׁוֹן מְשֻׁתֶּפֶת”, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רְאוּבֵן.
עִנְיַן הַתְּעָלָה הָיָה בֶּאֱמֶת עִנְיַן פָּעוּט וּרְאוּבֵן הָיָה בָּטוּחַ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ דַקוֹת סְפוּרוֹת יוּכַל לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הָעֵדֶר מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָׁם אֶל שְׂדוֹת־מִרְעֶה חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא נֻצְלוּ עֲדַיִן.
אֲבָל כָּאן קָרְתָה תַּקָלָה בִּלְתִּי־צְפוּיָה וּמַרְגִיזָה נוֹרָא. וְהָאֱמֶת – שֶׁנִסְתַּיְמָה בְּנֵס! רְאוּבֵן מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הָעֵדֶר וּבְכַמָה צְעָדִים קַלִילִים צָלַח אֶת הַתְּעָלָה וְעָלָה בְּצִדָהּ הַשֵׁנִי. הוּא אֲפִילוּ לֹא הֵצִיץ לַאֲחוֹרָיו – עַד שֶׁעָלְתָה בְּאָזְנָיו קְרִיאַת־הָאֵימִים שֶׁל כְּבָשִׂים מְבֹהָלוֹת, וְהוּא הֵסֵב עֵינָיו בִּמְהִירוּת וְרָץ אֶל הַתְּעָלָה – לִרְאוֹת מַה מִתְרַחֵשׁ.
הַמַצָב הָיָה מְסֻבָּךְ וְכִמְעַט לְלֹא מוֹצָא! קְבוּצָה אַחַת, וּבָהּ הַכְּבָשִׂים הַנוֹעָזוֹת וְהָאַמִיצוֹת הַנִדְחָפוֹת תָּמִיד קָדִימָה, כְּבָר הָיְתָה מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה, וְהַצֹאן הֵחֵלוּ לְחַפֵּשׂ לָהֶן עֲשָׂבִים טְעִימִים לְאָכְלָה. הַקְבוּצָה הַשְׁנִיָה, וּבָהּ רֻבּוֹ שֶׁל הָעֵדֶר: כְּבָשִׂים עַצְלָנִיוֹת וְהַסְסָנִיוֹת, חַשְׁשָׁנִיוֹת וּסְתָם מִשְׂתָּרְכוֹת, נִגְרָרוֹת וּפַגְרָנִיוֹת – עָמְדָה עַל חוֹף הַתְּעָלָה שֶׁמִנֶגֶד, מְסָרֶבֶת לָזוּז, וְגִיוֹרָא מִתְרוֹצֵץ הַרְחֵק מֵאָחוֹר, מְזָרֵז אוֹתָן מִבְּלִי לִרְאוֹת בִּכְלָל מַה מִתְרַחֵשׁ לְפָנִים.
וְהָיְתָה עוֹד הַקְבוּצָה הַשְׁלִישִׁית שֶׁבַּתָּוֶךְ. כְּאַרְבָּעִים כְּבָשִׂים שֶׁכְּבָר קָפְצוּ לַתְּעָלָה כְּדֵי לַחֲצוֹת אוֹתָהּ, וּלְהַמְשִׁיךְ אַחַר הָרוֹעֶה – אֲבָל אֲבוֹי! – הַבֹּץ הַבּוֹגְדָנִי נֶהְפַּךְ לְמַדְמֵנָה טוֹבְעָנִית – וְהֵן הֵחֵלוּ לִטְבֹּעַ בְּתוֹכָהּ!… אִלוּ הָיוּ קְצָת יוֹתֵר חֲכָמוֹת – הָיוּ מַפְסִיקוֹת כָּל פְּעִילוּת בָּרֶגַע שֶׁנִתְקְעוּ. אֲבָל כַּיָדוּעַ – הֵן אֵינָן חֲכָמוֹת! לָכֵן הֵחֵלוּ לְהִתְאַמֵץ בְּכָל כֹּחָן כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִן הַבֹּץ!… אַךְ כָּל תְּנוּעָה שֶׁעָשׂוּ – הִשְׁקִיעָתַן עָמֹק יוֹתֵר, וְהָיוּ בֵּינֵיהֶן שֶׁהַבֹּץ כְּבָר כִּסָה אֶת כָּל גוּפָן וְרַק רֹאשָׁן וְאָזְנֵיהֶן הַמִדַלְדְלוֹת נִשְׁאֲרוּ מֵעָלָיו.
“הוֹ גִיוֹרָא! מַהֵר, מַהֵר!” צָעַק רְאוּבֵן מְבֹהָל כֻּלּוֹ, כְּשֶׁרָאָה אֶת הַחִזָיוֹן הַזֶה “צָרִיךְ לְהַצִיל! צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ!…”
אֲבָל צַעֲקוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן לֹא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהוֹעִיל. הַכְּבָשִׂים הָיוּ שְׁקוּעוֹת בַּבֹּץ וְנִרְאָה בָּרוּר, שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנָן הַטוֹב הֵן טוֹבְעוֹת… מַאֲמַצֵיהֶן לַעֲלוֹת מִן הַבֹּץ הָיוּ גְדוֹלִים – וּבְכָל זֹאת הָלַךְ מַצָבָן וָרַע.
“אוֹי, הֵן מַמָשׁ טוֹבְעוֹת!” צָעַק רְאוּבֵן בְּמַר יֵאוּשׁוֹ, זָרַק מֵעָלָיו אֶת נְעָלָיו, הִפְשִׁיל מִכְנָסָיו וְקָפַץ יָשָׁר לְתוֹךְ הַבֹּץ.
“אֲנִי מֻכְרָח לְהַצִיל אוֹתָן!” קָרָא רְאוּבֵן אֶל עַצְמוֹ “אֲנִי מֻכְרָח, אֲנִי מֻכְרָח”.
אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁיַתְחִיל בְּהַצָלָה – הֵחֵל הוּא עַצְמוֹ לִטְבֹּעַ… וְהַבֹּץ הִתְחִיל לְכַסוֹת גַּם אוֹתוֹ…
“שְׁכַב וְאַל תָּזוּז! עַל הַבֶּטֶן, לֹא עַל הַגַב!” צָעַק אֵלָיו גִיוֹרָא שֶׁהִגִיעַ בֵּינָתַיִם בְּרִיצָה אֶל שְׂפַת־הַתְּעָלָה כְּדֵי לִרְאוֹת מַדוּעַ הָעֵדֶר אֵינוֹ מִתְקַדֵם.
“אַל תִּתְנוֹעֵעַ וְאַל תָּזוּז! אַחֶרֶת תִּטְבַּע גַם אַתָּה!…”
וְהַכְּבָשִׂים עוֹמְדוֹת עַל שְׂפַת־הַתְּעָלָה, מִזֶה וּמִזֶה, מִתְגוֹדְדוֹת וְגוֹעוֹת וְצוֹפוֹת בַּמַחֲזֶה. “אֲנִי אֶזְרֹק אֵלֶיךָ חֶבֶל, וְאֶגְרֹר אוֹתְךָ עִם הַטְרַקְטוֹר!…” צָעַק גִיוֹרָא. וְזֶה הָיָה בֶּאֱמֶת רַעְיוֹן נִפְלָא. רְאוּבֵן כָּרַךְ סְבִיב גוּפוֹ אֶת הַחֶבֶל, פַּעַם וּפַעֲמַיִם, וְקָשַׁר בּוֹ כַּמָה קְשָׁרִים לְבִטָחוֹן, וְאַחַר־כָּךְ סִמֵן לְגִיוֹרָא:
“סַע!”
וְגִיוֹרָא הִסִיעַ אֶת הַטְרַקְטוֹר לְאִטוֹ־לְאִטוֹ עַד שֶׁהַחֶבֶל נִמְתַּח כְּמוֹ מֵיתָר. וְאָז הֵחֵל רְאוּבֵן לְהַחֲלִיק וְלִגְלֹשׁ עַל הַבֹּץ. בִּשְׁכִיבָה, בְּפִשׁוּט אֵבָרִים, בְּיָדַיִם לִצְדָדִין כְּאִלוּ הָיָה מַחְלִיק עַל קֶרַח אוֹ עַל רִצְפָּה חֲלָקָה…
“עֲצוֹר!” קָרָא רְאוּבֵן “שְׁמַע, זֶה רַעְיוֹן! הָבָה נְחַלֵץ כָּכָה אֶת כָּל הַכְּבָשִׂים הַטְבוּעוֹת!…”
וְזֶה הָיָה בֶּאֱמֶת רַעְיוֹן מֻצְלָח! וְהוּא הֵעִיד כְּמֵאָה עֵדִים שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לֹא חָדַל לְתַחְבֵּל תַּחְבּוּלוֹת – אֲפִילוּ כְּשֶׁהָיָה שָׂרוּעַ עַל הַבֹּץ…
אַחַר כָּךְ, לְאַט, צַעַד אַחַר צַעַד, בִּזְהִירוּת רַבָּה, כְּשֶׁהַחֶבֶל קָשׁוּר תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו, הִגִּיעַ רְאוּבֵן אֶל הַכִּבְשָׂה הָרִאשׁוֹנָה. הוּא הִתִּיר מֵעַצְמוֹ אֶת הַחֶבֶל – וְכָרַך אוֹתוֹ סְבִיב גוּפָהּ. אַחַר כָּךְ סִמֵן לְגִיוֹרָא, בְּזָקְפוֹ אֶת אֲגוּדָלוֹ, וְצָעַק:
“סַע, גִיוֹרָא! אֲבָל בְּחַיֶיךָ, בְּרַחְמָנוּת!”
וְגִיוֹרָא הִסִיעַ שׁוּב אֶת הַטְרַקְטוֹר בְּרַחְמָנוּת וּבַעֲדִינוּת – כְּמוֹ שֶׁרְאוּבֵן בִּקֵשׁ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַכִּבְשָׂה הֵחֵלָה נִמְשֶׁכֶת לְאָחוֹר בְּתוֹךְ הַבֹּץ כְּאִלוּ מִכֹּחַ עַצְמָהּ! הִיא הָיְתָה כֹּה מֻפְתַּעַת מִ“נְסִיעָתָהּ” אֲחוֹרַנִית, עַד שֶׁפָּתְחָה בְּסִדְרַת גְעִיוֹת וּצְוָחוֹת נִרְגָשׁוֹת, שֶׁקָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין אִם שֶׁל שִׂמְחָה הֵן אוֹ שֶׁל פַּחַד… הַטְרַקְטוֹר גָרַר אוֹתָהּ עַד לִשְׂפַת־הַתְּעָלָה וְאָז עָצַר גִיוֹרָא וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ אֶל הַחוֹף בְּכַמָה מְשִׁיכוֹת חֲזָקוֹת. זוֹ לֹא הָיְתָה כִּבְשָׂה! זֶה הָיָה כַּדוּר שֶׁל בֹּץ! מַמָשׁ גוּשׁ שֶׁל בֹּץ מְנַטֵף – הַצוֹרֵחַ “מֶה־מֶה!..”
הִיא נָפְלָה בִּמְקוֹם עָמְדָהּ, כִּי לֹא הָיָה לָהּ כֹּחַ לְהָנִיד אֲפִילוּ אֶצְבַּע קְטַנָה.
“אֵין דָבָר”, אָמַר גִיוֹרָא “הִיא עוֹד תִּתְאוֹשֵׁשׁ!”
וּרְאוּבֵן מִתּוֹךְ הַבֹּץ קָרָא אֵלָיו:
“גִיוֹרָא, הַשְׁלֵךְ שׁוּב אֶת הַחֶבֶל!”
וְכָכָה, כֶּבֶשׂ אַחַר כֶּבֶשׂ, חֻלְצוּ כָּל הַכְּבָשִׂים הַטְבוּעוֹת. אַל תַּחַשְׁבוּ שֶׁלֹא הָיוּ בְּעָיוֹת! הַחֶבֶל דַוְקָא נִקְרַע כַּמָּה פְּעָמִים וּבְכָל פַּעַם הָיָה צָרִיךְ לְקַצֵר אוֹתוֹ – עַד שֶׁלְבַסוֹף כִּמְעַט וְלֹא הִסְפִּיק. וְהַטְרַקְטוֹר עַצְמוֹ נִכְנַס בּוֹ אֵיזֶה שֵׁד – וְהוּא הֵחֵל לְתַעְתֵּעַ בְּגִיוֹרָא, הַמַיִם שֶׁבִּמְנוֹעוֹ רָתְחוּ פִּתְאֹם וּמִתּוֹךְ הַפְּקָק זִנֵק זֶרֶם־קִיטוֹר מַפְחִיד וְשַׁרְקָנִי. וּמְנוֹף־הַהִלוּכִים גַם הוּא מֵאֵן מִשׁוּם־מָה לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ…
רְאוּבֵן עַצְמוֹ הָיָה מְנַטֵף כֻּלוֹ בֹּץ כְּשֶׁעָלָה לְבַסוֹף מִן הַתְּעָלָה. וְהוּא חֵרֵף וְגִדֵף בְּקוֹלוֹ הַצָרוּד כְּבָר מֵרֹב צְעָקוֹת:
“תְּעָלָה מְחֻרְבֶּנֶת! כְּבָשִׂים אֲרוּרוֹת! בֹּץ מְטֻנָף! אֵיךְ נָפַלְתִּי בַּפַּח הַזֶה!…”
בִּקְצוֹת־שְׂפָתָיו נִצְטַבֵּר רֹק וְהוּא מָחָה אוֹתוֹ בְּשַׁרְווּלוֹ. וּכְשֶׁהָיָה בָּרוּר שֶׁהַכֹּל כְּבָר בְּסֵדֶר, נוֹתְרָה רַק בְּעָיָה אַחַת לְפִתְרוֹן: כֵּיצַד לְאַחֵד אֶת שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעֵדֶר הַנִפְרָדִים, שֶׁהַתְּעָלָה הַבּוֹגְדָנִית חוֹצָה בֵּינֵיהֶם? רְאוּבֵן לָקַח אַחֲרָיו אֶת הַחֵלֶק הָאֶחָד וְגִיוֹרָא מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַחֵלֶק הָאַחֵר – וְהֵם הָלְכוּ אִישׁ וְעֶדְרוֹ מִשְׁנֵי צִדֵי הַנַחַל. וְהַנַחַל עוֹד הָיָה מָלֵא בְּמֵי־הַשִׁטְפוֹנוֹת הָאַחֲרוֹנִים, וְאֵינוֹ נִתָּן לִצְלִיחָה, וְעַד הַגֶשֶׁר הַגָדוֹל הַדֶרֶךְ עוֹד רַבָּה. וְהַטְרַקְטוֹר? מִי יִנְהַג אוֹתוֹ? אֲבָל גִיוֹרָא אָמַר:
“קֹדֶם כֹּל נַחֲזִיר אֶת הָעֵדֶר בְּשָׁלוֹם. – אַחַר כָּךְ נִדְאַג לַטְרַקְטוֹר!…”
וּבֶאֱמֶת, הַטְרַקְטוֹר הַמְיֻשָׁן אֲבָל הַנֶאֱמָן לֹא נִשְׁכַּח וְהוּבָא עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַיְלָה אֶל הַמוּסַךְ.
כָּכָה הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַנַחַל וּבֵין סִבְכֵי־הַסוּף שֶׁעַל גְדוֹתָיו כְּשֶׁהַצֹאן מֵחֲלִיפוֹת בֵּינֵיהֶן קְרִיאוֹת – מִגָדָה לְגָדָה. שֶׁמֶשׁ אַחַר־הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הַחַלָה יוֹרֶדֶת מַעֲרָבָה – אֶל בֵּין גִבְעוֹת־הַחוֹף הָרְחוֹקוֹת. וְצִפֳּרִים נָתְנוּ קוֹלָן בְּשִׁירֵי־עֶרֶב עֲרֵבִים. מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל צַבֵּי־מַיִם, שֶׁהָיוּ מִתְחַמְמִים לָהֶם לַהֲנָאָתָם עַל גַּבֵּי קְרָשִׁים סְחוּפִים הִטִילוּ עַצְמָם לַמַיִם בְּפִתְאוֹמִיוּת מְשַׁקְשֶׁקֶת! וְהַסוּפִיוֹת הִרְתִּיעוּ מַעְלָה וּמַטָּה אֶת טְלָאֵי־הַלֹבֶן הַמַזְהִירִים שֶׁעַל זַנְבוֹתֵיהֶן. זְמִירֵי־הַסוּף עֲדִינֵי־נוֹצָה וַאֲנָפוֹת מְצַעֲקוֹת – הִתְרוֹמְמוּ בְּהוּלוֹת מִן הַסְבַךְ כְּשֶׁקוֹל מִצְעָדָן הַכָּבֵד שֶׁל הַצֹאן הִפְתִּיעָן בְּמַחְבּוֹאָן. וּבְאֶמְצַע שִׁבֹּלֶת הַמַיִם – שִׁיְטוּ לָהֶן נוּטְרִיוֹת אֲרֻכּוֹת־שָׂפָם! הַצְפַרְדֵּעִים, וְיוֹתֵר מֵהֶן הַקַרְפָּדוֹת פָּתְחוּ בְּמַקְהֵלָה מְקַרְקֶרֶת הַמְבַשֶׂרֶת עֶרֶב מִתְקָרֵב וְאוּלַי גַם גֶשֶׁם קָרוֹב. וּבַחוֹרְשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת נָתְנוּ קוֹלָם הַתַּנִים – בִּילָלוֹת חַדוֹת וּקְטוּעוֹת. כֵּן, הָעֶרֶב כְּבָר קָרֵב! וְהַכְּבָשִׂים הָיוּ שְׂבֵעוֹת וַאֲפִילוּ לֹא נָגְעוּ בַּיֶרֶק שֶׁלְאֹרֶךְ הַדֶרֶךְ. בַּשָׁמַיִם הַמַאֲפִירִים חָצוּ לַהֲקוֹת שְׁחָפִים חַדֵי־מָעוֹף – אֶל חַנְיוֹנֵי הַלַיְלָה שֶׁלָהֶם, וּפֹה וָשָׁם כְּבָר הֻדְלְקוּ פָּנָסִים בַּיִשׁוּבִים הָרְחוֹקִים שֶׁעַל הָהָר.
כְּשֶׁהִגִיעַ הָעֵדֶר הַבַּיְתָה, כְּבָר הָיָה עֶרֶב מַמָשׁ. בַּדִיר דָלְקוּ הָאוֹרוֹת. כַּמָה רוֹעִים מֻדְאָגִים נִצְבוּ לְיַד הַשְׁעָרִים, וְשָׁאֲלוּ:
“מַה קָרָה?”
“מַה פֵּשֶׁר הָאִחוּר?”
“מַדוּעַ הַכְּבָשִׂים מְטֻנָפוֹת כָּל כָּךְ בְּבֹץ?”
הַבֹּץ שֶׁנִדְבַּק לְיָדָיו שֶׁל רְאוּבֵן הִתְיַבֵּשׁ וְהֵחֵל לְהִתְבַּקֵעַ. רְאוּבֵן הָלַךְ לִרְחֹץ יָדָיו בַּבֶּרֶז. בֵּינָתַיִם הֵעִיז גִיוֹרָא אֶת הַכְּבָשִׂים אֶל הַחֲצֵרוֹת, וְהִבְרִיחַ אֶת הַשְׁעָרִים בִּבְרִיחֵי־הַבַּרְזֶל הַכְּבֵדִים.
“בּוֹא רְאוּבֵן”, קָרָא גִיוֹרָא כְּשֶׁסִיֵם. “כְּבָר מְאֻחָר! בּוֹא, נֵלֵךְ לֶאֱכֹל!”
“כֵּן”, אָמַר רְאוּבֵן “כְּבָר מְאֻחָר. הַמַזָל שִׂחֵק לָנוּ הַיוֹם!”
הַכְּבָשִׂים נִתְרַבְּצוּ לָהֶן בַּחֲצֵרוֹת וּלְיַד הַשְׁקָתוֹת, וְהֶבֶל חַם וְרֵיחָנִי עָלָה מֵהֶן וַאֲפָפָן כְּמוֹ אֵד. הָרְחֵלוֹת שֶׁטָבְעוּ בַּבֹּץ הָיוּ עֲיֵפוֹת עַד מָוֶת וְכַמָה מֵהֶן הֵזִיזוּ בְּקֹשִׁי אֶת רַגְלֵיהֶן. הֵן רָבְצוּ לְיַד הַשְׁעָרִים מַמָשׁ, בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ נִכְנְסוּ. אֲפִילּוּ אֶל הַמַיִם לֹא הָיָה בְּכֹחָן לָגֶשֶׁת…
בַּמִזְרָח, מֵעַל גַגוֹת־הַמַתְבְּנִים – הֵחֵל הָרָקִיעַ לְהַחְוִיר. וְעוֹד מְעַט וְכַדוּר־יָרֵחַ הָאָדֹם יַעֲלֶה בִּשְׁמֵי־הַלַיְלָה הַבְּהִירִים. בְּהִלּוּךְ רוֹעִים כָּבֵד וְעָיֵף עָלוּ גִיוֹרָא וּרְאוּבֵן בַּשְׁבִיל אֶל חֲדַר־הָאֹכֶל, וְצִלְלֵיהֶם רָצִים לִפְנֵיהֶם.
בַּשָׂדוֹת הָאֲבִיבִיִם – שֶׁהֹאֲרוּ פִּתְאֹם בְּאוֹר־יָרֵחַ – פָּרְחוּ פִּרְחֵי סֵיפַן־הַתְּבוּאָה כִּכְתָמִים וְרֻדִים. וּבַבִּצוֹת בֵּין הַסְבָכִים, בְּמָקוֹם שֶׁיָדַיִם חַמְדָנִיוֹת לֹא הִשִׂיגוּהוּ – פָּרַח לוֹ סַחְלַב־הַבִּצוֹת הַלִילָכִי.
מִסִפּוּרֵי סָבָא יִצְחָק
בְּלֵיל חֹרֶף אֶחָד, סָמוּךְ־סָמוּךְ לְאַחַר הַיוֹרֶה, דָפַק שׁוֹמֵר־הַלַיְלָה עַל דַלְתִּי, לְהַעִירֵנִי לַעֲבוֹדַת הֶחָרִישׁ. גִשַׁשְׁתִּי בַּאֲפֵלָה לִמְצֹא אֶת נְעָלַי הַכְּבֵדוֹת וְאֶת בְּגָדַי הַחַמִים, שֶׁהֵכַנְתִּי לִי מִבְּעוֹד־עֶרֶב, וְנִכְנַסְתִּי אֶל הַמִטְבָּח לְהָכִין לִי אֶת אֲרוּחוֹתַי לְיוֹם־הֶחָרִישׁ הָאָרֹךְ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי, כַּמוּבָן, לְמַלֵא לִי קֻמְקוּם נָאֶה בְּתֵה מַהְבִּיל וּמְמֻתָּק. עֲבוֹדַת הֶחָרִישׁ, לְאַחַר הַיוֹרֶה, בַּאֲוִיר הַגְבָעוֹת הַטָהוֹר, אֵין כָּמוֹהָ יָפָה לְתֵאָבוֹן. וְאוֹי אוֹי לוֹ לַחוֹרֵשׁ שֶׁיִשְׁכַּח – וְלֹא יָכִין לוֹ אֶת מְזוֹנוֹ, וְלֹא יִדְאַג לְמַשְׁקֵהוּ.
לְסִכְכַת־הַטְרַקְטוֹרִים הִגַעְתִּי כְּשֶׁהָאֲפֵלָה בַּחוּץ עוֹד לֹא הִתְחִילָה לְהִתְבַּהֵר. בְּיָדַיִם אֲמוּנוֹת גִשַׁשְׁתִּי עַל פְּנֵי גוּפוֹ הַקַר שֶׁל הַטְרַקְטוֹר וּבְדַקְתִּיו הֵיטֵב: אִם יֵשׁ בַּמָנוֹעַ דֵי שֶׁמֶן; אִם יֵשׁ מַסְפִּיק מַיִם לְקֵרוּר; וְאִם מֵכַל הַדֶלֶק מָלֵא. לֹא־אַחַת נָפְלוּ חֲבֵרַי, הַחוֹרְשִׁים, בַּפַּח כְּשֶׁיָצְאוּ לְיוֹם־חָרִישׁ וְלֹא בָּדְקוּ כָּרָאוּי בְּטֶרֶם יְצִיאָה. לֹא־מְעַט עָגְמַת־נֶפֶשׁ נִגְרְמָה לָהֶם – וְהַטְרַקְטוֹר שָׁבַת! וְסֵרֵב לַעֲבֹד!
וְאַחַר כָּךְ שִׁפְשַׁפְתִּי כַּפּוֹתַי זוֹ בְּזוֹ בְּמֶרֶץ רַב. צָרִיךְ לְחַמֵם יָפֶה־יָפֶה אֶת הַיָדַיִם לִפְנֵי שֶׁנוֹטְלִים אֶת יָדִית הַ“מָנוּאֶלָה” וּמַתְחִילִים לְהַתְנִיעַ אֶת הַטְרַקְטוֹר. הַ“מָנוּאֶלָה” הַזוֹ, סַפַּחַת אֲרוּרָה, לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם הָיְתָה נוֹקֶמֶת בְּמַפְעִילֶיהָ נְקָמָה אַכְזָרִית. אִם לֹא הִקְפַּדְתָּ לְסוֹבְבָהּ כַּדָת וְכַדִין, הָיְתָה קוֹפֶצֶת לָהּ פִּתְאֹם – בְּאֶמְצַע הַסִבּוּב! – לְלֹא שׁוּם סִבָּה, וּמַכָּה בְּפַרְצוּפְךָ מַכָּה רַבָּה!… וּכְבָר הָיוּ מִקְרִים שֶׁמַכַּת “מָנוּאֶלָה”, שֶׁכָּזוֹ גַם שִׁבְּרָה שִׁנַיִם לִטְרַקְטוֹרָן־טִירוֹן; “מְנֻוָלָה”, הָיָה כִּנוּיָהּ בְּפִי אַנְשֵׁי־הַמוּסַךְ וְהַמְכוֹנָאִים:
“מְנֻוֶלֶת שֶׁכָּזוֹ! אַף פַּעַם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה צַד תְּזַנֵק עַל פָּנֶיךָ!…”
סוֹף־סוֹף הֵחֵל הַטְרַקְטוֹר לְטַרְטֵר בְּקוֹל מַחֲרִישׁ־אָזְנַיִם. וַאֲנִי עָלִיתִי עַל גַבּוֹ, וְהִסַעְתִּי אוֹתוֹ בַּחֲשֵׁכָה בְּהִלוּךְ אֲחוֹרִי, מִן הַסְכָכָה אֶל הַמַחְרֵשָׁה. שָׁם רָתַמְתִּי אֶל הַטְרַקְטוֹר אֶת הַמַחְרֵשָׁה הַגְדוֹלָה זוֹ בַּעֲלַת חֲמֵשֶׁת הַסַכִּינִים הַמַבְרִיקִים, זוֹ הַמִתְגַלְגֶלֶת עַל גַלְגַל־בַּרְזֶל גָדוֹל מִלְפָנִים, וְעַל גַלְגַלוֹן קָטָן שֶׁמֵאָחוֹר. וּבְדִמְדוּמֵי הַבֹּקֶר יָצָאתִי אֶל הַשָׂדוֹת.
מִשֶּׁהִפְצִיעַ אוֹר־הַבֹּקֶר, הִגַעְתִּי אֶל הַשָׂדֶה הַנֶחְרֶשֶׁת. הוֹרַדְתִּי אֶת לַהֲבֵי הַמַחְרֵשָׁה שֶׁתַּחֲרֹשׁ יָפֶה בַּתֶּלֶם, וּכְבָר עָמַדְתִּי לְהִכָּנֵס לַתֶּלֶם הָרִאשׁוֹן. וּפִתְאֹם, בְּמֶרְחָק שֶׁל כְּלוּם, מַמָשׁ צְעָדִים סְפוּרִים לְפָנַי, אֲנִי רוֹאֶה אַיָלָה חֲמוּדָה רוֹעָה לָהּ בַּשָׂדֶה וּמְלַחֶכֶת אֶת הָעֵשֶׂב הַנָמוּךְ. כַּמָה חֲמוּדָה הָיְתָה! חוּמָה־בְּהִירָה, וּזְנַבְנָבָהּ הַזָעִיר מַבְהִיק בְּלָבְנוֹ! לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהִתְאַפֵּק, עָצַרְתִּי בַּטְרַקְטוֹר, וּמִבְּלִי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה זִנַקְתִּי עָלֶיהָ לְתָפְסָהּ!… בַּתְּחִלָה נִדְהֲמָה הָאַיָלָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי קוֹפֵץ עָלֶיהָ כְּמוֹ מִן הַשָׁמַיִם. וְכִי אַשְׁמָתָהּ הִיא זוֹ שֶׁמֵרֹב עִסוּק בִּלְחִיכָה, לֹא חָשָׁה וְלֹא הִרְגִישָׁה בַּטְרַקְטוֹר הַמִתְקָרֵב? וְכִי אַשְׁמָתָהּ הִיא זוֹ שֶׁבְּבֹקֶר יָפֶה זֶה לֹא הִבְחִינָה בִּי, שֶׁאֲנִי בָּא אֵלֶיהָ בְּכַוָנוֹת־זָדוֹן? אַךְ מִיָד הִיא נִתְמַתְּחָה וְנִמְלְטָה מִמֶנִי! וַאֲנִי, רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ. קַלַת־רַגְלַיִם הָיְתָה! אַיֶלֶת־חֲמוּדוֹת! וּכְמוֹ רִחֲפָה בָּאֲוִיר בְּשָׁעָה שֶׁחָמְקָה מִמֶנִי. הַמֶרְחָק בֵּינֵינוּ הָלַךְ וְגָדֵל, וְכִמְעַט שֶׁהִתְיָאַשְׁתִּי כְּבָר מִלִתְפֹּס אוֹתָהּ. בַּרְחָנִית שֶׁכָּזוֹ קַפְצָנִית שֶׁכָּזוֹ! חִישׁ קַל נֶעֶלְמָה, וְאַתָּה – לֵךְ וּרְדֹף אֶת הָרוּחַ בַּשָׂדֶה!… וּפִתְאֹם נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי, כְּמוֹ בָּלְעָה אוֹתָהּ הָאֲדָמָה. וּבְעוֹד שְׁנִיָה, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ: – טְרַח, טַח, טְרַרַח!… קוֹל נְפִילָה עֲמֻקָה וְהִתְרַסְקוּת.
לֹא הִשְׁגִיחָה בְּבוֹר, הַמִסְכֵּנָה, וְנָפְלָה יָשָׁר אֶל תּוֹכוֹ. הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם וּמַכִּירִים אוֹתָם בּוֹרוֹת־הַמַיִם שֶׁמִימֵי הָעַרְבִים, אֵלֶה הַבּוֹרוֹת הַיְשָׁנִים שֶׁעֲדַיִן נִסְתָּרִים בְּתוֹךְ שְׂדוֹתֵינוּ; וּמִדֵי פַּעַם הֵם חוֹשְׂפִים אֶת לֹעֵיהֶם. וְאָז יֵשׁ לְהִזָהֵר מֵהֶם, וּלְהִשָׁמֵר הֵיטֵב־הֵיטֵב! קָרַבְתִּי בִּמְהִירוּת אֶל הַבּוֹר וְרָאִיתִי שֶׁהַבּוֹר – בּוֹר עָמֹק וְגָדוֹל. וְשָׁם, לְמַטָה, בְּתַחְתִּיתוֹ, רָאִיתִי גוּשׁ חוּם־בָּהִיר עוֹלֶה וְיוֹרֵד כְּמוֹ בְּאֵיזוֹ הִתְנַשְׁפוּת מְהִירָה.
“הֵן לֹא יִתָּכֵן שֶׁקָרָה לָהּ מַשֶׁהוּ רַע”, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי כְּנִבְהָל, וּכְבָר הִתְחָרַטְתִּי בְּלִבִּי עַל כָּל הָרְדִיפָה הַטִפְּשִׁית שֶׁעָרַכְתִּי אַחֲרֶיהָ. “מַה פְּסוּל מָצָאתָ בְּאַיֶלֶת־מַחְמַדִים זוֹ הַמְשׁוֹטֶטֶת לָהּ חָפְשִׁיָה וּזְקוּפָה?” שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי בְּשֶׁמֶץ רֻגְזָה.
שׁוֹטַטְתִּי פֹּה וָשָׁם, מִסָבִיב לַבּוֹר וּבַשָׂדֶה, כְּדֵי לִמְצֹא אֵיזוֹ קוֹרָה, שֶׁאוּכַל בְּעֶזְרָתָהּ לָרֶדֶת לַבּוֹר וּלְחַלֵץ מִתּוֹכוֹ אֶת הַיְפֵהפִיָה הַנִפְגַעַת. לְבַסוֹף מָצָאתִי בַּשָׂדֶה סֻלָם קָטָן וְיָשָׁן, וְיָרַדְתִּי בּוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר לְאַט לְאַט עַד שֶׁהִגַעְתִּי אֶל הָאַיָלָה הָרוֹבֶצֶת.
נִגַשְׁתִּי אֵלֶיהָ בִּזְהִירוּת וְהֵרַמְתִּי אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת רַבָּה. הִיא הִבִּיטָה בִּי כִּמְעַט בְּעֵינֵי אָדָם מְבִינוֹת. וְלֹא עָשְׂתָה מְאוּמָה כְּדֵי לְהִמָלֵט מִמֶנִי. בָּדַקְתִּי אֶת כָּל גוּפָהּ, סָבִיב־סָבִיב, אֶת צַוָארָהּ, אֶת טְלָפֶיהָ וְאֶת גַבָּהּ. וּלְשִׂמְחָתִי רָאִיתִי שֶׁלֹּא קָרָה לָהּ, לַחֲמוּדָה, שׁוּם דָבָר רְצִינִי. הֶעֱמַסְתִּי אוֹתָהּ עַל גַבִּי, לָפַתִי הֵיטֵב בְּיָדַי אֶת זוּג רַגְלֶיהָ, הַקִדְמִיוֹת, וּלְאַט לְאַט הִתְחַלְתִּי לְטַפֵּס בַּסֻלָם, אֶל שְׂפַת הַבּוֹר.
לֹא קַל הָיָה הַטִפּוּס. הָאַיָלָה כְּבֵדָה הָיְתָה, וְדֹפֶן הַבּוֹר מְשֻׁפַּעַת עַד כְּדֵי סַכָּנָה, וְהַסֻלָם רָעוּעַ עַד לְהַפְחִיד. הִתְנַשַׁמְתִּי וְהִתְנַשַׁפְתִּי בְּחָזְקָה, כְּשֶׁהִגַעְתִּי לְבַסוֹף אֶל שְׂפַת־הַבּוֹר. עַד כְּדֵי כָּךְ הִתְנַשַׁפְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח לְהִשְׁתּוֹפֵף קְצָת לְיַד הַחֲמוּדֹנֶת הַלְפוּתָה בְּיָדִי, וְלָנוּחַ מְעַט. מִן הַחֶבֶל שֶׁעַל הַמַחְרֵשָׁה לָקַחְתִּי לִי כַּמָה רְצוּעוֹת וְכָפַתִּי אֶת רַגְלֶיהָ הֵיטֵב־הֵיטֵב, אִם כִּי לֹא עַד כְּדֵי לְהַכְאִיב. הִנַחְתִּי אוֹתָהּ סָמוּךְ לַטְרַקְטוֹר וְהָלַכְתִּי לְהַתִּיר אֶת הַמַחְרֵשָׁה.
אָמְנָם בִּטוּל הֶחָרִישׁ דָבָר לֹא טוֹב הוּא, בִּזְבּוּז זְמַן יָקָר, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְהַשְׁאִירָהּ כָּכָה, כְּפוּתָה, לְלֹא מַיִם, כָּל הַיוֹם בַּשָׂדֶה. הִטַלְתִּי אוֹתָהּ עַל מוֹשַׁב הַטְרַקְטוֹר, נִדְחַקְתִּי בְּצִדָהּ, הִפְנֵיתִי, אֶת הַטְרַקְטוֹר חֲזָרָה וּפָתַחְתִּי בִּדְהָרָה! אַתֶּם אוֹמְרִים: שֶׁרַק הַסוּסִים חָשִׁים בְּרֵיחַ הָאֵבוּס וּמְמַהֲרִים לִשְׁעֹט אֶל הָאֻרְוָה! יָפֶה! וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: שֶׁגַם הַטְרַקְטוֹרִים, מַמָשׁ כְּמוֹ הַסוּסִים, חָשִׁים בְּרֵיחַ הַמוּסַךְ וְרָצִים הַבַּיְתָה בְּיֶתֶר שִׂמְחָה!…
וּבֶאֱמֶת, הַנְסִיעָה שֶׁבַּבֹּקֶר אָרְכָה כָּל כָּךְ, חָלְפָה לָהּ עַכְשָׁו חִישׁ־מַהֵר. וְעוֹד רֶגַע וְהִנֵה אֲנִי רוֹאֶה כְּבָר אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אֲסַם־הַתְּבוּאָה הַגָבוֹהַּ! וְהִנֵה הִנֵה גַם גַגוֹ שֶׁל מִגְדַל־הַתַּחְמִיץ מִתְנַשֵׂא מִבֵּין הָרְפָתוֹת! עוֹד רֶגַע – וְהַשַׁעַר לְפָנַי.
מִשֶׁהִתְקָרַבְתִּי לַשַׁעַר, רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת כָּל יַלְדֵי הַקִבּוּץ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים. בֶּאֱמֶת שֶׁאֵינֶנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ פָּשְׁטָה לָהּ הַשְׁמוּעָה בִּמְהִירוּת שֶׁכָּזוֹ. אֲבָל זוֹ דַרְכָּן הַמֻפְלָאָה שֶׁל הַשְׁמוּעוֹת הַטוֹבוֹת, שֶׁהֵן מִתְפַּשְׁטוֹת בִּמְהִירוּת! וּבִמְהִירוּת עֲצוּמָה! יֶלֶד לָחַשׁ לְיֶלֶד וְיַלְדָה סִפְּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְהַשְׁמוּעָה הַנִפְלָאָה עַל הָאַיָלָה הַשְׁבוּיָה הַמִתְקָרֶבֶת אֶל הַשַׁעַר – הִגִיעָה אֶל כָּל הַיְלָדִים. כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת הַיְלָדִים מְצַפִּים לְיַד הַשַׁעַר בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ, עָצַרְתִּי אֶת הַטְרַקְטוֹר, הֵנַפְתִּי אֶת הָאַיָלָה הַכְּפוּתָה עַל שִׁכְמִי, וְכָכָה צָעַדְתִּי לִקְרָאתָם: זָקוּף וְגֵאָה, וְהָאַיָלָה כְּרוּכָה עַל צַוָארִי כְּמוֹ טָלֶה רַךְ, שֶׁזֶּה־עַתָּה הוּבָא מִן הַמִרְעֶה. אָמַרְתִּי לַיְלָדִים:
“אֲנִי גֵאֶה לִמְסֹר לָכֶם אֶת הָאַיָלָה הָרַכָּה הַזוֹ, שֶׁמָצָאתִי הַיוֹם בַּשָׂדֶה. וַאֲנִי מַפְקִיד אוֹתָהּ בִּידֵיכֶם לְמִשְׁמֶרֶת”.
הוֹרַדְתִּי אֶת הָאַיָלָה מֵעָלַי, הִתַּרְתִּי אֶת קִשׁוּרֶיהָ, וּמָסַרְתִּי אוֹתָהּ לִידֵיהֶם הַמְצַפּוֹת שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ לְפָנַי. עוֹד רֶגַע וְהִיא נֶעֶלְמָה בִּקְהַל הַיְלָדִים הַשׁוֹעֵט וְהַמֵרִיעַ, בַּדֶרֶךְ אֶל מֶשֶׁק־הַיְלָדִים.
אֲבָל הַיְלָדִים לֹא רָצוּ יָשָׁר אֶל מֶשֶׁק־הַיְלָדִים. לֹא וָלֹא! קֹדֶם הוֹבִילוּהָ בְּמַסָע שֶׁל נִצָחוֹן מִסָבִיב לְכָל הַקִבּוּץ. הָלְכוּ וְהֶרְאוּהָ לְכָל עוֹבְדֵי הַמִטְבָּח, שֶׁנִדְחֲקוּ לָצֵאת וְלַחֲזוֹת בָּהּ. הָלְכוּ וְהִתְפָּאֲרוּ בָּהּ לִפְנֵי עוֹבְדֵי הַמַחְסָנִים, לִפְנֵי הַלוּלָנִים וְלִפְנֵי הַמְכוֹנָאִים. וְהַגְדוֹלִים, שֶׁנִפְעֲמוּ גַם הֵם לְמַרְאֵה הַחֲמוּדֹנֶת, צָעֲקוּ אֶל הַיְלָדִים:
“הוֹ! אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל אַיָלָה!”
“וְשֵׁם, שֵׁם נָאֶה בִּשְׁבִילָהּ, כְּבָר יֵשׁ לָכֶם?”
“הוֹ! קִרְאוּ לָהּ אַיֶלֶת! מַה דַעְתְּכֶם? אַיֶלֶת, שֵׁם נָאֶה הוּא!…”
וְהַיְלָדִים אָמְנָם קָרְאוּ לָהּ לְבַסוֹף בַּשֵׁם אַיֶלֶת, – שֵׁם נִפְלָא! לְכָל הַדֵעוֹת!
כַּמָה נָאָה הָיְתָה הָאַיָלָה לְשֵׁם זֶה, וְכַמָה נָאֶה הָיָה הַשֵׁם לָהּ! וְגַם הוֹלֵם הָיָה כָּל כָּךְ אֶת הַיָפָה וְהָרַכָּה שֶׁהֵצַלְתִּי מִן הַבּוֹר! וְהַיְלָדִים סִדְרוּ לָהּ כְּלוּב נָאֶה, מְרֻשָׁת וּמְרֻוָח, עִם חָצֵר גְדוֹלָה וּרְחָבָה. וְשֹׁקֶת שֶׁל מַיִם מֵחָבִית חֲתוּכָה וְכֵן פִּנָה מְרֻפֶּדֶת בְּקַשׁ, בִּקְצֵה הַכְּלוּב, שֶׁתּוּכַל לִשְׁכַּב שָׁם בְּשֶׁקֶט, וּלְהִתְרַחֵק מִשְׁאוֹן הַמְבַקְרִים הַטַרְדָנִים. וְאֵלוּ לֹא חָסְרוּ! בַּיָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיְתָה שָׁם מַמָשׁ הַצָפָה שֶׁל מְבַקְרִים! גַם בַּבֹּקֶר וְגַם בָּעֶרֶב. וַאֲפִילוּ בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה. כָּל הַקִבּוּץ בִּקֵר אֶצְלָהּ, וְכֻלָם כֻּלָם הִתְעַנְיְנוּ בִּשְׁלוֹמָהּ. וְלֹא מְעַט הֵצִיקוּ לָהּ, בְּוַדַאי, לַמִסְכֵּנָה!
וְהַיְלָדִים חִלְקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה. לְאַחַר שֶׁחָלְפָה הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל הַיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֵם קָבְעוּ בֵּינֵיהֶם תּוֹרָנוּת וְהִפְקִידוּ עַל כָּל יוֹם מִימֵי הַשָׁבוּעַ זוּג אַחֵר שֶׁל יְלָדִים, שֶׁיִדְאַג לָהּ לְאַיֶלֶת לְכָל צְרָכֶיהָ. כָּל הַיוֹם הָיוּ הַיְלָדִים מִתְרוֹצְצִים לִפְנֵי הָרֶשֶׁת, מוֹשִׁיטִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם מִבַּעַד לְחוֹרֵי הָרֶשֶׁת, וּמְצַיְצִים אֵלֶיהָ בְּשִׂפְתֵיהֶם:
“בּוֹאִי חֲמוּדָה! בּוֹאִי אַיֶלֶת! בּוֹאִי, בּוֹאִי…”
וְאִם הָיְתָה אַיֶלֶת מַאֲרִיכָה לִשְׁהוֹת בִּכְלוּבָהּ בַּשֶׁבִי, יִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה מִתְרַגֶלֶת לֶאֱכֹל מִיָדָם שֶׁל הַיְלָדִים, אוֹהֲבֶיהָ הַגְדוֹלִים. אֲבָל יְמֵי שִׁבְיָהּ לֹא אָרְכוּ. לַיְלָה אֶחָד נִכְנַס הַתּוֹרָן לִכְלוּבָהּ, לָשִׂים לְפָנֶיהָ יֶרֶק רַעֲנָן לַאֲרוּחַת הַלַיְלָה, וּבְצֵאתוֹ נֶחְפַּז הַמִסְכֵּן, וְשָׁכַח לְהָגִיף בִּבְרִיחַ אֶת הַשַׁעַר!…
וְאַיֶלֶת, הָאַיָלָה שֶׁנוֹלְדָה בַּחֹפֶשׁ, בֵּין הַגְבָעוֹת, וְלֹא הִסְכִּינָה לְחַיֵי פִּנָה דְחוּקִים בְּתוֹךְ הַכְּלוּב – פָּתְחָה אֶת הַשַׁעַר, דָחֲקָה אוֹתוֹ מְעַט בְּגַבָּהּ, עָמְדָה רֶגַע כִּמְהַסֶסֶת, שָׁאֲפָה אֶל אַפָּהּ אֶת נִיחוֹחַ הַמְרְחָבִים הַפְּתוּחִים וְהֵרִיחָה כַּנִרְאֶה אֶת רֵיחַ הַחֹפֶשׁ הַמָתוֹק, – וּפִתְאֹם זִנְקָה מִמְקוֹמָהּ בְּדַהֲרַת־פֶּתַע וּבְדִלוּגֵי־עֲנָק – שָׁרַק הָאַיָלוֹת יְכוֹלוֹת לְדַלֵג כְּמוֹתָם – וְעוֹד רֶגַע הִיא נֶעֶלְמָה בַּחֲשֵׁכָה, וְנִבְלְעָה בַּדֶרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הַגְבָעוֹת. וַאֲנִי – מִדֵי צֵאתִי אֶל הֶחָרִישׁ – צוֹפֶה אֲנִי וּמְצַפֶּה, אוּלַי יְשַׂחֵק לִי הַמַזָל וְאֶרְאֶה שׁוּב לְפָנַי – אֶת אַיֶלֶת־הַחֲמוּדוֹת שֶׁנִמְלְטָה!…
א
יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר בְּקִבּוּצֵנוּ עוֹד לֹא הָיָה קוֹלְנוֹעַ, הֶחְלִיטוּ הַגַנָנוֹת וְהַמְטַפְּלוֹת שֶׁל יַלְדֵי־הַגַן לִרְאוֹת סֶרֶט בַּחֲדֵרָה. אֶת שֵׁם הַסֶרֶט כְּבָר אֵינֶנִי זוֹכֵר, אֲבָל וַדַאי שֶׁהָיָה יָפֶה מְאֹד – אַחֶרֶת לֹא הָיִינוּ נוֹסְעִים לִרְאוֹתוֹ!…
וּבְכֵן אֵיךְ נוֹסְעִים?
דָבָר רִאשׁוֹן, הוֹלְכִים אֶל הָעֶגְלוֹנִים וּמוֹדִיעִים לָהֶם כָּךְ:
“הָעֶרֶב נוֹסְעִים עִם יַלְדֵי הַגַן לַקוֹלְנוֹעַ. וְאָנוּ צְרִיכִים אֶת הָעֶגְלוֹן הֲכִי טוֹב וְאֶת הַסוּסִים הֲכִי הֲכִי טוֹבִים! וְכַמוּבָן, אֶת הָעֲגָלָה הֲכִי טוֹבָה!…”
וְאַל תְּזַלְזְלוּ בָּעִנְיָן! הַדֶרֶךְ לַחֲדֵרָה אֵינָהּ קְצָרָה, וְהַיָמִים יְמֵי חֹרֶף, הַכְּבִישִׁים מְלֵאֵי בֹּץ וּמַיִם. וּבְאֶמְצַע הַדֶרֶךְ לַחֲדֵרָה, בְּבִצוֹת־עָטָה, יֵשׁ מַמָשׁ אֲגַם!
חֲבֵרֵנוּ מֹשֶׁה, שֶׁבְּפִי הַיְלָדִים הוּא נִקְרָא: “מוֹיְשֶׁה”, אָמַר לַגַנָנוֹת שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר וְאֵין לָהֶן מַה לִדְאֹג! מוֹיְשֶׁה הוּא הָעֶגְלוֹן הֲכִי טוֹב בַּקִבּוּץ, הֲכִי טוֹב בְּעֵמֶק־חֵפֶר וַהֲכִי טוֹב בְּכָל הָאֵזוֹר שֶׁבֵּין נְתַנְיָה לְקַקוּן! יֵשׁ לוֹ שְׂפַם־אַדִירִים וִידֵי־בַּרְזֶל. וְהַסוּסִים מְפַחֲדִים מִפָּנָיו כְּמוֹ מִפְּנֵי הַצָּבוֹעַ. וּכְשֶׁרַק שׁוֹמְעִים הֵם אֶת צְעָדָיו הַמִתְקָרְבִים אֶל הָאֻרְוָה – כְּבָר הֵם מַתְחִילִים לִרְעֹד… וּבְכֵן, מוֹיְשֶׁה זֶה רָתַם לָעֲגָלָה אֶת “נִמְרוֹד” וּ“בָלָק”, שְׁנֵי סוּסִים מְצֻיָנִים וְגַם חֲבֵרִים טוֹבִים לַמוֹשְׁכוֹת. אוֹתָם הָיוּ מְגַיְסִים לְכָל מְשִׂימָה קָשָׁה. עֲלֵיהֶם אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶם שׁוּם עֲגָלָה לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת מִן הַבֹּץ. “נִמְרוֹד” – צִבְעוֹ חוּם־מַבְרִיק, וְהוּא נִקְנָה מִידֵי חַיָלִים אַנְגְלִים. וּ“בָלָק” – צִבְעוֹ לָבָן וְהוּא מְנֻקָד נְקֻדוֹת שְׁחוֹרוֹת וַאֲפוֹרוֹת לְכָל מְלוֹא גוּפוֹ.
וּמַדוּעַ “נִמְרוֹד” שְׁמוֹ נִמְרוֹד? – וּבְכֵן, זֶהוּ סִפּוּר אָרֹךְ. וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁגַם שָׁכַחְתִּי מַהִי הַסִבָּה הָאֲמִתִּית… אֲבָל “בָּלָק” נִקְרָא כָּךְ עַל שֵׁם הַכֶּלֶב הַמְשֻׁגָע וְהַמְפֻרְסָם שֶׁיָצָא מִסִפּוּרוֹ שֶׁל שַׁ"י עַגְנוֹן… וּמִי שֶׁלֹא קָרָא – יִקְרָא וְיֵדַע!…
מוֹיְשֶׁה קָרָא לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל אִיצִיק. עֶגְלוֹן מְשֻׁבָּח וּמְפֻרְסָם בִּזְכוּת עַצְמוֹ, וְגַם אַבָּא שֶׁל אֶחָד מִיַלְדֵי הַגַן. הֵם רָתְמוּ אֶת הַסוּסִים אֶל הָעֲגָלָה, הִסִיעוּהָ אֶל הַמַתְבֵּן, הֶעֱמִיסוּ עָלֶיהָ חֲבִילוֹת־קַשׁ לִישִׁיבָה. וּמָתְחוּ מֵעָלֶיהָ אֶת “הַפְּלַנְדֶקָה”, הֲלֹא הִיא יְרִיעַת הָאַבַּרְזִין שֶׁמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ לְמַחֲסֶה מִפְּנֵי הַגֶשֶׁם. אַחַר כָּךְ הָלַךְ מוֹיְשֶׁה אֶל הַסַנְדְלָרִיָה וְשָׁם שִׁמֵן אֶת הַשׁוֹט בְּשֶׁמֶן מְיֻחָד, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ בְּעָיוֹת. וְאִם הַסוּסִים הַחֲמוּדִים לֹא יָבִינוּ אֶת שְׂפַת־הַשִׁכְנוּעַ, יֵאָלְצוּ לְהָבִין אֶת שְׂפַת־הַשׁוֹט. “לֹא בְּכֹחַ – אֲבָל חָזָק!”, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הָעַרְבִים… וְהָעֶגְלוֹנִים – סִמְכוּ עֲלֵיהֶם! – מְבִינִים יָפֶה אֶת הַפִּתְגָמִים הַנְחוּצִים לָהֶם…
וּבְכֵן, בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, לְאַחַר אֲרוּחַת־הָעֶרֶב, נִפְרְדוּ הַיְלָדִים מֵהוֹרֵיהֶם. כָּל אֶחָד תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ עַל חֲבִילַת־הַקַּשׁ וְהַגַנָנוֹת טִפְּסוּ אַף הֵן וְנִכְנְסוּ אֶל מִתַּחַת לַבְּרֶזֶנְט. מוֹיְשֶׁה, הָעֶגְלוֹן הַבָּכִיר, וְאִיצִיק, הָעֶגְלוֹן הָעוֹזֵר עָלוּ עַל מוֹשַׁב הָרַכָּבִים – וְ“יַאלְלַה!” – זָזִים.
הַמֶרְחָק מִקִבּוּצֵנוּ לַחֲדֵרָה אֵינוֹ גָדוֹל. וַאֲפִילוּ בַּיָמִים הָהֵם, שֶׁבָּהֶם לֹא הָיְתָה מַשָׂאִית לַקִבּוּץ וְהָיוּ נוֹסְעִים רַק בַּעֲגָלוֹת, גַם אָז לֹא הָיְתָה הַדֶרֶךְ אוֹרֶכֶת לְמַעְלָה מִשָׁעָה. אֲבָל כָּל זֹאת בְּיָמִים כְּתִקוּנָם. כְּלוֹמַר בִּימוֹת־הַחַמָה. שֶׁלֹא כֵן בִּימוֹת־הַגְשָׁמִים, שֶׁבָּהֶם “הַמַצָב הוּא רַע מְאֹד”, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר מוֹיְשֶׁה “אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא!”. עַד לְבִצוֹת־עָטָה עָבַר הַכֹּל בְּסֵדֶר. הַסוּסִים מָשְׁכוּ יָפֶה, וּבְיַחַד, הַיְלָדִים שָׁרוּ מִשִׁירֵי־הָאָרֶץ, יצִיק אֲפִילוּ מָצָא לוֹ קְצָת זְמַן לְהִתְנַמְנֵם…
אַךְ לְכָל שִׂמְחָה בָּא הַסוֹף. כְּבָר מֵרָחוֹק רָאִינוּ אֶת שַׁיֶרֶת־הַמְכוֹנִיוֹת הַתְּקוּעוֹת לִפְנֵי הָאֲגַם שֶׁל בִּצוֹת־עָטָה, וְיָדַעְנוּ: הַמַעֲבָר הַפַּעַם לֹא יִהְיֶה פָּשׁוּט. הִתְקָרַבְנוּ לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ, מַמָשׁ מַמָשׁ עַד לַמַיִם וְרָאִינוּ לְחֶרְדָתֵנוּ מְכוֹנִיוֹת רַבּוֹת שֶׁנִסוּ לַחֲצוֹת אֶת הָאֲגַם אֲבָל מְנוֹעֵיהֶן כָּבוּ וְהֵן נִשְׁאֲרוּ לְכוּדוֹת בְּתוֹךְ הַמַיִם. הַנוֹסְעִים יָצְאוּ וְהִרְטִיבוּ כַּמוּבָן אֶת בִּגְדֵיהֶם וְאֶת נַעֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁם צְעָקוֹת וּצְרִיחוֹת וּבְכִי לְמַכְבִּיר…
וְכָאן הִתְגַלְתָה לְפָנֵינוּ עֶגְלוֹנִיוּתוֹ הַגְאוֹנִית שֶׁל מוֹיְשֶׁה בְּכָל תִּפְאַרְתָּהּ: הוּא עָצַר אֶת הַסוּסִים, טִפֵּס וְעָלָה עַל גַבּוֹ שֶׁל נִמְרוֹד, שֶׁהָיָה גַם סוּס־רְכִיבָה בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי וּבְשַׁבָּתוֹת, וּבְמִלוֹת מֶתֶק וְשִׁכְנוּעַ, וּבְשִׂיחַ עֶגְלוֹנִי מָתוֹק־מִדְבַשׁ, שֶׁלָחַשׁ בְּאָזְנֵי נִמְרוֹד וּבָלָק, הִצְלִיחַ לְהַעֲבִיר אֶת עֶגְלָתֵנוּ מַמָּשׁ עַד לָעֵבֶר הַשֵׁנִי לְלֹא תַּקָלָה! אֵין לָכֶם מֻשָׂג עַד מָה קִנְאוּ בָּנוּ הַנֶהָגִים הַתְּקוּעִים מִשְׁנֵי צִדֵי־הַכְּבִישׁ! אֲחָדִים אֲפִילוּ הִתְחַצְפוּ וְהֵעֵזוּ לְבַקֵשׁ אֶת מוֹיְשֶׁה שֶׁיוֹרִיד אֶת הַיְלָדִים וְיַחֲזֹר אֶל הָעֵבֶר הָאַחֵר, כְּדֵי לְהַעֲבִיר גַם אֶת נוֹסְעֵיהֶם. אֲבָל כָּאן הֵרִימוּ הַגַנָנוֹת קוֹל צְעָקָה וּזְעָקָה:
“כִּי הִנֵה כְּבָר מְאֻחָר! וְהַסֶרֶט כְּבָר מַתְחִיל! וּמַזָל גָדוֹל שֶׁעָבַרְנוּ עַד הֵנָה! וּמֻכְרָחִים לְמַהֵר, כִּי אַחֶרֶת נַפְסִיד הַכֹּל!”
וְאִיצִיק, הָעֶגְלוֹן־הָעוֹזֵר, שֶׁהַצְרִיחוֹת הֵעִירוּ אוֹתוֹ מִתְּנוּמָתוֹ הַמְתוּקָה, הוֹסִיף גַם הוּא כַּמָה מִלִים מִשֶׁלוֹ – וְכָךְ חָזַר מוֹיְשֶׁה וְיָרַד מִגַבּוֹ שֶׁל נִמְרוֹד הֶחָבִיב אֶל מוֹשַׁב הַכָּבוֹד שֶׁלוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה – וְ“קָדִימָה לַחֲדֵרָה!”
אֶל אוּלָם הַקוֹלְנוֹעַ הַקָטָן הִגַעְנוּ בַּזְמַן וְגַם כַּרְטִיסִים הָיוּ, וְהַמוֹשָׁבִים הָיוּ נִפְלָאִים וְהַסֶרֶט הָיָה נֶהְדָר! כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁשָׁכַחְתִּי מָה הָיָה שְׁמוֹ, אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהוּא הָיָה נֶהֱדָר. וְכַמָה יְלָדִים נִרְגָשִׁים, שֶׁעוֹד לֹא יָדְעוּ מַה זֶה קוֹלְנוֹעַ, כֵּיוָן שֶׁאֶצְלֵנוּ בַּקִבּוּץ כִּמְעַט וְלֹא רָאוּ אָז סְרָטִים, קָפְצוּ נִרְגָשִׁים מִמְקוֹמָם בְּאֶמְצַע הַחֵלֶק הֲכִי־מְרַתֵּק וְרָצוּ בַּמַעֲבָרִים, צוֹרְחִים בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת כְּדֵי לַעֲזֹר לַגִבּוֹרִים הַטוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּמַצָב קָשֶׁה. וְהַגִבּוֹרִים הָרָעִים כְּבָר כִּמְעַט־כִּמְעַט שֶׁנִצְחוּ אוֹתָם…
אֲבָל בַּסוֹף נִצַח כַּמוּבָן הַצֶדֶק. וְלֹא בִּמְעַט אוּלַי, בְּעֶזְרַת הַיְלָדִים שֶׁלָנוּ, שֶׁעָזְרוּ לַצֶדֶק לְנַצֵחַ עַל בַּד־הַקוֹלְנוֹעַ הַקָטָן, בַּחֲדֵרָה הָרְחוֹקָה, לִפְנֵי הֲמוֹן־הֲמוֹן שָׁנִים.
לְאַחַר הַהַצָגָה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר. הַיְלָדִים קִבְּלוּ מַשֶׁהוּ טוֹב לְלַקֵק וְכֻלָם נִכְנְסוּ מִתַּחַת לַבְּרֶזֶנְט וְהִתְחִילָה שִׂיחָה נִרְגֶשֶׁת עַל הַסֶרֶט הַנֶהֱדָר. אִיצִיק, שֶׁנָח כָּל הַדֶרֶךְ, עָלָה עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל מוֹיְשֶׁה, כְּדֵי לִנְהֹג בַּסוּסִים, וּמוֹיְשֶׁה, שֶׁהָיָה לוֹ קְצָת קַר, נִכְנַס גַם הוּא אֶל מִתַּחַת לַבְּרֶזֶנְט כְּדֵי לַחְטֹף תְּנוּמָה קַלָה. הַסוּסִים, שֶׁאָכְלוּ בִּזְמַן הַסֶרֶט מְלוֹא־הַשַׂק גַרְגְרֵי שְׂעוֹרָה וְגַם נָחוּ לֹא־מְעַט, רָצוּ לַהֲנָאָתָם עַל הַכְּבִישׁ הֶחָלָק מִן הַקוֹלְנוֹעַ בּוֹאֲךָ תַּחֲנַת־אֶגֶד הַיְשָׁנָה. וְשָׁם קָרָה הָאָסוֹן:
הַמִדְרוֹן הָיָה תָּלוּל קְצָת וְהָעֲגָלָה כְּבֵדָה קְצָת וּפַרְסוֹתָיו שֶׁל נִמְרוֹד מְשֻׁפְשָׁפוֹת קְצָת. וְאִיצִיק הָיָה כַּנִרְאֶה מְנֻמְנָם קְצָת, כָּךְ שֶׁלְפֶתַע־פִּתְאֹם בְּלִי שׁוּם הֲכָנָה – טְרַח! – נִמְרוֹד הֶחְלִיק וְנָפַל, שָׁבַר אֶת הָרֶגֶל וְהָעֲגָלָה נִתְקְעָה בִּמְקוֹמָהּ!…
הֱיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת אֶת מוֹיְשֶׁה מְזַנֵק מִתַּחַת לַכִּסוּי, כְּאִלוּ נָחָשׁ רוֹדֵף אַחֲרָיו. 'חֵת וּשְׁתַּיִם – וְהוּא כְּבָר לְמַעְלָה, צוֹעֵק עַל אִיצִיק וְעַל הַסוּסִים, מְגַדֵף אוֹתָם וְאוֹתָנוּ וַאֲפִילוּ אֶת הַגַנָנוֹת! – בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, וּמְעוֹרֵר בְּלִי רַחֲמָנוּת אֶת יְשֵׁנֵי־חֲדֵרָה הַשְׁלֵוִים.
“מְטֻמְטָם שֶׁכָּמוֹךָ!” צָעַק מוֹיְשֶׁה “מֶה עָשִׂיתָ? רוֹצֵחַ אֶחָד!”
הוּא קָפַץ מֵהָעֲגָלָה וְהִנִיחַ אֶבֶן מִתַּחַת לַגַלְגַל וְהִתְחִיל לְפַתֵּחַ אֶת רִתְמוֹתָיו שֶׁל נִמְרוֹד.
“דַוְקָא אֶת נִמְרוֹד! דַוְקָא אֶת נִמְרוֹד, רוֹצֵחַ אֶחָד!…”
הַיְלָדִים הַנִדְהָמִים הוֹצִיאוּ רָאשִׁים קְטַנִים מִתַּחַת לַבְּרֶזֶנְט, וְאִיצִיק שֶׁכְּבָר יָרַד וְלֹא כָּל כָּךְ הִתְרַגֵשׁ, הִתְחִיל לְהוֹרִיד אוֹתָם אֶחָד־אֶחָד אֶל הַכְּבִישׁ. וְכָאן הֵחֵלּוּ הַגַנָנוֹת לְהִתְיַפֵּחַ:
“מַה יִהְיֶה? מַה יִהְיֶה? אֵיךְ נַגִיעַ?” וְהוֹסִיפוּ מַשֶׁהוּ גַם עַל נִמְרוֹד הַמִסְכֵּן. אֲבָל דַוְקָא אִיצִיק הָעֶגְלוֹן הָעוֹזֵר, דַוְקָא הוּא הִצִיל עַכְשָׁו אֶת הַמַצָב.
“מוֹיְשֶׁה! אַתָּה נִשְׁאַר כָּאן עִם הָעֲגָלָה וְעִם הַסוּסִים! וְתִדְאַג לָהֶם כְּבָר! אֲנִי הוֹלֵךְ עִם הַיְלָדִים לַמִשְׁטָרָה”, אָמַר וְהִתְחִיל לָלֶכֶת וְכֻלָנוּ אַחֲרָיו. תְּחִלָה הָיְתָה בֶּהָלָה: “מִשְׁטָרָה!” – אֲבָל אִיצִיק הִסְבִּיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָבֵר טוֹב, שׁוֹטֵר יְהוּדִי בְּמִשְׁטֶרֶת־חֲדֵרָה. וְלֹא סְתָם שׁוֹטֵר, אֶלָא שׁוֹטֵר־נֶהָג, וְאִם יִהְיֶה לָנוּ קְצָת מַזָל, נַגִיעַ עוֹד הַלַיְלָה אֶל הַקִבּוּץ.
וּבְכֵן, תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם שְׁיָרָה קְטַנָה וּמְבֹהֶלֶת, מִתְנַהֶלֶת לָהּ בְּאֶמְצַע הַלַיְלָה בִּרְחוֹבוֹת חֲדֵרָה הָרֵיקִים, אֶל תַּחֲנַת־הַמִשְׁטָרָה. וְהַגַנָנוֹת הָיוּ מְגַעְגְעוֹת כָּל הַזְמַן מֵרֹב דְאָגָה – מַמָשׁ כְּמוֹ בַּרְוָזִים… וְאִיצִיק לֹא הִכְזִיב. הוּא הוֹשִׁיב אֶת כֻּלָנוּ בַּכְּנִיסָה, וְחִפֵּשׂ אֶת חֲבֵרוֹ הַשׁוֹטֵר. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הוּא גַם מָצָא אוֹתוֹ. וּפֶלֶא עַל כָּל פֶּלֶא שֶׁהַשׁוֹטֵר, בֶּנִי שְׁמוֹ, הִסְכִּים לְהוֹבִילֵנוּ הַבַּיְתָה בְּעוֹד חֲצִי־שָׁעָה.
“וּבֵינָתַיִם”, אָמַר בֶּנִי “תִּשְׁתּוּ תֵּה חַם וְתֵרָגְעוּ”.
וְזֶה בְּדִיוּק מָה שֶׁהָיָה נָחוּץ, בְּעִקָר לַגַנָּנוֹת… רֹב הַיְלָדִים נִרְדְמוּ עַל הַטֶנְדֶר מִיָד בִּתְחִלַת הַדֶרֶךְ וְהִתְעוֹרְרוּ רַק לְיַד שַׁעַר הַקִבּוּץ. לַקוֹלוֹת הַנִרְגָשִׁים שֶׁל הַהוֹרִים וּסְתָם חֲבֵרִים שֶׁהִתְקַהֲלוּ לְיַד הַשַׁעַר, בְּצִפִּיָה לָעֲגָלָה שֶׁאֵחֲרָה לָשׁוּב.
“מַה קָרָה?”
“מִי נִפְצַע?”
“אֵיפֹה הַסוּסִים? וְאֵיפֹה מוֹיְשֶׁה?” נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת מִסָבִיב. הַיְלָדִים נֶחֶטְפוּ בִּידֵי הוֹרֵיהֶם כְּמוֹ סֻפְגָנִיוֹת חַמוֹת. וְהֵם נִשְׂאוּ לְמִטוֹתֵיהֶם כְּמוֹ חֲבִילוֹת, מְכֻרְבָּלִים וּמְכַוְצִים מֵחֲמַת הַשֵׁנָה.
הַלַיְלָה כְּבָר כִּמְעַט נִגְמַר. הַתַּנִים יִלְלוּ מֵעֵבֶר לַחֹרְשׁוֹת, הַכּוֹסוֹת1 קָרְאוּ מֵעַל צַמְרוֹת הַבְּרוֹשִׁים וְהַתִּנְשָׁמוֹת עָפוּ וְנָשְׁפוּ אֶת נְשִׁיפוֹתֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת וְהַחֲרִישִׁיוֹת. וְהַרְחֵק בַּלוּלִים כְּבָר קָרְאוּ תַּרְנְגוֹלִים רִאשׁוֹנִים אֶת קְרִיאַת־הַגֶבֶר.
ב
מוֹיְשֶׁה הָעֶגְלוֹן, שֶׁנִשְׁאַר לְבַדוֹ בַּכְּבִישׁ, עִם עֲגָלָה רֵיקָה וְעִם בָּלָק וְנִמְרוֹד שֶׁרַגְלוֹ שְׁבוּרָה, יָשַׁב וְהֶחְלִיק שְׂפָמוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. שְׂפַם־הָאַדִירִים הָעֶגְלוֹנִי שֶׁלוֹ, שֶׁהָיָה מַפִּיל פַּחְדוֹ עַל הַסוּסִים – לֹא הוֹעִיל לוֹ עַכְשָׁו מוּל נִמְרוֹד הַסוֹבֵל. הוּא יָשַׁב וְחָשַׁב, וּמִסָבִיב הָיָה לַיְלָה אָפֵל, וּבַחֲצֵרוֹת יִבְּבוּ חֲתוּלֵי־אַשְׁפָּתוֹת יְבָבָה עֲצוּבָה וּמְבֹהֶלֶת. פִּתְאֹם נִזְכַּר מוֹיְשֶׁה בְּדוֹקְטוֹר רוּדוֹלְפְסוֹן, הָאָהוּב עַל בְּהֵמוֹת וַאֲנָשִׁים בְּכָל הָעֵמֶק כֻּלוֹ. בְּעֶצֶם הָיָה תָּאֳרוֹ: “וֶטֶרִינָר”, אַךְ כֻּלָם קָרְאוּ לוֹ “רוֹפֵא הַבְּהֵמוֹת הֶחָבִיב”. בְּלֵילוֹת־חֹרֶף שֶׁל מַבּוּל אוֹ שֶׁל סְעָרָה, הָיָה מַגִיעַ תָּמִיד בַּמְכוֹנִית הַקְטַנָה וְהַמְיֻשֶׁנֶת שֶׁלוֹ, לַעֲזֹר לְפָרָה הַמִתְקַשָׁה לְהַמְלִיט, אוֹ לְהִזְרִיק זְרִיקָה לְסוּס שֶׁחָלָה. תָּמִיד הָיָה בָּא בְּחִיוּךְ עָצוּב בָּעֵינַיִם הַטוֹבוֹת הַמְכֻסוֹת מִשְׁקְפֵי־דוֹקְטוֹר גְדוֹלִים. הוֹ, וְהָעִבְרית הַמַצְחִיקָה שֶׁלוֹ הָיְתָה מְפֻרְסֶמֶת לֹא פָּחוֹת מִמֶנוּ!…
“נוּ, מַה שְׁלוֹם הַזוּזִים?” הָיָה שׁוֹאֵל בְּחִבָּה אֶת הָעֶגְלוֹנִים.
“אֵיךְ מַרְגִישׁ הַפָּרָה שֶׁלְךָ הַיוֹם?” הָיָה מִתְעַנְיֵן אֵצֶל הָרַפְתָּנִים. כֵּן, כֵּן! רוּדוֹלְפְסוֹן הָיָה הַיָחִיד שֶׁיָּכוֹל לְהַצִיל עַכְשָׁו אֶת נִמְרוֹד וְגַם… אֶת מוֹיְשֶׁה…
וּבֵינָתַיִם הִתְנַפְּחָה רַגְלוֹ שֶׁל נִמְרוֹד, וְהוּא הֵחֵל לִנְחֹר קְצָת. אוּלַי מֵעֲיֵפוּת, וְאוּלַי מִכְּאֵב, ומוֹיְשֶׁה הֶחְלִיט לְהַשְׁאִיר אֶת הָעֲגָלָה כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁהִיא, וְלָרוּץ אֶל הָרוֹפֵא. כֵּיוָן שֶׁהָיָה עֶגְלוֹן, יָדַע בְּדִיוּק אֵיפֹה גָר הָרוֹפֵא – וְהִגִיעַ לְבֵיתוֹ אַחַת וּשְׁתַּיִם, דָפַק עַל הַחַלוֹן וְהָרוֹפֵא הַקָשִׁישׁ וְהַמְנֻמְנָם יָצָא לִקְרָאתוֹ עָטוּף בִּמְעִיל־לַיְלָה שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ וַדַאי מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה.
“לֹא לְהִתְרַגֵשׁ, בָּחוּר צָעִיר!” אָמַר דוֹקְטוֹר רוּדוֹלְפְסוֹן “לֹא לְהִתְרַגֵשׁ! הַכֹּל יִהְיֶה בְּזֵדֶר גָמוּר!”. וְהוּא לָקַח אֶת אַרְגַז־הַפְּלָאִים שֶׁלוֹ, הַמָלֵא תְּרוּפוֹת וְתַחְבּוֹשׁוֹת וְדָאַג גַם לְקֶרֶשׁ הָגוּן, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה סַד לְרַגְלוֹ שֶׁל נִמְרוֹד, שֶׁנִשְׁבְּרָה.
“אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה לַזוּז גֶבֶס טוֹב וְנַכְנִיס לוֹ זְרִיקָה הֲגוּנָה – וּמָחָר הוּא כְּבָר הוֹלֵךְ!” אָמַר הָרוֹפֵא. וּבֶאֱמֶת, בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל מוֹיְשֶׁה, כַּמוּבָן, טִפֵּל הָרוֹפֵא בְּנִמְרוֹד, הִשְׁקִיט אֶת כְּאֵבָיו וְאַחַר כָּךְ קָשַׁר וְהִדֵק, הַדֵק הֵיטֵב אֶת רַגְלוֹ הַשְׁבוּרָה אֶל הַקֶרֶשׁ אַחַר כָּךְ שִׁפְשֵׁף אֶת מְקוֹם הַשֶׁבֶר בְּצֶמֶר־גֶפֶן טָבוּל בְּאֶחָד מֵחָמְרֵי־הַפְּלָאִים שֶׁלוֹ.
ומוֹיְשֶׁה רָגַז וְכָעַס, קִלֵל וְגִדֵף אֶת אִיצִיק שֶׁגָרַם לְכָל הַתְּאוּנָה וְהוּא כְּבָר מִזְמַן בַּבַּיִת, שׁוֹתֶה לוֹ תֵּה חַם וְאוּלַי כְּבָר יָשֵׁן לוֹ מַמָשׁ בְּמִטָתוֹ הַחַמָה. וְגִדֵף אֶת הַגַנָנוֹת שֶׁבִּגְלַל הַזְמָנָתָן הָאֲדִיבָה הִסְכִּים בִּכְלָל לְהִתְנַדֵב לְכָל הַפָּרָשָׁה הָאֻמְלָלָה הַזוֹ. וְגִדֵף אֶת הַיְלָדִים וְאֶת הַקוֹלְנוֹעַ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם! אֵיךְ יַגִיעַ הַבַּיְתָה מָחָר? וּמַה יַעֲשֶׂה עִם הַסוּס הַפָּצוּעַ וְהֶחָבוּשׁ הַזֶה? וּמִי יֵצֵא לַעֲבוֹדָה, מָחָר, בִּמְקוֹמוֹ? מִי יִקְצֹר וְיוֹבִיל יֶרֶק לָרֶפֶת? וּמִי יוֹבִיל תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה לִזְרִיעַת־הַחֹרֶף הַמַתְחִילָה דַוְקָא וּבְדִיוּק מָחָר? וּבַמֶה יַאֲכִיל אֶת הַסוּסִים עַד מָחָר?…
אֲבָל בֵּינָתַיִם גָמַר הָרוֹפֵא אֶת טִפּוּלָיו וּשְׁנֵיהֶם יַחַד, בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף, הֵרִימוּ אֶת נִמְרוֹד וְהוֹלִיכוּהוּ לְאַט־לְאַט וּבִזְהִירוּת אֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל דוֹקְטוֹר רוּדוֹלְפְסוֹן.
בָּלָק שֶׁנִּשְׁאַר סוּס יָחִיד, רָתוּם לַעֲגָלָה גְדוֹלָה וְרֵיקָה, הִשְׂתָּרֵךְ לוֹ גַם הוּא אַחֲרֵיהֶם וְרִתְמוֹתָיו הַמְיֻתָּמוֹת שֶׁל נִמְרוֹד נִגְרְרוּ עַל הַכְּבִישׁ וְהִתְכַּסוּ בְּבֹץ עַד שֶׁהִגִיעוּ לֶחָצֵר.
“אַתָּה לִישֹׁן בַּמִרְפֶּסֶת עַכְשָׁו”, אָמַר הַוֶטֶרִינָר לְמוֹיְשֶׁה “וְהַזוּז לִישֹׁן בֶּחָצֵר!”
מוֹיְשֶׁה הִתְנַגֵד כַּמוּבָן.
“לֹא דוֹקְטוֹר, בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא! אֲנִי חוֹזֵר עוֹד הַלַיְלָה הַבַּיְתָה!”
אֲבָל דוֹקְטוֹר רוּדוֹלְפְסוֹן לֹא וִתֵּר.
“אַתָּה לִישֹׁן בַּלַיְלָה בַּמִרְפֶּסֶת! וְהַזוּז לֹא, הוּא חוֹלֶה! מָחָר אַתָּה לִנְסֹעַ לַקִבּוּץ!…”
הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר שֶׁמוֹיְשֶׁה הִתְנַגֵד רַק מִטַעֲמֵי נִימוּס. הוּא הָיָה מֵת מֵעֲיֵפוּת וְרַק שָׁמַע אֶת הַצָעָתוֹ הַנְדִיבָה שֶׁל הָרוֹפֵא – כִּמְעַט שֶׁנָפַל וְנִרְדַם עַל הַמָקוֹם.
“טוֹב דוֹקְטוֹר, בְּסֵדֶר, אִם אַתָּה מִתְעַקֵשׁ”, וְהוּא הִבְרִישׁ אֶת שְׂפַם־הָאַדִירִים שֶׁלוֹ בִּתְנוּעַת־וִתּוּר. שְׁנֵיהֶם יַחַד הִשְׁכִּיבוּ אֶת נִמְרוֹד בֶּחָצֵר, נָתְנוּ לַסוּסִים מַשֶׁהוּ לֶאֱכֹל וּמַשֶׁהוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָלְכוּ לִישֹׁן.
לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הֵעִיר דוֹקְטוֹר רוּדוֹלְפְסוֹן אֶת מוֹיְשֶׁה מִשְׁנָתוֹ וְאָמַר לוֹ:
“קוּם, בָּחוּר צָעִיר! תָּשִׂים אֶת הַזוּז עַל הָעֲגָלָה – וְתִזַע הַבַּיְתָה!”
זֶה לֹא הָיָה דָבָר כָּל כָּךְ קַל לְהַעֲמִיס אֶת נִמְרוֹד עַל הָעֲגָלָה. וְאִלְמָלֵא כַּמָּה בַּחוּרִים טוֹבִים שֶׁעָבְרוּ בָּרְחוֹב, בְּדַרְכָּם לַעֲבוֹדָה, וְהַדוֹקְטוֹר קָרָא לָהֶם לְהַטוֹת שֶׁכֶם לְעֶזְרָה – לֹא הָיוּ מְרִימִים אֶת נִמְרוֹד עַד הַיוֹם הַזֶה…
“תּוֹדָה רַבָּה, דוֹקְטוֹר! בֶּאֱמֶת, תּוֹדָה רַבָּה!” אָמַר מוֹיְשֶׁה “אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח מַה שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנִי! תָּמִיד! כָּל פַּעַם כְּשֶׁתָּבוֹא אֵלֵינוּ – אַל תִּשְׁכַּח לִקְרֹא לִי!…”
וְהוּא הֵנִיף יָדוֹ לְשָׁלוֹם, כִּי הָיָה רַק עֶגְלוֹן וְלֹא נוֹאֵם גָדוֹל. הָרוֹפֵא הֵשִׁיב לוֹ בְּנִפְנוּף־יָד וְאָמַר:
“סַע בָּחוּר צָעִיר, סַע! וַאֲנִי כְּבָר לָבוֹא לִרְאוֹת מַה שְׁלוֹם הַזוּז. אוּלַי מָחָר!”
יָצָא מוֹיְשֶׁה לַדֶרֶךְ, בָּלָק בָּרְתָמוֹת וְנִמְרוֹד מוּטָל מֵאָחוֹר כְּפוּת־רַגְלַיִם כְּמוֹ עֵגֶל הַמוּבָל לִשְׁחִיטָה. הָעֲגָלָה הָיְתָה רֵיקָה – אֲבָל בְּנוּיָה לִשְׁנֵי סוּסִים! וּמוֹיְשֶׁה חָשַׁשׁ שֶׁלְבָלָק לֹא יַעֲמֹד הַכֹּחַ בַּמְקוֹמוֹת הַקָשִׁים לְמַעֲבָר. בְּבִצָה אוֹ בַּעֲלִיָה חָשַׁב לְהֵרָתֵם בְּעַצְמוֹ בָּרְתָמוֹת שֶׁל נִמְרוֹד, וְלַעֲזֹר לְבָלָק כְּאִלוּ הָיָה בְּעַצְמוֹ סוּס וְלֹא עֶגְלוֹן… זֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: עֶגְלוֹנִים וְתִיקִים נִהְיִים דוֹמִים לְסוּסִים…
אֲבָל מִן הַשָׁמַיִם שָׁמְרוּ עֲלֵיהֶם, וְהֵם עָבְרוּ אֶת כָּל הַדֶרֶךְ בְּשָׁלוֹם. לֹא שָׁקְעוּ בְּבִצָה וְלֹא נִתְקְעוּ בַּעֲלִיָה וְלֹא נֶעֶצְרוּ אֲפִילוּ בַּחוֹלוֹת.
בֵּינָתַיִם הֵכִינוּ לָהֶם בַּקִבּוּץ קַבָּלַת־פָּנִים נִלְהֶבֶת! אִיצִיק, שֶׁחָזַר עוֹד בַּלַיְלָה, סִפֵּר אֶת כָּל הַמַעֲשִׂיָה – אֵיךְ נָסְעוּ וְאֵיךְ הֶחְלִיק נִמְרוֹד וְשָׁבַר אֶת רַגְלוֹ, וְאֵיךְ הִתְמַזֵל מַזָלָם אֵצֶל הַשׁוֹטֵר וְאֵיךְ וְאֵיךְ… וְהָעֶגְלוֹנִים הֵבִינוּ דָבָר מִתּוֹךְ דָבָר, וְכֵיוָן שֶׁהִכִּירוּ אֶת מוֹיְשֶׁה חֲבֵרָם הֶכֵּרוּת טוֹבָה, יָדְעוּ בְּדִיוּק מַה יִהְיֶה! לָכֵן הִתְגַיְסוּ כֻּלָם וְהֵכִינוּ לְנִמְרוֹד תָּא מְיֻחָד בְּתוֹךְ הָאֻרְוָה. תָּא מְרֻוָח וּמְסֻדָר. וְגַם רִפְּדוּ אֶת רִצְפָּתוֹ בְּקַשׁ טָרִי וְגַם הִכְנִיסוּ אֵלָיו שֹׁקֶת נְמוּכָה, כְּדֵי שֶׁיוּכַל נִמְרוֹד לִשְׁתּוֹת מַיִם – אֲפִילוּ בִּשְׁכִיבָה.
וְהַיְלָדִים, יַלְדֵי־הַגַן, שֶׁקָמוּ מְאֻחָר, לֹא הִסְכִּימוּ לְהִשָׁאֵר בַּגַן וְהָלְכוּ יַחַד עִם הַגַנָנוֹת אֶל הַשַׁעַר, כְּדֵי לַחֲזוֹת בַּמַחֲזֶה – אֵיךְ חוֹזֵר מוֹיְשֶׁה מִן הַסֶרֶט בַּחֲדֵרָה. בִּקְצָרָה, כִּמְעַט כָּל הַקִבּוּץ הִתְאַסֵף לְיַד הַשַׁעַר, הִסְתַּדֵר בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְאֹרֶךְ הַדֶרֶךְ וְחִכָּה בְּקֹצֶר־רוּחַ לְהוֹפָעַת הָעֲגָלָה. כְּשֶׁרָאוּ הָרִאשׁוֹנִים אֶת מוֹיְשֶׁה מִתְקָרֵב מֵרָחוֹק פָּרְצוּ בִּמְחִיאוֹת־כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת, שָׁרְקוּ שְׁרִיקוֹת פְּרוּעוֹת וְצָרְחוּ צְרִיחוֹת־שִׂמְחָה בִּמְלוֹא גְרוֹנָם.
“פָּרָשׁ בְּלִי רֹאשׁ!” צָעֲקוּ הַלֵיצָנִים שֶׁבַּחֲבוּרָה “נָסַע עַל שְׁמוֹנֶה וְחָזַר עַל אַרְבַּע!…”
“אֵין דָבָר מוֹיְשֶׁה!” הֵרִיעוּ לוֹ “טוֹב סוּס פָּצוּעַ – מֵעֶגְלוֹן פָּצוּעַ!…”
וָעוֹד צְעָקוֹת מְבַדְחוֹת עָפוּ בָּאֲוִיר לְמַכְבִּיר.
וְהַיְלָדִים יַלְדֵי־הַגַן הַנִרְגָשִׁים, לֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָם, וְעַל אַף אַזְהָרוֹת הַגַנָנוֹת פָּרְצוּ בְּרִיצָה, נִתְלוּ עַל הָעֲגָלָה כְּמוֹ קוֹפִים קְטַנִים, טִפְּסוּ עָלֶיהָ, לִטְפוּ אֶת נִמְרוֹד הַפָּצוּעַ, וְהָיוּ כָּאֵלֶה שֶׁאֲפִילוּ נָשְׁקוּ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, מַמָשׁ בֵּין עֵינָיו! וּמוֹיְשֶׁה הָעֶגְלוֹן, בַּעַל שְׂפַם־הָאַדִירִים וִידֵי־הַבַּרְזֶל שֶׁהָיָה מְבֻלְבָּל וִנֻרְגָז מִקַבָּלַת־הַפָּנִים, וְעוֹדוֹ כּוֹעֵס מֵאֶמֶשׁ, בְּעִקָר עַל אִיצִיק, לֹא חִיֵךְ אֲפִלוּ חִיוּךְ אֶחָד! הוּא הָיָה חָרֵד מְאֹד לִכְבוֹדוֹ כְּעֶגְלוֹן מְפֻרְסָם בְּכָל הָעֵמֶק, וְלִכְבוֹדָם שֶׁל סוּסָיו הַמְשֻׁבָּחִים. לָכֵן הִתְעַצְבֵּן עַל הַיְלָדִים, נָזַף בָּהֶם, וַאֲפִילוּ נִסָה לִדְחֹף אוֹתָם, שֶׁיֵרְדוּ מִן הָעֲגָלָה!
אֲבָל לְלֹא הוֹעִיל! הַשִׂמְחָה הָיְתָה גְדוֹלָה וְהַיְלָדִים פָּצְחוּ בְּשִׁירָה אַדִירָה:
“…הֵבֵאנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!…”
וְכָל מִי שֶׁעָמַד בְּצִדֵי־הַדֶרֶךְ הַמְבֻגָרִים וְהַהוֹרִים, הִצְטָרְפוּ לַשִׁירָה הַסוֹחֶפֶת. וּבְלִוְיַת מְחִיאוֹת־כַּפַּיִם קְצוּבוֹת, בְּלִוְיַת תֻּפִּים עֲשׂוּיִים־פַּח וּבְלִוְיַת מַקְלוֹת וּשְׁאָר מַכְשִׁירֵי־רַעַשׁ לְמִינֵיהֶם, הִתְאַרְגְנָה תַּהֲלוּכָה שְׁלֵמָה כְּשֶׁבְּרֹאשָׁה נוֹסַעַת הָעֲגָלָה עִם בָּלָק וּמוֹיְשֶׁה וְנִמְרוֹד הַכָּפוּת, וּכְנוּפְיַת־יַלְדֵי־הַגַן הַמִצְטוֹפְפִים סְבִיבוֹ, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם צוֹעֵד וְשָׁר כָּל הַקִבּוּץ:
“…הֵבֵאנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם…!”
-
“הכוסות” – כך במקור (הערת פרויקט בן־יהודה) ↩
בְּעַרְבֵי הַקַיִץ הַנְעִימִים אֲנִי מְלַוֶה אֶת בִּתִּי, עֶרֶב עֶרֶב בְּלֶכְתָּהּ לִישֹׁן. בְּדַרְכֵּנוּ הַבַּיְתָה, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים מְאֹד לָשִׁיר יַחְדָיו אֶת הַשִׁיר הַזֶה:
"פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ
וְלַמֶלֶךְ הָיְתָה מַלְכָּה…"
אֲנַחְנוּ פּוֹסְעִים עַל הַמִדְרָכוֹת הַצָרוֹת שֶׁל הַקִבּוּץ, בֵּין הַבָּתִּים הַמוּאָרִים. קוֹלוֹת שֶׁל יְלָדִים וַאֲנָשִׁים נִשְׁמָעִים מִסָבִיב, וּבְצַמְרוֹת הָעֵצִים הַגְבוֹהִים רוֹחֶשֶׁת רוּחַ קַלָה. וַאֲנִי הוֹלֵךְ עִם בִּתִּי וְשָׁר אֶת הַשִׁיר הַקָטָן הַזֶה, שֶׁלָּמַדְתִּי מִפִּי אַבָּא:
"… וְלַמַלְכָּה הָיָה כֶּרֶם
וּבַכֶּרֶם הָיְתָה צִפּוֹר…"
בָּעֶצֶם אֵין זֶה שִׁיר. וְאַף לֹא סִפּוּר. כִּי אִם זֶמֶר עָצוּב עַל מֶלֶךְ רָחוֹק וְחָזָק וְעַל מַלְכָּה נִכְסֶפֶת וַעֲצוּבָה. וְעַל כֶּרֶם מוֹרִיק וּמְלַבְלֵב, וְעַל שָׂרִיגִים רַעֲנַנִים שֶׁל שִׂיחֵי הַגֶפֶן, וְעַל צִפּוֹר שֶׁמְקַנֶנֶת בֵּינֵיהֶם. צִפּוֹר קְטַנָה וְרַכָּה, הַחֲבִיבָה עַל הַמַּלְכָּה כְּנַפְשָׁהּ.
וּבִתִּי שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי:
“וַעֲנָבִים, לֹא הָיוּ בַּכֶּרֶם?”
“כֵּן. הָיוּ”.
“אָז לָמָה הַשִׁיר אֵינוֹ מַזְכִּיר אוֹתָם?”
“כָּכָה”, אֲנִי אוֹמֵר לָהּ, “כִּי זוֹ דֶרֶךְ הַשִׁירִים, לְהַזְכִּיר רַק אֶת הַדְבָרִים הַיָפִים וְהַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמֶת”.
הַמַנְגִינָה שֶׁאֲנַחְנוּ שָׁרִים הִיא מַנְגִינָה עֲצוּבָה. כְּמוֹ לַחַן שֶׁל שִׁיר יְהוּדִי עַתִּיק. וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַמִלִים תֻּרְגְמוּ מִלְשׁוֹן יִידִישׁ. אֲבָל אַבָּא הָיָה שָׁר אוֹתָן כְּאִלוּ נִכְתְּבוּ עִבְרִית. לָכֵן גַם אֲנִי שָׁר אוֹתָן לְבִתִּי כְּאִלוּ נִתְחַבְּרוּ עִבְרִית. וְכֵיוָן שֶׁהַשִׁיר אֵינוֹ כָּתוּב בְּשׁוּם סֵפֶר, אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים אוֹתוֹ כָּל עֶרֶב – מֵחָדָשׁ
הַשִׁיר פּוֹסֵחַ עַל כַּמָה דְבָרִים חֲשׁוּבִים. אֲבָל אוּלַי הֵם חֲשׁוּבִים רַק לִמְבֻגָרִים וְאֵינָם חֲשׁוּבִים לִילָדִים? מִפְּנֵי שֶׁבִּתִּי אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת כְּלָל עֲלֵיהֶם. אַח! אַח! לוּ אֲנִי יֶלֶד בִּמְקוֹמָהּ, לָבֶטַח הָיִיתִי שׁוֹאֵל:
“אַבָּא, וְהַמֶלֶךְ אָהַב אֶת הַמַלְכָּה?”
“כֵּן, בִּתִּי, מְאֹד אָהַב”.
“אָז מַדוּעַ אֵין הַשִׁיר מְסַפֵּר עַל כָּךְ?”
“כְּבָר אָמַרְתִּי לָךְ, בִּתִּי. כִּי זוֹ דֶרֶךְ הַשִׁירִים”.
“אַבָּא, וְהַמַלְכָּה הָיְתָה יָפָה?”
“כֵּן, בִּתִּי. יָפָה, יָפָה מְאֹד”.
“אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ, אַבָּא? רָאִיתָ אוֹתָהּ?”
“לֹא, בִּתִּי. לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ”.
“אָז אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ, אַבָּא?”
“כָּכָה, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַמְלָכוֹת הֵן יָפוֹת”.
“אָז לָמָה אֵינְךָ שָׁר עַל כָּךְ?”
“…אוּלַי… אוּלַי… אוּלַי שָׁכַחְתִּי…” אֲנִי נֶחְלָץ. וּבִתִּי מִתְכַּעֶסֶת עָלֵי. דְבָרִים חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ כְּמוֹ יָפְיָהּ הַמֵאִיר שֶׁל הַמַלְכָּה הָאֲהוּבָה, אָסוּר לִשְׁכֹּחַ! אֲפִילוּ אִם הַמִלִים אֵינָן כְּתוּבוֹת! הָרֵי הַשִׁיר כֻּלוֹ אֵינוֹ כָּתוּב! כֵּן, הֲרֵי זֶה שִׁיר שֶׁבְּעַל־פֶּה. וּבְעֶצֶם גַם אֵינוֹ שִׁיר אֶלָא סִפּוּר עָצוּב עַל מַלְכָּה יָפָה וַעֲגוּמָה שֶׁאָהֲבָה עַד־מְאֹד אֶת צִפּוֹר־הַכְּרָמִים הָעֲנֻגָה שֶׁלָּהּ.
“בּוֹאִי, נָשִׁיר יַחַד אֶת הַבַּיִת הַשֵׁנִי”, אֲנִי אוֹמֵר לְבִתִּי וְאָנוּ הוֹלְכִים הָלְאָה וְשָׁרִים. אֲנִי קְצָת בְּקוֹל, וּבִתִּי קְצָת בְּלַחַשׁ. וְכָל הַזְמַן הִיא מִסְתַּכֶּלֶת אֶל שְׂפָתַי כְּדֵי לְנַחֵשׁ אֶת סֵדֶר הַמִלִים. וַאֲפִילוּ שֶׁשָׁמְעָה אֶת הַשִׁיר כְּבָר אֶלֶף פְּעָמִים, הִיא מִתְקַשָׁה לְהַחְלִיט מַה סֵדֶר הַמִלִים. אוּלַי אֲנִי אָשֵׁם בְּכָךְ. כִּי אֲנִי מְבַלְבֵּל בְּכַוָנָה אֶת סֵדֶר הַמִלִים. הַכֹּל לְפִי מַצַב־הָרוּחַ. וְלִפְעָמִים סְתָם, כָּכָה, לְלֹא כָּל סִבָּה, אֲנִי טוֹרֵף אֶת שׁוּרוֹת הַשִׁיר. כְּמוֹ שֶׁטוֹרְפִים קְלָפִים: מְקַצֵר, בְּמָקוֹם שֶׁצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ! וּמַאֲרִיךְ, בְּמָקוֹם שֶׁצָרִיךְ לְקַצֵר! כְּאִלוּ אֲנִי טוֹמֵן לְבִתִּי פַּחִים וּמַלְכּוֹדוֹת בֵּין הַשׁוּרוֹת הַטְרוּפוֹת שֶׁל הַשִׁיר הַמֻכָּר. וּכְשֶׁמַצַב־הָרוּחַ קָשֶׁה עָלַי בִּמְיֻחָד, אֲנִי מְעַוֵת אֶת הַשִׁיר כְּאִלוּ לְהַכְאִיב – מַקְדִים אֶת הַמְאֻחָר וּמְאַחֵר אֶת הַמֻקְדָם. מְסַיֵם בְּרֵאשִׁיתוֹ – וּמַתְחִיל בְּסִיוּמוֹ. אֲבָל בִּתִּי אֵינָהּ נִלְכֶּדֶת, וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת בַּפַּח. וּכְשֶׁכֻּלָה תַּרְעֹמֶת, הִיא שׁוֹאֶלֶת:
“אַבָּא! אֵיךְ אַתָּה שָׁר!”
“כָּכָה יָפֶה יוֹתֵר”, אֲנִי אוֹמֵר.
“אַבָּא! אָסוּר לְשַׁנוֹת כָּל פַּעַם!” הִיא מְנַפְנֶפֶת אֶצְבַּע מַתְרָה מוּל פָּנַי.
“כֵּן”, אֲנִי מִצְטַדֵק “אִם זֶה יוֹתֵר יָפֶה – אָז מֻתָּר!”
“אֲבָל לֹא!” הִיא רוֹגֶזֶת בֶּאֱמֶת “אַתָּה פָּשׁוּט מְבַלְבֵּל אֶת הַמִלִים!”
כָּאן אֲנִי נִכְנָע. וְאָנוּ חוֹזְרִים שׁוּב לַהַתְחָלָה – וְהַפַּעַם אֲנִי קְצָת בְּלַחַשׁ וְהִיא מְרִימָה קְצָת אֶת קוֹלָהּ. וְהַפַּעַם אֲנִי מִסְתַּכֵּל אֶל עֵינֶיהָ וְאֶל שְׂפַתֶיהָ כְּנִרְמָז. כְּדֵי שֶׁתַּחְשֹׁב שֶׁהִיא קוֹבַעַת אֶת סֵדֶר הַשׁוּרוֹת. וַאֲנִי מְפַגֵר קְצָת אַחֲרֶיהָ, בְּכַוָנָה, כַּדִי שֶׁתִּשְׁמַע עַצְמָהּ מוֹבִילָה אֶת הַשִׁירָה. וְכָךְ הִיא נִרְגַעַת לְאִטָהּ. וּכְשֶׁאָנוּ מַגִיעִים אֶל הַבַּיִת הַשְׁלִישִׁי, הִיא חֲדֵלָה פִּתְאֹם לָשִׁיר, וְשׁוֹאֶלֶת:
“וְעַכְשָׁו אַבָּא, אֵיךְ נָשִׁיר עַכְשָׁו?”
“הִנֵה כָּךְ”, אֲנִי אוֹמֵר לָהּ וְשָׁר:
"…וּבַכֶּרֶם הָיְתָה צִפּוֹר
וְלַצִפּוֹר הָיָה קֵן…"
וְכָאן הִיא מִצְטָרֶפֶת אֵלַי בְּקוֹלָהּ הַדַקִיק וְהַמַרְעִיד, אָנוּ שָׁרִים פֶּה אֶחָד, הֶגֶה אֶחָד:
"… וּבַקֵן הָיוּ בֵּיצִים
וּמִן הַבֵּיצִים בָּקְעוּ אֶפְרוֹחִים…"
“לֹא אֶפְרוֹחִים!” הִיא פּוֹסֶקֶת בְּהֶחְלֵטִיוּת “גוֹזָלִים!…”
כָּל פַּעַם כְּשֶׁאָנוּ מַגִיעִים לַשׁוּרָה הַזוֹ, פּוֹרֶצֶת בֵּינֵינוּ מְרִיבָה קַלָה. הִיא טוֹעֶנֶת: “גוֹזָלִים!” – וַאֲנִי טוֹעֵן כִּלְשׁוֹן הַשִׁיר – “אֶפְרוֹחִים!”
לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַכְעִיסָהּ קְצָת, אֲנִי מְגַבֵּב כָּל מִינֵי הוֹכָחוֹת, לָעִנְיָן וְשֶׁלֹא לָעִנְיָן, וּכְשֶׁאֵין לִי נִמוּקִים כְּבָר; אֲנִי פָּשׁוּט אוֹמֵר לָהּ שֶׁכָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא. וּבִתִּי שֶׁמְּכַבֶּדֶת מְאֹד אֶת דֵעוֹתָיו שֶׁל סָבָא שֶׁלָהּ, מִתְרַכֶּכֶת קְצָת, וְהִיא מִתְפַּשֶּׁרֶת אִתִּי, וְאוֹמֶרֶת בְּסַלְחָנוּת:
“אוּלַי סָבָא לֹא יָדַע…”
וְאָז אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אַבָּא שָׁר אֶת הַשִׁיר. וְיוֹתֵר מִשֶׁהוּא אוֹמֵר אֶת הַמִלִים, הוּא שָׁר אֶת הַנִגוּן, עַד שֶׁלְבַסוֹף הַמִלִים נַעֲשׂוֹת כְּאִלוּ מְיֻתָּרוֹת. כָּכָה הוּא שָׁר לְנַפְשׁוֹ אֶת הַנִגוּן הַזֶה, לַצַמָרוֹת הַגְבוֹהוֹת שֶׁהָרוּחַ מֵרְחִישָׁה בָּהֶן, וְאֶל מֵעֵבֶר לַגַגוֹת. וּמַבָּטוֹ מִתְרַחֵק פִּתְאֹם. נִרְאֶה לִי כְּאִלוּ הוּא מַפְלִיג מֵעֵבֶר לַבָּתִּים שֶׁהָאוֹר תָּלוּי מֵעֲלֵיהֶם כְּמוֹ הִלָּה מְעֻרְפֶּלֶת – אֶל שָׁמַיִם אֲחֵרִים, שֶׁכּוֹכָבִים אֲחֵרִים מְנַצְנְצִים בַּאֲפֵלָתָם. וְאוּלַי עוֹד הָלְאָה מִשָׁם.
אַבָּא לֹא הָיָה מַרְבֶּה לָתֵת קוֹלוֹ בְּשִׁירָה. וְגַם בָּעַרְבֵי הַשִׁירָה הַצִבּוּרִיִים לָרֹב הָיָה שׁוֹתֵק. אֲבָל בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁהָיָה שָׁר לְעַצְמוֹ, הָיָה שָׁר מַמָשׁ וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה יוֹצֵאת עִם הַמַנְגִינָה הָעֲצוּבָה וְהַמְתוּקָה.
אַחַר כָּךְ הָיָה מִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם, מוֹשִׁיט לִי יָד, וְנֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָה וּמִתְמַשֶׁכֶת. וַאֲנִי הָיִיתִי עוֹמֵד וּמִשְׁתָּאֶה לַדֶרֶךְ הָעֲצוּמָה שֶׁעָשָׂה כְּהֶרֶף־שִׁיר אֶחָד עָצוּב, שֶׁאֵינוֹ בְּעֶצֶם שִׁיר וְגַם סִפּוּר אֵינֶנוּ – אֶלָּא מַשֶׁהוּ תָּמִים וְנוּגֶה שֶׁאֶחָד רָחוֹק הִרְכִּיב לוֹ מַנְגִינָה שׁוֹבַת־לֵב שֶׁכָּזוֹ. וְאוּלַי גַּם הַמַנְגִינָה אֵין בָּהּ דָבָר מְיֻחָד. רַק זֹאת שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מֵאַבָּא וְעַכְשָׁו אֲנִי שָׁר אוֹתָהּ עִם בִּתִּי. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא מְיֻחֶדֶת בְּעֵינַי. וַאֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים וְשָׁרִים:
"וּפַעַם בָּא הַחֹרֶף
וְהַצִפּוֹר בָּרְחָה לָהּ, עָפָה…"
לְפִי הַתּוּגָה הַנִשְׁזֶרֶת בֵּין הַמִלִים מַרְגִישָׁה בִּתִּי, שֶׁאֲנַחְנוּ קְרֵבִים עַכְשָׁו לְחֶלְקוֹ הֶעָצוּב בֶּאֱמֶת שֶׁל הַשִׁיר. וְקוֹלָהּ מִשְׁתַּנֶה וְנַעֲשֵׂה רַךְ יוֹתֵר וְחַנוּן יוֹתֵר, מַמָשׁ כְּאִלוּ אֵינָהּ רוֹצָה לְהוֹסִיף מַכְאוֹב עַל מַכְאוֹבָהּ שֶׁל הַמַלְכָּה הָרְחוֹקָה, שֶׁצִפּוֹר הַכְּרָמִים הַמְתוּקָה נָטְשָׁה אוֹתָהּ עִם בּוֹא הַחֹרֶף. וּכְבָר־כְּבָר אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת רוּחוֹת הַסְעָרָה הַקָשׁוֹת מְיַבְּבוֹת בֵּין סִדְקֵי אַרְמוֹנָהּ. וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הֶעָלִים שֶׁהִשְׁחִימוּ בַּשַׁלֶכֶת, וְאֶת הַשֶׁלֶג הַקַר הַנוֹפֵל עַל אַדְמַת הַכֶּרֶם הָרַכָּה.
וְאוּלַי יָבֵשׁ גַם לִבּוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ, אוֹהֲבָהּ, שֶׁהֲרֵי אִם הָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאֹד, הָיָה עוֹצֵר אֶת קֹר־הַחֹרֶף וּמַנְצִיחַ אֶת הָאָבִיב בְּכַרְמָהּ שֶׁל מַלְכַּת לְבָבוֹ. וְהָיָה קוֹשֵׁר אֶת צִפּוֹר־הַכְּרָמִים וְגוֹזָלֶיהָ הַיְקָרִים בְּחוּטִים שֶׁל זָהָב, שֶׁלֹא יוּכְלוּ לִפְרֹחַ מִשָׁם לְעוֹלָם.
אַךְ אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וּבִתִּי הַקְטַנָה – לַמְרוֹת רַחֲמֵינוּ הַגְדוֹלִים, אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לֶאֱזֹר אֹמֶץ וְלָשִׁיר:
"… וְהַמַלְכָּה הִתְעַצְבָה אֶל לִבָּהּ
כָּל הַיוֹם יָשְׁבָה וּבָכְתָה…"
עַכְשָׁו אֲנִי מַעֲמִיד פְּנֵי בּוֹכֶה, מְשַׁנֶה אֶת קוֹלִי וּמַטְמִין רֹאשִׁי בֵּין כַּפּוֹתַי, וּמִתְיַפֵּחַ קְצָת. לֹא כְּפִי שֶׁהִתְיַפְּחָה הַמַלְכָּה כָּל הַיָמִים, אֶלָא רַק קְצָת, אֲבָל בִּתִּי תֵּכֶף מִתְכַּעֶסֶת עָלֵי:
“אַבָּא, תַּפְסִיק!”
“לָמָה?” אֲנִי מִתַּמֵם “הֲרֵי כָּתוּב שֶׁהַמַלְכָּה בָּכְתָה. אָז גַם אֲנִי בּוֹכֶה קְצָת!”
“אַבָּא, תַּפְסִיק! הַבְּכִי הוּא רַק בַּשִׁיר, אַבָּא אַל תִּבְכֶּה!”
וְשׁוּב פּוֹרֶצֶת בֵּינֵינוּ מְרִיבָה. הִיא אֵינָהּ מַסְכִּימָה שֶׁאֲנִי אֶבְכֶּה מִפְּנֵי שֶׁהַמַלְכָּה בּוֹכָה בַּשִׁיר. וְאוּלַי הִיא תּוֹפֶסֶת בְּחוּשׁ, שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד פְּנֵי בּוֹכֶה רַק כְּדֵי שֶׁהִיא תְּגַלְגֵל עָלַי מְעַט מֵרַחֲמֶיהָ הַגְדוֹלִים שֶׁהִיא מְגַלְגֶלֶת עַל הַמַלְכָּה הָרְחוֹקָה… אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ – אָסוּר לִבְכּוֹת!
כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ נוֹתֶנֶת הַסְכָּמָתָהּ, אֲנִי חוֹזֵר עַל הַשׁוּרוֹת הָעֲצוּבוֹת פַּעַם וְעוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם. עַד שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת כִּמְעַט בְּלַחַשׁ:
“דֵי, אַבָּא. הַמַלְכָּה בָּכְתָה כְּבָר. אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ!”
וְאָנוּ מַמְשִׁיכִים אֶל הַבַּיִת הַמְשַׂמֵחַ, שֶׁבּוֹ נִנְעַל הַשִׁיר, וּפִתְאֹם בִּתִּי מַפְסִיקָה לָשִׁיר וְשׁוֹאֶלֶת:
“אַבָּא, לְאָן עָפוֹת הַצִּפֳּרִים?”
“לָאֲרָצוֹת הַחַמוֹת, כַּמוּבָן”, אֲנִי עוֹנֶה.
“וְאֵיךְ הֵן חוֹזְרוֹת?”
“כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁהֵן עָפוֹת! הֲרֵי יֵשׁ לָהֶן חוּשׁ!”
“מַה זֶה חוּשׁ, אַבָּא?”
“הִנֵה, לַצִפּוֹר שֶׁלָנוּ הָיָה חוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה אֶל הַמַלְכָּה וְאֶל הַכֶּרֶם. לָכֶן הִיא חָזְרָה”.
בִּתִּי צוֹחֶקֶת מִתּוֹכָהּ. הִיא שְׂמֵחָה שֶׁיֵשׁ אָהֲבָה בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ אֱמוּנָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁשׁוֹמֵר עַל אַהֲבָתוֹ, וְחוֹזֵר אֶל אֲהוּבָיו שָׁנָה שָׁנָה – אַחֲרֵי הַחֹרֶף הַקָשֶׁה, אַחֲרֵי הַמֶרְחַקִים הָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה, וְאַחֲרֵי הַבְּכִי שֶׁבָּכְתָה הַמַלְכָּה הַבּוֹדְדָה יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ.
“אַבָּא, וְהַמַלְכָּה, הִיא חָדְלָה לִבְכּוֹת?”
“כַּמוּבָן!” אֲנִי אוֹמֵר “הַאֵינֵךְ שׁוֹמַעַת מָה אוֹמְרוֹת מִלוֹת הַשִׁיר?”
וְהִיא מִצְטָרֶפֶת אֵלַי בְּשִׂמְחָה, בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת, בְּצַעַד שֶׁנַעֲשָׂה מָהִיר פִּתְאֹם:
"… עַד שֶׁהִגִיעַ הָאָבִיב
וְהַצִפּוֹר חָזְרָה לַכֶּרֶם…"
וְאָנוּ הוֹלְכִים וְחוֹזְרִים עַל מִלוֹת הַשׁוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שׁוּב וְשׁוּב. וְאֵינֶנוּ מִתְעַיְפִים:
"… וְהַמַלְכָּה שָׂמְחָה מְאֹד
וְכָל הַיוֹם הָיְתָה שָׁרָה…"
עַד שֶׁאָנוּ מַגִיעִים לְבֵיִת הַיְלָדִים. וְהַשִׁיר דוֹעֵך מֵעַצְמוֹ. וְהַמִלִים נֶעֱלָמוֹת בֵּין הַדְשָׁאִים וּמֵאֲחוֹרֵי הַשִׂיחִים הַלַחִים מִטַלְלֵי הָעֶרֶב.
– וְזֶהוּ, יְלָדִים, מֶלֶךְ הַבִּצָה הָאֲמִתִּי! – אָמַר לָנוּ אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, הַפַלָח הַוָתִיק שֶׁשָׁב מִן הַשָׂדֶה וּבְיָדוֹ צְרוֹר פְּרָחִים סְגֻלִים.
– וְאֵיךְ קוֹרְאִים לָהֶם? – שָׁאַל גָדִי, שֶׁאָהַב לָדַעַת שֵׁמוֹת שֶׁל פְּרָחִים וְצִפֳּרִים.
– דָּרְבַן־הַפָּרָשׁ!– קָבַע אַבָּא שֶׁל עָמוֹס בְּבִטָחוֹן שֶׁל פַלָח שֶׁאֵינוֹ טוֹעֶה לְעוֹלָם. אֲבָל… הַפַּעַם הוּא טָעָה! וְטָעוּתוֹ נִתְגַלְתָה לָנוּ רַק לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ־מִקְרֶה נִתְקַלְנוּ בְּפֶרַח נֶהְדָר זֶה, הַנֶחְבָּא בְּתוֹךְ הַבִּצוֹת הַשְׁכוּחוֹת וְהַנִדָחוֹת.
שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַפֶּרַח הוּא “סַחְלַב־הַבִּצוֹת”. צִבְעוֹ סָגֹל וְהוּא זָקוּף, גָבֹהַּ וְיָפֶה. וְגַם כַּיוֹם, שֶׁכְּבָר אֵינֶנוּ יְלָדִים וּכְבָר שָׁכַחְנוּ מִזְמַן אֶת כָּל פָּרָשַׁת הַדְבוֹרִים וְהָעֲקִיצוֹת, גַם כַּיוֹם עוֹדֶנִי מוּכָן לְהִשָׁבַע שֶׁזֶהוּ הַיָפֶה בְּפִרְחֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כֻּלָהּ.
בְּדַרְכֵּנוּ הַבַּיְתָה הִתְוַכַּחְנוּ בֵּינֵינוּ מִיהוּ מֶלֶךְ הַבִּצָה הָאֲמִתִּי. גָדִי טָעַן בְּכָל חֹם לִבּוֹ, שֶׁאֵין כְּמוֹ הַנַרְקִיס הַלָבָן וְהָרֵיחָנִי בַּעַל לֵב־הַזָהָב, בְּכוֹר פִּרְחֵי־הַבִּצָה, הַנוֹלָד תֵּכֶף עִם הַגְשָׁמִים הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל עָמוֹס, שֶׁרָצָה לְהָגֵן עַל דִבְרֵי אָבִיו, כָּפַר בְּמֶרֶץ בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַנַרְקִיס. וְאִלוּ אֲנִי, שֶׁלֹּא הָיָה לִי מֶלֶךְ לִלְחֹם בַּעֲדוֹ, אָמַרְתִּי:
– חֶבְרֶה, מַה דַעְתְּכֶם? אוּלַי נֵלֵךְ מָחָר לַבִּצָה לְהָבִיא “דָרְבָנִים”?
גָדִי הִסְכִּים מִיָד. וַאֲפִילוּ הִתְלַהֵב. וּכְבָר הֵחֵל לְהָרִיץ בִּלְשׁוֹנוֹ הַרְפַּתְקָאוֹת מוּזָרוֹת, הַקוֹרוֹת אוֹתָנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. מִינֵי שׁוֹדְדִים הַחוֹטְפִים אוֹתָנוּ וּפֶרַח הַפְּלָאִים הַסָגֹל פּוֹתֵחַ לָנוּ אֶת מְעָרַת הַקֶסֶם שֶׁנִקְלַעְנוּ בָּהּ – וּמַחֲזִיר אוֹתָנוּ יָשָׁר לִזְרוֹעוֹת הוֹרֵינוּ הַמְצַפִּים…
אֲבָל עָמוֹס הִסֵס קְצָת וְלֹא יָדַע מַה יֹאמַר. לְבַסוֹף הוֹדִיעַ שֶׁיִשְׁאַל אֶת אָבִיו. אַבָּא שֶׁלוֹ הָיָה מֵבִיא מֵהָעֲבוֹדָה מַתְּנוֹת־שָׂדֶה מְשַׁעְשְׁעוֹת. פַּעַם הֵבִיא לְבֵיתֵנוּ זוּג גוּרֵי אַרְנָבוֹת צַפְצְפָנִיִים וּקְטַנִים, שֶׁהִצְטַנְפוּ מִסְכֵּנִים וּמְפֻחָדִים בְּתוֹךְ כִּיסָיו הַגְדוֹלִים. פַּעַם הֵבִיא בֵּיצֵּי־חָגְלָה עֲנָקִיוֹת, לְבָנוֹת וּמַבְרִיקוֹת, מַמָשׁ כְּמוֹ בֵּיצֵי תַּרְנְגֹלֶת. וּפַעַם אַחַת אֲפִילוּ הֵבִיא גוּר שֶׁל נְמִיָה רָשָׁע מְרֻשָׁע, נַשְׁכָן וְשַׂרְטָן, שֶׁסֵרֵב לְהֵרָגַע אֲפִילוּ לִשְׁנִיָה אַחַת.
אָהַבְנוּ מְאֹד אֶת אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, אֲבָל גָדִי הִצִּיעַ עַכְשָׁו לְעָמוֹס שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בִּשְׁאֵלוֹת, פֶּן לֹא יַרְשֶׁה לוֹ אָבִיו לְהִצְטָרֵף לַטִיוּל.
וְהַיָמִים יְמֵי חֻפְשַׁת הַפֶּסַח. יָמִים חֲמִימִים וְנָאִים וְהַשָׂדוֹת עוֹמְדִים בְּעֶצֶם פְּרִיחָתָם. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, גָמַרְנוּ בֵּינֵינוּ: שֶׁאָנוּ יוֹצְאִים אֶל הַבִּצָה לְהָבִיא אֶת פִּרְחֵי “דָרְבַן־הַפָּרָשׁ” הַמֻפְלָאִים. עִם שַׁחַר יָצָאנוּ אֶל הַבִּצָה, חֲבוּשִׁים כּוֹבָעִים חֲדָשִׁים, נְעוּלִים סַנְדָלִים חֲדָשִׁים, שֶׁרֵיחַ עוֹרָם הָרַעֲנָן עוֹד נוֹדֵף לְמֵרָחוֹק. לָבַשְׁנוּ כֻּלָנוּ מִכְנָסַיִם קְצָרִים שֶׁבִּקְצָרִים. עָמוֹס, שֶׁהִרְהֵר בְּמֶשֶׁךְ הַלַיְלָה עַל מַה שֶׁעָתִיד לִקְרוֹת לָנוּ, הֵבִיא אִתּוֹ אוֹלָר חָדָשׁ וְנוֹצֵץ, שֶׁקִבֵּל בְּמַתָּנָה מֵאָבִיו.
– זֶה בִּשְׁבִיל הַסוּפִים – הִסְבִּיר – שֶׁלֹּא יַחְתְּכוּ לָנוּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.
גָדִי מַמָשׁ בָּלַע אֶת הָאוֹלָר בְּעֵינָיו, אֲבָל שָׁתַק. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶרֶךְ, עַד לַפְּגִישָׁה הַמַכְאִיבָה עִם הַדְבוֹרִים, רָאִיתִי בְּעֵינָיו שֶׁהוּא מִתְפַּקֵעַ מִקִנְאָה. הָאוֹלָר בֶּאֱמֶת הָיָה יָפֶה וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵב. אֵיךְ הָלַךְ לְאִבּוּד וְאֵיךְ הִזִיל עָלָיו עָמוֹס דְמָעוֹת וְאֵיךְ הִתְנַחֵם בִּמְהֵרָה – כָּל זֶה אָמְנָם יָפֶה וּמְעַנְיֵן, אַךְ אֵינוֹ שַׁיָךְ לְסִפּוּרֵנוּ וְלָכֵן לֹא נַאֲרִיךְ בְּכָךְ.
– הוֹי, הַבִּיטוּ! הִנֵה הַדָרְבָנִים! – צָעַק פִּתְאֹם עָמוֹס וְנָשָׂא רַגְלָיו בִּשְׁעָטָה. בְּעִמְקֵי הַבִּצָה, בְּלֵב הַסְבָךְ, פָּרְחוּ לָהֶם הַסַחְלָבִים פְּרִיחָה שְׁקֵטָה וְגֵאָה – פְּרִיחַת מְלָכִים אֲמִתִּית!
– אַל תּוֹצִיאוּ אֶת הַבְּצָלִים! – קָרָא גָדִי – שֶׁיִהְיֶה גַם לַשָׁנָה הַבָּאָה!
כַּאֲחוּזֵי בֻּלְמוֹס הִתְעוֹפַפְנוּ מִפֶּרַח אֶל פָּרַח וְקָטַפְנוּ אוֹתָם עַל גִבְעוֹלֵיהֶם הָאֲרֻכִּים. בְּיָד אַחַת צָרַרְנוּ מֵהֶם צְרוֹר וּבַיָד הָאַחֶרֶת הָיִינוּ תּוֹלְשִׁים אוֹתָם מִמְקוֹמָם.
– הִנֵה עוֹד אֶחָד!.. – קָרָא עָמוֹס.
– וְהִנֵה עוֹד אֶחָד! לֹא, שָׂדֶה מָלֵא! – צָעַק גָדִי מְשֻׁלְהָב.
וְכָכָה רַצְנוּ בֵּין סִבְכֵי הַגֹמֶא וּקְנֵה־הַסוּף הַדוֹקְרָנִיִים, מְגַלִים אֶת הַשַׁלְהָבוֹת הַסְגֻלוֹת, קוֹרְאִים קְרִיאוֹת הִתְפָּעֲלוּת וּמְצָרְפִים זֵרִים עֲנָקִיִים. עַד שֶׁחָדַלְנוּ פִּתְאֹם, כִּי לֹא יָכֹלְנוּ לָשֵׂאת עוֹד. וְהַזְמַן רָץ לוֹ בֵּינָתַיִם וְנִהְיָה כְּבָר חַם, וְהָאֲוִיר נִתְמַלֵא זִמְזוּם חָזָק שֶׁל חֲרָקִים מְעוֹפְפִים, כְּדַרְכָּם בְּצָהֳרֵי־הָאָבִיב הַחַמִים.
– דֵי, חֶבְרֶה! עַכְשָׁו הַבַּיְתָה! – קָרָאתִי אֲלֵיהֶם – מַסְפִּיק קָטַפְנוּ.
אָז יָצָאנוּ לְאַט מִן הַבִּצָה, קוֹטְפִים פֹּה וָשָׁם עוֹד כַּמָה סַחְלָבִים פְּזוּרִים וּבוֹדְדִים. הַזֵרִים הָיוּ כְּבַדִים וּמַמָשׁ מְפֹאֲרִים וְשָׂמַחְנוּ בְּלִבֵּנוּ מְאֹד עַל הַכָּבוֹד שֶׁנִנְחַל בַּבַּיִת וְעַל הַשִׂמְחָה שֶׁתָּאִיר אֶת עֵינֵי אִמוֹתֵינוּ, כְּשֶׁנוֹשִׁיט לָהֶן כְּשַׁי אֶת הַפְּרָחִים הַיְפֵהפִים הָאֵלֶה.
אֲבָל כָּאן, דַוְקָא עַכְשָׁו, בַּשָׁעָה הַיָפָה הַזוֹ שֶׁל הַיוֹם, הִתְהַפֵּך עָלֵינוּ פִּתְאֹם הַגַלְגַל, וְיוֹם נֶהְדָר זֶה, שֶׁיָכוֹל הָיָה לְהִגָמֵר בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּמְעַט וְנֶהְפַּךְ לְיוֹם שֶׁל אָסוֹן…
– רַק בְּנֵס נִצַלְתֶּם, פִּרְחָחִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! – אָמַר לָנוּ אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהָיָה אַחֲרֵי הַכֹּל, לִפְנֵי הַשֵׁנָה. אַחַר כָּךְ כִּבָּה אֶת הָאוֹר וְהָלַךְ לוֹ, וַאֲנַחְנוּ עוֹד שָׁמַעְנוּ אֵיךְ הוּא מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ: “אֵיזֶה נֵס! אֵיזֶה נֵס!…”
כִּי בְּדַרְכֵּנוּ חֲזָרָה עָבַרְנוּ סָמוּךְ לְמִכְוֶרֶת קְטַנָה, שֶׁהַדְבוֹרִים זִמְזְמוּ בָּהּ עַל הַפְּתָחִים. הַפְּרִיחָה מִסָבִיב הָיְתָה כְּבֵדָה וְנִיחוֹחַ הַפַּרְדֵסִים הַמְשַׁכֵּר נָדַף לְמֶרְחַקִים. גַם בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ הָרָעִים לֹא הֶעֱלֵינוּ עַל דַעְתֵּנוּ, שֶׁהַדְבוֹרִים הָעֲסוּקוֹת יִטָפְלוּ דַוְקָא אֵלֵינוּ. אֲבָל לְצַעֲרֵנוּ, וְאוּלַי לְגַאֲוַת לִבֵּנוּ – כָּךְ רָצָה הַמִקְרֶה.
בַּהַתְחָלָה הָיְתָה זוֹ דְבוֹרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, שֶׁהִקִיפוּ אוֹתָנוּ וְחָגוּ סָבִיב סָבִיב וְהִרְגִיזוּ וְנִסוּ לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ. נִפְנַפְנוּ בְּכוֹבָעֵינוּ וְטִלְטַלְנוּ אֶגְרוֹפֵנוּ וְהַדְבוֹרִים נִבְהֲלוּ וְהִסְתַּלְקוּ לָהֶן. אַךְ לֹא חָלְפָה דַקָה וְהֵן חָזְרוּ וְהַפַּעַם לֹא לְבַדָן, כִּי אִם בְּמַחֲנֶה גָדוֹל וּמְזַמְזֵם.
תּוֹךְ שְׁנִיָה הֵן הִסְתַּבְּכוּ בְּשַׂעֲרוֹתֵינוּ, חָדְרוּ לִבְגָדֵינוּ וְעָקְצוּ אוֹתָנוּ עֲקִיצוֹת רַבּוֹת וּמַכְאִיבוֹת: עַל הַפָּנִים וְעַל הָעֹרֶף, בַּמַרְפְּקִים, בַּכְּתֵפַיִם וּבְכָל הַגוּף. מֵרֹב בֶּהָלָה נִשְׁמְטוּ מִיָדֵינוּ זֵרֵי הַסַחְלָב הַנֶהְדָרִים וְנִרְמְסוּ בְּרַגְלֵינוּ הַנִמְלָטוֹת…
הָאֱמֶת הִיא, שֶׁשָׁכַחְנוּ עֲלֵיהֶם כָּלִיל, וְרַק בָּעֶרֶב, בַּמִטָה, כְּשֶׁשׂוֹחַחְנוּ בֵּינֵינוּ עַל מַה שֶׁקָרָה, נִזְכַּרְנוּ לְפֶתַע בְּפִרְחֵי הַסַחְלָב הַמוּטָלִים בַּשֶׁמֶשׁ הַלוֹהֶטֶת. וְעוֹד זָכַרְנוּ אֵיךְ חָלַצְנוּ סַנְדָלֵינוּ לַעֲבֹר בַּבֹּץ וְאֵיךְ חָמְקוּ הַנְחָשִׁים בֵּין אֶצְבְּעוֹת רַגְלֵינוּ הַיְחֵפוֹת וְאֵיךְ הִבְהַלְנוּ חֲתוּלֵי־בִּצָה פְּרָאִיִים שֶׁשָׁרְקוּ נֶגְדֵנוּ שְׁרִיקוֹת־הַפְחָדָה תּוֹסְסוֹת, וְאֵיךְ… וְאֵיךְ…
אֲבָל כָּל זֹאת זָכַרְנוּ רַק בָּעֶרֶב, כְּשֶׁשָׁכַבְנוּ בַּמִטוֹת וְכָל גוּפֵנוּ מָשׁוּחַ בִּמְשָׁחוֹת שׁוֹנוֹת וּמָרוּחַ מְרִיחוֹת מְשֻׁנוֹת, לְהָקֵל עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבַי־הָעֲקִיצוֹת.
… וּבֵינָתַיִם הָיוּ הַדְבוֹרִים סְבִיבֵנוּ וּבְתוֹכֵנוּ וְאָנוּ הָיִינוּ מוּקָפִים וְלֹא נִרְאֲתָה לָנוּ כָּל דֶרֶךְ לְהִמָלֵט. וְאָז, כְּשֶׁחָשְׁכוּ עֵינֵינוּ מֵהַנְחִיל הַכָּבֵד וְהֶעָצוּם הַמַקְדִּיר עָלֵינוּ אֶת אוֹר הַשֶׁמֶשׁ וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאָנוּ אֲבוּדִים – דַוְקָא אָז צָרַח גָדִי צְרִיחָה פְּרוּעָה: “חֶבְרֶה, נִקְפֹּץ לַבְּרֵכָה!..”
מִיָד דָהַרְנוּ בִּמְהִירוּת וְזִנַקְנוּ לְתוֹךְ בְּרֵכַת הַדָגִים הַקְרוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ – בִּבְגָדֵינוּ וּבְסַנְדָּלֵינוּ – וְצָלַלְנוּ עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַיִם. וְאַחַר כָּךְ עָלִינוּ וְצַפְנוּ בִּזְהִירוּת. וּמָה רָאִינוּ? הַנְחִיל הַתּוֹקְפָנִי חָג בְּזִמְזוּם רוֹעֵם מֵעַל פְּנֵי הַמַיִם!
אַחַר כָּךְ אָמַר עָמוֹס שֶׁאוּלַי רַק הַמַלְכָּה הִיא שֶׁכָּעֲסָה, וְהַדְבוֹרִים הָאֲחֵרוֹת רַק מִלְאוּ אֶת פְּקֻדוֹתֶיהָ. אֲבָל מַה זֶה חָשׁוּב עַכְשָׁו – כָּךְ אוֹ כָּךְ, עֲקִיצָתָן הִכְאִיבָה מְאֹד. וְכָךְ צָלַלְנוּ וְצַפְנוּ, צַפְנוּ וְצָלַלְנוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה. עַד שֶׁגָדִי בִּשֵׂר לָנוּ בְּקוֹל גָדוֹל:
– חֶבְרֶ’ה! הֵן הִסְתַּלְקוּ!
עָמוֹס, שֶׁחָשַׁשׁ קְצָת, שָׁלַף אֶת קְצֵה חָטְמוֹ מֵעַל לַמַיִם לִבְדֹק אִם אֱמֶת הַדָבָר.
– זֶה נָכוֹן, בְּחַיַי! זֶה נָכוֹן! – קְרָא וְהֵחֵל שׂוֹחֶה אֶל הַגָדָה. וְאָז נִסִיתִי גַם אֲנִי לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי מֵעַל לַמַיִם וְלִרְאוֹת אִם בֶּאֱמֶת נֶעְלַם הַנְחִיל הַמַכְאִיב וְהָעוֹקְצָנִי, שֶׁגָרַם לָנוּ כְּאֵבִים כָּאֵלֶה וְהִקְדִיר עָלֵינוּ בְּבַת אַחַת אֶת שְׁמֵי הָאָבִיב הַתְּכֻלִים. גַם בִּזְמַן שֶׁצָלַלְנוּ, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי כָּל הַזְמַן: “לָמָה מַגִיעַ לָנוּ עֹנֶשׁ כָּזֶה? אֵיזֶה חֵטְא חָטָאנוּ? מַדוּעַ הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ הַדְבוֹרִים? הֲרֵי לֹא פָּגַעְנוּ לְרָעָה אֲפִילוּ בִּדְבוֹרָה קְטַנָה אַחַת?!”…
בְּעִקָר הִצְטַעַרְתִּי עַל פִּרְחֵי־הַסַחְלָב שֶׁרָצִינוּ לַהֲבִיאָם הַבַּיְתָה, וּמֵרֹב בֶּהָלָה הִשְׁמַטְנוּ אוֹתָם אַרְצָה, וְעַכְשָׁו הֵם נִשְׂרָפִים בַּשֶׁמֶשׁ הַלוֹהֶטֶת. אַךְ לֹא הֶעֱלֵיתִי גַם עַל דַעְתִּי לָשׁוּב אֶל הַבִּצָה וּלְאָסְפָם. גַם כָּךְ נִצַלְנוּ רַק בְּנֵס מִמַכַּת־דְבוֹרִים נוֹרָאָה זוֹ, שֶׁאֲפִילוּ אֵינָהּ כְּתוּבָה בַּהַגָדָה…
כְּשֶׁעָלִינוּ מִן הַמַיִם, הָיִינוּ רְטֻבִּים מְאֹד וּבְגָדֵינוּ הַקַלִים כָּבְדוּ מְאֹד וְנָטְפוּ מַיִם. עֲנַן הַדְבוֹרִים שֶׁחָג מֵעַל הַמַיִם שָׁעָה קַלָה, הִתְפַּזֵר. אֲפִילוּ הָעַקְשָׁנִיוֹת שֶׁבֵּין הַלוֹחֲמוֹת נִתְיָאֲשׁוּ מֵאִתָּנוּ. הַמַיִם הַקָרִים צִנְנוּ אֶת מְקוֹמוֹת הָעֲקִיצָה וְהֵקֵלוּ עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבֵינוּ. הִסְתַּכַּלְנוּ כֹּה וָכֹה וּבָלַשְׁנוּ אַחַר כָּל רוּחוֹת־הַשָׁמַיִם, כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחִים שֶׁהַדֶרֶךְ אָכֵן פְּנוּיָה.
וְאָז הִתְחַלְנוּ בְּרִיצָה. רִיצָה פִּרְאִית וּמַכְאִיבָה. לְלֹא הַפְסָקָה. הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! – בְּכָל מְחִיר, וּבְכָל הַמְהִירוּת!
בְּאֶמְצַע הָרִיצָה נִתְחַדֵשׁ עָלֵינוּ כְּאֵב הָעֲקִיצוֹת וְעוֹר פָּנֵינוּ הֵחֵל לְהִתְנַפֵּחַ, וּמַמָשׁ הִרְגַשְׁנוּ, בְּעוֹדֶנוּ רָצִים וּמִתְנַשְׁפִים, אֵיךְ עֵינֵינוּ נִסְגָרוֹת מִן הַנְפִיחוּת, וְאֵיךְ אָזְנֵינוּ מִתְלַהֲטוֹת וְאֵיךְ הַכְּאֵב מִתְפַּשֵׁט בְּכָל גוּפֵנוּ. לֹא עָצַרְנוּ עוֹד כֹּחַ וּפָרַצְנוּ בְּבֶכִי. בְּכִי קָטוּעַ. מְחַרְחֵר. לְלֹא הַתְחָלָה, וּלְלֹא סוֹף. בְּכִי מְלֻוֶה הִתְנַשְׁמֻיוֹת כְּבֵדוֹת וְהִתְנַשְׁפֻיוֹת קוֹלָנִיוֹת. רַצְנוּ וּבָכִינוּ. רַצְנוּ וְהִתְיַפַּחְנוּ. כְּכָל שֶׁהִתְקָרַבְנוּ לַבַּיִת, הֲרִימוֹנוּ קוֹלֵנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עַד שֶׁנִכְנַסְנוּ בַּשַׁעַר וְעָלִינוּ אֶל צְרִיף מַחְסַן־הַבְּגָדִים. וְאָז כְּבָר יִלַלְנוּ בִּמְלוֹא גְרוֹנֵנוּ. חָדַלְנוּ מִלָרוּץ, כְּדֵי שֶׁנוּכַל לְהַגְבִּיר צַעֲקוֹתֵינוּ, וְזַעֲקָתֵנוּ הַמְשֻׁלֶשֶׁת נִסְרָה בָּאֲוִיר הֶחָצֵר מִשַׁעַר עַד שַׁעַר! כָּל הַכְּאֵב, כָּל הַבּוּשָׁה, כָּל הַבֶּהָלָה פָּרְצוּ עַכְשָׁו מִפִּינוּ וּבְכִי עֶלְבּוֹן אַדִיר עִוֵת אֶת פַּרְצוּפֵנוּ הַנְפוּחִים וְהַמִסְכֵּנִים. כָּכָה הָלַכְנוּ כְּמוֹ דָגִים מְמֹעָכִים וְהַמַיִם וְהַדְמָעוֹת זוֹלְגִים וְנוֹזְלִים מֵאִתָּנוּ וּמַשְׁאִירִים עִקְבוֹתֵיהֶם בַּחוֹל הַחַם.
וְאָז, לְקוֹל זַעֲקוֹתֵינוּ, יָצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ עוֹבְדוֹת הַמַחְסָן. וּכְשֶׁרָאוּנוּ קְרֵבִים, הֵרִימוּ גַם הֵן קוֹל זְעָקָה. אוּלַי שֶׁל בֶּהָלָה וְאוּלַי שֶׁל נִחוּמִים שֶׁרָצוּ לְנַחֲמֵנוּ. מִיָד אָסְפוּ אוֹתָנוּ אֶל מִתַּחַת לְסִנְרֵיהֶן הַגְדוֹלִים, אִמְצוּנוּ אֶל חָזָן וְאִלְמָלֵא הָיִינוּ גְדוֹלִים וּכְבֵדִים מִדַי, בְּוַדַאי הָיוּ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָנוּ בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁנוֹשְׂאִים עוֹלָלִים…
בַּמַחְסָן הִשְׂתָּרְרָה מְהוּמָה גְדוֹלָה. בְּקֹשִׁי הִצְלִיחוּ לְהַצִיל מִפִּינוּ מַה קָרָה. וּכְשֶׁשָׁמְעוּ שֶׁנֶעֱקַצְנוּ בְּכָל גּוּפֵנוּ עֲקִיצוֹת דְבוֹרִים רַבּוֹת, פָּרְצוּ בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת:
“דְבַשׁ, דְבַשׁ! מַהֲרוּ הָבִיאוּ דְבַשׁ!”
אַךְ לֹא כֻּלָן הִסְכִּימוּ לִתְרוּפָה זוֹ. אֲחֵרוֹת, שֶׁהִכִּירוּ תְּרוּפָה בְּדוּקָה מִמֶנָה, קָרְאוּ:
“תַּמְצִית, הָבִיאוּ תַּמְצִית! אֵין כְּמוֹ תַּמְצִית לְהַרְגָעַת עֲקִיצָה!..”
וְעוֹד אֲחֵרוֹת הוֹסִיפוּ מִשֶׁלָהֶן:
“שֶׁמֶן, שֶׁמֶן, לִמְרֹחַ בְּשֶׁמֶן אֶת הָעֲקִיצוֹת! אֵין כְּמוֹ הַשֶׁמֶן!”
וְכֵיוָן שֶׁאַחַת חָשְׁבָה כָּךְ וְאַחַת חָשְׁבָה אַחֶרֶת, נִתְמַלֵא הַמַחְסָן תּוֹךְ כַּמָה רְגָעִים בְּצִנְצֶנוֹת שֶׁל דְבַשׁ, כְּלֵי־תַּמְצִית שֶׁל תֵּה וּבַקְבּוּקֵי שֶׁמֶן צְהֻבִּים…
וְאָז הִפְשִׁיטוּ אוֹתָנוּ מִבְּגָדֵינוּ וּמָרְחוּ עַל כָּל גוּפֵנוּ גַם דְבַשׁ, גַם שֶׁמֶן, גַם תַּמְצִית שֶׁל תֵּה… וּלְתוֹסֶפֶת גַם הוּבְאוּ מֵי־קֶרַח שֶׁהֻתְּזוּ עַל כָּל גוּפֵנוּ הַמַרְעִיד. שִׁנֵינוּ נָקְשׁוּ וּצְמַרְמֹרֶת קָשָׁה אָחֲזָה בָּנוּ. כְּשֶׁרָאוּ עוֹבְדוֹת הַמַחְסָן שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְחַלְחֲלִים וְנִרְעָדִים לְגַמְרֵי מֵרֹב טִפּוּל וּמְרִיחוֹת, הֵרִימוּ קוֹל צְעָקָה:
“הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה! קְחוּ אוֹתָם הַבַּיְתָה!”
וְאָמְנָם נְשָׂאוּנוּ עַל כַּפֵּיהֶן, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם בְּשֶׁל כָּבְדֵנוּ, וּבַבַּיִת הֻשְׁכַּבְנוּ בְּמִטוֹת וְכִסוּ אוֹתָנוּ בִּסְדִינִים וְהוּשְׁקֵינוּ מִיץ קַר וּפּוּדִינְג שֶׁל לִימוֹן שֶׁנוֹתְרוּ מֵאֲרוּחַת־הַצָהֳרַיִם…
וְאָז הִגִיעַ הָרֶגַע הַקָשֶׁה בְּיוֹתֵר. הָאִמָהוֹת שֶׁלָנוּ הֻזְעֲקוּ מִמְקוֹם עֲבוֹדָתָן וְחָשׁוּ אֵלֵינוּ בִּמְרוּצָה, מְלֻבָּשׁוֹת בִּפְאֵר בִּגְדֵי־הָעֲבוֹדָה שֶׁלָהֶן, מְבֹהָלוֹת כֻּלָן וְחַסְרוֹת נְשִׁימָה.
– גָדִי, גָדִי שֶׁלִי!.. – הִתְנַפְּלָה אִמָא עַל גָדִי וְנִשְׁקֶה אוֹתוֹ בְּבֻלְמוֹס גָדוֹל, עַל עֲקִיצוֹתָיו. מִמְרַח הַדְבַשׁ וְהַתַּמְצִית וְהַשֶׁמֶן הַמְנַטֵף דָבְקוּ בִּשְׂפָתֶיהָ וְהִיא מָחֲתָה אוֹתָן בְּסִנָרָהּ וְשׁוּב נָשְׁקֶה לוֹ וְשׁוּב מָחֲתָה אֶת פִּיהָ, עַד שֶׁכַּעֲבֹר רֶגַע נִתְמַלֵא סִנָרָהּ כִּתְמֵי־שֶׁמֶן מְדֻבָּשִׁים וּכְתָמִים חוּמִים שֶׁל תַּמְצִית־תֵּה…
אִמָא שֶׁל עָמוֹס עָמְדָה מֵעָלָיו וְנִגְבָה אֶת עֵינֶיהָ בְּאֶגְרוֹפָהּ, נַגֵב וְחָזוֹר, וְכָל הַזְמַן מִלְמְלָה:
– אֲבָל אֵיךְ זֶה עוֹשִׂים דָבָר כָּזֶה… אֲבָל אֵיךְ זֶה עוֹשִׂים טִיוּל כָּזֶה… הֲרֵי כִּמְעַט וְלֹא חֲזַרְתֶּם!..
וְעָמוֹס הִסְתּוֹבֵב אֶל הַקִיר כִּי הִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת אִמוֹ עוֹמֶדֶת מֵעָלָיו וּבוֹכָה לְלֹא מַעֲצוֹר. גַם אִמָא שֶׁלִי, נִשְׁמָתָהּ כִּמְעַט פָּרְחָה מִקִרְבָּהּ. הִיא הָיְתָה חִוֶרֶת לְגַמְרֵי וְכָל מָה שֶׁאָמְרָה לִי, הָיָה:
– אוֹי, אַתָּה כְּבָר תְּקַבֵּל מֵאַבָּא!.. אוֹי, אַתָּה כְּבָר תְּקַבֵּל מֵאַבָּא!..
אַחַר כָּךְ, לְאַט לְאַט, נִרְגְעוּ הָאִמָהוֹת כִּי נוֹכְחוּ לָדַעַת שֶׁאֲנַחְנוּ בְּכָל זֹאת שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים וְרַק נְפוּחִים מְעַט וַאֲטוּמֵי עֵינַיִם.
– אָז סַפֵּר, גָדִי – בִּקְשׁוּ מִגָדִי שׁוּב וְשׁוּב – אֵיךְ זֶה עָלָה עַל דַעְתְּךָ לִקְפֹּץ אֶל הַמַיִם?
לְגָדִי כָּל הָעִנְיָן נָעַם מְאֹד. כִּי פִּתְאֹם נֶהְפַּךְ לְגִבּוֹר. הָאֱמֶת הָיְתָה, כַּמוּבָן, אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. הָרַעְיוֹן בָּא עָלָיו כְּהַבְרָקָה פִּתְאֹמִית, לְגַמְרֵי בְּמַפְתִּיעַ. אֲבָל עַכְשָׁו, בַּחֶדֶר הַזֶה, מוּל עֵינֵי הָאִמָהוֹת הַמִשְׁתָּאוֹת, הָיָה לוֹ נָעִים לְהַרְגִישׁ אֵיךְ כֻּלָם מְשַׁבְּחִים וּמְהַלְלִים אוֹתוֹ עַל רֹב שִׂכְלוֹ, עַל הַמְצָאָתוֹ הַמַזְהִירָה וְעַל אֹמֶץ־לִבּוֹ.
– אָז כָּכָה – הִתְחִיל גָדִי לְסַפֵּר בְּרֹב חֲשִׁיבוּת – כְּבָר מִזְמַן שַׂמְתִּי לֵב, שֶׁהַדְבוֹרִים אֵינָן מֵיטִיבוֹת לִשְׂחוֹת…
אֲנַחְנוּ, עָמוֹס וַאֲנִי, הִתְפַּקַעְנוּ מִצְחוֹק בְּלִבֵּנוּ פְּנִימָה, כִּי יָדַעְנוּ שֶׁגָדִי מַמְצִיא רַק עַכְשָׁו אֶת הַסִפּוּר – וְהָאֱמֶת, כָּרָגִיל, הָיְתָה שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין. אֲבָל גָדִי שָׁאַב הֲנָאָה יְתֵרָה מֵהַמַצָב וְהוּא הִמְשִׁיךְ:
– כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהַנְחִיל מַקִיף אוֹתָנוּ וְנִטְפָּל אֵלֵינוּ וְאֵין לָנוּ כְּבָר שׁוּם תִּקְוָה לְהִנָצֵל, נִצְנְצוּ מוּלִי פִּתְאֹם מֵי־הַבְּרֵכוֹת הַחֲלָקִים וְצָעַקְתִּי: בּוֹאוּ נִקְפֹּץ מַהֵר לַמַיִם! וְכָךְ נִצַלְנוּ…
בֵּינָתַיִם הִתְמַלֵא הַחֶדֶר בּוֹ שָׁכַבְנוּ חֲבֵרִים וִילָדִים, שֶׁבָּאוּ לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ עַל הַהַצָלָה הַמֻפְלָאָה; קְצָת לְרַחֵם עָלֵינוּ, קְצָת גַם לְלַגְלֵג עָלֵינוּ, וּקְצָת לְהִתְגָרוֹת בָּנוּ לְמִשְׁבַּתֵּנוּ, בֶּאֱמֶת רַק קְצָת, לֹא רַב מִדַי.
הַגְדוֹלִים טָפְחוּ עַל שִׁכְמֵנוּ בְּכַפּוֹתֵיהֶם הַגְדוֹלוֹת וְהַחֲזָקוֹת, צָבְטוּ אֶת לְחָיֵינוּ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַמְחֻסְפָּסוֹת וְהַיְבֵשׁוֹת, וְתָקְעוּ אֶת אֲגוּדָלָם הַנֻקְשֶׁה לְהַכְאִיב בְּצַלְעוֹתֵינוּ.
– חֶבְרֶה’מָנִים, מָה? לִזְלֹל דְבַשׁ רְצִיתֶם, מָה?!
וְהַיְלָדִים הַקְטַנִים, יַלְדֵי הַגַן הַחֲמוּדִים, עָמְדוּ בַּפֶּתַח מְבֻיָשִׁים מְעַט וּמְפֻחָדִים מְעַט וְלֹא הֵעֵזוּ לְהִכָּנֵס. הֵם תָּלוּ בָּנוּ עֵינַיִם גְדוֹלוֹת וּמִתְפַּלְאוֹת. אַחַר כָּךְ הֶעֱבִירוּ מַבָּטָם הַמִשְׁתָּאֶה מֵעָמוֹס אֶל גָדִי וּמִגָדִי אֵלַי. וְנִכָּר הָיָה בָּהֶם, וּבְדֶרֶךְ מַבָּטָם, שֶׁהָעֲלִילָה הַנִפְלָאָה אֲשֶׁר עוֹלַלְנוּ עוֹד יְדֻבַּר בָּהּ שָׁנִים רַבּוֹת…
עֶרֶב שַׁבָּת אֶחָד, עִם הָחֵל עוֹנַת קְצִיר־הַשַׁחַת, אָמַר לִי אַבָּא:
– מַה דַעְתְּךָ, בֵּן, לָבוֹא אִתָּנוּ מָחָר אֶל קְצִיר הַשַׁחַת?
שָׂמַחְתִּי מִיָד שִׂמְחָה גְדוֹלָה. הַנְסִיעָה עִם אַבָּא וְעִם כָּל הַקוֹצְרִים בַּטְרַקְטוֹר הָאָדֹם וְהַגָדוֹל, הָרְכִיבָה עַל גַבֵּי הַמַקְצֵרָה הַמְטַרְטֶרֶת הַנוֹסַעַת וְקוֹצֶרֶת פַּסִים אֲרֻכִּים בְּתוֹךְ הַשָׂדֶה הָרֵיחָנִי; וְיוֹתֵר מֵהַכֹּל – הַיְשִׁיבָה בִּמְרוֹמֵי הָעֲגָלוֹת טְעוּנוֹת הֶחָצִיר, הַרְחֵק בַּגְבָהִים, כְּשֶׁרוֹאִים מִסָבִיב אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְאֶפְשָׁר לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם וְלַחֲלֹם שֶׁזוֹ אֵינָהּ בִּכְלָל נְסִיעָה אֶלָא מִין טִיסָה שֶׁכָּזֹאת. – – –
– בְּשִׂמְחָה רַבָּה, בְּשִׂמְחָה רַבָּה! – עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי.
– בְּסֵדֶר גָמוּר – אָמַר אַבָּא – אִם כָּךְ אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן. נַעֲלַיִם גְבוֹהוֹת! כֵּן, וְגַם כּוֹבַע רְחַב־שׁוּלַיִם דַוְקָא! וְהָעִקָר: שֶׁתָּקוּם בַּזְמַן וְשֶׁלֹא תְּאַחֵר!
– כַּמוּבָן – אָמַרְתִּי – אֲנִי אֶדְאַג לַכֹּל, אַבָּא.
רַק דְאָגָה אַחַת קְטַנָה הָיְתָה לִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְאַבָּא:
– שֶׁלֹּא תִּבְרְחוּ לִי מָחָר בַּבֹּקֶר! גַם אִם לֹא אֶתְעוֹרֵר בַּזְמַן!
אַבָּא צָחַק, חִבֵּק אֶת כְּתֵפַי וְאָמַר:
– הַבְטָחָה זוֹ הַבְטָחָה! אִם אָמַרְתִּי, אֲקַיֵם! אֶלָא מָה אַתָּה בְּכָל זֹאת תִּשְׁתַּדֵל לָקוּם בַּזְמַן! הַלַיְלָה שֶׁבֵּין שִׁשִׁי לַשַׁבָּת הַהִיא הָיָה לִי לֵיל־נְדוּדִים. כָּל כַּמָה שָׁעוֹת הִתְעוֹרַרְתִּי בְּבֶהָלָה, לִרְאוֹת אִם עוֹד לֹא עָלָה הַשַׁחַר. אִם לֹא בָּרְחָה לִי שַׁיֶרֶת־הַקוֹצְרִים.
הִתְעוֹרַרְתִּי בְּבֶהָלָה, אַבָּא עָמַד מֵעָלַי וְצָחַק: – מַה קָרָה, גִבּוֹר קָטָן שֶׁלִי? הֲרֵי הִבְטַחְתָּ לָקוּם בַּזְמַן?! קַמְתִּי מִמִטָתִי וְקָרָאתִי:
– מָה, אַבָּא, הַשַׁיָרָה יָצְאָה כְּבָר?
– לֹא – אָמַר אַבָּא – אֲנִי תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאַתָּה תִּישַׁן. לָכֵן הִקְדַמְתִּי וּבָאתִי אֵלֶיךָ. עַכְשָׁו קוּם בִּזְרִיזוּת וּמַהֵר אֶל חֲדַר־הָאֹכֶל! עוֹד מְעַט תֵּצֵא הַשַׁיָרָה! יַאלְלַהּ – הִזְדָרֵז!
וַאֲנִי הִזְדָרַזְתִּי, אֶת כָּל נַפְשִׁי נָתַתִּי כְּדֵי לְהִתְלַבֵּשׁ בִּמְהִירוּת, לָעוּף אֶל חֲדַר־הָאֹכֶל וּלְהִתְיַצֵב אֵצֶל הַקוֹצְרִים. הִגַעְתִּי לְשָׁם חֲסַר נְשִׁימָה, מְבֹהָל. אֲבָל כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהַטְרַקְטוֹרִים עֲדַיִן עוֹמְדִים וְהַמַקְצֵרוֹת עוֹדָן בִּמְקוֹמָן, וְהַקוֹצְרִים עוֹדָם מְדַשְׁדְשִׁים פֹּה וָשָׁם, מִתְאַרְגְנִים לָהֶם הִתְאַרְגְנוּת אַחֲרוֹנָה – נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה!..
בַּדֶרֶךְ יָשַׁבְתִּי אֵצֶל אַבָּא, בְּעֶגְלַת הַשַׁחַת הָרֵיקָה. אַבָּא שָׂמַח שֶׁהַשַׁבָּת הִיא בְּהִירָה וְיָפָה, שֶׁאֵין שָׁרָב וְלֹא יוֹתֵר מִדַי חַם, וְהָעִקָר: שֶׁנִהְיָה פְּטוּרִים הַיוֹם מִמַכַּת הַבַּרְחַשׁ הַמַרְגִיזָה.
– יֵשׁ יָמִים – אָמַר לִי אַבָּא – בְּיִחוּד בִּימֵי הַקָצִיר, שֶׁהַבַּרְחַשׁ מַמָשׁ מְמַלֵא אֶת כָּל הָאֲוִיר! לַעֲבֹד בְּיָמִים כָּאֵלֶה, זֶהוּ מַמָשׁ עִנוּי מֵצִיק!
הַטְרַקְטוֹרִים הִתְגַלְגְלוּ לָהֶם עַל הַכְּבִישִׁים הָרֵיקִים, הָרוּחַ הַקַלָה נָשְׁבָה בַּפָּנִים, וְאַבָּא הֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל הַגְבָעוֹת שֶׁמִסָבִיב וְהִסְבִּיר לִי בָּאֲרִיכוּת: – הִנֵה, כָּאן, בֵּן, נִגְמֶרֶת חֲדֵרָה. כֵּן, אַל תִּתְפַּלֵא, חֲדֵרָה בְּסַךְ הַכֹּל אֵינֶנָה מוֹשָׁבָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ וְהִנֵה מִמוּל, מִתּוֹךְ הָאֹפֶק הַכָּחֹל, צוֹמֵחַ וְעוֹלֶה לוֹ הַר הַכַּרְמֶל. מֵאֲחוֹרֵי הַסְלָעִים, הִנֵה שָׁם, וּמֵאֲחוֹרֵי הַנְשָׁרִים הַמְעוֹפְפִים לָהֶם שָׁם לְמַעְלָה, יוֹשֶׁבֶת הַמוֹשָׁבָה זִכְרוֹן־יַעֲקֹב. וְשָׁם גַם הַיֶקֶב… – הַיֶקֶב? – קָרָאתִי. – כֵּן – אָמַר אַבָּא – מָה אַתָּה כָּל כָּךְ מִתְפַּלֵא? הַיֶקֶב. לֹא שָׁמַעְתָּ עַל הַיֶּקֶב שֶׁל זִכְרוֹן־יַעֲקֹב? לֹא – אָמַרְתִּי – לֹא שָׁמַעְתִּי. – וּבְכֵן, הַיֶקֶב זֶהוּ כְּבָר סִפּוּר אַחֵר – אָמַר אַבָּא – בְּסוֹף הַקַיִץ, בְּעוֹנַת הַבָּצִיר, אֶקַח אוֹתְךָ גַם אֶל הַיֶּקֶב. אֵיךְ זֶה שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ עַל הַיֶּקֶב? – אַבָּא הִשְׁתּוֹמֵם מְעַט, הִבִּיט בִּי, צָחַק מְעַט, וְאַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ:
– כָּאן, בֵּן, מִשְׂמֹאלֵנוּ, אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַחוֹלוֹת הַבְּהִירִים שֶׁל שְׂפַת־הַיָם? וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם, הַכָּחֹל הַזֶה, הַמַבְרִיק הַזֶה, שֶׁמֵעָלָיו מִתַּמֶרֶת כְּמוֹ כִּפַּת אֵדִים תְּכַלְכַּלָה, כֵּן כֵּן. זֶהוּ…
– הַיָם! – קָרָאתִי פִּתְאֹם – אַבָּא, הֲרֵי זֶהוּ הַיָם!
– כֵּן, אֱמֶת. הַיָם. וּמִכָּאן הוּא נִמְשָׁךְ הַרְחֵק צָפוֹנָה, עַד מִפְרַץ חֵיפָה.
– וְלַדָרוֹם, אַבָּא – שָׁאַלְתִּי – עַד לְאָן מַגִיעַ הַיָם בַּדָרוֹם?
– בַּדָרוֹם – אָמַר אַבָּא – מַגִיעַ הַיָם עַד נְמַל תֵּל־אָבִיב. בִּנְמַל תֵּל־אָבִיב כְּבָר הָיִיתָ?
– לֹא – אָמַרְתִּי – לֹא בִּנְמַל תֵּל־אָבִיב וְלֹא בְּשׁוּם נָמֵל אַחֵר.
– יָפֶה – חִיֵךְ אַבָּא – יָפֶה מְאֹד. בַּחֹרֶף, בְּעוֹנַת הַתַּפּוּזִים נִסַע לְטַיֵל לַנָמֵל. בֶּאֱמֶת, אֵיךְ זֶה שֶׁלֹא רָאִיתָ עוֹד שׁוּם נָמֵל?
– כָּכָה – אָמַרְתִּי – לֹא רָאִיתִי. אַתָּה לֹא לָקַחְתָּ אוֹתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי. וְאֶצְלֵנוּ כְּבָר הַרְבֵּה יְלָדִים בִּקְרוּ גַם בַּנָמֵל וּבִקְרוּ גַם…
– אֵין דָבָר – הִרְגִיעַ אוֹתִי אַבָּא – עוֹד תַּסְפִּיק, עוֹד תַּסְפִּיק. הֲרֵי אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל בָּחוּר צָעִיר עֲדַיִן…
פִּתְאֹם נֶעֶצְרָה כָּל הַשַׁיָרָה עַל הַכְּבִישׁ. אַבָּא נִרְכַּן לְפָנִים וְשָׁאַל אֶת הַנֶהָג:
– מַה קָרָה? לָמָה עוֹמְדִים? מָה הָעֲצִירָה הַזֹאת?
הַנֶהָג הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְגַם יָרַד מִן הַטְרַקְטוֹר לִשְׁאֹל, וְאַחַר כָּךְ חָזַר אֵלֵינוּ וְאָמַר:
– זֶה בִּגְלַל הַמַחְסוֹם. הִגַעְנוּ לְפַסֵי־הָרַכֶּבֶת וְהַמַחְסוֹם מוּרָד. עוֹד מְעַט תַּעֲבֹר כָּאן הָרַכֶּבֶת.
– רַכֶּבֶת? – קָפַצְתִּי מִמְקוֹמִי, נִרְגָשׁ כֻּלִי – רַכֶּבֶת, בֶּאֱמֶת?
– מַה זֶה אִתְּךָ הַיוֹם? – הִתְפַּלֵא אַבָּא – גַם רַכֶּבֶת עוֹד לֹא רָאִיתָ? אֵיזֶה מִין יֶלֶד אַתָּה בִּכְלָל?
וְהוּא קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְקָרָא אֵלַי:
– קְפֹץ, בֵּן, בּוֹא נִגַשׁ אֶל הַפַּסִים.
קָפַצְתִּי יָשָׁר לִזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַבָּא וּמִהַרְנוּ אֶל הַמַחְסוֹם. וְאַבָּא אָמַר לִי:
– הָרַכֶּבֶת אֵינֶנָה מְמַהֶרֶת. וּבֵינָתַיִם, תִּרְאֶה! הַכְּבִישׁ מִתְמַלֵא בִּכְלֵי רֶכֶב וּבְנֶהָגִים רַבִּים. אִם הָרַכֶּבֶת לֹא תְּמַהֵר, יִתְעַצְבְּנוּ הַנֶהָגִים וְתֵכֶף יִהְיֶה פֹּה שָׂמֵחַ! תִּרְאֶה!
אַחַר כָּךְ חָלַף אַבָּא עַל פְּנֵי הַמַחְסוֹם, כָּרַע לְיַד הַמְסִלָה, הִנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל פַּס־הַבַּרְזֶל וְקָרָא אֵלַי:
– בּוֹא הֵנָּה, בֵּן, מַהֵר!
הִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו בְּרִיצָה וְהוּא אָמַר לִי:
– שִׂים גַם אַתָּה אֶת רֹאשְׁךָ עַל הַפַּס, וְהַקְשֵׁב!
כָּרַעְתִּי גַּם אֲנִי לְיַד הַמְסִלָה, מַמָשׁ כְּמוֹ אַבָּא, וְהִקְשַׁבְתִּי. הַפַּס הֵחֵל לְזַמְזֵם זִמְזוּם גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ, וְיָכֹלְתִּי מַמָשׁ לְהַרְגִישׁ אֵיךְ הַבַּרְזֶל מְרַטֵט.
– אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אַבָּא!
וְאַבָּא קָם, מָשַׁךְ גַם אוֹתִי אִתּוֹ וְאָמַר:
– זֶהוּ זֶה! כָּכָה מַקְשִׁיבִים לְרַכֶּבֶת מִתְקָרֶבֶת. עַכְשָׁו בּוֹא נִסְתַּלֵק מִחוּץ לַמַחְסוֹם. הָרַכֶּבֶת כְּבָר קְרוֹבָה.
פִּתְאֹם, בְּלִי שֶׁנַרְגִישׁ בִּכְלָל, נִשְׁמְעָה מִכִּווּן הַמַחְצָבוֹת שֶׁלְרַגְלֵי הָהָר צְפִירָה אֲרֻכָּה וְחַדָה. וַאֲנִי עָמַדְתִּי מַמָּשׁ מִתַּחַת לְקֶרֶשׁ־הַמַחְסוֹם.
אַבָּא בָּא אֵלַי וּמַמָשׁ חָטַף וְהֵרִים אוֹתִי מִן הַכְּבִישׁ.
– בּוֹא, עֲלֵה עַל הָעֲגָלָה. הַשַׁיָרָה כְּבָר נוֹסַעַת!
אֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי כְּלוּם. מַרְאֵה הָרַכֶּבֶת הָמַם אוֹתִי וְלֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר. כֵּיוָן שֶׁלֹא עָנִיתִי, תָּפַס אוֹתִי אַבָּא בְּמָתְנַי וּמַמָשׁ הֵרִים וְזָרַק אוֹתִי אֶל תּוֹךְ הָעֲגָלָה.
נָסַעְנוּ הָלְאָה.
כְּבָר נִרְאוּ מֵרָחוֹק שְׂדוֹת הַשַׁחַת שֶׁהִתְחִילוּ לְהַצְהִיב. הֵם צָמְחוּ מַמָשׁ לְרַגְלֵי הָהָר. וְהָהָר כְּאִלוּ צָמַח וְיָצָא מִתּוֹכָם.
– אַבָּא – שָׁאַלְתִּי – כָּכָה זֶה כָּל הַזְמַן כָּאן?
– מָה? – שָׁאַל אַבָּא – מַה כָּל הַזְמַן?
– הָרַכָּבוֹת – אָמַרְתִּי – חוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת כָּכָה כָּל הַיוֹם? אַבָּא הִצְטַחֵק.
– כֵּן, אֲבָל מִי פָּנוּי לְהַבִּיט בָּהֶן? לְמִי יֵשׁ זְמַן בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה לְהִסְתַּכֵּל בָּרַכָּבוֹת?
– לְאָן נוֹסַעַת הָרַכֶּבֶת?
– נוּ, זֶה בָּרוּר – אָמַר אַבָּא – אִם הִיא בָּאָה מִדָרוֹם לְצָפוֹן, סִימָן שֶׁהִיא נוֹסַעַת לְחֵיפָה!
– וּלְהֶפֶךְ, אַבָּא? לְאָן זֶה לְהֶפֶךְ?
– אִם הִיא בָּאָה מִצָפוֹן – אָמַר אַבָּא – זֶה סִימָן, שֶׁהִיא נוֹסַעַת לִירוּשָׁלַיִם!
– לִירוּשָׁלַיִם? – קָרָאתִי – הוֹי, אַבָּא! גַם אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ בָּרַכֶּבֶת לִירוּשָׁלַיִם!
עַכְשָׁו צָחַק אַבָּא צְחוֹק גָדוֹל.
– זֶה נֶחְמָד – אָמַר מִתּוֹךְ הַצְחוֹק – בְּחַיַי שֶׁזֶה נֶחְמָד מְאֹד. יָצָאנוּ לִקְצִיר הַשַׁחַת וְעוֹד לֹא הִגַעְנוּ, וְאַתָּה כְּבָר מְטַיֵל לְךָ בְּכָל הָאָרֶץ! זֶה בֶּאֱמֶת נֶחְמָד…
אֲבָל אֲנִי דָבַקְתִּי מִשׁוּם־מָה בְּמַרְאֵה הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת וּבְמַרְאֵה הַקְסָמִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם הָרְחוֹקָה, שֶׁעוֹד לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ אַף פַּעַם, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לְאַבָּא:
– מָה אִכְפַּת לְךָ, אַבָּא, בּוֹא נִסַע לִירוּשָׁלַיִם. בּוֹא, נֵרֵד כָּאן מִן הָעֲגָלָה, נְחַכֶּה עַל יַד הַמַחְסוֹם, נְבַקֵשׁ מֵהַשׁוֹמֵר שֶׁיַעֲצֹר אֶת הָרַכֶּבֶת וְנִסַע אִתָּהּ. עוֹד הַיוֹם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַגִיעַ לִירוּשָׁלַיִם. עוֹד הַיוֹם! בֶּאֱמֶת אַבָּא, מָה אִכְפַּת לְךָ…
אַבָּא לֹא הֵשִׁיב. הוּא הִשְׁתַּתֵּק מְאֹד כְּאִלוּ שָׁקַע פִּתְאֹם בְּהִרְהוּרִים מִשֶׁלוֹ. הוּא הִבִּיט בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, בַּנְשָׁרִים הַמְרַחֲפִים מֵעָלָיו, בַּסְלָעִים הָרְחוֹקִים, וְשָׁתַק. וַאֲנִי חָזַרְתִּי וְהִפְצַרְתִּי בּוֹ, מַמָשׁ הִתְחַנַנְתִּי:
– עוֹד לֹא נָסַעְתִּי אַף פַּעַם בָּרַכֶּבֶת, אַבָּא. וְגַם בִּירוּשָׁלַיִם עוֹד לֹא בִּקַרְתִּי אַף פַּעַם…
– חֲדַל – אָמַר אַבָּא – חֲדַל כְּבָר. עַכְשָׁו אַתָּה בֶּאֱמֶת כְּבָר מְדַבֵּר שְׁטֻיוֹת.
הַשַׁיָרָה הִנֵה הִנֵה הִגִיעָה אֶל תּוֹךְ הַשָׂדֶה. הַנְהָגִים כְּבָר יָרְדוּ מִן הַטְרַקְטוֹרִים, פָּרְקוּ אֶת הָעֲגָלוֹת, הֵכִינוּ אֶת הַמַקְצֵרוֹת וּמִסָבִיב הֵחֵלָה תְּכוּנָה גְדוֹלָה לִקְרַאת הַקָצִיר.
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַמָשׁ עִם חֲשֵׁכָה, פָּנְתָה הַשַׁיָרָה לַחֲזֹר. יָשַׁבְתִּי לִי עִם אַבָּא בְּרֹאשׁ עֲרֵמַת־הַשַׁחַת, קָרוֹב לַשָׁמַיִם, וְעוֹד יוֹתֵר קָרוֹב לַכּוֹכָבִים שֶׁכְּבָר הֵחֵלוּ לְהִתְגַלוֹת.
מִלְמַעְלָה, מִגָבְהֵי הָעֲגָלָה, כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁמַע רַעַשׁ הַטְרַקְטוֹרִים וְגַם תְּנוּדוֹת הָעֲגָלָה לֹא הֻרְגְשׁוּ. יָשַׁבְנוּ לָנוּ כְּמוֹ עַל מִזְרָן שֶׁל יֶרֶק רַךְ, אֲפוּפִים בַּנִיחוֹחַ הַמְשַׁכֵּר שֶׁל הַשַׁחַת. אַבָּא הָיָה עָיֵף וְגַם אֲנִי כִּמְעַט וְהִתְנַמְנַמְתִּי לִי כָּכָה.
– אֵיזוֹ שַׁבָּת עִם מַזָל – אָמַר אֵלַי אַבָּא פִּתְאֹם וְלִטֵף אֶת רֹאשִׁי – אֵיזֶה מַזָל שֶׁלֹא הָיָה לָנוּ בַּרְחַשׁ הַיוֹם!..
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.