א 🔗
כְּשֶׁהָלַךְ אוּרִי לְצָבָא, אֶל הַמִלְחָמָה, הִשְׁאִיר אֶת כַּלְבּוֹ הָאָהוּב, גִ’יפּ, בְּבֵיתוֹ. אוּרִי אָמַר לְאִשְׁתּוֹ:
“שָׁלוֹם לָךְ, אֲנִי הוֹלֵךְ. וְאֶל תִּשְׁכְּחִי לְטַפֵּל יָפֶה בְּגִ’יפּ, שֶׁלֹּא יִתְגַעְגֵעַ”.
לָקַח אֶת תַּרְמִילוֹ בְּיָדוֹ וְהָלַךְ.
טִפְּלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוּרִי בַּכֶּלֶב, מַמָשׁ כְּמוֹ שֶׁבִּקֵשׁ אוּרִי לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ. הִשְׁקְתָה אוֹתוֹ, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ, רָחֲצָה אוֹתוֹ, וּבִכְלָל פִּנְקָה אוֹתוֹ מְאֹד. אֲבָל גִ’יפּ לֹא שָׂמַח. הוּא לֹא יָכוֹל לְהֵרָגַע. בַּלֵילוֹת הָיָה מִיַבֵּב כָּל כָּךְ בִּמְלוּנָתוֹ, עַד שֶׁהָיְתָה מֻכְרָחָה לְהַכְנִיס אוֹתוֹ אֶל הַבַּיִת. וּבַיָמִים הָיָה רַע וְתוֹקְפָנִי, נָבַח הַרְבֵּה עַל אֲנָשִׁים וַאֲפִילוּ הִתְנַפֵּל פַּעַם עַל יֶלֶד שֶׁהָלַךְ בַּמִדְרָכָה, וְנִסָה לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ.
פַּעַם אַחַת, לְאַחַר הַפְסָקַת הָאֵשׁ, כְּשֶׁבָּא אוּרִי לְחֻפְשָׁה קְצָרָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ:
“אוּרִי אַתָּה מֻכְרָח לָקַחַת אֶת גִ’יפּ אֵלֶיךָ! הוּא לֹא יָכוֹל לְהִתְרַגֵּל לְחֶסְרוֹנְךָ! עוֹד יִקְרֶה לוֹ מַשֶׁהוּ רַע, מֵרֹב גַעְגוּעִים!…”
חָשַׁב אוּרִי וְחָשַׁב, וְלֹא יָדַע מַה לְהַחְלִיט. מִצַד אֶחָד הוּא רָצָה מְאֹד לָקַחַת אִתּוֹ אֶת גִ’יפּ הָאָהוּב. כִּי לֹא רַק גִ’יפּ הִרְבָּה לְהִתְגַעְגֵעַ אֶל אוּרִי, אֶלָא גַם אוּרִי הִתְגַעְגֵעַ מְאֹד אֶל גִ’יפּ. וְלַמְרוֹת הַמִלְחָמָה, וְלַמְרוֹת הַמֶרְחָק, וְלַמְרוֹת הַכֹּל הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתוֹ. וּמִצַד שֵׁנִי, אוּרִי יָדַע כַּמָה קָשֶׁה לְהַחֲזִיק כֶּלֶב בַּצָבָא, בְּרָמַת הַגוֹלָן. אֵין מָקוֹם לִבְנוֹת לוֹ מְלוּנָה, אֵין מָזוֹן מַתְאִים לִכְלָבִים, שֶׁלֹא לְדַבֵּר עַל הַתְּזוּזוֹת הָרַבּוֹת מִמָקוֹם לְמָקוֹם, עַל הַקֹר עַל הַבֹּץ וְעַל הָרוּחוֹת.
חָשַׁב אוּרִי וְחָשַׁב, וְלֹא יָדַע מַה יַחְלִיט. רָאָה גִ’יפּ שֶׁאוּרִי יוֹשֵׁב וּמִתְעַצֵב לוֹ וְחוֹשֵׁב, בָּא אֵלָיו טִפֵּס עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחִיל לְהִתְלַקֵק אִתּוֹ לְהִתְרַפֵּק עָלָיו וּלְהִתְחַכֵּךְ בְּסַנְטֵרוֹ, כַּאֲשֶׁר אָהַב. לִטֵף אוּרִי אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל גִ’יפּ וְאָמַר:
“טוֹב גִ’יפּ. נְנַסֶה. אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁתִּתְנַהֵג בַּצָבָא כָּרָאוּי לְחַיָל”.
לַמָחֳרָת נָסַע אוּרִי אֶל הַצָבָא וְאִתּוֹ הַכֶּלֶב גִ’יפּ. כָּל הַדֶרֶךְ נָהַג גִ’יפּ מַמָשׁ כְּמוֹ חַיָל. לֹא הִתְלוֹנֵן וְלֹא הִתְפַּנֵּק וְקִבֵּל אֶת כָּל הַקְשָׁיִים בְּאַהֲבָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אוּרִי וְגִ’יפּ אֶל הַמַאֲהָל הִתְקַבְּלוּ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה. חֲבֵרָיו שֶׁל אוּרִי הִתְלַהֲבוּ מְאֹד מִן הָאוֹרֵחַ הֶחָדָשׁ וְהִתְחַיְבוּ לַעֲזֹר לְאוּרִי בַּכֹּל: בַּהֲקָמַת הַמְלוּנָה, בִּשְׁמִירָה עַל הַכֶּלֶב, בִּרְחִיצָה, מַמָשׁ מַמָשׁ בְּהַכֹּל. וּמִיָד נִגְשׁוּ אֶל הַמְלָאכָה. לְיַד הָאֹהֶל הַגָדוֹל הֵקִימוּ אֹהֶל־סַיָרִים קָטָן וְהִצְמִידוּהוּ אֶל מַדְרֵגַת הָאֶבֶן, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה מוּגַן יָפֶה מִן הָרוּחוֹת. וְאַחַד הַחַיָלִים, מֵחֲבֵרָיו הַקְרוֹבִים שֶׁל אוּרִי, הִתְנַדֵב אֲפִילוּ לִישֹׁן יַחַד עִם גִ’יפּ בָּאֹהֶל, כַּדִי שֶׁלֹא יִתְפַּחֵד בַּלַיְלָה וּכְדֵי שֶׁלֹא יִקְפָּא מִקוֹר. בָּעֶרֶב, לְיַד הַמְדוּרָה, כְּשֶׁשָׁתוּ חֲבֵרָיו שֶׁל אוּרִי קָפֶה וְאָכְלוּ מִן הָעוּגוֹת שֶׁהֵבִיא אוּרִי, שִׂחֲקוּ כֻּלָם עִם גִ’יפִּי, לִטְפוּ אוֹתוֹ, חִבְּקוּ אוֹתוֹ, סֵרְקוּ אֶת שְׂעָרוֹ הַחוּם וְהָאָרֹךְ, הִשְׁתַּעְשְׁעוּ בְּאָזְנָיו הַנִסְרָחוֹת וּבִכְלָל שָׂמְחוּ שֶׁיֵשׁ לָהֶם חָבֵר חָדָשׁ בַּמַחְלָקָה. חָבֵר שֶׁמַזְכִּיר לְכֻלָם יָמִים אֲחֵרִים וְשָׁעוֹת אֲחֵרוֹת, וְאֶת בָּתֵּיהֶם הַמְרֻחָקִים וְאֶת יַלְדֵיהֶם הַקְטַנִים שֶׁכְּבָר מִזְמַן לֹא חִבְּקוּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ רוֹצִים…
וְאַחַר כָּךְ, מְאֻחָר בַּלַיְלָה, כְּשֶׁהִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אוּרִי לָצֵאת לִשְׁמִירָה לֹא שָׁכַח כַּמוּבָן לְהָעִיר אֶת גִ’יפּ וּלְצָרְפוֹ אֵלָיו אֶל הַמִשְׁמֶרֶת. הִתְהַלְכוּ לָהֶם אוּרִי וְכַלְבּוֹ עַל מִדְרוֹנוֹת הַתֵּל, דִלְגוּ מֵעַל גִדְרוֹת הַבַּזֶלֶת, בּוֹסְסוּ בָּעֲרֵמוֹת הַשַׁלֶכֶת שֶׁל עֲלֵי הַתְּאֵנִים, הִסְתַּכְּלוּ בַּכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים וְחָשְׁבוּ לָהֶם בְּשֶׁקֶט כָּל אֶחָד אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. הָיָה לַיְלָה שָׁקֵט וְקַר וגִ’יפּ נִלְחַץ אֶל אוּרִי וְהִתְכַּנֵס אֶל זְרוֹעוֹתָיו. אוּרִי לִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ, פִּשְׁפֵּשׁ מִתַּחַת לְאָזְנָיו וְאָמַר לוֹ בְּשֶׁקֶט:
“עַכְשָׁו כְּבָר הַכֹּל בְּסֵדֶר, גִ’יפּ. אַתָּה כָּאן וַאֲנִי כָּאן וְהַמִלְחָמָה כְּבָר נִגְמְרָה. וְעוֹד מְעַט נַחֲזֹר שְׁנֵינוּ הַבַּיְתָה: אֲנִי אֶל בֵּיתִי וְאֶל אִשְׁתִּי, וְאַתָּה אֶל מְלוּנָתְךָ וְאֶל הַמִדְרָכוֹת שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ אוֹהֵב לְהִתְרוֹצֵץ עֲלֵיהֶן”.
גִ’יפּ הִבִּיט בְּעֵינָיו שֶׁל אוּרִי, וְנִרְאָה כְּאִלוּ הוּא מֵבִין מַמָשׁ אֶת כָּל דְבָרָיו. הוּא חִכֵּךְ אֶת חָטְמוֹ הַלַח אֶל יָדָיו שֶׁל אוּרִי וּכְאִלוּ הִסְכִּים לְכָל מַה שֶׁאָמַר. וּבְתֹם הַמִשְׁמֶרֶת כְּבָר הָיָה גִ’יפּ רָדוּם לְגַמְרֵי, הוּא לֹא הֻרְגַל לִשְׁמֹר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בַּלֵילוֹת, וְאוּרִי נָשָׂא אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִיחַ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ אֹהֶל־הַסַיָרִים שֶׁהוּקַם לִכְבוֹדוֹ. אוּרִי כִּסָה אֶת גִ’יפּ בִּשְׂמִיכָה, קָשַׁר אֶת יְרִיעוֹת הָאֹהֶל, חִזְקָן הֵיטֵב זוֹ לָזוֹ וְאָמַר בְּלַחַשׁ:
“לַיְלָה טוֹב גִ’יפִּי, לַיְלָה טוֹב. הַיוֹם הָרִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד קָשֶׁה. אֲבָל מָחָר כְּבָר תִּתְרַגֵל”. וְאוּרִי עַצְמוֹ נִכְנַס אֶל הָאֹהֶל הַגָדוֹל, הִשְׁתַּטַח עַל שְׂמִיכוֹתָיו וְשָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָה.
ב 🔗
בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר גִ’יפִּי, וּכְדַרְכּוֹ יוֹם יוֹם בְּבֵיתוֹ, רָצָה לָצֵאת לְטִיוּל שַׁחֲרִית, לְהִסְתּוֹבֵב לוֹ קְצָת, לְהִשְׁתּוֹבֵב לוֹ קְצָת, לְרַחְרֵחַ פֹּה וָשָׁם, לְהִתְנַבֵּחַ עַל זֶה וְעַל אַחֵר, בִּקְצָרָה: לְהַתְחִיל אֶת יוֹמוֹ כְּכֶלֶב אֲמִתִּי. אוּרִי פָּתַח לוֹ אֶת פֶּתַח הָאֹהֶל, זֵרֵז אוֹתוֹ לָצֵאת, וְאָמַר:
“צֵא לְךָ גִ’יפִּי! וְאַל תִּשְׁכַּח לַחֲזֹר עוֹד מְעַט! וְאַל תִּשְׁתּוֹלֵל!”
וְגִ’יפִּי קָפַץ לוֹ אֶל מֵאֲחוֹרֵי גִדְרוֹת הָאֶבֶן וְנֶעֱלַם. וְעַל הַתֵּל קָרָה בֵּינָתַיִם מַה שֶׁקוֹרֶה בְּרָמַת הַגוֹלָן בִּבְקָרִים לֹא מְעַטִים. הַתִּלִים הַגְבוֹהִים מִתְכַּסִים לְפֶתַע בַּעֲנָנִים מַנְמִיכִים, וְתוֹךְ דַקוֹת סְפוּרוֹת הֵם עוֹמְדִים מְחֻתָּלִים בַּעֲרָפֶל סָמִיךְ שֶׁאֵין לִרְאוֹת מִבַּעֲדוֹ אֲפִילוּ לְמֶרְחַק צְעָדִים סְפוּרִים. וְהָעֲרָפֶל עוֹמֵד לְעִתִּים עַד שְׁעוֹת הַצָהֳרַיִם, וְלִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין כָּל רוּחַ מְנַשֶׁבֶת, הַתִּלִים עוֹמְדִים עֲטוּפִים בַּעֲרָפֶל כָּל הַיוֹם כֻּלוֹ.
אֲבָל גִ’יפּ רַק אֶתְמוֹל הִגִיעַ, רַק אֶתְמוֹל עָלָה מִן הַשְׁפֵלָה, וְאֶת רָמַת הַגוֹלָן עֲדַיִן אֵינוֹ מַכִּיר וְאֶת דַרְכֵי הָעֲרָפֶל וְהָעֲנָנִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְאִישׁ לֹא אָמַר לוֹ שֶׁכָּל כָּךְ קַל לְאַבֵּד אֶת הַשְׁבִיל. וְאִישׁ לֹא הִזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁכָּל הַתִּלִים דוֹמִים זֶה לָזֶה, וְכָל גִדְרוֹת הָאֶבֶן דוֹמוֹת אַחַת לַשְׁנִיָה, וְשֶׁלְכָל עֲצֵי הָאַלוֹנִים רֵיחַ דוֹמֶה. וְאִישׁ לֹא אָמַר לוֹ שֶׁהַכֹּל כָּאן שׁוֹנֶה מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת. וְגִ’יפִּי פָּשׁוּט הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד. וְסוֹפוֹ וַדַאי שֶׁהָיָה רַע וָמַר, אִלְמָלֵא אוּרִי אוֹהֲבוֹ, וְאִלְמָלֵא אֲבִי הַסַיָר יְדִידוֹ שֶׁל אוּרִי, בַּעַל עֵינֵי הַנֵץ, וְאִלְמָלֵא גִ’יפּ־הַסַיָרִים קַל־הָרַגְלַיִם.
כְּשֶׁרָאָה אוּרִי אֶת הָעֲרָפֶל מִתְעַבֶּה וְהוֹלֵךְ, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁגִ’יפּ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶל אֹהֶל הַמְלוּנָה שֶׁלוֹ, הֵבִין מִיָד שֶׁהַכֶּלֶב הַמִסְכֵּן אִבֵּד דַרְכּוֹ בַּעֲרָפֶל. וַדַאי הוּא מִתְרוֹצֵץ לוֹ עַכְשָׁו בְּבֶהָלָה, תּוֹעֶה בֵּין הַתִּלִים, נוֹבֵחַ בְּכָל כֹּחוֹ וְקוֹרֵא אֵלָיו אֶת אוּרִי שֶׁיָּבוֹא לְחַלְצוֹ מִצָרָתוֹ. אוּרִי לֹא שֶׁהָה הַרְבֵּה, זִנֵק מִיָד אֶל גִ’יפּ־הַסַיָרִים קַל־הָרַגְלַיִם שֶׁחָנָה בְּסָמוּךְ, הִזְעִיק אֵלָיו אֶת אֲבִי, הַסַיָר הַמְזֻקָן בַּעַל עֵינֵי־הַנֵץ הָרוֹאוֹת לְמֶרְחַקִים, וְחִישׁ קַל קָפְצוּ וְעָלוּ עַל הָרֶכֶב וְיָצְאוּ לְמַסַע הַחִפּוּשִׂים.
הֵם יָרְדוּ בְּמוֹרַד הַתֵּל, חָצוּ אֶת הָעֲרָפֶל בְּאוֹרוֹתָיו הַקְטַנִים שֶׁל הַגִ’יפּ, דִלְגוּ מֵעַל לָאֲבָנִים, מֵעַל לַתְּעָלוֹת, הִתְנוֹדְדוּ בֵּין מַהֲמוֹרוֹת הַפְּגָזִים וְנָסְעוּ כָּל הַזְמַן בְּעִקְבוֹתָיו שֶׁל גִ’יפִּי. כְּלוֹמַר לֹא בְּדִיוּק בְּעִקְבוֹתָיו, כֵּיוָן שֶׁאוֹתָן לֹא רָאוּ, אֶלָּא בְּעִקְבוֹת הַכִּווּן שֶׁבּוֹ נֶעֱלַם גִ’יפּ בַּבֹּקֶר. נָסְעוּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִיעוּ לְמַאֲהָל שֶׁל תּוֹתְחָנִים.
אָבִי הֶחֱנָה אֶת הַגִ’יפּ לִפְנֵי הָאֹהָלִים וְאוּרִי קָפַץ וְשָׁאַל בְּהִתְרַגְּשׁוּת:
“הַגִידוּ חֶבְרֶ’ה, תּוֹתְחָנִים, רְאִיתֶם אוּלַי אֶת גִ’יפִּי?”
הַתּוֹתְחָנִים יָצְאוּ, הִבִּיטוּ בְּגִ’יפּ וּבְאוּרִי הַנִרְגָשׁ, וְשָׁאֲלוּ:
“מִי זֶה גִ’יפּ?”
“גִ’יפִּי, הַכֶּלֶב שֶׁלִי”, אָמַר אוּרִי.
“וְאֵיךְ הוּא נִרְאֶה?” שָׁאֲלוּ הַתּוֹתְחָנִים.
“חוּם וְגָבוֹהַּ”, אָמַר אוּרִי וְהֶרְאָה בְּיָדָיו כַּמָה גָבוֹהַּ הוּא גִ’יפּ, “וְאָזְנָיו אֲרֻכּוֹת וְנִסְרָחוֹת. וְהוּא חָמוּד!”
הַתּוֹתְחָנִים חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וְלֹא יָדְעוּ מָה לְהָשִׁיב. עַד שֶׁפִּתְאֹם בָּא תּוֹתְחָן אֶחָד וְאָמַר:
“כֵּן כֵּן, רָאִיתִי כֶּלֶב כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם מְחַפְּשִׂים”.
“אֵיפֹה הוּא?” הִתְפָּרֵץ אוּרִי “מַהֵר וְהַרְאֵה לִי אֵיפֹה הוּא!”
אֲבָל הַתּוֹתְחָן לֹא מִהֵר. הוּא לֹא הָיָה כָּל כָּךְ בָּטוּחַ… הוּא רַק רָאָה… וְאוּלַי רַק נִדְמֶה לוֹ שֶׁרָאָה… וְהוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁזֶהוּ בֶּאֱמֶת הַכֶּלֶב הַמְבֻקָשׁ…
“הָיָה עֲרָפֶל” אָמַר הַתּוֹתְחָן “וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּדִיוּק. אֲבָל נִדְמֶה לִי”, הוּא הוֹסִיף “שֶׁהַכֶּלֶב בָּרַח לַכִּווּן הַהוּא!” וְהוּא הֶרְאָה בְּיָדָיו מַמָשׁ אֶל תּוֹךְ הָעֲרָפֶל הַסָמִיךְ.
“תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה לָכֶם”, נֶחְפַּז אוּרִי וְאָמַר, וְרָץ אֶל גִ’יפּ־הַסַיָרִים וְצָעַק אֶל אֲבִי:
“סַע כְּבָר, אֲבִי! מָה אַתָּה חוֹלֵם?!”
וְהַתּוֹתְחָנִים עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ בַּגִ’יפּ הַמִסְתַּלֵק, וְהֵנִיפוּ בִּידֵיהֶם אֶל אוּרִי וְאֶל אֲבִי, וְצָעֲקוּ אֲלֵיהֶם:
“שֶׁיִהְיֶה לָכֶם בְּמַזָל! שֶׁתִּמְצְאוּ אֶת הַכֶּלֶב! וְתָבִיאוּ אוֹתוֹ לְכָאן, שֶׁנִרְאֶה אוֹתוֹ גַם אֲנַחְנוּ!…”
וְשׁוּב הֵרִיץ אֲבִי אֶת הַגִ’יפּ בֵּין הַבּוֹרוֹת וּבֵין גִדְרוֹת הָאֲבָנִים. וְאוּרִי יָשַׁב מָתוּחַ עַל הַגִ’יפּ, עֵינָיו תְּקוּעוֹת בְּתוֹךְ מָסַךְ הָעֲרָפֶל וּבְאָזְנָיו הוּא מְבַקֵשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל נְבִיחָתוֹ הַמֻכָּר שֶׁל גִ’יפִּי הַמִסְכֵּן. נָסְעוּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִיעוּ לְמַאֲהָל שֶׁל שִׁרְיוֹנָאִים. אֲבִי הֶחֱנָה אֶת הַגִ’יפּוֹן הַקָטָן בֵּין הַטַנְקִים הָעֲנָקִיִים וְאוּרִי קָפַץ מִיָד וְרָץ אֶל הָאֹהָלִים וְצָעַק:
“הַגִידוּ חֶבְרֶ’ה, שִׁרְיוֹנָאִים, אוּלַי רְאִיתֶם אֶת גִ’יפִּי?”
הַשִׁרְיוֹנָאִים יָרְדוּ מֵעַל הַטַנְקִים, יָצְאוּ מִן הָאֹהָלִים, נִקְבְּצוּ סְבִיב גִ’יפּ־הַסַיָרִים הַקָטָן וְשָׁאֲלוּ:
“מִי זֶה גִ’יפִּי? וְלָמָה אַתֶּם מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ?”
אוּרִי הַנִרְגָשׁ הָיָה קְצַר רוּחַ נוֹרָא. וּבְקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְהַסְבִּיר לַשִׁרְיוֹנָאִים מִיהוּ גִ’יפִּי, וְאֵיךְ הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד, בִּגְלַל הָעֲרָפֶל, וּמָה רַע יִהְיֶה גוֹרָלוֹ אִם לֹא יִמָצֵא עַד הָעֶרֶב.
“וְאֵיךְ הוּא נִרְאֶה?” שָׁאֲלוּ הַשִׁרְיוֹנָאִים “וְאֵיךְ הוּא נוֹבֵחַ?”
וְאוּרִי אָמַר:
“הוּא כָּזֶה חוּם וְגָבוֹהַּ וְחָמוּד! וּמִתְגַעְגֵעַ אֵלַי נוֹרָא!”
וּמֵרֹב גַעְגוּעִים הֵחֵל אוּרִי לִנְבֹּחַ לִפְנֵי הַשִׁרְיוֹנָאִים, מַמָשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה גִ’יפִּי נוֹבֵחַ. הַשִׁרְיוֹנָאִים צָחֲקוּ, אַף עַל פִּי שֶׁרִחֲמוּ עַל גִ’יפִּי הַמִסְכֵּן, וְאוּלַי גַם עַל אוּרִי הַנִרְגָשׁ.
“לֹא”, אָמְרוּ “לֹא רָאִינוּ כֶּלֶב כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ”.
אוּרִי כְּבָר פָּנָה וּמִהֵר לָשׁוּב אֶל גִ’יפּ הַסַיָרִים וְהִנֵה הִגִיעַ שִׁרְיוֹנַאי אֶחָד וְצָעַק:
“אֶת מִי אַתֶּם מְחַפְּשִׂים, חֶבְרֶ’ה?”
“אֶת גִ’יפִּי, הַכֶּלֶב בַּעַל הָאָזְנַיִם הַנִסְרָחוֹת, הַחוּם, הַגָבוֹהַּ…” הִתְחִיל אוּרִי לְהַסְבִּיר לוֹ.
“אוֹהוֹ!” צָעַק הַשִׁרְיוֹנַאי “בְּדִיוּק כֶּלֶב כָּזֶה עָבַר עַכְשָׁו לְיַד הַטַנְק שֶׁלִי! קָרָאתִי אֵלָיו אֲבָל הוּא נִבְהַל וּבָרַח”.
“לְאָן?” שָׁאַל אוּרִי “לְאָן הוּא בָּרַח?”
“לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל”, אָמַר הַשִׁרְיוֹנַאי “קָרָאתִי לוֹ, בִּשְׁמוֹת חִבָּה, הִתְחַנַפְתִּי אֵלָיו, הִבְטַחְתִּי לוֹ אֲפִילוּ סְעוּדָה שְׁמֵנָה – אֲבָל הוּא לֹא נָתַן בִּי אֵמוּן, וּבָרַח…”
אוּרִי כְּבָר לֹא הִקְשִׁיב. הוּא זִנֵק אֶל גִ’יפּ־הַסַיָרִים וְקָרָא:
“מָה אִתְּךָ אֲבִי, אַל תִּישַׁן! סַע מַהֵר! אַחֶרֶת הוּא יֵעָלֵם!”
אֲבִי הִתְנִיעַ אֶת גִ’יפּוֹן הַסַיָרִים וְהִקְפִּיץ אוֹתוֹ לְכִווּן הָעֲרָפֶל וְאוּרִי נֶאֱחַז הֵיטֵב בְּכִסְאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל. מִסְבִיבָם עָמַד עֲרָפֶל כָּבֵד וְהֵם לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין לְאָן הוֹלֶכֶת דַרְכָּם. וְאַחַר כָּךְ פָּגְשׁוּ חַיָלִים מִגְדוּדֵי הַצַנְחָנִים וְגַם מֵהֶם אִישׁ לֹא רָאָה וְאִישׁ לֹא שָׁמַע. וְאַחַר כָּךְ פָּגְעוּ בְּדַרְכָּם בְּחוֹבְשִׁים מֵחֵיל הָרְפוּאָה, וְגַם הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד. הֵם הִקְשִׁיבוּ לִשְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אוּרִי וּמָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם:
“אוּלַי שָׁם, בָּעֲרָפֶל. מִשָׁם נִדְמֶה שֶׁנִשְׁמְעוּ קֹדֶם נְבִיחוֹת שֶׁל כְּלָבִים רְחוֹקִים…”
ג 🔗
אוּרִי הָיָה מְיֹאָשׁ לְגַמְרֵי. הוּא כְּבָר אִבֵּד אֶת תִּקְוָתוֹ לִמְצֹא אֶת גִ’יפִּי. הוּא יָשַׁב לוֹ עַל כִּסֵא גִ’יפּ־הַסִיוּר וְאֲבִי רָאָה שֶׁהוּא מִצְטַעֵר מְאֹד.
“אֵין דָבָר, אוּרִי”, אָמַר אֲבִי, הַסַיָר הַמְזֻקָן בַּעַל עֵינֵי־הַנֵץ “אֵין דָבָר. נִמְצָא אוֹתוֹ. כַּמָה כְּבָר יָכוֹל הַכֶּלֶב לְהִתְרַחֵק?”
אֲבָל אוּרִי לֹא הִתְאוֹשֵׁשׁ. הוּא סִפֵּר לַאֲבִי כַּמָה קָשֶׁה הָיָה לְגִ’יפּ בַּבַּיִת, כַּמָה הִתְגַעְגַע אֵלָיו. וְאֵיךְ הָיָה נוֹבֵחַ וּבוֹכֶה בַּלֵילוֹת עַד שֶׁאָמְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁיִקַח אוֹתוֹ כְּבָר אֵלָיו, אֶל הַצָבָא, כִּי הִיא כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת גִ’יפִּי בְּצַעֲרוֹ. וְעַכְשָׁו, שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ, הוּא הָלַךְ לֶאִבּוּד. וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ.
אֲבִי כְּבָר רָצָה לְהָשִׁיב לְאוּרִי, וּכְבָר פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר, וְהִנֵה לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם מִתְחוֹלֵל פֶּלֶא. הָעֲרָפֶל הַסָמִיךְ שֶׁרָבַץ מֵאָז הַבֹּקֶר עַל הַתִּלִים וְעַל הַגֵאָיוֹת הֵחֵל לְהִתְרוֹמֵם פִּתְאֹם, וּבִן רֶגַע וְאוֹר הַשֶׁמֶשׁ מֵאִיר אֶת כָּל הַשֶׁטַח שֶׁמִסָבִיב. וַאֲבִי, הַסַיָר בַּעַל עֵינֵי־הַנֵץ נִזְעַק פִּתְאֹם:
“הִנֵה הוּא! אוּרִי הַבֵּט! הִנֵה הוּא! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזֶה הוּא!”
אוּרִי מִהֵר לְהִסְתַּכֵּל, וּבֶאֱמֶת רָאָה גַם הוּא נְקֻדָה שְׁחוֹרָה מְדַלֶגֶת וּמְקַפֶּצֶת בַּמֶרְחָק.
“נִסַע! נִסַע!” קָרָא אוּרִי, הוֹצִיא אֶת מִשְׁקֶפֶת־הַסַיָרִים מִנַרְתִּיקָהּ וְנִצְמַד בְּעֵינוֹ אֶל הַנְקֻדָה הַשְׁחוֹרָה.
הַדֶרֶךְ לֹא הָיְתָה קַלָה. עַכְשָׁו, בְּאוֹר הַשֶׁמֶשׁ הַבָּהִיר, רָאוּ אֲבִי וְאוּרִי כַּמָה קָשֶׁה הַמַסְלוּל. אַבְנֵי בַּזֶלֶת עֲנָקִיוֹת חָסְמוּ אֶת דַרְכָּם, וּבַמְקוֹמוֹת הַנְמוּכִים הִשְׂתָּרַע לוֹ בֹּץ טוֹבְעָנִי וּבוֹגְדָנִי. וַאֲבִי הַסַיָר הִצְטָרֵךְ לְהַפְעִיל אֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַנְהִיגָה שֶׁלוֹ כְּדֵי לְנַוֵט אֶת גִ’יפּוֹן־הַסַיָרִים בֵּין הַמִכְשׁוֹלִים. וְגִ’יפִּי גַם הוּא לֹא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ. אַדְרַבָּא כְּמוֹ אֵיזֶה שִׁגְעוֹן־תְּזָזִית אָחַז אוֹתוֹ וְהוּא הֵחֵל לְדַלֵג וּלְקַפֵּץ, נֶעֱלַם וְהִתְגַלָּה חֲלִיפוֹת, עַד שֶׁאוּרִי הָאוֹחֵז בַּמִשְׁקֶפֶת כִּמְעַט וְנִתְיָאֵשׁ מִלַעֲקֹב אַחֲרָיו.
“הוֹי גִ’יפִּי גִ’יפִּי”, מִלְמֵל אוּרִי “אֲנִי מְאֹד מְקַוֶה שֶׁלֹא קָרָה לְךָ שׁוּם דָבָר!…”
וּלַאֲבִי, הַיוֹשֵׁב לְצִדוֹ וְנוֹהַג בַּגִ’יפּ, קָרָא:
“אוּלַי תִּסַּע כְּבָר, אֲבִי! מַה זֶה אַתָּה זוֹחֵל כָּל כָּךְ!”
מֵרֹב דַאֲגָתוֹ לְגִ’יפִּי אֲפִילוּ לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁאֲבִי מֵטִיס אֶת הַגִ’יפּ בֵּין הַסְלָעִים כְּאִלוּ הָיָה הֶלִיקוֹפְּטֶר קָטָן וְלֹא גִ’יפּ, אֲבָל אֲבִי לֹא הֵשִׁיב דָבָר. הוּא רָאָה כַּמָה נִרְגָּשׁ אוּרִי וְכַמָה הוּא דוֹאֵג וְלֹא רָצָה לְהוֹסִיף עוֹד עַל חֶרְדָתוֹ.
לְבַסוֹף הִתְיַשֵׁר הַשֶׁטַח, וְהֵם הִגִיעוּ לְגִבְעָה שֶׁמִדְרוֹנָהּ חָלָק וְנוֹחַ לִנְסִיעָה. וְגִ’יפִּי כְּבָר לֹא הָיָה רָחוֹק לְפִי הַרְגָשָׁתָם. אָמְנָם נִסְתָּר מֵאֲחוֹרֵי אֵיזֶה עֵץ אוֹ אֵיזֶה סֶלַע, אֲבָל פֹּה הוּא! מַמָּשׁ בְּקִרְבָתָם!
אוּרִי נֶעֱמַד מֵרֹב שֶׁהָיָה נִרְגָשׁ בְּתוֹךְ הַגִ’יפּ, שָׁכַח אֶת כָּל כְּלָלֵי הַזְהִירוּת וְהֵחֵל צוֹעֵק לְכָל עֵבֶר:
“גִ’יפּ, גִ’יפּ! זֶה אֲנִי, אוּרִי! גִ’יפִּי, בּוֹא כְּבָר! אֲנִי, אוּרִי, כָּאן! דוֹאֵג לְךָ מְאֹד!”
וּכְאִלוּ שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹתָיו פָּרַץ לוֹ גִ’יפִּי פִּתְאֹם יָשָׁר אֶל מוּל גִ’יפּ־הַסַיָרִים וּבְרִיצָה מְטֹרֶפֶת וּפְרָאִית הִתְקַדֵם הַיְשֵׁר לְעֶבְרָם. אוּרִי הֶחָרֵד צָעַק לַאֲבִי:
“אֲבִי, עֲצֹר! תֵּכֶף תִּהְיֶה הִתְנַגְשׁוּת! עֲצֹר! אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁהַכֶּלֶב מְבֻלְבָּל מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת?!…”
וַאֲבִי בָּלַם אֶת הַגִ’יפּ בְּבַת אַחַת, וּמַמָשׁ בְּאוֹתָהּ הַשְׁנִיָה זִנֵק גִ’יפִּי עַל הַגִ’יפּ – הַיְשֵׁר לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אוּרִי.
וְאוּרִי מֵרֹב שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ הֵחֵל לְנַשֵׁק שָׁם אֶת כֻּלָם: אֶת גִ’יפִּי וְאֶת זְקָנוֹ שֶׁל אֲבִי, וְאֶת גִ’יפּוֹן־הַסַיָרִים הַקָטָן וְהַזָרִיז, וְשׁוּב אֶת אָזְנָיו הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל גִ’יפִּי, אֶת חָטְמוֹ הַלַח וְאֶת עֵינָיו הָרְטֻבּוֹת מִבֶּהָלָה וְגַעְגוּעִים. וַאֲפִילוּ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו הַחוּמוֹת, הָרַכּוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת.
וּכְשֶׁסוֹבֵב אֲבִי אֶת גִ’יפּ־הַסַיָרִים וְהִפְנָה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה, שָׁמַע אֶת אוּרִי מְמַלְמֵל וְאוֹמֵר:
“יוֹתֵר לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ לְבַדְךָ, גִ’יפִּי, אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ. יוֹתֵר לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ לְעוֹלָם…”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.