יב בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּא אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וּמְמָרֵט זְקָנוֹ וְתוֹלֵשׁ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּמַכֶּה אֶת פָּנָיו וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו וְאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְסוֹפֵד וְצוֹעֵק. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁבָּאתִי לִידֵי בוּשָׁה וּכְלִמָּה זֹאת? כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אַף הֵם קָשְׁרוּ הֶסְפֵּד שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְאוֹמְרִים: “נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח” (ישעיה לג, ח) – מְסִלּוֹת שֶׁהִתְקַנְתְּ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים פּוֹסְקִים מֵהֶן – הֵיאָךְ הָיוּ לִשְׁמָמָה?! דְּרָכִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּהֶם בְּחַגִים – הֵיאָךְ שָׁבְתוּ?!
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם: מָה לָכֶם קוֹשְׁרִים מִסְפֵּד שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהַבְךָ שֶׁבָּא לְבֵיתְךָ וְסָפַד וּבָכָה, מִפְּנֵי מָה לֹא הִשְׁגַּחְתָּ עָלָיו? אָמַר לָהֶם: מִיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אוֹהֲבִי מִלְּפָנַי לְבֵית עוֹלָמוֹ, לֹא בָּא לְבֵיתִי, וְעַכְשָׁו “מָה לִידִידִי בְּבֵיתִי?” (ירמיה יא, טו)? אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה הֶגְלֵיתָ אֶת בָּנַי וּמְסַרְתָּם בִּידֵי הָאֻמּוֹת וַהֲרָגוּם בְּכָל מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְהֶחֱרַבְתָּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מָקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי עוֹלָה לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְעָבְרוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה וְעַל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהּ. אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ אֶת תּוֹרָתְךָ? אָמַר לוֹ: תָּבוֹא תּוֹרָה וְתָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל.
מִיָּד בָּאָה תּוֹרָה לְהָעִיד בָּהֶם. אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: בִּתִּי, בָּאת לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ עַל מִצְוֹתַיִךְ – וְאֵין לָךְ בֹּשֶׁת פָּנִים מִפָּנַי? זִכְרִי יוֹם שֶׁהֶחֱזִירֵךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלֵךְ עַד שֶׁבָּאוּ בָּנַי לְהַר סִינַי וְקִבְּלוּ אוֹתָךְ וְכִבְּדוּךְ, – וְעַכְשָׁו אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בָּהֶם בְּיוֹם צָרָתָם? כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה תּוֹרָה כָּךְ עָמְדָה לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶם.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: יָבוֹאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת וְיָעִידוּ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּד בָּאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. בָּאָה אָלֶף לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה. אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: אָלֶף, אַתְּ רֹאשׁ לְכָל הָאוֹתִיּוֹת – וּבָאת לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם צָרָתָם? זִכְרִי יוֹם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי וּפָתַח בָּךְ “אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ” (שמות כ, ב) וְלֹא קִבְּלוּךְ אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֶלָּא בָּנַי – וְאַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בְּבָנַי! מִיָּד עָמְדָה אָלֶף לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶם.
בָּאָה בֵּית לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וְאָמַר לָהּ אַבְרָהָם: בִּתִּי, אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד עַל בָּנַי, שֶׁהֵם זְרִיזִים בַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, שֶׁאַתְּ בְּרֹאשׁ הַתּוֹרָה? מִיָּד עָמְדָה בֵּית לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה כְּלוּם.
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִשְׁתִּיקָן אַבְרָהָם, נִתְבַּיְּשׁוּ וְעָמְדוּ בְּעַצְמָן וְלֹא הֵעִידוּ בְּיִשְׂרָאֵל.
מְמָרֵט – מורט.
קָשְׁרוּ הֶסְפֵּד – נתאספו לשם אמירת הספד.
מְסִלּוֹת – דרכים סלולות.
פּוֹסְקִים מֵהֶן – חדלים ללכת בהם.
נִזְקַק – הסב את תשומת לבו.
הִשְׁגַּחְתָּ עָלָיו – שמת לב לדבריו.
לְבֵית עוֹלָמוֹ – לקברו.
מָקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתִי וגו' – לפי המסורת הוקם בית המקדש במקום שנעקד יצחק (בראשית כב, יד).
עָבְרוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה – לא קיימו את מצוותיה כלל.
עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת – שמהן מורכבות כל מילותיה של התורה.
מִי מֵעִיד – מי העדים (שיאשרו את טענת הקב"ה).
אֵין לָךְ בּשֶׁת פָּנִים – האם אינך מתביישת?
הֶחֱזִירֵךְ וגו' – שהקב"ה, לפי המדרש, סבב עם התורה והציע אותה לכל העמים.
זְרִיזִים וגו' – רצים בשמחה ללמוד תורה.
בְּרֹאשׁ הַתּוֹרָה – הפותחת באות בי"ת.
*
מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְמֵאָה שָׁנָה נָתַתָּ לִּי בֵּן, וּכְשֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהָיָה בָּחוּר בֶּן שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים אָמַרְתָּ לִּי: “הַעֲלֵהוּ עוֹלָה לְפָנַי”, וְנַעֲשֵׂיתִי עָלָיו כְּאַכְזָרִי וְלֹא רִחַמְתִּי עָלָיו, אֶלָּא אֲנִי בְּעַצְמִי כָּפַתִּי אוֹתוֹ – וְלֹא תִזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנַי?
פָּתַח יִצְחָק וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁאָמַר לִי אַבָּא: “אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי” (בראשית כב, ח), לֹא עִכַּבְתִּי עַל דְּבָרֶיךָ, וְנֶעֱקַדְתִּי בִּרְצוֹן לִבִּי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּפָשַׁטְתִּי אֶת צַוָּארִי תַּחַת הַסַּכִּין – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנַי?
פָּתַח יַעֲקֹב וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא עֶשְׂרִים שָׁנָה עָמַדְתִּי בְּבֵית לָבָן? וּכְשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתוֹ פָּגַע בִּי עֵשָׂו הָרָשָׁע וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג בָּנַי, וּמָסַרְתִּי עַצְמִי לְמִיתָה עֲלֵיהֶם – וְעַכְשָׁו נִמְסְרוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם כְּצֹאן לְטִבְחָה לְאַחַר שֶׁגִּדַּלְתִּים כְּאֶפְרוֹחִים שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים וְסָבַלְתִּי עֲלֵיהֶם צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנַי?
פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיִיתִי עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְרַצְתִּי לִפְנֵיהֶם כְּסוּס בַּמִּדְבָּר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ גָּזַרְתָּ עָלַי: בַּמִּדְבָּר יִפְּלוּ עַצְמוֹתַי. – וְעַכְשָׁו שֶׁגָּלוּ שָׁלַחְתָּ לִי לִסְפֹּד וְלִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם? זֶהוּ הַמָּשָׁל שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם: “מִטּוּב אֲדוֹנִי לֹא טוֹב לִי וּמֵרָעָתוֹ רַע לִי”.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לְיִרְמְיָה: לֵךְ לְפָנַי, וְאֵלֵךְ אֲלֵיהֶם וְאֶרְאֶה, מִי מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ יִרְמְיָהוּ: אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ מִפְּנֵי הַהֲרוּגִים. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן!
מִיָּד הָלַךְ משֶׁה וְיִרְמְיָה לְפָנָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל. רָאוּהוּ לְמשֶׁה וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: בָּא בֶּן עַמְרָם מִקִּבְרוֹ לִפְדּוֹתֵנוּ מִיָּד צָרֵינוּ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי! מִיַּד אָמַר לָהֶם משֶׁה: בָּנַי, לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵרָה, אֶלָּא הַמָּקוֹם יַחֲזִיר אֶתְכֶם בִּמְהֵרָה – וְהִנִּיחַ אוֹתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִימוּ קוֹלָם בִּבְכִיָּה גְדוֹלָה, עַד שֶׁעָלְתָה בְּכִיָּתָם לַמָּרוֹם; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ” (תהלים קלז, א).
עָמַד עַל דַּעְתּוֹ – הבין את שמתרחש מסביבו.
כָּפַתִּי – קשרתי.
פָּשַׁטְתִּי – הושטתי.
עִכַּבְתִּי – התנגדתי.
מָסַרְתִּי עַצְמִי לְמִיתָה – עמדתי בראשם והייתי מוכן למות למענם.
כְּצֹאן לְטִבְחָה – כצאן העומד להישחט.
יִפְּלוּ עַצְמוֹתַי – אמות.
הַמָּשָׁל – פתגם עממי.
מִפְּנֵי הַהֲרוּגִים – בגלל ריבוי הגופות הפזורות בדרכים.
בַּת קוֹל – קול שיצא מן השמים.
גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי – ואי אפשר לבטלה.
הִנִּיחַ – עזב.
*
כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם אָמְרוּ לוֹ: מָה עָשׂוּ הָאוֹיְבִים בְּבָנֵינוּ? אָמַר לָהֶם: מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב וּמֵהֶם כָּפְתוּ יְדֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּמֵהֶם אֲסוּרִים בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל, וּמֵהֶם נִפְשָׁטִים עֲרֻמִּים, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּדֶּרֶךְ וְנִבְלָתָם לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וּמֵהֶם מֻשְׁלָכִים לַחַמָּה רְעֵבִים וּצְמֵאִים. מִיָּד פָּתְחוּ כֻּלָּם וּבָכוּ וְקוֹנְנוּ בְּקִינוֹת: וַי עַל מַה שֶׁהִגִּיעַ לְבָנֵינוּ! הֵיאָךְ הֲיִיתֶם כִּיתוֹמִים בְּלֹא אָב; הֵיאָךְ יְשַׁנְתֶּם בַּצָּהֳרַיִם וּבַקַּיִץ בְּלֹא לְבוּשׁ וּבְלֹא כְּסוּת! הֵיאָךְ הֲלַכְתֶּם בֶּהָרִים וּבַחֲצָצִים חֲלוּצֵי נַעֲלַיִם וּבְלֹא סַנְדָּלִים! הֵיאָךְ הֲיִיתֶם טְעוּנִים מַשְׂאוֹת חוֹל! הֵיאָךְ הָיוּ יְדֵיכֶם כְּפוּתוֹת לַאֲחוֹרֵיכֶם! הֵיאָךְ לֹא הֲיִיתֶם בּוֹלְעִים רֹק שֶׁבְּפִיכֶם!
פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: אֲרוּרָה אַתְּ, הַשָּׁמֶשׁ! לָמָּה לֹא חָשַׁכְתְּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הָאוֹיֵב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ! הֵשִׁיבָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: בְּחַיֶּיךָ, משֶׁה רוֹעֶה נֶאֱמָן, הֵיאָךְ אֶהְיֶה חֲשׁוּכָה – וְלֹא הִנִּיחוּנִי וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶּנִּי, שֶׁהִלְקוּנִי בְּשִׁשִּׁים שְׁבָטִים שֶׁל אֵשׁ וְאָמְרוּ לִי: צְאִי וְהָאִירִי אוֹרֵךְ! שׁוּב פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: וַי עַל זִיוְךָ, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵיאָךְ חָשָׁךְ?! וַי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁיֶּחֱרַב! הַהֵיכָל נִשְׂרַף וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נֶהֱרָגִים, וַאֲבוֹתֵיהֶם הוֹלְכִים בַּשְּׁבִי וּבַגָּלוּת.
שׁוּב פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: שַׁבָּאִים, בְּחַיֵּיכֶם! לֹא תָמִיתוּ אוֹתָם מִיתָה אַכְזָרִיָּה וְלֹא תַעֲשׂוּ בָּהֶם כְּלָיָה גְּמוּרָה, וְלֹא תַּהַרְגוּ בֵּן לִפְנֵי הָאָב וּבַת לִפְנֵי הָאֵם, שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפָּרַע מִכֶּם. וְהַכַּשְׂדִּים הָרְשָׁעִים לֹא עָשׂוּ כָּךְ, אֶלָּא הָיוּ נוֹתְנִים בֵּן בְּחֵיק אִמּוֹ וְאָמְרוּ לְאָבִיו: קוּם שְׁחָטֵהוּ. הָיְתָה אִמּוֹ בּוֹכָה וְדִמְעוֹתֶיהָ נוֹשְׁרוֹת עָלָיו, וְאָבִיו תּוֹלֶה לוֹ רֹאשׁוֹ.
אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתַבְתָּ בַּתּוֹרָתְךָ: “וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִּשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד” (ויקרא כב, כח) – וַהֲלֹא כְּבָר הָרְגוּ בָנִים וְאִמּוֹתֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַתָּה שׁוֹתֵק.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ, שֶׁיַּעֲקֹב אֲהָבַנִי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן נִשּׂוּאַי לְבַעֲלִי יָעַץ אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי בַּאֲחוֹתִי, וְלֹא קִנֵּאתִי בַּאֲחוֹתִי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אִם אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וְדָם, עָפָר וָאֵפֶר, לֹא קִנֵּאתִי בְּצָרָה שֶׁלִּי – אַתָּה, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם וְרַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵּאתָ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ אֶת בָּנַי?
מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: בִּשְׁבִילֵךְ, רָחֵל, אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה',
קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָּע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם (ירמיה לא, יד) וְנֶאֱמַר: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ… וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם (שם שם, טו־טז) (איכ"ר, פתיחתא כד)
נִבְלָתָם – גופתם.
מֻשְׁלָכִים לַחַמָּה – שוכבים בשמש היוקדת.
הִגִּיעַ – קרה.
חֲצָצִים – אבני חצץ קטנות.
טְעוּנִים מַשְּׂאוֹת חוֹל – נושאים משא כבד.
לֹא… בּוֹלְעִים רֹק – בשל גרונם היבש מצמא.
בְּחַיֶּיךָ – לשון שבועה.
לֹא הִנִּיחוּנִי – לא הרשו לי (מן השמים).
שְׁבָטִים – מקלות, שוטים.
תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן – תלמידים בבית הספר.
שַׁבָּאִים – השובים ששבו את עם ישראל.
כְּלָיָה גְּמוּרָה – חיסול מוחלט.
יִפָּרַע מִכֶּם – יעניש אתכם לפי מעשיכם.
הַכַּשְׂדִּים – הבבלים.
תּוֹלֶה לוֹ רֹאשׁוֹ – מרים את ראש התינוק (כדי לשחוט אותו).
אַהֲבָה יְתֵרָה – אהבה רבה.
לֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה – רחל לא חשפה ברבים את תרמיתו של לבן, ובכך מנעה את ביזיונה של לאה.
צָרָה – אישה אחרת הנשואה לאותו הגבר.
בַּעֲבוֹדָה זָרָה – עבודת אלילים (שבגללה נענש העם).
אֵין בָּה מַמָּשׁ – אין לה קיום אמיתי.
נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו – ריחם.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.