טיפוס מיוחד במשפחתו משכילי פשמישל וסופריה הוא ר' יהושע אטלס, שנולד בש' 1856 וימת בוין בשנת 1928.

על פי תפקידו היה סוחר ויקדיש את עתותיו הפנויות לתורה ולתעודה ויסגל לו ברבות הימים השכלה רחבה והרבה שפות לועזיות וירבה לכתוב שירים פילוסופיים וליריים בשפ"ע ובגרמנית, כמנהג משכילי הדור ההוא, שעל פי רוב הדפיסו על יד “הפנים” העברי גם תרגום יהודי או גרמני (מה שאנו מוצאים גם כן אצל בירך שפיר, ולול הזברזי ואליקים צונזר).

מדי כל שנה חדשה ובראשיתה חבר אטלס שירים שקרא להם “תהלים”, שבהם הזכיר את המאורעות היותר חשובים של השנה שעברה בחיי ישראל שגמרו בתפלה.

ומונח לפני אוסף שיריו הזעיר בשם “רחשי לב” מוקדש כמנהג הימים ההם למשה מונטיפיורי ליום הולדתו. הרי הקובץ הזה מחזיק נוסף על השירים לכבוד מונטיפיורי, הרבה שירי הזדמנות ושירי רעות למשכילי ומשוררי הדור ההוא ובתוך אחרים גם כן שיר לכבודו של המשכיל והמשורר יעקב עהרליך בפשמישל, שבו הוא מדבר עליו ביראת כבוד לרגלי מפעליו להתפתחות ויקיצת שפ"ע בפשמישל בחבורת “דורשי דעת”. אגב שאר שירי הזדמנות לכבודם של מתתיהו שמחה רבנר, יעקב צבי שפרלינג (לבוב), יעקב ביברינג (סטניסלבוב), ברל גולדנברג, עורך “הירח” א. גינצלר.

הכל כתוב בשפת תנ"ך משובחה ומתאמת לטעם הדור ההוא.

חבור שני של אטלס נדפס בש' 1884 בשם “הנרדף” (בארץ רוסיה). הרי זה חזיון תוגה כביכול, בשלש מערכות על הפרעות על אחינו שברוסיה בשנות השמונים של המאה שעברה.

ויש לחבור הזה הקדמה על תולדות רדיפות ישראל מהעתים היותר קדומות עד היום הזה, שבה מראה לנו את רוחב ידיעותיו, בדברי ימי ישראל.

מנקודת השקפת האמנות הדרמטית אין לחבור הזה כל ערך מסוים, אבל בבחינה הלשונית והסגנונית כדאי להכירו.

נוסף על זה השאיר אטלס הרבה כתבי יד ובתוכם תרגום “טורנדוט” לשילר (בעברית “תרצה”) בחבור הזה רצה להוכיח, כי אפשר לתרגם ספר לועזי קלסי ולהסתפק בשפת תנ“ך גרידא. ככל המשכילים של הדור ההוא היתה גם לו אמונה אדירה במעין הלא אכזב של שפת התנ”ך ויהי מתנגד לסופרי הדור החדש “כמגדלי מו”ס" ודכותיה שעוד הספיק לדעתם, שיצאו מגדרי שפת התנ"ך ויפרצו את חומותיה ויביאו יסודות זרים בנחלתה.

עד כמה גדלה התנגדותו לשפה העברית החדישה, יכולים לראות מתוך מכתב שכתב למו"ל על דבר תרגום “הטורנדוט” בש' 1922 (בגרמנית):

…ומאחר שהשפה העברית קשורה, בהבדל מכל שפות אחרות, קשר אדוק את דברי הימים והדת של העם, הריני מצפה להתענינות גדולה בעבודתי, מאחר שהז’רגון העברי שהולך ומתפשט בעת האחרונה בכל פעם יותר ויותר, מזיק הרבה יותר משהוא מועיל… גם שפת התלמוד שיש בתוכה הרבה יסודות זרים אין העברי יכול לחשוב לשלו, מפני שתצמחנה מזה בשביל הספרות ובשביל העם תוצאות “קשות” ומזיקות, שאחריתן מי ישור.

לא היה לו לאטלס העוז ללכת עם הזרם החדש, כמקצת משכילי וסופרי דורו, כגון רמ"ד ברנדשטטר, מרדכי בן הלל הכהן ועוד, ובכן נשאר שומר המסורה העברית, ובתור כזה יש לו מקום חשוב בתוך סופרי גליציה שלפני המלחמה.