(עורך המצפה).
הוא היה אחד הלמדנים היותר חשובים והיותר פוריים בארצנו, והאמת צריכה להאמר, העתונות שלנו לא הגיבה כראוי, לרגלי מיתתו והרי זה עול שאין לו כפרה.
שמעון מנחם לזר היה איש שכמעט מקדמות נעוריו שם לילות כימים ויהגה בתורה וחכמה ואת זה צריכים להרים על נס כדבעי.
נולד בפשמישל לאביו ר' ליבא לזר, יהודי צנוע וחרד ונושא “ספודק”, אבל יחד עם זה עברי מצוין ואיש מליצה. מכאן שורש השכלתו של לזר שלנו.
ותאוה מיוחדת היתה לו בנוגע לתנ"ך, שבו התעמק וירד למעמקיו. אבל הוא לא עמד תחת השפעת החקירה התיאולוגית פרוטסטנטית, רק הלך בדרכיו הוא, ויוציא לאור עוד בימי נעוריו את חבורו הראשון במקצוע זה בשם “דרכי ספר הושע ובאורו” שכבר שם רואים מקוריות ובלתי תלויות, אם כי מאז התקדם מדע זה הרבה ומכונת חכמה זו התפתחה וגדלה מאז לאין קץ.
אבל הוא לא הפסיק בזה, רק כמו שבאר לי, כתב פרושים כאלו לכל התנ"ך כלו וכדאי יהיה לפרסם את כל הספרים הללו יחד.
בכל אופן היה לו תמיד מה להגיד, ולהגיד הרבה מאד. הוא חבר עוד עיונים אתנולוגיים לחקר קורות עמי המזרח ביחוד בימי התנ"ך והריני מזכיר כאן את חבורו המשובח במקצוע זה “עמי ישראל ושכניהם” שנדפס בשעתו “בהשאכול” של גינציג.
הפתעה גדולה הפתיע חבורו המפורסם בשם “עשרת השבטים”, לחקר מהות “האגדה” והמציאות בנוגע לחומר המסובך והעמום הזה, שנדפס בשעתו “בהשלוח” ויופיע אחר כך בהוצאה מיוחדת.
ועכשו עבודתו העתונאית, שמתחלת בעיקר מאז התישב בקרקוב, אחרי אשר נחשל בנסיונותיו המסןחריים, ויתחיל עורך יחד את חברו הד“ר שמואל יעקב פוקס את “המגיד” ואח”כ בעצמו את “המצפה” במשך כי“ח שנה. שם השקיע עבודה לאין קץ בצורת מאמרים פובליציסטיים ובעיקר חקירות על התנ”ך וכו'.
עיקר פעולותיו יש למצוא בזה, שיצר במה ספרותית לכוחות צעירים שהתחילו זה עכשו יוצאים מקליפת הביצה שלהם, וכך נסו ראשונה ויצאו מבית ספרו כחות ספרותיים מסוימים כגון מתתיהו מיזש, ברש, קמחי, עגנון, פייארשטין ועוד ועוד.
שאלו עוד היום את בעלי־הבתים המשכילים וחובבי השכלה של אז ויספרו לכם, באיזו התלהבות הם חכו בכל ערב שנת יחד את הדגים הטריים לבוא “המצפה” וחדשותיו הספרותיות.
יחסו של לזר בנוגע לעוזריו היה כיחס כל העורכים ההגונים בעלי כובד הראש. את הגרפומנים והלבלרים החלשים דחה בשתי ידים. לא כל לבעלי הכשרון. להם התיחס בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת, ואנשי כשרון אמתים לא נרתעו לאחור וימשיכו את נסיונותיהם ועבודתם עד אשר נצחו את המכשולים ויתבצרו בתוך הספרות והעתונאות.
בכל אופן לזכות גדולה תחשב לו ללזר שהוא החזיק גם את המשמר הספרותי הזה את שבועונו “המצפה” במשך כי"ח שנה, בלי כל תמיכה הגונה מצד חוגים רשמיים, שעד היום אין להם הבנה והערכה מספיקה למלה העברית.
המלחמה החריבה את מפעלו, אבל אך התהותה שעת כושר חזר לעבודתו בלי כל עזר וסיוע וינסה בקרבנות לא מעט (קצת בהשתתפות כותב הטורים הללו( להמשיך את עבודתו. בעזרת סיעת מרחמוהי יצאו לאור גליונות מספר מהשבועון שלו, אבל בשעת חירום וסער אנוס היה לותר על המשך עבודתו, שכבר התרגל לה בתאוניות כזו. הדבר לא עלה בידו.
וכך נעלם מבמת החיים ולא היה לו איפוא לפרסם את מחשבותיו וחדושי תורתו.
ש. מ. לזר היה למדן יותר ממה שצריכים בדור הבערות דהאידנא אם אדם רוצה להיות עתנואי הגון בעל “פטנט” ראוי.
אבל הוא לא שבת, כמעט שחשכו עיניו. עין אחת נסתמאה באמת זה שנים מספר, והוא לא הפסיק.
הלאה עסק בחקירות ועבודות מסוימות, וכך הוציא לאור בשנים האחרונות מלון עברי־גרמני וגרמני־עברי, בהשתתפות הפרופיסור טורטשינר בברלין (ועכשו בירושלם).
הוא עבר וימסור להוצאת “דביר” של ביליק פירוש חדש ומקורי למדרש, שזקוקים לו באמת. החבור יפתיע בודאי את הצבור ומחכים לו כבר בכליון עינים.
ועוד חבורים וחבורים בשדה חכמת ישראל למכביר, כי תוכן חייו היתה הכתיבה, וההגיון והעיון.
חייו היו חיי התלהבות ופוריות ועבודה רבה עד רגעו האחרון. חיים צנועים, חיים כשרים, חיים רציניים.
ואין לך אדם שמתאימים לו דברי הקוהלת “מתוקה שנת העובד” כשמתאימים לו. הוא היה שקדן מופתי ולא ידע כל לאות.
ועוד היה רוצה לעבוד ולעבוד בלי כל הפסק לתועלת הרבים ולתועלת חכמת ישראל. חבל כי נקרע פתיל חייו בלא עתו.
תרצ"ב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.