מר בן־טובים, קבלן עשיר וידוע, החזיק בידו את אשכול הענבים היפה ובירך בכוונה:
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי העץ!
הוא תלש כמה ענבים והכניסם לפיו, וחזר והניח את האשכול על המגש שלפניו.
“יודעים אתם?”, אמר לאורחים שהסבו עמו, “תמיד התלבטתי בשאלה, כיצד לברך בכוונה מוחלטת. כל־אימת שהייתי מברך ידעתי־גם־ידעתי, כי הברכה נאמרה יחסית, ומימי לא שבעתי רצון וסבלתי קשות מעצם העובדה שאין ביכולתי לברך את בורא העולם ברכה הראויה לשמה, עד שבא המיקרה לידי”.
מר בן־טובים הביט על אורחיו, שהקשיבו לו בתשומת־לב, המשיך לאכול מן הענבים והמשיך:
"אז, בתקופה המנדטורית, עבדתי כנער־שליח בחנות מכולת גדולה והתגוררתי לבדי בחדר צר בירושלים. שכרי היה צנוע ובקושי חייתי את חיי. נוסף לכך ניגנב ממני ארנקי, יום אחד לאחר קבלת המשכורת, ובמשך חודשים מיספר הזנתי את עצמי בפיתה ופלפל שהייתי אוכל שלוש פעמים ביום. מנה פיתה ופלפל, בימים ההם, עלתה חצי גרוש, דבר זול אפילו ביחס לערך הכסף אז. ‘לוקסוס’ כזה יכולתי בהחלט להרשות לעצמי במצבי הכספי הקשה.
"מזון חדגוני זה נתן בי את אותותיו, ופני נפלו וחוורו. בעיקר השתוקקתי לאכול פירות אשר הוויטמינים שלהם חסרו לגופי, וכמיהתי לפירות הפכה לסיוט. מילחמת העולם השניה ניכנסה לשנתה השניה, המחירים החלו להאמיר בהדרגה ואילו שכרי נשאר בעינו. כמובן שלא נשאר לי הרבה, אפילו כעבור זמן־מה, לאחר שהצלחתי איכשהו לאזן את תקציבי, כך שלא היה לאל־ידי לקנות פירות במשך זמן די ניכר.
"והנה, מן השמיים עזרו לי! בהפסקת הצוהריים של אחד הימים ניתקלתי ברחוב בגדעון, חברי הטוב, כשהוא נוהג במכונית נושנה על מנת לבחון את כושרה. לידו ישב מוחמד מיודענו הוותיק, הנהג הערבי. על מוחמד זה ועלילותיו אפשר לכתוב סיפור מיוחד. הכרתיו אז כבחור נבון, תושב עין־כרם הסמוך לירושלים, אשר עזב את משלח־ידו כאיכר באחוזת אבותיו ובא העירה להשתכר למחייתו מעבודה בנהגות. הוא היה ידידותי מאוד, נבון ובעל־שיחה מעניין.
"בתשובה לשאלתו של גדעון אמרתי שברשותי כשלוש שעות פנאי. הוא בקשני להתלוות אליו, בהזדמנות זו, לביקור חטוף בביתו של מוחמד בעין־כרם. למוחמד היו שתי אחוזות: האחת במעלה ההר, במבואות עין־כרם, ואילו השניה בלב הכפר ליד העיין. הגענו לאחוזה אשר במעלה ההר, מול הר־הזיכרון שעליו בנויים עתה בנייני יד־ושם. עברנו דרך כרם רחב ידיים וניכנסנו לביתו. אביו הישיש קיבלנו בסבר־פנים יפות ולאחר שסיפר לנו רבות על עסקי המשפחה והיבול, שפך את ליבו והתאונן על מוחמד בנו־בכורו שממאן להמשיך במסורת המשפחה בעבודה בשדה ובכרם, והלך להשחיר את גופו ונפשו בעבודות מוסך מזוהמות.
"‘עירוני חפץ הוא להיות’. הפלח הזקן נעץ מבט מוכיח בבנו השותק. ‘מתבייש הוא בטבע, במסורת אבותיו בבני־ביתו האיכרים’.
"יצאנו החוצה לכרם שהקיף את הבית. היה זה גן גדול (בלשונם סג’רה), מסודר במורדות ההר במדריגות רחבות. היו שם עצי פרי רבים מסוגים שונים. התפעלתי למראה הענבים השחורים והלבנים שניתלו באשכולות על הגפנים הרעננים. מסביב חזיתי במחזה מרהיב של מישמשים ושזיפים קטנים וגדולים, בשלל צבעים, מזנים שונים. ראיתי תפוחי־עץ ואפרסקים בריאים, דובדבנים נחמדים ועוד – גן־עדן עלי אדמות! קפצנו וניתרנו ממדרגה למדרגה וירדנו מחלקה אחת לחלקה אחרת, במורד ההר, ומכל מקום ניבטו עלינו עצי־פרי עמוסים בפירות מטוב הארץ. כל זה, בתוספת הירק המלבלב וריח הצמחיה הנעים, נסכו בנו שיכרון נעים והרגשה מצויינת. "‘הרגישו עצמכם כמו בביתכם ואל תתביישו’, קרא מוחמד, בקוטפו אפרסק גדול מעל אחד העצים. הוא נעץ בו את שיניו והתחיל לאכלו בהנאה. ‘קיטפו כטוב בעיניכם ואיכלו’. הוא ניגש אלינו ועודדנו לקטוף מן העצים ולאכול. קטפתי אשכול גדול ורענן של ענבים גדולים ובירכתי בכוונה גדולה:
"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי העץ!
"גדעון ענה אמן! בירך ואכל גם הוא. מילאנו את כרסינו בפירות מכל אשר באו לידינו, ובלבי רגש הודייה לקדוש־ברוך־הוא. שבענו, ובמצב־רוח טוב ומרומם, בירכנו ברכה אחרונה.
"מוחמד המריצנו למלא את כיסינו עד אפס־מקום בפירות מכל המינים, וגם אז לא נחה דעתו. נדיב־לב היה מטבעו וכאשר קיבלנו כאורחים אצלו, לא מצא מרגוע לנפשו. הוא ציווה לאחיו הקטן להביא שני שקיקי־נייר גדולים ועבים, ומילאם בכמות גדולה של פירות ונתנם לנו. כשנוכח לדעת כי שבעי־רצון אנו לחלוטין, חייך ואמר:
“אלחמד ל־אללה' (השבח לא־ל)”.
מר בן־טובים הביט על אורחיו וסיים:
“באותה הזדמנות למדתי מה פירוש הדבר לברך את ה' יתברך בכוונה”.
הענבים שעל המגש נתמעטו והלכו. הוא קרא לאשתו:
“שפרה! הביאי עוד ענבים. גם דובדבנים, שזיפים ואפרסקים – כל מה שיש בבית”.
הוא חייך ואמר לאורחיו:
“לזכר היום ההוא בגנו של מוחמד”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.