דֶּרֶךְ אֶרֶץ אוֹ אַטִּיצִיזְמוּס: שִׁירַת שְׁׄדָׄלׄ לְדוֹרוֹ

על ידי הנצב על המלאכה, בעל האותיות העבריות,

יוסף סקאראמילא מעדת ישראל אשר בפאדובה.

(ת"ר)

¹

 

חלק ראשון    🔗

דרך ארץ, דרך ארץ,

חן וחסד, רָב־שלום.

חִזְקוּ נָא, מִלְכוּ בארץ,

תִמְכוּ שבט עד־עילום!

לא־עוד ריב, שִׂטְנָה וקרץ;

כל־מָדוֹן עֶדְיוֹ יִבְלֹם.

גוֹר יָגוּר אריה עם־כשב,

כַּבָּקָר דֹב יאכל עשב.

על־חֻר פֶתן יִשְׁתַעְשֵׁעַ

הָעוֹלֵל או היוֹנֵק:

לא יַשְׁחִית אָף לֹא יָרֵעַ

גוּר וָלַיִשׁ הַמְזַנֵּק.

אך נואלתי, אך נבערתי,

בִּבְלִי־לב ובאין עינים,

עת בכם סרה דברתי

זה שָנִים עשרים ושתים.

עַיִר פֶּרא אז הייתי,

מִקִּרְיָה קִּנִי רחוק:

חֶזְיוֹן שוא על־כן חזיתי,

פי פערתי לבלי חֹק.

יתגדַל אף יתקדָשׁ,

יתנשֵּׂא אף יתהדָּר,

ישׁתבֵּחַ דור חדש:

אין בו קוץ, אין בו דרדר.

דור ראשון דור עִוָרוֹן,

דור חָרוֹן – דור מלחמה:

דור אַחְרוֹן – הוא דור כִשְׁרוֹן,

דור שלום, אף דור חכמה.

בוש יבושו קדמונים,

גוֹרָלָם שׁוֹאָה וָאָמֶשׁ,

חשׁךְ אֹפֶל וַעְרפל

קִיר תָפֵל – פַּתְבָּג תָּפֵל,

הָר נופל – ריר חַלָמוּת.

אין זִכְרוֹן לראשונים;

כל חדש תחת השמש:

אין עֵיפָתָה – אין סופתה.

אין אימתה – אין צָרָתָה;

רק אורה - רק תפארה,

רוח דעת וגבורה,

רוח שֶׂכל וּשְׁלֵמוּת.

דור רֻחַץ מִצּוֹאָתוֹ,

רָץ יום יום לִשְׁלֵמוּתוֹ,

חכמתו אף־צדקתו

איש תמיד בו לא־תכבה:

אל השקר לא נָטָה

אל־ההבל לֹא שָׂטָה;

לֹא נִפְתָּה – על איש חולֵם

וּמְשֻׁגָּע או מתנבא:

דור שָׁלֵם מִכֹּל שָׁלֵם!

שלום לָךְ, ברוךְ אַתָּה.

האח האח נַפְשִי! וָאֵיךְ אֶשְׁמֹרָה

מַחְסֹם לִשְׂפָתַי עֵת אֶרְאֶה פָנֶיךָ.

דוֹרִי, דוֹר מִי כָמֹהוּ?

אראה עֹצֶם יָדֶךָ

עַל־הָאָרֶץ יִגְבַר, עַל־הַשָּׁמַיִם,

עַל־הָאֵש, עַל־הַמַּיִם.

אַתָּה עַל־כַּנְפֵי רוּחַ הַלֹּהֶטֶת

מִמַּעַל לֶעָבִים תַּגְבִיהַ לָכֶת.

אַתָּה בִלְתִּי מָשׁוֹט אַף בִּלְתִּי רוּחַ

תָּעוּף אָרְחוֹת ימים עִם סִיר נָפוּחַ.

וּבְסִיר נָפוּחַ וּבְמַסְלוּל בַרְזל

תָּעוּף בִלְתִּי סוּסִים, גמל ופרד,

כַּאְשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, מֶרְכַבְתֶּךָ.

וּבְסִיר נפוּחַ וּבְחָכְמַת כֵּלֶיךָ,

בִּלְתִּי עָמל וִיגִיעַ,

אֶחַד תַּחַת מֵאָה יַעַשׂ בַּמְלָאכֶת.

אַתָּה תַעְצֹר בָּרָד נֶפֶץ וָזָרֶם

מֵרֶדֶת עַל־חֶלְקַת שָדֶה וָכָרֶם.

חִצֵּי שַׁדַּי גַם־הֵמָּה

אֵשׁ עֶבְרָתוֹ, בִשְׁאוֹל תַּחְתִּית תַּשְקִיעַ.

אַתָּה מַיִם וָרוּחַ

נִתַּחְתָּ לִנְתָּחֵימוֹ;

עָפָר, אֶבֶן וָסָלַע

לִיסוֹדוֹתָם הִפְרַדְתָּ,

וִיסוֹדוֹת הַיְסוֹדוֹת אַתָּה מָדַדְתָּ.

בָּשָר וָדָם וָעֶצֶם

פִּלַגְתָּ, וּבְדָמֶךָ

אֶת־הַבַּרְזֶל מָצָאתָ.

עַתָּה יֵבוֹשׁ, עַתָּה יַחְפִיר הַטֶּבַע,

כִּי מִסְתָּרָיו חָשַׁפְתָּ²,

וּכְלֵי מַעְשֵׂהוּ מִיָּדוֹ חָטָפְתָּ,

אַתָּה בִזְכוֹכִיתֶךָ

קֵרַבְתָּ הַיָּרֵחַ אֶל־עֵינֶיךָ;

וַתַּבֵּט מֵרָחוֹק, כִּמְרַגֵל חֶרֶשׁ.

אָדָם, וּבְהֵמָה בוֹ, וּפְעֻלוֹתֵימוֹ;

מָחָר גַם אֶת מִלֵּימוֹ

תַקְשִׁיב אָזְנֶךָ. יֵשׁ אֵלֶה יַכְחִישׁוּ,

אַךְ מִי יִשְׁמַע לָהֶם? זֵדוֹנִים הֵמָּה –

אַתָּה חָקַרְתָּ כָל־מַדְוֶה וָחֹלִי,

בַּנְתָּ סִבַּת כָּל־נֶגַע,

וּרְפוּאוֹת נִפְלָאוֹת יוֹם יוֹם חִדַּשְׁתָּ.

עַל־כֵּן חָרָה עָלֶיךָ אַף הַטֶּבַע

(הַטֶּבַע הַמְקַנֵּא, נִכְלָם ממֶךָּ),

וּבְרַק חַרְבּוֹ שִׁנֵּן, וַיְחַדֵּשׁ פֶּגַע;

וַיִּקְרָא מִמִּזְרַח זָעַם,

מִצָּפוֹן שֹׁד מִשַּׁדָּי;

וַיַּפֵּל פִּתְאוֹם וּבְרֶגַע

זָקֵן וָנַעַר,

סָכָל וָבַעַר

עִם חַרְטֹם, אַשָּׁף, כַּשְׁדָי.

אַךְ מֵתֶיךָ וּפְגָרֶיךָ

אִם־רַבּוּ בֹקֶר וָעֶרֶב

כֵּן רַבּוּ בֹקֶר וָעֶרֶב,

מִכְתָּבֶיךָ וּסְפָרֶיךָ.

אֶת־תֹּקֶף חָכְמָתֶךָ

הֵבִין וַיַּרְא הַמָּוֶת;

רָאָה, וַיִּחַר לוֹ.

מִתַּחְתִּיוֹת צַלְמָוֶת

לַמִּלְחָמָה עָלֶיךָ

הוֹצִיא אֶת־כָּל־חֵילוֹ.

וַיָּרוּצוּ – וַיָפוּצוּ

מַלְאָכָיו בַּחוּץ בַּבָּיִת.

כַּאְכָל־אֵש שָׁמִיר וָשָׁיִת,

כֵּן (נִשְׁבַּע) – אֹכַל, אֶשְׂבַּע

אַכְזָרִי - טָרַף כַּאְרִי,

אֵין נִסְתַּר מֵעֶבְרָתוֹ,

וַיִּגְזֹר יָמִין וּשְׁמֹאל,

לֹא יַחְמֹל – יוֹם נִקְמָתוֹ.

וּכְתָבֶיךָ וּסְפָרֶיךָ

אִם רַבּוּ עֶרֶב וָבֹקֶר,

כֵן רַבּוּ עֶרֶב וָבֹקֶר

גַם־מֵתֶיךָ וּפְגָרֶיךָ.

דּוֹר דֵּעָה, דּוֹר שָׁלוֹם, אַשְׁרֵי בָנֶיךָ!

אַשְׁרַי, מָה טוֹב חֶלְקִי, כִי בָךְ נוֹלַדְתִי.

אֵיבָה אֵין עוֹד, אֵין עוֹד שִׂנְאָה; אַח, רֵעַ

כֹּל גֶּבֶר אֶל כֹּל גָּבֶר,

לֹא לֵאמוּנָה וּלְמַחְשָׁבָה יֵרָדֶף

אָדָם, אוֹ יִשָּׂרֵף; תַּמָּה נִכְרָתָה

שִׁנְאַת הַדָּת; אָבַד זִכְרָהּ לָנֶצַח

דוֹר חֹפֶשׁ, דוֹר חֵרוּת, חָכְמַת וָדַעַת,

עַל הֶבְלֵי הַיְשִׁישִׁים יִשְׁפֹךְ בּוּז לַעַג.

אֶל יִהְיֶה שָׁם הָרוּח

לָלֶכֶת, יֵלֶךְ אִישׁ; לֹעֵג מוֹכִיחַ,

שׂנֵא אֵין עוֹד; וּלְבַד שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

מָאתַיִם אֶלֶף כֶּסֶף

יִלְוֶה אִישׁ, וּלְנוֹשָׂיו יִפְשֹׁט הָרָגֶל;

לֹא יִתֵּן, לֹא יִבְרַח: כִּתְמוֹל הִנֵּהוּ

סֹחֵר, קֹנֶה, לֹוֶה: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

תִּמְעַל אִשָּׁה, תִּתֵּן לַזָּר דוֹדֶיהָ;

יֵדַע, יִרְאֶה הָעָם יִרְאֶה הַבַּעַל;

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

עָקֹב יַעְקֹב הָאָח, וִירַמֶּה רֵעַ;

מִרְמָתוֹ וּתְכָכָיו יֵדַע אָחִיהוּ,

אָכֵן מֵרָע עַד טוֹב לֹא יִפְצֶה פִיהוּ,

אֵין פֶּרֶץ וּצְוָחָה בִּרְחֹבוֹתֵינוּ,

חָמָס וַשֹּד לֹא יִשָּׁמַע, תִּקָבֶר

תּוֹךְ מַצְפּוּנֵי לֵב גָּבֶר

חֵמָה, שִׁנְאָה, בַּל תִּגָּלֶה הַחוּצָה;

אַךְ נֵכֶל תַּחַת נָכֶל

אַךְ שֵׂכֶל תַּחַת שָּׂכֶל,

עָקְבָה תַּחַת עָקְבָה, תֹּךְ תַּחַת תֹּךְ:

אֵין רִיבוֹת וּתְלוּנוֹת, מָדוֹן, תֹּכָחַת;

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

מַה טוֹב וְנָעִים

שֶׂבֶת כְּרֵעִים

אוֹיֵב וְשׂנֵּא,

חֹמֵד, מְקַנֵּא!

בִּשְׂפַת חֲלָקוֹת

חוֹבֵק וְנשֵׁק,

יִדְמוּ נְשִׁיקוֹת

חָשׁוּק וְחשֵׁק

אָרְבוֹ בְקִרְבּוֹ

צֹפֵן בְּלִבּוֹ

טֹמֵן בְּחֻבּוֹ

עֵצוֹת עֲמוּקוֹת

כֹּסֶה בְּאַחְוָה

שִׂנְאָה וְאֵיבָה,

וּבְמַחֲמָאוֹת

מַסְתִּיר קְנָאוֹת:

קֶצֶף וּמָדוֹן,

שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה;

קֶשֶׁת וְכִידוֹן,

שָׂשׂוֹן וְחֶדְוָה.

מַיִם עֲמוּקִים

עֵצָה בְּלֵב אִישׁ

צָרִים מְזִיקִים

יַחְפִּיר וְיַבְאִישׁ

חָכְמָה וְעָרְמָה

עָקְבָה וְתָרְמָה

שָׁלוֹם וְחַיִים.

עִזְבוּ פְתַיִים

שִׂכְלוּת בְּהֵמָה:

יִרְבּוּ יְמֵיכֶם

וִימֵי בְנֵיכֶם

עַל הָאֲדָמָה.

 

חלק שני    🔗

אַטִּיצִיזְמוּס! אַטִּיצִיזְמוּס,

עֹשֶׂה פֶלֶא מִי כָמֹכָה?

כָּל־יָמַי אֹדֶה לִשְׁמֶךָ,

לָךְ תָּמִיד אֶקֹּד אֶבְרֹכָה,

אַטִּיצִיזְמוּס, בָּךְ אֶתְמֹכָה,

אָז אַצְלִיחָה, אָז אֶמְלֹכָה.

אִם חָכְמָה אֵין בִּי וָדַעַת,

וּצְדָקָה מִנִּי נֶעְדָרֶת,

לֹא אָגוּרָה, לֹא אֵחַתָּה,

מַכּוֹתַי אַתָּה תַּחְבשׁ:

הַצִּילֵנִי, אֵלִי אָתָּה,

אֹמַר לָךְ, אָז לֹא אֵבשׁ.

אָז, נָעוּר וָרֵק מִכֹּל

אֶכָּבֵד כִּבְנֵי מָחֹל;

אַעַשׂ חַיִל, אַרְבֶּה שֵׁם

וּזְהָבִי יִרְבֶּה כַחוֹל.

עַל זֵדִים אֶתְמֹל בָּזוּנִי

אַשְׁלִיךְ נַעַל, קִיא, צוֹאָה:

אַנְשֵׁי דַּעַת יִירָאוּנִי,

צַדִּיקִים תָּמִית קִנְאָה.

עַל סִפְרֵי קֶדֶם, אַפְלָטוֹן אָרִיסְטוֹ,

ש"ס, מִדְרָשׁ וּגְאוֹנִים, הַאִישׁ כָּמֹנִי

יִרְקַב יִבְלֶה? הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד;

אָרְכָּם רָחְבָּם, עָבְיָם אֵימָה וָפַחַד.

חָכְמַת־מֶה לָמוֹ? מִלֵּיהֶם אַךְ טבוּ

לִמְשׂךְ חַבְלֵי שֵנָה עַל עַפְעַפַּיִם.

אִישׁ שֶׁמֶשׁ דּוֹר דֵּעָה עָלָיו הֹפִיעָה

יִרְחַק מֵהֶם: מֹנִיטוֹר, אַלְגֵמַיְנֵי,

דֶבַּט יִקְרָא: מֵהֶם מַיִם נֶאְמָנוּ

יִשְׁאַב יוֹם יוֹם; חָכְמָה, עֵצָה אֵין חֵקֶר

אָז בִּלְבָבוֹ וּבְעַצְמוֹתָיו תָּבֹאנָה

עוד רַבִּים זוּלַת אֵלֶה

סִפְרֵי חָכְמָה אֶקְרָא בֹקֶר וָעָרֶב

עַל מִשְׁכָּבִי סָרוּחַ

עֵת שָׁכְבִי וּבְעֵת קוּמִי

גַם אַחַר אָכְלִי לַחְמִי,

בַּלְזָק יָנֵין דֵי־קוֹק, אַנְשֵׁי הָרוּחַ

רָאשֵׁי מַמְלֶכֶת תּוּשִיָה הִנָּמוֹ.

אֵלֶה שַׁעֲשׁוּעִים לִי וּמְשִׁיבֵי נָפֶשׁ:

בָּם מוּסַר הַשְׁכֵּל, בָּם פִילוֹסוֹפִיאָה

יֹרֶדֶת חַדְרֵי בָטֶן,

מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ, אַף מַרְפֶּא לָעָצֶם.

אֵלֶה וַאְחֵרִים עוֹד מִבַּלְעָדָמוֹ,

שָׁם, בִּמְדִינוֹת חָכְמָה פַּרִיז, ברוּסֵלֶס,

בִּתְשִׁיעִית פֶּלֶג הַיְרִיעָה³ חֻקָּקוּ;

אֵלֶה מַעְיַן מַיִם חַיִים; שָׁתִיתִי,

אַף כָּל יָמַי אֶשְׁתֶּה, ותְחִי נַפְשִׁי.

דַבֵּר צָחוֹת עַל כָּל מֶחְקָר לָמַדְתִּי

וּבְכָל־סוֹד תֵּת מַעְנֶה; אֵין נִשְׂגָב מֶנִּי;

וּכְעֵט סֹפֵר מָהִיר פִּי יַטִּיף נֹפֶת:

נֹפֶת מָתֹק, מִלִּים רוּחַ מָלֵאוּ;

רוּחַ חָכְמָה, לֹא מִדּוֹרוֹת חָלָפוּ;

רוּחַ דּוֹרֵנוּ, דּוֹר שׁוּלֵי הַקּשֶׁט

חָשַׁף עַל פָּנָיו, וַיַּבֵּט מִתַּחַת

סִתְרֵי תֵבֵל כֻּלָה שָׁחַק וָשָׁחַת;

וּלְכָל־הָעָם יַגִּיד, וּלְעֵין הַשָּׁמֶשׁ

כָּל־סוֹד כָּמוּס יִפְרשׁ, בִּמְגִלַּת סֵפֶר

נֹתֶנֶת אִמְרֵי שָׁפֶר

הַגָדָה רוֹמָנִית⁴ ומְלִיצַת דרַאמָּה.

אַשְׁרֵי עֵינָיו תָּמִיד וּלְבָבוֹ שָׁמָּה!

מִשָּׁם מֵי יֵשַׁע יִשְׁאַב לוֹ וָחָי,

מִשָּׁם יֶחְכָּם, יִנָּשֵׂא עַל כָּל־חָי.

אַטִּיצִיזְמוּס מִצְוֹתֶיךָ

מִשְׁפָּטֶיךָ

יַעַשׂ אִישׁ יִחְיֶה בָהֶם

מַה־נִּמְלָצוּ, מַה־יָּקָרוּ

מַה־טָּהָרוּ,

יַחְפִּיר שֶׁמֶשׁ לִפְנֵיהֶם

עוֹדִי חַי אַל נָא יָמוּשׁוּ

מֵעַל לוּחַ כִּלְיוֹתַי:

עוֹדִי חַי לִפְנֵי אַחַי

אֶשָּׂאֵם עַל שִׂפְתוֹתַי.

אָנכִי אַטִּיצִיזְמוּס הוֹצֵאתִיךָ

מֵאֹפֶל הַסִּכְלוּת אֶל־אוֹר הַשֵּׁכֶל

אוֹר צִיוִילִיזַצְיוֹן.

לֹא יִהְיֶה לָךְ מִבַּלְעָדַי עֶלְיוֹן

לֹא יִהְיֶה לָךְ אֵל אַחֵר עַל־פָּנָי,

לֹא יִהְיֶה לָךְ דָּבָר בִּמְרוֹם שָׁמַיִם,

עַל־הָאָרֶץ מִתַּחַת, או בַמַּיִם,

יָקָר, חָבִיב מִמֶּנִּי.

לֹא אָב, לֹא בֵן, אָחִיךָ, וַאחוֹתֶךָ

אוֹ שׂכֶבֶת חֵיקֶךָ

לֹא מוֹדָע, לֹא אַלוּף, וִידִיד וָרֵעַ,

לֹא נַעַר, לֹא זָקֵן,

יוֹנֵק, אוֹ אִישׁ שֵׁבָה וּנְשִׂיא עֵדָה

לא חָכָם לא מוֹרֶה, ומלמד צדק

לֹא עָנִי, לֹא יָתוֹם, לֹא גַלְמוּדָה;

לֹא חָכְמָה תוּשִׁיָה, בינה ודעת

לא צדק, מישרים, משפט וחסד

לֹא יִהְיֶה לָךְ חָבִיב מִמֶּנִּי, יַעַן

אָנֹכִי אַטִּיצִיזְמוּס אֵל קַנָּא:

אוֹהֵב זוּלָתִי, עֶבֶד לִי אֵינֶנוּ

לֹא תִשָּׂא שֵׂם קָדְשִׁי עַל שִׂפְתוֹתֶיךָ,

וּבְכִנּוּי הַכָּבוֹד תַּזְכִּיר זִכְרִי

בַּכָּבוֹד תִּשָּׁבַע, בּוֹ תִפְאַרְתֶּךָ,

אֵלָיו תִּכְרַע, תֹּאמַר אֵלִי, צוּרִי,

סַלְעִי, סִתְרִי,

כּתְרִי, נִזְרִי.

הַרְבֵּה מִכָּל־הוֹנֶךָ,

הַרְבֵּה מִכָּל־זַרְעֶךָ,

הַרְבֵּה מֵחַיָתֶךָ

הַכָּבוֹד יֵקַר לָךְ; מִבָּבַת עַיִן

אוֹתוֹ תִשְמֹר; כִּי הוּא אֵל, בִּלְתּוֹ אַיִן.

זָכוֹר כי אך אם רֶגַע

תעזבנו, לנצח יזניחך.

כי אפו רגע, אך אם מעליך

רֶגע חלף הלך,

לעד לא ישוב לָךְ,

שוא תִנָּחֵם, שוא תֵאָנַח, להבל

כף על ירך תספֹק: כבֹד גָלָה

לא ישוב עוד, אין מרפא וּתְעָלָה.

כַּבֵּד נפשֶׁךָ, כי כבוד ינחלו

מוקירֵי נפשם, ושפלים יֵקָלוּ.

ראשית כבוד, מלבוש: ראש מַעְיָּנֶיךָ

יהיה על הוד בגדֶךָ וּמעונך,

לא תשא דומִיָה קלון וקלס:

מַקְלֶה שִׁמְךָ יֵקַל, יֻקַּם עד רצח,

או עד ישפיל המצח,

ישוב דַכָּא וּשְׁחוֹחַ;

אז תּתראה חנוּן מרבה לסלוח,

אם לֹא תִקֹּם, אם לא תטֹּר, אין חלק

לָךְ בַּכָּבוד; כי עָנָו ושפל רוח,

אנכי אטיציזמוס

מאסתי וָאֶשְׂנָא, תִּעַבְתִּי נצח.

לא תרצח בַּיָד: פֹּעַל

רֵקים וּנְבָלים הוא: אתה, חרבך

פיך הוא ולשונך.

לא תנאף בת אל נֵכָר,

יוּדָאִיזְמוּס תועבה:

לא ינקה כל הַנֹּגֵעַ בה,

יודאיזמוס נָבַל, אב לִנְבלים,

רָחַק כבוד מהם: שפלות הנפש

חֶלקם: מטיט ורפש

לא ירימו רגלם, לבם, רוּחָמוֹ,

עֶשְׁתֹּנוֹת יֶלֶד כל עשׁתּנוֹתָמוֹ,

לא בִגְדֹלוֹת, לֹא בִגְבֹהוֹת ילכו;

לא תֹאַר, לא הדר לפעֻלוֹתֵימוֹ:

רק חשׁךְ, רק יראָה בנתיבותימו,

דלוּת, עצלוּת, קלוּת,

שפלוּת זֻלּוּת, נַבְלוּת,

הוֹלֵלוּת, וכסילות.

זה אל נכר שָׂנאתי, וָאתַעֵבָה,

ארור כל שֹׁגֶה בו: מביתו נצח

זב ומצֹרע, רש ודל, מחזיק פלך

לא יִכָּרֵת, הִשָּׁמֶר

אחְריו לא תזנֶה, בדרכיו לא תֵתַע,

לא תתחתן בו; שקץ

בניו ובנותיו יהיו לך, ומאומה

לא ידבק בין ידיך מן החרם;

כי אש אוכלה הוא, יאכל עד רגע

מִגָּדִישׁ עד קמה, זית וכרם.

לא תגנב בִּבְלִי שֵׂכֶל ותבונה,

כי נִמְצָא בִגְנֵבה יירש בָּשְׁנָה

לא תחדל לגנֹב, כי בִיקָר לא יַעַל,

נֹעֵר כפיו מכל גֶזֶל ועֹשק.

כסף זהב ראשית לגדֻלת גבר.

לא יָדַע לצבור הון, אין לו בי חלק;

שׂנֵא בֶצַע, מֹאֵס חמס ועוֶל,

איש יודאיזמוס הוא, תועבה הוא.

לא תַעְנה קשֶׁט באמונה וצדק

מִיָּמֶיך: שׂרוּעַ או קלוט

מוֹצָא פיך יהיה, כל מִפְעליך,

כל קורותיך, תרים השמימה;

ושאולה תשפיל כל חֶמדת רעך.

איש אל יֵדַע בפעֻלּוֹתיך: רֵעַ

לא יהיה לךְ מִסְתָּריך יוֹדֵעַ.

שֹׁאַלְךְ איפה דּרכך,

אם תֵימִין, תאמר אשמאילה:

לא תפתח אליו לבך,

אז תצליח, אז תשׂכִּילָה.

כל לבב תחשֹׁב עָקֹב,

אז תצליח, אז תמלֹךְ:

כי כל אח עקֹב יַעְקֹב,

כל אֹהֵב רכיל יַהְלֹךְ.

לא תחמֹד שֶׁקט וּשְׁלוֹם יִשְׁרֵי דרךְ:

שַׁלְוַת הַמָּוֶת היא ומנוחת קבר.

לא תחמֹד מרגועם, בִּטְחוֹן לבמו:

חֹסֶר לב הוא, בִּטְחוֹן יוֹנָה וכבש.

עבד הכבוד, עבד אטיציזמוס,

כִּשְׁאון מַים רבים מֵעָיו יֶהְמָיוּ,

ותשוקות לבו כִנְחלים נִטָיוּ.

הוא יגדל, הוא יפרץ־פרץ,

הוא ירום, הוא יִתְעַלֶּה:

יִנָּשֵׂא על עַנְוֵי־ארץ,

וברגליו ירמֹס נִקְלֶה

את התורות האלה

(פקודים צדיקים מחכימֵי פתי),

מלך עליון! צוית את בניך.

אשרי העם תורותיך ינצֹרוּ,

אשרי האיש בנתיבותיך יֵלך.

גם עבדָך נזהר בהם,

על לבו ישא זִכְרָם:

יום וָלֵיל שעשועַי הם,

לא תמוּש רגלִי מהם;

עֵקֶב רב עֵקֶב שָׁמְרָם.

 

חלק שלישי    🔗

האטיק.

מי זה על דור דעה שׂוֹלֵחַ פיהו,

שֹׁפֵךְ על אטיציזמוס בוז ולעג.

ובציויליזציון יתן כל דֹפי?

הוי זקן מִיזַנְטְרוֹף! מֵאוֹר השמש

עֹצֵם עיניו, אזניו מכביד, בל יֵרֶא,

בל ישמע, בל יבין יתרון דורנו

על דורות עִוָרוֹן ימים חָלָפו.

היהודי.

לא זקנתי, אף לא שבתי,

לא שָׂנֵאתי חברת גָבֶר:

גם אָהַבְתי, גם נֶאְהַבְתִּי,

ובכל לב וּבְקשְׁטְ ואמת.

אך דרְכֵּי רבים חִשבתי,

וָאֶרְאֶה לִבָּמוֹ קָבֶר:

לֹבֶן גִיר מִחוּץ יאיר,

אך מִבַּיְתָה טֻמְאַת מת.

אטיק אַתָּה? מִדַרְכֶּךָ

מַעְגָלַי אף אם רָחָקוּ,

אֶרְחָמְךָ, אשמע קולך;

אך יָרֵאתי פן נפשך

בֵּאלִילֵי הַשָּׁוְא נִטְמֵאת.

האטיק.

אם אנשי שקר ורמיה ראית,

לא שמעת כהם גם בימי קדם?

מה תלעֹג וּתְהָתֵל בִּבְנֵי דורך?

איך יתרוֹנוֹ על זולתו לא תֵרָא?

אַיֵה שֹׁד וּצוָחָה פרץ על פרץ?

אֵי עשֶׁק דל, גָזֵל, חמס, וָקָטֶל?

איה מושל עריץ, כל עם הארץ

תחת כפות רגליו יִדְכֶּה יָשֹׁחַ?

איה כהן מַתְעֶה, וּנביאי שקר?

איה כדגי הים, גדוֹל בֹּלֵעַ,

בל יירא ממשפט, קטֹן ממנו?

איה יתום, או אלמנה, או עבד

בַּסֵּתֶר נאנקים, כי אין שֹׁמֵעַ?

דור, משפט יִמְשָׁל־בו; דור, בו יכרע,

כַּקָּטן כַּגָּדוֹל לפני הצּדק:

דור ברוך הוא: מי עוֵר יכזיבָנִי?

היהודי.

הן זאת צָדַקְתָּ לא אכחיש גם אני.

ממשלת המשפט, שלטון הַיּשֶׁר,

שווּי צעיר ורב, זה טוב, זה אשֶׁר,

זאת בִּרְכַת יה, מַתַּת שַׁדַּי ממעל.

אך לא מִיָּוָן באו אלה לנו,

לא מֵאַתֵּין, לא אטיציזמום המה:

מסיני באו, יודאיזמוס המה,

שווּי אדון ועבד, חֻקֵּי צדק

עם הַזָּרִים, עם הצרים גם יחד,

זה נעלם מִפְּלָטוֹן, מִצִיצֵרוֹנִי,

וִיְהִי נודע מאז אל הַצְלֶלְפּוֹנִי⁵,

כי רק אֶל אב אחד בנים כֻלנו,

כי אחים נחנו, כי אחד עָשָׂנוּ;

זה מסיני, לא מִיָּוָן לָמָדְנוּ:

זה שֹׁרשׁ האחוה, ומְקֹר הישׁר.

וַתֵּצא תורת צדק מִצִּיוֹן,

מירושלים ציויליזציון.

האטיק.

מי מִלַּעַג ושׂחֹק יחשׂך את פיהו?

היהודי.

יצחק, ילעג אטיק: זה דרכו נצח.

האטיק.

לא אצחק, עת אשמע מירושלים

הציויליזציון תוריד אלינו?

היהודי.

לא כֻלָּה, אך חֶצְיָה; כי לאלֹהינוּ

חציה, וברכה הוא: חציָה לשחת,

לַעְזאזל הוא; הוא פח, מוֹקש ופחת.

האטיק.

עד אן מִשְׁלֵי חִידוֹת יהיוּ מִלֶּיך?

היהודי.

הקשיבה; ולמִלַּי אם אֹזֶן תּשֶׁט,

תשמע בלתי חידה מֵישרים קשֶׁט,

צִיוִילִיזַצְיוֹן אנשי דורנו

לִשְׁתַּים תִּפָרֵד: לב טוב וָשָׂכֶל.

האטיק.

מה אמרת? מה זה פִּלג לשנים

את אלה? ושניהם רק אחד המה.

כי עת יִשְׁתַּלֵם שכל,

גם הלב יִשְׁתַּלֵם.

היהודי.

הבל ושקר!

האטיק.

הַשֵּׂכֶל הַמְחֻכָּם, יודע חֵקֶר

מה פקודיו, מה תורותיו, ידעת?

לא ידעת, לו שמעת,

לא בָּזִיתָ מַתַּת יה.

היהודי.

לו ידעת, לו שמעת

כלבבי לִבָּךְ היה.

האטיק.

למשֹׁל בּרוּח, ותשוקות הַכְנֵעַ;

הַבְדֵל מִטּוֹב עֹמֵד, טוב לעינים;

הַבְדֵל רע הַקַיָּם מֵרָעַת רגע;

רַק טוֹב קַיָּם לבחוֹר: פָּקֹחַ עין

על כִּזְבֵי הַדִּמיון; ולבלתּי לכת

אחר מראה עינינו, אך בפלס

נשׁקֹל כל פֹּעַל, אַחְריתוֹ מה תֶּהִי

נחקֹר, נבין; כי יש ויש מִנֹּפֶת

תמתק ראשׂית דבר, ובסופו נֶהִי,

מַפַּח נפש, תוגה, שַׁחַת וַתֹּפת,

אלה תורות חכמה, פקודי שָּׂכֶל.

היהודי.

אלה אטיק אחי, חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׂכֶל

בהם אֹהֵב נפשו ירחק מֵעָוֶל.

בהם משכיל נבון,

מֵבִין דרכי חשבון.

צֶדק ישֶׁר יֶאְהַב – אל עין רֹאֵהו.

בָּהֵמה לא יבא

החסד בלבבו,

ובשרו לא יִכְאַב – בִּכְאֵב רעהוּ.

צִדְקַת איש חֶשְׁבּוֹנוֹת,

מִפְעָלָיו בִּתְבוּנוֹת,

תֹפַע במרום קריה – ולעין הַשָּׁמֶשׁ.

אוּלם כָּעוֹף פֹּרַחַת,

אף כֶּעָשָׁן נִמְלַחַת,

בִּמְחִלּוֹת מַאְפֵלְיָה – עֵיפָה וָאָמֶש,

שִׂים אַטִיק בִּשְׂפוּן מַחְבוֹא.

בן אדם לא יבא בו;

או יָרוּם אף יִנָּשֵׂא

על כסא – עליון נורא;

או דלים – וַאמֵלָלִים,

חַסְרֵי כח וגבורה,

יהיו תחת מִשְׁטָרוֹ:

אז תראה איש חשבונות,

מה טובו אף מה יָּשְׁרוֹ.

האטיק.

אם את נפשו כל איש אָהֵב, לנצח

כן היה, כן יהיה; כי בלבבנו

מראשית זאת נטע האל עושנו.

היהודי.

לא כן, אך לב בשר הוא נטע בנו

יכאב בכאב רעהו,

עָלֵז שָׂמֵחַ אם נמלט יִרְאֵהוּ

מֵרָעָתוֹ; אך שמחתו כּפלים

אם מִיָּדוֹ יבא אל אחיו ישע.

אהבת נפשנו הנה כן הִנֶּהָ

שרש פורה אהבה, רַחְמים וחסד;

כי הוֹשֵׁעַ אחיהו

הנּוֹ ללבב בשר עֶדְנָה וָעֹנג.

לא נוֹצַר אֵגוֹאִסְטְ אדם בַּבָּטֶן:

טובת אָחִיו היא טובתו: לב אבן

בִּמְעֵי נָמֵר נִטַּע, לא בִּמְעֵי גבר.

האטיק.

מבטן מי אם כן יצא הַעָוֶל?

מי זה הרה חמס וַיֵּלֵד פָּשַׁע?

היהודי.

המחסור – על פת לחם

על שֶׂה, על שלמה, על חֶלְקָה, על בית,

על כל מחסור יחסר לוֹ יפשע גבר,

מחסור, לב איש יקשיח.

האטיק.

אולי כן הוא, אך מה רִפְאוּת לאלה?

קֻלְטּוּר, כבוד – אלה לב איש יָמולוּ:

בָּהֶם יֵרַךְ קָשֶׁה; בהם מִגֹּעַל

התועבות יִטְהַר; בם תִּנָּשֶׂאנה

לִגְדֹלוֹת, לנדיבוֹת, עֶשְׁתֹּנוֹתֵינוּ.

איכה יִבְזֶה נפשו, איך ישׁפּילֶנה

עד טיט יָוֵן, לגנֹב, ובאגרֹף רשׁע

הכות רעהו, וּלעַוֵת הפלס,

ולהקטין האיפה ולהגדיל שקל,

אָלֹה, כַּחֵש, נָאֹף, גזֹל, רצֹחַ,

איש כבוד, איש קֻלְטוּר? מַרְבֶּה בנֶשך

הונו, או עם גנב חֹלֵק מלקוח

(אל יִחַר נא אַפֶּךָ)

בין אַחַי לא תמצא, אך בין אַחֶיךָ.

היהודי.

חֹלֵק עם גנב, ובְמַרְבית הונָמו

מַרְבִּים, אַחַי רֵעַי לא אלה המה,

צרות ומצוקות דרכיהם השחיתו:

פֶּשַׁע אחֶיך הוא, חטאת עמך.

אך לא לזאת אריבה.

אל עִוְרון בינָתָךְ מִלִין אשיבה.

קֻלטור, כבוד, רִפְאות? בהם הנפש

תִּזַּךְ, הלב ימוֹל? הוי חכמת שקר!

כבוד מחסור יָרְבֶּה, לא יִרְפָּאֵהוּ.

מחסור גבר לא כביר,

על הַטֶּבַע לא כָּבֵד:

הוא האב, הוא המַשְׁבִּיר

את רַעְבוֹן כל הָעֹבֵד

בבלי עצב ותְלָאָה.

איש כבוד גָאֹה גָאָה,

מחסורו על אחת שבע:

מַמְרֶה הוא את פי הטבע:

רוּם עיניו – יַקְצִיר שׁניו,

וּלְפֹתֶה תָמִית קנאה.

לחם לִשְׂבּעַ, / בַּיִת לִרְגֹעַ,

מַסֵכָה לַיְלָה, / בגד יומם:

בהם יחיה, / בהם יהיה

עָלֵז רָוֶה, / זרע אדם.

אלה חַנָּנוּ, / האל עָשָׂנוּ

צָפוֹנָה, נגבה, / קדם וים.

לבני תפארת / רוח אחרת:

נפשׁם סֹעֶרת / רק לכבודם.

אבן מִקִּיר / עשֶׁר תזכיר.

ובהיכלם / כבוד כֻּלם.

לא לִבְשָׂרָמוֹ / שִׂמְלַת עוֹרָמוֹ,

אךְ לִפְאֵרָמוֹ / וּצְבִי עֶדְיָם.

לבב רָחָב, / יאמר: הב! הב!

תִּלְאֶה תבל / לתת דַיָּם.

אך אם מחסור יִרְבֶּה, איך יִטְהַר גבר?

ותשוקות אם יוסיף כל יום כל רגע,

לא יִרְפָּא הכבוד, אך יוסיף נגע.

האטיק.

ירפא הכבוד; כי בניו מֵרֶפֶשׁ

כל תועבה יֵרֹמוּ;

כי מיראת קלון יוסיפו אֹמֶץ

בנתיבות הכבוד ובדרכי צדק.

היהודי.

ובדרכי צדק, אך אל עין השמש.

תועֵבָה יִמְאסון במרומי קָרֶת.

לא בִצְפוּן בַּיִת וּבחדרֵי קרבמוֹ;

כי תועבה איננה אם נִסְתָּרֶת,

אם כבוד לא תגרע, אם בוז ולעג

לא תביא לִבְעָלֶיהָ.

אך צֹפֵן תועבה, יוסיף עליה:

לצפוֹן את חטאתוֹ ירשׁע כפלים,

ולהעלים פֶּשע יפשע שבעתים.

האטיק.

אולי ככה הוא, אך מי זה לא יָבֵן

כי בַקֻלטוּר יֵרַךְ, יִמּוֹל לב אָבֶן?

מי זה יכחיש כי קָטֶל

וָרֶצַח אכזרי לא כימי קדם

יִרְבֶּה היום בארץ?

היהודי.

כָּשַׁל כח הדור, רָפוּ ידיהוּ;

נמֵר וָדֹב איננו,

אך הוא נחש עָרום, אפעֶה וָפָתֶן.

אוֹיֵב גָלוּי, שׂנֵא נסתר, מאלה

מי תבחר לך? הגִידה.

האטיק.

נחש ופתן, ערוּם בֹּגד בגד,

אַחַי לא אלה המה;

לא כבוד, לא קֻלטוּר בא בלבבמו.

רק צֵל כבוד, דמיון קֻלטור אתמוֹ.

היהודי.

לא צל, אף לא דמיון, איש אטיציזמוס.

עבד כבוד, שֹׁמר פִּקודי שכל.

למה מִבֶּגד, למה זה מִנֵּכל,

מֵעָקְבָה יִמָּנֵעַ,

אם יִרְאֶה (או חֹלֵם בלבבו יֵרֶא)

כי בם יגדל, כי במו

ינחל טובה עֹמָדֶת?

הן זאת תורת קֻלטור, חכמת ודעת,

לשקול בַּפֶּלס הטובות, לדעת

לחשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת וּלְקָרֵב אלינו

הָרַבָּה, הַקַּיָּמֶת.

הן זאת תורת כבוד, הַגְבֵּהַּ לכת,

ולשם וּלתפארה הַגְּדֵל מַעְשֵׂינוּ.

אם כן אפוא אם עָוֶל

וגנבה וגזלה, חמס וָרֶצח,

ירימו מַצָּבִי, אף יכשירוני

הָקִים עֵצות טובות לתהלת נצח,

ולטובת אלף איש או רבּותַיִם;

למה אחדל, ולָמה בַעְצַלְתַּיִם

יבלו ימי בחשׁך?

למה להיות אוְגוּסְטְ מצליח חָלֶד

לא אהיה אָקְטַבְיָאן הֹרֵג נָקִי?

הַאָז תאמר כי על כבוד אתמֹכה,

או צֵל קֻלטור, יום דם נקי אשפֹכה,

יום אוסיף שֹׁד על שֹׁד, פּרץ על פרץ,

לָרֶשת ממלכה, לַשְׁקִיט הארץ?

האטיק.

אפס טוב וברכה תחת השמש,

בּל יֵצֵא מֶנו גם רעה וָשָׁבר –

אך מה, אם לא כבוד, יהיה לַגָבר

מַלְמָד לפעול הטוב, מתג ורסן

מדֶרך הרעות רגליו למנוע?

היהודי.

בלתי כבוד, אף בלתי אטיציזמוס,

יש רסן, יש מַלְמָד – יש יודאיזמוס.

האטיק.

יודאיזמוס מה זה? בין הרגלים

מִילָה, בִּעוּר מחמצת,

טֹטפות בין עינים,

וגדילים בכנף בגד.

היהודי.

הַבָּשָׂר לא הרוח,

בַּיודאיזמוס אלה,

בשר, עצם, גידים ועור, לנפש

כֵּלִים, בהם תפעל; אולם עָלֵימו

כגבוה השמים על הארץ,

הנפש תִּנָּשֵׂא הַגְבֵּהַּ מָעְלָה.

האטיק.

רוחו, נפשו, אם כן אפוא, מה המה?

היהודי.

רַחֵם וּגְמוּל שָׁמַיִם:

אלה נפש ורוח

ליודאיזמוס: אלה

אבני פִּנה לִמְעוֹן שלום וישע,

מִקְדַשׁ הצדק, כל באיו אַשְׁרֵמו!

לֵב בשר, לב חנון בנוי נָטוּעַ:

השֵׂכל, החשׁבון, יום יום יַקְשׁוהו.

יודאיזמוס, קולו נגד השכל,

נגד כל חשבונות ישא, ולְגֶבֶר

רַחֵם יקרא, אם שַׂלְמַת רש חָבַלְתָּ

השב תשיב אֹתה עד בֹּא השמש,

כי היא שַׂלְמת עורו – במה ישכב?

יאבד כַּסְפִּי אם הֶחָבוֹל אשיבה,

אל תאמר בלבבך;

רַחֵם תזכֹר: אִם הֶחָבוֹל לֹא תָשֶׁב,

במה ישכב? אתה על ערש נחת,

ובאין שַׂלְמָה ינאק איש כבשרך? –

קרוב לשנת הַשֶּׁבַע

עני ורש אל תֶּשִׁי.

“קָרַב מוֹעֵד הַשְׁמֵט, יאבד הַנֶּשִׁי”

אל תאמר בלבבָךְ רע ובליעל –

רַחֵם! לבב רחמן כַּבֵּד לנצח.

אִם אֵם תראה על אפרֹחים רֹבצת,

הִשָּׁמֶר מִקַּחְתָּהּ; חפשי שַׁלְחֶהָ.

הן היא גָזָה וַתָּנָס מפניך,

לולא על הַבָּנים חָסָה רִחֵמָה,

נפשה מִנֶּגד מֵחֶמְלָה השליכה:

שַׁלְחֶהָ: זה מֵאֵל תַּגְמוּל חסדה. –

תַּגְמוּל שָׁמַיִם: זאת זכרה: יש עין

רֹאָה, אזן שמעת; שׂפט צדק

משיב אל חיק אדם כגמול ידיהו.

שוא יִגְבַּר איש, לשוא יערים, להבל

על אחָיו יתגבר, כל אנשי ארץ

לשוא יַעְקֹב: עצמה וגבורה שקר,

שקר חכמה, ערמה: זֹרֵעַ אָוֶן,

עָמָל יִקְצֹר; אך לצדקה זֹרֵעַ,

ימצא חיים, שלום: אם יפֹל שבע,

יקום, ירום, יפרח ישגא כארז.

רעים אנשי עולתה,

פתאום יקום אידם, וכירק דשא

יִמַּלוּ, יִבֹּלוּן – זה יודאיזמוס.

האטיק.

לַנָּשִׁים, לַיְלָדִים, ולגויי קדם,

אנשי עיפתה, תורותיו נָכוֹנוּ;

וּבְדוֹר דֵעָה אמנם מה זה יסכֹּנוּ?

היהודי.

הן זה דָּבָר דִבַּרתי,

כי ציויליזציון אנשי דורנו

חציה טוב, חציה רע. מסיני באו

הלב הטוב, צדק, יֹשר וחסד

בין איש ואיש, בין גוי לגוי, עִם עבד,

עם צר, ושבויי חרב,

עִם ענוּשׁ ישֵׁב בּוֹר, אף עִם בֶּן מות.

אך תִּגְבֹּרֶת עָרֵב מחמַד עינים

על הטוב, וּמְלךְ שכל על הצדק,

וָחֵן על חסד, ומליצה על קשֶׁט;

הִתְחַכֵּם בשוא, התפאר בשקר;

אל חָרָשֵׁי העֹנג

הַרְבּוֹת כבוד וָנֵדֶה;

ובְזוֹת ישרי לבב, אף אנשי רוּח,

חסד לבני דורם מַרְבִּים בַּסָּתֶר;

וּתְעוֹת אחר הצֵּל, אחר דמיון,

כַקטון כַּגדול, עשיר אֶביוֹן:

אלת מִיָּוָן באו,

חרפּת דורנו המה,

הַשְׁחָתָתֵנוּ הם, לא תפארתנו.

האטיק.

שֵׂכֶל מִלֶיךְ; אך אָץ לי ללכת

שָׁרִים שָׁרות לשמוע,

וּבְנוֹת מָחוֹל לראוֹת; כי זה הערב

בִּכּוּרֵיהֶם יִתֵּנוּ.

אלך, וביום אחר אשוב אליך.

שלום.

היהודי.

שלום אליך. –

יחיש אטיק לנסוע

לִגְדֹלוֹת וּגבֹהוֹת;

שרים שרות לשמוע,

ובנוֹת מחוֹל לראוֹת.

את עֵרֶךְ אֹם וָאֹם

אָזַר מָתְנָיו לשקול:

הִפְנָה שִׁכְמוֹ פתאום

בגלל בִּכּוּרֵי קול.

הָעֶלם, הַיַּלְדָה,

תשפֹּט אזנו, עינו:

על חֵן הַמְרַקֵּדָה

יַשְׁמיע את דינו.

בּלבבוֹ הנשגב

עָנְיִי, שִׁפְלִי יִבְזֶה –

לא אחמֹד, לא אֶעְגַב

כל הכבוד הזה.

יִתְעלֵס, יִתְפַּנַּק,

יתגאה, יתרומם;

שֹׁד שַׁעְשׁוּעיו יינק

גם לילה גם יומם.

שוא, שקר, רוּם עינים,

אליו מִבְטָח, מִסְעָד:

רַחֵם, וגמול שמים

יִשְׁעי, גִילִי לָעַד.

מהם בושים חזיתי

מִמַּעְיָּנָם אכזב;

אך לא צדיק ראיתי

נִחָם, נכלם, נֶעְזָב.

 

בסוף דרך ארץ    🔗

(אלול תר"ו)

חזְיוֹן קשֶׁט, דֹּבֵר צֶדֶק,

חשֵׁף נֶגַע, חֹפֵשׂ בֶּדֶק,

אֵיךְ דּוֹרוֹ יָשִׂישׂוּ בוֹ?

פִּגּוּל הוּא, לֹא יִרָצֶה.

דֹּם שִׁירִי, אַל נָא תֶעְגַּם

אִם לֵצִים יִשְׂאוּ לַעְגָּם.

דּוֹר הוֹלֵךְ, אַךְ דּוֹר יָבֹא

מִשְׁפָּטֶךָ אוֹר יֵצֵא.

גַּרְגַּר זֶרַע בַּקַּרְקָע

יִקָּבֵר, זִכְרוֹ יִמָּח:

לֹא עַד נֶצַח שָׁם יִשְׁקָע.

וּלְמִחְיָה פִתְאוֹם יִצְמָח.

אִם הַיּוֹם אֶשְׁמַע דִבָּה,

לִי יַלְעִיגוּ אַטִיקִים,

לֹא אֵחַת: הִנֵּה יוֹם בָּא

בִּי יכתּירוּ צַדִּיקִים.