אי־אז במדרונות ההרים, נדדה להקת צבועים בין כרמים. מדי לילה התגבבו, ראשם מוטה לרחרח זה באחורי זה, ונעו בדבוקה דחוקה אל הנער, שומר הכרם. לרוב מצאוהו סמוך לסוכת השמירה, משתופף על עקביו, גבו רחב ולבו מאפיל בקרבו עקב דבר־מה שכמו ניצת בתוכו בעוז ומיד כבה.
לרוב היה הנער בוהה בגחלי המדורה, מחטט באש במקל השמירה המגולף ומוציא מפיו קולות רחוקים מדיבור. או־אז היו הצבועים נעמדים מולו, גופם קשוי וקיבתם ריקה. ירח ניחת ממעל וזהרורי המדורה גוועו לפניהם.
תחילה היה הנער שומע אותם פוכרים רגבי אדמה יבשה בכפותיהם המחוספסות בכדי לבסס עמדת זינוק, ואז היו מגחכים אליו מבין שורות הגפנים, במין התגרות שכמותה לבחון כמה מובס הוא. קולם דמה לשירת מקהלת ילדים קטנים וצרודים.
הנער ידע: הכרח הוא לשמור מרחק. לעתים דמיין אותם כשיחי קוצים מאווששים ברוח, לעתים חשק את שיניו לעומתם או חפר בידיו באדמה מסביב לאיזו אבן גדולה לשחררה, אמד את המרחק ויידה אותה לעברם. לעתים דחס עלים רטובים לתעלות השמיעה באוזניו וכפת עצמו בחבל לעמוד הסוכה כקנוקנת.
אך למרות כל אלה, הצבועים באו ובאו, מתחמקים בקלות מהנחשים ומהעקרבים שהיה מטמין בבורות מכוסי ענפים, נמנעים ממלכודת המקלות ולולאות החבלים שהיה מותח בין גזעי הגפנים.
לילה אחד כבר לא היה יכול לשאת עוד את שאון הגיחוך. הוא כרע אל המדורה, קירב אצבעותיו לשפתיו ושרק בחֵמָה את מלוא אוויר ריאותיו אל בעירת גזמי העץ. האש געשה. דמותו התערפלה מעשן. בעזרת מקל השמירה בחש וערבל ארגמן גחלים לכדי גבבה אחת לוהבת, ואז העיפם בחבטת בזק אל עבר הצבועים כמו מתוך מקלעת.
"שובל ניצוצות סימן את תעופת הגחלים המשתפשפות באוויר. אש נאחזה בשיח קוצים יבש ומיד תזזה. הצבועים העלו גיחוך על גבי גיחוך מתוך מלתעותיהם, אד לוהט נשב מפיהם. צללי האש הסתנפו לטלאי פרוותם. או־אז שעט לעברם הנער בַּעְיָם רוחו, מקל השמירה יוקד בידו.
"חיש־חיש הטילו הצבועים שתן חם על ציצת זנבם, ובהרף הנפה התיזו את שהפרישו אל תוך עיני הנער. ראייתו התערפלה בנתזים. שעטתו נבלמה. פלג גופם התחתון של הצבועים נדרך. עיני הנער צרבו ויציבתו התערערה לכדי נפילה. האש נשמטה מידו.
“רק אז זינקו לעברו הצבועים, רעמתם סמורה, ונדחקו תחתיו כשמיכה גסה ומלאת אבק. קולות הגיחוך גברו על שלל קריאות הלילה, ולסתות ננעלו על בשרו בשקט. מטושטש, הוא נישא אבוד על גבם למרחק, רגליו נרעדות באוויר. להרף עין הצטללה ראייתו מתוך הטלטלה ומיד נסכרה שוב באפלת מאורתם.”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.