לא אסלח לך על שאילצתני לבחור בין מוות למוות: במבואות סבּרה ושאתילה שם נטבחתי כיהודי ונולדתי רובוט.

לא אסלח לך על שגרמת לי להעלות הרהור נורא, שמא רוצחם של אבי ואמי, הוא ששולט בנו גם פה, מקברוֹ.

לא אסלח לך על שאילצתני להתפרק מנשקי החזק ביותר – הבטחון בצדקתי – שבלעדיה נשאר אך מעט מאוד שראוי להגן עליו.

לא אסלח לך על שליכלכת כה הרבה מלים נקיות, וכשאתה אומר “שלום”, אני מכין נר זכרון.

לא אסלח לך את חתירתך המתמדת להפוך אותנו למעין מוּטאציה דֶמבילית של ההיסטוריה היהודית.

לא אסלח לך על שגרמת לי שאבַכֵּר את הגב הכפוף של אבותי הנרדפים, על הגב הישר־ישר־מדי שלנו כאן.

לא אסלח לך על שהפכת לי ארץ זו שאהבתי לחגיגה מפלצתית של טמטום ומוות; במחנות סבּרה ושאתילה נרצחו אבי ואמי בשנית.

על כל אלה לא אסלח לך ועל כך, שבאומרך “לא ידענו”, גררת אותי (שהרי אתה הוא דוברי הרשמי) אל תא זכוכית של ההיסטוריה.

ולא אסלח לך גם על כך, שעתה, בימים הנוראים האלה, אילצתני לעבור על מידתי, ולהמליץ על זניחת דרכי נועם, למען העבר את מלכות הרשעה מן הארץ.

דברים שנאמרו בהפגנה מול משרד הבטחון 21.9.1982