את צרור המכתבים, אשר מבחר מתוכו מתפרסם בחוברת זו, מצאתי בארכיון של כפר גלעדי. יוסקה מלמוד, איש הארכיון (לשעבר מצעירי השומר), הציג אותם לפני מתוך התנצלות ונסיון לפיצוי־מה על שלא עלה בידו לספק את מבוקשי – יצירות ספרותיות ׳ממשיות׳ יותר שנכתבו ע״י ׳הראשונים׳. “אפשר תמצאי עניין באלו,” אמר והושיט לי את צרור המכתבים – דפים צהובים, מודבקים, פה ושם קרועים, כמה מהם כתובים על נייר מכתבים ישן, שכתובות ׳ארכאיות׳ בראשם (כמו: Farm kinarett bei Taberias), כתובים בצפיפות רבה וחסכנית, אך ארוזים, מסודרים וממוספרים בקפידה. היה זה אוסף מכתבים שכתב השומר מנדל פורטוגלי לחברתו־אשתו טובה אליוביץ (בת ראש־פינה) בשנים תרע״ב-תרע״ד.

אוסף המכתבים הגיע לידיו של יוסקה במקרה. בבוקר סגריר של גשם ראשון מצא אותם יוסקה בתוך קופסת קרטון שהיתה מונחת על הדרך, ליד ביתה של טובה, שאך זה פונה ו׳נוקה׳ עם פטירתה. סקרנותו של יוסקה לא הניחה לו לעבור על־פני קופסה זו בלא לבדקה. משפתח אותה ומצא בתוכה את ערימת המכתבים, ׳גאל׳ אותם והניחם בארכיון שלו, בין שאר העזבונות של ראשוני כפר גלעדי.

מנדל פורטוגלי היה מראשוני השומר. הוא עלה לארץ מבסרביה בשנת תרס״ו, תוך שהוא בורח מפני המשטרה הרוסית, הרודפת אחריו על השתתפותו בארגון ההגנה העצמית היהודית בפרעות 1905. ראשית דרכו של מנדל בארץ – כדרך רוב החלוצים – בעבודה חקלאית אצל איכרי המושבות. פגישה בינו לבין ישראל גלעדי, ישראל שוחט, יצחק בן־צבי ואלכסנדר זייד, ׳מולידה׳, בשנת תרס״ז, את הארגון המחתרתי בר־גיורא, ההופך כעבור כשנתיים להשומר. מכאן ואילך, כפי שמעידים המכתבים, מעורבים חייו של מנדל באופן מלא בארגון ובהגנתו. אין כמעט מושבה ש׳נכבשה׳ להשומר, שמנדל לא היה בה, אין פעילות, שבדרך זו או אחרת, הוא איננו מעורב בה. פעילות זו איננה נחלשת אף משנשא אשה והקים משפחה.

כמו רבים מחבריו, מוצא מנדל את מותו בגיל צעיר ועל סף הגשמת החלומות. הוא נהרג בחורף תרע״ו במושבה הגלילית בית־גן, בה מילא תפקידי שמירה, ערב הקמת מושב השומרים בגליל (מה שיהיה לאחר זמן – כפר גלעדי). את המכתבים שמרה ומיספרה טובה אשתו, שחיתה בכפר גלעדי עד 1965. כמה מן המכתבים הועברו, על־ידה כנראה, לארכיון העבודה וקטעים מתוכם (בעלי אופי אידיאולוגי ופחות אישי) פורסמו ב״קובץ השומר" (בשנת תרצ״ח) ובספרו של מוקי צור “כאן על־פני אדמה” (תשמ״א).

מכתבים אלו הנם עדות ישירה ואותנטית לתקופה ולתולדות השומר. הם מציגים את הדיוקן הסטריאוטיפי של אותה דמות מיתית כמעט של גיבור, שחונך עליו דור בארץ: האידיאליסט המוכן לכל קרבן, היהודי ה׳חדש׳ – בעל השרירים, האוחז בנשק, משוחרר ממוסכמות גלותיות ובורגניות וחי חיי חופש נועזים, קרובים לטבע ומלא דמיון. אך רובם ועיקרם של המכתבים הנם מכתבי אהבה רגישים וסוערים ומתוכם עולה דמות של שומר ממשי ואנושי יותר. ברגעים של חולשה, דכדוך ואכזבה ובימים רבים של חלומות ואהבה.

ייחודם של המכתבים הוא בכך שהם מציגים דמותו של שומר שמיתוס ומציאות, גבורה ואנושיות שלובות בה. לאורם של מכתבים אלו יש, אמנם, ומתערער המיתוס, אך לא במחיר הנמכת קומתה של הדמות, אף לא תוך מיעוט קסמה.

אביבה אופז,

אילת השחר, קיץ תשמ״ב.