ידידנו דן פירסם בימים אלה ספר, שהכל גומרים עליו את ההלל. מאז ליל־שכרותנו האחרון בעין־הוד לא ראיתיו פנים, אך מובטחנים כי בדומה לשאר אנשי־שלומנו הוא מהלך עתה בתילוי־ראש וממלט כידודי־אש מעיניו: הנה הוצאתי ספר… פרסמתי ספר… אם כרוך? כרוך! אם שמי הוא שכתוב עליו? שמי שלי, ולא עוד אלא שאני כתבתיו…
כך הם כולם, ישאם נא אופל, כולם עד אחד! אף אני הוצאתי, לכאורה כמה וכמה ספרים. שלי, אומרים מטיבי־טעם, יפים משלהם. אף־על־פי־כן איני מחזיק, ומימי לא החזקתי, טובה לעצמי על כך. למדתי ענווה, תודה לאל! אם יודע אני משהו – כי אז איני יודע אלא שהכל הבל. עלים־בלים. עפר ואפר.
אך הללו? גזלוני, עשקוני, הציגוני ככלי־ריק. את לשוני, את סגנוני, את הגיגי – כל מה שלא קשרתי בשלשלאות לכריכות־ספרי – חמסו ונטלו לעצמם. ואולם דבר אחד, ראשי־חזיר, לא למדו ממני עדיין: ענווה. מעט ענווה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.