הַיַּלְדָּה רָחֵלִי עִם שְׁתֵּי הַצַּמּוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַסְּרָטִים הַכְּחֻלִּים, רָחֵלִי מִן הַגַּן הַקָּטָן, נֶעֱלֶמֶת תָּמִיד.
כְּשֶׁהַכֹּל אוֹכְלִים – רָחֵלִי בַּדִּיר. כְּשֶׁהַכֹּל מִתְקַלְּחִים – הִיא בַּלּוּל. וּכְשֶׁכָּל הַיְלָדִים הוֹלְכִים לְטַיֵּל – הִיא בַּסַּנְדְּלָרִיָּה.
בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אוֹהֶבֶת רָחֵלִי לְבַקֵּר. בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת יָפֶה וְנֶחְמָד.
בַּלּוּל מְצַיְּצִים אֶפְרוֹחִים, בַּדִּיר גּוֹעִים הַטְּלָאִים, בַּסַּנְדְּלָרִיָּה דּוֹפְקִים פַּטִּישִׁים, וּבַנַּגָּרִיָּה שׁוֹרְקִים מַשּׂוֹרִים. יֵשׁ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה לִרְאוֹת וְכָל־כַּךְ הַרְבֵּה לִשְׁמוֹעַ. אֵין הַיּוֹם מַסְפִּיק לְרָחֵלִי. עַל כֵּן הִיא מְאַחֶרֶת תָּמִיד. וְעַל כֵּן אוֹמֶרֶת לָהּ חַנָּה בְּכָל פַּעַם:
– רָחֵלִי, לָמָּה שׁוּב אֵחַרְתְּ? אֵיפֹה הָיִית? זֶה לֹא טוֹב כָּכָה, רָחֵלִי.
רָחֵלִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה לֹא טוֹב. הִיא יַלְדָּה נְבוֹנָה, יַלְדָּה טוֹבָה, רַק שַׁכְחָנִית קְצָת.
– אַתְּ מַבְטִיחָה לִי שֶׁלֹּא תְּאַחֲרִי עוֹד?
– מַבְטִיחָה.
– בֶּאֱמֶת?
– בֶּאֱמֶת – בֶּאֱמֶת!
וּכְשֶׁרָחֵלִי מַבְטִיחָה הֲרֵי הִיא מַבְטִיחָה בֶּאֱמֶת. רַק אַחַר־כָּךְ הִיא שׁוֹכַחַת. וּכְשֶׁהִיא נִזְכֶּרֶת – כְּבָר מְאֻחָר מְאֹד, וְשׁוּב הִיא הָאַחֲרוֹנָה, הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּכָל הַיְלָדִים.
וְיֵשׁ מָקוֹם אֶחָד שֶׁשָּׁם הִיא אֲפִלּוּ אֵינָהּ נִזְכֶּרֶת. וְזֹאת הַסַּנְדְּלָרִיָּה. שָׁם הִיא שׁוֹכַחַת בִּכְלָל שֶׁעָלֶיהָ לַחֲזוֹר. עַד שֶׁיְּרַחְמִיאֵל הַסַּנְדְּלָר מִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן וְאוֹמֵר לָהּ:
– וְעַכְשָׁו שָׁלוֹם, רָחֵלִי. עַכְשָׁו לְכִי לַגָּן. מָחָר תָּבוֹאִי שׁוּב.
וְרָחֵלִי הוֹלֶכֶת, אִם כִּי בְּלִי חֵשֶׁק. הִיא אוֹהֶבֶת לָשֶׁבֶת בַּסַּנְדְּלָרִיָּה. שָׁם יָפֶה, שָׁם מְעַנְיֵן. יֵשׁ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה נַעֲלָיִם. חֲדָשׁוֹת וִישָׁנוֹת, שְׁלֵמוֹת וּקְרוּעוֹת, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת. וּמַגָּפַיִם וְסַנְדָּלִים וְכָל מִינֵי נַעֲלֵי־בָּיִת. וְהִנֵּה חֲתִיכוֹת־עוֹר וְגַם מַסְמְרִים קְטַנְטַנִים, כָּל־כַּךְ קְטַנְטַנִים, כָּל־כַּךְ קְטַנְטַנִים, מַצְחִיקִים!
תָּמִיד דּוֹפְקִים בַּסַּנְדְּלָרִיָּה וְתָמִיד שָׁם שָׂמֵחַ. יוֹשֵׁב יְרַחְמִיאֵל עַל כִּסֵּא נָמוֹךְ וְעוֹבֵד. הוּא מַחֲזִיק בְּיָדוֹ נַעַל־עֲבוֹדָה כְּבֵדָה וּגְדוֹלָה, דּוֹפֵק עָלֶיהָ וְשָׁר:
בִּדְרָכִים רַבּוֹת הָלַכְתִּי,
וְעַל גּוּשׁ כָּבֵד דָּרַכְתִּי.
גַּם עָמַלְתִּי, גַּם יָגַעְתִּי,
וּבַסּוֹף, בַּסּוֹף נִפְצַעְתִּי…
אוֹי לִי, אוֹי לִי, אַלְלַי,
חִישׁ רַפְּאוּנִי, שִׂימוּ טְלָאי!
יָפֶה מְאֹד שָׁר יְרַחְמִיאֵל, וְרָחֵלִי עוֹמֶדֶת עַל יָדוֹ וּמִסְתַּכֶּלֶת, כֵּיצַד הוּא מְרַפֵּא אֶת הַנַּעַל וְשָׂם אֶת הַטְּלָאי.
וִירַחְמִיאֵל דּוֹפֵק וְשָׁר. לְכָל נַעַל וְנַעַל הוּא שָׁר שִׁיר אַחֵר. וְרָחֵלִי מַקְשִׁיבָה וְשָׁרָה אִתּוֹ יָחַד.
אָכֵן, שִׁירִים יָפִים לִירַחְמִיאֵל, שִׁירִים נִפְלָאִים. אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ לָשִׁיר כָּמוֹהוּ. לֹא אַבָּא וְלֹא אִמָּא, וַאֲפִלּוּ לֹא חַנָּה.
פַּעַם בִּקְשָׁה רָחֵלִי מֵאַבָּא לְהָבִיא לָהּ בְּמַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים שֶׁשָּׁר יְרַחְמִיאֵל.
אֲבָל אַבָּא אָמַר שֶׁאֵין סֵפֶר כָּזֶה.
– בֶּאֱמֶת אַיִן?
– בֶּאֱמֶת.
– לֹא בְּתֵל־אָבִיב וְגַם לֹא בַּעֲפוּלָה?
– לֹא, – אוֹמֵר אַבָּא, – לֹא בְּתֵל־אָבִיב וְגַם לֹא בַּעֲפוּלָה.
– וְלֹא בְּכָל הָעוֹלָם?
– וְלֹא בְּכָל הָעוֹלָם.
וְלָכֵן אוֹהֶבֶת כָּל־כָּךְ רָחֵלִי לָשֶׁבֶת בַּסַּנְדְּלָרִיָּה וְלִשְׁמוֹעַ אֶל שִׁירֵי יְרַחְמִיאֵל שֶׁאֵין לְמָצְאָם בְּשׁוּם סֵפֶר.
*
יוֹם אֶחָד שָׁלְחָה חַנָּה בְּעַצְמָהּ אֶת רָחֵלִי לַסַּנְדְּלָרִיָּה. שָׁלְחָה אוֹתָהּ אֶל יְרַחְמִיאֵל שֶׁיִּתְפּוֹר לָהּ, לְרָחֵלִי, זוּג נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת.
אוֹתוֹ יוֹם יָשְׁבָה רָחֵלִי שָׁעוֹת בַּסַּנְדְּלָרִיָּה, יָשְׁבָה וְהִסְתַּכְּלָה.
נַעֲלַיִם יָפוֹת יָדַע יְרַחְמִיאֵל לַעֲשׂוֹת. נַעֲלַיִם חוּמוֹת וּמַבְרִיקוֹת, נֶחְמָדוֹת עַד מְאֹד תָּפַר לְרָחֵלִי.
יָשַׁב לוֹ יְרַחְמִיאֵל עַל הַכִּסֵּא הַקָּטָן וְעָבַד. עָבַד וְשָׁר שִׁיר יָפֶה. שִׁיר כָּזֶה עוֹד לֹא שָׁמְעָה רָחֵלִי מֵעוֹדָהּ. וְכָכָה שָׁר יְרַחְמִיאֵל:
שִׁיר חָדָשׁ הַיּוֹם יִהְיֶה לִי,
נַעֲלַיִם לְרָחֵלִי.
נַעַל יֹפִי, נַעַל חֵן,
נֶחְמָדוֹת הֵן גַּם שְׁתֵּיהֶן.
נַעַל מַבִּיטָה יָמִינָה,
הָבָה וְנִקְרָא לָהּ: מִינָה.
נַעַל מַבִּיטָה רַק שְׂמֹאלָה,
וְעַל כֵּן נִקְרָא לָהּ: אוֹלָה.
חֲזָקוֹת הַנַּעֲלַיִם,
אוֹהֲבוֹת גַּם בֹּץ גַּם מַיִם,
לֹא בִּצָּה וְלֹא שְׁלוּלִית
אֶת הַנַּעַל לֹא תַּפְחִיד.
וְקַלּוֹת הַנַּעֲלַיִם,
חִישׁ טָסוֹת בְּלֹא כְּנָפַיִם,
נַעַל־שַׁעַל אָצָה חִישׁ,
לֹא יַשִּׂיג אוֹתָהּ אַף אִישׁ.
מִי עוֹד, מִי עוֹד כְּרָחֵלִי,
עַל מְלַאכְתִּי יָפֶה יוֹדֶה לִי?
עוֹד דְּפִיקָה בְּפַטִּישִׁי –
דַּי, גָּמַרְתִּי! תִּתְחַדְּשִׁי!
כָּכָה שָׁר יְרַחְמִיאֵל וְדוֹפֵק בְּפַטִּישׁוֹ. וְרָחֵלִי מַקְשִׁיבָה וְשָׁרָה אִתּוֹ יָחַד.
וִירַחְמִיאֵל שָׂמֵחַ, שָׂמֵחַ מְאֹד. קוֹל דַּק לְרָחֵלִי, קוֹל נָעִים, וּכְשֶׁהִיא שָׁרָה הֲרֵי הִיא מְנִיעָה בְּרֹאשָׁה, וְצַמּוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת קוֹפְצוֹת־קוֹפְצוֹת.
כְּשֶׁגָּמַר יְרַחְמִיאֵל אֶת מְלֶאכֶת הַנַּעֲלַיִם, כְּבָר הֵחֵלָּה הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, וְרָחֵלִי יָדְעָה לָשִׁיר אֶת כָּל הַשִּׁיר כֻּלּוֹ.
– תּוֹדָה, יְרַחְמִיאֵל, תּוֹדָה רַבָּה! – אָמְרָה רָחֵלִי.
תִּתְחַדְּשִׁי, רָחֵלִי, – עוֹנֶה לָהּ יְרַחְמִיאֵל, – וְאַל תִּשְׁכְּחִי אֶת הַשִּׁיר!
– לֹא אֶשְׁכַּח! – הִבְטִיחָה רָחֵלִי. וְאָמְנָם, רְאוּ־נָא פֶּלֶא! זָכוֹר זָכְרָה אֶת הַשִּׁיר וְלֹא שָׁכְחָה אַף מִלָּה אֶחָת.
נָשְׂאָה רָחֵלִי בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ אֶת נְעָלֶיהָ וְרָצָה לַגָּן. רָצָה וְשָׁרָה:
שִׁיר חָדָשׁ הַיּוֹם יִהְיֶה לִי,
נַעֲלַיִם לְרָחֵלִי…
רָצָה מַהֵר־מַהֵר וְהִגִּיעָה הָרִאשׁוֹנָה לַאֲרֻחַת־הָעֶרֶב!
– מַה קָּרָה, רָחֵלִי? – שָׁאֲלָה חַנָּה. – כָּל־כַּךְ מֻקְדָּם בָּאת הַפַּעַם!
– יֵשׁ לִי נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת!
– כְּבָר מוּכָנוֹת? תִּתְחַדְּשִׁי!
– תּוֹדָה! – אוֹמֶרֶת רָחֵלִי, – מֻתָּר לִנְעֹל כְּבָר, כֵּן?
– כֵּן, – אוֹמֶרֶת חַנָּה, – רַק אַל תַּחֲלִיפִי וְאַל תִּנְעֲלִי לְהֵפֶךְ.
– לֹא, חַנָּה, אֲנִי לֹא אַחֲלִיף. כִּי זֹאת שֶׁל הָרֶגֶל הַיְמִינִית שְׁמָהּ מִינָה, אַתְּ רוֹאָה? וְזֹאת הִיא מֵהַשְּׂמָאלִית, וּשְׁמָהּ אוֹלָה.
וְרָחֵלִי יוֹשֶׁבֶת לִנְעוֹל אֶת נְעָלֶיהָ. הִיא נוֹעֶלֶת וְשָׁרָה חֶרֶשׁ:
נַעַל מַבִּיטָה יָמִינָה,
הָבָה וְנִקְרָא לָהּ: מִינָה.
נַעַל מַבִּיטָה רַק שְׂמֹאלָה,
וְעַל כֵּן נִקְרָא לָהּ: אוֹלָה.
*
אוֹהֶבֶת רָחֵלִי אֶת נְעָלֶיהָ אַהֲבָה רַבָּה. כְּשֶׁהֵן מִתְלַכְלְכוֹת הִיא מְנַגֶּבֶת וּמְצַחְצַחַת אוֹתָן, וְהֵן תָּמִיד חֲדָשׁוֹת, תָּמִיד מַבְרִיקוֹת.
בִּימֵי הַחֹרֶף הַיָּפִים, בִּימֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחַמִּים מְטַיֶּלֶת לָהּ רָחֵלִי לְאֹרֶךְ כָּל הֶחָצֵר וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לַבֹּץ וְאֵינָה יְרֵאָה מִפְּנֵי שְׁלוּלִיוֹת הַמָּיִם. הִנֵּה חָדַל הַגֶּשֶׁם, זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, עַד מָתַי תֵּשֵׁב רָחֵלִי סְגוּרָה בַּבָּיִת?
וְאֶתְמוֹל הִתְבַּקְּעוּ בַּלּוּל אֶפְרוֹחִים חֲדָשִׁים. הַרְבֵּה הַרְבֵּה אֶפְרוֹחִים – צְהֻבִּים, קְטַנְטַנִים וַחֲמוּדִים. וְשִׁלְשׁוֹם נוֹלַד בַּדִּיר גְּדִי קָטָן וְשָׁחוֹר. גְּדִי פָּעוּט וּמָתוֹק. עַד מָתַי תְּחַכֶּה רָחֵלִי וְלֹא תֵצֵא?
וְהִיא קָמָה וְהוֹלֶכֶת לְבַקֵּר אֶת הָאֶפְרוֹחִים. אַחַר־כָּךְ הִיא רָצָה לַדִּיר לְשַׂחֵק עִם הַגְּדִי, וּמִשָּׁם כְּדַאי לָגֶשֶׁת לַסַּנְדְּלָרִיָּה, כָּךְ חוֹשֶׁבֶת רָחֵלִי. אַךְ פִּתְאֹם הִיא רוֹאָה אֶת נְעָלֶיהָ וְהֵן מְלֻכְלָכוֹת כָּל־כַּךְ בַּבֹּץ, שֶׁאֵין לְהַכִּיר אֲפִלּוּ אֶת הַצֶּבַע.
אֲבָל רָחֵלִי אֵינָהּ דוֹאֶגֶת. יֵשׁ עֵצָה. הֵנָּה שָׁם, עַל־יַד הַלּוּל, יֵשׁ בֶּרֶז גָּדוֹל, וְעַל־יָד הַבֶּרֶז מֻנָּח בַּשֶּׁמֶשׁ קֶרֶשׁ קָטָן וְיָבֵשׁ. כְּאִלּוּ בְּכַוָּנָה הוּכַן הַקֶּרֶשׁ בִּשְׁבִילָהּ. חוֹלֶצֶת רָחֵלִי אֶת הַנַּעֲלַיִם, עוֹמֶדֶת בְּגַרְבֶּיהָ עַל הַקֶּרֶשׁ הַחַם וּמַתְחִילָה לִרְחוֹץ אוֹתָן, אַחַת אֶחָת.
הַבֶּרֶז פָּתוּחַ, הַמַּיִם זוֹרְמִים, וְהִיא מַחֲזִיקָה אֶת “מִינָה” בְּיָדָהּ וְרוֹחֶצֶת אוֹתָהּ. רוֹחֶצֶת יָפֶה־יָפָה וְשָׁרָה:
חֲזָקוֹת הַנַּעֲלַיִם,
אוֹהֲבוֹת גַּם בֹּץ גַּם מָיִם…
גָּמְרָה רָחֵלִי לִרְחֹץ אֶת “מִינָה” וְהֶעֱמִידָה אוֹתָהּ עַל הַקֶּרֶשׁ הַקָּטָן, לְצִדָּהּ, לְיַבֵּשׁ אֶת הַנַּעַל בַּשֶּׁמֶשׁ. לָקְחָה לְיָדָהּ אֶת “אוֹלָה”, רָחֲצָה גַם אוֹתָהּ יָפֶה וְהוֹסִיפָה לָשִׁיר:
וְקַלּוֹת הַנַּעֲלַיִם,
חִישׁ טָסוֹת בְּלֹא כְּנָפַיִם…
וּפִתְאוֹם קָרָה דָבָר מוּזָר מְאֹד. פִּתְאֹם בָּאָה רוּחַ גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה, נָשְׁבָה בְּכֹחַ רַב וְדָחֲפָה אֶת “מִינָה” מִן הַקֶּרֶשׁ יָשָׁר אֶל שְׁלוּלִית הַמַּיִם הַקְּרוֹבָה. וְשׁוּב נָשְׁבָה הָרוּחַ, חָטְפָה מִידֵי רָחֵלִי אֶת “אוֹלָה” וְהֵעִיפָה אוֹתָהּ בָּאֲוִיר.
מִהֲרָה רָחֵלִי וְרָצָה לְהוֹצִיא אֶת הַנַּעַל מִן הַשְּׁלוּלִית, וְהִנֵּה רָאֲתָה אֶת “מִינָה” וְהִיא נִצֶּבֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְשָׁטָה לְאַט לְאַט, כְּמוֹ סִירָה קְטַנָּה. שְׁנֵי שְׂרוֹכֶיהָ נַעֲשׂוּ קָשִׁים וְהָיוּ כִּמְשׁוֹטִים דַּקִּים לִשְׁנֵי צִדֶּיהָ, וּלְשׁוֹן הַנַּעַל כְּמִפְרָשׂ מָתוּחַ בָּרוּחַ. וְהִיא שָׁטָה לָהּ, שָׁטָה וּמִתְרַחֶקֶת.
– אוֹי, מִינָה! – קָרְאָה רָחֵלִי וְשָׁלְחָה יָדֶיהָ בְּצַעַר אֶל עֵבֶר הַנַּעַל… וְאָז הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁה וְרָאֲתָה אֶת “אוֹלָה” עָפָה־טָסָה בַּמָּרוֹם, וּשְׁנֵי שְׂרוֹכֶיהָ לִשְׁנֵי צִדֶּיהָ כִּכְנָפַיִם. הִנֵּה הִיא מִתְרוֹמֶמֶת כְּמוֹ צִפּוֹר, כְּמוֹ אֲוִירוֹן וְעָפָה הַרְחֵק, הַרְחֵק. וְרַק לְשׁוֹנָה מִתְנַפְנֶפֶת כַּדֶּגֶל וּכְאִלּוּ רוֹמֶזֶת: שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, רָחֵלִי…
הוֹי, אַךְ אֵלּוּ נַעֲלַיִם נִפְלָאוֹת! וְלֹא יָדְעָה רָחֵלִי לְאָן תַּבִּיט קֹדֶם, אִם אֶל “מִינָה” הַשָּׁטָה וּמִתְרַחֶקֶת עִם הַזֶּרֶם לְמַטָּה, בְּמוֹרַד הֶחָצֵר, אִם עַל “אוֹלָה” שֶׁעָפָה לְמַעְלָה, לְמָעְלָה…
רָצָה רָחֵלִי וְרָצָה בְּצַד זֶרֶם הַמַּיִם, אַחֲרֵי “מִינָה”, וְהִנֵּה רָאֲתָה כִּי אַף “אוֹלָה” טָסָה בְּכִוּוּן אֶחָד אִתָּהּ. זֶה הָיָה כָּל־כַּךְ טוֹב שֶׁהֵן הִתְרַחֲקוּ בְּכִוּוּן אֶחָד, כִּי הִיא אָהֲבָה אֶת שְׁתֵּיהֶן וְלֹא רָצְתָה לְהִפָּרֵד מִשְּׁתֵּיהֶן.
כְּבָר הִגִּיעָה “מִינָה” עַד הַשַּׁעַר, ורָחֵלִי עוֹד רָצָה אַחֲרֶיהָ, וְהַיְלָדִים רוֹאִים מֵרָחוֹק וְקוֹרְאִים:
– רָחֵלִי! לְאָן אַתְּ רָצָה, רָחֵלִי?
אֲבָל הִיא אֵינֶנָּהּ עוֹנָה. אֵין לָהּ פְּנָאי. הִיא רָצָה לְצַד “מִינָה” וּבוֹכָה. הִיא כְּבָר מִצְטַעֶרֶת שֶׁלִּכְלְכָה אֶת הַנַּעֲלַיִם וְעָמְדָה לִרְחֹץ אוֹתָן. אֵיךְ לְהָשִׁיב אוֹתָן עַכְשָׁו?
וּבֵינְתַיִם עָבְרָה אֶת הַשַּׁעַר וּבַחוּץ הַשָּׂדוֹת יְרֻקִּים. וּמִיָּמִין בֵּין הַסְּלָעִים, קוֹרְאִים וְרוֹמְזִים לָהּ פִּרְחֵי הַחֵן כִּי תָּבוֹא לְקָטְפָם.
אַךְ לְרָחֵלִי אֵין זְמַן לְהַבִּיט, אֵין פְּנַאי לְהַקְשִׁיב. כִּי הִנֵּה הִיא רוֹאָה אֶת זֶרֶם הַמַּיִם הַדַּק וְהַזֶּרֶם הוֹלֵךְ וְגָדֵל, הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב. הִנֵּה הוּא כְּנַחַל קָטָן, וְהוּא כְּבָר גִּיעַ עַד הַוָּדִי שֶׁגַּם הוּא מָלֵא מַיִם, וְהַמַּיִם זוֹרְמִים כָּל־כַּךְ מַהֵר, כָּל־כַּךְ מַהֵר. וּ“מִינָה” שָׁטָה בָּהֶם בִּמְהִירוּת, וּשְׂרוֹכֶיהָ ־מְשׁוֹטֶיהָ עוֹבְדִים, וְהַמַּיִם הוֹמִים־הוֹמִים…
– שָׁלוֹם לָךְ, רָחֵלִי, שָׁלוֹם…
וְרוּחַ טוֹבָה מְנַשֶּׁבֶת. וְשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת. וּלְמַעְלָה־לְמַעְלָה טָסָה “אוֹלָה” בַּשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים וְדֶגֶל לְשׁוֹנָהּ מְנַפְנֵף, מְנַפְנֵף.
מִסְתַּכֶּלֶת רָחֵלִי לְמַעְלָה, מִסְתַּכֶּלֶת לְמַטָּה, וּפִתְאֹם נִגְּפָה רַגְלָהּ בְּאֶבֶן, וְהִיא נוֹפֶלֶת לַמָּיִם.
הוֹי, אִמָּא!.. – צָעֲקָה רָחֵלִי וּפַחַד גָּדוֹל נָפַל עָלֶיהָ. כִּי הַמַּיִם הָיוּ קָרִים וְאִישׁ לֹא בָּא לְעֶזְרָתָהּ.
אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע רָאֲתָה לְפָנֶיהָ אֶת הַסִּירָה הַקְּטַנָּה, אֶת “מִינָה”, וְהַשְּׂרוֹךְ־הַמָּשׁוֹט קוֹרֵא וְרוֹמֵז לָהּ:
– בּוֹאִי, בּוֹאִי, עֲלִי עָלַי!
נֹאחֲזָה רָחֵלִי בַּמָּשׁוֹט, בְּדֹפֶן הַסִּירָה וְעָלְתָה. כַּמָּה טוֹב הָיָה לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ מִינָה. הִיא הָיְתָה כָּל־כָּךְ גְּדוֹלָה וְנוֹחָה. קֹדֶם הֶחֱזִיקָה רַק אֶת הָרֶגֶל שֶׁל רָחֵלִי וְעַכְשָׁו אֶת כֻּלָּהּ.
– מִינָה! אַתְּ טוֹבָה, אַתְּ טוֹבָה מְאֹד. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ כָּל־כַּךְ חֲזָקָה, כָּל־כַּךְ גְּדוֹלָה.
וּמִינָה הֵנִיעָה בַּלָּשׁוֹן הַחוּמָה שֶׁהָיְתָה כַּמִּפְרָשׂ. וְרָחֵלִי נָסְעָה הַרְחֵק, הַרְחֵק, עִם זֶרֶם הַמָּיִם.
בֵּין שָׂדוֹת וְגַנִּים. בֵּין הָרִים וַעֲמָקִים. הָיָה יָפֶה, הָיָה טוֹב.
כְּשֶׁעֲיֵפָה רָחֵלִי וְרָצְתָה לָנוּחַ, נִתְקַפֵּל הַמִּפְרָשׂ־הַלָּשׁוֹן וְכִסָּה אוֹתָהּ כִּשְׂמִיכָה רַכָּה וְהָיָה לָהּ חָם.
וּכְשֶׁהִתְחִיל גֶּשֶׁם לְטַפְטֵף – הִנְמִיכָה “אוֹלָה” לָטוּס וְעָפָה כַּגַּג מֵעַל רָחֵלִי וּכְנָפֶיהָ־שְׂרוֹכֶיהָ מִתְנַפְנְפִים מֵעָלֶיהָ, וְהֵם לָהּ מַחֲסֶה וּמִסְתּוֹר מִמָּטָר וּמֵרוּחַ.
דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עָשְׂתָה רָחֵלִי. בְּכָל מָקוֹם עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים וְהִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ וְהִתְפַּלְּאוּ:
– יַלְדָּה כָּל־כַּךְ קְטַנָּה – יְחִידָה בַּסִּירָה?
– יַלְדָּה כָּל־כַּךְ קְטַנָּה – וַאֲוִירוֹן מַעַל לְרֹאשָׁהּ?
וְהִיא נִפְנְפָה לָהֶם בְּיָדָהּ מֵרָחוֹק וְשָׁטָה הָלְאָה, הָלְאָה. לְנָהָר רָחָב הִגִּיעָה, לַיָּם הָרָחוֹק־הָרָחוֹק. וְהַמַּיִם בַּיָּם עֲמֻקִּים מִנִּי תְהוֹם. וְדָגִים בַּיָּם רַבִּים מִנִּי סְפוֹר. דָּגִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְכֻלָּם שָׁטִים מִסָּבִיב לְסִירָתָהּ שֶׁל רָחֵלִי וְכֻלָּם שׁוֹאֲלִים:
– מִי אַתְּ, יַלְדָּה קְטַנָּה?
– אֲנִי, רָחֵלִי.
– מֵאַיִן אַתְּ בָּאָה, רָחֵלִי?
– מִן הַגַּן הַקָּטָן.
– שֶׁל מִי אַתְּ, רָחֵלִי?
– שֶׁל אַבָּא וְשֶׁל אִמָּא.
– וּלְאָן אַתְּ נוֹסַעַת?
– שָׁמָּה. הַרְחֵק, הַרְחֵק.
וְדָג לְדָג סִפֵּר, וְדָג לְדָג מָסַר אֶת הַחֲדָשָׁה, כִּי רָחֵלִי, מִן הַגַּן הַקָּטָן, שֶׁל אַבָּא וְשֶׁל אִמָּא, שָׁטָה לָהּ בְּסִירָה קְטַנָּה.
וְהִנֵּה בָּא דָג גָּדוֹל־גָּדוֹל. רָחֵלִי רָאֲתָה אֶת הַדָּג הַזֶּה וְחָשְׁבָה, כִּי הוּא וַדַּאי אַבָּא שֶׁל כָּל הַדָּגִים שֶׁבַּיָּם.
הִבִּיט הַדָּג הַגָּדוֹל אֵלֶיהָ בְּעֵינָיו הָעֲגֻלּוֹת, פָּתַח פִּיו וְשָׁאַל:
– מִי אַתְּ?
אֲבָל פִּיו הָיָה גָדוֹל כָּל־כַּךְ, כְּמוֹ הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל חֲדַר־הָאֹכֶל, וְרָחֵלִי נִבְהֲלָה מְאֹד וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת.
וְהַדָּג סָגַר בֵּינְתַיִם אֶת פִּיו וְחִכָּה לִתְשׁוּבָה, וּכְשֶׁרָחֵלִי לֹא עָנְתָה, פָּתַח אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר וְשֶׁאַל:
– לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה?
עַכְשָׁו הָיָה פִּי הַדָּג גָּדוֹל יוֹתֵר, כְּמוֹ הַשַּׁעַר שֶׁל הֶחָצֵר, וְהִיא פָּחֲדָה עוֹד יוֹתֵר וּבָכְתָה עוֹד יוֹתֵר.
אָז שָׁאַל הַדָּג בַּשְּׁלִישִׁית:
– מָה אַתְּ מְפַחֶדֶת? לֹא אֶעֱשֶׂה לָךְ כָּל רָע!
אֲבָל עַכְשָׁו הָיָה פִּיו כָּל־כַּךְ גָּדוֹל, כָּל־כַּךְ עֲנָקִי, כְּמוֹ כָּל בֵּית־הַיְלָדִים. וְעַכְשָׁו חָשְׁבָה רָחֵלִי שֶׁהוּא בְּוַדַּאי יִבְלַע אוֹתָהּ וְאֶת מִינָה וְהִתְחִילָה לִצְעוֹק:
– אוֹי, אִמָּא! אֲנִי רוֹצָה אֶל אִמָּא שֶׁלִּי!..
אָז יָרְדָה פִּתְאוֹם אוֹלָה מִמְּרוֹמִים, אָחֲזָה בִּכְנָפֶיהָ־שְׂרוֹכֶיהָ אֶת רָחֵלִי וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ בִּפְנִים.
רֶגַע אֶחָד – וּכְבָר הִיא טָסָה גָּבֹהַּ־גָּבֹהַּ. וְהַיָּם הַכָּחֹל וְהַגָּדוֹל רָחוֹק עַתָּה וְקָטָן כְּמוֹ מַפִּית. וּמִינָה עָלָיו כִּזְבוּבוֹן קְטַנְטֹן. חִישׁ קַל עָבְרוּ מֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים.
– מִי זֶה טָס בַּמְּרוֹמִים? – שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים לְמַטָּה.
– לְמִי הַצַּמּוֹת הַמִּתְנַפְנְפוֹת כֹּה קָרוֹב אֵלֵינוּ? – תָּמְהוּ עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל.
– זֹאת אֲנִי, רָחֵלִי, טָסָה הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה!
– דֶּרֶךְ צְלֵחָה, רָחֵלִי! – קָרְאוּ הָעֲנָנִים אֵלֶיהָ.
– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! – רָמְזוּ לָהּ רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים.
בְּכָל פַּעַם הֵצִיצָה רָחֵלִי לְמַטָּה וְשָׁאֲלָה אֶת אוֹלָה:
– אֵיפֹה מִינָה? הַדָּג הַגָּדוֹל לֹא בָּלַע אוֹתָהּ?
וּשְׂרוֹכֶיהָ ־כְּנָפֶיהָ שֶׁל אוֹלָה טוֹפְחִים בְּשִׂמְחָה, וְאֶחָד מֵהֶם מַרְאֶה כְּלַפֵּי מַטָּה. וּלְמַטָּה נִרְאֶה שְׁבִיל אָרֹךְ וְדַק וְכָחֹל וְעָלָיו נָעָה נְקֻדָּה קְטַנָּה־קְטַנָּה. זֹאת מִינָה שָׁטָה. גַּם הִיא חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה.
וְאָמְנָם הִגִּיעוּ יָחַד. שְׁתֵּיהֶן יָחַד. בְּדִיּוּק. אוֹלָה וּמִינָה. וּכְשֶׁרָחֵלִי נִכְנְסָה לֶחָצֵר הָיוּ שְׁתֵּי הַנַּעֲלַיִם תְּלוּיוֹת עַל כְּתֵפֶיהָ. עַל כֶּתֶף יְמִינָהּ – מִינָה, וְעַל כֶּתֶף שְׂמֹאלָהּ – אוֹלָה.
– שָׁלוֹם, רָחֵלִי!..
– אֵיפֹה הָיִית?..
אַךְ לָהּ אֵין עוֹד פְּנַאי לַעֲנוֹת. קֹדֶם־כֹּל הִיא צְרִיכָהּ לִגְמוֹר לְנַקּוֹת אֶת נְעָלֶיהָ הַחֲבִיבוֹת, אֶת נְעָלֶיהָ הַנֶּחְמָדוֹת, אֶת מִינָה וְאוֹלָה שֶׁלָּהּ, הָאֲהוּבוֹת.
רַק אַחַר־כָּךְ יָשְׁבָה רָחֵלִי לְסַפֵּר עַל כָּל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁקָּרוּ לָהּ. סִפְּרָה לְאַבָּא וּלְאִמָּא, סִפְּרָה לַיְלָדִים וּלְחַנָּה. אֲפִלּוּ הַיְלָדִים הַגְּדוֹלִים בָּאוּ לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרָהּ.
יָפֶה סִפְּרָה רָחֵלִי, יָפֶה מְאֹד. כָּל הָאָזְנַיִם לֹא נִלְאוּ לִשְׁמוֹעַ. אֲבָל יָפֶה מִכֹּל, נֶחְמָד מִכֹּל – סִפְּרָה לְמִי?
לְמִי?.. לִירַחְמִיאֵל. לִירַחְמִיאֵל מֵהַסַּנְדְּלָרִיָּה. כַּמּוּבָן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.