עָמוֹס נָסַע עִם אִמָּא לְתֵל־אָבִיב. זֶה מִזְּמַן הִבְטִיחָה לוֹ אִמָּא כִּי יִסַּע אִתָּהּ אֶל הַדּוֹדָה.
וְעָמוֹס נָסַע. בְּלִי כַּרְטִיס, כִּי הָיָה קָטָן. הוּא יָשַׁב עַל בִּרְכַּי אִמָּא וְלֹא תָּפַס שׁוּם מָקוֹם, אַף לֹא פֵּרוּר שֶׁל מָקוֹם. תַּרְמִיל קָטָן הָיָה תָּלוּי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל עָמוֹס, וּבַתַּרְמִיל פֵּרוֹת וְעוּגוֹת. וְגַם כֶּסֶף הָיָה לוֹ. שִׁילִינְג. כֵּן.
עַל יַד הָאוֹטוֹ נָתַן לוֹ בִּנְיָמִין, גִּזְבַּר הַקִּבּוּץ, מַטְבֵּעַ וְאָמַר:
– עָמוֹס אַתָּה נוֹסֵעַ לְחֹפֶשׁ? הֵא לְךָ “תַּקְצִיב”, תִּקְנֶה לְךָ מַשֶּׁהוּ בְּתֵל אָבִיב.
עָמוֹס לָקַח אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁשְּׁמָהּ שִׁילִינְג וְקוֹרְאִים לָהּ “תַּקְצִיב”, עָטַף אוֹתָהּ יָפֶה־יָפֶה בְּפִסַּת נְיָר וְטָמַן בְּכִיס חֻלְצָתוֹ.
מִיָּד בְּבוֹאָם לְתֵל־אָבִיב, בְּטֶרֶם נָחוּ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, יָצָא עָמוֹס עִם אִמָּא לְטַיֵּל.
אַךְ יָצְאוּ מִן הַבַּיִת, וְהִנֵּה בְּקֶרֶן הָרְחוֹב שֻׁלְחָן קָטָן עָמוּס צַעֲצוּעִים, וְאִישׁ זָקֵן־זָקֵן עוֹמֵד עַל יַד הַשֻּׁלְחָן וּמְחַכֶּה לְקוֹנִים.
הִבִּיט עָמוֹס אֶל הָאִישׁ הַזָּקֵן.
הִבִּיט הָאִישׁ הַזָּקֵן אֶל עָמוֹס.
– בּוֹא הֵנָּה, בּוֹא יֶלֶד, וְתִקְנֶה לְךָ מַשֶּׁהוּ – רָמַז הַזָּקֵן.
“מֵאַיִן יוֹדֵעַ סַבָּא זֶה שֶׁבִּנְיָמִין נָתַן לִי שִׁילִינְג וְאָמַר לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ? אֵין זֹאת כִּי חָכָם הוּא מְאֹד”, כָּךְ חָשַׁב עָמוֹס וּמִיָּד נִגַּשׁ אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַזָּקָן.
– סַבָּא, אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת…
– וַדַּאי, וַדַּאי, צְרִיכִים לִקְנוֹת דְּבַר־מָה בָּעִיר, – חִיֵךְ סַבָּא, – הִנֵּה יֵשׁ לִי בִּשְׁבִילְךָ דָּבָר יָפֶה.
הִתְכּוֹפֵף הַזָּקֵן וְהוֹצִיא מִתּוֹךְ שֻׁלְחָנוֹ מַשְׁפֵּךְ קָטָן בַּעַל שְׁתֵּי יָדִיּוֹת, וְהַמַּשְׁפֵּךְ צָבוּעַ בְּצֶבַע יָרֹק וְעָלָיו מְצֻיָּרִים יְלָדִים קְטַנִּים וִילָדוֹת רוֹקְדִים בַּמַּעְגָּל.
– כֵּן, כֵּן! אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ הַזֶּה אֲנִי רוֹצֶה! הוּא יָפֶה, הוּא נֶחְמָד! טוֹב, אִמָּא, טוֹב?
– טוֹב.
קִבֵּל סַבָּא אֶת הַכֶּסֶף מִידֵי עָמוֹס וּמָסַר לוֹ אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ.
– אַתָּה רוֹאֶה יֶלֶד? – הֶרְאָה לוֹ הַזָּקֵן אֶת הַיָּדִיּוֹת הַשְּׁתַּיִם.
– שְׁמוֹ עָמוֹס. – אוֹמֶרֶת אִמָּא.
– כֵּן, הַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא עָמוֹס, וְאֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?
– שְׁמִי מָרְדְּכַי, – עוֹנֶה הַזָּקֵן וּמוֹסִיף לְהַסְבִּיר.
וּבְכֵן, שְׁמַע, עָמוֹס: שְׁמוֹר עַל הַמַּשְׁפֵּךְ וַעֲבֹד בּוֹ. תּוּכַל לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַגִּנָּה שֶׁלְּךָ, וְאִם יִהְיֶה כָּבֵד תַּחֲזִיק בִּשְׁתֵּי הַיָּדִיּוֹת.
– כָּכָה? שׁוֹאֵל עָמוֹס.
– כֵּן. כָּכָה. – מַרְאֶה לוֹ הַזָּקֵן.
– אֲבָל אֵין לִי גִּנָּה. רַק לְאַבָּא יֵשׁ גִּנָּה.
– וּבְכֵן תַּעֲזֹר לְאַבָּא.
– נָכוֹן. שָׁלוֹם, סַבָּא מָרְדְּכַי.
– שָׁלוֹם עָמוֹס.
עָמוֹס הוֹלֵךְ עִם אִמָּא לְבֵית הַדּוֹדָה. בְּיָדוֹ הוּא מַחֲזִיק אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ הַיָּרֹק וְהוּא שָׂמֵחַ מְאֹד.
כְּשֶׁחָזַר עָמוֹס מִתֵּל־אָבִיב, בָּאוּ כָּל הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת לִרְאוֹת אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ הַקָּטָן.
– כָּל־כָּךְ יָרֹק!
– כָּל־כָּךְ יָפֶה!
– וְלָמָּה לוֹ שְׁתֵּי יָדִיּוֹת?
– כִּי סַבָּא מָרְדְּכַי עָשָׂה אוֹתוֹ כָּכָה. שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּבֵד. אַתֶּם מְבִינִים? – מַסְבִּיר עָמוֹס כְּמוֹ גָּדוֹל. וְכָל הַיְלָדִים מַקְשִׁיבִים וּמְבִינִים.
– וּמַה תַּשְׁקֶה בּוֹ? שׁוֹאֲלִים הֵם.
– אֶת הַגִּנָּה שֶׁל אַבָּא. – עוֹנֶה עָמוֹס.
וְאָמְנָם יוֹם יוֹם, לִפְנוֹת עֶרֶב, הָיָה עָמוֹס מַשְׁקֶה אֶת גִּנַּת הַפְּרָחִים הַקְּטַנָּה שֶׁעַל יַד הַחֶדֶר שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא.
בְּכָל פַּעַם רָץ וּמִלֵּא אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ עַל יַד הַבֶּרֶז וְהִשְׁקָה אֶת הַשְּׁתִילִים, הַפְּרָחִים וְהַשִּׂיחִים. וְהַכֹּל גָּדַל לְהַפְלִיא. הַכֹּל עָלָה וְצָמַח.
– יֵשׁ לָכֶם גִּנָּה יָפָה מְאֹד. – אָמְרוּ כָּל הַחֲבֵרִים.
– הֵגִּנָּה שֶׁלָּנוּ יָפָה מִפְּנֵי שֶׁעָמוֹס מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. – אוֹמֶרֶת אִמָּא וּמְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשׁ בְּנָהּ.
– לֹא נָכוֹן! אַתְּ לֹא יוֹדַעַת! דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶׁסַּבָּא מָרְדְּכַי הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ, אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי יָדִיּוֹת.
יוֹם אֶחָד תַּמּוּ הַמַּיִם בַּבְּרָזִים. הָיָה יוֹם חַם וְהַחֲבֵרִים הֵחֵלּוּ לַחֲזֹר מִן הַשָּׂדֶה וְלֹא הָיוּ מַיִם לְהִתְקַלֵּחַ וְלֹא הָיוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת. רַק בֶּרֶז אֶחָד, הַבֶּרֶז הַנָּמוֹךְ שֶׁבֶּחָצֵר, רַק בּוֹ, עוֹד הָיוּ קְצָת מָיִם.
עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים בְּתוֹר גָּדוֹל אָרֹךְ עַל יַד הַבֶּרֶז הַקָּטָן וְכֻלָּם רָחֲצוּ פְּנֵיהֶם, יְדֵיהֶם, לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ נִגַּשׁ עָמוֹס לְמָלֵא אֶת מַשְׁפְּכוֹ.
רָאוּ הַחֲבֵרִים מֵרָחוֹק וְקָרְאוּ:
– עָמוֹס, אַל תִּקַּח מַיִם עַכְשָׁו!
הִנֵּה חוֹזְרִים עוֹד אֲנָשִׁים מִן הַשָּׂדֶה וְלֹא יִהְיֶה מַה לִשְׁתּוֹת וְלֹא יִהְיֶה בַּמֶּה לְהִתְרַחֵץ.
– אָסוּר, עָמוֹס, אָסוּר!
אַךְ הוּא אֵינוֹ מַקְשִׁיב. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם הַפְּרָחִים צְמֵאִים וְרוֹצִים לִשְׁתּוֹת. גַּם אוֹתָם מְלַכְלֵךְ הָאָבָק וְהֵם אוֹהֲבִים לְהִתְרַחֵץ בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים.
וְעָמוֹס פּוֹתֵחַ אֶת הַבֶּרֶז וּמְמַלֵּא אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ כֻּלּוֹ. מָלֵא־מָלֵא. כָּל־כָּךְ כָּבֵד הוּא עַכְשָׁו. טוֹב שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי יָדִיּוֹת. הוּא מֵרִים אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וְהוֹלֵךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַשְּׁתִילִים בְּגִנַּת אַבָּא, אֶת כָּל הַפְּרָחִים. הוּא מַשְׁקֶה רֶגַע וְנָח. מַשְׁקֶה וְשׁוּב נָח. כָּל פֶּרַח וְשָׁתִיל הוּא מַשְׁקֶה פַּעֲמָיִם.
פַּעַם אַחַת בִּשְׁבִיל לְהִתְרַחֵץ.
פַּעַם אַחַת בִּשְׁבִיל לִשְׁתּוֹת.
הִנֵּה כְּבָר גָּמַר לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַגִּנָּה שֶׁל אַבָּא וְעוֹד הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלּוֹ כָּבֵד מְאֹד.
נִגַּשׁ לַגִּנָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁל אַבָּא שֶׁל יָעֵלִי, וְהִתְחִיל לְהַשְׁקוֹת גַּם אֶת פְּרָחֶיהָ. כָּל שִׂיחַ וְשָׁתִיל הִשְׁקָה פַּעֲמָיִם.
פַּעַם אַחַת כְּדֵי לְהִתְרַחֵץ, כְּמוֹ מִקְלַחַת.
פַּעַם שְׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוּ וִירַוּוּ צִמְאוֹנָם.
גָּמַר עָמוֹס לְהַשְׁקוֹת גַּם אֶת הַגִּנָּה הַזֹּאת וְעוֹד כָּבֵד הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלּוֹ, כָּבֵד מְאֹד. עָבַר לְגִנָּה שְׁלִישִׁית, רְבִיעִית. גָּמַר לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַגִּנּוֹת, וְעוֹד כָּבֵד הַמַּשְׁפֵּךְ.
עָיֵף עָמוֹס. עָיֵף מְאֹד. יָשַׁב רֶגַע לָנוּחַ וְאֶת הַמַּשְׁפֵּךְ הֶעֱמִיד עַל יָדוֹ.
וּבַחוּץ צְעָקוֹת וָרַעַשׁ.
בָּאוּ הַחֲבֵרִים מִן הַשָּׂדֶה – אֵין בַּמֶּה לְהִתְרַחֵץ.
בָּאוּ חֲבֵרוֹת מִן הַמַּכְבֵּסָה – אֵין בַּמֶּה לְכַבֵּס.
בָּאוּ חֲבֵרוֹת מִן הַמִּטְבָּח – אֵין בַּמֶּה לְבַשֵּׁל.
כֻּלָּם צוֹעֲקִים וְכֻלָּם מַרְעִישִׁים, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם אֶסְתֵּר וְזַלְמָן הַיַּרְקָנִים:
– כָּל הַיְרָקוֹת יֵלְכוּ לְאִבּוּד. אֵין בַּמֶּה לְהַשְׁקוֹת… כָּל הַיְרָקוֹת.
עָמוֹס שׁוֹמֵעַ וְקָם. הוּא כְּבָר נָח קְצָת. הוּא נוֹטֵל אֶת מַשְׁפְּכוֹ וְיוֹרֵד לוֹ חֶרֶשׁ מִן הֶחָצֵר אֶל גַּן־הַיָּרָק.
הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה מַעֲרָבָה. אֵין אִישׁ בַּגָּן. וְהָאֲדָמָה יְבֵשָׁה וּסְדוּקָה. סְדוּקָה וְחַמָּה.
נִכְנַס עָמוֹס אַל בֵּין הָעֲרוּגוֹת, וּפִתְאֹם שָׁמַע בֶּכִי. קוֹל בְּכִי דַּק וְעָצוּב־עָצוּב.
עָמוֹס מַקְשִׁיב, מַקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב וְשׁוֹאֵל:
– מִי זֶה בּוֹכֶה?
– זֶה אֲנִי בּוֹכֶה… – עוֹנֶה קוֹל דַּק וְחַלָּשׁ מִן הָאֲדָמָה.
– מִי אַתָּה?
– אֲנִי, הַגֶּזֶר…
– לָמָּה תִּבְכֶּה, הַגֶּזֶר?
– אֲנִי צָמֵא, אֲנִי יָבֵשׁ, אֲנִי נִשְׂרָף! טִפַּת מַיִם, טִפַּת מַיִם…
– הֵא לְךָ, הַגֶּזֶר, הֵא לְךָ וּשְׁתֵה! מַרְכִּין עָמוֹס אֶת מַשְׁפְּכוֹ הַקָּטָן וְזֶרֶם הַמַּיִם נִתָּךְ עַל פְּנֵי הֶעָלִים הַיְרֻקִּים, וְהֵם נַעֲשִׂים רַעֲנַנִּים, יָפִים.
אֶת כָּל עֲרוּגַת הַגֶּזֶר הִשְׁקָה, וּרְאוּ כַּמָּה הִיא יָפָה עַכְשָׁו. כְּמוֹ נוֹצוֹת יְרֻקּוֹת וְדַקּוֹת מִתְרוֹמְמִים הֶעָלִים.
– תּוֹדָה, תּוֹדָה! – לוֹחֲשִׁים עֲלֵי הַגֶּזֶר אֶל עָמוֹס וּמְלַטְּפִים אֶת רַגְלָיו בְּחִבָּה.
וְעָמוֹס מֵנִיעַ לָהֶם בְּרֹאשׁוֹ וְעוֹבֵר הָלְאָה.
– הוֹי, וְהִנֵּה הָעַגְבָנִיּוֹת! מָה, גַּם אַתֶּן צְמֵאוֹת?
– כֵּן… – עוֹנוֹת הָעַגְבָנִיּוֹת חֶרֶשׁ.
– וּמַדּוּעַ אֵינְכֶן קוֹרְאוֹת לִי?
– כִּי כְּבָר אֵין לָנוּ כֹּחַ. אֲנַחְנוּ מִתְעַלְּפוֹת בַּחֹם.
– לֹא, לֹא, אַל תִּתְעַלֵּפְנָה! יֵשׁ לִי מַיִם, עוֹד הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלִּי כָּבֵד.
וְעָמוֹס מַשְׁקֶה אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת, וְאַחַר־כָּךְ אֶת הַבָּצָל וְאֶת הַמְּלָפְפוֹנִים וְאֶת הַחֲצִילִים. וְרַק אֶת הַחַסָּה וְהַתֶּרֶד אֵין הוּא רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת. הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַתֶּרֶד, נוֹרָא־נוֹרָא, וְחַסָּה – בּר־ר־ר! הוּא לֹא יָכוֹל לִסְבּוֹל חַסָּה. אוֹתָהּ הוּא לֹא יַשְׁקֶה. וְהוּא מֵרִים אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וּפוֹנֶה לָלֶכֶת.
– אַל תֵּלֵךְ, אַל תֵּלֵךְ, יֶלֶד טוֹב! – מִתְחַנֶּנֶת עֲרוּגַת הַחַסָּה. – כֹּה כָּבֵד הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁבְּיָדְךָ… הַצִּילֵנִי, הַשְׁקֵנִי, יֶלֶד טוֹב!
– אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָךְ, חַסָּה! לֹא תִגְדְּלִי וְלֹא יָבִיאוּ אוֹתָךְ לַשֻּׁלְחָן, וְזֶה יִהְיֶה טוֹב מְאֹד. שָׁלוֹם, אֲנִי הוֹלֵךְ כְּבָר.
– חַכֵּה, עָמוֹס, חַכֵּה! אַתָּה שׂוֹנֵא אוֹתִי… אֲבָל אִמָּא, אִמָּא שֶׁלְּךָ הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי. הִיא כָּל־כָּךְ אוֹהֶבֶת אוֹתִי!
– הִיא לֹא צְרִיכָה לֶאֱהוֹב אוֹתָךְ! אַתְּ לֹא טוֹבָה, אַתְּ לֹא טְעִימָה! אֲנִי אֹמַר לָאִמָּא שֶׁלֹּא תֹּאהַב אוֹתָךְ.
– עָמוֹס, עָמוֹס! אֲבָל אִמָּא שֶׁלְּךָ אוֹהֶבֶת אוֹתִי. וְהִיא אוֹמֶרֶת תָּמִיד שֶׁאֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ הַרְבֵּה כֹּחַ. אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאִמָּא שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה חֲזָקָה?
– כֵּן…
– אִם כֵּן מַהֵר וְהַשְׁקֵנִי כִּי גוֹוַעַת אֲנִי…
עָמוֹס עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה. מַשְׁקֶה פַּעֲמָיִם. פַּעַם אַחַת מִפְּנֵי שֶׁאִמָּא אוֹהֶבֶת חַסָּה. וּפַעַם שְׁנִיָּה, כִּי חַסָּה נוֹתֶנֶת הַרְבֵּה כֹּחַ.
גָּמַר לְהַשְׁקוֹת אֶת הַחַסָּה – עַכְשָׁו דַּי, מַסְפִּיק. עוֹד הַמַּשְׁפֵּךְ כָּבֵד, אֲבָל עָלָיו לָלֶכֶת, הוּא עָיֵף.
– אַתָּה עָיֵף, עָמוֹס, רוֹצֶה לָנוּחַ?.. – נִשְׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל.
– מִי עוֹד מְדַבֵּר כָּאן?
– אֲנִי, הַתֶּרֶד. גַּם אֲנִי עָיֵף… אֵין לִי כֹּחַ… הַשְׁקֵה גַּם אוֹתִי, יֶלֶד טוֹב. אֶת כָּל הַגַּן הִשְׁקֵיתָ וְרַק אוֹתִי בִּיַּשְׁתָ. עָמוֹס, עָמוֹס, הַאֵין רַחֲמִים בְּלִבֶּךָ?
– אֵינֶנִּי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְלֹא אַשְׁקֶה אוֹתְךָ. כָּל הַיְלָדִים בַּגַּן שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ. אֲנִי הוֹלֵךְ.
– עָמוֹס, עֲמֹד רֶגַע! חַכֵּה, עָמוֹס!
אֲבָל עָמוֹס הוֹלֵךְ לוֹ הָלְאָה. אֵינֶנּוּ רוֹצֶה. אֶת הַתֶּרֶד לֹא יַשְׁקֶה בְּשׁוּם אֹפֶן. אֵין אַף יֶלֶד אֶחָד בַּגַּן אֲשֶׁר אוֹהֵב תֶּרֶד. אַף לֹא אֶחָד.
– עָמוֹס, חַכֵּה רַק עוֹד רֶגַע אֶחָד… אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵין אִישׁ אוֹהֵב אוֹתִי בְּגַן־הַיְלָדִים? זֶה לֹא נָכוֹן. אוֹהֲבִים אוֹתִי, מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתִי, אוֹהֵב מְאֹד וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ…
– מִי, מִי אוֹהֵב אוֹתְךָ?
– מִי? רָחֵל. רָחֵל הַגַּנֶּנֶת. הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי! –
עָמוֹס עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב.
– בֶּאֱמֶת?
– בֶּאֱמֶת!
עָמוֹס מַרְכִּין אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וּמַשְׁקֶה אֶת הַתֶּרֶד. שָׁלשׁ פְּעָמִים הִשְׁקָה אֶת הַתֶּרֶד.
פַּעַם אַחַת, כִּי רָחֵל הַגַּנֶּנֶת אוֹהֶבֶת תֶּרֶד.
פַּעַם שְׁנִיָּה, כִּי הוּא צָמֵא מְאֹד.
פַּעַם שְׁלִישִׁית, כִּי הוּא הַמִּסְכֵּן בְּיוֹתֵר, הָאַחֲרוֹן־אַחֲרוֹן.
שָׁלשׁ פְּעָמִים הִשְׁקָה אֶת הַתֶּרֶד וְעוֹד נִשְׁאַר הַמַּשְׁפֵּךְ כָּבֵד.
הָלַךְ עָמוֹס וְחָזַר לֶחָצֵר. עָמַד וְיָצַק מִמַּשְׁפְּכוֹ מַיִם עַל יְדֵי הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת, וְהֵם הִתְרַחֲצוּ אַחַר עֲבוֹדָתָם.
רָחֲצּוּ יְדֵיהֶם וּפְנֵיהֶם. רָחֲצוּ שִׁנֵּיהֶם וְשַׂעֲרוֹתֵיהֶם.
רָצוּ הָאֲנָשִׁים לָקַחַת אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ מִידֵי עָמוֹס, לַעֲזוֹר לוֹ – וְהִנֵּה – אִי־אֶפְשָׁר. מִיָּד פּוֹסֵק זֶרֶם הַמָּיִם.
עוֹמֵד עָמוֹס וְיוֹצֵק וְיוֹצֵק בְּלִי סוֹף. וְלֹא תַּמּוּ הַמַּיִם בַּמַּשְׁפֵּךְ עַד אֲשֶׁר הִתְרַחֲצוּ כָּל הַבַּחוּרִים וְכָל הַבַּחוּרוֹת בַּמֶּשֶׁק, כֻּלָּם! עַד אֲשֶׁר עָמְדוּ וְתִקְּנוּ אֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְהַמַּיִם שָׁבוּ לִזְרֹם כְּמִקֹּדֶם.
פְּרָחִים נִפְלָאִים פָּרְחוּ בַּקַּיִץ הַהוּא בְּכָל גִּנּוֹת הֶחָצֵר.
יְבוּל גָּדוֹל גְּדוֹל הָיָה אוֹתָהּ שָׁנָה בְּגַן הַיָּרָק. שֶׁפַע יְרָקוֹת הִצְמִיחוּ כָּל הָעֲרוּגוֹת.
וְאֵין עוֹד שָׁתִיל חוֹשֵׁשׁ לְשָׁרָב, וְאֵין עוֹד צִיץ יָרֵא מִפְּנֵי בַּצֹּרֶת.
כִּי נִצָּן לֹא שָׁכַח וְחָבֵר מִלִּבּוֹ לֹא הִסִּיחַ אֶת עָמוֹס הַקָּטָן וְאֶת הַמַּשְׁפֵּךְ הַיָּרֹק בַּעַל שְׁתֵּי הַיָּדִיּוֹת. הוּא מַשְׁפֵּךְ הַפְּלָאִים הַקָּט שֶׁל סַבָּא מָרְדְּכַי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.