דברים אחדים על משׁלי המגיד מדוּבּנא ותולדותיו    🔗

המשל והדמיון הם מיסודות הפּיוט ומסגוּלותיו החשוּבות בּיותר, לפיכך נקראו המשוררים הקדמונים בישראל “מושלים” ועל הפתיחה בשיר יאַמר לפנים: “וישא משלו”. הדמויות וההשויות מתרחבות לאליגוריות ולפבולות, שבּתבניתן החיצונה נראות הן כספורים פשוטים. אלו הן המשלות והשיחות הידועות גם בּספרותנו מאז מקדם והשונות לפי תכונותיהן והרצאותיהן: שיחות דקלים (עצים), שיחות חיות ועופות, או משלי שועלים. יש שהמשלות לקוחות מממלכת החי הדומם, והצומח כאלה המוזכרים בזה, ובאו ללמד מוּסר ודעת לבני אדם והשומע מבין מיד, שאך דברים בדויים המה, מפני שאינן במציאות בצורתן זו הנתנת להן, אבל יש משלות לקוחות גם מעצם החיים וממנהגיהם של בני אדם. ממין זה המה גם משליו של המגיד מדובנא בּקובץ הנוכחי. למשלים האלה יש אופי של ספורים מעצם החיים, המעשיים, ספורים מלבבים שתוכם חקירות פסיכולוגיות מכל מסתרי הנפש האנושית ורגשות תעלומותיה. כל נשגב וכל קלוקל, כל מרגיז וכל מרגיע, כל מצחיק וכל מעציב, כל מה שיש לו ערך לזעזועי הלב הרגש, הובע בהם על ידי תמונות מחיי דורו של הממשל הזה. מלבד ערך המוסר היוצא ממשלים אלו, יקר ערכּם גם מצד אחר: שהם ראי נאמן לחיי אבותינו בארצות פולין וליטא בדור החולף, בעוד היו חיינו מקוריים בּיותר עפ“י התורה והמסורה, ולא נשתנו עוד מפני השפעת הזמן החדש והסביבה הזרה. במשליו יעביר הממשל לנגד עינינו תמונות אנשי דורו: סוחרים ומשרתיהם, בעלי בתים וחנונים, עשירים ועניים עירונים וכפריים, רבּנים, חזנים ושמשים, זקנים ונערים כלות וחתנים, בחורי ישיבה ותינוקות של בית רבן. כלם יחד עם מקריהם ומאורעותיהם ענינים הם ללמד מדות ודרך ארץ לבני אדם. כל משליו מראים על כשרונו המצוין, על שכלו העמוק והחודר והבנתו הברורה בחיים. הוא אמנם לא סר מדרכי המגידים הרגילים וסמך כל משליו אל פסוקי כתבי הקדש. הוא, לכאורה, יצור יצר אותם רק כדי להסביר על ידם את תוכן אמרות קדמונינוּ, דברי הנביאים ודברי חז”ל. אך המשל על פי רוב, חשוב ביותר כשהוא לעצמו בּלי הנמשל, כי אז יש לו מרחבים ומרחקים בלתי מוגבלים. כמשורר פייטן, מחונן מהטבע, החושב מחשבותיו על ידי ציורים פּיוּטיים, כן הנהו המגיד רבּי יעקב קראנץ , הוא המגיד מדוּבנא, רעיונותיו תמיד על ידי משלים יפים רבּי ציור ועשירי תמונות. כל דבּר קשה, כל חידת פליאה היה מסבּיר ומפרש על פי ספור משלי לוקח לב בהרצאתו היפה. רעיונות נאצלים ונשגבים הובּעו על ידי משלים פשוטים לקוחים מהחיים היום־יומיים והם המה ממש אותן אבני החן, המשובצות במשבצות העופרת (ראה משל ראשון בּקובץ זה), תפורות במרצופי השקים הגסים כל עת היותן בדרך עד אשר יביאון אל מקומן הנועד להן לשבצן בּכתרי המלוכה. בני דורו של המגיד רבי יעקב מעידים עליו, כי היה גם נואם מצוּין, דבּרן יפה ואפשר לשער את הרושם, אשר היה עושה על קהל שומעיו, בהלוות מתק שפתיו אל מערכי לבבו.

לתולדות המגיד מדוּבנא    🔗

ואלה תולדותיו של הממשל והדרשן המצוּין המגיד ר' יעקב ב“ר זאב קראנץ נ”ע: הוא נולד בּזיטל, פּלך וילנא, בשנת תק“א. עד היותו בּן שמונה עשרה שנה למד לפני אביו, ואז נסע למזריטש, פלך שדליץ, ולמד שם בביהמ”ד והיה דורש לפני מכיריו דרושי תורה ומוסר ויצא לו שם מגיד משכיל ונתקבל למגיד במזריטש. משם נקרא לעיר זאלקווא ואחר כך לעיר דובנא ושרת שם בכהונתו י“ח שנה, ועל שם מקומו זה הוּא נודע בשם “רבי יעקב המגיד מדוּבנא”. גם עבר ודרש בעיר ולדובה (פ' לוּבלין), קאליש, חלם, ועוד. בקר גם את גרמניה ודרש שם בקהלות חשוּבות. בבּרלין התודע אל ר' משה מדסוי, הוא החכם והפילוסוף הנודע בן־מנחם (מנדלסון), וגם החכם הנערץ הזה העריץ את כשרונו של המגיד וקרא לו “אסף (עזופ) העברי”, בגלל משליו הנפלאים. לרב יעקב יצא בעולם שם ראש הדרשנים ואבי מושלי משלים בישראל, וגם רבנים, גדולי הדוֹר היו באים לשמוֹע דרשוֹתיו ולהשתעשע בחברתו. וכשחלה הגאון מוילנא (הגר"א) וקם מחליו והיה קשה עליו הלמוּד והעיון, כתב להמגיד מדוּבנא, שיבא אליו להשתעשע בשיחותיו וּבמשליו הערבים. את ימיו האחרוֹנים בלה בעיר זמושץ, ששם חי חמש עשרה שנה עד יום מותו ונפטר י”ז טבת שנת תקס"ה (18 דצמבר 1804). ואלה הדברים החרותים על מצבת קבורתו¹:

יבא יעקב שלם לפק

הדרשן הגדול המפורסם

אשר שמעו הלך בכל המדינוֹת

לפניו לא הוא ואחריו

לוא יקום כמוהוּ איש

אשר רוח אלהים דובר בו,

מ"ו ר' יעקב מגיד מ'

דפּה בן מ“ו ר' זאב ז”ל

יעקב מגיד

(ספריו). ר“י המגיד מדוּבנא לא הדפיס ספר בחייו, ואף כי כתב ורשם רובּי דרושיו. היה חסר בהם הסדור ותקון הלשון, וזה נעשה ע”י תלמידו המוּבהק ר' בעריש פלאַהם ובהוצאות בּנו של המגיד ז"ל ר' יצחק קראנץ. ואלה הם ספריו 1) “אהל יעקב”, דרוּשים על התורה; 2) “קוֹל יעקב”, על חמש מגלוֹת; 3) “אמת ליעקב”, פ' על הגדה של פסח; 4) כוכב מיעקב (על הפטרות) 5) “ספר המדוֹת” בשמוֹנה שערים. באוּרים והערות בתכונות המדות. 6) ה' פלאהם תלמידו הוסיף לס' המדות פירוש “שיוּרי המדות” וכתב בהקדמתוֹ את פרטי תולדות המחבר.

ש. ש. קנטרוביץ