אמפדוקלס לא עבד בבורסה. ליבו היה הר־געש. הוא לא נזקק לטפס ולכבוש את הפסגות של ההר אתנה, לבה בעלת טמפורטורה אימתנית זרמה ללא־הרף מתוכו, אכסה את כל האנושות באהבתי, אמר פעם אמפדוקלס לתלמידיו. כשקפץ לתוכו והתאבד, נפלטו סנדליו דרך הפה. סוחר־דגים מפיראוס מצא את הזהב. הוא, קנה לעצמו אשה יפה, אך רעה יותר מקסאנטיפה. כעבור זמן־מה מת הסוחר מהתקף־לב. כיום נמצא הסנדל במוזיאון לונדוני, ומשגיח פאקיסטאני מופקד להסיר מעליו את האבק.

מרטין לותר אמר פעם שקופרניקוס מטומטם. טולסטוי אמר פעם ששקספיר הוא אידיוט. האמלט אמר פעם שדנמארק נמצאת בקוטב הדרומי וגלי החום מולידים את הרקב. בודלר ניגן בקסילופון לפני מלכת ניגריה. במקום שׂכר קיבל עגבת. מאקס ברוד רצה להיכנס לטירה וקפקא־אלוהים סגר את השער אחריו. אם אצליח למצוא את מילנה האלָה, כתב קפקא־אלוהים לברוד, אשחרר את העם הצ’כי מעול הרוסים, ומקס ברוד נאלץ לנסוע לארץ האסיאתים ולמות שם בין החולות.

ג’ין קלי האמריקני בפאריס רקד עם מלכת הדיסקו גרייס ממונאקו עד שחרית. הנסיך רנייה שׂיחק באותה עת רולטה רוסית עם אקדח מתוצרת אמריקנית. שלוש פעמים לחץ על ההדק וכלום לא נפלט. המלך פארוק איבד באותה שעה בפוקר לפירחח ישראלי את אוצרות תות־אנחאמון ואת הכתר. אוסקר ויילד סאלומה (דהיינו שלומית) פיתה במעמקים את הורדוס האדומי מלך היהודים. השמרנים הרסו את המוניטין שלי, התלונן ויילד הפרא באוזני המלך, שעסוק היה מאוד בדיכוי מרד היהודים.

המלכה ברניקה נסעה לרומא במטרה לקבל תפקיד של מסלינה בצ’ינה צ’יטה. הבמאי פליני ערך לה עשׂרה מיבחני־בד. טיטוס אנדרוניקוס בן זוגה, במקום לשכב עימה, היה עסוק בחיפושׂ נואש אחר הזבוב המזמזם שהושתל באוזנו על־ידי עבד עברי מיודפת. לבסוף פנתה ברניקה לזנות. היא עובדת בוויה־ונטו, שותה קמפארי וחולמת להשיג שיכון־עובדים במחוז טוסקאנה.

סמירמיס האלה השומרית יושבת לה בארמון בבלי ורוקמת כמו פנלופה על אריג פרסי מערכות כוכבים, שבהן יעופף גילגמש לאחר שיהרוג את הדרכון¹ הסיני בעל מיליארד הראשים. בינתיים משעשע עבד כושי עם ויבראטור את האֵלָה, וגילגמש שטרם נולד מחפשׂ את יעודו בזהות אחרת. בדראגסטור שלנו אומר המוכר ללקוח שזה עתה הגיע מאחורי מסך־הברזל: ניתן להשׂיג הכול, אפילו מרגרינה.

התייר האוזבקי מחפש זונות רומאניות חמות־מזג בבוקארשט. הוא הולך לרובע הידוע לשימצה “צלב האבן”, אך התיפארת נעלמה זה שלושים שנה. הצועני, היודע להשיג דולארים למרות החוקים האכזריים של שלטון הכיבוש, עורך לאוזבקי, חבר המפלגה ובעל אות־לנין, סיור מודרך ברובע הזונות. כאן מצביע הצועני על בית אדום: אתה רואה, למקום הזה קראו קזאנובה. ולבית הירוק הזה תיפארת המערב. ולווילה הזאת פומפיי החדשה. וכאן במרתף היו מלמדים תלמידי תיכון את הפולחן של אורפאוס. ושם, בבית ההוא בעל שלוש קומות, גרו שלוש מאות לסביות, ונער כבן שלוש־עשרה היה רוחץ להן בכל בוקר את הערווה.

והיכן היופי הזה נעלם? שואל התייר האוזבקי ברוסית קלוקלת את הצועני.

הם אסרו את כולן והיגלו אותן למוסקבה, כדי לשעשע את פקידי הקג"ב.

הה, נזעם האוזבקי, הנה עוד סיבה טובה לחולל ברוסיה שוב מהפכה.

מתמטיקאים, אלכימאים איצטגנינים, טרובדורים, פרוצות ומוכי־ירח, סהרורים ושיכורים, נביאים ואפילפטיים, גנבים ורוצחים יוצאים במחול מטורף, במטרה לגרש את מגיפת הדבר, ובוקאצ’יו אהובי מנגן בגיטארה חשמלית ומצפצף על הכנסיה.

וג’ים מוריסון, זמר להקת “הדוֹרְס”, שמת בצעירותו מסמים ומשתיה מופרזת ונקבר ב־“פאר לאשז”, השמיע מוסיקה וריפא אנשים רבים כולל אותי, השוכב עם היפית רטובה שבע שנים אחורנית בחצר שבה מתחוללים ניסים לא הרחק מהרובע הלטיני.