שלש מדרגות הן בּיחס הלשון וכהניה. יש סופר שדינו כּאורח. הלשון “אַכסניה” היא לו: ידיעתו בּה מוגבּלת; וכידיעתו כּן זכויותיו – מוגבּלות הן. בּמה שהורשה בּפירוש יתבּונן וישתּמש; וכל מה שמחוץ לזה אָסור עליו, ואין לו עסק בּו. גם בּמקומות המותּרים לו הוא זקוק, על־פּי־רוב, למורה־דרך – לעזרת אחד מבּני־האַכסניה, היודעים את מוצאיה ומבואיה. סופרים בּעלי־מום כּאלה, שמחשבות להם והן נולדות ערטילאות או יוצאות בּלבוש־קרעים, – מועטים הם; כּי מדרך הטבע הוא, שירדו רעיון ולבוש כּרוכים, ומי שנצטוה על הדבּור חזקה שניתּנו לו מכשירי־דבּור. יוצא מכּלל זה הוא הסופר המבּיע רוחו בּלשון זרה לו, שאיננה לשון מחשבתּו: אָז טבעי הוא החזיון המוזר, של חוסר־התאָמה בּין הרעיון ולבושו. יש סופר העומד בּמדרגת בּן־בּית. ידיעתו של זה בּעניני “הבּית” וסדריו שלמה ומקיפה; כּמו־כן יפים כּחו וזכותו להתהלך בּכל חדריו וחדרי־חדריו על דעת עצמו, כּי הלא על־כּן בּן־חורין הוא. אַך לא יעלה על דעתּו לקום ול“שדד מערכות” בּבּית – לשנות מסדריו ומן המטבּע שטבעו בו בּעליו. סופרים מסוג זה הם רוב מנין של כּל ספרות וספרות. לוקחים הם מן המוכן כּל צורה לשונית הדרושה לצרכיהם, ומשתּמשים בּה כּהלכה; אולם לחדש בּלשון אין כּחם יפה. יש להם אחיזה, אַך לא שליטה בּלשון. ויש סופר שהנו בּבחינת בּעל־בּית. אין צורך לאמר, שגלויים לפניו כּל מוצאי הבּית ומבואָיו, וכי כּל השערים פּתוחים לפניו. גדול מבּן־החורין הוא הבּעל: שורר הוא בּביתו, רשאי לשנות מסדריו כּפי ראות עיניו; וחזקה עליו, שהשנויים הנעשים על־ידיו, לא יהיו נעשים אלא מתּוך הכּרה ברורה שכּך יאה ל“בּית”. סופרים־יוצרים כּאלה, המחזירים נשמות לפגרי־מלים, על־ידי צירופים לשוניים שיש בּהם משום מעשי־מרכּבה חדשים, – יחידי־סגולה הם, אחד בּדור ושנים בּתקופה; ואין להחליפם בּבלשנים, אַנשי הידיעה והמדע, כּי מדורות שונים להם.
בּמה דברים אמורים? – בּלשון החיה חיים טבעיים: בּמחשבה ובדבּור תחילה, ואַחר־כּך בּכתב. אבל לשון תּלושה, שכּל קיומה תּלוי בּעט בּלבד, על־כּרחה שירבו בה הסופרים בּעלי־המום – הסופרים־האורחים, שאין הלשון קנינם, אלא שכירת־יום שלהם; שאחיזתם בּה אחיזת־עראי, מפּני שקדמו אצלם אחרות לזו; שידיעתם בּה ידיעה־לשיעורין, ואינם מוצאים בּה את ידיהם ואת רגליהם בּלי עזרתם של מורי־דרך. וכנגד זה מעטים בּלשון כּזו הסופרים משני הסוגים האחרים – ה“בּנים” וה“בּעלים”. הלשון העברית בּגולה, המתפּרנסת מן הקולמוס ואינה מפרנסת אותו, תּעיד על זה. טושטשו בּלשוננו הגבולים, המבדילים בּין אורחים לבני־בית ובין בּנים לבעלים. האורחים מזלזלים בּמדת דרך־ארץ, רואים עצמם כּבנים ללשון, ומהרסים להכּנס למקומות של צנעה; והבּנים אַף הם טועים בּמדת היאות, ועוברים את הגבול שגבלו להם ראשונים. אַך מה עלובה היא לשון, שאורחים – בּניה, ובנים – בּעליה.
ניו־יורק, שבט תרפ“א. נדפּס ב”העברי" שנה אַחת־עשרה, גליון ל"א (אָב תרפ"א).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.