יְמוֹת הַגְּשָׁמִים חָלְפוּ, עָבְרוּ זֶה כְּבָר. מַרְבַדֵּי הַחֹרֶף וְהַסְּתָוֹ, אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת הָאֲדָמָה בִּשְׁטִיחִים צְפוּפִים יְרֻקִּים, מְרֻקָּמִים בִּפְרָחִים לָרֹב, נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, גַּם הָאָבִיב עָבַר חָלַף לוֹ. וְיָמִים חַמִּים הִגִיעוּ.

הַאָמְנָם יָבוֹא קֵץ וְכִלָּיוֹן לַצְּמָחִים? הַאָמְנָם לֹא יִפְרְחוּ עוֹד פִּרְחֵי חֵן בַּשָׂדוֹת?

לא ולא! טוֹעִים הֵם אֵלֶּה, הַחוֹשְׁבִים כִּי אַדְמַת יִשְׂרָאֵל מַפְרִיחָה פְּרָחֶיהָ רַק בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, כְּאֵם רַחֲמָנָיָה, דּוֹאֶגֶת הַרְבֵּה לְצֶאֱצָאֶיהָ, פְּרָחֶיהָ. הִיא אוֹגֶרֶת בִּשְׁבִילָם מַיִם וְשׁוֹמֶרֶת אוֹתָם בֵּין קְפָלֶיהָ. מַיִם אֵלֶּה הִיא מַקְדִישָׁה לְאֵלֶּה, הַמְקַשְּׁטִים אוֹתָהּ בִּימוֹת הַקַיִץ הַחַמִּים. גַּם מָזוֹן טוֹב מַמְצִיאָה הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה לְאֵלֶּה הַצְמָחִים יְלִידֵי הַקַיִץ.

שׁוּרוּ! הִנֵּה יָצְאוּ, עָלוּ מִן הָאֲדָמָה פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ הַחֲמוּשִׁים. הֵם פּוֹרְחִים בְּעִקָּר בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַקְרִירוֹת. הֵם טֶרֶם הִתְרַגְּלוּ לַחֹם, לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקְדוֹת בְּעֹז. הַדַּרְדַּר, זֶה הַקּוֹץ הַדּוֹקְרָנִי, הִנֵּה הוּא עוֹטֶה כְּבָר אֶת פְּרָחָיו הַצְהֻבִּים־לְבַנְבַּנִים. יַחַד עִם חֲבֵרוֹ, הַקּוּרְטָם, מְמַלְאִים הַשְּׁנַיִם אֶת הַשָּׂדוֹת הַשּׁוֹמֵמִים וְהַבִּלְתִּי מְעֻבָּדִים. אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם – שִׂמְחָה רַבָּה הֵם גּוֹרְמִים לַדְּבוֹרִים הָרְעֵבוֹת וְהַמִּסְכֵּנוֹת, כִּי מֶה הָיוּ הַלָּלוּ אוֹכְלוֹת, אִלּוּ לֹא כִּסּוּ פְּרָחִים אֵלֶה אֶת מֶרְחֲבֵי הַשָּׁרוֹן וְהַשְּׁפֵלָה בְּשֶׁפַע פִּרְחֵיהֶם?

וּמִי הוּא הַמַּרְוֶה לַיְלָה לַיְלָה אֶת הַצְּמָחִים? מִי מְעוֹרֵר אֶת הַפְּרָחִים, הַמִּתְעַלְפִים בַּיּוֹם, מֵעָצְמַת הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת? מַתָּנָה טוֹבָה נְתַן הָאֱלֹהִים לְאַדְמָתֵנוּ הַנִּשְׂרֶפֶת־נִצְרֶבֶת בִּימוֹת הַחַמָּה מִן הַשֶּׁמֶשׁ. מַתָּנָה זוֹ – טַל שְׁמָהּ.

בְּצֵאתְכֶם, יְלָדִים, לְעִתִּים בַּלַּיְלָה, שָׁעָה שֶׁהַכּוֹכָבִים נוֹצְצִים בַּמָּרוֹם וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִרְאֶה רוֹגֵעַ מֵעֲמַל הַיּוֹם, תָּחוּשׁוּ לְפֶתַע, כִּיצַד מַעֲקֵה־הַמַּדְרֵגוֹת, הֶעָשׂוּי מַתֶּכֶת, הָפַךְ פִּתְאֹם לִהְיוֹת רָטֹב מִמַּיִם. מַיִם אֵלֶּה – מֵי בְּרָכָה הֵם. אֵלֶּה הֵם מַיִם הַיּוֹרְדִים לְאִטָּם מִן הַשָּׁמַיִם. הַלָּלוּ מְחַיִּים וּמְעוֹדְדִים אֶת הַצְּמָחִים כִּי יוֹסִיפוּ לִגְדֹּל, יוֹסִיפוּ לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ עָמֹק־עָמֹק וְשָׁמָּה יִמְצְאוּ אֶת מְזוֹנָם. הַטַּל הוּא הַמְחַיֶּה אֶת עוֹלָם הַצְּמָחִים.

הטַּל לִבְרָכָה הוּא גַם לַנֶּגֶב שֶׁלָּנוּ. נֶגֶב זֶה הַשָּׁמֵם עֲדַיִן, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אַרְצֵנוּ, נֶהֱנֶה מִמֵּי הַטַּל הַטּוֹבִים. לְמִן בְּאֵר־שֶׁבַע וְעַד אֵילַת מִשְׂתָּרֵעַ נוֹף הָרִים וּגְבָעוֹת. וַדַּאי זוֹכְרִים אַתֶּם אֶת הַמְסֻפָּר עַל אֶרֶץ זוֹ בַּתּוֹרָה. הֲלֹא בְּמִדְבָּר זֶה תָעֲתָה הָגָר הַמִּצְרִיָּה וְכָאן הִתְעַלֵּף מִצָּמָא יִשְׁמָעֵאל בְּנָהּ.

וְיִצְחָק! הֲלֹא יִצְחָק אָבִינוּ הוּא הָיָה הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֵחֵל בַּחֲפִירַת בְּאֵרוֹת בְּאֶרֶץ־מִדְבָּר זוֹ. בִּבְאֵרוֹת אֵלֶּה מָצָא מַיִם לְהַשְׁקוֹת אֶת צֹאנוֹ הָרַב, בְּמַיִם אֵלֶּה הִפְרָה אָבִינוּ אֶת שִׁמְמוֹת הַנֶּגֶב, אֲשֶׁר בְּאַדְמָתוֹ מָצָא הָאִישׁ מֵאָה שְׁעָרִים מִכָּל אֲשֶׁר זָרַע.

בִּזְכוּת מָה גָדְלָה הַשְּׂעוֹרָה וְעָשְׂתָה גַרְעִינִים וְתוֹצֶרֶת כֹּה יָפִים? כָּל זֶה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל הַטַּל. בְּאֶרֶץ־הַנֶּגֶב יוֹרְדִים לַיְלָה־לַיְלָה טְלָלִים רַבִּים וְהֵם הַמְחַיִּים אֶת הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ בִּימוֹת הַקַּיִץ.

בּוֹנֵי־הַנֶּגֶב וַחֲלוּצָיו יוֹדְעִים לְסַפֵּר לָכֶם, כֵּיצַד מִתְכַּסִים עֲצֵי־הָאֵשֶׁל, הַבּוֹדְדִים בַּמִּדְבָּר, בַּעֲנַן מַיִם בַּלַּיְלָה. בַּבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר נוֹטְפִים הָעֵצִים הָאֵלֶּה מַיִם, מַיִם חַיִּים הַמַּשְׁקִים אֶת הָאֲדָמָה הַצְּמֵאָה.

רוֹאִים אַתֶּם! אִמֵּנוּ־הָאֲדָמָה, לֹא נָס לַחָהּ וְגַם בַּקַיִץ הִיא מוֹצִיאָה אֶת פְּרָחֶיהָ הָרַבִּים, הַמְקַשְּׁטִים אֶת מַעֲרוּמֶיהָ. אָמְנָם מְעַטִּים הֵם הַפְּרָחִים הַפּוֹרְחִים בִּימוֹת הַקַּיִץ, אַךְ כָּל פֶּרַח עוֹלֶה – מַה יָּפֶה הוּא, מַה גָּדוֹל הוּא וּמְשַׂמֵחַ אֶת לִבּוֹת הָאֲנָשִׁים הָרוֹאִים אוֹתוֹ.

הַקִּפּוֹדָן מְקַשֵּׁט אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה בְּכַדּוּרֵי פְּרָחָיו הַכְּחֻלִים. פִּרְחֵי הַכּוֹכָב הַצְהֻבִּים וּפִרְחֵי הַפַּרְעוֹשִׁית הַקְּטַנִים, כָּל אֵלֶּה אֲהוּבִים עַל הַיְלָדִים.

יְמוֹת הַקַּיִץ! הֲלֹא אֵין כְּמוֹהֶם יָמִים טוֹבִים בָּעוֹלָם! אָמְנָם, יֵשׁ וְהַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה וּמְחַמֶּמֶת אֶת הָאֲדָמָה, אַךְ לְעֻמַת זֶה זִמְנוּ לָנוּ הַמּוֹרִים מַתָּנָה טוֹבָה וְחֹפֶשׁ שְׁמָהּ.

וּמַה לֹּא יַעֲשׂוּ הַיְלָדִים בִּימוֹת הַחֹפֶשׁ הַטּוֹבִים הַלָּלוּ?

הִנֵּה סִפַּרְתִּי לָכֶם, חֲבִיבַי, בָּזֶה, כַּמָּה מַעֲשִׂיוֹת עַל יְלָדִים, אֲשֶׁר נֶהֱנוּ מִבִּרְכַּת אֱלֹהַ בִּימוֹת הַקַיִץ, כִּיצַד הֵם רָחֲצוּ בַּיָּם, עָלוּ בֶּהָרִים וּבִלוּ בְּתַעֲנוּגוֹת וּבְמַרְאוֹת נוֹף נֶהְדָּרִים אֶת יְמוֹת הַחֹפֶשׁ הַנָּאִים.

אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת! רַבַּת שִׁנוּיִים הִיא אֶרֶץ זו. רוֹצֶה אַתָּה בְּיָם: הִנֵּה גַלִים לְבָנִים מִתְפַּרְקְדִים וּמִשְׂתָּרְעִים לְאֹרֶךְ אַרְצֵנוּ עַל פְּנֵי קִילוֹמֶטְרִים רַבִּים. דּוֹמֶה שֶׁאֵין מָקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו לֹא יַגִּיעַ הֵד מַנְגִּינַת הַגַּלִים. רֵד הַיָּמָּה, שְׂחֵה בֵּין הַגַּלִים, וְאִם עָיַפְתָּ מִן הָרַחֲצָה – צֵא אֶל הַחוֹף, הִשְׂתָּרַע עַל פְּנֵי הַחוֹל הֶחָמִים וְטוֹב לָךְ.

חוֹף הַיָּם! מַה טּוֹב לְבַלּוֹת כָּאן. הֲלֹא יָכוֹל אַתָּה לִבְנוֹת לְךְ מִן הַחוֹל הָרַךְ וְהַזָּהֹב אַרְמְנוֹת פְּלָאִים, מִנְהָרוֹת, רַכָּבוֹת, כְּבִישִׁים, כְּיַד הַדִּמְיוֹן הַטּוֹבָה עָלֶיךְ. וְאִם בַּעַל מֶרֶץ הִנְךְ, הֲלֹא תוּכַל לְלַקֵּט לְךְ קוֹנְכִיוֹת נֶהְדָּרוֹת הָרְבוּצוֹת לָרֹב עַל פְּנֵי הַחוֹף. בֵּין הַקּוֹנְכִיוֹת הָאֵלֶּה תִמְצָא חֹמֶר לְמַכְבִּיר לְקַשֵׁט בּוֹ אֶת הַבִּנְיָנִים, אֲשֶׁר הֵקִימוֹתָ בַּחוֹל.

אִם מָאַסְתָּ בַּיָּם וּבְגַלָּיו, אִם רְצוֹנְךָ לְבַלּוֹת בַּאֲוִיר צוֹנֵן וָקַר – אֶל הֶהָרִים קוּם וַעֲלֵה! הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם קוֹסְמִים הֵם. הַכַּרְמֶל וְקִפּוּלָיו נֶהְדָּרִים הֵם. יַעֲרוֹת הַכַּרְמֶל, עֲשִׁירִים הֵם בַּעֲצֵי אֹרֶן, בָּהֶם תִּמְצָא שַׁעֲשׁוּעִים וַאֲוִיר זַךְ וְנָקִי, אֲשֶׁר יָבִיא רְפוּאָה וּבְרִיאוּת לַאֲבָרֶיךָ. וּבִצְפַת, הָעִיר הַיָּפָה, הַשּׁוֹכֶנֶת עַל דַּבֶּשֶׁת הֶהָרִים – שָׁם תִּרְאֶה נוֹף פְּלָאוֹת, כָּמוֹהוּ לֹא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ.

וְהָעִקָּר: יְרוּשָׁלַיִם! יְרוּשָׁלַיִם הַבִּירָה, יְרוּשָׁלַיִם בָּהּ חַי דָּוִד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל – עִיר זוֹ הֲלֹא חָזְרָה לִהְיוֹת בִּירַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה וּבָהּ גַּם בִּנְיָנֵי הַכְּנֶסֶת כַּיּוֹם. עִיר זוֹ, מַה טּוֹב לָנוּחַ בָּהּ וּלְהִתְפַּעֵל מִיפִי בָּתֶּיהָ וְאַרְמְנוֹתֶיהָ הָרַבִּים.

וַעֲדַיִן אֵין זֶה הַכֹּל!

הֵן בַּקַּיִץ מַבְשִׁילִים הַפֵּרוֹת. מֹתֶק רוֹדֵף אַחֲרֵי מֹתֶק. עוֹד לֹא פָּג טַעַם הָעֲנָבִים מִפִּיךָ וּכְבָר הִבְשִׁילוּ הַתַּפּוּחִים, הָאֲגַסִּים, הַמַּנְגּוֹ, הָאֲפַרְסְמוֹנִים, אֲבוֹקַדוֹ, גּוּאַיָּבָה וְעוֹד מִינֵי פֵרוֹת, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, אֲשֶׁר פָּשׁוּט קָשֶׁה לִזְכֹּר אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם הָרַבִּים.

ירושלים, ירושלים!

בִּימוֹת הַקַּיִץ רַבָּה תְּנוּבַת הַפֵּרוֹת. נִסִּיתִי לְסַפֵּר לָכֶם בְּדַפִּים אֵלֶּה עַל “חַיִּים טוֹבִים” בַּכֶּרֶם, בֵּין עֲצֵי הַשְּׁקֵדִים וּבַמִּקְשָׁה.

הַמִּקְשָׁה! הֵן עָלֶיהָ שְׂרוּעִים אֲבַטִּיחִים, אִמְרוּ אֶת הָאֱמֶת: כְּשֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים מִלָּה קְלִילָה זוֹ, אֲבָטִּיחַ, קוֹרְאִים עַל אַבְטִּיחִים, הַאִם לֹא יַתְחִיל מִתְמַלֵא פִּיכֶם עָסִיס וְצוּף מְתוּקִים?

וַאֲנִי, אֲנִי לֹא אֲגָרֶה אֶת תַּאֲבוֹנְכֶם בְּמִלִּים קְצָרוֹת אֵלּוּ. הֵן כָּתַבְתִּי לָכֶם סִפּוּרִים אֲרֻכִּים. קִרְאוּ בָּהֶם. תִּזְכְּרוּ וְתֵדְעוּ כֵּיצַד גְּדֵלִים הָאֲבַטִּיחִים, כֵּיצַד מְטַפְּלִים בָּהֶם וּמַה קָּשִׁים הֵם חֶבְלֵי גִדּוּלָם שֶׁל פֵּרוֹת טְעִימִים וְטוֹבִים אֵלֶּה.

אוּלָם אֵין דָּבָר! כַּדָּאִים הֵם הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה. כִּי אֵין כַּאֲבַטִיחִים פֵּרוֹת טוֹבִים וּמְתוּקִים.

יְמוֹת הַקַיִץ, יָמִים טוֹבִים הֵם לַצִּפָּרִים. אָמְנָם, עוֹזְבוֹת אוֹתָנוּ הַחֲסִידוֹת, פּוֹרְחִים לָהֶם הַנַּחְלִיאֵלִים וַאֲדֻמִּי־הֶחָזֶה, אוּלָם לְעֻמַּת זֶה חוֹזְרִים אֵלֵינוּ הֲמוֹנֵי צִפֳּרִים אֲהוּבוֹת. שָׁבוּ מִמֶּרְחַקִים הַתּוֹר הֶחָמוּד, הַשְּׁרַקְרַק הֶהָדוּר, הַדּוּכִיפַת בַּעֲלַת צִיצַת הַנּוֹצָה וְעוֹד כַּמָּה צִפֳּרֵי־חֵן. צִפֳּרִים אֵלּוּ מַרְנִינוֹת לִבֵּנוּ בִּיפִי זִמְרָתָן.

הַאִם לֹא עֲמַדְתֶּם גַּם אַתֶּם מָקְסָמִים לְשֵׁמַע פִּטְפּוּטֵיהֶן שֶׁל הַחוֹחִיוֹת הֶעָפוֹת בְּלֶהָקוֹת וְהֵן מְחַזְּרוֹת מְחֹחַ אֱלֵי חֹחַ וְהֵן מְפַצְּחוֹת אֶת גַּרְעִינָיו הַקָּשִׁים? קְטַנּוֹת אֵלּוּ, הַמְגֻוָּנוֹת וְהַמְקֻשְּׁטוֹת בִּשְׁלַל צְבָעִים – דּוֹמֶה שֶׁאֵין הֵן מַפְסִיקוֹת מִפִּטְפּוּטָן אַף לְרֶגַע אֶחָד. מִנַּיִן לָהֶן כֹּחַ רַב כָּזֶה – לְפַטְפֵּט בְּלִי הֶרֶף כָּל הָעֵת?

יָפֶה לָרֶדֶת לְעֵת עֶרֶב אֶל הַשָּׂדוֹת. לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, עַל פְּנֵי חוּטֵי הַחַשְׁמַל אוֹ הַטֶּלֶגְרַף הַמְתוּחִים, נִצְבִים בְּשׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת, כְּאִלּוּ הֵם חֲרוּזִים עַל גַּבֵּי חוּט, מְסֻדָּרִים לָהֶם, הַשְׁרַקְרַקִים וְהַכְּחָלִים הַלָּלוּ, צִבְעֵי נוֹצוֹתֵיהֶם נֶהְדָּרִים עַד כִּי יִקְשֶׁה עַל הָאָדָם לְתָאֵר אוֹתָם – כָּל אֵלֶה עוֹמְדִים וּמְחַכִּים בְּסַבְלָנוּת לְטֶרֶף כִּי יַחֲלֹף יַעֲבֹר עַל פְּנֵיהֶם, וְאָז יִתְנַפְּלוּ עָלָיו וְיִבְלְעוּ אוֹתוֹ עַל קִרְבּוֹ וְעַל כְּרָעָיו.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, יְלָדִים, אָנָּא שִׁמְעוּ לִי וּצְאוּ לְעֵת עֶרֶב אֶל הַשָּׂדוֹת. שָׁם תִּרְאוּ צִפָּרִים נָאוֹת אֵלּוּ, תִּרְאוּ וְתֵהָנוּ מִמַּרְאֵה עֵינֵיכֶם.

וּבַלֵּילוֹת, אַךְ הִדְלַקְתָּ מְנוֹרָה, מִיָּד יָעוּפוּ־יָעוּטוּ אֵלֶיךָ פַּרְפָּרִים מִגְּדָלִים שׁוֹנִים. הַלָּלוּ נִמְשָׁכִים הֵם אֶל הָאוֹר. הַגְדוֹלִים מְשַׂמְּחִים אוֹתְךָ בְּמַרְאָם הַיָּפֶה. הִנֵּה הָאֲרִינָמָל. בַּעַל כְּנָפַיִם אֲרֻכּוֹת וּשְׁקוּפוֹת הוּא אֲרִינָמָל זֶה, בִּימוֹת הַקַיִץ עוֹשֶׂה הַחֶרֶק מַשְׁפְּכִים בָּאֲדָמָה וּלְתוֹךְ מַלְכֹּדֶת זוֹ נוֹפְלוֹת הַנְמָלִים הַזְעִירוֹת. אֶת הַנְמָלִים הַלָּלוּ תּוֹפֶס הָאֲרִינָמָל בִּשְׁתֵּי הַצְּבָתוֹת שֶׁלּוֹ וַהֲרֵי הֵן מְשַׁמְשׁוֹת לוֹ לְמַאֲכָל.

וְשַׁבְּתַאי,¹ הַשָּׁקֵד הַגָּדוֹל! הֵן הוּא מִן הַגְּדוֹלִים בְּפַרְפְּרֵי אַרְצֵנוּ. עֵינֵי טַוָּס לוֹ עַל כְּנָפָיו הַחוּמוֹת. שַׁבְּתַאי זֶה, מְעוּפוֹ כָּבֵד וְהוּא צוֹנֵחַ, נוֹפֵל עַל פְּנֵי הַקִיר וְאַתָּה, הוֹשֵׁט יָדְךָ וּתְפֹשׂ אוֹתוֹ.

אִם גָּרַם מַזָלְךְ וְרָאִיתָ אֶת הַפַּרְפָּר סָס־הַנָּמֵר הַיָּפֶה, מַהֵר תְּפֹשׂ בּוֹ, כִּי אֵין כָּמוֹהוּ לְיֹפִי וְהָדָר. כְּנָפָיו הַלְּבָנוֹת מְנֻמָרוֹת מְנֻקָּדוֹת בִּנְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת־אֲדֻמוֹת וּמַרְאָן מַרְהִיב עַיִן.

בַּקַּיִץ רַבִּים גַּם הַיַּתּוּשִׁים הַמְּצִיקִים, הֶעָרֹב לְמִינָיו, אֵלֶה הַקְּטַנִּים בַּחֲרָקִים פּוֹרְחִים וּמְזַמְזְמִים בְּאָזְנֶיךָ וְאוֹי אוֹי לוֹ לַקּוֹצֵר, אֲשֶׁר הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הַבַּרְחַשִּׁים בְּיוֹם חַמְסִין אָיֹם. נוֹסָף עַל הַחֹם הִנֵּה מוֹצְצִים אֵלֶּה הַקְּטַנִּים אֶת דָּמְךָ וְאֵין לְךְ מָנוֹס מֵהֶם, מִן הַטַּרְחָנִים.

לִפְרָקִים לֹא נוֹחַ לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בַּלַּיְלָה, כִּי מִיָּד עָטִים אֵלֵינוּ הַיַּתּוּשִׁים, וְהֵם מְצִיקִים עַד כִּי תִמְאַס בְּחַיֶּיךָ לְמַרְאֵה אֵלֶה הַקְּטַנִּים. כָּכָה זֶה: אֵין טוֹב בְּלִי רָע…

רַבִּים הֵם הַזּוֹחֲלִים הַמִּתְעוֹרְרִים מִשְּׁנָתָם הָאֲרֻכָּה. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיוּ הַלָּלוּ יְשֵׁנִים לְלֹא תְנוּעָה. שֶׁמֶשׁ הַקַּיִץ יָצְקָה בָּהֶם דָּם חָדָשׁ וַהֲרֵי הֵם מִתְעוֹרְרִים לִפְעֻלָּה. הַיְלָדִים יְרֵאִים מִפְּנֵי הַנְּחָשִׁים הָאֲרֻכִּים הַזּוֹחֲלִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אוּלָם דְעוּ: אִם לֹא תַעֲשׂוּ לָהֶם רָעָה, לַנְּחָשִׁים, לֹא יִפְגְּעוּ אֵלֶּה בָּכֶם, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ – יִרְחַק מִפְּנֵי הַנְחָשִׁים.

הַנְּחָשִׁים גַּם מוֹעִילִים לָנוּ. בְּעִקָּר טוֹבִים הֵם לַחַקְלַאי. הֲלֹא הֵם מַשְׁמִידִים אֶת הָעַכְבָּרִים, שְׁנוּאֵי נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאִכָּר. עַכְבָּרִים אֵלֶּה מְכַלִים אֶת עֲמַל הָעוֹבֵד, וְהַנָּחָשׁ הוּא אֵפוֹא יָדִיד לוֹ, לָאִכָּר.

וּמִי הוּא הָאוֹמֵר כִּי אֵין לִמְצֹא אֲפָרִים יְרֻקִים? סְבַךְ עֵשֶׂב בִּימוֹת הַקַיִץ? צְאוּ לָכֶם אֶל סְבִיבוֹת הַנָּהָר, אֶל הַיַּרְקוֹן אוֹ הַיַּרְדֵּן וְנַחַל אֲלֶכְּסַנְדֶּר. בִּמְקוֹם שָׁם מַיִם זוֹרְמִים אוֹ עוֹמְדִים – שָׁם עוֹטְרִים אֶת הַמַּיִם הֲמוֹנֵי שִׂיחִים וּבְנֵי שִׂיחַ וְהֵם מוֹרִיקִים וְיָפִים.

בַּנְהָרוֹת עוֹלִים פִּרְחֵי הַנִימְפֵיאָה הַלְּבָנָה, הַנּוּפָר הַכָּתֹם וְנִפְתָּחִים פִּרְחֵי הַהַרְדּוֹף. לְאֹרֶךְ נַחֲלֵי הָאַכְזָב פּוֹרְחִים צִמְחִי “שִׂיחַ־אַבְרָהָם” בְּשֶׁפַע פְּרָחִים קְטַנִים, סְגֻלִּים.

צִמְחִיַּת הַמַּיִם נָאָה הִיא. יֶרֶק סָמִיךְ מְכַסֶּה אֶת גְּדוֹת הַנְּחָלִים. וּבְטֶרֶם יֵרֵד הַקֹּר עַל הָאָרֶץ הֲרֵי הֵם מְזַכִּים אוֹתָנוּ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַקַּיִץ, בְּשֶׁפַע שֶׁל פְּרָחִים רֵיחָנִיִים וְיָפִים (צִמְחֵי הַמַּיִם מְפֻנָּקִים הֵם. בִּימוֹת הַחֹרֶף הֵם נִרְדָּמִים אוֹ נִמְצָאִים בַּשַּׁלֶּכֶת).

בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַקַּיִץ יִפְרְחוּ גַם הָאֵשֶׁל, הַקָּנֶה וְהַסּוּף.

רוֹאִים אַתֶּם כִּי שַׁלְשֶׁלֶת הַצְּמִיחָה וְהַפְּרִיחָה אֵינָהּ נִפְסֶקֶת כָּל יְמוֹת הַקַיִץ.

וְאַתֶּם, יְלָדִים, עֲצָתִי לָכֶם כִּי תִקְרְאוּ בְּסֵפֶר זֶה בִּתְשׂוּמֶת לֵב, תִּקְרְאוּ וְתַדְעוּ מַה יָּפָה הִיא אַרְצֵנוּ וּמָה רַב הָעִנְיָן בְּפִנּוֹתֶיהָ וּבַאֲזוֹרֶיהָ. זֹאת וְעוֹד: לְאַחַר שֶׁתִּקְרְאוּ בַּסֵּפֶר, אָנָּא צְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה רְאוּ אֶת הַצְּמָחִים הַגְּדֵלִים בּוֹ, לִמְדוּ לָדַעַת אֶת הַטֶּבַע, וְאָז גַּם תֶּאֶהֲבוּ אוֹתוֹ. לִמְדוּ לֶאֱהֹב אֶת הַמּוֹלֶדֶת, אֶת אִמָּא־הָאֲדָמָה, הַדּוֹאֶגֶת לְצֶאֱצָאֶיהָ, הֵן מִן הַחַי וְהֵן מִן הַצוֹמֵחַ. הֲלֹא הָאֲדָמָה הִיא הַנּוֹתֶנֶת לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לְחַבֵּב אוֹתָהּ וְלָדַעַת אוֹתָהּ יָפֶה יָפֶה.