יָמִים בְּהִירִים יָרְדוּ עַל הָאָרֶץ הַקְרָה.

הָעֲנָנִים – לְאַט לְאַט הֵחֵלּוּ נַעְלָמִים וְהוֹלְכִים, נַעְלָמִים וּנְמוֹגִים. הֵם נִבְהֲלוּ, כַּנִּרְאֶה, מִפְּנֵי קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הַחֲמוֹת, שֶׁהֵחֵלּוּ יוֹרְדוֹת בְּשֶׁפַע עַל הָעוֹלָם.

העננים נבהלו מפני קרני השמש

– פַנוּ דֶרֶךְ לָנוּ! – הָיוּ קוֹרְאוֹת הַקַּרְנַיִם בְּקוֹל אֶל עֵבֶר הָעֲנָנִים וְקוֹרְעוֹת אוֹתָם לִגְזָרִים. עוֹד רֶגַע וְכָל הַשָּׁטִיחַ הַגָּדוֹל וְהָאָפֿר, שֶׁאָרְגוּ הָעֲנָנִים בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַחֹרֶף וְכִסּוּ בּוֹ אֶת הַשָּׁמַיִם – נֶעֶלָם וְאֵינֶנּוּ, וְרַק קְרָעִים־קְרָעִים טִיְּלוּ פֹּה וָשָׁם וְהֵם מְבַקְשִׁים מָנוֹס מִפְּנֵי קַרְנִי הַשֶּׁמֶשׁ הָאַכְזָרִיּוֹת וְהַחַמּוֹת, הָרוֹדְפוֹת אַחֲרֵיהֶם וּמַשְׁמִידוֹת אוֹתָם.

וְשָׁם לְמַטָּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, קִדְּמוּ אֶת פְּנֵיהֶן שֶׁל הַקַּרְנַיִם, פִּרְחֵי הָאַגַּסִּים, הַתַּפּוּחִים וְהַשְּׁקֵדִים. הַלָּלוּ, אַךְ בָּאָה אֲלֵיהֶם בְּשׂוֹרַת הַחֹרֶף הַגֹּוֵעַ, מִיָּד הִתְכַּסוּ בִּפְרָחִים וְיָצְאוּ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲבִיבָה. הַמִּסְכֵּנִים! מֵרֹב חִפָּזוֹן לֹא הִסְפִּיקוּ אֵלֶּה לְכַסּוֹת אֶת מַעֲרוּמִי עַנְפֵיהֶם בְּעָלִים יְרֻקִּים.

טוֹב וְנָעִים הָיָה לְטַיֵּל בַּשָּׂדוֹת בְּיָמִים אֵלֶּה מוּצְפֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

הַיְלָדִים – הֵם מִהֲרוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִבִּגְדֵי הַחֹרֶף הַכְּבֵדִים וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ קָלְפָה מֵהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַקְּלִפּוֹת הָרַבּוֹת – אֶת הַבְּגָדִים – שֶׁהִלְבִּישׁוּ אוֹתָם אִמּוֹתֵיהֶם בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף. עַתָּה הִסְתּוֹבְבוּ הַיְלָדִים, לְבוּשִׁים אַךְ אֶת כְּתָּנְתָּם לְעוֹרָם.

וְהָאֲדָמָה – פָּנֶיהָ הִתְקַשּׁוּ לְאַט־לְאַט. הַבֹּץ נֶעֱלָם זֶה מִכְּבָר מֵעַל הָאָרֶץ. קְטַנִּים וּגְדוֹלִים הָיוּ יוֹצְאִים מֵעַתָּה אֶל הַשָּׂדֶה וְהֵם מְהַלְכִים יְחֵפִים.

טוֹב, טוֹב לְהִתְגַּלְגַל בַּדֶּשֶׁא! קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּשִׂמְחָה, שָׁעָה שֶׁהָיוּ מְשַׁחֲקִים בְּ“תוֹפֶשֶׂת” אוֹ הָיוּ מִתְפַּרְקְדִים עַל הַדֶּשֶׁא אַחַר עֲבוֹדָה קָשָׁה אוֹ שֶׁרָצוּ סְתָם לְהַחֲלִיץ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם.

טוב להתגלגל בדשא

וְאִלּוּ הַצְּמָחִים! הֵם הָיוּ מָדְאָגִים מאד מְאֹד. הַשֶּׁמֶשׁ אָמְנָם חִמְּמָה אוֹתָם, וְהֵם גָּדְלוּ וְעָלוּ מַהֵר מַהֵר, אוּלָם הַפְּרָחִים, לֹא פַּעַם הָיוּ מוֹרִידִים רָאשֵׁיהֶם לְמַטָּה, הֵם הָיוּ צְמֵאִים – וּמַיִם לֹא הָיוּ מַגִיעִים אֲלֵיהֶם…

וּלְעֵת עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר סִגְרָה הַחַרְצִית הַגְּדוֹלָה אֶת פְּרָחֶיהָ, לָחַשׁ לָהּ הַכַּכְבָן שְׁכֵנָהּ: מַה שְׁלוֹמֵךְ, יַקִירָתִי? כִּיצַד הִנָּךְ מַרְגִישָׁה עַצְמֵךְ בִּימוֹת הַקַּיִץ?

רַע, רַע מְאֹד, הֵשִׁיבָה הַחַרְצִית בַּאֲנָחָה כְּבֵדָה, שָׁרָשַׁי שָׁם לְמַטָּה, מִתְאוֹנְנִים כִּי קָשֶׁה לָהֶם לַחְדָֹּר לָאֲדָמָהּ הַמִּתְקַשָּׁה וְכִי אֵין לָהֶם מַיִם לְמַדָּי. וּבֵינְתַיִם וְהַפְּרָחִים לְמַעְלָה צְמֵאִים וְהֵם דּוֹרְשִׁים רַק מַיִם! אִם לֹא יִהְיוּ מַיִם, יֵאָלְצוּ אֵלֶּה הַמִּסְכֵּנִים לְהִסָּגֵר וְלֹא יוּכְלוּ לְהִפָּתַח שֵׁנִית.

כֵּן! כֵּן! בַּכָה הַכַּכְבָן, רוֹאָה אַתְּ אֶת עָלַי, הֵם נִקְרְעוּ כְּבָר לִגְזָרִים, וְכָל זֶה בִּגְלַל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָאַכְזָרִיוֹת, הַמַּכּוֹת עֲלֵיהֶם בְּלִי רַחֲמִים. וַהֲיוֹדַעַת אַתְּ, שְׁכֶנְתִּי, לָחַשׁ הַכַּכְבָן: הַדְּבוֹרָה זִיוִית בִּקְרָה אוֹתִי הַיּוֹם וּכְדַרְכָּהּ סִפְּרָה לִי חֲדָשׁוֹת מִן הַשָּׂדוֹת וּמִן הַפְּרָחִים בַּמֶּרְחַקִים. הַדְּבוֹרָה אוֹמֶרֶת – הִמְשִׁיךְ הַכַּכְבָן – כִּי שָׁם בַּשָׂדוֹת, בָּאֲדָמוֹת הַכְּבֵדוֹת הֵחֵלּוּ הַפְּרָחִים לְהִסָּגֵר וְעוֹד מְעַט וּמַרְבַדִּי הָאָבִיב יֵעָלְמוּ מִן הָאָרֶץ.

כן! בכה הככבן

וְאָמְנָם. הֵחֵלּוּ נַעְלָמִים וְהוֹלְכִים הַפְּרָחִים, שׁוּב לֹא נִרְאוּ יוֹתֵר הַחַרְצִיוֹת וְהַכַּכְבָנִים הַגְּדוֹלִים. פֹּה וְשָׁם עוֹד עָלוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה פְּרָחִים קְטַנִים, אַךְ הֵם לֹא הָיוּ יָפִים כְּפִרְחֵי הָאָבִיב. גַּם עֲלֵיהֶם הָיוּ זְעִירִים וּגְזוּרִים וְזֵכֶר לֹא הָיָה לְאֵלֶּה הֶעָלִים הַגְּדוֹלִים וְהַיָּפִים, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְעוּ קֹדֶם־לָכֵן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַטוֹבָה.

וּמַה יְהֵא בְּסוֹפֵנוּ? – שָׁאֲלוּ זֶה לָזֶה שִׁבֳּלֵי הַדָּגָן, אֲשֶׁר אַף הֵם סָבְלוּ קָשׁוֹת מִלַּהַט קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. – רְאוּ, גִּבְעוֹלֵינוּ כְּבָר הִצְהִיבוּ. גַּם הַשִּׁבֳּלִים בָּשְׁלוּ, כְּבָר הִגִיעָה הַשָּׁעָה שֶׁיַּעֲלֶה עָלֵינוּ הַקּוֹצֵר וְיִקְצֹר אֶת הַשְׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת.

וְהַצִּפָּרְנִיוֹת, אֵלּוּ הַנִּפְתָּחוֹת עֶרֶב־עֶרֶב לְבָרֵךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, רָאוּ יוֹם אֶחָד וְהִנֵּה הַכֹּל הָפַךְ צָהֹב.

– הִגִּיעָה גַּם שְׁעָתֵנוּ לְהֵרָדֵם! – הֶחֱלִיטוּ אֵלּוּ הָעֲנֻגּוֹת הַוּרֻדּוֹת.

לַיְלָה טוֹב, הַשֶּׁמֶשׁ! וּלְהִתְרָאוֹת בַּשָּׁנָה הַבָּאָה! אָמְרוּ אַחֲרוֹנֵי הַפְּרָחִים וְהֵם פּוֹנִים בְּגַעְגּוּעִים אֶל עֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת…

עוֹד מְעַט וְהָאֲדָמָה תִהְיֶה קֵרַחַת מִכָּל צֶמַח, אָמַר הַדַּרְדָּר, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה פָּתַח אֶת פְּרָחָיו. מַה הַדְּאָגָה, אָחִי? הֵשִׁיב הַקּוֹץ לִשְׁכֵנוֹ. עַתָּה נִהְיֶה אֲנַחְנוּ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ. נִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּנְכַסֶּה אוֹתָהּ בְּקוֹצֵינוּ הָרַבִּים וְאוֹי־אוֹי לִוֹ לָאָדָם, אֲשֶׁר יָעֵז לָבוֹא בִּגְבוּלֵנוּ.

הדרדר פתח את פרחיו

וַאֲנִי? כֵּיצַד אוּכַל אֲנִי לְפְתֹּחַ אֶת גְבִיעֵי פְּרָחַי הַגְּדוֹלִים? נֶאֱנַח הַחֲבַלְבַּל אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הִתְכּוֹנֵן לִפְתֹּחַ אֶת שׁוֹפָרָיו הַלְּבָנִים וְהַיָּפִים.

וּבַלַּיְלָה, כְּשֶׁעָבַר הַמַּלְאָךְ צַמְחִיאֵל עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, כְּדֵי לְהַקְשִׁיב לְשִׂיחַת הַצְּמָחִים, שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי אֵלֶּה הַצְּמָחִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר יָרְאוּ כָּל כָּךְ מִפְּנֵי הַקַיִץ הַקָּרֵב וּבָא.

– אַל פַּחַד, יְלָדַי הַחֲמוּדִים, – הִרְגִיעַ הַמַּלְאָךְ אֶת הַצְּמָחִים – לֹא תָמוּתוּ, חֲבִיבָי. אִם גְּשָׁמִים אֵינָם יוֹרְדִים, הֲלֹא יֵשׁ בְּכֹחִי לָתֵת לָכֶם מַיִם, אֲשֶׁר יַשְׁקוּ אֶתְכֶם דֵי צָרְכְּכֶם. מָחָר מָחֳרָתַיִם אֲנִי שוֹלֵחַ לָכֶם מַיִם. בָּעֶרֶב תִּשְׁתּוּ מַיִם, מַיִם חַיִּים מִן הַשָּׁמַיִם.

– מָה? תִּפְתַּח אֶת הַשָּׁמַיִם וְיֵרְדוּ גְשָׁמִים? – שָׁאֲלוּ הַצְּמָחִים בְּשִׂמְחָה.

– לֹא! – הֵשִׁיב הַמַּלְאָךְ בִּצְחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו. – אֶת הַגֶּשֶׁם לֹא אוֹרִיד. אוֹתוֹ סָגַר הָאֱלֹהִים וְלֹא יִפְתַּח אֶת הַשַּׁעַר בְּפָנָיו עַד בּוֹא הַשָּׁנָה הַבָּאָה, לְעֵת הַחֹרֶף.

– וּמַה תִּשְׁלַח לָנוּ? – הִפְצִירוּ הַצְּמָחִים הַסַּקְרָנִים בַּמַּלְאָךְ.

– מָחָר לְעֵת עֶרֶב יֵרֵד עֲלֵיכֶם הַטַּל. טַל זֶה יֵרֵד בְּטִפּוֹת קְטַנּוֹת מִן הַקְּטַנּוֹת, זֶה יִהְיֶה מַשְׁקֶה בְּרָכָה עֲבוּרְכֶם. תִּשְׁתּוּ וְיִיטַב לָכֶם.

תָּמְהוּ הַקְּטַנִּים וְשָׁאֲלוּ אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ: טַל זֵה מַה הוּא?

וְהַמַּלְאָךְ הִמְשִׁיךְ: לַיְלָה־לַיְלָה יֵרֵד עֲלֵיכֶם הַטַּל. נְטָפָיו הַזְּעִירִים יְכַסּוּ אֶת הָאָרֶץ וְיַעַטְפוּ אֶת עֲלֵיכֶם בְּמַיִם. יִפָּתְחוּ פִּיּוֹתֵיכֶם וְיִשְׁתּוּ מַיִם לָרֹב, מֵי־טְלָלִים מְתוּקִים וְטוֹבִים.

מחר לעת ערב ירד עליכם הטל

וְאֶל הַצְּמָחִים הַגְּדוֹלִים פָּנָה צַמְחִיאֵל וְאָמַר: אַתֶּם הַגְּדוֹלִים וְהָעֲנָקִים, חוֹשֵׁב אֲנִי כִּי לָכֶם לֹא יַסְפִּיק הַטַּל וְהָאֲדָמָה קָשָׁה הִיא וְשָׁרְשִֵיכֶם לֹא יוּכְלוּ לְהַבְקִיעַ אוֹתָהּ, עַל כֵּן אֲנִי מְיָעֵץ לָכֶם לָנוּחַ קְצָת. הִגִּיעָה שְׁעַתְכֶם לִשְׁכַּב לִישֹׁן שְׁנַת הַקַּיִץ הָאֲרֻכָּה.

– לִישֹׁן? לָמָּה זֶה? – תָּמְהוּ הַצְּמָחִים.

כִּי אֵין מַיִם וּמָזוֹן עֲבוּרְכֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – הֵשִׁיב הַמַּלְאָךְ. הִנֵּה אַתֶּם כְּבָר עֲשִׂיתֶם פְּרָחִים, גִּדַּלְתֶּם זְרָעִים וְאֵלֶּה כְּבָר הִתְפַּזְרוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, תַּפְקִידְכֶם נִגְמַר אֵפוֹא.

שָׁמְעוּ הַצְּמָחִים אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ וְנֶאֶנְחוּ. הַדָּבָר כָּאַב לָהֶם, הֵם רָצוּ לִחְיוֹת, לְהַאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, אוּלָם הַמַּחְסוֹר בְּמַיִם הֵעִיק עֲלֵיהֶם מְאֹד מְאֹד.

– טוֹב לָנוּ לָמוּת, לְהֵרָדֵם לְכָל יְמוֹת הַקַיִץ מֵאֲשֶׁר חַיִּים קָשִׁים, חַיֵּי צָמָא לְלֹא מַיִם – הֶחֱלִיטוּ הַצְמָחִים.

לְאַט־לְאַט הִתְרוֹקְנוּ הַשָּׂדוֹת מִן הַצְּמָחִים. הֵם רָבְצוּ מוּל הַשֶׁמֶשׁ וְהֵם קֵרְחִים.

הָאִכָּרִים הֶחָרוּצִים מִהֲרוּ וְעָלוּ עַל שְׂדוֹתֵיהֶם בְּמַחֲרֵשׁוֹת. שָׂדוֹת אֵלֶּה הָיוּ נָאִים בְּצֶבַע הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה. מֵרָחוֹק דָמוּ הַחֲלָקוֹת כְּאִלּוּ סָרְקוּ אוֹתָן בְּמַסְרֵק. הָרְגָבִים הַשְּׁחוֹרִים הִתְנוֹצְצוּ מוּל הַחַמָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה פּוֹקֶדֶת אוֹתָם לִפְרָקִים, אוּלָם גַּם הַקַּרְנַיִם מִהֲרוּ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַשָּׂדוֹת הַלָּלוּ, כִּי צְמָחִים לֹא הָיוּ עֲלֵיהֶם וְעִם מִי יְשַׁחֲקוּ אֵלֶּה הַפְּזִיזִים?

וְהַטַּל!

הוּא הֵחֵל יוֹרֵד עֶרֶב עֶרֶב עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וּמַשְׁקֶה אֶת הַצְּמָחִים. תְּחִלָּה הָיָה הַטַּל יוֹרֵד מְעַט מְעַט, טִפּוֹת טִפּוֹת, אוּלָם אַחַר כָּךְ רַבּוּ הַמַּיִם וְהֵם הָיוּ חוֹדְרִים אֶל תּוֹךְ פִּיּוֹתֵיהֶם הַקְּטַנְטַנִּים שֶׁל הַצְּמָחִים וְהִשְׁקוּ אוֹתָם.

יֵשׁ וְהָיוּ יְלָדִים יוֹצְאִים הַחוּצָה בַּלַּיְלָה וְהָיוּ רוֹאִים בַּטַל הָרַב, הַמְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ הַנִּרְדֶּמֶת. טַל זֶה הָיָה מְכַסֶּה אֶת הַגַּגּוֹת וְאֶת הַשָּׂדוֹת עַד כִּי נִדְמָה, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ חָמַד לוֹ לָצוֹן וְהִרְטִיב אֶת הַכֹּל בְּמַיִם רַבִּים שֶׁהוֹרִיד מִשָּׁמַיִם.

וּמֵי הַטַּל הָיוּ יוֹרְדִים לַיְלָה לַיְלָה, יוֹרְדִים וּמְזָרְזִים אֶת הַצְּמָחִים כִּי יִגְדְּלוּ וְיַעֲלוּ, יִגְדְּלוּ וְיַעֲשׂוּ פְּרָחִים לְהַרְנִין אֶת לֵב הָאֲדָמָה הָעֲצוּבָה.

וְטִפּוֹת הַטַּל הָיוּ חוֹדְרוֹת אֶל הָאֲבַטִּיחִים הַגְּדוֹלִים הָרְבוּצִים עַל הָאֲדָמָה וּמְזָרְזוֹת אוֹתָם, כִּי יִגְדְּלוּ וְיַאְדִימוּ. הֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֲנָבִים מְתוּקִים וְהֵם שֶׁגִּדְּלוּ אֶת פֵּרוֹת הַקַּיִץ הַמְּתוּקִים: אֶת הַשְּׁזִיפִים, אֶת הַתַּפּוּחִים וְאֶת הָאֲפַרְסְמוֹנִים הַמְּתוּקִים – הַיְלָדִים מִתְגַּעְגְעִים לָכֶם, הֵם רוֹצִים לֶאֱכֹל מִפִּרְיְכֶם – מַהֲרוּ וְגִדְלוּ. כָּךְ אָמְרוּ טִפּוֹת־הַטַּל לַפֵּרוֹת הַנִּרְדָּמִים בְּחֵיק הַלָּיְלָה.

– הַבִּיטוּ וּרְאוּ – קָרְאוּ הַיְלָדִים שֶׁבִּקְּרוּ בַּמִּקְשָׁה – הָאֲבַטִּיחִים כְּמוֹהֶם כַּכְּבָשִׂים שֶׁנָּחוּ בַּשָּׂדֶה לְעֵת צָהֲרַיִם! כַּמָּה הֵם גְּדוֹלִים! – קָרְאוּ הַיְלָדִים. – וְהֵם כְּבָר אֲדֻמִּים וּמַמָּשׁ מִתְחַנְנִים כִּי תֹאכְלוּ אוֹתָם, אֶת אֵלֶּה הָעֲסִיסְיִּים, הֵשִׁיבוּ שׁוֹמְרֵי הַמִּקְשָׁה.

בַּבְּקָרִים הָיָה עוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה עָנָן אָפוֹר, אֲשֶׁר הָיָה מִתְרוֹמֵם וְעוֹלֶה לְמַעְלָה. עָנָן זֶה הָיָה נֶעֶלָם עִם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתָהּ.

– אָנָּא! אַל נָא תֵלְכוּ מֵאִתָּנוּ! – הָיוּ מִתְחַנְנִים הַצְּמָחִים וּמְבַקְשִׁים מֵאֵת הַטַּל כִּי יִשָּׁאֵר עִמָּהֶם.

– לֹא, חֲבִיבִים! – הֵשִׁיבוּ הַטְּלָלִים. הַשֶּׁמֶשׁ הָרַגְזָנִית שׁוֹלַחַת בָּנוּ אֶת קַרְנֶיהָ הַחַמּוֹת וְהִיא מְגָרֶשֶׁת אוֹתָנוּ. אֲבָל אַל תִּפְחָדוּ. כָּל הַיּוֹם נִהְיֶה שָׁם בַּשָּׁמַיִם, אוּלָם לְעֵת הָעֶרֶב נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְעִמָּכֶם נְבַלֶּה שֵׁנִית כָּל הַלַּיְלָה.

– צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם! – הָיוּ הַצְּמָחִים מְבָרְכִים אֶת חֲבִיבֵיהֶם הַזְעִירִים – זִכְרוּ! אָנוּ מְחַכִּים לָכֶם! שׁוּבוּ אֵלֵינוּ.

וּמַה תַּעֲשׂוּ בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם הַחַמּוֹת, בִּלְעֲדֵינוּ? – שָׁאֲלוּ הַטְּלָלִים אֶת פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ וְהַצְּלָף הַפְּתוּחִים.

– אָנוּ נַעֲצֹם אֶת עֵינֵי פְּרָחֵינוּ וְנִישַׁן – הֵשִׁיבוּ הַפְּרָחִים. בַּחֲלוֹמֵנוּ נִרְאֶה אֶתְכֶם, הַחֲבִיבִים. כָּכָה נֵרָדֵם עַד בּוֹא שֵׁנִית הָעֶרֶב, וְלִכְבוֹדְכֶם נִפְתַּח אֶת גְבִיעֵי פְּרָחֵינוּ, כִּי אָהַבְנוּ לִשְׁתּוֹת מִן הַמַּיִם שֶׁלָּכֶם, וְעוֹד יוֹתֵר אָהַבְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרֵיכֶם מִן הָעוֹלָמוֹת הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר מֵהֶם בָּאתֶם.

כָּל יְמוֹת הַקַיִץ הָיוּ יוֹרְדִים לַיְלָה־לַיְלָה עַנְנֵי טַל, אֲשֶׁר הֵרִיקוּ מֵי בְּרָכָה עַל הַצּוֹמֵחַ בַּשָּׂדֶה. הֵם הִרְווּ אֶת הַגִּדּוּלִים וְהִפְרִיחוּ אֶת הַדָּרְבָּנִית הַסְּגֻלָה, אֶת הַפֶּרַע הַמִּסֻלְסָל וְאֶת פִּרְחֵי הַדַּרְדָּר, אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת הַשָּׂדוֹת. פְּרָחִים אֵלֶּה הָיוּ לִבְרָכָה בְּעִקָּר לַדְּבוֹרִים, שֶׁהָיוּ רְעֵבוֹת כִּי לֹא הָיָה לָהֶן אָבָק לְהַאֲכִיל בּוֹ אֶת הַוְּלָדוֹת אֲשֶׁר לָהֶן.

הדרבנית הסגולה

וּבְרֶדֶת צַמְחִיאֵל הַמַּלְאָךְ לְעֵת עֶרֶב עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם הַצְּמָחִים הַמּוּעָטִים, הַגְּדֵלִים בִּימֵי הַקַּיִץ, הָיוּ אֵלֶּה בַּעֲלֵי הַפְּרָחִים מְנִיעִים רֹאשָׁם לְעֵבֶר הַמַּלְאָךְ וּמוֹדִים לוֹ עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר צִוָּה לָהֶם, עַל הַטַּל אֲשֶׁר הוֹרִיד אַרְצָה, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אוֹתָם: חֵן חֵן לְךָ צַמְחִיאֵל, עַל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, בִּזְכוּת הַטַּל נִחְיֶה וּנְקַשֵּׁט אֶת הָאֲדָמָה הָעֲצוּבָה בִּימֵי קַיִץ אֵלֶּה.

– חֲיוּ בַּטוֹב וּבְשָׁלוֹם, צְמָחַי! – הָיָה הַמַּלְאָךְ מֵשִׁיב לְאֵלֶּה אֲשֶׁר הוֹדוּ לוֹ וּמְמַהֵר לְהֵעָלֵם כִּי נֶחְפָּז הוּא: צְמָחִים רַבִּים בָּעוֹלָם מְחַכִּים לוֹ וְעָלָיו לִדְאֹג לְכֻלָּם, לְהַמְצִיא לָהֶם מָזוֹן וּמַיִם וְלִדְאֹג לַדּוֹר אֲשֶׁר יָבוֹא אַחֲרֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַטוֹבָה.